שיתוף בחובות בין בני זוג הינו הצד השני של מטבע השיתוף בזכויות ומגלם את התפיסה לפיה השיתוף המשפחתי מתקיים לא רק בשעת רווחה כי אם גם בשעת מחסור כלכלי. "בני הזוג שותפים הם לא רק לרווחים ולזכויות, כי אם גם להפסדים ולחובות" (פרשת שלם, פס' 31 לפסק דינו של הנשיא ברק. פסיקה רלוונטית נוספת בנושא שיתוף בחובות בין בני זוג: ע"א 4374/98 עצמון נ' עו"ד רפ, פ"ד נז(3) 433, 444 (2002) ע"א 677/71 דוד נ' דוד, פ"ד כו(2) 457, 461-460 ו-464-463 (1972); ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 541, 545-544 (1997); הלכת השיתוף אינה רק השיתוף בזכויות, אלא גם השיתוף בחובות, כפי שציין בית המשפט המחוזי: ניתן לטעון, כי כל אימת שנהנה אחד מבני הזוג ממעשה ידיו של בן-זוגו, מדוע יהא שותף לרווחים בלבד, ואילו בהפסדים ובהוצאות יישא בן הזוג האחר לבדו? אם מתחלק בן הזוג האחד עם בן הזוג השני במה שזה הרוויח מעסקיו, כיוון שתרם 'למאמץ המשותף' במישור המשפחתי, מדוע לא יתחלק עמו גם בהתחייבויות בהן התחייב השני למען אותו 'מאמץ משותף?' (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661, 665(1992)) לא ראוי לחשוף את בן הזוג שאינו רשום לשלילת זכויותיו בדירת המגורים על ידי פעולה של בן הזוג האחר. כל שינוי בנכס צריך להיעשות בהסכמה משותפת (ראו ע"א 541/74 פרמינסקי נ' סנדרוב, פ"ד כט(2) 253 (1975)). "השיתוף בנכסים משפחתיים מובהקים, ובראשם דירת המגורים, מתגבש במועד בו מתמלאים התנאים של הלכת השיתוף, כלומר ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. אין הוא נדחה ל"מועד הקריטי" של משבר בחיי הנישואין. אכן, דירת המגורים המשותפת של בני הזוג מחייבת התייחסות שונה מזו של כלל הזכויות והחובות של בני הזוג. לדירת המגורים שמור בדין מעמד מיוחד. דירת המגורים היא נכס הקשור באופן ישיר לנישואיהם של בני הזוג. הזכויות בו משפיעות באופן הדוק על רווחת המשפחה כולה, בני הזוג כמו גם ילדיהם. דירת המגורים המשפחתית היא, על-פי-רוב, חלק משמעותי מרכושם של בני הזוג. היא המקום בו מתממשים חיי הנישואין שיתוף בחובות בין בני זוגהלכת השיתוףבני זוגחוב