תביעת נזיקין בגין פעולת איבה

האם נפגע פעולות איבה יכול להגיש תביעת נזיקין או שמא עליו למצות את זכויותיו רק במסגרת ביטוח לאומי ?

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת נזיקין בגין פעולת איבה:

א. פתח דבר

ביום 03/06/2009 הגישו התובעים תביעה זו. התובעת 1, טוענת כי נגרם לה נזק גוף בפיגוע שאירע ביום 04/08/2002, באוטובוס של חברת אגד קו מס' 361 לצפת (להלן: "הפיגוע"). התובע 2 שהינו בעלה, טוען לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת רעייתו. לאחר פציעתה וכתוצאה ממנה הגישה התובעת תביעה לקבלת גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ע"פ חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: "חוק התגמולים"). תביעתה התקבלה ונקבעה נכותה בשיעור של 20% (ראה סעיף 17 לכתב התביעה). התובעת מקבלת גמלה חודשית בסך של 716 ₪ מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

טענות הנתבעים 1 ו-2

הנתבעים 1 ו-2, טוענים כי התובעת אינה יכולה להיפרע פעמיים בגין אותו נזק. לפיכך, היות ובחרה להגיש תביעתה אל המוסד לביטוח לאומי, ע"פ חוק התגמולים ונכותה הוכרה, הרי שאינה יכולה להגיש תביעה נוספת לבית המשפט, אלא אם תשיב את כל כספי התגמולים שקיבלה עד כה.

טענות התובעים 1 ו-2

התובעים 1 ו-2 מסכימים לטענה לפיה, התובעת לא יכולה להיפרע פעמיים בגין אותו נזק. אולם שלא כטענת הנתבעים, סבורה התובעת 1, כי אינה מנועה מלהגיש תביעה זו, וכי יש להבחין בין זכותה לנהל תביעה, לבין זכותה לקבל פיצויים. לטענתה, אפשר שתגיש תביעות שונות בגין אותו נזק, אך אם בתום ההליך, ייפסקו פיצויים לזכותה, יהא עליה להשיב את הכספים שהתקבלו על ידה עד לאותה עת, אך לא קודם לכך.

ב. דיון

התובענה שבפנינו הינה תובענה נזיקית בגין נזק גוף שארע לתובעת, בפיגוע קו 361 והוגשה ע"פ פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). התובעת הגישה קודם לכן תביעה לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה- תש"ל 1970 (להלן: "חוק התגמולים"), תביעתה התקבלה נקבעו לה אחוזי נכות והיא מקבלת גמלה חודשית.
לפיכך, השאלה היא האם מי שבחר לתבוע הטבת נזקו על פי חוק הביטוח הלאומי, מנוע או אינו יכול להגיש תביעה המבוססת על פקודת הנזיקין להטבת נזקו פעם נוספת.
בשאלה זו עוסק סעיף 17(ב) לחוק התגמולים הקובע בזו הלשון:
"זכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה ולפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, יחולו עליו בשינויים המחוייבים הוראות סעיף 36 לחוק הנכים או סעיף 21 לחוק משפחות החיילים, לפי הענין."

סעיף 36 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), קובע:
36. (א) חייל משוחרר או נכה אשר זכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה,
והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה
נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:

(1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי
החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד;


שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;


שאלה זו כבר נדונה והוכרעה בע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה פ"ד מז (2) 84 שם נקבע:
"קיום הסדרי השיפוי בסעיפים 36, 36א ו 36ב לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] מותנה במניעת גביית תשלומי כפל על-ידי הנכה. מכאן חובת הנכים לבחור בין זכאות לפי החוק האמור לבין זכאות לפי מקור דין אחר. בעצם תביעתו להכרה בזכאותו לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] אין כדי למנוע מהנכה לתבוע, במקביל, גם על פי עילה שיסודה בדין אחר; אך אין הוא רשאי לממש את זכאותו אלא על פי מקור דין אחד, ומעת שגבה כספים (פיצוי או תגמול) או קיבל טובת הנאה אחרת, מאחד המקורות, מופסקת זכותו להמשיך בהליך להוכחת זכאותו כנגד האחר..."

כך גם נקבע בפסק דינו של השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"א 235/58 וייסמן ואח' נ' סלומון פ"ד יג 1660, (בעמ' 1665-1666) שם נאמר כי יש למנוע גביה כפולה של פיצויים, או תגמולים בשל אותו אירוע:

"הכל מודים כי מההוראה הזאת מבצבצת ועולה מטרת המחוקק למנוע 'כפל גביה'. . . אכן, אין בדעתי לתת תשובה ממצה לשאלה זו הואיל ולצורך עניננו די לקבוע - מפני שכך מחייב פשוטן של מלות ההוראה - שאם הגיש הניזק בקשה לפי... חוק הנכים וניתנה החלטה המזכה אותו ב'הענקה' לפי חוק זה והוא גבה את כל סכום ההענקה הזאת, כי אז יהיה בכך משום כפל גביה אם לאחר מכן יגבה פיצויים כלשהם לפי פקודת הנזיקים האזרחיים; ומכאן, שנבצר ממנו לעשות כן".

הרציונל הנוסף שבסעיפים אלה, כעולה מדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בפסה"ד שם הינו:

"הנכון הוא, שניכרת בפסיקה גם מגמה שנייה, והיא למנוע מהרשויות טרחה רבה ומיותרת על-ידי הצורך לחזור ולדון בתביעת הנכה בנתיב אחר, כאשר בחר כבר בהליך שונה ופותח בדרך האחרת כעבור זמן ניכר ותוך שימוש בלתי סביר במימוש זכויותיו."

מן הכלל אל הפרט:

מכל המובא מעלה, וביחס לעובדות הנדונות באתי למסקנה, כי בנסיבות מקרה זה, התובעת רשאית לתבוע פיצויים גם מכח פקודת הנזיקין. שכן, על אף שבחרה להגיש תביעתה למל"ל, לא ויתרה בכך על תביעתה לפיצוי לפי פקודת הנזיקין.

כפי שנקבע ברע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים פ"ד נז(5) 577:

"על החלטתו של התובע/הנכה ניתן ללמוד מהתנהגותו הננקטת בפועל, בחלוף 6חודשים מיום קביעת דרגת נכות יציבה בחירת הנכה נלמדת מהתנהגותו, אך גביית כספים על פי אחד החוקים מהווה ראיה ניצחת למימוש בחירתו"

מכאן, כי הואיל והתובעת קיבלה את הכספים על פי חוק התגמולים, הרי שזו הראיה למימוש בחירתה. אולם, למרות זאת התובעת אינה מנועה מלהמשיך בניהול ההליכים במסגרת תביעה זו, אלא שבמידה ותבחר להמשיך בהליכים אלה תחול עליה ההוראה הקבועה בסעיף 36(א)(5) לחוק הנכים. היינו, יהיה עליה להשיב את כל כספי התגמולים ששולמו לה על ידי המל"ל. כפי שנקבע בסעיף 36 (א) (5) "כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה, התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכוח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר;

כך גם נקבע בע"א 1162/96 הילה וייס נ' אביעד יוסף מאק, פ"ד נ"ג(2), 79 ע"י השופט י' אנגלרד בהתייחסו לסעיף 36(א)(5) לחוק הנכים:
"אם שולמו לנכה תגמולים על-פי חוק הנכים, ההסדר הוא שונה באשר אין בחוק הוראה השוללת מן הנכה את עילת התביעה כלפי המזיק. על-פי סעיף 36(א)(1) לחוק, אין הנכה יכול לגבות במסגרת תביעה זו סכומים כלשהם מן המזיק, משום שקבלת תשלומים לפי חוק הנכים מונעת זאת ממנו. כאן נכנסת לתמונה הוראת סעיף 36(א)(5) לחוק, המאפשרת לנכה – בהתמלא דרישותיה – להחזיר למדינה את התשלומים. החזרה זו פותחת פתח לנכה לממש את תביעתו כלפי המזיק ולגבות ממנו פיצויים על מלוא הנזק"

עוד נקבע בפס"ד וייס הנ"ל, (בעמ' 92), כי הוראת סעיף 36(א)(1) לחוק הנכים, מבחינה במפורש בין ניהול תביעות לבין גביית פיצויים, ובו נאמר כי:

"יש לפרש את הסיומת של הוראת 36(א)(5) לחוק הקובעת מתי יהא זכאי הנכה "לתבוע לפי החוק האחר", כמכוונת למימוש התביעה, שהוא גביית הפיצויים...התוצאה המשפטית היא, כי מעמדו של הנכה – הזכאי, מלכתחילה, להגיש את שתי התביעות – אינו משתנה עם קבלת תגמולים. כלומר, אם הגיש מלכתחילה שתי תביעות, הוא רשאי להמשיך ולנהל את תביעת הנזיקין נגד המזיק עד לסיומה; אם תחילה פנה לקבלת תגמולים, הוא עדיין רשאי לפתוח בתביעה נגד המזיק ולנהלה עד לסיומה. מה שנמנע ממנו – עד למילוין של דרישות סעיף 36(א)(5) לחוק – הוא קבלת פיצויים כלשהם מאת המזיק."

יישום ההלכה על ענייננו, כמו גם הוראות החוק, מחייבים את המסקנה כי עצם תשלום התגמולים ע"פ חוק הנכים, אינה שוללת מהתובעת להגיש תביעה כלפי המזיקים. אכן, התובעת 1 לא תוכל לגבות מן המזיקים את סכום הפיצויים שייפסק לטובתה, אם ייפסק, עד אשר תשיב למדינה את מלוא התשלומים שקיבלה, על כל רכיביהם.

הטעם לדברים אלה נעוץ בכך כי אם יופסקו התגמולים השוטפים אותם מקבלת התובעת, לרבות ההטבות, יהיה בכך משום מכשול אשר יותיר את הנפגעת ללא משאבים להטבת נזקה למשך מהלך המשפט כולו. כמו כן לא ייתכן לקבוע כי עצם הגשת התביעה בנזיקין משמעותה אובדן הזכות לתגמולים, שהרי אם כך נקבע סביר הוא שנפגע לא יוכל לממש זכותו לתביעה מהמזיק לשם הטבת כל הנזק לו הוא טוען. הסדר כזה יש בו משום שלילה למעשה של זכות הגישה לערכאות. לפיכך ראוי הוא כי זכותו של הנפגע לקבלת תגמולים תישמר לו עד לשלב אפשרות הגבייה מן המזיק, דהיינו עד לשלב שבו תסתיים תביעתו הנזיקית כלפי המזיק.

ואולם, בענייננו התובע 2, שהינו בעלה של התובעת 1, טוען לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתה של התובעת 1, שהינם תוצאה ישירה של נזק הגוף שנגרם לה, ואשר לא כוסו על ידי המל"ל, לפיכך אין כל מניעה שימשיך בתביעתו. כל זאת במידה ואכן נגרמו לו נזקים עקיפים אשר לא כוסו על ידי המל"ל, וכן בגין הנזקים הנתבעים על ידו בסעיף 20.1.5 לכתב התביעה בגין הפסד השתכרות.

ג. סוף דבר

לפיכך, אני מורה לתובעת 1 להודיע תוך 10 ימים עמדתה ביחס להמשך הליך זה.
כמו כן, יודיע התובע 2 תוך 10 ימים, האם חפץ להמשיך בהליך זה, בלא כל קשר להחלטת התובעת 1 אם להמשיך בהליך או לא.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת פעולת איבה בחוק

  2. תאונת דרכים פעולת איבה

  3. הכרה כנפגע פעולות איבה

  4. פיצויים על הפיגוע בסיני

  5. חישוב אחוזי נכות לנפגעי איבה

  6. ועדה רפואית לנפגעי פיגוע טרור

  7. תביעת נזיקין בגין פעולת איבה

  8. ערעור על ועדת ערר נפגעי איבה

  9. ערעור על אי הכרה בפעולת איבה

  10. ערעור על נכות נפשית נפגעי איבה

  11. ביטוח תאונות אישיות - פיגוע טרור

  12. חובת נימוק ועדה רפואית לנפגעי איבה

  13. מימון טיפול רפואי לנפגע בפיגוע טרור

  14. אחוזי נכות בגלל צלקות בעקבות פעולת איבה

  15. הרקע ההיסטורי לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

  16. עתירה לבג''צ נגד החלטת ועדת העררים נפגעי איבה

  17. ערר על החלטת הרשות המאשרת - נפגעי פעולות איבה

  18. זכויות נפגע פעולות איבה ערבי המשתייך לארגון טרור

  19. קשר סיבתי בין פיגוע לבין האפילפסיה שהתגלתה שנתיים אחרי

  20. בחירה בין ביטוח לאומי לבין חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

  21. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) אשר קבעה כי אין קשר סיבתי

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון