תיקון רישום ברשם החברות

הוראות החוק הרלבנטיות בנושא תיקון רישום ברשם החברות הן סעיף 134 לחוק החברות וסעיף 75 לחוק בתי המשפט. סעיף 134 לחוק החברות, קובע כך:
" תיקון רישום
134. רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדוייק, והחברה סרבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם."
סעיף 75 לחוק בתי המשפט קובע כך:
" סמכות כללית לתת סעד
75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

דהיינו, סעיף 134 הנ"ל מסמיך את בית המשפט (המחוזי – בהתאם להגדרה שבסעיף ההגדרות בחוק החברות) - במצב בו מרשם בעלי המניות אינו נכון או אינו מלא או אינו מדוייק, כגון אם נרשם אדם במרשם אף שאינו זכאי להירשם – והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, ליתן כל סעד הנראה לו מתאים, לרבות תיקון המרשם.

דוגמא למקרה בו יושמה הוראת הסעיף, מצינו בת.א. (מחוזי-ב"ש) 7189/06 גנדל נ' מדסטאר די.אמ.סי בע"מ (לא פורסם, 17.6.08). באותו עניין, עתר המבקש לקבל סעד הצהרתי, לפיו, אין בידי הנתבע כל מינוי תקף וחוקי לכהן כדירקטור ו/או מנהל, בסניף של החברה-הנתבעת (חברה זרה – בדומה למקרה דנן), וכן להורות לרשם החברות למחוק את רישומו של הנתבע כדירקטור, מהמרשם. בית המשפט (כב' השופטת ר' ברקאי) קבע בסופו של יום, כי נפל פגם בדרך המינוי, שכן, על פי הראיות שהובאו בפניו, אין בנמצא החלטה של האסיפה הכללית של החברה, הגורם המוסמך, בה הוחלט למנות את הנתבע למנהל. לאור זאת, ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 134 לחוק החברות, הורה בית המשפט לרשם החברות למחוק את רישומו של הנתבע כדירקטור.

סעיף 75 לחוק בתי המשפט, מקנה לבית המשפט הדן בעניין אזרחי, סמכות כללית למתן כל סעד מתאים אותו הוא מוצא לנכון בנסיבות שלפניו. סמכות זו פורשה על פי הפסיקה, כידוע, בצורה נרחבת (ראו: רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (לא פורסם, 25.3.10); רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 268 (1999)).



קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון רישום ברשם החברות:

כללי


בקשתה של המבקשת לקבלת סעד הצהרתי, לפיו, המשיב 1 (להלן: "המשיב") אינו מנהל בחברה Gan Hadar Corporation, מס' 560001604 (להלן: "החברה"), אשר נרשמה אצל המשיב 2 (להלן: "רשם החברות") כחברה זרה ביום 19.11.1931. כמו כן עותרת המבקשת, להורות לרשם החברות, לתקן את הרישום המופיע אצלו ולמחוק את רישומו של המשיב כדירקטור בחברה. בנוסף עותרת המבקשת, להצהיר כי המשיב אינו רשאי לפעול בשמה ו/או מטעמה של החברה, וכן ליתן צו המופנה כלפי המשיב האוסר עליו להציג עצמו כבעל תפקיד בחברה.

ההליכים


התובענה הוגשה בתחילה על ידי המבקשת ומבקש נוסף, הוועד המקומי גני הדר. מבקש זה נמחק מהתובענה, לפי בקשתו, בהחלטה מיום 5.3.09, כך שהמבקשת נותרה לבדה. יוער עוד, כי רשם החברות, הביע את עמדתו עוד בתחילת ההליך, כי אין לו כל עמדה ו/או עניין בתובענה וכי הוא ימלא אחר כל החלטה שתתקבל על ידי בית המשפט.
המשיב הגיש כתב תשובה לבקשה מבלי שצירף תצהיר כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). משהועלה העניין בדיון מקדמי שהתקיים ביום 8.3.09, ניתנה למשיב אפשרות להגיש תצהיר בתוך 30 יום, ובו נתבקש להתייחס, בין היתר, גם לשאלת מקור סמכותו לפעול בשם החברה. תצהיר המשיב הוגש, באיחור, ביום 16.4.09.
בהמשך לדיון המקדמי הנזכר, הצעתי לצדדים כי יינתן פסק דין בתובענה על יסוד המסמכים המצויים בתיק, מבלי להיזקק לשמיעת עדויות. המבקשת הודיעה כי היא מסכימה לכך, בכפוף להגשת סיכומים בכתב, בהם תוכל להתייחס לטענות המשיב. המשיב מצדו, סירב תחילה להצעה. לאחר חילופי תגובות הדדיות מצדם של המבקשת והמשיב, הוריתי על קיום דיון מקדמי נוסף. בדיון שהתקיים ביום 21.10.09, הובהרו נקודות מסויימות והוחלט, בהסכמת הצדדים, כי יוגשו סיכומים מטעם הצדדים, שלאחריהם יכריע בית המשפט בסוגייה.
משהוגשו הסיכומים האחרונים על ידי הצדדים (סיכומי המשיב 2 הוגשו באיחור מלוח הזמנים המקורי שנקבע), הגיעה העת להכריע בתובענה המונחת לפתחי.

רקע


המבקשת הינה אגודה שיתופית שנרשמה בשנת 1976, ולטענתה פעלה להקמתו וביסוסו של היישוב גני הדר, המצוי בתחום המועצה האזורית גזר (להלן: "היישוב").
לטענת המבקשת, היוזמה להקמת היישוב הייתה בשעתו של החברה, שהתאגדה בארה"ב בשנת 1927, ורכשה קרקעות, בין היתר, באזור בו נמצא כיום היישוב. לטענתה, החברה הייתה למעשה גוף שארגן קבוצת אנשים לצורכי התיישבותם בארץ, וריכזה למטרה זו קרקעות, בין השאר על ידי חילופי קרקע עם הקק"ל.
לאחר שסיימה החברה את תפקידה היא נעלמה ואף נמחקה בארה"ב, עוד בשנות ה- 50 של המאה ה-20. לימים הוקמה המבקשת, שהמשיכה את תפקידי החברה בהקמתו ובביסוסו של היישוב. כך, לטענת המבקשת.
גם בארץ, כבר בסוף שנות ה- 50 ותחילת ה- 60 לא הייתה החברה פעילה, ומהתכתבויות בין נציגי החברה ורשם החברות (שצורפו כנספחים ד/1 – ד/10 להמרצת הפתיחה), עולה, כי החברה עמדה אז על סף מחיקה, ומחיקתה עוכבה, באופן זמני, עד לביצוע העברת האדמות שהיו בבעלות החברה לידי בעלי האדמות החוקיים ביישוב.
החל מסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת התנהלו בישראל ובארה"ב הליכים משפטיים שונים בעניין החברה, הנוגעים לקרקעות הנמצאות בבעלותה. לשיטת המבקשת, במקביל להליכים בישראל נעשה ניסיון להביא להחייאת החברה בארה"ב.
הדבר עלה במסגרת תובענה שנדונה בבית המשפט המחוזי בת"א (ה"פ 1621/00 גן הדר קורפוריישן חברה זרה (מחוקה) הרשומה בארץ נ' רשם המקרקעין רחובות - נספח ח/7 להמרצת הפתיחה), במסגרתה, נתבקש בית המשפט על ידי החברה, להצהיר כי לשתי החלטות הנוגעות לחברה, שנתקבלו בבית משפט במדינת ניו יורק בשנת 2000, יש תוקף מחייב: הראשונה, מיום 31.7.00, על פיה, מונה עו"ד אמריקאי ככונס הנכסים של החברה לצורך איתור יורשיהם של בעלי מניות החברה, ריכוז נכסי החברה ומכירתם; השנייה, מיום 27.9.00, בה אישר בית המשפט האמריקאי את מינויו של עו"ד הרטבי כנציגו של הכונס האמריקאי בישראל, והורה על מכירת המקרקעין שבבעלות החברה.

בפסק הדין שניתן ביום 25.2.03 (מפי כב' השופטת צ' ברון), נדחתה התובענה, תוך שנקבע כי אין לאכוף את החלטות בית המשפט האמריקאי בעניין החברה, וכי אין להכיר בתוקפן. בית המשפט ציין שם, כי למעשה מהות התובענה הינה בקשה לאכיפת פסק חוץ – החלטות הפורום האמריקאי. על פי הדין, ניתן לאכוף רק פסק המטיל חיוב אישי (IN PERSONEM), בשונה מכזה המטיל חיוב כלפי כולי עלמא (IN REM). בענייננו, החלטות הפורום האמריקאי הן מסוג "IN REM", שכן מדובר בעריכת בירור בדבר זהות בעלי מניות החברה ויורשיהם, וכן בזכויות קנייניות בנכסים בישראל. במצב שכזה, קבע בית המשפט, כי החלטות הפורום האמריקאי לא ניתנות לאכיפה, והסמכות הבלעדית להכריע בשאלות אלה נתונה לבית המשפט בישראל. על פסק הדין לא הוגש ערעור.


בהליכים נוספים שהתנהלו מאוחר יותר (ומובאים להלן בתמצית), נדחו תביעות שונות של החברה, בשל קיומו של מעשה בית דין, לאור קביעתו הנזכרת של בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין להכיר בתוקפן של החלטות בית המשפט האמריקאי:
ע"א 1053/04 (מחוזי-ת"א) גן הדר קורפוריישן – חברה זרה נ' הממונה על המרשם, פסק דין מיום 28.6.05 (כב' השופטת ש' דותן). מדובר בערעור של החברה על שתי החלטות של הממונה על המרשם, אשר דחה עררים של החברה, שהוגשו לאחר סירוב רשם המקרקעין לרשום הערות אזהרה בעקבות הסכמי מכר שעשתה החברה. הנימוק לדחיית העררים על ידי הממונה, היה החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל בה נקבע כי אין תוקף להחלטות בית המשפט האמריקאי. גם ערעור החברה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, מאותם נימוקים.

יש לציין, כי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (בש"א 226/06 גן הדר נ' הממונה על המרשם), נדחתה, מהטעם המרכזי שסיכויי הערעור נמוכים (ההחלטות צורפו לנספח ט' להמרצת הפתיחה).


ת.א. 2506/05 (שלום-ראשל"צ) גן הדר קורפוריישן – חברה זרה נ' קק"ל, החלטה מיום 13.11.06 (כב' השופט א' אורנשטיין). במסגרת תביעה זו טענה החברה כי היא הבעלים של קרקע מסויימת, שחלקה בבעלות הקק"ל, אשר עושה שימוש, לטענתה, שלא כדין בכל הקרקע, ועתרה לפירוק השיתוף במקרקעין. בהחלטתו, בה נדחתה תביעת החברה, התייחס בית המשפט לגורם המוסמך לייצג את החברה, תוך שציין כי התביעה הוגשה שלא באמצעות האורגנים המוסמכים, לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ה"פ 1621/00), ומשכך, קיים מעשה בית דין ודין התביעה להידחות (ההחלטה צורפה כנספח א' לתגובת המבקשת מיום 4.6.09).

ערעור אשר הוגש על ההחלטה נמחק, בהסכמת הצדדים, ביום 9.2.09, תוך שנשמרה זכותה של החברה להגיש תובענה להצהיר על הגורם אשר מוסמך לפעול מטעמה. עוד נקבע, כי ככל שתוגש תובענה שכזו, ותתקבל, הרי שהחלטתו של בית משפט קמא לא תהווה מעשה בית דין והיא תוכל להגיש תביעה מחדש (פרוטוקול הדיון בערעור צורף כנספח ב' לתגובת המבקשת מיום 4.6.09).


על פי תדפיס נתוני החברה מרשם החברות (נספח א/2 להמרצת הפתיחה), מונה המשיב ביום 6.6.03 כמנהל החברה, על סמך הודעה שהוגשה לרשם החברות, על פי החותמת שעל גביה, ביום 15.8.04 (נספח י"א להמרצת הפתיחה). גם כתובת החברה שונתה לכתובתו של המשיב.

מאז, ובשנים שלאחר מכן, לטענת המבקשת, מציג עצמו המשיב, לפני הרשויות השונות וגורמים אחרים, בעניינים הנוגעים לקרקעות שבבעלות החברה, כנציגה של החברה.


בטרם חיתום פרק זה, ולמען שלמות התמונה, יובאו להלן תמציות של מספר החלטות של בית המשפט האמריקאי (הנחזות להיות מפיו של כב' השופט Gammerman מבית המשפט העליון של ניו יורק), שחלקן צורפו להמרצת הפתיחה וחלקן לתצהיר שהוגש מטעמו של המשיב מאוחר יותר, הנוגעות לעניין:
החלטה מיום 31.7.00, על פיה מונה עו"ד אמריקאי בשם ארנולד רוס ככונס הנכסים של החברה, לצורך איתור יורשיהם של בעלי מניות החברה, ריכוז נכסי החברה ומכירתם (צורפה כחלק מנספח ח/1 להמרצת הפתיחה).
צו מיום 27.9.00, בו אושר מינויו של עו"ד הרטבי כנציגו של הכונס האמריקאי בישראל, ובית המשפט הורה על מכירת המקרקעין שבבעלות החברה (לפי פרטי גוש וחלקה המצויינים בצו שניתן) (צורף כחלק מנספח ח/1 להמרצת הפתיחה).
החלטה מיום 24.12.03, שניתנה בעקבות בקשה של עו"ד ארנולד רוס לסיים את תפקידו ככונס הנכסים של החברה. הוחלט למנות את שאול רודס ככונס נכסים ממשיך, במקומו של עו"ד רוס, שיחזיק במלוא הסמכויות שהיו לרוס (צורפה כנספח לתצהיר המשיב).
צו מיום 24.1.04. בית המשפט התיר לכונס לשכור את שירותיו של פרופ' קורינאלדי כיועץ בישראל, וכן לשכור את קארל מ. קונץ כיועץ בניו יורק (צורף כנספח לתצהיר המשיב).

בהמשך להחלטה זו, צירפה המבקשת העתק ייפוי כוח שנחזה כהוצא על ידי הכונס שאול רודס, במסגרת תפקידו כדירקטור החברה, המייפה את כוחו של עו"ד קורינאלדי, לפעול בשם החברה בכל הנוגע למכירת מקרקעין מסויימים המפורטים בייפוי הכוח, וזאת בהתאם לאישור בית המשפט בארה"ב מיום 5.5.04.


צו מיום 29.4.04, בו נקבע, כי סמכויותיו של הכונס שאול רודס יכללו גם סמכות לעשות כל פעולה שמוסמכים לעשות מועצת המנהלים של החברה ונשיא החברה לצורך מכירת הנכסים הבאים בישראל: חלקות 6, 103, 104 בגוש 3709, לרבות חתימה על חוזים וכיוצ"ב (צורף כנספח לתצהיר המשיב).
החלטה מיום 15.9.04, בה נאמר כי לאור קבלת טענת הכונס, שאול רודס, מיום 10.9.04 וכן ההצהרה בשבועה של גדעון הרנוי, נשיא חברת גן הדר (המשיב דנן), מיום 30.8.04, הוחלט כי חברת סיידברן אסטייטס היא בעל מניות נוכחי של גן הדר. כמו כן, פורטה הרשימה האחרונה הידועה של בעלי המניות נכון ליום 12.6.1958, ונקבע כי על הכונס לערוך חקירה לגילוי של בעלי המניות שצויינו ברשימה לעיל ולדווח על כך לבית המשפט (צורפה כנספח לתצהיר המשיב).

עיקרי טענות המבקשת


את נגיעתה לעניין מנמקת המבקשת בכך שמרבית תושבי היישוב חברים במבקשת, וכי שטחים ציבוריים בתוך היישוב רשומים על שמה של החברה (כעולה מתב"ע גז/13, שצורפה כנספח ב' להמרצת הפתיחה). לפיכך, כך טוענת המבקשת, יש לה אינטרס מובהק שהחברה ונכסיה לא ינוהלו על ידי אנשים זרים שאין להם כל קשר לחברה – דוגמת המשיב.
לטענת המבקשת, המשיב אינו "נקי כפיים" והוא מנסה "לדחוק רגליו בכוח" לחברה "מתה" שלא כדין. היא אף מוסיפה וטוענת כי המשיב, שהינו משפטן בהשכלתו, הוצא מלשכת עורכי הדין לפני מספר שנים, לאחר שהושעה קודם לכן במשך שנים, לאחר שהורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה.
לגוף העניין טוענת המבקשת, כי נפל פגם היורד לשורש העניין ברישומו של המשיב כמנהל המשיבה, שכן הוא לא מונה באף אחת מהדרכים הקבועות בדין: לא על ידי האסיפה הכללית של בעלי מניות החברה; לא בדרך אחרת הקבועה בתקנון החברה, וכן לא מונה בדרך אחרת לה ניתן תוקף על ידי בתי המשפט בישראל. לאור זאת, כך הטענה, אין להודעה שהוגשה לרשם החברות בדבר מינויו של המשיב כדירקטור בחברה, כל תוקף משפטי. עוד טוענת המבקשת, כי רישום אצל רשם החברות לא יכול לרפא פגם במינוי שנעשה שלא כדין.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי סעיף 346 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע הוראות בנוגע לחברת חוץ, דוגמת החברה דנן, ובין היתר, מורה כי על חברת חוץ להמציא לרשם החברות כתב הרשאה המייפה את כוחו של אדם היושב כרגיל בישראל לפעול בשם החברה בישראל. בענייננו טוענת המבקשת, כי אין בתיק החברה אצל רשם החברות הרשאה מאושרת מטעם החברה המסמיכה את המשיב לפעול בשמה, ולפיכך כל מצגיו בפני הרשויות ו/או כולי עלמא כאילו הוא פועל בשם החברה ומטעמה, נעשים בניגוד לדין.
לטענת המבקשת, פניות שנעשו מטעמה אל רשם החברות בבקשה לתיקון המרשם ומחיקת רישומו של המשיב כמנהל בחברה, לא נענו, ולפיכך, הוגשה התובענה דנן, שבגדרה, עותרת המבקשת לקבל את הסעדים שפורטו לעיל, ובראשם מחיקת רישומו של המשיב כמנהל בחברה.

עיקרי טענות המשיב


בכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב, נטענו מספר טענות מקדמיות: היעדר סמכות מקומית, סילוק על הסף בהיעדר עילה, טענת פורום בלתי נאות ודרישה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. טענות אלה נדחו על ידי בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.10.09.
עוד טען המשיב, כי הצד הנכון לעתירת המבקשת הינו החברה. הוא הוסיף כי דרש מהמבקשת לצרף את החברה כמשיבה להליך דנן, אך זו סירבה.

עוד נטען, כי הסעד המבוקש על ידי המבקשת אינו בר ביצוע, שכן, לטענתו, לרשם החברות אין סמכות למחוק מנהל או חברה מהמרשם.
לשתי טענות אלה, אתייחס בהמשך פסק הדין, בהתאם להחלטתי האמורה מיום 21.10.09.


המשיב הוסיף וטען, כי אין הוא אדם "זר" למבקשת וליישוב, שכן, לדבריו, הוא שייסד את המבקשת, ואף פעל מול רשויות התכנון לחידוש תוכנית בנין עיר שסייעה להקמת היישוב. לטענתו, מייסדי המבקשת אף רכשו את קרקעות היישוב ממנו, או מחברת קריית נווה יצחק בע"מ, הנמצאת בבעלותו.
עוד טען המשיב, כי החברה לא נמחקה מעולם לא בארה"ב ולא בישראל, וכי החלטות בית המשפט האמריקאי (שצויינו לעיל) מאפשרות לחברה למכור נכסים בישראל.
כאמור, כתב התשובה אותו הגיש המשיב לא נתמך בתצהיר כמצוות התקנות. למשיב ניתנה ארכה להגשת תצהיר אשר יתייחס לנקודות הבאות: מי הסמיכו לשמש נציג החברה והאם הסמכות ניתנה כדין. כן נתבקש המשיב לצרף שורת מסמכים המעידים על דרך מינויו, אותם ציין המשיב כי צירף במסגרת הליך אחר.
בתצהירו, שהוגש בעקבות ההחלטה הנ"ל, טען המשיב כי הוא הוסמך לשמש כדירקטור בישראל של החברה, על ידי שאול רודס אשר מונה על ידי בית המשפט העליון בניו יורק לשמש ככונס הנכסים (Receiver) של החברה. המשיב הוסיף וטען, כי הודעת החברה על דבר מינויו של המשיב כדירקטור, נשלחה לרשם החברות, בהתאם לסעיף 346 לחוק החברות, על ידי עורך הדין קארל מ. קונץ, אשר מונה על ידי בית המשפט העליון בניו יורק לשמש כיועץ (Counselor) לחברה. לתצהירו, צירף המשיב מסמכים שונים וביניהם כאלה הנחזים להיות החלטות וצווים של בית המשפט בניו יורק.
על יסוד כל האמור טוען המשיב, כי מינויו נעשה כדין ודינה של התובענה להידחות.

התייחסות המבקשת לטענות המשיב


המבקשת התייחסה בסיכומיה לטענות המשיב. אציין, כי המבקשת התייחסה גם לאותן טענות מקדמיות שהעלה המשיב, אשר נדחו על ידי בהחלטה מיום 21.10.09, כאמור לעיל. לטעמי, הדבר היה שלא לצורך ומיותר.
בהתייחס לטענת המשיב כי יש לצרף את החברה כצד לתובענה דנן, טענה המבקשת, כי מדובר בחברה המחוקה בארץ היווסדה, ארה"ב, מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת; כי לחברה אין מוסדות כלשהם ולא ידועים בעלי מניותיה; וכי אין אדם הרשאי לייצג את החברה בישראל, שכן, החברה לא צירפה כל מסמך בהתאם לסעיף 346 לחוק החברות, בדבר הגורם אשר מוסמך לפעול בשם החברה בישראל. לפיכך, כך טענה, אין כל טעם או משמעות לצירוף החברה להליך.
המבקשת גם דחתה את טענת המשיב כי אין בית המשפט מוסמך לדון בתקינות הרישום אצל רשם החברות, וטענה כי בית המשפט הוא למעשה הכתובת היחידה לעריכת ביקורת על נכונות הרישום. היא הוסיפה, כי גם לרשם החברות עצמו יש סמכות טבועה לתקן את המרשם אותו הוא מנהל.
המבקשת אף טענה להרחבת חזית מצדו של המשיב, הן בתצהירו - אשר הוגש בשלב מאוחר ולא צורף כדין לתשובתו להמרצת הפתיחה, בו טען טענות מקדמיות חדשות ואף לא ביסס אותן - והן בתגובות שהגיש המשיב בהמשך, וגם בהן הוסיף טענות עובדתיות חדשות.
כמו כן טענה המבקשת, כי הראיות שהוגשו על ידי המשיב (הכוונה בעיקר להחלטות בית המשפט האמריקאי), אינן קבילות ולא הוגשו בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 העוסק באופן הגשת תעודות חוץ. המבקשת הוסיפה, כי גם מהמסמכים עליהם מבקש המשיב עצמו להסתמך, עולה כי אין תוקף למינויו.

עמדת רשם החברות


סיכומיו של רשם החברות התמקדו בשאלה המשפטית האם קיימת סמכות לבית המשפט, על פי חוק החברות, להיעתר לבקשה נשוא התובענה שבנדון, אם לאו.

רשם החברות שב וטען כי אין לו כל עמדה ו/או עניין בתובענה וכי הוא ימלא אחר כל החלטה של בית המשפט. עם זאת, לטענתו, עם כניסתו של חוק החברות לתוקף, בשנת 2000, בוטלה סמכותו להורות על מחיקת חברה מהמרשם.


עוד נטען על ידי רשם החברות, כי הוא מעדכן את רישומיו על פי הודעות החברה בלבד, ולכן, אף שהתקבלה פניית עו"ד רנאטו יאראק, מטעם המבקשת, במסגרתה נטען כי החברה מחוקה בארה"ב מאז שנת 1957, ונתבקשה גם מחיקתה מרישומי רשם החברות, הרישום נותר על כנו (תוך שהוספה הערה במרשם בדבר הודעתו הנ"ל של עו"ד יאראק).
בדומה, הוסיף וטען רשם החברות כי גם מרשם הדירקטורים המתנהל אצלו, הינו הצהרתי בלבד וכי על פי הדין בביצוע רישומי מניות ודירקטורים במרשמיו פועל הוא כגוף ניהולי רישומי באמצעות דיווחי החברות אליו, חתומים על ידי נושאי משרה מוסמכים. לו עצמו, לשיטתו, אין סמכות לדון בתוקפם של הדיווחים ואמיתותם, ככל שהוגשו לכאורה כדין, אלא לבית המשפט המוסמך. עוד טען רשם החברות, כי חוק החברות אינו מסמיכו להכריע בסכסוך בנוגע לרישום, כמו במקרה דנן, ואף אין בידיו הכלים להכריע. הסמכות במקרה שכזה מסורה לבית המשפט המוסמך.
עוד טען רשם החברות, כי סוגיית סמכותו של בית המשפט להורות על תיקון מרשם הדירקטורים המתנהל על ידו, בנוגע לחברת חוץ, אינה קבועה בחוק החברות. אולם, דומה כי סמכותו הכללית של בית משפט ליתן סעד, הקבועה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), מקנה לבית המשפט סמכות למתן הסעדים המבוקשים במסגרת תובענה זו, ככל שישתכנע כי יש מקום לעשות כן.

דיון והכרעה


השאלות העומדות להכרעה לפניי, הן אלה:
האם מוסמך בית המשפט להורות על מחיקת מנהל מהמרשם? אם כן: האם יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו בענייננו? במילים אחרות, האם מינויו ורישומו של המשיב כמנהל החברה נעשה שלא כדין?
האם היה צריך לצרף את החברה כצד להליך?
האם מוסמך רשם החברות, להורות על מחיקת מנהל מהמרשם?

סמכות בית המשפט


כפי שיובהר להלן, מקובלת עליי עמדת המבקשת ורשם החברות, על פיה, מוסמך בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש בדמות הוראה לתקן את המרשם. עם זאת, שאלה נפרדת היא, האם יש מקום במקרה דנן לעשות שימוש בסמכות זו. על כך, בהמשך הדברים.
הוראות החוק הרלבנטיות בהקשר זה הן סעיף 134 לחוק החברות וסעיף 75 לחוק בתי המשפט. סעיף 134 לחוק החברות, קובע כך:

" תיקון רישום
134. רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדוייק, והחברה סרבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם."
סעיף 75 לחוק בתי המשפט קובע כך:
" סמכות כללית לתת סעד
75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."
דהיינו, סעיף 134 הנ"ל מסמיך את בית המשפט (המחוזי – בהתאם להגדרה שבסעיף ההגדרות בחוק החברות) - במצב בו מרשם בעלי המניות אינו נכון או אינו מלא או אינו מדוייק, כגון אם נרשם אדם במרשם אף שאינו זכאי להירשם – והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, ליתן כל סעד הנראה לו מתאים, לרבות תיקון המרשם.


דוגמא למקרה בו יושמה הוראת הסעיף, מצינו בת.א. (מחוזי-ב"ש) 7189/06 גנדל נ' מדסטאר די.אמ.סי בע"מ (לא פורסם, 17.6.08). באותו עניין, עתר המבקש לקבל סעד הצהרתי, לפיו, אין בידי הנתבע כל מינוי תקף וחוקי לכהן כדירקטור ו/או מנהל, בסניף של החברה-הנתבעת (חברה זרה – בדומה למקרה דנן), וכן להורות לרשם החברות למחוק את רישומו של הנתבע כדירקטור, מהמרשם. בית המשפט (כב' השופטת ר' ברקאי) קבע בסופו של יום, כי נפל פגם בדרך המינוי, שכן, על פי הראיות שהובאו בפניו, אין בנמצא החלטה של האסיפה הכללית של החברה, הגורם המוסמך, בה הוחלט למנות את הנתבע למנהל. לאור זאת, ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 134 לחוק החברות, הורה בית המשפט לרשם החברות למחוק את רישומו של הנתבע כדירקטור.
סעיף 75 לחוק בתי המשפט, מקנה לבית המשפט הדן בעניין אזרחי, סמכות כללית למתן כל סעד מתאים אותו הוא מוצא לנכון בנסיבות שלפניו. סמכות זו פורשה על פי הפסיקה, כידוע, בצורה נרחבת (ראו: רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (לא פורסם, 25.3.10); רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 268 (1999)).
שילובן של שתי ההוראות הנ"ל, מוביל, לטעמי, למסקנה, כי גם בעניין שלפניי, מוסמך בית המשפט להורות על תיקון המרשם בדרך של מחיקת שמו של המשיב כמנהל.
יוער בהקשר זה, כי מקובלת עליי עמדת המבקשת, לפיה, המשמעות של הגעה למסקנה אחרת, הינה, כי לא ניתן לבקר את הרישום הקיים אצל רשם החברות, גם כאשר מועלות השגות וטענות כלפי תקפותו ותקינותו של רישום כלשהו במרשם, ולא תהיה כתובת אליה יוכל לפנות הטוען לפגיעה לשם בירור הסוגיה. מסקנה זו אין לקבל.

האם מינויו של המשיב נעשה כדין


לאחר שהגענו למסקנה כי קיימת סמכות לבית המשפט, נבחן כעת את השאלה הנגזרת מקביעה זו - האם יש מקום, במקרה שלפניי, לעשות שימוש בסמכות זו. כלומר, יש להכריע בשאלה האם מינויו, לכאורה, של המשיב כמנהל בחברה, נעשה כדין, אם לאו.
אין חולק, כי דרך המלך למינוי דירקטורים בחברה, היא באמצעות האסיפה הכללית של בעלי מניות החברה. סעיף 59 לחוק החברות קובע, בהקשר זה, כך:

"מינוי דירקטורים

59. האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון."
נקדים ונאמר, כי אין מחלוקת שבענייננו, המשיב לא מונה על ידי האסיפה הכללית של בעלי מניות החברה (וגם לא נטען כי בתקנון נקבעה דרך מינוי אחרת). למעלה מכך, כפי שעלה גם במסגרת ההליך שלפניי, וגם בהליכים האחרים שהוזכרו לעיל, כלל לא ידוע מיהם בעלי המניות, נכון להיום. כל שיש, היא רשימה ישנה נושנה של בעלי מניות החברה, מלפני עשרות רבות של שנים, ואין ידוע מיהם יורשיהם ומי הזכאי להחזיק במניות כיום.


המשיב נדרש להבהיר כיצד מונה לשמש כמנהל החברה. בתצהירו, הסביר, לראשונה, את השתלשלות העניינים. לטענתו, בית המשפט העליון בניו יורק, מינה עורך דין בשם שאול רודס ככונס נכסים של החברה (בניו יורק), ואותו שאול רודס, מינה את המשיב לשמש כדירקטור בישראל של החברה. הודעה על המינוי, חתומה על ידי עורך הדין מ. קונץ – אשר מונה, לטענת המשיב, על ידי בית המשפט העליון בניו יורק, לשמש כיועץ לחברה – נשלחה לרשם החברות.
להבנת התמונה, נשוב לסקור את ההליכים הרלבנטיים, הן בארה"ב והן מול רשם החברות, בארץ, לפי סדר כרונולוגי. יוער, כי בשלב זה אינני מתייחס לטענת המבקשת כי המסמכים עליהם נסמך המשיב אינם קבילים, והדיון שלהלן ייערך בהנחה שהם קבילים:
החלטה מיום 31.7.00 (בית המשפט בניו יורק), על פיה, מונה עו"ד אמריקאי בשם ארנולד רוס ככונס הנכסים של החברה לצורך איתור יורשי בעלי מניות החברה, ריכוז נכסי החברה ומכירתם.
צו מיום 27.9.00 (בית המשפט בניו יורק), במסגרתו, אושר מינויו של עו"ד הרטבי כנציגו של הכונס האמריקאי בישראל, ובית המשפט הורה על מכירת המקרקעין שבבעלות החברה (לפי פרטי גוש וחלקה המצויינים בצו שניתן).
6.6.03 - הודעה לרשם החברות ע"י קארל מ. קונץ בדבר מינוי המשיב לדירקטור בחברת גן הדר (חותמת רשם החברות היא מיום 15.8.04).
החלטה מיום 24.12.03 (בית המשפט בניו יורק), שניתנה בעקבות בקשה של עו"ד ארנולד רוס לסיים את תפקידו ככונס הנכסים של החברה. הוחלט למנות את שאול רודס ככונס נכסים ממשיך, במקומו של רוס, שיחזיק במלוא הסמכויות שהיו לרוס.
צו מיום 24.1.04 (בית המשפט בניו יורק). בית המשפט התיר לכונס לשכור את שירותיו של פרופ' קורינאלדי כיועץ בישראל וכן לשכור את קארל מ. קונץ כיועץ בניו יורק.
ההחלטות שבסעיפים א' ו-ב' הנ"ל, הן, כאמור לעיל, ההחלטות נשוא התובענה שנדונה בפני כב' השופטת צ' ברון בה"פ 1621/00, במסגרתה ביקשה החברה מבית המשפט להצהיר כי להחלטות אלה תוקף מחייב בישראל. כזכור, בית המשפט דחה את התובענה, תוך שקבע מפורשות כי אין להכיר בתוקפן של החלטות אלה בישראל, שכן מדובר בהחלטות מסוג "IN REM" שאינן ניתנות לאכיפה (המדובר בהחלטות הנוגעות לקביעת זהות בעלי המניות ויורשיהם, וכן לנכסי מקרקעין המצויים בישראל).
בהליכים מאוחרים יותר, בהם ביקשה החברה לעשות שימוש בהחלטות אלה, נקבע, כי החלטה זו של בית המשפט המחוזי מהווה מעשה בית דין, ואין תוקף להחלטות האמורות של בית המשפט האמריקאי (ראו לעיל סעיף 14). לטעמי, הוא הדין גם בענייננו. אין להחלטות אלה תוקף בישראל, גם ביחס להליך שבפניי.
אשר להחלטות שבסעיפים ד' וְ – ה', לעיל. למעשה, החלטות אלה, הן המשך ישיר לשתי ההחלטות שקדמו להן (בסעיפים א' ו-ב'). מדובר במינוי של כונס נכסים חליף לחברה, במקום זה שהתפטר, וכן במינוי בעל תפקיד נוסף בחברה (קונץ). משכך, גם החלטות אלה אינן ברות תוקף בישראל, לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בכך, אם כן, נשמט הבסיס לתוקפו של מינוי המשיב כמנהל בחברה ורישומו ככזה אצל רשם החברות.


למעלה מכך. עיון מדוקדק בהודעה שהוגשה לרשם החברות, עליה נסמך המשיב, מעלה ספק בדבר אמיתותה, כפי שיובהר להלן.
המשיב נסמך למעשה על ההודעה לרשם החברות מיום 6.6.03 (ערוכה באנגלית) נושאת את חותמת רשם החברות, מיום 15.8.04, ובה מודיעה, כביכול, החברה, על מינויו של המשיב כדירקטור וכנשיא בפועל של החברה. ההודעה חתומה על ידי קארל מ. קונץ, המכונה "מזכיר" (Secretary), שחתימתו אומתה על ידי עורך דין אחר. המשיב טען, כי כונס הנכסים של החברה, רודס, מינה אותו (המשיב) לדירקטור בחברה, וההודעה נחתמה על ידי קונץ, שמונה על ידי בית המשפט שם לשמש יועץ/מזכיר לחברה.
עיון בהחלטה מסעיף 46(ד) דלעיל, מלמד, כי הכונס רודס מונה לתפקידו (כמחליפו של הכונס הקודם, רוס) רק בדצמבר 2003. למעלה מכך, אותו מר קונץ, החתום על ההודעה שהוגשה לרשם החברות, מונה לתפקידו על ידי בית המשפט בניו יורק, רק בינואר 2004. אם כן, גם לשיטתו של המשיב, הכיצד יכלו השניים הללו להסמיך את המשיב להתמנות לתפקיד בחברה עוד ביוני 2003, שעה, שעל פניו, לא היה להם כל תפקיד וכל סמכות בחברה?!
המשיב לא הצליח לספק הסבר משכנע לבעייתיות זו. בתגובה שהגיש ביום 24.6.09, ניסה לתרץ זאת בכך, כי מדובר בטעות בציון השנה, בציינו בסעיף 3(ז) לתגובה כי: "(צ.ל. 6.6.2004 ולא 6.6.2003)". אולם, טענה זו נטענה בצורה סתמית, ללא הסבר אמיתי לפשר ה"טעות" ומבלי שנתמכה בתצהיר של הנוגעים בדבר, כנדרש. לא למותר לציין, כי גם בסיכומיו, לא עלה בידו של המשיב לנפק כל הסבר ברור ומניח את הדעת לעניין.
יוער עוד, כי לביסוס טענותיו כי הוא מוסמך לפעול בשם החברה, ביקש המשיב להסתמך על הליך שנדון לפני כב' השופטת גרסטל בבית המשפט המחוזי-מרכז (ה"פ 2070-09-07), שעניינו, מכירת מקרקעין השייכים לחברה, וטען, כי ייצג את החברה בהליך זה, בתוקף תפקידו כדירקטור בחברה, וכי במסגרת ההליך, הושגה הסכמה לסיום התיק בהתאם להצעת בית המשפט, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 10.2.08. בכך, ביקש המשיב למצוא חיזוק להכרה בו כבעל תפקיד בחברה. אולם, מעיון בתיק הנ"ל (ובפרוטוקולי הדיונים, לרבות דיון מיום 21.4.10), עולה, כי רשם המקרקעין (המשיב 4 שם) מסרב לרשום את העסקה, שכן, לא הוברר לו מעמדה של החברה ומעמדו של המשיב בחברה. בהחלטה מיום 21.4.10, קבע בית המשפט שם, כי על המשיב להמציא לרשם המקרקעין מסמכים נוספים שיובילו אותו למסקנה כי המשיב מוסמך לפעול בשם החברה לצורך ביצוע דיספוזיציה ורישום זכויות.

דהיינו, ברי, כי גם שם, מעמדו של המשיב בכל הקשור בחברה, לא הוברר ולא נקבע כלל ועיקר.


למעלה מכך. במסגרת ת.א. 2506/05 (שלום, ראשל"צ) שנזכר לעיל, ציין בית המשפט כי התביעה הוגשה שלא באמצעות האורגנים המוסמכים של החברה, ובסופו של יום דחה את התביעה. המשיב ציין כי הוגש ערעור על פסק הדין וביקש להיבנות מתוצאותיו. אולם, כאמור לעיל, הערעור נמחק, בהסכמת הצדדים, ביום 9.2.09, תוך שנשמרה זכותה של החברה להגיש תובענה להצהיר על הגורם אשר מוסמך לפעול מטעמה. דהיינו, גם מהליך זה עולה כי מעמדה של החברה ושל המשיב בחברה טעון בירור יסודי.
סיכומו של דבר, המסקנה היא כי מינויו של המשיב כדירקטור בחברה לא נעשה כדין. בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום לעשות שימוש בסמכותי, הן מכוח 134 לחוק החברות והן מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט הנ"ל, ולהורות לרשם החברות על מחיקת רישומו של המשיב כדירקטור בחברה, במרשם, וכך אני מורה.
לאור המסקנה אליה הגעתי, דומה כי מתייתר הצורך לדון בשאלת קבילות המסמכים שהגיש המשיב על פי פקודת הראיות.
בטרם חיתום, אתייחס לשתי טענות נוספות שהועלו על ידי המשיב.

צירוף החברה כצד לתובענה


המשיב טען, כי היה צריך לצרף את החברה כצד להליך דנן. לטעמי, הצדק עם המבקשת, ואין מקום לצירופה של החברה כצד להליך. כפי שמתברר, החברה לא פעילה מזה עשרות שנים, לא ידועים בעלי מניותיה (או יורשיהם נכון להיום) וכן, דומה, כי אין גורם המוסמך לייצגה בישראל. במצב דברים זה, אין כל טעם או משמעות מעשית ומועילה בצירוף החברה להליך זה. אמנם על פי לשונו של סעיף 134 לחוק החברות, יש לפנות תחילה אל החברה בבקשה לתיקון הטעון תיקון ורק אם סירבה, מוסמך בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אולם, במקרה דנן, נראה כי ההוראה איננה ברת ביצוע לאור העובדה שהחברה אינה פעילה ונראה כי אין גורם המוסמך לייצגה בישראל.

סמכות רשם החברות להורות על מחיקת מנהל מהמרשם


לאור המסקנה אליה הגעתי בראשית הדברים, לפיה, מוסמך בית המשפט ליתן את הסעדים המבוקשים, מתייתר הצורך לדון בשאלה (התיאורטית בענייננו) האם מוסמך רשם החברות להורות על מחיקת מנהל מהמרשם.

אגב אורחא, אציין, כי לטעמי, בהעדר סמכות ברורה בחוק החברות לעשות כן, ולאור השינוי אותו הביא חוק החברות, בהשוואה לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "הפקודה") והקיצוץ בסמכויותיו של רשם החברות, למשל באמצעות ביטול סמכותו למחוק חברה לא פעילה מהמרשם – סמכות אשר הייתה קיימת על פי הפקודה - דומה כי אין רשם החברות מוסמך להורות על מחיקת מנהל מהמרשם והסמכות נתונה לבית המשפט המוסמך (השווה: רע"א 1120/06, 9231/06 עו"ד לאואר נ' ע.מ.ש. חברה לבנין ופיתוח בפירוק (לא פורסם, 16.4.07 – סעיף 7 שם, מפי כב' השופט א' גרוניס).
סוף דבר


התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. הנני מורה כי המשיב אינו מנהל בחברהGan Hadar Corporation, מס' 560001604 וכי על רשם החברות למחוק את רישומו של המשיב כמנהל בחברה. כמו כן, הנני אוסר על המשיב לפעול בשמה של החברה ו/או לייצגה בכל נושא ו/או עניין.
בנסיבות העניין, יישא המשיב בהוצאות המבקשת בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.



ניתן היום, ‏כ"ט אייר תש"ע, ‏13 מאי 2010, בהעדר הצדדים.


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון