עקב התאונה לקתה התובעת באוטם שריר הלב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב עקב תאונת דרכים: 1. כללי: התובעת, שהינה ילידת 28/8/53, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16/6/91, בעת שהיא נסעה ברכבו של הנתבע 1אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת .2(להלן: "התאונה"). שאלת הכיסוי הביטוחי וחבות הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה עקב התאונה הנ"ל, עפ"י הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה הינה ביחס לשאלת גובה הנזק כשהמחלוקת המרכזית נסבה ביחס לשאלת נכותה התפקודית של התובעת. 2. תביעת התובעת: לטענת התובעת, על הנתבעים לפצותה על פי ראשי הנזק כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. ב. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. ג. הוצאות אישפוז. ד. הוצאות נסיעות. ה. פיצוי בגין עזרה במשק הבית בעבר ובעתיד. ו. כאב וסבל. 3. שאלת נכותה התפקודית של התובעת: עקב התאונה לקתה התובעת באוטם שריר הלב ושאלת הקשר הסיבתי בין אירוע זה ובין התאונה אינה שנויה עוד במחלוקת, לאחר שזו הוכרעה בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר פרידמן (הן על פי חוו"ד הראשונה מיום 6.3.93 והן על פי חוות הדעת המשלימה מיום 24.9.94, שניתנה לאחר קיומה של בדיקת מיפוי לב במאמץ). עפ"י קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של % 25 עקב התאונה הנ"ל. לטענת ב"כ התובעת, נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של % .100 לטענתה, איבדה התובעת לחלוטין את כושר השתכרותה. לטענת הנתבעים, לא נגרמה לתובעת נכות תפקודית כלשהי שכן בפועל היא שבה לעבוד בעבודתה כעובדת ניקיון והיא אף הגדילה את היקף עבודתה זו. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים בענין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי נכותה הרפואית של התובעת מבטאת אף את נכותה התפקודית. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע מפורשות בחוות דעתו המשלימה מיום 24.9.94 כי התובעת איבדה את כושר עבודתה בשיעור של % 25 וכלשונו : "קיים איבוד כושר עבודה של %2 5". בתשובתו של המומחה מיום 2.4.93 לשאלות הבהרה ששוגרו אליו מציין המומחה כי התובעת מוגבלת מבחינה תפקודית וכי עליה להמנע ממאמץ גופני מיוחד וממתח נפשי ניכר, היכולים לזרז הופעת תהליכים כליליים חריפים חוזרים. הנה כי כן, המומחה מטעם ביהמ"ש אינו שולל לחלוטין את האפשרות כי התובעת תחזור לעבודתה וכל שהוא מציין מתייחס למאמץ גופני מיוחד ומתח נפשי ניכר אך לא מעבר לכך. בפועל, שבה התובעת לעבוד לאחר התאונה והיא עבדה במשך מספר חודשים. אף דבר זה שולל את הטענה כי התובעת איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה וכי נכותה התיפקודית הינה בשיעור %100, כפי טענת באת כוחה בסיכומיה. דבר שובה של התובעת לעבודה לאחר התאונה עולה הן מעדותה, הן מעדותו של החוקר כהן מאיר (ע.ה. 1) והן מהצילום שנעשה ע"י עד זה (בקלטת הוידיאו נ/3). בנוסף לאמור לעיל, לא המציאה התובעת לביהמ"ש חוות דעת רפואית אחרת או ראיה כלשהי לפיה אסר עליה רופא כלשהו לעבוד. לאור האמור לעיל אני קובע כי אף נכותה התיפקודית (כמו נכותה הרפואית) של התובעת הינה בשיעור של %25. 4. הפסד השתכרות בעבר : ראשית יש לברר מה היה שכרה של התובעת עובר לתאונה. מסיבה השמורה עימה לא טרחה התובעת להציג בפני ביהמ"ש תלושי שכר או אישורים כלשהם של המעסיק ביחס לעבודתה בבזק על אף שהיא מבקשת להתבסס על השתכרותה אצל מעסיק זה בחישוב שכרה עובר לאירוע התאונה. מדובר במעסיק מסודר אשר בנקל יכולה היתה התובעת לגרום לכך שהוא יציג בפני ביהמ"ש את תלושי שכרה של התובעת אצלו ערב התאונה, גם אם לא נמצאים עוד תלושי שכר אלה בידי התובעת עצמה. סבורני כי המנעות התובעת מלהביא ראיה ביחס להשתכרותה מעבודתה בחב' בזק הינה לרועץ לתובעת עצמה ואין להסתפק בהצהרתה הכללית בסעיף 6.4לתצהיר עדותה הראשית כי עובר לארוע התאונה היא השתכרה בסך של 080, 1 ש"ח לחודש. כל שיש בפני ביהמ"ש ביחס להשתכרותה של התובעת ערב התאונה הוגש דווקא ע"י הנתבעים. הם הגישו 3תלושי שכרה של התובעת לחודשים 3/91- 5/91 וזאת ביחס לעבודתה אצל "מ.ט.ע.", העוסקת בטיפול בקשישים. (מוצגים נ/ 2א' - נ/ 2ג'). משלושת תלושי השכר הנ"ל עולה כי שכרה החודשי הממוצע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה עמד על 308 ש"ח. שכר זה, כשהוא מעודכן להיום על פי הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן, עומד על 523ש"ח. על בסיס שכר זה יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובעת בעבר וכן את הפסד השתכרותה בעתיד. שיעור המס על הכנסה הסכום זה הנו אפס. הצדדים אינם חולקים על כך כי מיד לאחר התאונה לא עבדה התובעת במשך חודשיים וכי לאחר פרק זמן זה היא חזרה לעבוד במתנ"ס וולדנברג באשקלון בעבודות ניקיון. לטענת התובעת היא הפסיקה לעבוד בחודש אוגוסט 94' וזאת לאחר שהיא עברה בדיקת) spect talium ראה בענין זה חוו"ד המשלימה של ד"ר פרידמן מיום 24/9/94). כיון שכך, טוענת התובעת כי היא היתה באי כושר מלא לעבודה בחודשים שלאחר חודש אוגוסט 94' ועל כן יש לפצותה באופן מלא ביחס לחודשים אלה. מעדותה של התובעת עצמה עולה כי היא הפסיקה עבודתה במתנ"ס וולדנברג בשל סגירת הצהרון שבו, לאחר שלא נרשמו מספיק ילדים לשם הפעלתו. מעדות זו עולה כי הצהרון נסגר בחודש אוגוסט 94' (ראה עמ' 38ש' 28- 25 לפרוטוקול ביהמ"ש). התובעת גם אישרה בעדות בפני כי לא אסר עליה רופא כלשהו להמשיך בעבודתה גם לאחר אוגוסט 94' (ראה עמ' 39 ש' 8- 7 לפרוטוקול). הגם שהתובעת הפסיקה לעבוד בחודש אוגוסט 94' מסיבה שאינה קשורה בבריאותה, הרי אין לשלול ממנה פיצוי בגין החודשים שמספטמבר 94' ועד למועד מתן פסה"ד על בסיס שיעור הפגיעה בכושר השתכרותה. לאור האמור לעיל, סבור אני כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן הכנסה בעבר כדלקמן: א. עבור החודשיים הראשונים שלאחר התאונה סך 046, 1ש"ח. (לפי 523 2xש"ח שהוא השכר החודשי עובר לתאונה המעודכן להיום, כאמור לעיל). ב. עבור 18 חודשים שמאז ספטמבר 94' (שאז חדלה התובעת לעבוד) סך של 356,2 ש"ח. (לפי % 523 25xש"ח 18xחודש). 5. הפסד השתכרות בעתיד: אף לענין זה, הבסיס לחישוב הינו השכר החודשי של 523 ש"ח, כאמור לעיל. % 25משכר זה הינו 130.75 ש"ח. לתובעת ימלאו 65 שנה בעוד 22.5 שנים. מקדם ההיוון עומד על 196.1658. על פי נתונים אלה יש לפצות את התובעת בגין הפסד שכרה בעתיד בתשלום הסך של 649, 25 ש"ח. סבור אני כי אין לנכות מתשלום זה את שהיא קיבלה כדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, מאחר ובין כך אין גימלה זו משולמת ביחס לכל גובה שכרה. 6. הוצאות רפואיות בעבר: בגין רכישת תרופות לא המציאה התובעת קבלה כלשהי התומכת טענתה כי היא רוכשת תרופות בעלות של 44 ש"ח לחודש. בתצהיר עדותה הראשית סיפרה התובעת כי בתה השליכה קבלות אלה. מכל מקום עולה מעדותה שחלק מהקבלות עדיין ברשותה (כלשונה: "אין בידי את כל הקבלות" -סעיף 6.3לתצהיר עדותה הראשית). אם אלה פני הדברים, לא ברור מדוע לא טרחה התובעת להציג בפני ביהמ"ש את מעט הקבלות שברשותה וכן היא לא טרחה להציג את הקבלות המתייחסות לרכישת תרופות לאחר המועד בו השליכה בתה את הקבלות, כפי טענתה. בנסיבות אלה סבור אני כי לא הוכיחה התובעת בפני כדבעי כי אכן יש לה הוצאות מיוחדות לרכישת תרופות ומה שיעור הוצאות אלה. לטענת התובעת היא נזקקה פעמיים לביקורי רופא בביתה לאחר שלא חשה בטוב עקב הפגיעה בתאונת הדרכים. כל שהציגה התובעת בענין זה הינו קבלה על תשלום הסך של 20ש"ח ביום 9.3.95(ת/19). עדותה של התובעת כי מדובר בביקור בית של רופא עקב תופעות שהם תוצאת התאונה לא נסתרה ועל כן על הנתבעים להשיב לה סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום .9.3.95 לטענת התובעת ביום 1.3.95היא הוסעה באמבולנס לבית החולים לאחר שלא חשה בטוב ובגין נסיעה זו היא שילמה את הסך של 130.87ש"ח במד"א (קבלה ת/18). דא עקא שלא הובאה כל ראיה ביחס לקשר שבין ההסעה לבית החולים ובין תאונת הדרכים ואף התובעת עצמה אינה מציינת בתצהיר עדותה הראשית קיומו של קשר כלשהו בין נסיעה זו ובין התאונה. 7. הוצאות רפואיות בעתיד: לטענת התובעת יש לפצותה בתשלום הסך של 000, 40 ש"ח וזאת ביחס להוצאות רפואיות אשר יכול שהיא תזדקק להם עקב מצבה הרפואי. הנתבעים מציעים להעמיד את הפיצוי בגין כך על סך של 500, 2ש"ח וזאת לפנים משורת הדין. לטענתם לא הוכיחה התובעת בדרך כלשהי כי היא תזדקק בעתיד לטיפול תרופתי או טיפול אחר כלשהו. אחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בענין זה, ומאחר ואין להתעלם מכך שיכול שהתובעת תזדקק לטיפולים רפואיים בשל אוטם שריר הלב אני מעמיד את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד על סכום גלובאלי של 000, 7 ש"ח. 8. הוצאות אישפוז: לטענת התובעת היא נדרשה ע"י בית החולים לשלם תשלומים שונים בגין הטיפול הרפואי שהוגש לה עקב הפגיעה בתאונת הדרכים, לרבות טיפולים מאוחרים המתייחסים לליקוי של אוטם שריר הלב, אשר ארע עקב התאונה האמורה. התובעת אינה טוענת כי שילמה תשלומים אלה לבית החולים אלא שהיא תחוייב לעשות כן אם אלה לא ישולמו על ידי הנתבעת. לאור עמדת הנתבעת בסעיף 3.1.1 לסיכומיה, אני קובע כי התובעת היא אשר תשלם הוצאות אלה וכי התובעת תהא זכאית להשבת הוצאות אלה אם וכאשר הם יוצאו על ידה. השבה זו תהא בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום בו תשא התובעת בהוצאות אלה ועד ליום השבתן על ידי הנתבעת. 9. הוצאות נסיעות: לטענת התובעת היא נזקקה לשירותי נסיעה מוגברים לשם קבלת טיפולים ובדיקות וכן לצרכיה האישיים. לטענתה בוצעו נסיעות אלה ברכבו של בעלה (ראה סעיף 6.2 לתצהיר עדותה הראשית). בסיכומיה טענה התובעת כי הנסיעות בוצעו גם במוניות אלא שהתובעת לא הציגה קבלות כלשהן ביחס לכך. בהעדר ראיות של ממש ביחס לטענת התובעת כי היא הוציאה את הסך של 500, 3 ש"ח לנסיעות, נראה לי כי נכון לפסוק בגין ראש נזק זה באורח גלובאלי את הסך של 750 ש"ח. 10. עזרה במשק הבית בעבר ובעתיד: התובעת לא איבדה לחלוטין כושרה לבצע עבודות במשק הבית. דבר זה עולה מתוך כך שהיא שבה לעבודתה מחוץ לביתה שאף שם עסקה התובעת בעבודות נקיון. עוד עולה דבר זה מעדותו של עד ההגנה מאיר כהן לפיה הוא ראה את התובעת שהיא מבצעת עבודות שונות בביתה, כאשר חלק מעבודות אלה של התובעת בביתה אף תועדו בקלטת הוידיאו (נ/3). מאידך, אין אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה לא נפגע לחלוטין כושרה של התובעת לבצע את עבודתה כעקרת בית. משאימצתי את קביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לפיה איבדה התובעת כושר עבודתה בשיעור של %25, הרי שדבר הזה חל אף ביחס לכושר תפקודה במלאכתה כעקרת בית. דבר זה נראה לי במיוחד בשים לב לכך שגם בעבודתה מחוץ לבית עסקה התובעת בעבודות ניקיון, מה גם שבעבודתה של של עקרת בית ישנם חלקים קשים ומפרכים יותר מעבודת נקיון פשוטה. התובעת ביקשה להוכיח היקף הזקקותה לסיוע של אחרים בעבודות משק הבית באמצעות בתה, גב' אורית פרץ. הבת העידה כי היא מגישה לאימה עזרה במלאכת עבודות הבית בהיקף מינימלי של 6שעות שבועיות. בעוד שביחס לעבר, הודתה הבת בחקירתה הנגדית כי גם לפני התאונה היא סייעה לאימה, הרי אין להניח כי אלה יהיו פני הדברים גם בעתיד ואף לאחר שתחדל הבת להתגורר עם אימה התובעת. בהעדר נתונים מדויקים ביחס להיקף הזקקות התובעת בפועל לסיועם של אחרים במלאכת הבית, עקב תוצאות התאונה, נראה לי כי נכון יהיה לפסוק ביחס לראש נזק זה באורח גלובאלי. נראה לי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבודות משק הבית בעבר על הסך של 000, 6 ש"ח ואילו ביחס לעזרת הזולת בעבודות משק הבית בעתיד על הסך של 000, 45 ש"ח ובסך הכל 000, 51 ש"ח. בקביעתו של הסכום הגלובאלי ביחס לעתיד שקלתי, בין היתר, כי בתה של התובעת לא תתגורר עמה בעתיד, את גילה של התובעת כיום ואת תוחלת חייה (שהיא ארוכה משנות העבודה הצפויות לה עד לפרישתה) 11. כאב וסבל: דומה כי בענין זה אין מחלוקת בין הצדדים. לאחר שבחנתי את אופן החישוב אשר נערך על ידי הנתבעים כמפורט בנספח ה' לסיכומיהם, מצאתי כי חישוב זה נערך כדין והסכום אותו יש לפסוק לטובת התובעת בגין כאב וסבל הינו בסך 082, 8 30 ש"ח נכון ליום 12/12/95. 12. סיכום: לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעת כדלקמן : א. בגין הפסד השתכרות בעבר, סך של 402, 3 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ב. בגין הפסד השתכרות בעתיד, סך 649, 25 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ג. בגין הוצאות רפואיות בעבר, סך של 20 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 9.3.95 ועד ליום התשלום בפועל. ד. בגין הוצאות רפואיות בעתיד, סך של 000, 7 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ה. בגין הוצאות נסיעות, סך של 750 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ו. בגין עזרה הזולת בעבודות משק הבית, בעבר ובעתיד, סך 000, 51 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ז. בגין כאב וסבל, סך של 082, 30 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 12.12.95 ועד ליום התשלום בפועל. ח. לסכומים הנ"ל יש להוסיף את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של %13 בצירוף מע"מ. התקף לב / אוטם שריר הלב