צו טיפול מרפאתי כפוי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו טיפול מרפאתי כפוי: 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לו בעת מילוי תפקידו, איומים, הפרעה והעלבת עובד ציבור. הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית והתקבלה עליו חוות דעת שבעקבותיה החליט בית המשפט להפסיק את ההליכים המשפטיים נגדו ולאשפזו בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן:"החוק"). כעבור כחודשיים, וועדה פסיכיאטרית שמונתה לפי סעיף 24 לחוק (להלן:"הוועדה") החליטה לשחררו מאשפוז ולהמיר את צו בית המשפט מצו לאשפוז כפוי לצו לטיפול מרפאתי כפוי. המערער מערער על החלטת הוועדה לחייבו בטיפול מרפאתי כפוי. 2. השאלה העקרונית העולה בערעור זה הינה, האם וועדה פסיכיאטרית הדנה בעניינו של מי שמאושפז בבית חולים פסיכיאטרי (להלן:"בית חולים") על פי צו בית משפט, הסבורה כי יש לשחררו מהאשפוז, רשאית להמיר את צו האשפוז של בית המשפט בצו לטיפול מרפאתי כפוי. 3. החוק החליף את חוק טיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955 - שנתן בידי הרופאים הפסיכיאטרים את סמכות ההכרעה הבלעדית בעניין אשפוז וטיפול בחולי נפש. הוא עיגן עניינים הנוגעים לזכויות האדם של החולים, קבע את האפשרות להורות על טיפול מרפאתי כפוי, קבע גופים ובעלי תפקיד והגדיר את סמכויותיהם וקבע מנגנוני בקורת ואיזון. 4. החוק קובע ארבעה סוגי בקורת ואיזון עיקריים, האחד, התניית החלטות מסוימות הנוגעות לאשפוז כפוי או לטיפול מרפאתי כפוי, בפניה מנומקת של גורם רפואי מקצועי מסוים. השני, הפרדה בין הסמכות הראשונית להורות על אשפוז כפוי, לסמכות להאריך את תקופתו. השלישי, מתן אפשרות לערור על החלטות הנוגעות לאשפוז כפוי ולטיפול מרפאתי כפוי. הרביעי, מתן אפשרות לערער לבית המשפט על החלטות הוועדה ועל החלטות בית משפט לפי סעיף 15 לחוק. 5. סמכויות הוועדה נוגעות אמנם הן להוראות אשפוז וטיפול מרפאתי כפויים שניתנו במסלול ה"אזרחי" והן לאלה שניתנו בצווי בית משפט במסלול ה"פלילי", אך יש שוני רב ומהותי בין סמכויות הוועדה בכל אחד משני המסלולים. במסלול האזרחי, בסמכותה הייחודית של הוועדה להחליט - לאחר שמתקבלת בקשה מנומקת בכתב ממנהל רפואי של בית חולים, להאריך את תקופת האשפוז של מי שפסיכיאטר מחוזי החליט לאשפזו לשבעה ימים ולאחר מכן החליט להאריך את תקופת אשפוזו בשבעה ימים נוספים, בשלושה חודשים ולאחר מכן להאריכה, פעם אחר פעם, בששה חודשים. הוועדה משמשת גם כערכאת ערר על הוראת פסיכיאטר מחוזי לאשפוז, על הוראתו לטיפול מרפאתי כפוי ועל סירובו לתת הוראת אשפוז. סעיף 12(ג) לחוק קובע, כי הוועדה רשאית "לאשר את ההחלטה נשוא הערר, לבטלה או לשנותה כפי שתמצא לנכון". צו בית משפט לאשפוז או לטיפול מרפאתי כפוי, לנאשם שהועמד לדין פלילי שבית המשפט סבור כי הוא אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו חולה, והחליט לברר את אשמתו והבירור הופסק או הסתיים מבלי שהוא זוכה, או לנאשם שבית המשפט החליט כי הוא היה חולה בשעת מעשה העבירה ולפיכך אינו בר עונשין ושהוא עדיין חולה, אינו מוגבל מראש בזמן. ועוד, אמנם ישנו תנאי משותף, חיוני, להוצאת הוראות אזרחיות ולהוצאת צווים פליליים לאשפוז ולטיפול מרפאתי כפויים והוא היות האדם חולה במחלת נפש, אולם, החוק קובע קריטריונים מוגדרים להוצאת הוראות אזרחיות ואינו קובע קריטריונים להוצאת צווים פליליים והשיקולים להוצאת כל אחד מהם יכולים להיות שונים. 6. סעיף 28 לחוק, המגדיר את סמכויות הוועדה במסלול הפלילי, קובע כי הוועדה מוסמכת "לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו ללא תנאי". לשון החוק ברורה. פשוטו של מקרא הוא שהוועדה רשאית להחליט אחת משתיים, אישור חופשות בתנאים שתיקבע, או שחרור ללא תנאי. 7. השאלה היא האם יש הצדקה להוציא את הכתוב מידי פשוטו ולפרש את הוראת החוק כך שהוועדה תהא מוסמכת גם להמיר צו אשפוז של בית משפט בצו לטיפול מרפאתי כפוי. נראה לי כי התשובה לכך צריכה להיות בשלילה. ההחלטה לצוות על חולה המאושפז בבית חולים שמצבו אינו מחייב עוד אשפוזו שם, להימצא בטיפול מרפאתי כפוי, היא החלטה הפוגעת בזכויותיו, בחירותו ובכבודו. הוועדה היא גוף סטטוטורי שסמכויותיו מוגדרות בחוק. ככלל, אין להרחיב סמכויות גוף סטטוטורי, במיוחד אם הן פוגעניות, מעבר לאלה שניתנו לו במפורש. החוק אינו נותן לוועדה, באף הוראה מהוראותיו, סמכות ראשונית להורות על אשפוז כפוי או על טיפול מרפאתי כפוי. הוועדה נכנסת לפעולה רק לאחר שפסיכיאטר מחוזי מקבל את ההחלטה הראשונית על אשפוז או טיפול מרפאתי ורק לאחר שבאה בקשה מנומקת בכתב מהמנהל להאריך את תקופת ההוראה. (בחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, היו לוועדה כל הסמכויות שניתנו לפסיכיאטר המחוזי). אין סיבה להסמיך את הוועדה כאן לתת הוראה ראשונית לטיפול מרפאתי כפוי. כפיית טיפול מרפאתי, היא מהנושאים הבולטים והחשובים שהחוק שינה. החוק מתייחס אליה במפורש וקובע מי ובאלו תנאים רשאי לקבל את ההחלטה עליה או לשנותה. אינני סבור שניתן להגדירה כ"תנאי" לשחרור מאשפוז. גם אם ניתן היה להגדירה כתנאי, הרי שהחוק קובע במפורש כי סמכות הוועדה היא לשחרר את החולה "ללא תנאי". העובדה שבאותה נשימה מוזכרת סמכות הוועדה לאשר לחולה חופשות "בתנאים שתקבע", ומיד לאחר מכן מוזכרת סמכות אחרת שלה, "לשחררו ללא תנאי", מדברת בעד עצמה. הוראות החוק המתייחסות לטיפול מרפאתי כפוי - בין בצו בית משפט בין בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, קובעות הוראות משלימות. בסעיף 11 נקבע כי פסיכיאטר מחוזי המחליט לחייב חולה בטיפול מרפאתי כפוי רשאי להורות שהטיפול ינתן במרפאה שיקבע, לתקופה ובתנאים שיורה. בסעיף 14 יש סדרת הסמכות לפסיכיאטר מחוזי המורה על אשפוז או על טיפול מרפאתי, המאפשרות להוציא את ההחלטה אל הפועל - כגון הסמכת מבצע ההוראה והשוטר הנלווה אליו, להיכנס לבית החולה או לחצרים אחרים ולהשתמש בכוח סביר לביצוע ההוראה, לקבוע בית חולים או מרפאה בהם יטופל החולה ואת תנאי האשפוז או הטיפול בו ועוד. בסעיף 15 (ז) נקבע כי הפסיכיאטר המחוזי יקבע באיזה בית חולים או מרפאה יבוצעו צו או הוראת אשפוז של בית משפט. אין הוראות דומות בקשר לסמכות הוועדה לפי סעיף 28 לחוק. החוק מפרש את התקופות המירביות לכל אחת מההוראות האזרחיות לאשפוז ולטיפול מרפאתי כפויים וקובע שעניינו של חולה המאושפז או המקבל טיפול מרפאתי כפוי בצו בית משפט, יבחן לפחות אחת לששה חודשים ע"י הוועדה. אם נאמר שהוועדה רשאית להחליט על חיוב חולה בטיפול מרפאתי כפוי, לאיזה תקופה יעמוד הצו בתוקף? מי הגוף שיקיים בקורת תקופתית על החלטה כזו? בע"פ 3854/02 פלוני נגד הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים ואח' -פ"ד נד(1) 900, נדון עניין שמבחינה מסויימת יש לו קרבה לענייננו. דובר שם בנאשם חולה נפש שאושפז בבית חולים בצו בית משפט ועברו שנים ומצבו הרפואי חייב המשך אשפוזו בכפיה ונשאלה השאלה האם לא מגיעה נקודת זמן אשר ממנה ואילך שוב אין מקום לאשפוז במסלול הפלילי ויש לעבור למסלול אזרחי שמבחינות מסויימות הוא פחות קשה לחולה. בית המשפט ענה על השאלה בחיוב, ציין כי אין בחוק הסדר לעניין זה וכי ראוי שיהיה וקבע הסדר שיפוטי שיאפשר את התוצאה האמורה. בבחנו את האפשרויות העומדות על הפרק ציין בית המשפט כי "כל עוד בית-המשפט לא ביטל את צו האשפוז - הרי הוא עומד בעינו. אכן, לא נמצא גורם אשר אינו בית-המשפט עצמו, אשר יוכל לבטל את צו האשפוז. כך למשל איננו סבורים כי בכוחה של הוועדה הפסיכיאטרית לבטל את צו האשפוז". בהמשך, אמר בית המשפט את הדברים הבאים: "כיצד ידע בית-המשפט כי עליו לבחון מחדש את סבירותו של צו האשפוז? בדרך-כלל, בית-המשפט אינו פועל מיוזמתו שלו. עליו להיות מופעל על-ידי גורם מעוניין. מיהו גורם זה? ודאי שחולה הנפש עצמו רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה לבטל את צו האשפוז, עם זאת בשל מצבו הנפשי אין להפקיד עניין זה אך בידיו. יש להבטיח הסדר מוסדי אשר יוכל לעקוב אחר התפתחות הדברים, ואחר הצורך בפנייה לבית-המשפט. מטעם זה גם אין להסתפק בקרוביו של הנאשם-חולה-הנפש. מי הם הגורמים המוסדיים שניתן להביאם בחשבון? אחד הגורמים המוסדיים שניתן להביאם בחשבון הינו הוועדה הפסיכיאטרית. זו דנה בעניינו של חולה הנפש אחת לשישה חודשים (סעיף 28(א) לחוק). מצבו של חולה הנפש מוכר לה. היא יודעת אם ישנה הסתברות ממשית כי הנאשם יוכל לעמוד לדין פלילי, ומה הם סיכויי החלמתו. בראשה עומד משפטן אשר יוכל להעריך את הצורך בפנייה לבית-המשפט (ראו סעיף 24(ג) לחוק). הקושי באפשרות זו הינו, בין השאר, כי הוועדה הפסיכיאטרית היא גוף סטטוטורי בעל סמכויות מוגבלות, וספק בעיניי אם הסמכות לפנות לבית-המשפט בעניין שלפנינו נמנית עם סמכויותיו". אם, כטענת המשיבה, העובדה שהוועדה מוסמכת לשחרר חולה מאשפוז על פי צו בית משפט, מלמדת כי היא מוסמכת לבצע גם פעולות אחרות, "קלות" יותר, שיש בהן להקל על החולה, היה מקום לקבוע כי הוועדה מוסמכת להפנות את עניינו של חולה - המאושפז בצו בית משפט תקופה ארוכה ושיש מקום לבחון המשך אשפוזו הכפוי במסלול האזרחי - לבית המשפט, להחלטתו. סמכות כזו, שיש בה רק משום הבעת עמדה לכאורית והפניית ההחלטה עצמה לבית המשפט, קלה יותר מהסמכות לצוות על קבלת טיפול מרפאתי כפוי ובכל זאת, בית משפט העליון סבר כי עניין זה אינו בתחום סמכות הוועדה. 8. מאידך, ישנם טעמים המצדיקים מתן הסמכות האמורה לפסיכיאטר המחוזי דוקא. החוק קבע לגופים ולבעלי תפקיד המצוינים בו, סמכויות יחודיות וקבע להם מנגנוני בקורת ואיזון. אין בחוק סמכויות מקבילות, דהיינו, אין שני בעלי תפקיד או שני גופים, המוסמכים להחליט על אותו עניין; ועל כל ההחלטות החשובות, ישנם מנגנוני בקורת וערעור. יש לפרש את החוק באופן שיעלה בקנה אחד עם עקרונות אלה. סעיף 11 לחוק, שכותרתו "הוראה לטיפול מרפאתי כפוי", מסמיך את הפסיכיאטר המחוזי להורות - על פי פניה של מנהל רפואי של בית חולים שחולה המאושפז אשפוז כפוי זקוק להמשך טיפול מרפאתי לאחר שחרורו - על טיפול מרפאתי כפוי לתקופה של עד ששה חודשים, הניתנת להארכה על ידו, לבקשת מנהל המרפאה הפסיכיאטרית. הסיטואציה המוזכרת בסעיף זה, מתאימה לסיטואציה הנוצרת כאשר חולה המאושפז בצו בית משפט אינו זקוק עוד לאשפוז אך הוא זקוק לטיפול מרפאתי והגורמים הרפואיים המוסמכים סבורים שיש צורך לכפות אותו עליו. במקרה כזה, כאמור, החוק מסמיך את הפסיכיאטר המחוזי להורות על קבלת טיפול מרפאתי כפוי ואין לתת את אותה סמכות גם לגוף אחר - הוועדה. אם יטען הטוען כי הוראת סעיף 11 אינה מתייחסת במפורש למצב בו החולה מאושפז מכח צו בית המשפט ואילו סעיף 28 מתייחס למצב זה, יש להשיב לו כי לשון הסעיף - "נוכח פסיכיאטר מחוזי, על פי פניה בכתב של המנהל, כי חולה המאושפז אשפוז כפוי זקוק להמשך טיפול מרפאתי לאחר שחרורו, רשאי הוא לתת הוראה לטיפול מרפאתי לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים" - רחבה דיה לכלול גם את המצב האמור. מכל מקום, החוק המסמיך את הוועדה לשחרר חולה מצו בית משפט לאשפוז או טיפול מרפאתי כפויים, אינו מסמיך אותה לשנות את החלטת בית המשפט, או לקיים בקורת ערעורית עליה. סמכות הוועדה היא אך להביא את צו בית המשפט לסיום. מנגד, הפסיכיאטר המחוזי מוסמך (בסעיף 15(ה)), בהתקיים תנאים מסויימים, לשנות את צו בית המשפט, לחומרה, ולהורות על אשפוז כפוי של מי שבית המשפט הוציא עליו צו לטיפול מרפאתי כפוי. החוק קובע כי לעניין זה דין הוראת הפסיכיאטר המחוזי "כדין צו בית משפט, לכל דבר ועניין". על רקע זה, נראה לי שבבחירה בין האפשרות להסמיך את הוועדה לשנות את החלטת בית המשפט לקולא - מצו אשפוז כפוי לצו לטיפול מרפאתי כפוי, לבין האפשרות להסמיך את הפסיכיאטר המחוזי לעשות כן, יש להעדיף את הסמכת הפסיכיאטר המחוזי, לו ניתנה הסמכות המפורשת לשנות את החלטת בית המשפט לחומרה. ועוד, כל הוראת פסיכיאטר מחוזי לאשפוז או לטיפול מרפאתי כפויים, נתונה לבקורת הוועדה, המשמשת ערכאת ערר עליו והיא רשאית לבטלה או לשנותה כפי שתמצא לנכון (סעיף 12 לחוק). אם בסיטואציה הנדונה תינתן לוועדה עצמה הסמכות להורות על טיפול מרפאתי כפוי, לא תהיה ערכאת ערר אליה ניתן יהיה לפנות לבחינת ההחלטה והאפשרות היחידה תהיה לפנות לבית המשפט. תוצאה כזו פוגעת בזכויות החולה והציבור ונזקה רב מתועלתה. לא למותר להוסיף, כי בנושא הטיפול המרפאתי הכפוי, מעמדו ותפקידו של הפסיכיאטר המחוזי בולטים במיוחד. הוא הסמכות הבלעדית למתן הוראה ראשונית כזו (כמו באשפוז כפוי) ולו גם הסמכות היחודית להאריך את תקופת ההוראה עד לששה חודשים. (לאחר מכן הוא רשאי להאריך את התקופה פעם אחר פעם בששה חודשים, לבקשת מנהל המרפאה); וסירובו לתת הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, אינו נתון לביקורת הוועדה. 9. סוף דבר, הפרשנות הלשונית של החוק והפרשנות התכליתית שלו מביאות לאותה מסקנה - אין לוועדה סמכות להמיר צו אשפוז של בית משפט על מי שאינו זקוק יותר לאשפוז, בצו לטיפול מרפאתי כפוי. סמכות זו נתונה בידי הפסיכיאטר המחוזי. משכך, אני מבטל את החלטת הוועדה המחייבת את המערער בטיפול מרפאתי כפוי. 10. על מנת שיהיה סיפק בידי המשיבה לבחון האם המערער עומד בתנאים המסמיכים את הפסיכיאטר המחוזי להורות על חיובו בטיפול מרפאתי כפוי ולבדוק את עמדת הפסיכיאטר המחוזי בעניין, אני מעכב את החלטתי למשך 14 יום. צווים