קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב בגין רצף אירועים בעבודה: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט נויגבורן - אב-ביתהדין; ה"ה ישראלי ומלול - נציגי ציבור; תב"ע מג/307-0) שדחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 10.11.1981 כתאונת עבודה. .2ואלה עובדות המקרה כפי שקבען בית-הדין בהחלטתו מיום 15.10.1985: "1) התובע הינו סוכן ביטוח עצמאי, ובמסגרת עבודתו הוא נוהג לנסוע בערך פעם בחודש לתל-אביב לביקור ובירור תביעות בחברות ביטוח שונות עימן הוא קשור; 2) ביום 10.11.1981יצא התובע במכוניתו, יחד עם אשתו, בערך בשעה 6.00בבוקר, מחיפה לכיוון תל-אביב. הוא הגיע לתל-אביב בערך בשעה 8.00בבוקר, ופנה למשרדי חברת הביטוח "שילוח"; 3) התובע נועד במשך כמה שעות עם מנהל מחלקת תביעות החברה, כאשר עיקר הדיונים התרכזו בעניין השעיות באישור תביעות על-ידי החברה. תוך כדי נסיון להוכיח לנציג החברה את הנזקים שנגרמו לסוכן הביטוח, התעורר בין הצדדים ויכוח חריף, והתובע התרגז מאוד ובצורה חריגה למקובל בויכוחים קודמים; 4) הצדדים לא הגיעו להסכמה בכל העניינים שביניהם, והתובע עזב את הפגישה כאשר הוא כעוס וממורמר, לא היו עדויות אם הויכוחים היו רצופים, וכמה זמן בדיוק נמשכו הויכוחים; 5) משם הגיע התובע לחברת "כלל" לביטוח, ונפגש עם סגן המנהל הכללי של החברה בעניין דו"חות. גם ביניהם התנהלו ויכוחים חריפים וחריגים ובמיוחד בענין שני מקרים, האחד מקרה של אי-תשלום פיצוי למבוטח אשר כתוצאה מכך ניכה המבוטח כ- 600ש' מעמלת התובע, והשני בקשר למתן פיצוי חלקי בלבד לאחד הלקוחות העיקריים של התובע, דבר שהיה אמור לגרום לאובדן הלקוח; 6) במהלך הויכוח בין הצדדים התפרץ התובע כלפי הסמנכ"ל בהאשמות חריגות מאוד לעומת ויכוחים אחרים שניהל בעבר; 7) התובע עזב את חברת כלל בסביבות השעה 16.00, כאשר הוא נסער ועצבני, ומשם נסע לשמוע הרצאה בחברת "סהר". ההרצאה נמשכה עד שעה 19.00, ומשם נסע התובע לביתה של בתו ברעננה; 8) התובע יצא מרעננה יחד עם אשתו בסביבות השעה 22.00לכיוון חיפה, כאשר הוא עדיין עצבני מהאירועים של היום; 9) בסביבות חדרה החל התובע להרגיש לא טוב והחל להזיע, הוא עצר את המכונית ואשתו המשיכה בנהיגה לחיפה. הם הגיעו הביתה בסביבות .23.00 כאשר הגיע לביתו שתה התובע כוס תה, עישן סיגריה ושכב לקרוא עיתון. כשעה לפני שאושפז בבית-חולים, כפי שיוסבר להלן, החל התובע להרגיש כאבים חזקים בחזה מלווים בהקרנה ליד. בערך בשעה 01.00העיר את אשתו, והיא הביאה אותו לבית-החולים כעבור 1/4שעה והוא אושפז; 10) עד לאירוע המתואר היה התובע מעשן כ-40- 50סיגריות ליום." .3בית-הדין מינה את הפרופ' להמן כיועץ-מומחה רפואי, והציג לפניו את ארבע השאלות שנהוג היה לשאול אותה עת במקרה של אוטם שריר הלב, לעניין סיווגו של הנפגע כסיכון אישי או נייטראלי, ולעניין השפעתם היחסית על בוא האוטם, של האירועים בעבודה ושל מצבו הבריאותי של הנפגע. בחוות דעתו הביע המומחה את הערכתו "שויכוחים כפי שתוארו שייכים לעבודה הרגילה של סוכן ביטוח, אפילו כשהם 'בעוצמה' שונה". לגופו של עניין השיב הפרופ' להמן שבמערער נמצאו מאז 1975גורמי סיכון, העושים אותו חשוף לקבלת אוטם שריר הלב, וקבע ש"האירוע בעבודה השפיע הרבה פחות על הופעת האוטם מאשר השפעת הנתונים האישיים של התובע" (ההדגשה במקור). .4פסק-הדין נשוא הערעור ניתן ב-1.1.1988, לאחר שתוך כדי ניהול המשפט "נפל דבר", והדבר הוא שפסק-הדין בעניין דן יצחק (דב"ע מו/139-0, [1]) החזיר לראש השיקולים בסוגית אוטם שריר הלב כתאונת עבודה - את מבחן המאמץ המיוחד, במקום מבחן הסיווג לסיכון אישי או נייטראלי. בית-הדין ראה את עצמו חייב, עקב כך, "לשקול מחד גיסא את נתוניו האישיים של הנפגע, העושים אותו חשוף להופעת האוטם, ומאידך גיסא - את עוצמת האירוע החריג בעבודתו, וזאת כדי לקבוע אם המוסד הצליח להוכיח שהשפעת העבודה על הופעת האוטם היתה 'פחות הרבה' (לשון סעיף 39סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, להלן - החוק), מהשפעת הנתונים הרפואיים". .5את השקלא וטריא פתח בית-הדין בפניה ל"נתונים הרפואיים" אותם מצא בחוות דעתו של הפרופ' להמן. את "השפעת העבודה" מצא ב"וויכוחים" שתוארו בהחלטתו מיום 15.10.1985(ראה סעיף 2דלעיל), אלא ששמות התואר "חריפים וחריגים" שנתלוו ל"ויכוחים" הללו, לא נראו לו עוד, ובית-הדין ראה להידרש לדברי המערער בעדותו: "נכון שהוויכוח עם קיהל יעקב היה תרבותי... אפשר להתפרץ בצורה תרבותית. אפשר לומר דברים נעימים בכעס. לא צריך להיות גס רוח. לא היה אופייני לצורת הוויכוח שלי. כעסתי מאוד אבל בניסוח תרבותי". מדברים אלה, למד בית-הדין קמא שוויכוחים חריפים ואפילו חריגים "בין סוכן ביטוח לאנשי החברה" הינם לחם חוקו של הסוכן, ומאחר שהוויכוחים התנהלו "בצורה תרבותית", לא היה בהם ולא כלום. מה עוד שהמערער המשיך את יומו בשמיעת הרצאה ובביקור משפחתי, בטרם חש כאבים שבישרו את בוא האוטם. משמע שעלה ביי המוסד להוכיח את המוטל עליו לפי סעיף 39סיפה לחוק. .6בטענו לערעור השיג בא-כוח המערער הן על חוות דעתו של הפרופ' להמן, והן על הדרך שבה חזר בו בית-הדין מהעובדות שהוא עצמו קבען. הפרופ' להמן, כך טען, נתן לעצמו דרור לקבוע מערכת עובדות חדשה, שונה מזו של בית-הדין, וראה את הוויכוחים החריגים כ"רגילים" וכנטולי כל השפעה או כבעלי השפעה מזערית בלבד על בוא האוטם. ואילו בית-הדין - כאילו נתגמד, לגבי דידו, משקל הערכותיו בדבר "וויכוחים חריפים... (ו)התרגזות "חריגה למקובל בוויכוחים קודמים" (ראה פסקה 3בסעיף 2דלעיל); היותו של המערער "כעוס וממורמר" (פסקה 4); וויכוחים "חריפים וחריגים במיוחד בשני מקרים" עם סמנכ"ל חברת "כלל" (פסקה 5); התפרצות ב"האשמות חריגות מאד לעומת וויכוחים אחרים שניהל התובע" (פסקה 6); היותו "נסער ועצבני" (פסקה 7) ו"עדיין עצבני מאירוע היום" בשעה 22.00(פסקה 8). במקום כל אלה, באו ויכוחים "בצורה תרבותית" שמשקלם, משקל נוצה. .7באת-כוח המוסד נתנה הסבר לפער שבין שתי הערכותיו של בית-הדין, זו שלפני וזו שאחרי המפנה בפסיקה. והוא שלפי המבחן הקודם לא היתה חשיבות מרובה לחומרת האירועים בעבודה, ואם ראה בית-הדין להדגיש במקרה דנן כל שורה שניה, שמדובר במשהו חריג ו/או חריף, הרי עשה זאת כדי להסב את תשומת לבו של המומחה הרפואי שקרה משהו יוצא דופן. ומשהתבונן המומחה במערכת העובדות, ניתח אותם כאדם סביר. כל היסודות הדרושים לקביעת עובדות לפי ההלכה החדשה מצויים בתיק בית-הדין עם הקשיים שנבעו ממעבר ממבחן אחד למשנהו. .8השיב בא-כוח המערער כי מרשו נחקר על-ידי חוקר חוץ של המוסד עוד בתחילת 1982, כאשר איש לא חשב על המבחן החדש. כל הפרטים הרלבנטיים על האנשים שהיו עדים לאירועים, נמסרו בהודעה הנ"ל, אך המוסד לא חקר אותם. אשר אירע הוא שבית-הדין התאים את עצמו לקביעות העובדתיות של המומחה הרפואי. עד כאן טענות הצדדים. .9אין זו הפעם הראשונה - ומסתמא לא האחרונה - שבית-דין זה בוחן פסק-דין בעניין אוטם שריר הלב, שניתן תוך פסיחה על שתי סעיפים, כשההליך נפתח לפני מתן פסק-הדין בעניין דן יצחק [1], והסתיים לאחר מכן. מטבע הדברים שמדובר במשפטים שנתמשכו שנים רבות (במקרה דנן הוגשה התובענה לבית-הדין קמא ב-3.2.1983). באת-כוח המוסד עמדה, ובצדק, על הקושי הצפוי כל אימת שמחברים ברצף אחד, שני חלקי הליך שהתנהלו על פסים שונים. מאז שמבחן המאמץ המיוחד הוחזר לראש מערכת השיקולים לפי סעיף 39סיפה, מקפידים בתי-הדין האזוריים הקפדה רבה יותר בקביעת העובדות ובהערכת האירוע שטוענים שהיה חריג, וגרם או תרם לבוא האוטם. .10בעת שנקבעו העובדות במקרה שלפנינו, נעשה הדבר לפי המתכונת דאז. בולטת העובדה שמסכת העובדות (החלטת הביניים מיום 15.10.1985) נקבעה בקווים חדים ומודגשים. וכהסבר למה שאירע בסוף ההליך (בפסק-הדין) אפשרי הדבר, כפי שטען בא-כוח המערער, כי בית-הדין הושפע מנימת ההתבטאות של המומחה הרפואי שנתן - על דעת עצמו ובלי שהוסמך לכך - הערכה נמוכה עד כדי בטלות אודות חומרת האירועים. מכאן ההתבטאות כי "וויכוחים כאלה מן הסתם הם מנת חלקו של כל סוכן ביטוח מפעם לפעם". קשה ליישב הערכה זו עם הקביעה החוזרת ונשנית, שהוויכוחים היו חריגים וחריפים בהשוואה עם וויכוחים "רגילים". לבטיו של בית-הדין בלטו במיוחד בסעיפים 6ו- 7של פסק-הדין. .11דעתנו היא כי הצדק עם בא-כוח המערער, וכי יש "לכבד" ולקבל, כלשונה, את מערכת העובדות כפי שנקבעה בשעתה על סמך עדותם של המערער ואשתו, ולא כפי שתוקנה כעבר שנתיים וחצי. אין באמור כדי לקבוע כלל לפיו בית-דין מנוע בכל מקרה, מלתקן או לשנות מערכת עובדות, אולם אם הוא רואה לעשות כן, עליו לתת לכך נימוקים טובים ומשכנעים. .12משכך, הרי שהוכח כי האירועים בעבודה, ביום 10.11.1981היו חריגים בחריפותם ומסעירים והסבו למערער מתח נפשי בלתי-רגיל. .13מצבו הבריאותי של המערער תואר על-ידי הפרופ' להמן בחוות דעתו. המערער לקה בתעוקת לב על רקע טרשת עורקים, והיו בו גורמי סיכון. עם זאת לא נמצאה בחומר הרפואי עדות על תופעה נוספת או יחודית, בפרק זמן של חודשים ואף שנים שקדמו לבוא האוטם. אשר להערכתו של המומחה אודות השפעתם של האירועים בעבודה, הערכה זו היתה מבוססת על מערכת עובדות "אוטונומית", כפי שקורה מידי פעם אצל המומחים הדגולים. עם זאת סבורים אנו שאין זו השעה למנות מומחה רפואי שלישי (לפני הפרופ' להמן נפסל מומחה אחר), ולא רק מפני שמדובר בתאונה שאירעה לפני יותר משבע שנים ובתובענה שהוגשה לפני שש שנים, אלא גם ובעיקר, מפני שלפנינו (א) רצף של אירועים נפשיים חריגים ומסעירים בעבודה; (ב) הופעת האוטם תוך מספר שעות - דבר שהוא בבחינת ידיעה שיפוטית של בית-דין זה לגבי קיום קשר סיבתי ו-(ג) העדר כל שינוי או תופעה חדשה אחרת במצב בריאותו של המערער עובר לבוא האוטם. על סמך כל אלה יש לקבוע כי לא הוכח שהשפעת העבודה על בוא האוטם במועד שבא, היתה פחותה הרבה ממצבו הבריאותי. .14הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בשתי ערכאות בסך -.000, 1ש"ח בצרוף מע"מ.התקף לב / אוטם שריר הלב