קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן כושר עבודה מוחלט: נתוני רקע .1הנתבעת הוציאה פוליסה לביטוח חיים מספר 4- 61181(להלן- "הפוליסה") הכוללת נספח לכיסוי מקרה של "אובדן כושר עבודה מוחלט" בגינו הוגשה תובענה זו. .2בתאריך 10/10/94נפגע התובע במהלך עבודתו ביד ימין. האורטופד, ד"ר דורי הרר, פסק לו תקופות אי כושר עבודה שהסתיימו ביום .30/4/95 .3ביום 10/5/95נמסר לנתבעת טופס הודעה על אובדן כושר עבודה מוחלט בגין התאונה האמורה. ביום 4/9/95שילמה הנתבעת לתובע תגמולים בגין אובדן כושר עבודה בסך 286, 8ש"ח. התגמולים האמורים שולמו בגין התקופה שמיום 10/1/95ועד .9/3/95 .4בגין אי תשלום התגמולים עבור יתרת התקופה שמיום 10/3/95ועד 30/4/95 הגיש התובע תובענה לבימ"ש זה. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. .5לאחר ששמעתי את עדותו של סוכן הביטוח של התובע, מר אפרים דנגור (להלן "דנגור") היתרתי לצדדים להיות מיוצגים ע"י עורכי דין והוריתי כי דנגור יגיש תצהיר עדות בגין הפרשה האמורה. לאחר שעיינתי בתצהיר זה הוריתי על הגשת סיכומי טענות בכתב מטעם הצדדים. סיכומי טענות כאמור מונחים בפניי. .6להלן אסקור, אחת לאחת, את נימוקי הנתבעת מדוע, מהותית, היא אינה חייבת לתובע תגמולי ביטוח כל-עיקר. אכן הגנתה של הנתבעת מתגדרת בכך כי, מעיקרא, לא זכאי היה התובע לקבלת תגמולי ביטוח. תגמולי הביטוח ששולמו לו שולמו "לפנים משורת הדין". תשלום תגמולי הביטוח, כך טענת הנתבעת, אינם מזכים את התובע בהמשך התגמולים בגין יתרת התקופה. מהות הפוליסה .7סעיף 1לנספח לפוליסה קובע לאמור - "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה לעניין נספח זה בלבד, אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של % 75לפחות הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק (כמפורט בהצעה) עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, זאת למשך תקופה העולה על שלושה חודשים" .8על פי פסיקת בתי המשפט המחוזיים פורשה הוראה זו בדרך מצמצמת ודווקנית. לא די, איפוא, באי-כושר של המבוטח לעסוק באותו עיסוק בו עסק בעת התאונה. שומה על התובע להוכיח כי עקב התאונה הוא "יצא ממעגל העבודה וכל זמן שמצב זה נמשך. זו כוונת הביטוח ועל יסוד כוונה זו יש לפרש את תנאי אובדן הכושר הנ"ל ולכן פירוש לטובת המבוטח הסותר כוונה זו דינו להידחות... די על כן אם עשוי להימצא למבוטח עיסוק מתאים להשכלתו או להכשרתו או לניסיונו כדי לשלול זכותו לפיצוי חודשי" (ת.א. 1868/86 (מחוזי ירושלים) וגיד סרוסי נ' הסנה בע"מ, כב' השופט ד"ר בן זימרה; לא פורסם, עמ' 8). .9המבוטח, הוא התובע בנדוננו, הוא בעל מוסך בזק חיפה בע"מ (להלן - "המוסך") ועובד במוסך. עיון בטופס תביעתו לפיצוי מעלה כי הוא לא היה מרותק למיטתו. את המוסך הוא פקד "לפעמים". הוא העיד על עצמו כי הוא מסוגל לעבודה "רק משרדית". לנוכח אופי עבודתו כבעל מוסך ברי, לנוכח פרשנותה של פסיקת ביהמ"ש המחוזי, כי הוא לא יצא באופן מוחלט "ממעגל העבודה". הנה כי כן, מהותית, לא נגרם לתובע "אובדן כושר עבודה מוחלט" במשמעות הנודעת מן הפוליסה. תיעוד רפואי נדרש .10כאמור, המציא התובע למבטחתו אישורי אי כושר סטנדרטיים בחתימתו של האורטופד, ד"ר דורי הרר. טענת הנתבעת היא כי אישורי אי כושר אלו אין די בהם. לשיטתה, ובעיקר לנוכח דרישות הפוליסה כמבואר מעלה, אמור היה התובע להצטייד בחוות דעת רפואית של רופא תעסוקתי. זאת ועוד: בהתאם לדרישת סעיף 127לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שומה היה על התובע לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית כמשמעותה בסעיף 127לתקנות הנ"ל. אישוריו של ד"ר הרר, לשיטת הנתבעת, אינם הולמים את הדרישות האמורות. .11שקלתי טענה זו של הנתבעת והיא אינה מקובלת עלי, בוודאי לא בצורתה הגורפת. מבוטח אינו חייב להמציא למבטחתו אלא תיעוד רפואי סביר. בכך שהתובע המציא את האישורים הסטנדרטיים של ד"ר הרר הוא יצא ידי חובתו, לפחות ככל שהדבר נדרש בתחילת טיפולה של המבטחת. סעיף 8לנספח הפוליסה מחייב את המבוטח להמציא דוחות וטפסים רפואיים. אכן כוחה של המבטחת עמה לדרוש "לנהל כל חקירה ובייחוד לבדוק את המבוטח ע"י רופא או רופאים מטעמה" (ס"ק 8(ג') לנספח). מכאן כי הנתבעת בנדוננו רשאית היתה להעמיד את התובע לבדיקת רופא מטעמה. יכול, ואינני קובע מסמרות בנדון, כי הנתבעת רשאית היתה לדרוש מן התובע להמציא חוות דעת רפואית. היא לא עשתה כן ומשום כך טענתה בסוגיה זו נדחית על ידי. אופן ההודעה על התאונה .12התובע מסר את ההודעה על התאונה לדנגור, הוא סוכן הביטוח. הנתבעת טוענת, ובצדק, כי בהתאם לסעיף 8(א') לנספח "בעל הפוליסה או המבוטח חייב למסור לחברה הודעה בכתב על המחלה או התאונה שגרמו לאובדן כושר העבודה של המבוטח עד חודש ימים לפני תום תקופת ההמתנה". אכן סעיף 35לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981(להלן - "חוק הביטוח") מורה כי סוכן הביטוח נחשב כשלוחו של המבטח ואולם הסיפא לסעיף מסייגת זאת "אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר". סעיף 12לתנאים הכלליים של הפוליסה מורה כי "כל ההודעות וההצהרות הנמסרות לחברה ע"י בעל הפוליסה, המבוטח, המוטב או כל אדם אחר, צריכות להימסר בכתב אך ורק במשרדה הראשי של החברה". .13מכאן כי טענת הנתבעת ביחס לאופן ההודעה על התאונה מקובלת עלי. חישוב תקופת ההמתנה .14כאמור טופס הדרישה של התובע נמסר ביום .10/5/95על פי תנאי הפוליסה נחשב, איפוא, התובע כאילו החל אובדן כושר העבודה ביום .10/3/95לטענת הנתבעת נמנית תקופת ההמתנה החל ביום .10/3/95 תקופת ההמתנה חייבת להיות למשך שלושה חודשים מינימום דהיינו אי הכושר חייב להימשך לפחות עד ה- .10/6/95כידוע תקופת אי הכושר הסתיימה ביום .10/4/95 מכאן, וגם לנוכח היבט זה, נשמט הבסיס לתביעת המבוטח. .15אף בנדון זה בחנתי בקפידה את טענת הנתבעת וטענתה מקובלת עלי. .16הנה כי כן, בחינה מהותית של מרבית טענות הנתבעת מלמדת כי, מעיקרא, דרישת התובע לנתבעת אמורה היתה להידחות. אף על פי כן, ולאחר שהגעתי עד הנה, בדעתי להיענות לתביעת התובע במלואה. להלן אפרט נימוקיי ושיקוליי העומדים ביסוד הכרעתי זו. בירור חבותו של המבטח .17סעיף 23לחוק הביטוח מורה לאמור: " 23(א') משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. (ב') על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם". הדרישה הסטטוטורית למבטח "לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו" קשורה קשר אמיץ עם חובתו של המבטח לשלם "תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב" תוך 30יום מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א') לחוק הביטוח (סעיף 27לחוק הביטוח). .18פרשנותי היא כי לאחר שהמבטחת עשתה את הדרוש "לבירור חבותה" שומה עליה לנקוט עמדה, ברורה ומפורשת, שהיא פועל יוצא מבירור חבותה. בפני המבטחת קיים מגוון של אופציות. אגע בחלק מהן. המבטחת רשאית להודיע למבוטח כי היא מכירה בדרישתו. מקום שאלו יהיו פני הדברים תמסור על כך המבטחת הודעה למבוטח, ללא אומר ודברים, ומן הסתם תשלם לו תגמולי ביטוח כנדרש על פי הוראות הפוליסה. המבטחת רשאית להודיע למבוטח כי אין היא מכירה בדרישתו. מקום שגמלה בדעתה החלטה זו שומה עליה למסור הודעה למבוטח. הודעה כאמור חייבת להיות מנומקת. המבטחת חייבת לפרט בפני המבוטח על שום מה אין היא מכירה בדרישתו. המבטחת רשאית אף להודיע למבוטח כי הגם שאין היא מכירה בדרישתו היא נכונה, לפנים משורת הדין, לסלק דרישתו בסכום פלוני. יש להניח כי במקרים שכאלו יידרש המבוטח לחתום על כתב קבלה ושחרור על פיו כנגד תשלום סכום פלוני, המשולם לו לפנים משורת הדין, מסולקת דרישתו כלפי המבטחת. המבטחת רשאית להרחיק לכת ולא להתנות את חתימת המבוטח על כתב קבלה ושחרור. אכן היא רשאית למסור למבוטח הודעה חד-צדדית על פיה היא סבורה כי דרישת המבוטח אמורה להידחות ואולם, לפנים משורת הדין, היא משגרת למבוטח סכום פלוני בהתאם למיטב שיקוליה. ועל כל אלה רשאית המבטחת, כשם שרשאי כל בר-בי-רב, לוותר על טענותיה, דרישותיה ועילותיה. אדם רשאי שלא להגיש תביעה הגם שיש לו עילת תביעה. אדם רשאי שלא להתגונן בפני תביעה הגם שיש לו עילת הגנה. מבטחת רשאית, משיקולים כלכליים, מסחריים, הומניטריים וכיו"ב להחליט כי היא מכירה בדרישת מבוטחה הגם שמהותית הוא לא היה זכאי לכך. מקום שכך תחליט המבטחת היא תכיר בדרישת המבוטח, ללא אומר ודברים. דינה של הכרה בדרישה שכזו יהא כדין כל הכרה בדרישה, דרך שיגרה, שהמבטחת ראתה להכיר בה, כמבואר מעלה. התופעה האמורה אין בה כל חידוש. חדשות לבקרים מחליטה מבטחת, עקב יחסים מיוחדים עם מבוטחה, או שיקולים משיקולים שונים, להכיר בתביעת מבוטחה. היא אינה עושה כן "לפנים משורת הדין". היא עושה כן, ברצונה, מיוזמתה ובטובתה. .19פרסתי מגוון של אופציות העומדות בפני המבטחת לאחר שהיא מסיימת את "בירור חבותה". כל האופציות לגיטימיות. כל דרכי הפעולה אפשריות והן בבחינת קיום של חיוב הנובע מחוזה "בדרך מקובלת ובתום לב" כמשמעות סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - .1973 ואולם, אין המבטחת פועלת "בדרך מקובלת ובתום לב" מקום שהיא מסתירה ומצפינה את עמדתה ושולפת מתהום הנשייה טיעונים ונימוקים, לאחר מעשה ובדיעבד. כך פעלה המבטחת בנדוננו. אפרט. התשתית העובדתית בנדוננו ומשמעותה .20ביום 4/9/95שיגרה הנתבעת למוסך מכתב שמפאת חשיבותו אביאו כלשונו: "תל אביב, 4/9/95 לכבוד מוסך בזק חיפה בע"מ המוסכים 22 מפרץ חיפה א.נ., הנדון: פוליסה לביטוח מנהלים מספר 4- 61181על שם מר X X קבלו נא המחאה על סך 286, 8ש"ח כפיצוי בגין אובדן כושר העבודה של מר X X. הפיצוי הוא לתקופה 95/3/9- .95/1/10 על פי תקנות הניכויים עליכם לנכות מס הכנסה מהסך הנ"ל בעת התשלום למר X X. נא חיתמו על האישור הרצ"ב והחזירו אותו אלינו. תשלום הפיצוי הבא מותנה גם בקבלת האישור הנ"ל חתום כנדרש. בכבוד רב, אררט חברה לביטוח בע"מ אגף ביטוח חיים" למכתב האמור צורף נוסח של אישור שאדון בו במובחן בהמשך הדרך. למכתב האמור צורפה המחאה על סך 286, 8ש"ח. .21עיון במכתב האמור מלמד כי אין בו, ולו כזית, ראיה כי התשלום נעשה "לפנים משורת הדין". אכן במכתב המוסך לנתבעת מיום 11/10/95קובל המוסך "מדוע ניתן התשלום לפנים משורת הדין - בעוד בפניקס שולם בדרך רגילה ללא "טובות". איש מבעלי הדין לא המציא לי כל מסמך על פיו התשלום של הנתבעת נעשה "לפנים משורת הדין". אין לי, איפוא, אלא להניח כי גרסת הנתבעת כי התשלום נעשה "לפנים משורת הדין" ניתנה ע"י מי מטעמה לתובע, או למוסך, בעל-פה ולאחר משלוח המכתב מיום .4/9/95 .22ככל שעסקינן בנקיטת עמדה מפורשת, מתועדת ובהירה טענת הנתבעת באשר לתשלום "לפנים משורת הדין" נטענה לראשונה בכתב ההגנה לאחר שהוגשה התובענה בתיק זה. .23לא למותר לציין כי מכתב הנתבעת נשלח ביום .4/9/95בפני הנתבעת היה מצוי טופס הדרישה של התובע מיום 26/4/95שהתקבל אצלה ביום .10/5/95מכאן כי חודשים רבים לפני 4/9/95גלויים וידועים לנתבעת כל הפרטים הרלוונטיים הדרושים "לבירור חבותה". כך, למשל, יודעת הנתבעת, ומפי התובע, כי הוא פוקד את המוסך לפעמים ומבצע עבודה משרדית. הנתבעת יודעת כי התובע מסר את טופס הדרישה לסוכן הביטוח, דנגור, ולא במשרד הראשי שלה. הנתבעת יודעת כי התובע מסר אישורי אי כושר ולא חוות דעת רפואית בתחום התעסוקתי. ובאחת: בידי הנתבעת מצויים, במלואם, מלוא הנתונים המהותיים המזכים אותה, לכאורה, לדחות את דרישת התובע. התובע לא הסתיר מן הנתבעת כל פרט ושמץ נתון. האם בעקבות מכלול הנתונים האמורים דוחה הנתבעת את דרישת התובע? האם בעקבות המכלול האמור היא רואה לשלם לו, ולהודיע לו, כי היא משלמת לו תשלום פלוני, "לפנים משורת הדין"? עיון במכתבה של הנתבעת מעלה כי היא ראתה לשגר לו, ללא אומר ודברים, המחאה על סכום פלוני בגין תקופה אלמונית. הנתבעת אף לא ראתה להגדיר האם הסכום האמור הוא בבחינת תשלום שאינו שנוי במחלוקת במשמעות סעיף 27לחוק הביטוח. היום גלוי וידוע כי אף לשיטתה הסכום האמור הוא בבחינת תשלום חסד. הנתבעת מצרפת למכתבה אישור והיא מבקשת כי האישור האמור יוחזר אליה חתום. היא אינה מתנה את התשלום של סך 286, 8ש"ח בחתימה על האישור האמור. אכן היא מציינת כי "תשלום הפיצוי הבא", לא התשלום הנוכחי, "מותנה גם בקבלת האישור הנ"ל חתום כנדרש". .24אין חולק כי האישור שצורף למכתב הנתבעת לא הוחזר חתום ע"י המוסך. הנתבעת מוצאת שלל רב בעובדה זו. לשיטתה אי החזרת האישור האמור מלמד על חוסר תום לבו של התובע. בחנתי את הטענה האמורה ולא מצאתי בה כל ממש. ראוי, איפוא, להתעכב על נוסחו של האישור שלא נחתם. מה משמיע לנו אישור זה? "לכבוד אררט חברה לביטוח בע"מ תל אביב אישור קבלה בפוליסה 4-61181 אנו מאשרים בזה כדלקמן: .1קיבלנו מכם היום סך 286, 8ש"ח (שמונת אלפים מאתיים שמונים ושישה ש"ח) עבור העובד מר X X (ת.ז. X) בגין אובדן כושר העבודה לתקופה 9/3/95- .10/1/95 .2רשמנו לפנינו כי בהתאם לתקנות הניכויים חלה עלינו חובת ניכוי מס הכנסה מהסך הנ"ל בעת תשלומו למר X X. .3אנו מאשרים בזה כי עקב מצב בריאותו של מר X X הוא נעדר מעבודתו במשך התקופה שעבורה שולם הפיצוי הנ"ל. מוסך בזק חיפה בע"מ" התבוננות באישור האמור מלמדת כי אין כל רבותא בשני הסעיפים הראשונים שבו. בסעיף הראשון מתבקש אישור טכני על קבלת השיק. תוכנו של הסעיף השני זהה לאמור בפסקה השניה למכתב מיום 4/9/95בו כבר ציינה הנתבעת כי "על פי תקנות הניכויים עליכם לנכות מס הכנסה מהסך הנ"ל בעת התשלום למר X X". נותר, איפוא, לדיון סעיף 3לאישור האמור. יושם אל לב כי במכתב מיום 4/9/95מודיעה הנתבעת כי "תשלום הפיצוי הבא מותנה גם בקבלת האישור הנ"ל חתום כנדרש". דהיינו, הנתבעת אינה מתייחסת ברצינות לאמור בסעיף 3לאישור זה. היא אינה מתנה את התשלום נשוא המכתב בכך שיהיה ברור לה "כי עקב מצב בריאותו של מר X X הוא נעדר מעבודתו במשך התקופה שעבורה שולם הפיצוי הנ"ל". היא מתנה את התשלום הבא באישור זה... .25ברי, איפוא, כי לנתבעת היו מלוא הנתונים, אף אלמלא האישור האמור. ממכתבו של התובע לנתבעת מיום 95/10/11למדה הנתבעת כי התובע "בתקופת אי הכושר לא קיבל משכורת כלל". לנתבעת יש את מכלול הכלים לבחון נכונות עניין זה ולא סעיף 3לאישור יושיע לה בנקודה זו. .26הנתבעת היא חברת ביטוח בישראל. היא אינה כבדת-פה ואינה כבדת-לשון. היא אף אינה ביישנית, רחמנא ליצלן. חברת ביטוח, על צבא פקידי התביעות שלה ופרקליטיה, מיומנת להביע את עמדתה כלפי דרישת מבוטחה, בצורה מפורשת, מבוררת, מתועדת וחד-משמעית. אם אכן סבורה היתה הנתבעת כי היא משלמת את התשלום למבוטחה "לפנים משורת הדין" לא היתה כל סיבה סבירה כי הדברים לא יעלו, במובהק, במכתבה הפורמאלי. אם אכן בנבכי לבה פנימה סברה הנתבעת כי היא משלמת תשלום פלוני "לפנים משורת הדין", ולא נתנה לכך ביטוי מפורש ומתועד, אין לה להלין אלא על עצמה. .27פרשנותי שלי לגבי סעיף 23לחוק הביטוח מחייבת את המבטחת להודיע, מקרא מפורש, למבוטח מהם תוצאות "בירור חבותה". עמדתה של המבטחת אינה יכולה להיות בבחינת חכמת הנסתר או ספר חתום. אין צריך לומר כי לא ייתכן שעמדתה המשפטית של המבטחת לא תהיה פועל-יוצא של עמדתה המתועדת כפי שבאה לידי ביטוי במכתבים רשמיים הנשלחים על-ידה למבוטחיה. משראתה הנתבעת, בנדוננו, להביע עמדתה לגבי דרישת התובע אין להתיר לה, בדיעבד, לחזור בה מנקיטת עמדה זו. אוסיף ואציין כי פרשנות זו עולה אף בקנה אחד עם לשון הנספח לפוליסה. סעיף 8(ד') לנספח זה קובע כי "אחרי מילוי הדרישות של סעיף זה לשביעות רצון החברה, תקבל החברה תוך 30יום החלטה בדבר תשלום הפיצויים ותודיע על כך לבעל הפוליסה או למבוטח. אם ההחלטה היא חיובית, תשלם החברה את הפיצויים החודשיים החל מתום תקופת ההמתנה בכפיפות לפיסקה א' של סעיף זה". דומה, כי שעה שהנתבעת שלחה לתובע את "הפיצויים החודשיים" בגין תקופת החודשיים שמיום 10/1/95- 9/3/95משמעות הודעתה זו, ובנוסחה שהובא מעלה, היא כי היא קיבלה "החלטה חיובית". הנני מתייחס, איפוא, אל מכתבה של הנתבעת והעמדה המגולמת במכתב זה כאל הודאת בעל דין. גישתי זו אף עולה בקנה אחד עם פסיקתו של כב' הנשיא שמגר ב-ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מ"ט 2 עמ' 749, בעמ' 777, בה הוא הורה כי "ככלל, חובת תום הלב חלה גם בשלב המימוש של החבות החוזית, וחברת הביטוח צריכה לעשות ככל שביכולתה שלא להותיר את המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים שאותם הוא מצפה לקבל". .28אין בדעתי להשתית את הנמקתי על בסיס תורת ההשתק, במבחניה הקלאסיים. אני מודע לכך כי טענת השתק אינה מצמיחה עילת תביעה אלא מהווה טענת הגנה גרידא. אני מודע לכך כי טענת השתק מצריכה הוכחה כי הצד שכנגד שינה מצבו לרעה. בנדוננו תיתכן הטענה כי התובע לא יכול היה לשנות את מצבו לרעה. הוא, כאמור, מעיקרא לא אמור היה לזכות בכל תגמולי ביטוח. ואף על פי כן, מורה המלומדת ג.שלו, בספרה "דיני חוזים", מהדורה שניה, הוצאת "דין", כי תורת תום הלב שפותחה בבית מדרשו של המשפט הישראלי "רחבה מתורת ההשתק ע"י מצג, הן בהיקף תחולתה על כלל המשפט האזרחי בישראל והן בתוצאות הפעלתה. יתר על כן: עיקרון תום הלב משפיע על הזכויות המהותיות ועשוי להוות טענת תביעה, בעוד שההשתק ע"י מצג רק מונע דיון ומהווה טענת הגנה גרידא" (שם, עמ' 71). מכאן שהמחברת המלומדת סבורה כי "ניתן לעגן את עיקרון ההשתק ע"י מצג בסעיף 39ולראותו כממשיך לחול במסגרת היישום הקונקרטי של סעיף תום הלב. על פי גישה זו, כללי ההשתק מהווים הדגמה לתורת תום הלב, ועיקרון ההשתק מלכד קבוצה זו או קבוצות של מקרים שבגדר תורה זו" (שם, עמ' 72). לא למותר לציין כי ככל שעסקינן במשפט המינהלי מורחבים דיני ההשתק אף מקום שהצד השני לא שינה את מצבו לרעה. בפסה"ד הנודע סאיטקס נ' שר המסחר והתעשיה (בג"צ 135/75, פ"ד ל' (1), 673) הורה כב' השופט ברנזון כי יש לקיים הבטחה של רשות שלטונית אפילו לא שינה האזרח מצבו לרעה בעקבות ההבטחה. במצב דברים זה מטעימים המלומדים, פרופ' פרידמן ופרופ' כהן בספרם "חוזים", חלק א', הוצאת "אבירם" כי "לא יהיה זה מפתיע, אם ניתן יהיה למצוא גם בגדר המשפט הפרטי דוגמאות לתחולת דיני ההשתק ותום הלב, וזאת אף בהעדר שינוי מצב ע"י הצד האחר" (שם, עמ' 95). ואכן כב' ביהמ"ש המחוזי בתל אביב הורה ב-ע"א 77/96 קארו דוד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם; 10/6/97) כי "ייתכן והגיעה השעה להחיל על חברות הביטוח חובות מן המשפט הציבורי, שכן אלה נהנות מזכויות יתר במשפטנו והרי בצידה של הזכות מצויה תמיד החובה" (עמ' 8). חברת הביטוח ממלאת תפקיד שאין ערוך לחשיבותו במשק המדינה. חובותיה מוסדרות בחוק הביטוח שהוא חוק צרכני מובהק. פעולותיה נתונות לפיקוח ציבורי קפדני על פי חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א- .1981קיימת, איפוא, מלוא ההצדקה כי הנורמות מן המשפט הציבורי יחלחלו לתחום היחסים בין מבוטח למבטח על פי חוק הביטוח. .29אכן דומה כי בנדוננו לא ניתן לומר כי המבוטח שינה את מצבו לרעה. ואולם נשווה לנגד עינינו מצב בו אמור מבוטח לקבל תגמולי ביטוח ממבטחת לתקופה של שלוש שנים. המבטחת משלמת לו כסדרם תגמולי ביטוח במשך שנתיים. או-אז היא נמלכת בדעתה ומחליטה להפסיק לשלם את התגמולים ומודיעה למבוטח כי התגמולים ששולמו לו עד כה ניתנו "לפנים משורת הדין". ברי, כי מבוטח כאמור יכול ששינה את מצבו לרעה. מן הסתם הוא לא שמר מסמכים רפואיים ואחרים. מדוע לא לקבוע מדיניות שיפוטית על פיה מבטח, בגדר חובתו הסטטוטורית להודיע על תוצאות "בירור חבותו", לא ימסור הודעת אמת ברורה ובהירה? מה הקושי ביישומה של מדיניות שיפוטית כאמור? ראוי, איפוא, כי נסכם לאמור: על המבטח, בגין חבותו, לפעול מיד ולערוך "בירור"; בעקבותיו עליו למסור למבוטח מצג ברור. סכום התביעה .30בכתב תביעתו טען התובע לחישוב בגין המגיע לו למשך חודש ועשרה ימים וכן בגין המגיע לו בגין שחרור מתשלום פרמיה. על פי תחשיבו של התובע הוא זכאי לסך של 000, 8ש"ח. הנתבעת, בכתב הגנתה, לא ראתה להתייחס לעניין סכום התביעה בצורה מפורשת ומפורטת למעט הכחשה סתמית. אכן הנתבעת מיקדה את כל מעייניה לעניין החבות ולא ראתה ליתן כל תחשיב או פירוט אלטרנטיבי שהייתי מתייחס אליו באהדה. לא נותר לי, איפוא, אלא לסמוך על תחשיב התובע. תביעת התובע, איפוא, הוכחה במלואה. הוצאות משפט .31בהחלטתי מיום 29/1/97הבעתי את מורת רוחי מסירובה של הנתבעת לדחות ישיבה אליה לא זומן דנגור הגם שהיא אמורה היתה לזכות בהוצאות הישיבה. ציינתי כי התנהגות זו נראית לי "כגובלת בניסיון לניצול סיטואציה". בהחלטתי מיום 23/11/97הטעמתי כי ב"כ התובע הגיש סיכום טענות באיחור וגרם להשהיית הדיון. ציינתי כי אשקול נסיבה זו לחובת התובע בבוא השעה. .32שקלתי מכלול הנסיבות. בהתנהגות בעלי הדין כאמור מעלה יש מעין "קיזוז". הצדדים שכרו שירותיהם של פרקליטים. בנסיבות המקרה הנני רואה לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 900ש"ח. סוף דבר .33לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 000, 8ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך 900ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. אובדן כושר עבודה