תיקון כתב תביעה לאחר חוות דעת מומחה בית משפט

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב תביעה לאחר חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט: 1. ביום 7.1.10 מיניתי את ד"ר נילי ינאי, רופאה בכירה ביחידת האולטרה סאונד ומיילדות בבית החולים הדסה עין כרם, כמומחית מטעם בית המשפט, בתחום האולטרה סאונד. המינוי נעשה במסגרת תביעת נזיקין אשר בה מיחסים הקטינה ואמהּ לנתבעים מחדלים במעקב, בבדיקות ובאבחון הרפואי בעת שטיפלו בהריונה של האם ועקב כך נולדה הקטינה עם שיתוק מוחין קשה, חוסר שליטה על הסוגרים, עיוורון, אספירציות חוזרות עם דלקות ריאות חוזרות ואפילפסיה קשה. ביום 13.4.10 הגישה המומחית חוות דעת מטעמה. לדעת המומחית, ד"ר נילי ינאי התובעת סובלת מ-Ponto Cerebelar Hypoplasia (תת התפתחות של המוחון). 2. ביום 9.5.10 הודיע עו"ד דייויס, ב"כ התובעות, כי בדעתו להגיש כתב תביעה מתוקן בהסתמכו על האמור בתקנה 136 (להלן - התקנה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) המעניקה לבעל דין זכות להגיש כתב תביעה מתוקן לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה שמונה על-ידי בית המשפט. בהחלטה שנתתי קצבתי לתובעות שבעה ימים להגשת כתב התביעה המתוקן. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הגיש ב"כ הנתבעות 2-1, עו"ד יעקב אבימור, בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן, החורג, לדעתו, מהמסגרת המותרת להגשה בזכות של כתב תביעה מתוקן. מפאת קוצר הזמן לא ביקשתי תגובה לבקשה וקבעתי מועד לשמיעת טענות הצדדים בעל-פה. 3. מאחר שהדיון שלפני סב על פרשנות התקנה, אביא תחילה את נוסחה: "בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום". אדון, אפוא, בטענות הנתבעים 2-1, אליהן הצטרפה גם ב"כ הנתבעת 3, עו"ד מורג-פדיוק. 4. הנתבעים 2-1 טוענים כי התובעות ניצלו את זכותן לתקן את כתב התביעה לא רק לאור האמור בחוות הדעת, אלא העלו בכתב התביעה המתוקן עובדות, טענות ומסקנות שאין קשר בינן לבין חוות דעת של ד"ר נילי ינאי, כגון טענות הקשורות למסמכים שאבדו ונמצאו והועברו לידי לב"כ התובעות, טענות עובדתיות נוספות על התרשלות הנתבעים שאין להן זכר בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, טענות העומדות בניגוד לממצאים עובדתיים שקבעה ד"ר נילי ינאי וסעיפים הנוגעים לחוות דעתו של המופתי בדיר פואד מורשאד. כמו כן נמחקו מספר משפטים ממכתב התביעה המקורי ללא כל הסבר. בדיון בעל-פה חזרה עו"ד בן שלמה על הטענות הללו. עוד טענה ע"ד בן שלמה, כי אם חפצו התובעות לתקן את כתב התביעה לאחר שנמצאו המסמכים שאבדו ונמצאו בחודש ינואר 2010, היה עליהן להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולא להסתפק בהגשת חוות הדעת המתוקנת של פרופ' אלכס שינפלד מיום 16.3.10. אין אפשרות לנצל את הפתח הצר שמתירה התקנה להגשה בזכות של כתב תביעה מתוקן ולהעלות טענות הנובעות מהמסמכים הללו, שאין קשר בינם לבין חוות הדעת. לאור האמור, חזרה ובקשה עו"ד בן שלמה למחוק את כתב התביעה המתוקן. 5. ב"כ התובעות, עורכי הדין דייויס ולאש, טענו כי רוב האמור בכתב התביעה המתוקן עומד באמות המידה של התקנה. עוד טענו ב"כ התובעות, כי המסמכים שנמצאו לא היו ברשותה של ד"ר נילי ינאי, עת כתבה את חוות דעתה, ולכן המועד להגשת חוות דעתהּ טרם חלף; יש אי דיוקים בקביעות העובדתיות בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי; אובדן המסמכים, שנמצאו בינתיים, גרם לתובעות נזק ראייתי; לו הרופאים שטיפלו באם היו אומרים להּ כי לא ניתן לגלות את המום בשלבים הראשונים של ההריון אלא בשליש השלישי או לאחר הלידה, היא היתה מפסיקה את ההריון. המשפטים שנמחקו מכתב התביעה המקורי נמחקו כי התובעות אינן עומדות על מה שנמחק. 6. בבר"ע (חיפה) 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף, לא פורסם (5.12.06), דן השופט עמית (כתוארו אז), בפרשנותה והיקף התפרסותה של התקנה. לדברי השופט עמית, הזכות לתקן חלה רק כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט והלה מגיש את חוות דעתו, שאז קמה הזכות לבעל דין לתקן את כתב תביעתו. צריך שתהא זיקה בין התיקון לבין חוות הדעת. ניתן לתקן כתב תביעה בזכות רק כאשר מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת. ברע"א 2792/05 מנאע נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (25.7.05), אמר השופט גרוניס: "תקנה זו מתירה לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות הגשת חוות דעת מומחה בלא צורך בקבלת רשות מבית המשפט. התקנה נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת, וספק אם יש לה תחולה במקרה כגון דא, בו העניין שלגביו מתבקש התיקון נכלל בחוות הדעת לבקשת בעל הדין עצמו". האם רשאי בעל דין לתקן את חוות דעתו בניגוד לאמור בחוות הדעת. הנשיאה גילאור הסתמכה על לשונה של התקנה "לאור האמור בחוות הדעת", וקבעה בבבש"א (חיפה) 8327/06 לינצקי נ' שירותי בריאות כללית, לא פורסם (4.10.06), כי "תקנה 136 נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת". מטרת התיקון היא לתקן את כתב התביעה כאשר בחוות דעת המומחה מתגלות לבעל דין עובדות חדשות אשר לא ידע עליהן קודם לכן. דוגמא לזכות לתקן כתב תביעה, כאשר מומחה שהתמנה על-ידי בית המשפט לגלות ליקויי בניה מתאר בחוות דעתו ליקויי בניה שלא פורטו בכתב התביעה. זו נסיבה המזכה תובע לתקן את כתב תביעתו. פרשנות זו, בכל הכבוד, נראית לי. תיקון כתב תביעה ללא נטילת רשות הוא חריג. בדרך כלל תיקון כתב תביעה עובר את המסננת של בית המשפט (ראו תקנות 92-91 ו-143(1) לתקנות). המסגרת הדיונית נקבעת לפי האמור בכתבי הטענות. אלה קובעים את הפלוגתאות ואת המוסכמות. בית המשפט יתיר את תיקון כתב התביעה לאחר שהוא בוחן מה הן השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת וזאת על מנת למנוע דיון עקר וללא תועלת. כפי שאומר השופט אור בת"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998): "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין - נעתרים לו ברוחב לב... ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמה לכך היא טענת התיישנות" (ראו גם שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 111-110 (תשנ"ט-1999). תיקון שלא עבר את המסננת האמורה עלול לגרום לתקלות, להארכת הדיון שלא לצורך ולסרבולו - במיוחד אם הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של שמיעת הראיות ואם יותר התיקון יתארך הדיון או אם בית המשפט התבקש לפסוק בעילות חדשות. מתן יד חופשית לתיקון כתב תביעה בכל שלב של שמיעת הראיות עלול גם לגרום לפגיעה בכלל הנזקקים לשירותי בית המשפט (ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' מלבין, פ"ד מב(4) 269, 274 (1988); רע"א 8196/09 שוורץ נ' ד"ר מלאך גבריאל, לא פורסם (24.11.09; רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם (21.3.06); רע"א 11348/05 הזרע ג'נטיקס בע"מ נ'אגן יצרני כימיקלים בע"מ, לא פורסם (1.1.06); רע"א 10005/08 צויר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם (29.3.09)). 7. תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, לא קשרה את הזכות לתיקון כתב התביעה לתוכנה של חוות הדעת, אלא סייגה את הגשתה במועד בלבד (ע"א 644/71 שאבי נ' בן יצחק, פ"ד כו(2) 291, 294 (1972). השינוי בתקנות נעשה כדי שהזכות לתקן לא תהא רחבה מידי ושיהא קשר בין התיקון לחוות הדעת, בכך נשמר האיזון בין הצורך בחשיפת האמת לאור העובדות החדשות שגילה המומחה מטעם בית המשפט לבין הצורך למנוע שימוש לרעה בזכות התיקון. 8. עיון בסעיפים שלהוספתם מתנגדת ב"כ הנתבעים 2-1 מראה כי הדין עמה. אין מדובר בעובדות שהתגלו לתובעות מחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, אלא בעובדות ומסקנות הנוגדות את חוות הדעת של ד"ר נילי קינן או בעובדות המתבססות על מסמכים וצילומי אולטרה סאונד שאבדו בידי הנתבעים 2-1 ונמצאו בחודש ינואר 2010, או לחוות הדעת של המופתי בדיר פואד מורשאד, שהוגשה מטעמם. 9. אעבור לדיון פרטני בכל אחד מהסעיפים שהוספו או נמחקו מכתב התביעה המתוקן: (א) התוספת בפסקה השניה, בעמוד הראשון לכתב התביעה המתוקן: "ובהפרת חובת הגילוי כלפי הנתבעת 2", אינה עובדה חדשה העולה מחוות דעתה של ד"ר נילי קינן (ראו סעיף 45 לכתב התביעה המקורי). (ב) בסעיף 20 - אין להתיר את המחיקה ואת התוספת מאותו הטעם (ראו סעיף 44 לכתב התביעה המקורי). (ג) כך גם התיקון בסעיף 23. אין האמור בתוספת - שבה נאמר: כי לא הוסבר לתובעת 2 כי הבדיקה נדחתה לעוד ארבעה שבועות בשל סיבה טכנית של תנאי רזולוציה - עובדה חדשה שהתגלתה בחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי (ראו גם האמור בעמ' 6 לחוות דעתו המקורית של פרופ' אלכס שינפלד). לפיכך, אין מקום למחיקת חלק מהסעיף והוספת חלק אחר. (ד) מאותו הטעם אין להתיר את התוספת: "רוחב הצרבלום לא נמדד" בסעיפים 26-25. (ה) סעיף 37 סיפא אינו עובדה העולה מחוות הדעת של ד"ר נילי קינן, אלא ממצב עובדתי המאוחר להגשת כתב התביעה ולכן אין להתירו. (ו) סעיפים 43, 44, 47, ו-49 עניינם ציטוטים מחוות הדעת של פרופ' אלכס שינפלד. מדובר במסקנות של המומחה מטעם התובעים, ולא בעובדות חדשות שהתגלו בחוות דעתה של ד"ר נילי קינן. (ז) התוספת בסעיף 48, בדומה לתוספת בסעיף 20 - דינה להימחק מאותו הטעם שהתוספת בסעיף 20 נמחקה. (ח) סעיף 53 ימחק שכן עניינו הוא חוות דעתו של המומחה מטעם התובעות לדין המוסלמי, ואין בינו לבין חוות דעתה של ד"ר נילי קינן ולא כלום. (ט) ב"כ התובעים הצהירו כי הם מוותרים על החלק שנמחק בכתב התביעה המתוקן בסעיפים 19 סיפא, ו-52 סיפא, לכתב התביעה המקורי. דא עקא, הדבר היה צריך להיעשות או בעל-פה במסגרת קדמי המשפט או בבקשה לתיקון כתב התביעה ולא אגב הגשת כתב תביעה המתוקן בזכות. (י) התוספת בסעיף 61: "או לחילופין, אילו היו מעמידים אותם על הסיכוי הנמוך לאיתור המומים במהלך ההריון כקביעת המומחית מטעם בית המשפט (ההדגשות שלי - מ' ר'), היו מחליטים על הפסקת הריון ומונעים את הבאתה לעולם של התובעת במומה", אין לאמירה זו יסוד ושורש בחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי (עמ' 6). לא זו אף זו: אין מדובר בעובדה אלא במסקנה מהעובדות הנוגעות למהלך ההריון והטיפול בתובעת 2. (יא) כך הדבר לגבי האמור בסעיף 67. אין מדובר בעובדות חדשות שהתגלו לתובעות מחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי, אלא למסקנות שלהן טוענות התובעות ללא קשר לחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי. (יב) בסעיף 70 התוספת: "באי ביצוע מדידות של הצרבלום בבדיקות על שמע המכוונות...", אינו עובדה חדשה הנובעת מחוות הדעת. לא עוד אלא שד"ר נילי ינאי קבעה עובדה הפוכה מזו שלה טוענות התובעות. (יג) סעיפים 71 ו-92 אין להם קשר לחוות הדעת של ד"ר נילי ינאי. מדובר בטענה של אובדן ומציאה של מסמכים שהיו במשמורתם של הנתבעים 2-1. לאחר שהמסמכים נמצאו הם הועברו לידי ב"כ התובעות. (יד) סעיף 82, פסקאות יא-יד, כה, כח ו-לב, המייחסים התרשלות לנתבעים, אינן עובדות שעולות מחוות דעתה של ד"ר נילי ינאי. 10. לאור האמור, יש למחוק את כתב התביעה המתוקן. התובעות ישלמו לנתבעות 2-1 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת מומחהמומחהחוות דעת