קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן כושר עבודה 20% נכות בתאונת דרכים: 1. כללי התובע, שהינו יליד 5/7/58, נפגע בתאונת דרכים בעת שהוא נהג ברכב ביום 10/8/89 (להלן: "התאונה"). שאלת הכיסוי הביטוחי וחבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה, על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק. אין מחלוקת כי בעקבות התאונה היה מאושפז התובע בבית החולים "ברזילי" באשקלון וזאת מיום קרות התאונה ועד ליום 19/6/89 (סה"כ 10 ימים). עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא עבד בפרק הזמן שמיום קרות התאונה ועד ליום 1/10/89. על פי המוסכם בין הצדדים, נבדק התובע על ידי פרופ' שמואל דקל כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מיום 23/3/92 קבע פרופ' דקל לתובע נכות צמיתה בשיעור של %20. המחלוקת המרכזית, אם כי לא היחידה, בין הצדדים נסבה ביחס לשאלת נכותו התיפקודית של התובע. 2. תביעת התובע התובע מבקש לפצותו על פי ראשי הנזק כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. ב. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. ג. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. ד. הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד. ה. כאב וסבל. 3. שאלת נכותו התיפקודית של התובע למעשה, שני הצדדים שותפים לדיעה כי אין הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי פרופ' דקל משקפת את נכותו התיפקודית. שאלת נכותו התיפקודית של התובע עולה רק ביחס לפגיעה בכושר התשכרותו לאחר התאונה. בעניין זה מתמקדת המחלוקת בשאלה האם איבד התובע, בעקבות התאונה, מכושרו לעבוד שעות נוספות בעבודתו כטכנאי רנטגן. עובר לתאונה עבד התובע בשתי עבודות. העבודה האחת, בה הוא החל בשנת 1986, הינה כטכנאי רנטגן בבית החולים "הילל יפה" בחדרה. העבודה השניה, בה הוא החל בחודש מאי 1989, הינה כטכנאי c.t וזאת אצל המעסיקה "אגודת שוחרי בתי החולים". ביום 1/10/86 שב התובע לעבודתו כטכנאי רנגטן וכן לעבודתו כטכנאי .c.t בעבודתו כטכנאי c.t לא חל כל שינוי בהשוואה למצב שקודם לתאונה והתובע שב לעבודה זו במתכונת הקודמת של עבודה במשמרת אחת בשבוע. השאלה ביחס לפגיעה בכושר עבודתו של התובע מתמקדת בבחינת כושרו ויכולתו להמשיך ולבצע שעות עבודה נוספות במסגרת משרתו כטכנאי רנטגן. לטענת התובע, הוא איבד לחלוטין את כושרו ויכולתו לבצע שעות נוספות במסגרת עבודתו כטכנאי רנטגן. לטענת הנתבעת, לא חל שינוי כלשהו ביכולתו של התובע לבצע שעות נוספות, כפי שהוא עשה קודם לתאונה. עוד טוענת הנתבעת, כי בפועל אף הגדיל התובע את היקף השעות הנוספות בעבודתו כטכנאי רנטגן בהשוואה לתקופה שקדמה לתאונה. ביחס לשאלה זו שבמחלוקת, כאמור לעיל, מבקש כל צד לקרוא חלק אחר בעדותו של פרופ' דקל וכל צד מבקש למצוא תימוכין לעמדתו בעדות זו. לא בכדי מבקש כל צד למצוא תימוכין לטענתו בדברי פרופ' דקל, שכן דבריו לא היו חד משמעיים ונטולי ספקות ביחס לעמדה של כל צד. בחוות דעתו קבע פרופ' דקל כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של % 20 "בגין ההגבלה הבינונית בתנועות עמוד השדרה הצוארי. לא נותרה לחולה נכות בגין השבר בעצם הבריח השמאלית". בתשובתו לשאלות הבהרה של בא כח הנתבעת, השיב פרופ' דקל כי מהיכרותו עם מקצוע טכנאות הרנטגן מקרוב, סבור הוא שהתובע יוכל לתפקד כטכנאי רנטגן שאינו מקצוע פיזי וזאת במסגרת המוגבלויות הקיימות עקב הכאבים וההגבלה בעמוד השדרה הצוארי. עוד הוסיף פרופ' דקל וציין כי התובע לא יוכל להרים משאות כבדים, תתכן הגבלה בתנועה מסויימת ויתכן כי הוא לא יוכל לעבוד שעות ארוכות. בתשובה לשאלת הבהרה אחרת של בא כח הנתבעת, השיב פרופ' דקל כי יתכן והתובע לא יוכל לעבוד כרגיל. בדבריו בבית המשפט העיד פרופ' דקל כי מאחר והתובע סובל מכאבים, מוגבלת אפשרותו לעבוד שעות רבות נוספות אך יש אנשים עם פגיעות כאלה ואף קשות יותר שעובדים יותר והכל עניין של מוטיבציה. פרופ' דקל המשיך והעיד כי יש לתת לחולה את "הבנפיט" שיש לו הגבלה בעבודות לגבי שעות נוספות וכי הוא סבור שבמצבו של התובע מספיק שהוא יעבוד 8 שעות רגילות אך אין מדובר במתמתיקה. את חקירתו הנגדית על ידי באת כח הנתבעת, השלים פרופ' דקל באומרו : " אך בהערכה כללית ובהתחשב במצבו של התובע סביר שהוא יעבוד 8שעות, אבל אם יש לו מוטיבציה הוא יכול לעבוד 20 שעות". הנה כי כן, אין בפני עדות ברורה וחד משמעית ביחס לשאלה האם יכול התובע לעבוד שעות נוספות בעבודתו כטכנאי רנטגן. בצד הקביעה של פרופ' דקל כי מספיק שהתובע יעבוד 8שעות רגילות, באה קביעתו כי יתכן שהוא לא יוכל לעבוד שעות ארוכות או הקביעה שאין באפשרותו של התובע לעבוד שעות רבות נוספות. אין הדבר שולל את האפשרות שהתובע יעבוד שעות נוספות מועטות. יש לזכור כי בפועל לא חדל התובע לחלוטין ממביצוע שעות נוספות בעבודתו כטכנאי רנטגן אם כי, כטענתו, הוא צמצם עבודה זו. לטענת הנתבעת, לא פחת בפועל היקף השעות הנוספות בעבודתו של התובע כטכנאי רנטגן לאחר התאונה. בענין זה ערך ב"כ הנתבעת השוואה בין היקף השעות הנוספות שביצע התובע קודם לתאונה ובין היקפן לאחריה (ראה עמ' 3לסיכומי הנתבעת). לטענת ב"כ התובע, אין לקבל השוואה זו מאחר ומנין השעות הנוספות לאחר התאונה, על פי טיעונו של ב"כ הנתבעת, כלל גם כוננויות ותורנויות. לטענתו של ב"כ התובע כוננות ותורנות אינן בגדר עבודה בפועל אלא המתנה בסיטואציה מסוימת (ראה סעיף 2.5לסיכומי התשובה של ב"כ התובע). מעדותו של ע.ת. מס' 1, עולה כי תורנות הינה בגדר עבודה בפועל המבוצעת בשעות מוגדרות. ראה ראה לענין זה את עדותו בעמ' 5 ש' 24- 17 לפרוטוקול. אשר לכוננויות, לא באה בפני ביהמ"ש כל ראיה ביחס לשאלה האם מדובר בעבודה בפועל. בענין זה הדעת נותנת כי מדובר בהמתנה לאפשרות של קריאה כפי טענת ב"כ התובע. בנסיבות אלה ומאחר ולעדותו של פרופ' דקל יש פנים לכאן ולכאן, נראה לי לקבוע כי התובע איבד אך חלק מכושרו לבצע שעות עבודה נוספות בעבודתו כטכנאי רנטגן, אך לא ניתן, בנסיבות הענין, לכמת שיעורו של אובדן זה. 3. השוואה לעד במסגרת ראיותיו הגיש התובע את תלושי השכר שלו וכן את תלושי השכר של עד תביעה 1, זמיר (להלן:נ"זמיר"). לטענת התובע, זמיר הינו "מקבילו-תאומו" של התובע לעבודתו כטכנאי רנטגן ועל כן ניתן להוכיח את הפסד שכרו של התובע על ידי השוואת שכרו לשכרו של זמיר. לטענת התובע, בעניין זה, השבת המצב לקדמותו תבוא לידי ביטוי בכך שהנתבעת תפצה אותו בהפרש שבין שכרו של זמיר ובין שכרו של התובע לאחר התאונה. הנתבעת, טוענת שאין המקרה דנן מתאים לעריכת השוואה מהסוג לו טוען התובע. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין זה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לעריכת ההשוואה בין שכרו של התובע ובין שכרו של זמיר וזאת במיוחד כשהשוואה זו נדרשת לעניין השעות הנוספות ולעניין זה בלבד. אני מקבל טענת הנתבעת כי היקף השעות הנוספות אשר מבצע עובד מושפע מגורמים שונים אשר חלקם בשליטתו של העובד וחלקם שאינם בשליטתו. בין גורמים אלה ניתן למנות את המוטיבציה של העובד, מצבו הכלכלי, לעיתים הזמני ולעיתים ארוך הטווח, נסיבות משפחתיות, מצב בריאות זמני ועוד כהנה וכהנה. אם אכן היה זמיר "מקבילו" של התובע בעניין השעות הנוספות, הדבר היה מוצא ביטויו גם בהיקף השעות הנוספות בתקופה שלפני התאונה. השוואת היקף השעות הנוספות של התובע ושל זמיר בתקופה זו מובילה למסקנה כי אין מדובר בהיקף זהה. ראה לדוגמא חודש 3/89 בו ביצע התובע 36 שעות נוספות ואילו זמיר ביצע 89שעות נוספות. בחודש 4/89 ביצע התובע 117 שעות נוספות ואילו זמיר ביצע 84 שעות נוספות. אם אכן היה זמיר "מקבילו" של התובע, היה הדבר בא לידי ביטוי גם בהיקף התורנויות והכוננויות שכל אחד מהם ביצע ערב התאונה. השוואת תלושי המשכורת של השניים מצביעה על כך שאין אלה פני הדברים. לדוגמא, בחודש פברואר 1989ביצע התובע 14 שעות תורנות ו- 17 שעות כוננות. בחודש זה לא ביצע זמיר תורנות או כוננות כלשהי. בחודש מרץ 89' ביצע התובע 31שעות תורנות ו- 17 שעות כוננות. גם בחודש זה לא ביצע זמיר תורנות או כוננות כלשהי. זאת ועוד, על פי עדותו של זמיר, כאשר טכנאי אחד אינו עושה תורנויות, "נהנים" מכך טכנאים אחרים ודבר זה מוצא ביטויו בעליה בהיקף השעות הנוספות אצל הטכנאים האחרים. משצמצם התובע את היקף השעות הנוספות לאחר התאונה, נוצר מצב שבו בשל כך ישנן שעות עבודה נוספות "פנויות" אשר חלקן, מן הסתם, ביצע זמיר עצמו. 4. הפסד השתכרות בעבר מ- 10/6/89 עד 1/10/89 אין מחלוקת כי התובע היה באי כושר מוחלט לעבודה בתקופה שמיום 10/6/89 עד 1/10/89 וכי בפועל הוא לא עבד בתקופה זו. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכרו החודשי הממוצע של התובע,מעבודתו כטכנאי רנטגן, על בסיס ארבעת החודשים שקדמו לתאונה, עמד על 605, 1ש"ח ואילו שכרו בחודש היחיד בו הוא עבד באופן מלא כטכנאי c.t(חודש מאי 1989) עמד על 384, 1ש"ח ובסה"כ עמד שכרו החודשי הכולל של התובע על 989, 2 ש"ח. לתובע מגיע, איפוא, פיצוי בגין השתכרות בפועל בתקופה זו בסך 959, 10 ש"ח. סכום זה מחושב לפי המכפלה של 989, 2 ש"ח ב- 3 2/3 חודשים. סכום זה יש לשלם לתובע בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/10/89 ועד ליום התשלום בפועל. 5. הפסד השתכרות בעבר מ- 1/10/89 עד למועד מתן פסק הדין בהעדר אפשרות לכמת את שיעור הפגיעה בכושרו של התובע לבצע שעות עבודה נוספות ומאחר ואין שיעור נכותו הרפואית של התובע יכול להוות קנה מידה לפגיעה זו, נראה לי כי נכון יהא במקרה זה לפסוק בענין השתכרותו של התובע מאז שב לעבודתו ועד היום וכן בענין אובדן כושר השתכרותו של התובע בעתיד פיצוי גלובאלי. בענין קביעת הפיצוי הגלובאלי יש ליתן את הדעת להיקף השעות הנוספות אשר ביצע התובע קודם לקרות התאונה. מאידך, אין להתעלם מכך שהיקף התורנויות והכוננויות אשר ביצע התובע לאחר התאונה עלה בהשוואה להיקפן קודם התאונה. מתלושי השכר של התובע לחודשים פברואר- מאי 89' עולה כי הוא ביצע בממוצע כ- 80 שעות נוספות לחודש ( בחודש פברואר 89' - 75שעות נוספות. בחודש מרץ 89'- 36 שעות נוספות. בחודש אפריל 89' - 117שעות נוספות. בחודש מאי 89' - 94 שעות נוספות). מתלושי השכר של התובע לחודשים הנ"ל עולה כי בחודשים אלה ביצע בממוצע כ- 11שעות תורנות בחודש (בחודש 2/89- 14שעות תורנות, בחודש 3/89- 31שעות תורנות, בחודשים 5/89- 4- 0שעות תורנות). מתלושי השכר של התובע לחודשים הנ"ל עולה כי הוא ביצע בכל חודש 17 שעות כוננות. מעיון בתלושי השכר של התובע לאחר התאונה עולה כי בהדרגה הלך וגדל היקף שעות הכוננות. בחודש 5/95ביצע התובע 101.5 שעות כוננות. בחודש 4/95 ביצע התובע 85 שעות כוננות. בחודש 3/95 ביצע התובע 82 שעות כוננות. בחודש 2/95 ביצע התובע 103 שעות כוננות. בחודש 1/95 ביצע התובע 104.5 שעות כוננות. בממוצע ביצע התובע בכל אחד מחודשים אלה כ- 95 שעות כוננות. העולה מהאמור לעיל הוא שבמקביל לירידה בהיקף השעות הנוספות שביצע התובע לאחר התאונה, חלה עליה בהיקף שעות הכוננות אותן הוא ביצע. בקביעת הסכום הראוי לפיצוי גלובאלי על פי ראש הנזק בו אנו דנים התחשבתי גם בתעריף החודשי האחרון לשעת עבודה נוספת על פי האמור בתלוש המשכורת לחודש מאי 95', שהוא האחרון מתלושי השכר של התובע שהוגשו בתיק זה. כמו כן התחשבתי בכך שמאז קרות התאונה ועד היום חלפו כ- 5.5 שנים. אני פוסק לתובע סכום גלובאלי של 000, 30 ש"ח בגין הפסד השתכרות מיום 1/10/89ועד ליום מתן פסה"ד. פיצוי גלובאלי זה מחושב על יסוד הקביעה שאף היא גלובאלית, כי לתובע נגרם אובדן הכנסה של כ- 400ש"ח (נטו ובערכים נוכחיים) לחדש בגין הפגיעה החלקית בכושרו לעבוד שעות נוספות. 6. הפסד השתכרות בעתיד : מהשיקולים המפורטים לעיל, יש לקבוע פיצוי גלובאלי אף בגין ראש נזק זה. אני פוסק לתובע סכום גלובאלי של 000, 90ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד. בקביעתו של סכום זה שמתי לנגד עיניי כי לתובע ימלאו 65 שנה בעוד כ- 27.5 שנים ועוד שמתי לנגד עיני את הסכום שנפסק כפיצוי גלובאלי לפרק הזמן של 5.5 שנים בגין העבר וההיוון המתבקש ביחס להפסד ההשתכרות בעתיד. 7. עזרת צד ג' : על פי עדותו של התובע, שלא נסתרה, הוא היה בגבס עד ליום 1/8/89לאחר מכן הוחלף הגבס בצווארון פלסטי וזאת עד ליום 30/9/89. לטענת התובע יש לפצותו בגין הזקקותו לעזרת הוריו בפרק הזמן הנ"ל כדלקמן: עבור התקופה בה הוא היה נתון בגבס ( 42 יום) בתשלום עבור 16שעות ביממה לפי תעריף מט"ב העומד על 20.75 ש"ח לשעה. עבור התקופה בה הוא היה נתון בצווארון פלסטי ( 60יום) בתשלום בסך של 000, 3 ש"ח בחודש. אין ספק כי התובע נזקק לעזרת צד ג' מיד ובסמוך לאחר התאונה ואני מאמין לו כי הוא קיבל עזרה זו מהוריו. מאידך, לא הביא התובע ראיות כלשהן ביחס להיקף ומידת הזקקותו לעזרה של צד ג'. כמו כן סבור אני כי אין להשתית את הפיצוי בענין זה על התעריף של מט"ב במקום בו מדובר בעזרה של בן משפחה. טענת התובע כי הוא נזקק לעזרה במשך 16 שעות ביממה נראית מוגזמת ומופרזת על פניה. נראה לי כי נכון יהא לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר באורח גלובאלי. אני מעמיד פיצוי זה על סך של 500, 3 ש"ח וזאת נכון למועד מתן פסק - הדין. אשר לטענת התובע ביחס לעזרת צד ג' בעתיד, סבורני כי יש לדחותה. הגם שהתייחסתו היחידה של פרופ' דקל בענין אי תלותו של התובע בעזרת אחרים בעתיד מתייחסת ללבישת בגדים ושמירה על הגיינה אישית (תשובת פרופ' דקל לשאלת ההבהרה מס' 4של הנתבעת), הרי לא הביא התובע ראיה כלשהי לכך שבעתיד הוא התובע ידרש לעזרת צד ג' כשם שהוא לא הביא ראיה כלשהי לכך שהוא נזקק בפועל לעזרה צד ג' מאז הוסר ממנו הצווארון הפלסטי ועד למועד שמיעת עדותו בביהמ"ש. בנסיבות אלה, אני מקבל טענת הנתבעת כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד. 8. הוצאות רפואיות : הנתבעת מסכימה כי בגין הוצאות רפואיות שהיו לתובע בעבר יש לפצותו בתשלום הסך של 930 ש"ח, נכון למועד הגשת סיכומי הנתבעת. אשר להוצאות רפואיות בעתיד, מבקש התובע לפצותו בתשלום הסך של 100 ש"ח לחודש וזאת בטענה כי הוא נוטל אופטלגין נוזלי כדי להקל על כאביו. לטענתו הוא מקבל תרופה זו כיום ממקום עבודתו אך אין כל ביטחון בכך שהתובע לא יצטרך לשלם בעתיד עבור תרופה זו. הזקקותו של התובע לתרופות בעתיד אינה נתמכת בחוות דעת רפואית כלשהי. לתובע היתה הזדמנות נאותה להציג בפני המומחה שמטעם ביהמ"ש, פרופ' דקל, שאלה המתייחסת למידת הזקקותו לתרופות בין בעבר ובין בעתיד. מטעמים השמורים עימו לא עלה דבר זה ע"י התובע. סבור אני כי אין די בהצהרתו של התובע כי הוא נוטל תרופות כדי לבוא במקום חוות דעת של מומחה בענין זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה תביעתו של התובע לתשלום פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד. 9. הוצאות נסיעה : ביחס להוצאות נסיעה דעבר, מסכימה הנתבעת כי יש לשלם לתובע את הסך של 380 ש"ח כפי בקשת התובע. סכום זה הינו נכון ליום הגשת סיכומי הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס להוצאות נסיעה בעתיד. נראה כי דרישתו של התובע בענין זה הינה מופרזת על פניה. הוברר כי בפרק הזמן שמאז קרות התאונה ועד היום דרש התובע פיצוי בגין 4 נסיעות בלבד שכולן בוצעו במהלך החודשיים הראשונים שלאחר התאונה. לאור "ניסיון" רב שנים זה לפיו לא נזקק התובע לנסיעות מיוחדות מאז שב לעבודתו ועד היום, יש להניח כי הוא לא יזקק בעתיד לנסיעות מיוחדות. בהקשר זה יש לציין כי התובע לא הביא ראיות כלשהן ביחס לטיפולים רפואיים בעתיד ובדבר הצורך בנסיעות מיוחדות בעתיד. אני דוחה, איפוא, את תביעת התובע ביחס להוצאות נסיעה בעתיד. 10. פיצוי בגין כאב וסבל : פיצוי זה יש לחשב על בסיס "הסכום המקסימלי" לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, עפ"י תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976ועל בסיס שיעור נכותו של התובע (%20), מספר ימי האישפוז וגילו של התובע ביום קרות התאונה. חישובו של התובע מביא לכך שסכום הפיצוי בגין ראש נזק זה מגיע לסך של 016, 32 ש"ח נכון ליום 2/11/95. חישובה של הנתבעת מביא לכך שסכום הפיצוי בגין ראש נזק זה עומד על סך 463.62, 21 ש"ח נכון לחודש אוקטובר 1995. בחישובה של הנתבעת היא התעלמה מכך שלפיצוי בגין כאב וסבל יש לצרף ריבית כדין מיום קרות התאונה ועד יום התשלום בפועל. ענין זה מסביר את ההבדל בין הסכומים להם הגיעו ב"כ הצדדים בענין ראש נזק זה. לאור האמור לעיל, מאחר ומצאתי כי החישוב האריתמטי שנעשה ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומיה הינו נכון, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין כאב וסבל בתשלום הסך של 464, 21 ש"ח. לסכום זה יש לצרף ריבית כדין מיום קרות התאונה ועד ליום התשלום בפועל. החל מחודש אוקטובר 95' ואילך ישא הסכום האמור ריבית והפרשי הצמדה כדין. 11. סיכום : לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע כדלקמן: א. בגין הפסד שכר לתקופה שמיום 10/6/89 עד 1/10/89, סך של 959, 10 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1/10/89 ועד ליום התשלום בפועל. ב. בגין הפסד שכר לתקופה שמיום 1/10/89 עד למועד מתן פסה"ד, סך של 000, 30 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. ג. בגין הפסד השתכרות בעתיד, שמיום מתן פסה"ד ועד מלאת 65 שנה לתובע, סך של 000, 90 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. ד. בגין עזרת צד ג' בעבר, סך של 500, 3 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. ה. בגין הוצאות רפואיות בעבר, סך 930 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 5/11/95 (מועד הגשת סיכומי הנתבעת בשים לב לכך שהסכום האמור עודכן למועד זה) ועד ליום התשלום בפועל. ו. בגין הוצאות נסיעה בעבר, סך 380 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 5/11/95 (מועד הגשת סיכומי הנתבעת בשים לב לכך שהסכום האמור עודכן למועד זה) ועד ליום התשלום בפועל. ז. בגין כאב וסבל, סך של 464, 21 ש"ח. סכום זה ישא ריבית כדין מיום 10/6/89 (מועד קרות התאונה) ועד ליום 5/11/95 (מועד הגשת סיכומי הנתבעת). ממועד זה ואילך ישא הסכום האמור ריבית והפרשי הצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל. ח. לסכומים האמורים לעיל יש להוסיף את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בצירוף מע"מ. נכותתאונת דרכיםאובדן כושר עבודה