קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה לתובע ייצוגי: התובע הגיש נגד הנתבע תביעה ובקשה לאשר אותה כתביעה ייצוגית. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, ועניינה של ההחלטה הנוכחית הוא בשכר הטרחה והגמול שיש לפסוק לזכות התובע (שייצג את עצמו בהליך). עניינה של התביעה - בקליפת אגוז, הוא בהוראות משחק שפורסמו במשחק "חיש גד" של הנתבע. התובע טען כי ההוראות נוסחו באופן שעלול להטעות את רוכש הכרטיס לחשוב כי הוא יהיה זכאי לפרס של כרטיס חינם ללא קשר לשאלה האם "שער המכירה" של הכרטיס יהיה גבוה מ"שער הקנייה" שלו, בעוד שבפועל הפרשנות לפיה נהג הנתבע היא כי הפרס של כרטיס חינם מותנה בכך ששער המכירה גבוה משער הקנייה. התובע פנה למומחית לשפה העברית, שעל פי חוות דעתה ניתן להבין את הטקסט על גבי הוראות המשחק בשני האופנים באופן סביר. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובית המשפט דחה את הבקשה ביום 24.11.08. הצדדים הגיעו לפשרה על פיה ישונה נוסח הכיתוב על גבי הכרטיסים באופן שלשון התנאים היא היום ברורה ואינה מותירה מקום לטעות. כן הוסכם כי הנתבע ינפיק 4 מיליון כרטיסים בהנחה של 1 ₪. טענות הצדדים התובע טוען כי הוא זכאי לשכר טרחה וגמול בשיעור שלא יפחת מ-20% משיעור ההטבה לקבוצה. לטענתו, אין מקום להביא לידי ביטוי את העובדה כי הוא עצמו תבע בתביעה, ואך ייצג את עצמו, ויש לפסוק לזכותו הן שכר טרחה והן גמול לתובע, לאור הסיכונים השונים המוטלים עליו בכול אחד משני ה"כובעים". עוד טען התובע כי התביעה הביאה לשינוי המצב הקיים, כאשר אין חולק כי היום לאחר הגשת התביעה והסכם הפשרה, ניסוח הכרטיסים הוא שונה. הפשרה אף הביאה להטבה לקבוצה. לטענתו, מדובר בהטבה אמיתית, משום שההנחה על מחירי הכרטיסים לא תשנה את מבנה סל הפרסים, ומכאן כי רווחי הנתבע בסדרה שתימכר בהנחה יופחתו במלוא סכום ההנחה, והכול לטובת הציבור. התובע הוסיף כי הנתבע אינו נוהג בדרך כלל להעניק הנחות בכרטיסי ההגרלה שהוא מפיץ. התובע טען כי הוא לקח על עצמו סיכון משמעותי בפתיחת ההליך, שכן הפסיקה קבעה באופן עקבי כי מקום שהטעיה אינה חד משמעית, ונוסח מסוים עשוי להתפרש בפרשנויות שונות, לא ניתן לברר את התובענה בעילת הטעיה במתכונת של תביעה ייצוגית. גם במסגרת הסדר הפשרה התובע לקח על עצמו סיכון. התובע טען כי יש לפסוק לזכותו שכר וגמול משמעותיים, חרף העובדה כי ההליך הסתיים בהסדר פשרה, כדי לעודד הסדרי פשרה ראויים, ומשום שהסדר הפשרה חסך את ניהול עלויות התביעה גם של הנתבע. ההליך נמשך 4 שנים והתובע מעריך כי הוא השקיע בו 430 שעות עבודה. הנתבע הגיב לבקשת התובע. הוא טען כי הסכם הפשרה מותנה באישור שר האוצר. ביחס לשכר הטרחה והגמול לתובע, נטען כי התביעה והבקשה נוסחו בצורה חובבנית ורשלנית, והפער בין היסודות שהיה על התובע לכלול בתביעה לבין אלה שנכללו בה בפועל מטילים בספק ניכר את הן את סיכויי התביעה, והן את הסיכוי כי בתי המשפט היה מאשר את ניהולה כתביעה ייצוגית. עוד נטען כי התובע לא דאג לקדם את ההליכים בתיק במשך שנתיים, עד שבית המשפט התריע בפניו כי התביעה תימחק מחמת חוסר מעש. התובע לא עתר לתיקון כתב התביעה שלו למרות חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות, והתביעה נותרה בעילת ההטעייה ובה בלבד (ולא בעילה של הפרת חוזה). גם הנתבע טוען כי סיכויי התביעה לא היו גבוהים, לאור הפסיקה אליה הפנה גם התובע, לפיה במקום בו יש ספק פרשני, אין קיום לעילת ההטעייה הצרכנית. עוד הפנה הנתבע לדרישה להוכחת קשר סיבתי בין ההטעיה לנזק, ולדרישה כי ההטעייה תתייחס לענין מהותי בעסקה. מתן סעד לכול חברי הקבוצה היה מחייב, כך נטען, בירור פרטני ביחס לשאלות עובדתיות רבות ביחס לכול אחד מהחברים. העובדה כי הסיכוי שהתביעה היתה מתקבלת אינו גבוה הוא שיקול להפחתת שכר הטרחה לתובע - כך לגישת הנתבע. הנתבע פירט את השיקולים שעמדו ביסוד הסכמתו להגיש להסדר פשרה, ובין היתר העלויות הכרוכות בניהול הליך, החשש מהפגיעה במוניטין שלו, ונכונותו לבוא לקראת רוכשי הכרטיסים לפנים משורת הדין. הנתבע טען כי אין מקום לקבוע כי התובע זכאי הן לגמול והן לשכר טרחה. הוא טען כי התובע לא היה צריך להשקיע שעות עבודה רבות בניהול ההליך, שהסתיים עוד לפני הגשת התשובה של הנתבע לבקשת האישור. הנתבע חולק על עמדתו של התובע ביחס למידת הסיכון שהוא לקח על עצמו ולהשלכתו על שכר הטרחה, והוא סבור כי התובע לא לקח על עצמו סיכון משמעותי - שכן הסיכון התמצה באובדן ההשקעות הכספיות של התובע, ובאפשרות שהוא יחוייב בהוצאות. הנתבע סבור כי להסדר הפשרה אין חשיבות ציבורית משמעותית, מה עוד שאפילו היתה טענת התובע מתקבלת, מדובר בהטעייה שנגרמה בתום לב. הנתבע אף העלה טענות ביחס לתום לבו של התובע. התובע השיב לטענות הנתבע. הוא התייחס לטענות לגבי תום לבו. הוא התייחס גם לטענות ביחס לאופן ניהול ההליכים, וטען כי הנתבע הוא זה שגרם ל"ניפוח" ההליכים. הוא טען כי לתובענה יש חשיבות ציבורית, שכן תנאי המשחק שונו בעקבותיה. הוא התייחס ליחס בין סכום ההטבה לסכום ההסדר, וטען כי טענת הנתבע לפיה מדובר ביחס של 1/55 אינה נכונה. דיון כידוע, בפסיקת גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו, שומה על בית המשפט לבחון מספר קריטריונים. עליו לבחון את שיקולי התשומה - קרי את הסיכונים שלקחו על עצמם התובע המייצג ובא כוחו, את התפוקה והתועלת לקבוצה המיוצגת, וכן שיקולי הכוונה ציבורית (ר' אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו - 2006 הפרקליט מ"ט תשס"ז, 131). בענייננו, קייימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת הסיכון שהתובע לקח על עצמו, ובעיקר ביחס למשמעות הסיכון לגבי שכר הטרחה לו הוא זכאי. התובע טוען כי העובדה כי מדובר בתביעה בעייתית, שהיה סיכון משמעותי כי היא לא תתקבל, היא שיקול לפסיקת שכר טרחה גבוה, בעוד שהנתבע טוען כי מדובר בשיקול שמביא להקטנת שכר הטרחה והגמול לתובע המייצג. אני סבורה כי ככלל, הסיכון בהגשת התביעה צריך להביא להגדלת שכר הטרחה שייפסק לזכות בא כוחו של התובע המייצג. רק באופן זה יהיה תמריץ משמעותי לתובעים מייצגים להגיש גם תביעות "קשות" ומסובכות, ולא רק תביעות טריביאליות, שידוע מראש כי הסיכוי שהן יתקבלו הוא משמעותי. תובע מייצג המחליט האם להגיש תביעה, שוקל מדרך הטבע את התוחלת שלו להרוויח מתביעה כזו. ככול שהסיכוי בזכייה קטֵן, הרי כדי שהתביעה תוגש - נדרש סיכוי לשכר טרחה וגמול משמעותיים, כדי להצדיק את ההחלטה לנהל את התביעה. יחד עם זאת, הקביעה הנ"ל אינה גורפת. מול הרצון לעודד תובעים ייצוגיים פוטנציאליים להגיש תביעות, גם קשות וסבוכות, קיים גם רצון למנוע מתובעים פוטנציאליים להגיש תביעות סרק, חסרות בסיס משפטי, שמטרתן היחידה היא להלך אימים על הנתבע, ולהגיע להסכם פשרה שמכוחו יקבל התובע גמול, ובא כוחו - שכר טרחה. תביעות כאלה הן כמובן בלתי רצויות, אין כל מקום לעודד את הגשתן, ובית המשפט צריך להביע עמדתו ביחס אליהן על ידי פסיקת שכר טרחה וגמול נמוכים מאוד, אם בכלל. עוד יש לציין כי ה"קושי" והסיכון בתביעות שבית המשפט רוצה לעודד אותן, אינו מתבטא רק במצב המשפטי הבעייתי, אלא גם במורכבות ההליך, בהיותו הליך מסובך, בו לצורך עמידה בנטלים על התובע להיות בקי בתחום ידע ייחודי, ולהיעזר בחוות דעת של מומחים. לא כל תביעה בה נטענת טענה חסרת בסיס משפטי - תחשב מייד לתביעה בעלת סיכון גבוה, שיצדיק קביעת שכר טרחה משמעותי לבא כוח התובע וגמול משמעותי לתובע. בענייננו, התביעה היתה בעלת סיכוי לא גבוה להתקבל - ועל כך אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. הקושי אינו נובע מהיותה של התביעה תביעה בתחום ידע סבוך ומורכב, אלא מהעובדה שהפסיקה התייחסה למקרה כמו המקרה דנן, ונקבע בה כי ככלל לא תאושר הגשה של תביעה ייצוגית במקרה בו קיים ספק פרשני. קשיים נוספים שהיו עומדים בדרכו של התובע פורטו בתשובת הנתבע בבקשה הנוכחית. אף קשיים אלה היו מכבידים על התובע לו היתה בקשתו מתבררת לגופה. לכן, אני סבורה כי היותה של התביעה - תביעה בעייתית מבחינה משפטית, צריך לכוון את בית המשפט לכיוון של הפחתה בשכר הטרחה, ולא הגדלתו. יחד עם זאת, יש לציין כי הסכם הפשרה הביא לשיפור מצבה של הקבוצה - הן מבחינה זו שהוראות המשחק כיום הן ברורות יותר משהיו בעבר, והן משום שהנתבע יוציא כרטיסי הגרלה בהנחה של 1 ₪. ענין זה צריך לפעול לזכות התובע המייצג. אינני סבורה כי יש טעם במקרה דנן להפריד בין הגמול שייפסק לזכות התובע המייצג לבין שכר הטרחה שייפסק לזכותו - משום שכפי שהובהר לעיל, התובע ובא כוחו חד הם. לכן, יובאו בחשבון הכולל הן השיקולים הנוגעים לתובע, והן השיקולים הנוגעים לבא כוחו, והסכום שייקבע יהיה סכום אחד. לאור כל האמור לעיל, ולאור שיעור ההטבה שבו זכתה הקבוצה בסופו של דבר, ותיקון נוסח כללי המשחק, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע גמול ושכר טרחה בסכום כולל של 20,000 ₪ + מע"מ. אינני מחייבת את הנתבע בהוצאות המומחית מטעם התובע, משום שאינני סבורה כי השאלה הפרשנית היא שאלה שיש לבררה באמצעות מומחה, אלא מדובר בשאלה משפטית שהתשובה לה נגזרת מכללי הפרשנות הנוהגים. מאחר שאישור הסכם הפשרה טעון אישור של שר האוצר, שטרם ניתן, יודיע הנתבע לבית המשפט תוך 30 יום מהיום האם אישר שר האוצר את ההסדר, ואם כן - יינתן לו תוקף של פסק דין, לאחר שלא התקבלו התנגדויות להסדר, והיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא אינו מתנגד לו. תביעה ייצוגיתשכר טרחה