קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית בשטחים: א. מהות הבקשה זוהי בקשה לסילוק על הסף של בקשת המשיבים לאישור תובענה כייצוגית, בטענה כי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, כמו גם חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אינם חלים באזור יהודה, בו מתגוררים המשיבים (התובעים בתובענה הראשית בתיק זה) ואשר בו התרחשו האירועים נשואי התובענה. ב. עובדות רלוונטיות המשיבים הינם 512 תושבים מישובי גוש עציון, המבקשים לייצג בתובענה הייצוגית את כלל תושבי גוש עציון, המקבלים את אספקת החשמל מהמבקשת (להלן: "הקבוצה"). המבקשת הינה חברה ממשלתית שעיסוקה בייצור חשמל, הולכתו וחלוקתו ברחבי ישראל, ובכלל זה גם באזור יהודה (להלן: "האזור"). עניינה של תובענה זו, שהבקשה לאישורה כייצוגית הוגשה ביום 6.7.2009 (להלן: "הבקשה לאישור"), היא מתן פיצוי לחברי הקבוצה בגין נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים כתוצאה משיבושים חוזרים ונשנים ומאספקת חשמל לקויה ליישובים באזור גוש עציון. ביום 13.6.2010 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, לסילוק הבקשה לאישור על הסף. ג. טענות המבקשת הטענות שאותן מעלה המבקשת כנגד הבקשה לאישור: הראשונה - שחוק תובענות ייצוגיות לא חל בשטחי יהודה ושומרון, ולכן לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית. השנייה - מאחר שחוק הגנת הצרכן, לפיו ניתן לתבוע "עוסק" בתובענות ייצוגיות, לא הוחל בשטחי יהודה ושומרון - לא ניתן לתבוע את המבקשת, באשר היא אינה "עוסק" בשטחים. השלישית - שלא בפירוט רב- מדוע לא הוגשה התובענה באזור יהודה. ד. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: שאלת הסמכות לתבוע בישראל; האם חל בענייננו חוק תובענות ייצוגיות? האם חל בענייננו חוק הגנת הצרכן? ה. שאלת הסמכות לתבוע בישראל הלכה היא, כי דיון נפרד בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקיים אך במקרים חריגים וקיצוניים, שבהם ברור על-פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום, וזאת בטרם הדיון בדבר קיומם של התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית ]ר' רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 ו' (2001)[. במקרה הנוכחי, יש מקום להידרש לבקשה מאחר שאם החוק לא חל על המקרה - יגיע הדיון לסיומו כבר בשלב זה. הוא הדין בשאלת הסמכות. בסעיף 74 לתשובת המבקשת לתגובה המשיבים, טוענת המבקשת כי העובדה (נראה שלחילופין) שיש מקום שבו יש חוק דומה או זהה, אינה מקנה אפשרות תביעה בישראל בגין חוקים אלה. במילים אחרות: השאלה היא מדוע המבקשים תובעים בישראל ולא באזור? שהרי לעמדתם, הן חוק התובענות הייצוגיות והן חוק הגנת הצרכן - חלים באזור. בניגוד למזרח ירושלים, שסופחה כחלק ממדינת ישראל, המעמד של השטח באזור הוא כאל שטח מוחזק, ובעיני המשפט חלים עליו למעשה דינים משולבים של משפט בינלאומי פומבי, ודינים ישראליים שהורחבו לגביו. ואם חלים כללי המשפט הבינלאומי, תישאל השאלה - האם דווקא ישראל היא הפורום הנאות לניהול ההליך שהוגש, או שמא חובה להגישו במקום מושבם של המבקשים? הבחינה של נאותות הפורום נסמכת על מספר הזיקות לניהול המשפט בישראל דווקא: ראשית - בסעיף 11 לאמנה בין חברת החשמל לבין לקוחותיה (נספח א' לבקשה לאישור) נקבע כי יוקם גוף בורר לדיון במחלוקות. עיון במניין חברי הוועדה מראה שעל-פי הגדרת תפקידיהם, ניתן לשייכם לתושבי המדינה ולא לתושבי השטחים; ומכאן המסקנה שליבון בעיות בין הצדדים קושר לישראל ולא למקום אחר. שנית - הדין שיוחל הוא דין ישראלי. שלישית - היעדר יסודות זרים בתביעה, קרי: הן המבקשת והן המשיבים הינם ישראלים. רביעית - המשיבה רשומה בישראל. לעומת זאת, מבחינת העדים - אומנם חלקם מהאזור וחלקם מהארץ, אבל נראה כי כולם ישראלים. מסקנת ביניים - לפי מירב הזיקות, הסמכות היא בישראל. אם זאת אוסיף, לצורך הדיון, כי אפילו היו כפות המאזניים מעוינות, (ואין זה המצב לדעתי) אזי היה מקום לשאול מדוע על מערכת המשפט הישראלית לשאת בעומס תביעות שאינן קשורות לה ישירות ]השאלות בעקבות ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554 (1993)[. והתשובה לכך היא, שבמקרה הנוכחי יש לקחת בחשבון, בנוסף, שעל-פי גירסת המבקשת, חלק מההפרעות באספקת החשמל נובע מפעילות צבאית ישראלית מחד גיסא. מאידך גיסא, לגבי האפשרות של הפעלת תובענה ייצוגית צרכנית באזור, נראה שזו לא תנוהל במתכונת "הישראלית", מאחר שהדיון בה אמור, על-פי פשוטו של מקרא, להתנהל בבתי המשפט המקומיים, שספק אם יש להם ניסיון בניהול תביעות ממין אלה - על כל הכרוך בכך מבחינת פרוצדורה, תנאים, דרך התדיינות וגובה הסכום שנתבע - דבר שעלול לגרום לחוסר צדק למשיבים. אשר על-כן, מכל הטעמים לעיל, הגעתי למסקנה שהפורום הנאות הוא הפורום הישראלי. ו. תחולת חוק תובענות ייצוגיות לתמיכה בטענתם, כי חוק תובענות ייצוגיות הינו חוק פרוצדוראלי-דיוני, מצטטים המשיבים בתגובתם לבקשה מפסיקת בית-המשפט העליון בעניין אלסינט ]רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ ( 14.12.2006)[. וכך קבע הנשיא ברק, בפסקה 16 לפסק-דינו: "חוק תובענות ייצוגיות אינו יוצר זכות מהותית. הוא באופיו דיוני, ותחולתו היא אקטיבית... תכליות ההסדר בדבר תובענות ייצוגיות... של החוק... דומות בעיקרו של דבר לתכלית ההסדרים הקודמים בדבר הגשת תובענות ייצוגיות... תכלית זו היא, בעיקרה, הסדרת ייצוגם של פרטים שונים בידי פרט מייצג אחד בהליכים המשפטיים הנוגעים לפרטים הללו ואיחודן של תביעות רבות המבוססות על עילה זהה לכלל תביעה קולקטיבית. הסדרתה של התובענה הייצוגית, על-אף היותה מורכבת וסבוכה, היא סוגיה ה"עוסקת באופן ניהול משפט ותוצאותיו הדיוניות" (פרשת א.ש.ת., עמ' 287 לפסק-דיני) ]הכוונה לרע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 287 (2003) - ד.פ.[. התובענה הייצוגית מאפשרת צירופן של תביעות אישיות רבות לכדי תובענה ייצוגית אחת. בצדק ציין השופט מ' חשין "כי התובענה הייצוגית לא נתכוננה - מעיקרה - כזכות מהותית וכעילת תביעה. תובענה ייצוגית, עם כל חשיבותה - וחשיבות רבה נודעת לה - אין היא אלא כלי דיוני לאיחודן של תביעות רבות תחת קורת-גג אחת" (פרשת ברזני, עמ' 417) ]הכוונה לדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נז(6) 385, 417 (2003) - ד.פ.[. התכלית העיקרית של חוק תובענות ייצוגיות, הנוגעת לענייננו, היא איפוא איחודן של תביעות בעלות מאפיינים דומים והסדרת יחסי הייצוג בין תובע ייצוגי לבין קבוצת תובעים, שלכולם זכות (אישית) דומה." אמנם קיימות בחוק תובענות ייצוגיות מספר הוראות מהותיות, כגון אלה העוסקות בדרישה לייצוג וניהול התביעה בדרך הולמת ובתום-לב, אך כבר נפסק בעבר כי כאשר קיימים שיקולי מדיניות מתאימים, המחייבים את החלת דין הפורום, ניתן לסווג את הדין כפרוצדוראלי. וכך קבע הנשיא שמגר בפרשת גרייפין קורפוריישן ]ע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, מד(3) 45, 59 (1990)[: "פעמים משמש הסיווג לתחום הפרוצדורלי כמכשיר, אשר מטרת הפעלתו היא החלת דין הפורום. כך קורה, כאשר קיימים שיקולי מדיניות, אשר מחייבים את החלתו של דין הפורום על הסוגיה." לא מציתי בפסקי-הדין שהחוק חל רק על "תביעות ישראליות" במהותן (ר' סעיף 19 לתשובת המבקשת לתגובה המשיבים לבקשה). לכן איני רואה גם עין בעין את הדוגמאות שניתנו על-ידי המבקשת בתשובתה. אין דומה תביעה בישראל בגין הפרה של דיני ההגבלים העסקיים האירופיים, לתביעה בארץ בגין חוק ישראלי שמורחב לשטח מוחזק, הנמצא בשלטון ישראלי וברצף טריטוריאלי של מדינת ישראל, ושמטרת הרחבתו, בין היתר, היא בוודאי להשוות את הדין וערכיו בין השטח המוחזק לבין ערכי מדינת ישראל ותושביה, בין אם בשטח המוחזק הייתה לקונה ובין אם היה הסדר שונה. באופן דומה, לגבי דוגמת ממלכת ירדן - אילו זו הייתה מאמצת את חוק הגנת הצרכן. במקרה זה, ה"אימוץ" הוא, למעשה, הפיכת ההסדר הישראלי כחלק מהדין הירדני, ולא יצירה של שני דינים שונים. בהקשר זה ברצוני להתייחס לטענה בדבר סעיף 8 לצו עיסוק בחשמל, שעל-פי פרשנות המבקשת יש להתייחס אליה כאל "רשות" שהוסמכה על-ידי מפקד האזור לפעול באזור. מכאן, לעמדתה, למצער הינה "רשות" ולא "עוסק", ולכן חוק התובענות הייצוגיות לא חל לגביה. תאמר האמת, שהאבחנה אינה ברורה לי. האם יש לצאת מנקודת ההנחה שרשות לא יכולה להיות "עוסק"? האם לא יכולה להיות דואליות בהגדרת התפקוד? דומה שהפסיקה השיבה לשאלה זו בהגדירה גופים מסוימים כדו-מהותיים - ואף עשתה כן ספציפית לגבי המבקשת ]ר' בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, מא(2) 449 (1987)[. איני סבורה שזו האבחנה המבדלת ולכן אני דוחה טיעון זה. האם בענייננו מתקיימים השיקולים המתאימים להחלת חוק תובענות ייצוגיות? התשובה לכך חיובית. אילולא קביעה שכזו, אין בידי המשיבים כל אפשרות לתבוע בתביעה ייצוגית, על-פי חוק הגנת הצרכן שמופעל באזור (ועל כך להלן). זה כשלעצמו אולי אין בו "אסון משפטי", אבל הדרך לעקיפה (אם יש צורך) של פרשנות מעין זו היא שהמשיבים ואחרים היו מגישים תביעות "רגילות" של 512 תובעים; אמנם הם היו מוגבלים בסכום אותו היו יכולים לתבוע, שכן על-פי פרק ט"ז לתקנון המועצות המקומיות - הקובע הסדרים להקמת ופעילות בתי-משפט לעניינים מקומיים באזור - סמכותו של בית-משפט לעניינים מקומיים בערכאה ראשונה הינה כשל בית-משפט השלום, ובשל כך מוגבל סכום התביעה המקסימאלי לכדי 2,500,000 ₪ (לשם השוואה, בענייננו הוגשה התביעה על סכום של 38,782,230 ₪). ואז, הדרך לניהול תביעת התובעים הייתה לאחד תביעות אלה, או לדון בהן במקביל ו/או בדרך אחרת. היה והפתרון היה איחוד התביעות - היינו מגיעים כמעט למתכונת של תובענה ייצוגית. היה והתובענות היו נידונות בנפרד, הייתה זו לכל הדעות אפשרות בלתי סבירה ובלתי הגיונית, שהייתה מעמיסה ללא צורך על מערכת המשפט באזור. נוסף על-כך, בבג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, ]פ"ד נט(2) 481, 560 (2005)[, בפסקה 80, קבע בית-המשפט העליון: "חוקי היסוד מעניקים זכויות לכל מתיישב ישראלי בשטח המפונה. תחולה זו היא אישית. היא נגזרת משליטתה של מדינת ישראל על השטח המפונה. היא פרי התפיסה כי על ישראלים המצויים מחוץ למדינה אך באזור הנתון לשליטתה בדרך של תפיסה לוחמתית חלים חוקי היסוד של המדינה באשר לזכויות האדם." אף אם נאמר שזכות הגישה לערכאות - עקרונית - לא נשללה; ואף אם נאמר שלא ניתן להכליל את חוק הגנת הצרכן בקטגוריה של זכויות יסוד; נראה שהמחוקק - על-ידי-כך שהרחיב בפועל את תחולת חוק הגנת הצרכן גם לתחום האזור - רצה ליצור מצב דומה של זכויות משפטיות בין כל התושבים באזורים "המקוריים" של הארץ ובאזורים שהורחבו מבחינה משפטית. אין ספק שהפרוצדורה של ניהול התובענה כתובענה ייצוגית, אם התמלאו תנאיה, באה לסייע לניהול הצדק. מכאן, ששיקולי מדיניות מחייבים את הקביעה כי חוק תובענות ייצוגיות חל בענייננו. ז. תחולת חוק הגנת הצרכן המשיבים טוענים לתחולת חוק הגנת הצרכן מכוח נספח 10 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981. סעיף 2 לנספח זה קובע כי: "...מוסמכים לפעול לפי דיני הצרכנות, תעשייה ומסחר כל מי שמוקנות לו בישראל סמכויות לפי דיני צרכנות, תעשייה ומסחר." לו הייתה מוגשת תביעה כנגד המבקשת באזור, היה מוסמך בית-המשפט לעניינים מקומיים לדון בו, וחוק הגנת הצרכן, לאור ניסוח זה, היה חל על המבקשת ומגדיר אותה כ"עוסק" על-פיו; ומעבר לצורך אציין, שאם אין זה ה"עוסק" מכוח חוק הגנת הצרכן, יהיה זה אחיו ה"עוסק" הזהה מכוח שוויון הדינים. טוענת המבקשת כי החלת החוק מכוח צו של המפקד הצבאי - חקיקה פנימית, ברמת חקיקה משנה - אין בכוחה כדי להרחיב את תחולתו של החוק הישראלי מחוץ למדינה, ולכן אינה מקימה זכות לצרכן שהוטעה באזור להגיש תביעה ייצוגית בישראל על-יסוד העילה שבסעיף 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות. איני מקבלת טענה זו. ראשית, מהנימוק פשיטא, שאם המבקשת הינה "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן בארץ, וכן מוגדרת ככזו גם באזור - הרי שאל לה לטעון כי היא "נופלת בין הכיסאות" כאשר תושבי האזור תובעים אותה בישראל. שנית, באשר להחלת חוקי ישראל באזור - כבר נפסק כי: "אמנם הכלל הוא כי גבולות תחולתו של הדין הישראלי זהים, בדרך כלל, לגבולותיה של המדינה... אך לעקרון זה קיימים חריגים... אם על-פי הוראה מפורשת בחוק פלוני... ואם על-פי פרשנותה הראויה של הנורמה המחייבת בדינם של בעלי דין בתחום המשפט הפרטי." ]ר' בג"ץ 2612/94 שעאר נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד מח(3) 675, 680 (1994) - בפסקה 5 לפסק דינו של השופט מצא (להלן: "עניין שעאר")[ בהמשך פסקה 5 לפסק-דינו בעניין שעאר, מקבל השופט מצא את העמדה כי מערכת הדינים החלה על מתיישבים ישראלים בשטחים המוחזקים הינה ייחודית, ומורכבת מהדין שהיה בתוקפו, בכל האזור, ביום תפיסתו על-ידי הצבא, מכללי המשפט הבינלאומי והמנהגי ומתחיקת הביטחון. זו האחרונה, היא המחילה באופן פרטני חקיקה ישראלית באזור. מכאן, שאין לומר כי החלת החוק הישראלי באמצעות צו הינה חקיקת משנה בעלת מעמד נורמטיבי נמוך, אלא מדובר בהחלה פרטנית של חקיקה ישראלית על האזור. ח. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים שכ"ט בגין בקשה זו בסכום של 30,000 ₪ + מע"מ.שטחי יהודה ושומרוןתביעה ייצוגית