קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על שריפת עצים: התובע הגיש תובענה נזיקית בסך של 100, 46ש"ח, כנגד הנתבעים. הנתבעים הינם המחזיקים בחלקת אדמה הסמוכה למטע עצי אבוקדו, אשר הזכויות בו שייכות לתובע. רקע: התובע הינו בעל זכויות במטע עצי אבוקדו הנמצא בחלק 58גוש 6718(להלן: המטע). המטע נמצא באיזור שבו מצויים מטעים רבים. שטחו של המטע הינו כ - 8.5דונם. בתאריך 18.08.92נפגע המטע משריפה. טוען התובע כי: .1האש הובערה ע"י הנתבעים או על ידי מי מטעמם או מי המצוי באחריותם, בחלקה הנמצאת סמוך למטע עצי האבוקדו, והנמצאת בחזקתם, והתפשטה אל עבר החלקה שלו. .2האש כילתה כ - 4דונם מהמטע, וכ - 120עצי פרי. כמו כן, נשרפה צנרת ההשקיה המצויה בשטח שנשרף, וכן הגדר החיה המקיפה את המטע, וכי הנזקים שנגרמו לו הם כדלקמן: .1עלות נטיעת 4דונם מטע 000, 3xש"ח = 000, 12ש"ח. .2עלות הנחת צנרת השקיה לשטח השרוף = 500, 3ש"ח. .3עלות עבודות שיקום המטע = 000, 3ש"ח. .4עלות עבודות עקירת העצים = 000, 3ש"ח. .5עלות הקמת גדר חיה שנשרפה = 000, 1ש"ח. .6הפסד הכנסה לשנת 1992מהעצים שנשרפו= 500, 3ש"ח. .7הפסק הכנסה של פרי ל - 5שנים מהעצים החדשים שיטעו במקומם של העצים השרופים עד שיתנו פרי = 000, 16ש"ח. ליום עריכת חישובי הנזק גרסת הנתבעים: .1הנתבעים הכחישו כל קשר לאירוע, ואף את קרות האירוע עצמו. לטענתם, אין קשר סיבתי בינם לבין הנזקים אשר נגרמו לתובע, וכן טוענים כי אפילו נאמר שנגרמו נזקים לתובע - הרי שהם נגרמו בשל מעשי התובע או מחדליו או בשל כוחות טבע. .2הנתבעים מכחישים את סך הנזק שנגרם לתובע. לטענתם, הסכומים שנטענו ע"י התובע הינם מופרזים, ואינם עומדים ביחס לנזקים שנגרמו לתובע, אם בכלל נגרמו. שתי מחלוקות, אם כן, במקרה שלפני. אדון בהן אחת לאחת. א. שאלת אחריות הנתבעים לנזקים - לכאורה שנגרמו לתובע אין חולק, כי בתאריך 18.08.92שרפו הנתבעים באמצעות פועל קבוע, שאת שירותיו שכרו, גזם. הנתבע 1הצהיר, כי קודם להדלקת הגזם פנה למכבי האש, והזמין אותם לחלקתו על מנת שיקבל אישור לשריפת הגזם, וכי לאחר שביקר נציג מכבי האש, לצורך מתן אישור שריפה, הנחה אותו הלה, והורה לו לקיים מס' אמצעי זהירות. כמו כן, אישר בעל פה את ביצוע השריפה. עוד הצהיר, כי בתאריך 18.08.92בשעה 00: 06הובערה האש, תוך שדאג שהגזם ירוכז בשתי ערמות במרכז החלקה, כאשר היקף השדה נקי מעשביה. לטענתו, נכח במקום משעה 00: 06ועד לכיבויה המלא של האש (באמצעות מים) בשעה 00:נ.09 הנתבע 1ציין, כי הקפיד על ההוראות כפי שנמסרו לו מנציג מכבי האש. לטענתו, בשעה 30: 09עבר במקום הרלוונטי לתביעה, ולהפתעתו ראה כי פרצה אש בחלקתו של התובע, וזאת בשעה שבחלקתו לא היו כל סימני אש. התובע לא שהה בארץ בזמן הרלוונטי לקרות הדלקה, אולם מששב ארצה נודע לו מפי שכניו, מר גולדשטיין ומר לרנר, אודות המקרה. השכנים העידו, כי ראו את הפועל הקבוע של הנתבעים כשהוא עורם את העצים בשטחם של הנתבעים לערמות, ושורף אותן. מר גולדשטיין העיד, כי בתאריך 18.08.92בסביבות השעה 00: 09בבוקר ראה את הפועל הקבוע של הנתבע 1שורף מספר ערימות של עצים, אותן ערם קודם לכן. ע"פ תצהירו, הציע לפועל לקחת דיסקוס ולתחח את האדמה בכדי ליצור הפרדה בין האש לבין יתר החלקה, ובכדי למנוע את התפשטות האש. מר לרנר העיד, כי בשעה 00: 08בבוקר עסק הפועל בשריפת ערימות גבוהות של עצים שהיו מונחות בחלקה. מר לרנר העיד, כי שאל את הפועל אם יש לו צינור גומי, והפועל השיב לו בחיוך, "כן, כן". מאוחר יותר הבחין מביתו בשריפה גדולה, ובמכונית כיבוי אש. עד התביעה מר גולדשטיין נשאל בחקירה נגדית אם ראה פס אש שעובר מהחלקה של הנתבע. תשובתו היתה: "ת. ראיתי את העשן ולא את פס האש. ראיתי את השחור כשזה עבר מהחלקה של הנתבע לחלקת התובע." עוד העיד, כי: "האש הלכה לכוון של ציון... אצל נחמן כבר היה שרוף..." באישור של שירותי הכבאות, אשר הוגש כראיה נאמר: "פרטי האירוע: כיבוי שריפת מטעים השייכים למר צאלה ציון ולמר אייל מילר (הוא הבעלים של החלקה המוחזקת ע"י הנתבעים - ה.ש. - נ.ד.)" היינו, שירותי הכבאות פעלו גם בחלקתם של הנתבעים. על פי גרסת הנתבעים המדובר בשתי מסכות עובדתיות שונות: האחת - הדלקת ערימות בשטחם של הנתבעים. השניה - פריצת אש בשטחו של התובע. אינני מקבלת גרסתם. לדעתי, קיים גם קיים קשר סיבתי בין הבערה בשטח של הנתבעים לבין השריפה בחלקת מטעי האבוקדו של התובע. הנתבע 1העיד כי ביום 18.08.92בשעה 00: 09- כיבה הוא או מי מטעמו ערימות גזם אשר הוצתו על ידו לשם בעירה. בשעה 21: 10כבר נרשם דו"ח אישור כיבוי שריפה שפשתה בחלקותיהם של בעלי הדין. עיון בנ/ 2(9) (שהיא תמונה אשר צולמה כשלושה חודשים לאחר אירוע השריפה, ע"י שמאי מק' מטעמם של הנתבעים) מלמד, כי המדובר בערימת עצים גדולה. במשפט אזרחי נטל ההוכחה על התובע הוא של כ - %.51 במקרה דנן ודאי וודאי שהרים התובע את נטל ההוכחה שהוא במשקל נוצה, והוכיח כי האש שאחזה במטע עצי האבוקדו אשר שבחלקתו פרצה בחלקת הנתבעים. טוענים הנתבעים, כי אפילו יוכח שהשריפה התפשטה מחלקת הנתבעים אל חלקת התובע, הרי שאין די בהוכחת קשר סיבתי עובדתי בין המעשה לבין התוצאה, אלא שעדין נותרה על תלה השאלה האם הוכח קשר סיבתי משפטי בין מעשיהם של הנתבעים לבין נזקיו של התובע. טענת הנתבעים אכן מעוגנת בדין. עם זאת, על פי סעיף 39לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - פקודת הנזיקין) עליהם הנטל להוכיח שלא היה קשר סיבתי משפטי בין שריפת הערימות בחלקתם לבין נזקי התובע. אם יעלה בידי הנתבעים להוכיח, כי נזקי התובע לא היו מחמת התרשלותם, הרי שידם על העליונה, אם לא יצליחו להרים את נטל ההוכחה, יצאו כשידם על התחתונה. משנתברר כי סיבת האש אשר אחזה במטעו של התובע מקורה היה במטעם של הנתבעים, מוטלת על הנתבעים החובה לשכנע את בית המשפט שעובדות אלה אינן מגלות רשלנות. אילו אמצעי זהירות נקטו הנתבעים? כאמור, טוען הנתבע 1, כי טרם שהדליק אש בערימות הגזם, אשר רוכזו במרכז מטע אבוקדו עקור שבחזקתו, פנה לשירות מכבי האש, והזמין אותם לחלקתו על מנת לקבל אישור לביצוע שריפה. לטענתו, נציג מכבי האש אשר ביקר בחלקתו לצורך מתן אישור השריפה דאג להנחות אותו ביחס לאמצעי הזהירות שעליו לנקוט, ואישר בעל פה את ביצוע השריפה. הנתבע 1הדגיש כי מלא אחר הוראות אלה, ובתאריך 18.08.92בשעה 00: 06הובערה האש בחלקתו, תוך שהוא דאג שהגזם ירוכז בשתי ערמות במרכז החלקה, כאשר היקף השדה נקי מעשביה. אישוש לגרסת הנתבע 1ניתן למצוא באישור מכבי האש בו נאמר: "בדו"ח האירוע מצויין שניתן אישור לשריפת גזם... בשטח של מר מילר." לגרסתו, נכח במקום האירוע בזמן הרלוונטי עד השעה 00:09, ובשעה 00: 09כובתה השריפה באמצעות מים. על מנת שיוכל הנתבע להנצל מאחריות, עליו להוכיח כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש התפשטה לחלקתו של התובע מחמת רשלנותו או מחמת רשלנותו של הפועל. ראיות: עדי התביעה העידו, כל אחד בנפרד, כי פנו אל הפועל אשר הצית את האש בערימות בעצות/בקשות שונות. עד התביעה מר גולדשטיין הציע לפועל לקחת דיסקוס ולתחח את האדמה בכדי ליצור הפרדה בין הערמות, שהן מקור האש, לבין שאר החלקות. עד התביעה מר לרנר, שאל את הפועל אם יש לו צינור גומי. סעיף 35לפקודת הנזיקין קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות, הרי זו התרשלות." במקרה דנן, כל המעורבים באירוע הינם בעלי חלקות מטעים. במובן זה לכלם נסיון וידע בעבודת עיבוד המטעים. עד התביעה גולדשטיין העיד בפני כי הפועל שהיה בחלקתם של הנתבעים ביום הרלוונטי לתביעה מוכר לו כפועל קבוע של הנתבעים, וכי נהג בעצמו לשכור את שירותיו. במובן זה, הפועל עצמו גם הוא בעל נסיון וידע בעבודת עיבוד המטעים. התוצאה הינה, שאדם סביר ונבון בנסיבות הענין איננו דוקא אדם מן הישוב, או ליתר דיוק מן העיר, אלא דוקא אדם המשתייך לקבוצת האנשים אליהם משתיכים בעלי הדין והעדים לרנר וגולדשטין, ודהיינו חקלאים. במובן זה עדויותיהם של עדי התביעה גולדשטיין ולרנר אינם בגדר "עדות מומחה" כפי שטענה ב"כ הנתבעים, אלא בגדר נסיון אישי המקנה לבית המשפט אמת מידה, לבירור סבירות פעילות הזהירות שננקטו ע"י הנתבעים בנסיבות בהן הנתבעים הינם חקלאים בעצמם, או לכל הפחות, בעלי ידע בעיבוד שדות. בבוקר יום 18.08.92ראה ע.ת. גולדשטיין את הפועל מתכונן לשריפת הגזם, דבר אתו, ואמר לו שיתחח סביב לערימה. באותו יום ראה אותו גם ע.ת. לרנר, ושאל אותו אם יש לו צינור מים, הפועל ענה בחיוב, ולא הראה לו את צינור המים. מעדויות אלה אני למדה, כי היה מקום לצפות התרחשות דליקה מהבערת הגזם. הנתבעים סבורים, כי הם יכולים להנצל מאחריות מאחר שקיימו אחר הוראות שניתנו להם מאת ראש מדור מניעת דלקות במכבי אש. אף על פי שאני סבורה שאישור כזה אכן ניתן להם, לא הוכח בפני כי אכן מלאו אחר ההוראות אשר בהן התנה נציג מכבי האש את ביצוע השריפה. ראשית, לא פורטו אמצעי הזהירות אשר אותם דרש נציג מכבי האש לבצע טרם השריפה, וברי שאיני יודעת אם הנתבעים מלאו אחר הוראות אלה. שנית, האישור גופו - המהווה ראיה כביכול לביצוע אצעי הזהירות הללו - לא מצא ביטוי בכתב, והנתבע 1טוען כי ניתן לו בעל פה. בנסיבות אלו, היה על הנתבע 1להעיד את נציג מכבי האש שיעיד, כי אכן מלא אחר אמצעי הזהירות הדרושים וכי אישור מתאים אכן ניתן לו. משלא עשה כן, ואף לא פרט את אמצעי הזהירות שנקט, לא הרים את נטל ההוכחה. שלישית, הנתבע 1מצהיר שערם את הגזם בשתי ערימות במרכז החלקה, כאשר היקף השדה נקי מעשביה. זוהי ראשית נקיטת אמצעי זהירות כאשר מבקש אדם לבער גזם מיותר. (תמונה של ערימת הגזם השרופה - כ - 3חדשים לאחר השריפה). עיון חוזר בנ/ 2(9) (תמונה של ערימת הגזם השרופה - כ- 3חדשים לאחר השריפה) מעלה, כי אף על פי שהשטח סביב לערימה אינו שטח של עשביה מפותחת הרי שמסביב לו מצויים, בכל זאת, זרדים אשר האש יכולה להאחז בהם במעברה ממקום למקום. במובן זה, ניכוש היקף השדה לא היה בו די, אפילו נאמר כי היקף השטח נוכש במדה המקסמלית שבה ניתן לנכש. העובדה שהאש יכולה היתה להאחז בזרדים המצויים בשטח הנתבעים תוך כדי מעבר לשטח התובע, מצביעה כי היה צריך לנקוט אמצעי זהירות מצטברים, ולא היה די באיסוף הזרדים לערימות ובניכוש השטח אשר מסביב לערימות. ערה אני לכך שהתמונות צולמו כ - 3חדשים לאחר האירוע, אולם, מעדויות עדי התביעה עולה, כי האש מצאה דרכה אל מטעו של התובע, בדרך שהיתה מלחכת את האדמה אשר בה צמחה עשביה מועטה, וכך התפשטה אל מטעו של התובע: ע.ת. מר גולדשטיין: "... ראיתי את השחור כשזה עבר מהחלקה של הנתבע לחלקת התובע...". ודהיינו, האש המלחכת הותירה סימני שריפה שחורים במעברה מן ערימת הגזם אל מטע התובע. סופו של דבר לא עלה בידיהם של הנתבעים להסיר מעל שכמם את הנטל שהמחוקק הטיל עליהם וחזקת הרשלנות נותרה עומדת בעינה. שאלת הנזק: הנתבעים חולקים גם על סך הנזק כפי שהציגו התובע: שתי חוות דעת מקצועיות הוגשו בפני: האחת - מטעם התובע - חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר שאול לב. השניה - מטעם הנתבעים - חוות דעתו של השמאי מר שדמון יצחק. בחוות הדעת נתגלו פערים גדולים. על פי חוות דעתו של מר לב סך עלות הנזק לתובע נכון ליום עריכת חוות הדעת, ודהיינו 13.10.92הינו 000, 42ש"ח. על פי חוות הדעת של מר שדמון, מסתכמים נזקי התובע נכון ליום 16.12.93בסך של 609, 4ש"ח. דיון: אומר כבר עתה, כי מקובלת עלי אמירתו של המומחה מטעם הנתבעת, כי הפער שבין סך התביעה לבין ההערכה שנתן, נובע מכך שבסיס סך התביעה הינו תאורטי בלבד, בניגוד לחוות דעתו, המסתמכת על עובדות בפועל ועל ממצאים פיסיים בזירת ההתרחשות שאובחנה על ידו בעת ביקורו במקום. אוסיף ואומר, כי אני מעדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע. הנימוקים להעדפתי הם שניים: א. רקע מקצועי של המומחים מר לב הינו בעל רקע מקצועי מרשים, הוא מתכנן עירוני (מ.א). ושמאי מקרקעין מוסמך, מרצה בנושאי שמאות ותכנון בטכנון. בשנים 1976- 1975מלא תפקיד של מזכיר הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל - אביב. בין התאריכים 5/2- 83/77מלא תפקיד של סגן מהנדס עירוני רמת גן. החל משנת 1979התמחה ועבד במשרד שמאים זאב כהן בנושא שמאות מקרקעין. מאז 3/83עובד כשמאי עצמאי. מר שדמון הינו אף הוא בעל מקצוע. פרטי נסיונו הינם: בשנים 8- 1956היה מרכז ענף הפלחה והשלחון בקיבוץ מענית. בשנים 64- 1959רכז אזורי במפעל תחנות טרקטורים. בשנים 83- 1964מנהל אגף הפלחה ושלחון בחב' פיתוח למושבי איזור גת. משנת 1983שמאי ביטוח מקרקעין במשרד "סגמן שמאים". עוסק בשומה שנוגעת גם לבעלי חיים ובעל כנף במשך שנות עבודתו במשרד "סגמן שמאים". בעדות המומחים לפני העידו לגבי נסיונם בתחום החלקאי בכלל, ובגידולי אבוקדו בפרט. מר לב העיד, כי אין לו נסיון בגידול אבוקדו, ומעולם לא פיקח על גידולי אבוקדו, אולם יש לו נסיון כשמאי מקרקעין כולל שמאות בשטח החקלאי. על פי הסברו אחד הנושאים אשר נלמדים בשמאות הינו נושא החקלאות. עוד העיד המומחה לב, כי מעולם לא ראה במו עיניו גידול של מטע אבוקדו, וכי את הידע המקצועי שלו הוא שואב מפרסומים מקצועיים: "ש. עקבת אחר מטע אבוקדו? ת. רק דרך פרסומים מקצועיים. ש. לא ראית במה עיניך גידול של מטע אבוקדו? ת. ודאי שלא. ש. אתה גם לא יודע על כמויות מדויקות של דישון? ת. ודאי שאני יודע, אני יודע הכל על מטע אבוקדו, לא במישור האקדמי, אלא במישור של פרסומים. במישור של פרסומים של תחשיבים ושל מטעים באמצעות מחשב של משרד החקלאות. חוות הדעת כוללת את הנתונים שלקוחים מתוך הפרסום. חוות הדעת מבוססת על נתונים מעשיים בפועל שנלקחו מהפרסוום ומבוססים על דברים מהותיים מהפרסום." (ההדגשה שלי - נ.ד.). המומחה נשאל אם נקרה לו במסגרת הרצאותיו לבקר במטעים, וענה בשלילה. עם זאת, העיד כי מבחינה מקצועית, משרדו מעריך מדי פעם אדמות חקלאיות של מטעים, מבקרים במטע ונותנים הערכה לשויו. משנשאל בכמה מטעים ביקר במסגרת עבודתו ענה: "בכמה וכמה מטעים" ומטעי אבוקדו בכללם. המומחה מר שדמון העיד, כי עיסוקו העיקרי הינו שמאות חקלאית, ובכלל זה אבוקדו. עוד העיד, כי הוא בעל נסיון אישי בגידולי אבוקדו, וכי ניהל במשך 19שנים עיבודי חקלאות, וביניהם אבוקדו. נסיונו מכיל עבודת שמאות ספציפית למטעי אבוקדו. ראוי לציין שהעד המומחה מר שדמון, גילה בעדותו ידענות מפליגה בגידולי האבוקדו. ב. עריכת חוות הדעת לגבי מטעו של התובע התרשמתי כי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים התבססה על תשתית עובדתית שהיתה בפועל, ואילו חוות דעתו של המומחה מטעם התובע נערכה באופן אריתמטי פשוט. המומחה מטעם התובע ציין בחוות דעתו את הבסיסים להערכת נזקו של התובע: "תאור הנזק: .1 שטחו של המטע שבנדון כ - 8.5דונם. המטע נמצא באזור המטעים שממזרח לכביש הכניסה למושב גת - רימון, ומצפון לכניסה לכפר מעש. .2 במטע גידולי אבוקדו מסוג אטינגר ואס. .3 בסוף חודש אוגוסט 92' נפגע המטע משרפה שפרצה במטע הסמוך אליו בצד מערב. .4 השרפה כילתה 4דונם מהמטע כ - 120עצי פרי. כמו כן שרפה את צנרת ההשקייה בשטח שנפגע ואת הגדר החייה המקיפה את המטע." ומסקנותיו היו, שיש לשפות את התובע בעלות נטיעת 4דונם מטע ( 120עצים) עלות הנחת צנרת השקיה לשטח השרוף, עלות עבודות שיקום המטע, עלות עבודות עקירת העצים, ועלות הקמת גדר חיה שנשרפה, הפסד הכנסה לשנת 92' מהעצים שנשרפו, הפסד הכנסה של פרי ל - 5שנים מהעצים החדשים שיטעו במקומם של העצים השרופים עד שיתנו פרי. בעדותו בפני העיד מר לב, כי לצורך עריכת חוות הדעת נעזר בשמאי אחר, ושניהם יצאו ביחד למטע. מר לב בדק המטע כאשר נתונים המצויים בפרסומים מקצועיים של משרד החקלאות עמדו לנגד עיניו. עוד העיד, כי התבסס על הנתון - לכאורה, שהמדובר היה במטע מלבלב טרם השריפה, זאת משום, שמשראה מטע שחלקו שרוף וחלקו איננו שרוף, ומערכת השקיה הכוללת ברז ליד כל עץ הוא הניח שהתובע השתמש בה, ועל כן שהמטע היה מטע חי. כמו כן העיד, כי התבסס גם על מידע אשר נמסר לו מן התובע: כך הניח, שהקצאת המים למטע הינה כ - 700קוב לדונם בשנה, ולקח בחשבון, שהמדובר בעסק קטן ליד הבית, שהשימוש בו הינו לצריכה עצמית. לסיכומו של דבר, העד העיד כי הוא אינו יכול לקבוע אם לפני שהמטע נשרף הוא היה במצב של שגשוג או במצב של יובש, וכי הערכתו מבוססת על כך שהמטע היה מטע מניב טרם השריפה. העד המומחה שדמון העיד אף הוא על הדרך בה ערך את חוות דעתו: הוא העיד כי ביקר לבדו במטע האבוקדו נשוא התביעה כ- 3חדשים לאחר השריפה. העד העיד, כי לא בדק את תקינות מערכת ההשקיה במקום, שכן לא ניתן היה להפעיל את מערכת ההשקיה. חוות דעתו של העד התבססה על כך שחלקתו של התובע הינה בשטח של 8דונמים, וכי מטע האבוקדו הינו מוזנח, עזוב ובלתי מעובד, המשובש בקמל ועשבי בר עבותיים. העד המומחה העריך ששנת הנטיעה של העצים במטעו של התובע: 1984, ודהיינו שהמדובר במטע בן 9- 8שנים. על פי ממצאיו השטח נטוע במרוחים של 6מ' 6xמ', ומושקה במתזים הניזונים מצינור פיליאתילן 16מ"מ. עד כאן אין מחלוקת בין שתי חוות הדעת שלפני. אלא, שחוות הדעת מאת הנתבעים התבססה על הנתון שהתרשמתי כי הוא הנתון הנכון שהמטע אינו מעובד מזה שנים רבות, וכתוצאה מכך מרבית העצים התיבשו, כאשר סמוך לרב העצים גדל שיח לנטנה שהשתלט על המקום ולא ניתן לזהות כלל את עץ האבוקדו. המומחה מטעם הנתבעים בדק גם את מחצית המטע שלא נפגע, וממצאיו היו, שבמחצית המטע שלא נפגע מצא רק שנים - שלושה עצים נושאי פרי בלבד, ומצבם של שאר העצים במחצית הלא פגועה היו במצבי התיבשות שונים, עד למצב של יבשות. גם בשטח הזה נמצאו שיחי לוטנה אשר השתלטו על המטע. עוד מצא, כי התפתחות העצים שנותרו מלבלבים הינה כהתפתחות עצי אבוקדו בגיל של 5- 4שנים, חרף גיל המטע שניטע לפני כ - 8שנים. בחלק המטע שנשרף היו מצויות 12שורות של עצים כאשר 10עצים אמורים להמצא בכל שורה, אולם מצא שרק 33מהם היו חיים בעת האירוע, שאר העצים היו יבשים, או חסרים. על יסוד הנתונים הללו, מצא המומחה שיש לשפות את התובע בגין העצים שהיו חיים בעת קרות האירוע, ודהיינו 33עצים, וכן בגין נזקים שנגרמו למערכת ההשקיה, אבדן הגדר החיה לא נזכרו באמדן הנזק, זאת אף על פי שהיה מודע לקיומה של הגדר החיה. בבאורים שנמצאו בחוות דעת השמאי שדמון נאמר, כי אין המלצה לשפוי בגין אבדן הכנסה מהיבול כיוון שמדובר במטע ללא ערך כלכלי "שלא הניב יבול כלל". עוד הסביר, כי אף על פי שהחלק של המטע שלא נשרף לא הושקה במשך 3חדשים, ניתן היה לקבוע שהתפתחות העצים ככלל, טרם השריפה היתה לקויה: (עמוד 52לפרוטוקול, שורות 17,18). "העדר השקיה במשך שלושה חודשים לא יכול היה כשלעצמו לתת מצב של גובה עצים כה קטנים או התפתחות של עדים, כפי שמצאתי במקום". התובע בקש להוכיח כי המדובר במטע שהיה חי עובר לשריפה. עם זאת לא הרים את נטל ההוכחה. ראשית, בחקירה נגדית נשאל התובע על כמויות הדישון והמים שצריך המטע והתבקש להמציא אסמכתאות לכך שקנה דשנים ואישורים על כמויות צריכת המים של המטע עליהן הצהיר. עם זאת, עיון בתיק מראה כי קבלות או אישורים כאלה לא הומצאו לתיק. בע"פ 531/80אבו חצירא נגד מדינת ישראל ל"ו (3) 587בעמוד 596נאמר: "כידוע, הלכה פסוקה היא שאי המצאת ראיה העשויה לשפוך אור על האמת יש בה כדי לתמוך בגרסה הנוגדת. זהו המצב, הן בהליך אזרחי... והן בהליך הפלילי." שנית, ע.ת. מר צור, שהוא שכנם של בעלי הדין הצהיר כי מטעו של התובע היה מטע מוזנח ועזוב, וכי לא נשא פרי במשך מספר שנים עובר לשריפה. הצהרתו לא נסתרה בחקירה נגדית. שלישית, כאמור, סומכת אני ידיו על חוות דעתו של עד התביעה המומחה, מר שדמון אשר נתמכה בתמונות מן המטע, ואשר בסיסה עמד איתן אף בחקירה נגדית ארוכה. לעומת זאת, איני סבורה כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובע נערכה בצורה מעמיקה. אין ספק כי מצב בו חלק מן המטע נשרף בדלקה גדולה אין לצפות לגלות מטע מלבלב בשיאו, וזאת בעיקר מקום שבו גם צנרת ההשקיה נזוקה. חרף זאת, עיקר הראיה למוזנחותו של המטע משך שנים עובר לשריפה הינו גודל העצים שנשרפו ומידת התפתחותם כפי שנצפתה ע"י המומחה שדמון. "על פי נסיוני ועל פי המידע שיש לי, מטע אבוקדו בן 8שנים, שכבר נושא פרי... מפותח פי כמה וכמה ואשר העצים שהבחנתי במטע הזה, כולל הקטע שלא נשרף היה לי היקש מה מצב המטע שנשרף וזאת מבקטע שלא נשרף..." משנשאל האם יתכן שההתפתחות האיטית של מטעו של התובע נובעת מסוג האדמה שבה שוכן המטע השיב כי הדבר לא יתכן. פרוטוקול עמ' 51שורות 17,.18 "ש. עצים באדמה חקלאית (היא סוג האדמה בה שוכן מטעו של התובע - ה.ש.נ.ד.) פחות מפותחים מאשר באדמה כבדה? ת. לא. אם מקבל את מלוא הטיפול כולל מים ודישון אין סיבה לכך..." ועוד נשאל: "ש. אתה יכול לומר בודאות שאותו עץ שטוענת שהיה מת קודם לא מת כתוצאה מן השריפה? ת. בהחלט כן... ש. אותו עץ וכמה עצים שהבחנתי שהיו בתוך המטע היו מחוסרי שלכת מתחת לעץ, ומחוסרי עלים יבשים בודדים על העץ... ובדקתי את הגזע הוא כמעט נדלק, והוא היה יבש, והעצים היו יבשים נורא". סופו של דבר, השתכנעתי כי לא היה מדובר במטע שרובו חי. התוצאה: אני מחייבת את הנתבעים בנזקי התובע כדלקמן: א. הפסד משריפת 33עצי אבוקדו חיים: .1עלות עקירת 33עצי אבוקדו שנשרפו 528 = 000,. 120/33 3x ערה אני לכך שהנתבעים ניסו לומר כי ניתן לשכור קבלן שיבצע את עבודות העקירה תמורת "שלל" העצים היבשים. במקרה כזה, אני קובעת כי אם יבקשו הנתבעים את העצים העקורים לחזקתם, על מנת שיוכלו לכסות מהם את הוצאות העקירה, הם זכאים לעשות כן בהודעה מראש. .2 עלות נטיעת 33עצי אבוקדו 300,3 = 000,. 120/33 12x .3עלות עבודות שיקום 33עצי אבוקדו 528 = 000,. 120/33 3x .4עלות הנחת צנרת השקיה לשטח שנשרף - 111, 1ש"ח. נראה היה לי כי הערכתו של המומחה באשר לערך מערכת ההשקיה מטעם הנתבעת מעוגנת במציאות. .5עלות הקמת גדר חיה שנשרפה. אין ספק כי היתה גדר חיה כלשהי אשר נשרפה. המומחה מטעם הנתבעת לא הביא הערכתו לגבי שוויה, על כן לא סתר את הראיה אשר הביא התובע. אשר על כן, אני קובעת כי עלות הקמת הגדר היא כפי הערכתו של המומחה מטעם התובע, ודהיינו: 000, 1ש"ח. .6הפסד הכנסה ל- 6שנים מ- 33עצים. לא נשמטה מדעתי הערכת המומחה שדמון כי מטעו של התובע לא היה כלכלי, ועל כן אין לשפותו בגין הפסד הכנסה. עם זאת, אין חולק כי קיים פוטנציאל להכנסה מ- 33עצי אבוקדו חיים. אשר על כן, היה על המומחה שדמון להעריך שוי היבול מ- 33עצים. משלא עשה כן לא סתר ראיתו של התובע. אשר על כן, אני קובעת כי הפסד הכנסתו של התובע מ- 33עצי אבוקדו למשך 6 שנים הינו 00033/120, ( 16x500,3+) = 362.5,.5 סה"כ 423.5, 12ש"ח סופו של דבר שאני מחייבת את הנתבעים בתשלום של 423.5, 12ש"ח לתובע. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום עריכת חוות דעתו של המומחה לב ודהיינו מיום 13.10.92, ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות אגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה ועד התשלום המלא בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 800, 1ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שריפה