קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן עין בתאונת דרכים: א. התובע, יליד 1960, נפצע בתאונת דרכים ביום 13/5/93, בשעה שנסע בעת עבודתו ברכב המעביד, משרד הבטחון. הוא אושפז עד יום .27/5/93 בתאונה נפגע התובע קשה. איבד את עינו השמאלית, וכן נגרמו לו נזקים אחרים בשמיעה ובחוש הריח כפי שיפורט בהמשך. התאונה הוכרה כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשכ"ח-1986. ב. אין מחלוקת על חבות הנתבעים, והדיון נסב על גובה הנזק. ג. .1 המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות רפואית (ת/3) כדלקמן: מיום התאונה עד יום 21.5.94- %55; מיום 22/5/94עד 31/5/94- % 100 (אישפוז לניתוח והשלמה); מאז עד יום 22/2/95- %55; מיום 31/2/95 לצמיתות % 44 משוקללים (על פי קביעת המל"ל), המורכבים כדלקמן: % 30 על אבדן עין שמאל וכן % 5 נוספים הקשורים לעין, % 5 על אבדן חוש הריח, % 10 על ליקוי שמיעה. .2 נוכח האמור מקבל התובע גימלה מן המוסד לביטוח לאומי. ד. .1לדברי התובע (פרוטוקול ע' 2) סובל הוא מסחרחורות וכאבי ראש ומהפרשות בעין התותבת שבה הותקנה פרוטזה, וכן בעינו האחרת. בלעיסת אוכל קשה כואבת לסתו. שמיעתו ירדה, ועליו להגביר את קול הטלויזיה, דבר הגורם מריבות עם אשתו. הוא נוהג מעט בלבד, לנסיעות קצרות. .2(א) פרופ' א. טיכו מונה (בהחלטה מיום 10/1/96) כמומחה לנושא תפקודיות הראיה. לפי חוות דעתו מיום 29/1/96זקוק התובע להיגיינה מיוחדת לניקוי התותבת, ניגוב ההפרשה לעיתים, מגבלה קוסמטית של תנועתיות העין (כך במקור א"ר). ראייתו התלת ממדית פגועה ושדה הראיה חסר (הדגשה במקור - א"ר). למרות הסיכון שבכך, רשאי הנפגע לנהוג ברכב, אולם רצוי להימנע מנהיגה ככל האפשר. לגבי עבודה פקידותית מול מסוף מחשב, המגבלות הן יחסית קטנות יותר, ולכן יוכל הנפגע להמשיך בעבודתו הנוכחית מאז התאונה". (ב) ב"כ התובע פנתה למומחה בשאלות הבהרה. המומחה אישר כי אבדן העין משפיע על היכולת לבצע פעולות מזיגה וראיה תלת ממדית הדורשות תפקוד מלא בשתי העיניים, אך שלל כי הדבר מגביל את התובע בתפקוד יומיומי ובביצוע פעולות מדויקות או אף פשוטות, כמזיגה לכוס ואכילה. המומחה אישר כי אבדן העין גורם לאבדן שליטה במרחב. הוא שלל סיכונים לעינו הנותרת (הימנית) של התובע בגין אבדן עין שמאל וחסימה בדרכי הדמעות, וכן שלל צורך בניתוח נוסף בעין ימין, אך אישר כי התובע מתעייף יותר מבעל שתי עיניים מול מחשב, ולו קושי בקריאה ממושכת. המומחה קבע כי את התותבת יש לנקות אחת ליום ולהחליפה אחת ל - 4 שנים, וכן נחוץ טיפול עיניים להרטבה. כן הוסיף, כי בשלבים ראשונים יהיו לתובע קשיי הסתגלות בגלל חסר בשדה הראיה, אך אחר כך יתפקד באורח נורמלי, הן בחיי יומיום והן בעבודתו כמחסנאי. ה. (1) התובע המשיך לעבוד גם לאחר התאונה ביחידה להנצחת החייל במשרד הבטחון, מקום עבודתו הקבוע, אך תפקידו השתנה. עד לתאונה כיהן כמחסנאי, אחראי לאספקת ציוד וכלים לבתי העלמין בארץ. מאז התאונה עבר לעבוד כמרכז רכש והתקשרויות, תפקיד שעיקרו פקידותי, מול מסוף מחשב (פרוטוקול, ע' 1). לפי עדותו, הפסדו העיקרי בשכר הוא באשר לשעות נוספות, אש"ל ותוספת נהיגה עצמית (ע' 2). יצויין כי על פי תעודת משרד הבטחון ת/ 5 עבד התובע בכחמשת החודשים שקדמו לתאונה 15 שעות נוספות בממוצע לחודש, שערכן הכספי כ- 451 ש"ח לחודש בדצמבר .1995 לעומת זאת בחודשים שעד יוני 1995, כשעבד התובע במשרה חלקית, לא עבד שעות נוספות (למעט 11 שעות במארס 1995). (2) על פי התעודה ת/ 5 נעדר התובע מעבודתו 56 יום בעקבות התאונה, ובעבור אלה שולם לו ממוצע שעות נוספות ופרמיות, ולא נוכו ימי מחלה או היעדרות. בתקופה שלאחר מכן - 10/7/93עד 20/6/95- עבד התובע חלקית, ועל שעות היעדרותו חויב בימי מחלה. ו. פגיעה תפקודית: (1) לדעת ב"כ התובע נפגע תפקודו היומיומי בכך שנאלץ עקב נכותו לעבוד חלקית תקופה ארוכה, לשנות את תפקידו, ולהגביל עצמו בחי יומיום בשל סבל פיסי וקשיים בביצוע פעולות נוספות. (2) לדעת ב"כ הנתבעים אין הנכות הרפואית משקפת את נכותו התפקודית של התובע. לדעתו, הפגיעה בחוש הריח והפגיעה בשמיעה אין בהן משום השלכה תפקודית ממשית, והוא תומך יתדותיו בעיקר בחוו"ד המומחה. (3) ואכן, הצדדים חלוקים בהערכת חוו"ד המומחה; ב"כ התובע - שהיא שביקשה מינוי המומחה חרף התנגדות ב"כ הנתבעים - מוצאת סתירה פנימית בקביעות המומחה, בין האמירה כי הראיה התלת מימדית פגועה לבין האמירה בדבר העדרן - ביסודו של דבר - של הגבלות משמעותיות. ואילו ב"כ הנתבעים, לעומתה, מאמץ את דברי המומחה. אציין כי אין בעיני סיבה להטיל דופי בחוו"ד המומחה. (4) עם זאת, שיקול הדעת לענין קביעתה של הנכות התפקודית מסור לביהמ"ש (ע"א 646/72 לוי נ' עמיאל, פ"ד ל"ב 589; ראה גם הפסיקה המצוטטת אצל ד. קציר, פיצוים בשל נזקי גוף, ע' 144- .151כן ראה ע"א 516/86 אררט נ'אזולאי, פ"ד מ' (4) 690, וכידוע עסקינן בתחום שכדברי השופט א. גולדברג שם (ע' 712) הנסתר בו רב בדרך כלל מן הגלוי). (5) אין לערב בין הנכות התפקודית לבין הפסד כושר ההשתכרות בעתיד, העשויים להביא לתוצאות שונות. לאחרונה נדרש לכך ביהמ"ש העליון בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח’, דינים עליון ל"ט .713 באותו ענין אמר השופט ת. אור: "פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית המשפט הנדרש לקבעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש לקבעו למשך תקופה ארוכה בעתיד, לעתים לתקופה של עשרות שנים, כאשר רב הנסתר על הנגלה". השופט אור עומד על ההבחנה בין שלושה מושגים - נכות רפואית, נכות תפקודית והפסד כושר ההשתכרות. הפסד כושר ההשתכרות הוא "הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו", ולענין זה יש להתחשב, בנוסף לנכותו הרפואית, במקצועו ובמקום עבודתו, שהרי "נכות רפואית בשיעור מסוים עשויה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, הן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה, יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע...". באשר לביטוי "נכות תפקודית" מציע השופט אור לראות בו את "מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי, אך זה לא יכלל במסגרת המונח 'נכות תפקודית'". (6) לנזקי גוף במשפט העברי ראה בבא קמא פ"ג ע"ב באשר לדמי נזק ושבת, וכן רמב"ם, היד החזקה, נזיקין, הלכות חובל ומזיק פ"א הלכה ב' לענין נזק, ופ"ב הלכה י"א והלכה י"ג "כיצד משערין השבת... סימא עינו רואים אותו כאילו הוא טוחן בריחיים וכל כיוצא בזה" (ראה אנציקלופדיה תלמודית בערך חובל וכן הרב א' שינפלד, נזיקין (בסדרת המשפט העברי - חוק לישראל), ע' 296-297, במיוחד הערה 48בע' 297לגבי הגישה במשפט העברי כיום. (7) ככל שהמדובר בנכות התפקודית במקרה דנן, דומני כי יש לקבעה בהתחשב, מן הצד האחד, בעובדה שלתובע נגרמה נכות רפואית גבוהה יחסית ואבדן עין רחוק מלהיות מילתא זוטרתא, וזאת בנוסף לנזקים האחרים, וכן בכך שישנן תופעות לוואי של מגבלות מסויימות שהן תוצאות הנכות. מן הצד האחר, יש להתחשב בכך שהתובע שב לעבודתו במקום עבודה ציבורי מסודר (ראה להלן בענין הפסד השתכרות), ובמיוחד בכך שהמומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש - קבע את אשר קבע באשר לתפקודו. במאזן השיקולים דומני כי צודק יהיה לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ל - %25, וזאת - אף כי לעת הזאת הפסד השתכרותו נמוך משמעותית מכך, כפי שיפורט בהמשך. הקביעה עניינה בנסיבות אפשריות לעתיד לבוא, חלילה. אני קובע זאת מתוך התיחסות לנסיון החיים; לדעתי לאדם נטול איבר חיוני כמו עין, כשמתלווה לכך פגיעה מסוימת אף בשמיעה - נגרמת נכות תפקודית העלולה לבוא לידי ביטוי בעיקר במקרה שיהא עליו, מטעם כלשהו, גם אם הסיכוי לכך אינו גבוה, להיפלט ממקום עבודתו. בעולם הנזקק יותר ויותר למחשבים, יש להביא בחשבון את ההתעייפות בישיבה מול מחשב שעות ארוכות ורצופות; דבר זה תואם את הסברה הישרה, ואף הדיוטות שאינם מומחים יכולים לחוות דעה על כך. וכבר אמרו חכמים. כי "אם החולה אומר צריך אני (לאכול ביום הכיפורים) - אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך, שומעים לחולה" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי"ח סעיף א'), שכן "לב יודע מרת נפשו" (טורי זהב סעיף קטן ג' שם); "מחצית השקל" (שם) מבחין בין דבר מאכל, שלגביו שומעין לחולה, לבין תרופה שלגביה שומעין לרופא. בנוסף, בעולם שניידות היא מסממניו, יש להביא בחשבון את הקושי בנהיגה. בכל אלה אין התובע מוגבל חלילה באופן מוחלט, למרבה המזל, אלא רק חלקית; אך לדעתי יש בכך כדי לתמוך בקביעת נכות תפקודית כאמור למצבי עתיד. יש לענין זה להביא בחשבון - חלילה - תאונה או מחלה בעין הבריאה, על כל המשתמע. אציין כי קביעה זו מיטיבה עם התובע במצבו כיום, שבכל הנוגע אליו הריהי על הצד הגבוה, אך - כאמור - היא מביאה בחשבון התפתחויות עתידיות אפשריות ומנסה לשקלל בהקשר זה. הפסד ההשתכרות בעתיד יידון בהמשך; לפניו אדון בהפסד ההשתכרות בעבר. ז. הפסד השתכרות עבר .1לדעת ב"כ התובע יש לפסוק לתובע, באשר לעבר, את הפסד השעות הנוספות בעת עבודתו החלקית, וכן את 56ימי המחלה שאותם כילה בעת אשפוזו והעדרותו בתקופה הראשונה שלאחר התאונה. חוששני כי בנושא זה נפלה שגגה מלפני ב"כ התובע, שכן בעבור 56הימים הללו לא נוכו ימי מחלה או חופשה (ת/5). לעומת זאת, נוכו ימי מחלה באשר לשעות ההעדרות בתקופה שלאחר מכן, בה עבד התובע חלקית. לאלה אין התיחסות, ככל שעלה בידי להבין, בסיכומי ב"כ הנתבעים. .2בשעתו אושר לתובע על-ידי המחלקה לרפואה תעסוקתית, לפי האישורים שצורפו לת/5, יום עבודה מקוצר של 5שעות לתקופה שעד 20/6/95, למעט - ככל שניתן ללמוד מהחומר (יש סתירה מסוימת בין האישור מ- 18/10/93שצורף לת/ 5ובין האישור מ-25/11/93) - התקופה שבין 18/10/93ל- 25/11/93, שבה אושרה לו עבודה של 6שעות. בהנחה כי יום עבודה רגיל הוא בן 8שעות, יש לחשב הפסד של ימי מחלה בסך של 3שעות ליום, 5ימים בשבוע, לתקופה שבין 10/7/93עד 20/6/95, למעט חישובו של הפסד של 2שעות ליום לתקופה שבין 18/10/93ל - .25/11/93בהנחה כי בחשבון כולל, חויב התובע ב- 130ימי מחלה לתקופה כולה, יש לדון בשאלה של חיוב הנתבעים בימי המחלה, ועד כמה, ולענין זה ראה ד' קציר, שם, ע' 790(הצדדים לא טענו בנושא ספציפית) . מן הצד האחד, שאלה היא האם, אילולא נזקק התובע לניצול ימי המחלה עקב התאונה, היה מנצלם בעתיד, וכן, אילולא עשה כך, האם היה מקבל מן המעביד בכסף את הימים שלא ניצל, וזאת עם פרישתו. אכן, לא הוכח כי ימי המחלה היו משולמים לו בעתיד בעין, אך היה מן הסתם סיכוי, לאורך עשרות שנות עבודה שנותרו לתובע, כי ינצל חלק מימי המחלה בעתיד, אף אם לא את כולם. אלך אף הפעם לענין זה בדרכו של השופט ד"ר מ. בייסקי (ת.א. (ת"א) 1362/77 קפלן נ' אבו גנאם, פ"מ תשל"ט (1) 502, 507). אני פוסק איפוא לנושא דמי המחלה סך 500, 13ש"ח להיום. .3באשר לשעות הנוספות, טוענת ב"כ התובע, על פי ת/ 5ועדותו, כי יש לזכותו ב- 15שעות נוספות לחודש, לתקופה שעד מועד פסה"ד. לעומת זאת ב"כ הנתבעים מתיחס אך לארבעת החודשים הראשונים של 1993וטוען כי התובע ביצע בממוצע 7.125שעות נוספות בחודש (בסך הכל 28.502 שעות ל - 4 חודשים); אך עיון בתלושי מאי ויוני לאותה שנה מגלים 50 שעות נוספות באותן חודשים, ובסך הכל ל - 6חודשים 78.50שעות נוספות, קרי יותר מ- 13שעות לחודש, דבר שאינו רחוק מ- 15שעות שאליהן התיחסה קביעת ת/ .5ת/ 5התיחס רק לתקופה שעד .20/6/95אני פוסק לתובע סך 15 שעות נוספות לחודש מיום 9/7/93עד לשובו לעבודה מלאה ב-20/6/95, לפי 451ש"ח לחודש לפי שכר דצמבר 1995, שישוערכו להיום, ובניכוי 11שעות נוספות (בחישוב מותאם) שאותן קיבל במארס 1995, ובסך הכל 194, 10 ש"ח, משוערך להיום לסך 189, 11ש"ח. כן אני פוסק לתובע סך 15שעות נוספות לחודש לפי 451ש"ח לחודש בשכר דצמבר 1995מיום 20/6/95עד למתן פסה"ד, ובסך הכל 765, 6ש"ח, משוערך להיום לסך 426, 7ש"ח. בראש נזק זה החיוב הוא איפוא 615, 18ש"ח להיום. ח. הפסד השתכרות בעתיד: (1) ב"כ התובע סבורה כי שכרו של התובע עלה עד כה כשכר כל עובדי מערכת הבטחון, אך הוא נמוך ממה שיכול היה להשתכר על פי תוספות כגון שעות נוספות, אש"ל וכדומה. ובעיקר, בעתיד הוא עשוי להיפלט או להיות מוצא לגימלה מוקדמת, להיות בנחיתות בחיפוש עבודה ולהיפגע בהשתכרותו. לפיכך מבקשת היא לקבוע פגיעה פונקציונלית של % 50 עד גיל 65, משכר ממוצע של 600, 5ש"ח לעת התאונה. (2) ב"כ הנתבעים סבור, כי גם אם נגרם לתובע נזק משינוי תפקידו כאמור, יכול היה להמשיך בתפקידו הקודם; אך מכל מקום, לדעתו לא נגרם נזק, שכן התובע קודם בדרגתו, שכרו עלה, אין סיבה שיפוטר בעתיד נוכח אופיו של מקום עבודתו - מערכת הבטחון, ולכן אין מקום לפצותו בראש נזק זה. (3) אכן, התובע עובד במערכת הבטחון, שהיא מקום עבודה השומר, בדרך כלל, על זכויות עובדיו, ולכן יחסית אין הסיכוי להיפלטות ולפיטורין גבוה; ועוד, גם אם חלילה יקרה הדבר, הדעת נותנת כי התובע ייצא לגימלאות - אף שאין לדעת בשלב זה את גובהן. נכון שלפי חוות דעת המומחה הרפואי יוכל להמשיך בעבודתו הנוכחית; אך גם ממנה עולה כי ישנן מגבלות, אף כי הן יחסית קטנות יותר. (4) עלי לציין כי עיון בתלושים ת/ 1אינו מגלה ירידה אלא עליה "נורמלית" בדרגה ובמשכורת, למעט, ככל הנראה, בעיית השעות הנוספות. (5) המחבר ד. קציר (פיצויים בשל נזקי גוף, מה' 3, ע' 131) מציין כי גם נפגע העובד במקום עבודה גדול ובטוח, יש שנמצא מקום לפצותו, בשל סיכויי העתיד. ראה גם דברי השופט ברק בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד ל"ב (3) 589, המצוטטים שם באשר לאפשרות לחיפוש מקצוע חדש. כן ראה קציר שם, 123- 126בענין נפגע החוזר לעיסוקו, והכל לפי הנסיבות. עוד ראה גם הפסיקה שציינה ב"כ התובע באשר לשיקול הדעת בכל מקרה לגופו. (6) במאזן סבורני כי יש מקום לחישוב הפסד ההשתכרות בעתיד באורח משולב, בחלקו בכל הנוגע להפסד שניתן להעריכו כרגע על-ידי חישוב, ובחלקו באורח גלובלי. אין לקבל את גישת ב"כ התובע לנכות פונקציונלית של % 50ופגיעה בהשתכרות בהתאם, אך גם לא את גישת הנתבעים השוללת פיצוי בראש נזק זה. (7) מן הצד האחד, אני יוצא מן ההנחה כי נוכח התעייפות העין, יש אכן התמעטות של השעות הנוספות, ואם נניח כי ההפסד לענין זה הוא כ- 487ש"ח לחודש ( 451ש"ח מת/ 5משוערך להיום) ובניכוי מס - כ- 365ש"ח (מעוגל), שאותו יש להוון לשלושים שנה, נגיע לכ- 600, 86ש"ח, ובסכום זה יש להכיר. ואולם, מעבר לכך השתכרותו העכשוית ובטווח הנראה לעין של התובע קרובה לשהיתה. (8) (א) מן הצד האחר, עלי להביא בחשבון את גורם הסיכון, שהמערער ייפגע חלילה בעינו הבריאה, או ייפלט לשוק העבודה בגיל מוקדם מהצפוי, והדעת נותנת כי ידו לעניין זה תהא על התחתונה. (ב) נכון, כי כדברי הנשיא ו. זיילר בת"א (י-ם) 514/88 מויאל נ' בית"ר ירושלים, נזקו של מי שאיבד עינו האחת בהקשר ההשתכרות הוא "ספקולטיבי במידה רבה וכמעט לא ניתן להערכה", אך הנשיא הוסיף שם כי "יש להביא בחשבון שהחשש מפגיעה מרחיק בעלי עין אחת מעבודות שיש בהן סיכון לפגיעה בעיניים... אני גם מניח שיכולתו של בעל מום כזה להתחרות על מקומות עבודה נחותה יותר משל אנשים בריאים... יכולת ההתקדמות שלו תואט עקב כך וניידותו בשוק העבודה נפגעת במידה רבה". על סיכון זה יש מקום לפצות בסכום גלובלי בדרך אומדן; ראה בנושא פסיקת סכומים גלובליים מול השיטה האקטוארית ד. קציר שם, ע' 275- .288במקרה דנן תהא התוצאה איפוא, כאמור, שילוב בין השניים: ככל שהמדובר בשעות הנוספות ננקטה השיטה האקטוארית, וככל שהמדובר בסיכון הנוסף - השיטה הגלובלית. לגביה ראה קציר שם 306, וכן ע"א 240/67 יונה נ' החברה לבנין ולעבודות ציבוריות, פ"ד כ"א (2) 626- מקרה של אבדן עין; וראה גם ע"א 166/88 פניציה נ' עמר, פ"ד מ"ה (2) 457, 568; לוי נ' גמיד, מ"ב (3) 519, .523בתחום הגלובלי, ולאחר שנתתי לבי למכלול הנתונים, לרבות הנכות התפקודית שנקבעה כאחד הגורמים, אני פוסק לתובע סך נוסף של 000, 125ש"ח; הפסד ההשתכרות יעמוד איפוא על סך 600, 211 ש"ח להיום. ט. כאב וסבל: התובע יליד 1960, נכותו הרפואית ע"פ מל"ל היא %44, הוא אושפז למשך 11יום. על פי פרמטרים אלה, בהפחתת % 3מאחוזי הנכות לענין גיל, יחושב כאב וסבל לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-1976, לסך שישא פירות כדין מיום התאונה. זו מצוות המחוקק, גם אם אין בסכום זה כדי לפצות על הסבל האמיתי, וכבר אמרו ראשונים "דלא יקח אדם כל הון בעולם כדי להצטער (לשאת בצער בשל נזק גוף - א"ר) וזה כבר נצטער..." (בית יוסף לטור חושן משפט סימן ת"כ, דיבור המתחיל "צער"). י. הוצאות רפואיות בעבר התובע מבקש לפצותו על שמירת לילה פרטית (אח) לאחר התאונה (ת/6). הנתבעים סבורים כי היה על מל"ל לשאת בכך. סבורני כי יתכנו מקרים שבהם, בפציעה חמורה מעין זו, תבקש המשפחה שמירה פרטית בבית-החולים. אינני סבור כי הסכום הנתבע מוגזם, ואני פוסק איפוא את הסך 477, 1ש"ח ליום 21/5/93, משוערך להיום לסך 000.42, 2ש"ח (מעוגל). י"א. ניידות בעבר התובע מבקש כי ייפסקו לו נסיעות לביקורות וכיוצא באלה. לדעת הנתבעים אין מקום לפסוק הוצאות כאלה שהיו צריכות להיות, אם בכלל, על חשבון מל"ל. אכן, לפי תקנה 7לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, נקבעת זכאות לשימוש באמצעי תחבורה לנפגעי עבודה לצורך טיפול. ראה גם ד. קציר, שם, ע' 394- .395 סבורני, חרף זאת, כי יש מקום לפסיקה צנועה בנושא, שכן הוצאות נסיעה לביקורת ובדיקות ייתכנו בתקופה ראשונה לנכות בלא הכרת כל הזכאויות ותוך אי שמירת קבלות. אני פוסק איפוא לענין זה סך 750 ש"ח להיום. י"ב. הוצאות רפואיות בעתיד (1) התובע טוען להוצאות רפואיות לעתיד, בהתחשב בכך שיזדקק להחלפת תותבת עינו בממוצע מדי 3 שנים. ב"כ הנתבעים מציין, ראשית, כי המומחה הרפואי השיב (בתשובה לשאלת הבהרה) שהחלפה זו תידרש אחת לארבע שנים. ועוד, לטענת הנתבעים אין ראיה לעלות, וכן כשהמדובר בתאונת עבודה יש לתבוע זאת ממל"ל. (2) אכן, לפי תקנה 1לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח - 1968, זכאי נפגע לטיפול רפואי כפי שנקבע ע"י הרופא המטפל; תקנה 1כוללת בהגדרת "טיפול רפואי", בין השאר, "פרותזות מסוגים שונים". לפיכך על הביטוח הלאומי לכאורה לכסות פריט זה, אין מקום לקבוע לגביו. י"ג. הוצאות נסיעה בעתיד (1) ב"כ התובע מציינת, כי לפי חוו"ד המומחה על התובע במצבו "להימנע מנהיגה ככל האפשר", וכזכור שדה הראיה שלו פגום וכן ראייתו התלת מימדית. לדבריה שרוי התובע בחרדה מנסיעה, נוכח הטראומה שעבר. לפיכך ביקשה סכום גלובלי לנסיעות שיבצע ללא שימוש ברכבו, למעקב רפואי ולנסיעות עם משפחתו. הסכום הנתבע הוא 000, 50 ש"ח. לדעת ב"כ הנתבעים אין לפסוק בענין זה, שכן המומחה אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב הוא בעל רשיון נהיגה, והוא עצמו העיד (ע' 2) כי הוא נוהג בפועל. לדעתו אין ראיות לצורך בנסיעות לטווח רחוק לטפולים רפואיים או לצורך בביקור בבתי חולים, ומכל מקום המדובר בתאונת עבודה. (2) אכן, ככל שהמדובר בנסיעות לטיפולים רפואיים, חלה תקנה 7לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) הנזכרת, הקובעת - כאמור - זכאות להוצאות נסיעה, ולפי הצורך גם לאמצעי תחבורה לשם טיפול רפואי. לפיכך אין מקום לפסיקת הוצאות נסיעה ככל שהדבר נוגע לטיפולים רפואיים. לא כן לדעתי באשר לנסיעות אחרות. המלצת המומחה - וכך גם הגיון הדברים ככל שהמדובר במי שאיבד עין - היא, כאמור, להימנע ככל האפשר מנהיגה; בעידן של ריבוי תאונות דרכים, יש מקום להקל על מי שראייתו מוגבלת, כך שאכן ימעט ככל האפשר בנהיגה. לא כל שכן, לאחר הטראומה שעבר התובע. בעידננו, מרבות הבריות לנסוע בתחבורה פרטית. יתכן שהתובע ייאלץ להסתייע בזולת, כגון במוניות או בהסעה אחרת, לא כל שכן אם חלילה תיפגע, בשל מאורע זה או אחר או מחלה ללא כיסוי ביטוח לאומי, עינו הנותרת. אני פוסק לו איפוא, על דרך אומדן, סך 000, 25 ש"ח להיום לניידות עתידית. י"ד. עזרת צד ג' לעתיד (1) ב"כ התובע מציעה לקבוע עזרת צד ג' להיום ובעתיד באשר לבעיות ראיה יחד עם בעיותיו האחרות, כמו השמיעה ואבדן חוש הריח, וזאת למשך פעמיים בשבוע כ- 5שעות מדי פעם עד גיל 75, ובסך הכל בסכום גלובלי של 000, 150 ש"ח. לדעת ב"כ התובע ייתכן צורך לעזרה גם בביצוע פעולות פשוטות. לדעת ב"כ הנתבעים אין מקום לפסוק זאת, כיוון שעל פי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה אין אבדן העין מגביל את התובע בתפקודו היומיומי, אין לו קושי בביצוע פעולות מדויקות או פשוטות, ואין סיכון לעינו הימנית בעקבות ניתוח לחסימת כיס הדמעות (שאלות ג', ד', ה', ז'). לדעת ב"כ הנתבעים, על פי תשובות אלה אין התובע נזקק לעזרה היום, ולא הוזכר כי ייזקק לעזרה בעתיד; אין ראיות נוספות לכך, ולכן - לדעת ב"כ הנתבעים - על התביעה בראש נזק זה להידחות; ואם בכלל, על מל"ל ליתן את הסיוע. (2) אני יוצא מהנחה כי בעתיד, ככל שיזקין התובע באריכות ימים ושנים, ייזקק לעזרה מסוימת של הזולת. יש לקוות, על פי הערכת המומחה, כי מצבו לא יורע; אך נסיון החיים מלמד שסבירה הזדקקות מסוימת לסיוע. זאת - שוב - במיוחד כשהמדובר באדם צעיר שתוחלת חייו ארוכה, ולמקרה שחלילה תיפגע עינו האחרת מחמת מחלה או התאונה. אני פוסק באומדן סך 000, 25 ש"ח להיום. ט"ו. צירוף סך כל הסכומים לעיל נמוך מתגמולי המל"ל העומד, לפי עדכון חוו"ד האקטואר כנמסר, בסך 156, 400 ש"ח. אין מנוס איפוא מדחיית התביעה. עם כל האהדה לתובע שעשה רושם מהימן, נמצא כי העובדה שלמזלו הוא עובד במקום עבודה מסודר וזוכה לתגמולי ביטוח לאומי, הביאה לדחיית תביעתו. ט"ז. בנסיבות איני עושה צו להוצאות. תאונת דרכים