חוק פסיקת ריבית והצמדה קובע, כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, רשאית לפי שיקול דעתה לפסוק "ריבית" על אותו סכום, כולו או מקצתו (סעיף 2 לחוק). שיעור הריבית (הבלתי צמודה), שחל מיום 1.6.1993 ועד ליום 1.4.2003, בהתאם לצו הריבית (שינוי שיעורים), התשנ"ג - 1993 עמד על 16% לשנה. החל מיום 1.4.2003 ואילך שיעור הריבית אינו קבוע, אלא משתנה בכל רבעון, ומתפרסם על ידי החשב הכללי במשרד האוצר (ראו סעיף 4 לחוק; וכן תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), תשס"ג-2003, להלן - תקנות פסיקת ריבית). א לא שבית המשפט אינו חייב לפסוק ריבית (בלתי צמודה) דווקא, אלא רשאי לפסוק, לפי שיקול דעתו, הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם, במקום ריבית (סעיף 3א(א) לחוק פסיקת ריבית). המונח "הפרשי הצמדה וריבית" משמעותו, כפי שעולה מסעיף 1 לאותו חוק, הפרשי הצמדה, בצירוף ריבית צמודה, שהינה ריבית על הסכום לאחר שהתווספו עליו הפרשי הצמדה, בשיעור שנקבע על ידי שר האוצר. יש להבהיר, כי שיעור הריבית הצמודה אינו זהה לשיעור הריבית הבלתי צמודה, ומתפרסם אף הוא על ידי החשב הכללי במשרד האוצר (ראו תקנות פסיקת ריבית). מכאן, שבהתאם לחוק פסיקת ריבית, עומדת לכאורה לבעל דין זכות לבקש מבית המשפט, לפסוק לזכותו ריבית בלתי צמודה, במקום הפרשי הצמדה וריבית. למעשה, מן ההיסטוריה החקיקתית של חוק פסיקת ריבית עולה כי פסיקת ריבית היתה בימים עברו דרך המלך, ואילו האפשרות לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית נוספה לחוק רק בשלב מאוחר יותר. הוספת האפשרות לפסוק הפרשי הצמדה אף הובילה לשינוי שם החוק מ"חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961" ל"חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961". (לסקירה היסטורית של החוק, על תיקוניו השונים ראו: ע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ' בנק נשיונל דה פריס-ניו יורק, פ"ד נז(5) 193 (2003); דוד קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושערוך (תשנ"ו, 1996) מעמ' 46 ואילך). בכך הוסט הדגש מפסיקת סכומים נומינאליים אל פסיקת סכומים ריאליים, ואף הלך ונשתרש בפסיקה הנוהג לפסוק, על דרך השגרה, הפרשי הצמדה וריבית (ראו למשל: ע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ, פ"ד לה(1), 352 (1980), פסקה 5 לפסק הדין; ע"א 391/88 פיכטנבוים נ' זלישניק, פ"ד מו(4), 311 (1992)). כמו כן, הפרשי הצמדה וריבית ייפסקו במלואם אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים בנסיבות העניין שלא לעשות כן (ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק, פ"ד מ(3), 169, 230-231 (1985). אולם, חרף הנוהג של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לנושה, פסיקת ריבית (בלתי צמודה) היתה, ונותרה, אחת מן האפשרויות אותן רשאי ומוסמך בית המשפט לפסוק לנושה על פי סעיף 3א לחוק פסיקת ריבית. פיצוייםריבית