קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר בלתי חוקי: הערר: בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו, אשר ניתנה ביום 25.11.2010 על ידי כב' השופטת ג'. טנוס בתיק מ"ת 36016-09-10. בית משפט השלום דחה את הבקשה לשחרר את העורר חרף טענתו שהוא מצוי במעצר בלתי חוקי מזה כ-32 ימים. על החלטה זו מופנה הערר שבפניי. העובדות הרלוונטיות: כדי להביא את התמונה המלאה בעניינו של העורר יש לציין כי נגדו הוגשו בבית משפט השלום שני כתבי אישום. ביום 8.8.2010 הוגש כתב אישום בת.פ 14130-08-10 (להלן: "התיק הראשון"). בכתב האישום יוחסה לעורר עבירה של אחזקת נשק שלא כדין. ביחד עם כתב אישום זה הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק מ"ת 14172-08-10 (להלן: "הבקשה הראשונה") בית משפט השלום דן בבקשה הראשונה לעצור את העורר עד תום ההליכים, והחליט ביום 1.9.2010 כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לאחזקת קופסת כדורים אך אין ראיות כאלה ביחס לשאר הפריטים המהווים נשק, כגון האקדח והמחסנית והורה לשחררו לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא בפיקוח של ארבעה מבני משפחתו. ביום 22.9.2010 הוגש נגד העורר לבית משפט השלום בעכו כתב אישום נוסף בתיק 36014-09-10 (להלן: "התיק השני") ואשר בו יוחסו לו העבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, נהיגה ללא תעודת בטוח בתוקף, איומים והעלבות עובד ציבור. בד בבד עם הגשת כתב האישום השני הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק מ"ת 36016-09-10 (להלן: "הבקשה השניה"). לאחר הגשת כתב האישום השני הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש לשחרורו של העורר לחלופת מעצר עקב הפרת תנאי השחרור בתיק הראשון (להלן: "הבקשה לעיון"). בבקשה זו נתבקש בית המשפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק הראשון. ביום 22.9.10 דן כב' השופט זיאד סאלח בבקשה לעיון והורה כי העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת, אם כי העביר את הדיון בבקשה לשופט תורן. ביום 4.10.10 ביקשו הצדדים מהשופט התורן כב' השופט ו. חאמד, להעביר את הדיון לכב' השופטת ג'. טנוס כדי שתדון הן בבקשה לעיון והן בבקשה השניה למעצר העורר עד תום ההליכים בתיק השני. בו ביום 4.10.10 התקיים דיון בפני כב' השופטת טנוס בבקשה השניה אם כי לא היתה כל התייחסות לבקשה לעיון חוזר. ביום 27.10.10 התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר בבקשה השניה למעצרו עד תום ההליכים בתיק השני וזאת לאחר שהוגש תסקיר שרות המבחן. שרות המבחן לא המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר ואז בית משפט הפנה אותו שוב לשרות המבחן ע"מ שייבחן חלופת מעצר אחרת. הדיון נדחה ליום 29.11.2010 שהתקיים מבלי שבית המשפט יידרש לבקשה לעיון. בעניינו של העורר לא קויימה הקראה בתיק השני למרות חלוף הזמן הקבוע בחוק ולכן הגיש ב"כ העורר בקשה לשחררו לאלתר, בהתאם להוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בעקבות בקשת הסנגור, הקדימה כב' השופטת ג'. טנוס את מועד ההקראה מיום 13.12.10, בפני כב' השופט ז. סאלח, ליום 24.11.2010 בפניה. המשיבה ביקשה גם כן לקבוע מועד דיון בבקשה לעיון. ביום 24.11.2010 פירטו הצדדים את טענותיהם בפני בית המשפט. ביום 25.11.2010 החליטה כב' השופטת ג'. טנוס לדחות את בקשת העורר לשחררו לאלתר. ההליכים בבית משפט השלום : מתברר עוד כי הדיונים בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובבקשה לעיון חוזר התקיימו בפני מספר שופטים בבית משפט השלום, אם כי הפרוטוקול התנהל פעם לפי מספר התיק בבקשה לעיון חוזר ופעם אחרת לפי מספר התיק בבקשה למעצר עד תום ההליכים. למשל הדיון מיום 22.9.10 בבקשה לעיון חוזר הופיע תחת מספר התיק הראשון בו הורה כב' השופט סאלח זיאד כי הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים בתיק השני תשמע בפני השופט התורן יחד עם הבקשה לעיון חוזר ביום 4.10.10. בפרוטוקול מיום 4.10.10 שהתנהל בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הבקשה השניה, התקיים בפני כב' השופט ו. חאמד שהעביר את הדיון בשתי הבקשות, בהתאם לבקשת הצדדים, לכב' השופטת טנוס. הגם שהדיון בשתי הבקשות אוחד לבקשת הצדדים היה ראוי כי ההחלטה תתייחס באופן נפרד לכל בקשה ובקשה. ביום 27.10.10 התקיים דיון בפני כב' השופטת טנוס בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים בתיק השני וזאת לאחר שנתקבל תסקיר של שרות המבחן שלא המליץ לשחרר העורר לחלופת מעצר שהוצעה. לכן הפנתה אותו שוב לשרות המבחן לשם בחינת חלופה אחרת בפיקוח של איזוק אלקטרוני גם כן, והמשך הדיון נקבע ליום 29.11.2010. הסנגור טען כי הוא פנה למזכירות בית המשפט ובדק את מועד הדיון שנקבע להקראה בתיק השני ומצא כי חלפו כבר כ- 59 ימים מבלי לקיים הקראה, לכן הגיש ביום 21.11.10 בקשה לשחרר את העורר, כשלדעתו אין מקום לקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בעקבות בקשה זו ביקשה המשיבה מבית המשפט לקבוע מועד לדיון בבקשה לעיון חוזר ובית המשפט שמע את טענות הצדדים ביום 24.11.10. ביום 25.11.10 נתן בית המשפט השלום (כב' השופטת ג'. טנוס) את החלטתה עליה מופנה הערר השני. דיון והכרעה: שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בית משפט השלום, בהודעת הערר ובחומר החקירה ואני מחליט לפצל את הדיון וההכרעה ביחס לכל בקשה בנפרד. תחילה בבקשה לעיון חוזר עקב הפרת תנאי השחרור: אמנם הפר העורר את תנאי השחרור שנקבעו בקשר לכתב האישום הראשון בהחלטה הראשונה ועל כן נעצר והובא בפני שופט לשם עיון מחדש בהחלטה הראשונה לשחררו. בד בבד הוגש כתב אישום שני ביחס להפרת תנאי השחרור ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים ובדרך זו נוצרה כפילות דיון, הגם שקיים שוני מסוים בין שני האירועים אם כי שניהם קשורים האחד בשני. אין ספק שלו הבקשה הראשונה, לעיון חוזר תדחה הרי יש להחלטה זו השלכה על הבקשה למעצר עד תום ההליכים, הבקשה השניה שהוגשה בתיק השני. סוגיה דומה נדונה בהחלטתי עמ"ת 46972-10-10 אלבאז נגד מ"י (ניתנה ביום 26.10.10), בה קבעתי כי לא ראוי שהמדינה תלך תחילה במסלול הראשון במסגרת בקשה לעיון חוזר ומשבקשתה לא תתקבל תפעל במסלול שני ותבקש מעצר עד תום ההליכים בגין אותם מעשים. שם הפנתי גם לבש"פ 696/02 וואליד נ' מ"י (ניתנה ביום 30.1.02) בה נקבע כי: ""בנסיבות אחרות, ואילו אכן הייתה זהות מלאה בין ההליך נשוא בקשת המעצר עד תום ההליכים .....לבין הבקשה לעיון חוזר...........היה מקום לקבלת הערר". אמנם טענת "כבר זוכיתי" אינה חלה כלשונה בהליכי מעצר בהם אין הנאשם עומד בסכנת הרשעה אלא בסכנת מעצר. ואולם בהעדר נסיבות חדשות רוחה של טענת "כבר זוכיתי" (במובן של "כבר שוחררתי") כוחה יפה גם לענין הליכי המעצר. אם אין למדינה מה לחדש חובת ההגינות מונעת בעדה לחזור על טענות זהות לפני שני שופטים שונים כדי להגיע לתוצאה הנראית לה. בהנחה שלא היה שינוי נסיבות נוסף בין החלטתו של השופט........ ועד לדיון בבקשה לעיון חוזר הדרך ההוגנת היתה למחוק את הבקשה לעיון חוזר ולהגיש ערר על החלטתו של כב' השופט.....". מעיון בפרוטוקול בית המשפט השלום מיום 22.9.10 שהתנהל בפני כב' השופט זיאד סאלח עולה כי ב"כ המשיבה מר אבו זאלף ביקש לעצור את העורר שהפר תנאי השחרור ואף ציין כי הוגש כתב אישום בעקבות הפרת התנאים ובקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר נקבעה לדיון ליום 4.10.10 בפני השופט התורן. כב' השופט סאלח סבר כי ראוי ששתי הבקשות ידונו בפני אותו שופט שנתן את ההחלטה שבקשר אליה נתבקש בית המשפט לעיין בה מחדש, לכן הוא קבע את הדיון בבקשה זו, הבקשה לעיון חוזר ליום 4.10.10 בפני השופט התורן. כב' השופט סאלח הוסיף ואמר כי השופט התורן: "....יחליט על פי שיקול דעתו, לרבות הפניית שמיעת הבקשה לעיון חוזר בפני כב' השופטת הגב' גני טנוס, אשר נתנה את החלטת השחרור הרלוונטית. אני מורה על מעצר המשיב עד להחלטה אחרת". ביום 4.10.10 הורה השופט התורן, כב' השופט ו. חאמד כדלקמן: "בכפוף להסכמתה של כב' השופטת, הגב' ג'ני טנוס אני מורה כי הדיון בבקשה יתקיים בפניה מהנימוקים שציינו הצדדים". ראוי לציין כי הצדדים הסכימו, כעולה מהפרוטוקול, שכב' השופטת טנוס תדון בשתי הבקשות שהן בעצם בקשות שלובות האחת בשניה. ביום 4.10.10 התקיים דיון בפני כב' השופטת טנוס ששמעה את טענות הצדדים ועיינה בחומר החקירה, החליטה להורות לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר. המשך הדיון נדחה ליום 27.10.10. ביום 27.10.10 שוב נדחה הדיון ליום 29.11.10 וזאת לאחר שבית המשפט הורה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים ביחס לחלופה נוספת שהוצעה. ראוי לציין בשלב הזה כי ביום 23.11.2010 החליטה כב' השופטת טנוס שהבקשה לקביעת מועד לדיון בבקשה לעיון חוזר מתייתרת לאור זאת שהסנגור כבר ביקש לקיים דיון בבקשה הזו ביום 22.9.10 יחד עם הבקשה למעצר עד תום ההליכים בתיק השני. בית המשפט השלום (כב' השופטת טנוס) קיימה דיון בשתי הבקשות ביום 24.11.10, בו שמעה את טענות הצדדים ודחתה את מתן ההחלטה ביום 25.11.10. כאמור בהחלטה זו קבעה כב' השופטת כי: "... הכף נוטה כנגד שחרור המבקש, אף ללא קשר למסקנתי הקודמת בדבר דחיית בקשת השחרור לגופה. לא אסיים מבלי להעיר, כי לגבי כתב האישום בתיק השני, הוקדם מועד ההקראה, ובהסכמת הסנגור התקיימה ההקראה של כתב האישום ביום 24.11.10. אחרית דבר, בקשת השחרור נדחית". מהאמור לעיל ניתן להסיק באופן ברור כי על אף שבית משפט השלום שחרר את העורר לחלופת מעצר. בתיק הראשון סבר כי עקב הפרת תנאי השחרור יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. על כן ובהסתמך על החלטות בית משפט השלום הקודמות שניתנו עקב הסכמת הצדדים לאחד את הדיון בשתי הבקשות, ניתן לומר כי העורר מוחזק כדין על פי החלטה שיפוטית ככל שהדבר נוגע לבקשה לעיון חוזר. מתברר כי הדיון בעניינו של העורר בפני כב' השופטת טנוס קבוע ליום 22.12.10 לשם קבלת תסקיר של שרות המבחן לבחינת חלופה חדשה שהוצעה. הדיון התנהל לפי מס' תיק הבקשה במ"ת 36016-09-10. ומכך ניתן להסיק כי בית משפט השלום טרם אמר את דברו בענין מעצרו של העורר. דין בערר ככל שהוא נוגע לטענה שההקראה לא קויימה עפ"י סעיף 60 לחוק המעצרים: אין חולק כי ההקראה בעניינו של העורר לא קוימה במועד הקבוע בחוק, גם לאחר שהדיון הוקדם ליום 24.11.10 מועד שבו קוימה ההקראה. כתב האישום הוגש ביום 22.9.10 ועד לקיום ההקראה חלף פרק זמן העולה על שלושים יום, כך שמצוות סעיף 60 לחוק המעצרים לא קוימה. בענין הנ"ל על בית המשפט לקבוע מה דינה של הבקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתי בעמ"ת 39263-06-10 ליאון איה נגד מ"י (ניתנה ביום 28.6.10), הבאתי בהרחבה את הפסיקה המתייחסת לסוגיה שהועלתה בפניי ואשר דנה במשמעות המונח "תחילת משפט", כאמור בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, שם הפניתי לדבריה של כב' הנשיאה השופטת ביניש אשר קבעה כי "הפרשנות הראויה למושג 'תחילת משפט' הינה פרשנות תכליתית - מהותית, ולא טכנית - דווקנית. הסעיף נועד להבטיח כי הנאשם יבין את תוכן ההליך המתנהל נגדו, כך שהבנה זו תהווה ערובה לזכותו להתגונן וליכולתו להערך ראוי למשפט". (ראו בש"פ 9997/07 אוטר תומר גיאורגדזה נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 10.12.07) והפסיקה שהובאה שם, לענין המשמעות של ההקראה בהליך פלילי ראו ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.3.06), בש"פ 1948/03 שמואל שילון נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 10.3.03), בש"פ 7121/07 משה זיגדון נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.9.07), בש"פ 5956/97 סעדה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.10.97), בש"פ 5988/03 אמארה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 20.7.03), בש"פ 7847/10 מדינת ישראל נ' עמאש דיב (ניתנה ביום 20.10.10) והפסיקה שהובאה שם, בש"פ 7829/10 לאון טרמצ'י נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.10.10). בעניינו של העורר הרי שקיימת חפיפה עובדתית ותוצאתית לשני ההליכים שבהם נקטה המשיבה כלפיו. תחילה הבקשה לעיון חוזר שמהחלטת בית משפט השלום עולה כי הבקשה נתקבלה ובית המשפט השלום קבע כי ".....הכף נוטה כנגד שחרור המבקש, אף ללא קשר למסקנתי הקודמת בדבר דחיית בקשת השחרור לגופה.... " שמשמעותה ותוצאתה, היא בעצם לא רק דחיית בקשת השחרור של העורר אלא קבלת הבקשה לעיון חוזר גם כן ובכך לעצור את העורר, אם כי בית המשפט השלום לא ציין שהמעצר מתייחס לבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים בכתב האישום הראשון. בית המשפט השלום, כעולה מהחלטתו, לא סיים את הדיון בעניינו של העורר ביחס לכתב האישום השני וקבע מועד נוסף ליום 22.12.10 לשם קבלת תסקיר של שרות המבחן שיבחן חלופה מתאימה. החלטה זו נתנה בתיק של הבקשה למעצר עד תום ההליכים, קרי, בתיק השני. אם אכן בית משפט השלום קיבל את הבקשה לעיון חוזר ועצר את העורר עד תום ההליכים הרי שמשום שהעילה למעצרו היא הפרת תנאי המעצר, נראה לי שישנה בכך כפילות. כמו כן, ביחס לערר המתייחס לבקשה למעצר עד תום ההליכים בעקבות הגשת כתב האישום השני שההקראה בו קוימה אחרי 59 ימים בניגוד לסעיף 60 לחוק המעצרים נראה לי כי יש לקבל את הערר ולקבוע כי בגין בקשה זו דין העורר להשתחרר. יחד עם זאת, ולאור מסוכנות העורר והמלצת שרות המבחן, כעולה מהתסקירים, ראוי שהדיון הקבוע ליום 22.12.10 יתייחס לבקשה לעיון חוזר וזאת לאחר קבלת תסקיר משלים של שרות המבחן. סוף דבר: יוצא, איפוא, שבמידה ומשתמעת מהחלטת בית משפט השלום באמירה "שהכף נוטה כנגד שחרור המבקש", היא מעצרו של העורר עד תום ההליכים, אני מחליט לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם בחינת חלופת מעצר נוספת כעולה מהחלטתו שהמשך הדיון נקבע ליום 22.12.10, כך שהדיון ביום זה יתייחס לבקשה לעיון חוזר בלבד. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, הערר מתקבל בחלקו כמפורט לעיל וכדי להסיר ספק העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה בבקשה לעיון חוזר. שחרור ממעצרמעצר