קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום שכר טרחת כונס נכסים: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' ינון) מיום 30.10.2008 במסגרתו נדחתה ברובה תביעתו של המערער לתשלום שכר טרחתו מהמשיב, בפועלו ככונס נכסים (ת.א. 51252/05) . רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא 1. המשיב היה נושה של שני חייבים בתיק הוצל"פ שמספרו 25-00567-89-8 ובתיק איחוד שמספרו 25-99980-95-4. החייבים, מכח ירושה, היו בעלי זכויות במשק באחד המושבים. ביום 25.4.1996 הגיש המשיב בקשה לראש ההוצל"פ באשדוד למינוי המערער ככונס נכסים על זכויות החייבים במשק. ביום 10.6.1996 נעתרה ראש ההוצל"פ לבקשה ומינתה את המערער ככונס נכסים. המערער, עם מינויו לתפקיד, החל לבצע פעולות שונות למימוש הזכויות במשק. ביני ביני, בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, הורה בהחלטתו מיום 3.6.1997 (פש"ר 5061/97), על כינוס נכסיו של החייב העיקרי. בהתאם, ביום 2.7.1997 קבעה ראש ההוצל"פ באשדוד כי כל ההליכים נגד החייב יבוטלו, למעט הליך כינוס הנכסים בו יפעל המערער על פי אישור בתיק הפש"ר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גלעדי) קבע ביום 24.7.97 כי על המערער להמשיך בהליכים למכירת המשק. אולם, ביום 26.5.1998 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' יפה כץ) כי לא ניתן להמשיך בהליכי המכירה שהחלו במסגרת ההוצאה לפועל, וככל שיימכר הנכס, הרי שהמכירה תיעשה על ידי הנאמן במסגרת תיק הפש"ר. המערער הגיש בקשה לראש ההוצל"פ לשחרורו מתפקידו ולקביעת שכר טרחתו. לטענתו, לאחר שפניות קודמות למשיב, כי ישלם את שכר טרחתו, לא נענו. לאחר שלא התקבלה תגובת המשיב לבקשה, קבעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 21.10.1998, כי המערער משוחרר מתפקידו. עוד קבעה כי לאור היקף הפעולות שביצע, ושווי הנכס למימוש, יש להעמיד את שכרו של המערער על סך של 86,000 ₪ בצירוף מע"מ, כש"שכר הטרחה ישולם על ידי הזוכה במישרין לכונס" (להלן - ההחלטה הראשונה). בתגובה להחלטה הגיש המשיב "בקשה לביטול ההחלטה". ביום 18.4.1999 התנהל דיון לפני ראש ההוצל"פ, כשכל צד שוטח את טענותיו לפניה. מיום זה ועד למתן החלטה סופית בעניין הוחלפו מסמכים שונים בין הצדדים, כונס הנכסים הרשמי והנאמן, ונתנו החלטות טכניות שונות על ידי ראש ההוצאה לפועל. ביום 25.11.1999 נתנה ראש ההוצל"פ את החלטתה הסופית, ובה קבעה כדלקמן (להלן - ההחלטה הסופית): "שכ"ט הכונס כבר נקבע. הוגשה בקשה לביטול אותה החלטה. הצדדים הסכימו להעמיד את שכ"ט על מחצית שכ"ט מסכום המימוש. הנכס לא מומש בהוצל"פ. לפיכך אני מעמידה את שכ"ט עו"ד רגב על 3% מסכום המימוש בפועל בצירוף מע"מ". ביום 25.9.2000 אישר בית המשפט המחוזי את מכירת המשק בסכום של 746,000$. משכך, פנה המערער למשיב בשנית לתשלום שכרו. משלא נענה, פנה לראש ההוצל"פ בבקשה כי תחייב את המשיב בתשלום שכרו. ראש ההוצל"פ דחתה את הבקשה וקבעה כי אין לה סמכות לכך, אך "אין בכך לקבוע עמדה לסיכויי תביעה אזרחית". 2. בצר לו הגיש המערער תובענה לפני בית המשפט קמא על סך של 144,181 ₪. המשיב טען בין השאר, כי המערער חרג מההרשאות שניתנו לו, וביצע פעולות שלא הוסמך לבצען ועל-כן איננו זכאי לשכר. עוד טען המשיב כי היה על המערער להגיש הוכחת חוב לבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי פשיטת הרגל של החייבים, ומשלא נהג כן הפסיד את שכרו. לחילופין, טען המשיב כי אין להשית עליו את מלוא שכר הטרחה אלא רק את חלקו היחסי מתוך הכספים שקיבל המשיב וכי על כן, אם בכלל, זכאי המערער לסכום של של 5,755 ₪. הצדדים הסכימו כי לא תשמענה עדויות בעל פה אלא יוגשו סיכומים בלבד. בית-משפט קמא קבע כי המערער לא חרג מהרשאתו ופעל ככל אשר הורהו הערכאות השונות, ועל-כן זכאי הוא לקבלת שכר בגין כל פעולותיו. כך העמיד בית משפט קמא את המחלוקת בין הצדדים בשאלה מאיזה סכום ייגזר שיעור 3%. במחלוקת זאת הכריע בית המשפט וכדלהלן: "53. מסכום זה, קיבל הבנק הסך של 191,813 ₪ בלבד שכן הכינוס התבטל ונבלע במסגרת פשיטת הרגל ומימוש הנאמן. 54. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הבנק הפך לנושה מן הנושים במסגרת הליך פש"ר, ולפיכך ניתחו שלו קטן, והכינוס, אשר היה בעבר 'עצמאי', גז ופס מן העולם. 55. לפיכך, על הבנק לשאת בתשלום שכר טרחה בשיעור של 3% מן הסכום שקיבל לידיו, בפועל, קרי, הסך של 5,755 ₪". טענות הצדדים בערעור 3. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי הצדדים חלוקים מאיזה סכום ייגזר שיעור 3%, באשר עניין זה הוכרע כבר על ידי ראש ההוצאה לפועל במסגרת ההחלטה הסופית. בהחלטה זו נקבע באופן ברור כי שכר טרחת המערער בגובה 3% אשר על המשיב יהיה לשלמו וייגזר מסכום מימוש המשק בפועל. החלטה זו נסמכת על ההחלטה הראשונה בה פורש כי על המשיב לשלם את שכר הטרחה ישירות לידיו. לראש ההוצאה לפועל הסמכות לקבוע את שכר הטרחה, ואין בית המשפט קמא יושב כערכאת ערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל. המשיב מצידו לא הגיש ערעור על ההחלטה הסופית. עוד טוען המערער כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לטענתו כי מפנייתו למשיב ותשובתו אליו, עולה כי המשיב היה מודע היטב לתוכן ההחלטה הסופית. המשיב בתגובתו לא טען כנגד חובתו לשלם או כנגד גובה התשלום, ואך השיב כי בית המשפט המחוזי טרם אישר את מכירת הנכס וכי ידאג לעדכן את המערער על כל התפתחות. את טענתו - כי היה על המערער להגיש הוכחת חוב לנאמן - העלה המשיב לאחר שכבר חלף המועד להגשתה, ולאחר שהנכס כבר מומש בפועל. בהתנהגות זו הוליך המשיב שולל את המערער. לטענת המערער פסיקתו של בית המשפט קמא איננה משקפת את השכר הראוי המגיע לו בהתאם לפעולות השונות אותן ביצע. פסק זה, ישריש לדעתו נוהג פסול של זלזול בהחלטות ראש ההוצאה לפועל ובחובה לשלם שכר טרחה לבעל תפקיד. כך גם נהנה המשיב מפעולותיו של המערער. 4. המשיב טוען כי מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים, וכי המערער לא שעה לכך כי הן הנאמן והן כונס הנכסים הרשמי הורו לו להגיש הוכחת חוב לתיק הפש"ר על מנת שיקבל משם את שכרו. במיוחד יפים הדברים על רקע הדו"ח הכספי ממנו עולה כי נותר סכום של כ- 300,000 ₪ שהועברו לחייב האחר. המשיב טוען כי בטרם מונה המערער לכונס, היה סיכום דברים בין נציג המשיב דאז למערער כי המערער יגבה את שכרו מכספי פדיון המכירה. יתרה מכך, טוען המשיב כי הדין בנוי על היסוד כי כונס הנכסים נפרע מהנכס אותו הוא מממש כשאין שכר טרחתו נופל על הזוכה. המשיב טוען כי הן על פי הדין והן על פי הפסיקה שכרו של הכונס יוטל על החייב, למעט מקרים בהם ביקש זוכה את מינויו של הכונס שלא בתום לב. עוד טוען המשיב, כי כל פעולותיו של המשיב נעשו למען כלל הזוכים בתיק האיחוד. על פי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל מי שממונה בתיק האיחוד מקבל את שכרו רק מגביה בפועל, כשאין לו כל קשר למי מהזוכים באופן ישיר. המשיב שב וחוזר על טענתו לפני בית המשפט קמא כי המערער חרג מההרשאות שניתנו לו. המשיב מפרש את ההחלטה הסופית בשונה מהמערער. לשיטתו, כל שקבעה ראש ההוצאה לפועל הינו כי שכרו של הכונס יהיה 3% מהפדיון בפועל, אך אין כל מחלוקת כי שכרו יהיה מתוך כספי המימוש, ובכדי לקבל סכום זה עליו להגיש תביעת חוב לנאמן. לטענת המשיב, המערער התרשל בכך שלא הגיש תביעת חוב ובכך איבד את זכותו לקבלת השכר. מבחינת המדיניות המשפטית טוען המשיב, כי כעיקרון יש לקבוע כי אין מקום לתלות כלשהי בין הנושה המבקש את מינויו של הכונס לבין הכונס. דיון והכרעה 5. אין חולק כי במקרה דנן, המשיב הוא זה שעתר למינויו של המערער ככונס נכסים לרבות לממוש נכס מקרקעין. כך אין חולק כי המשיב פעל פעולות שונות לרבות התייצבות בהליכים משפטיים שונים, אשר היו קשורים למשק ולאפשרות מימוש הזכויות. לפסק-דין בשלום (30-10-2008): תא 51252/05 עו"ד יעקב רגב נ' בנק הפועלים בע"מ שופטים: חנה ינון, עו"ד: שירה נאור, נחום הופטמן לסיכומים בכתבי טענות (04-11-2008): תא 51252/05 יעקב רגב , עו"ד נ' בנק הפועלים בע"מ - ב"כ עו"ד נחום הופטמן עו"ד: נחום הופטמן להחלטה בעליון (06-10-2010): רעא 5861/10 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד יעקב רגב שופטים: נ' הנדל, עו"ד: נ' הופטמן בדרך המלך שכר כונס הנכסים אמור להתקבל מכספי מימוש הנכס ומעת שלדוגמה מגיע החייב להסדר עם הנושה, אזי החייב נושא באותו שיעור של שכ"ט הכונס, בגין פעולותיו עד אותה עת [ראו בר"ע (ת"א יפו) 3307/04 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ. צאלים החזקות בע"מ (7.5.08) (להלן - פסק דין דלק)]. כך גם מעת שהתמנה כונס נכסים אין הוא שלוח של מי שביקש את מינויו כפי שאין הוא חב כלפיו. לכן, מהראוי כי שכר טרחתו גם לא ישולם ישירות על ידי מי שביקש את מינויו [ראו רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ. לב אמון יזמים בע"מ (10.4.07). בנוסף, יש להפנות להוראות סעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק ההוצל"פ) הקובע: "רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שכרו של כונס נכסים ודרכי תשלומו; שכרו והוצאותיו של כונס הנכסים יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9". סעיף 9 מורה כי הוצאות אלו "יחולו על החייב, ודינן לענין ההוצאה לפועל כדין החוב הפסוק..", תוך הסמכת רשם ההוצאה לפועל שלא להורות כן, אם הזוכה ביקש נקיטתם של הליכים שלא בתום לב. 6. ייחודו של המקרה דנן, שפעולות כינוס הנכסים לא הופסקו בגין הסדר זה או אחר עם החייב, אלא נוכח הוראות בית משפט המחוזי במסגרת תיק הפש"ר. בנסיבות אלו, לכאורה מצא עצמו כונס הנכסים, בפני שוקת שבורה. הנכס לא ימומש באמצעותו כך שגם כספי התמורה לא יתקבלו על ידו. יתר על כן, ההליכים שננקטו על ידו, לכאורה אינם חלק מהליכי הפש"ר על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, אכן יכול שכונס הנכסים יפנה בגדר נושה ויגיש הוכחת חוב, או שיפעל בדרך אחרת. במקרה דנן, בחר המערער לפנות לראש ההוצאה לפועל [כתוארו אז] ולעתור לפסיקת שכרו, כך גם לחייב את המשיב בתשלום שכרו. 7. עלינו לבחון, איפוא, מה משמעות ההליכים לרבות ההחלטות שניתנו במסגרת ההוצאה לפועל, כך גם התנהלותו הנטענת של המשיב מחד גיסא והתנהלותו הנטענת של המערער מאידך גיסא. לשם ליבון סוגיות אלו עלינו לבחון בראש וראשונה וביתר פירוט, את העובדות כפי שעמדו בפני בית משפט קמא, תוך התייחסות לעובדות אלו. סדר קורות הדברים 8. עוד ביום 18.8.97 פנה המערער לעו"ד בלק, אשר הוא זה שפעל מטעם המשיב, ופרט בהרחבה אודות פעולותיו השונות וביקש כי עו"ד בלק יגרום לכך שהמשיב ישלם שכר טרחתו בהתאם לפעולות שציין. כך נשלח מכתב נוסף ע"י המערער לעו"ד בלק ביום 22.1.98 אודות המכתב הקודם שלא נענה, כפי שב- 5.5.98 הוצא מכתב תזכורת. 9. ביום 8.6.98 הגיש הכונס את הבקשה לשחרור מתפקידו ולקביעת שכרו, תוך שהוא עותר כי המשיב יישא בתשלום זה. ביום 21.10.1998 נתנה ראש ההוצל"פ (מ' וולפסון) את ההחלטה הראשונה, לאחר שהמשיב לא הגיב לבקשה. במסגרתה נקבע כאמור, כי: הכונס משוחרר מתפקידו, שכר טרחתו יהיה סך של 86,000 ₪, והוא ישולם על ידי הזוכה- המשיב, במישרין. ביום 25.10.98 פנה המערער לעו"ד בלק וביקש כי ישולם שכרו בהתאם להחלטה. רק ביום 5.11.1998 עתר המשיב באמצעות עו"ד אהרון בלק, לביטול ההחלטה. בבקשה נטען, בין השאר, כי החייב הינו בעל שליש בלבד מהזכויות, כי שכ"ט אמור להשתלם לאחר סיום המימוש ומתוך כספי פדיון המכירה וכשבמקרה דנן פעילותו של המערער נעשתה למען כל הזוכים. כך גם צויין כי המערער מונה לאחר סיכום שיקבל שכרו מכספי המימוש. בנוסף, שכר הטרחה שנפסק מופרז והמערער ביצע פעולות ללא קבלת אישור, וכי מכל מקום יש לחייב את כל הזוכים בשכרו ולא רק את המשיב. העתירה לה עתר המשיב, ביטול ההחלטה הראשונה ולחלופין, הקטנת שיעור שכר הטירחה. בתגובת המערער נטען, כי החייב הינו בעל שני שליש מהזכויות, כי כל פעולותיו היו כראוי תוך הכחשה אודות הסיכום הנטען ובהפנותו למכתבו של עו"ד בלק למערער עוד מחודש נובמבר 96 אודות התשבחות על עבודתו ככונס נכסים. 10. ביום 18.4.1999 נערך דיון לפני כב' ראש ההוצאה לפועל. במסגרת דיון זה העלו הצדדים את נימוקיהם לכאן ולכאן, ואביא את מקצתם: עו"ד רגב: "מי שביקש למנות כונס נכסים ומי שפנה אלי היה ב"כ מטעם זוכה מסויים ולפיכך אני סבור שכאשר נמנע ממני לסיים את כינוס הנכסים במימוש אזי אותו זוכה צריך לממן את שכה"ט ואח"כ לחזור על יתר הזוכים. ... אם מחייבים את הזוכה אז הוא יכול כן לחזור ליתר הזוכים וגם לפנות לנאמן. עו"ד בלק: "אני אינני חושב שאם בנק הפועלים ישלם את שכה"ט של הכונס הוא יקבל מעמד מועדף בהליכי פש"ר...". עוד הוסיף "הבעיה הראשונה ששכה"ט הוטל על בנק הפועלים ולא על כלל הנושים, בעיה שניה שזה ללא קשר עם הפירות שהתקבלו בסופו של ההליך, הבעיה השלישית זה גובה הסכום שנקבע והבעיה האחרונה זה ההצדקה של שכ"ט בגין פעולות שבוצעו לאחר...". כך גם ציין כי אכן יכול והמערער נטל סיכון על עצמו, אולם אם היה מוכן להתמנות כנאמן במסגרת פשיטת הרגל כבקשת הכנ"ר, היה מקבל את שכרו. כך גם טען כי המשיב מהווה כ-50% מכלל הנושים. ובהמשך "... אני סבור שהחלטה של ראש ההוצל"פ הקובעת שכ"ט לכונס ללא הוראה מי ישלם, יעמיד את עו"ד רגב הכונס במעמד של נושה רגיל בתיק הפש"ר. ...אני חושב ששכה"ט צריך להיות פונקציה של... כאשר התשלום צריך להיות כפוף לקבלת הכסף מעם הנכס לאחר מכירה בתיק הפש"ר כאשר הסכום מתחלק בחלק יחסי בין כל הזוכים בתיק האיחוד... אני חושב שקנה המידה צריך להיות כפי שכתוב בתקנות כאילו זה מומש, ומאחר ולא היה מימוש - מחצית מאותו סכום. מחצית העבודה ודאי נעשתה." עו"ד רגב: "לגבי גובה שכה"ט, אני מוכן לקבל את הצעת חברי המלומד, שהוא אומר מחצית שכ"ט מסכום המימוש...". 11. בהחלטה מיום 18.4.1999 (בהעדר הצדדים) הציבה ראש ההוצל"פ את השאלה כדלקמן: "השאלה שבפני היא האם לשכר טרחה שיפסק מעמד בתיק הפש"ר שווה ערך למעמד שנקבע בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולו דין קדימה, או האם הכונס יהפוך לנושה רגיל של החייב הליכי הפש"ר ועליו להתחלק בדמי המימוש של נכסיו באופן יחסי לאחר סילוק שכ"ט הנאמן בתיק הפש"ר". כן צוין בהחלטה "ביום 18.4.99 התקיים דיון בסוגית שכ"ט הכונס ועל מי יש להטיל התשלום..."(ההדגשות שלי- י.ש) וכי כי על כן התבקשה עמדת הכנ"ר והנאמן. בחודש מאי 1999 נתקבלה תגובת הכנ"ר "כי כונס הנכסים זכאי להגיש תביעת חוב לנאמן כנושה רגיל" (סעיף 5 לתגובת הכונס הרשמי) וכי בכל מקרה בית משפט של פשיטת רגל הוא המוסמך להחליט בכל שאלה של דין קדימה. הנאמן בתגובתו, אף הוא סבר כי אין לראש הוצל"פ סמכות להחליט בעניין מעמד חובות במסגרת פש"ר וכי כי על כן "ההליך שיש לנקוט במקרה זה הוא לקבוע את שכר טרחת הכונס ע"י ביהמ"ש של פשיטת הרגל ולאחר מכן על הכונס להגיש הוכחת חוב ולבקש שכר טרחתו בדין קדימה ובאם הוכחת החוב שלו תידחה בענין דין הקדימה שהוא דורש, עליו להגיש ערעור על כך לכב' ביהמ"ש של פשיטת הרגל. ... לגופו של ענין, דין שכ"ט כונס נכסים, אם יפסק בתיק ההוצל"פ, הינו חוב רגיל ככל חוב אחר". עוד ציין הנאמן כי בקשה לפסיקת שכ"ט הכונס מול הנאמן, אמורה להיות מוגשת לבית משפט של פשיטת רגל. עו"ד בלק ציין כי כל הסמכויות נתונות לבית המשפט המחוזי, הגם שלשיטתו שכ"ט הכונס הינו בדין קדימה. ביום 15.6.1999 שלח המערער את תגובתו. המערער הסכים להפחתת שכר טרחתו לסכום של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, בהדגישו כי יש "לחייב את הזוכה בתשלום תוך מתן אפשרות לזוכה לפנות לנאמן עם בקשה להגדיל את הוכחת החוב בהתאם". בהמשך נתנו החלטות נוספות בדבר הגשת תגובות ומסמכים. 12. ביום 25.11.1999 נתנה ההחלטה הסופית כאמור. כבר עתה נציין כי ראש ההוצל"פ התעלמה בהחלטתה מחלק מהסוגיות שעלו במהלך הדיון בפניה, לרבות הקשור לפניה לכנ"ר ולנאמן. לאחר ההחלטה הסופית שלח המערער למשיב מכתב ביום 17.2.2000, בו הודיע כי הוא "מוכן לא להמתין למכירה ולקבל כיום -. 60,000 ש"ח + מ.ע.מ. אם סכום זה ישולם לי תוך שבועיים מהיום. הצעה זו באה על מנת שהנאמן במכירה יכול להתחשב בהוצאה זו ע"י בנק הפועלים כדי להכלילה בחלוקה מהתמורה שתתקבל מהמכירה. המצב יסתבך עוד יותר אם תמתינו עד אשר הנאמן ימכור את הנחלה, יחלק את הכספים ואז לא יהיה לבנק הפועלים ממי לקבל הוצאה זו חזרה". למכתב זה השיב עו"ד בלק ביום 21.2.2000 כי "...ביהמ"ש המחוזי לא אישר את הצעת הפש"ר טרם גובשה הצעה חדשה נעדכן אותך על כל היתפתחות". לאחר שמומשו הזכויות של המשק בסכום כולל של 746,000$ פנה המערער ביום 2.10.2000 לעו"ד בלק בכתב וביקש כי ישולם לו שכרו, 22,380 $ בתוספת מע"מ, לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את מכירתו של המשק, תוך הפניה להחלטה הסופית. בהעדר התייחסות של עו"ד בלק, פנה המערער ביום 23.10.2000 ישירות למשיב, בבקשה כי ישולם לו שכרו. ביום 26.10.2000 שלח עו"ד בלק מכתב קצר בין שתי שורות, בהן אישר את קבלת המכתב מיום 2.10.2000, וטען כי "עליך לפנות לנאמן ולהגיש הוכחת חוב". בתגובה הגיש המערער לראש ההוצאה לפועל בקשה לחייב את המשיב בתשלום שכר טרחתו. ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה, ביום 24.1.2001, וכדלהלן: "לא מצאתי בסיס משפטי מבחינת סמכות ראש ההוצאה לפועל למבוקש. ראה ד' בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות מהדורה רביעית סעיף 164 עמוד 401. אין בכך לקבוע עמדה לסיכויי תביעה אזרחית". כאמור, בעקבות החלטה זו הגיש המערער את תביעתו לבית המשפט קמא. פרשנות ההחלטה הסופית ומשמעותה: 13. בכדי לפרש את כוונת ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה הסופית, יש לעקוב צעד אחר צעד אחר פעולות הצדדים והחלטות ראש ההוצאה לפועל. נקודת המוצא שלנו, אשר לגביה אין ספק, כי בהחלטה הראשונה חוייב המשיב ישירות בתשלום שכר טרחתו של המערער. כעת מבקש המשיב, לסתור חזקה זו ולטעון, כי החלטה זו שונתה בעקבות בקשתו במסגרת ההחלטה השנייה. השאלה היא אם אכן הצליח לעשות כן. לדעתי, התשובה על כך שלילית. ראשית, בהחלטה עצמה אין כל רמז לכך שההחלטה הראשונה בטלה. היה מצופה כי ראש ההוצאה לפועל תציין מפורשות כי ההחלטה הראשונה בטלה - אם אכן לכך כיוונה, ותורה לכונס להגיש את תביעתו לנאמן. שנית, צודק המערער בדבריו כי ראש ההוצאה לפועל מפנה ומסתמכת על ההחלטה הראשונה באומרה - "שכ"ט הכונס כבר נקבע". שלישית, ניכר כי ההחלטה עניינה שינוי הסכום בהתאם להסכמת הצדדים ולא שינוי גורף של ההחלטה הראשונה. בלשון אחרת, קיימות בפנינו שתי החלטות. ההחלטה הראשונה עסקה בשניים. ראשית, מהו שיעור שכר הטרחה, שיש לפסוק לכונס הנכסים, הוא המערער. שנית, זהותו של החייב בתשלום. והנה, בהחלטה השנייה, אשר ניתנה לאור בקשת המשיב לבטל את ההחלטה הראשונה, לא מצאה לנכון ראש ההוצל"פ לבטל את ההחלטה הראשונה כעתירה הראשונית של המשיב, אלא נעתרה אך ורק לעתירה החלופית להפחתת שיעור שכר הטרחה. 14. יתרה מכך, לאחר ההחלטה הסופית, שב המערער ופנה למשיב ולבא-כוחו, כי על המשיב לשלם לו את שכר טרחתו וכפי שנפסק. המשיב בחר למלא פיו מים ולא הכחיש את דרישתו של המשיב עד ליום 26.10.2000, על אף שבא בדברים עם המערער עוד ביום 21.2.2000. שתיקה זו איננה עולה בקנה אחד עם עמדתו של המשיב, בשעה שהיה מצופה כי ב"כ של המשיב ישיב מיידית למערער כי "לאו בעל דברים דידי את". בנסיבות אלה יש לפרש את שתיקתו של המשיב כהסכמה לשיטת המערער. ודוק, בהחלטה הסופית אכן צוין כי שכרו של המערער ישולם באחוזים מסכום המימוש בפועל, דהיינו שרק לאחר המימוש הוא ישולם, אולם מנגד לא שינתה ראש ההוצל"פ את ההוראה כי על המשיב לשלם את מלוא שיעור שכה"ט שנפסק. הנה כי כן, חרף הנטען ע"י המשיב כי מעת היותו אחד הנושים בלבד וחרף הנטען אודות פניה לנאמן להגשת הוכחת חוב - ראש ההוצל"פ לא קיבלה טענות אלו. 15. וכעיקר יש להוסיף כי המשיב לא השיג על ההחלטה הסופית, על כל המשתמע מכך. 16. בית משפט קמא, דחה את טענת המשיב כי אין לחייבו במאומה, וכשהמשיב לא הגיש ערעור מטעמו על קביעת בית משפט קמא אודות חיובו, הגם שמדובר בסכום נמוך יחסית. מכל מקום, בית משפט קמא קיבל את עמדת המערער לפיה בהתאם להחלטות ראש ההוצל"פ על המשיב לשלם את שכה"ט המערער, אולם לשיטת בית משפט קמא על המשיב לשלם אותם 3%, אך ורק מתוך הכספים שקיבל המשיב כתוצאה מהמימוש. מהפן הפורמלי, מעת שהמשיב לא ערער על הקביעה העקרונית לפיה הוא חב בתשלום, דומה כי מנוע הוא לטעון כי אין הוא חב כלל בתשלום, וכי יש מקום להפנות את המערער לתביעת וקביעת שכרו במסגרת תיק פשיטת הרגל - אותן טענות שנטענו ולא התקבלו במסגרת ההחלטה הסופית. עוד עלינו לציין כי המשיב בבקשתו לביטול ההחלטה הראשונה ודומה כי אף בטיעון בע"פ, לא טען "ברחל בתך הקטנה" כאילו אין סמכות לראש ההוצל"פ להורות את אשר הורה, דהיינו זהות משלם שכה"ט ושיעורו. יתר על כן, גם במסגרת הטיעונים בערעור לא נטען מפורשות על ידי המשיב, כאילו ההחלטה הראשונה או ההחלטה הסופית של ראש ההוצל"פ ניתנו בחוסר סמכות. ודוק, עיקר טיעונו של המשיב במסגרת ההוצל"פ התמקד בשאלת גובה ושיעור שכה"ט וכשהמערער מסכים לאשר הוצע ע"י המשיב. ייתכן ואכן מבחינת האיזון והחלוקה הראויה היה מקום, כטענת המשיב בזמנו, לחייב גם את שאר הנושים - הזוכים בתיק האיחוד להשתתף, כל אחד בהתאם לחלקו היחסי, בתשלום היחסי של שכר הכונס. אולם, ראש ההוצל"פ לא קיבלה עמדה זו אשר נטענה מפורשות בפניה ולא שינתה מאשר נקבע על ידה בהחלטה הראשונה. משכך, לכאורה, ככל שעסקינן בפרשנות החלטות ההוצל"פ, לא נראה כי הפרשנות הינה כפרשנות שקבע בית משפט קמא. מקור החיוב 17. בית משפט קמא לא נימק אודות המקור לחיוב המשיב, והסתפק בתיאור העובדות השונות ובכך שהמערער פעל לפי ההוראות שניתנו וכי על כן זכאי הוא לשכה"ט כפי שפסק. אולם, דומה כי היה מקום שבית משפט קמא יידרש לבחינת המשמעות של ההחלטה הסופית אשר לדידי בעלת חשיבות היא, הואיל וניתן לראות בהחלטה הראשונה ובהחלטה הסופית כמקור עצמאי לחיוב המשיב בתשלום. ודוק, גם בהחלטה האחרונה, ציינה ראש ההוצל"פ אודות סמכותה לכוף על המשיב את ביצוע התשלום, להבדיל מהפנייתו להגשת תביעה אזרחית, וכעין תביעה על פי "עילת הפסק" אם נשאיל מהמונח במסגרת בוררות. 18. בעניין זה נוסיף, שאכן מתעוררת שאלה האם בסמכותו של ראש ההוצל"פ דאז, רשם ההוצל"פ דהיום, לחייב זוכה בתשלום הוצאות כונס נכסים וכשלא הוכח שמדובר בנקיטת הליכים שלא בתום לב ע"י הזוכה. מחד גיסא, בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן - תקנות סד"א) בעת שעסקינן במינוי כונס נכסים לפי תקנות אלו, מצויה הוראת תקנה 389 (א) המציינת מפורשות כי בסמכות בית המשפט לקבוע את שכר הכונס "...וכיצד ועל מי לשלמו" (וראו ע"א 438/85 איתן ארזי ושות' בניה והשקעות בע"מ נ' עו"ד חיימסון, פ"ד מא(2) 718) ושכבית המשפט אמור להחליט על מי להטיל את הוצאות הכינוס. מול הוראה זו, לכאורה לאור סעיף 59(א) לחוק ההוצל"פ ובהתחשב באמור בסעיף 9(ב) לחוק ההוצל"פ - אין הוראה דומה כהוראות תקנות סד"א. יתר על כן, לכאורה, לאור הסיפא שבסעיף 9(ב) מעת שלא מתקיים החריג לא ניתן להורות על חיוב הזוכה. מאידך גיסא, יכול וההוראה בסעיף 59(א) אודות סמכות רשם ההוצל"פ לקבוע גם "...ודרכי תשלומו", מוקנית סמכות שכזו לרשם ההוצל"פ - וכשההפניה לאמור בסעיף 9 עניינה לזקיפת שכר הטרחה כחלק מהחוב הפסוק, וזאת במסגרת היחסים שבין הזוכה לחייב, אך מבלי שיש בכך למנוע מרשם ההוצל"פ, במקרים חריגים, לחייב את הזוכה בתשלום שכר כונס הנכסים, אף במקרה שלא חלה הסיפא של סעיף 9(ב). ודוק, בפס"ד דלק כרך בית המשפט או למצער התחשב בית המשפט, בגובה שכה"ט שנפסק לזוכה, ולגובה התשלום שנקבע כשכר טרחת הכונס. דהיינו, כי לכאורה קיימת זיקה בין הזוכה לבין כונס הנכסים. 19. אולם, במקרה דנן אין אנו נזקקים להכריע בסוגיה זו, וזאת לאור אשר פרטנו לעיל בכל הקשור לכך שהמשיב לא טען לעניין הסמכות, להבדיל מטענות לגופם של דברים. כך גם לא השיג על ההחלטה הסופית. מכל מקום גם אם היה מדובר על החלטה שניתנה בחוסר סמכות, אין מקום עתה להדרש לכך, לרבות לאור העקרונות של "מניעות" או "בטלות יחסית" (ראו רע"א 6630/00 ועד נאמנים ת"א-יפו נ' סילקו פ"ד נו(6) 913). 20. מקור נוסף הִנו התנהלות המשיב. לא בכדִי מצאנו לנכון לפרט את התנהלות המשיב, לרבות שתיקתו ואף לאחר ההחלטה הסופית ובטענה כי עליו לפנות ולהגיש הוכחת חוב. דומה, כי אל לנושה בכלל ולבנק בפרט, לבקש מינוי של פלוני ככונס נכסים מטעמו, ולאחר מכן "להתנער" ממנו כליל. לא בכדי מוצאים אנו את פניותיו הרבות של המערער לעו"ד בלק מטעם המשיב, תוך פירוט הפעולות הרבות שננקטו על ידו. מעיון באותן פעולות, ניתן להבין מדוע גם המשיב סבר כי לפחות מחצית מהעבודה המבוקשת בוצעה ע"י המערער. המערער נדרש גם ליחסים הפנימיים שבין החייבים השונים, כך גם לסכסוך של אשת אחד החייבים לחייב האחר וכפי שנדרש לנסיון לפנות שוכרי אחד המבנים. ברור, שאם לא היה מוכרז אחד החייבים כפושט רגל, והמערער היה מצליח לממש את הזכויות במשק, המשיב לא היה מלין כאילו לא דווח או כאילו פעל המערער שלא בסמכות. מהחומר שעמד בפניי בית משפט קמא עולה, כי המערער פעל רבות וקידם את הליכי המימוש וכשלמעשה, בסופו של יום, גם המשיב נהנה מכך. אכן, יכול ובמקרים יוצאי דופן, כונס נכסים לא יזכה במאומה וזאת בלקיחת סיכון מראש כי יכול ויהיה קושי במימוש. במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר בכינוס נכסים שלא בהליך של מימוש שעבוד זה או אחר. אולם, נקל להבין כי סיכון זה יילקח ע"י מי שמתמנה מטעם הבנק או נושה באופן קבוע, שאזי מוכן הוא ליטול סיכון זה. ודוק, במקרה דנן, בסעיף 50 לתצהירו של עו"ד בלק ציין האחרון "יצוין, כי בדיעבד התברר כי התובע חשב שהמדובר במימוש משכון ולא מימוש עיקולים ומשכך לא ביקש לתבוע את שכרו תוך חלוקה באופן יחסי בין כל הזוכים". אמנם אין פירוט אודות אותו דיעבד, אולם מדברים אלו עולה כי מסיבה זו או אחרת סבר המערער כי מדובר במימוש שיעבוד. אם כך הדברים, הרי לכאורה לא קיים אותו סיכון ובמקרה שכזה גם אין צורך לסכם מראש כי שכה"ט יגבה מכספי המימוש, ובניגוד לנטען על הסיכום דלעיל, ע"י המשיב. 21. בכל הקשור להתנהלות המשיב יש להוסיף ולהעיר, כי מלכתחילה הוברר כי מלוא הזכויות במשק שייכות לחייבים. החייב העיקרי קיבל את זכויות האחות, כך שהיה בעל הזכויות ב-2/3 מהן ואִילוּ החייב האחר היה בעל הזכויות ב-1/3 הנותר. אכן, נטען ע"י אשת החייב העיקרי לזכויות שלה, אולם גם בית-המשפט המחוזי לא קבע כי המכירה תעוכב בגין טיעון זה. דהיינו, שאלמלא פשיטת הרגל, היה המערער מממש את מלוא הזכויות במשק. לכך יש להוסיף, כי הנשייה של המשיב בחייב העיקרי וכשלאור הדו"ח שהוגש, ולאור טענת המשיב, עולה כי ה- 300,000 ₪ שנותרו הועברו לחייב האחר, דהיינו, לאחר פרעון חובו, שאלמלא כן, לא היו מועברים לו הכספים. מנגד, לאור חובות העתק של החייב העיקרי, קיבל המשיב רק חלק קטן מנשייתו באותו חייב. דהיינו, לא היה מקום לטענת המשיב כאילו נותרו כספים לתשלום שכר המערער במסגרת הליכי הפש"ר. 22. ודוק, המשיב לא עתר, במסגרת בקשתו לביטול ההחלטה הראשונה לצירוף כלל הזוכים או לצירוף הנאמן, כצדדים לדיון, והסתפק באשר הגיש וכפי שפורט לעיל. 23. אכן, כפי שפורט, דרך כלל אין מקום לחייב זוכה בתשלום שכ"ט כונס נכסים, אף אם הזוכה ביקש את מינויו. אולם, דומה כי בעת שעסקינן בבנק העותר למינוי פלוני ככונס נכסים מטעמו, קיימת צפייה שהבנק לא יתעלם כליל מהנסיבות המיוחדות שנוצרו. בסופו של יום המשיב הוא זה שפנה למערער - וכאמור המשיב עצמו טען כי המערער סבר כי מדובר במימוש שעבוד - ועל כן במסגרת הצפיות של מי שהבנק פנה אליו, מצופה יהיה שהמשיב לא יתנער מבעל התפקיד. ודוק, עסקינן לא בתשלום שכר לבעל התפקיד, תוך ביצוע פעולות הכינוס, אלא בסיטואציה חריגה שבפועל יכול וכונס הנכסים לא יקבל מאומה, ואזי נדרשו הן ראש ההוצל"פ והן בית המשפט לפתרון הראוי בנסיבות שכאלו. נוסיף, כי לא בכדי ציין המערער בפני המשיב כי אם ישלם שכרו יוכל להגדיל נשייתו בחייבים. 24. הנה כי כן, בין אם נבסס את מקור החייב על אשר נקבע בהחלטה הסופית ובין אם נבססו על מקורות החיוב האחרים, אכן כקביעת בית משפט קמא על המשיב לשאת בשכ"ט המערער. שיעור שכה"ט 25. חרף כל האמור, לא ניתן להתעלם מכך שבסופו של יום, לא נסתרה טענת המשיב אודות התשלום שקיבל כתוצאה ממימוש הזכויות במשק. היעתרות למלא דרישתו הכספית של המערער, תוצאתה כי הזוכה יאלץ לשלם חלק ניכר מאשר קיבל למערער ובידי המשיב תיוותר היתרה בלבד. דומה, כי בעת מתן ההחלטה הסופית, לרבות נוכח הנטען ע"י המשיב כי נשייתו הינה קצת פחות מ-50%, טרם היה ברור הסכום שיוותר לתשלום למשיב וכי אם אכן היו כל הנתונים בפני ראש ההוצל"פ, נתונים שהתבררו רק לאחר מכן, יכול וההחלטה הייתה שונה. 26. בנושא זה, אין להתעלם גם מהתנהלותו של המערער. המערער פנה למשיב בבקשה לקבלת שכ"ט עוד טרם הוברר כי לא הוא יממש את הזכויות. כך נמנע הוא מלצרף את כלל הזוכים ואף את הנאמן לבקשותיו. בנוסף, לא ניסה לפנות לענין שכר טרחתו לבית משפט של פש"ר, מבלי לפגוע בטענתו כי על המשיב לשאת בשכרו. 27. בסופו של יום, עלינו למצוא את האיזון הראוי בין הצדדים, ודומה כי איזון זה יימצא בחיוב המשיב בתשלום כמחצית אשר דרש המערער. סיכומם של דברים: 28. לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי. במקום הסכום שפסק בית משפט קמא, יבוא הסכום של 72,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה לבית משפט קמא (סכום זה כולל את המע"מ). בנוסף ישלם המשיב למערער הוצאותיו בשתי הערכאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. כל סכום ששילם המשיב למערער, בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, יופחת כשהוא משוערך ממועד התשלום בפועל. 29. הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא כוחו. שכר טרחהכינוס נכסים