קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגעת סייר לאחר הפעלת אזעקה: .1התובעים, בני זוג מתגוררים בבית שברח' קק"ל 47בקרית טבעון, התקשרו עם הנתבעת, חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי "מוקד" למנויים. עפ"י ההסכם בין הצדדים הותקנה בדירתם מערכת אזעקה המחוברת למוקד המצוי אצל הנתבעת. הצדדים התקשרו בתחילת שנת 1992, במועד שלא הוברר. .2ביום 29.11.92 בשעות הבוקר, טוענים התובעים כי ארעה פריצה בדירתם במהלכה נגנבו מהדירה תכשיטים שונים וכן גם נגרם נזק לדירה עקב הפריצה. תביעתם היא לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפריצה, סכום של -.850, 19ש"ח וכן גם תשלום בגין עגמת נפש בסך -.000, 25ש"ח, כל זאת, לטענתם, בעקבות העובדה כי הנתבעת הפרה את תנאי ההסכם כאשר הסייר שאמור היה להגיע לדירה מיד לאחר הפעלת האזעקה, התאחר והגיע רק כעבור כ- 35דקות. מכאן למדו התובעים כי הפרה זו והתרשלות הנתבעת הם שהסבו לה את הנזקים. .3בין הצדדים מחלוקת שביסודה היא בשאלות עובדתיות, אם כי כרוכות בהן שאלות משפטיות ולפיכך אתיחס אליהם אחת לאחת כפי שהועלו גם הצדדים בסיכומיהם. .4מהו ההסכם שנחתם בין הצדדים. הנתבעת הציגה את נוסח ההסכם הסטנדרטי המקובל אצלה, כפי שהיה נהוג גם במועד הרלבנטי ראה נספח לתצהירו של מר רייף. נוסח זה של ההסכם אינו חתום ע"י בעלי הדין אולם לטענת מר רייף - שעבד בזמן הרלבנטי בחברה הנתבעת, נשא ונתן עם התובעים לענין ההתקשרות החוזית - נוסח זה של ההסכם הוא שנחתם ע"י התובעים. התובעת מס' 1העידה בפני, אינה מכחישה כי אכן חתמה על נוסח של הסכם התקשרות שהוצג בפניה, אולם טענה שעותק הימנו לא נמסר לה. כמו כן, נטען כי לא קראה את האמור בו. לפי גרסתה צוין בפניה ע"י נציג הנתבעת עובר לחתימת ההסכם, כי שרותי הנתבעת כוללים לא רק את התקנת מערכת האזעקה ושרותי הסיור אלא שהנתבעת התחייבה כי הסייר יגיע לביתה תוך כ- 10דקות או בממוצע תוך כ- 5דקות מזמן הפעלת האזעקה. בסיכומי טענותיו טוען ב"כ התובעים כי משלא הוצג ההסכם שנחתם ע"י הצדדים יש לראות את תכנו של ההסכם שנכרת ביניהם כדברי התובעת מס' 1ושעיקרו התחייבות הנתבעת שסייר מטעמה יגיע תוך 10דקות מהפעלת האזעקה - הוא ותו לא. אינני מקבל טענה זאת. אינני מקבל את דברי התובעת שלא שכנעוני כלל ועיקר. אני מעדיף את גרסתו של מר רייף כי נוסח ההסכם שצרף הוא ההסכם שנחתם וכי לא מסר לתובעים כל התחייבות כנטען על ידם. מר רייף ציין אמנם בסעיף 6לתצהירו כי במרבית המקרים זמן התגובה מקבלת הקריאה במוקד ועד לשליחת הסייר למקום הוא תוך זמן קצר, ונמדד בדקות ספורות ומותר להניח שדברים דומים גם נמסרו בע"פ לתובעים. אולם מעיון בהסכם לא עולה כל התחייבות מצד הנתבעים לכך שסייר מטעמה יגיע תוך פרקי זמן קצובים או קבועים בדקות. אינני רואה אפוא את ההסכם ככולל התחייבות של הנתבעת להופעת הסייר תוך כ 10דקות מזמן הפעלת האזעקה. הוראות סעיף 4להסכם קובעות כי מנוי המשלם עבור שרותי סיור זכאי לכך שאם קליטת אות האזעקה תגרום הנתבעת לכך שניידת הסיור תגיע למקום ותבדוק, במידת האפשר, בבדיקה חיצונית של המקום את סיבת הפעלת המערכת מבלי להכנס לתוכו. הנתבעת התחייבה לדווח למנוי במידת הצורך, על הפעלת האזעקה ובמקרה שנתגלתה פריצה או נסיון לפריצה בנכס, וכשאלה גלויים לעין, ליתן גם הודעה מתאימה למשטרה או למכבי אש. .5הנכון הוא שעותק חתום של ההסכם אמור היה להמצא אצל הנתבעת אולם זה לא הומצא לא לתובעים ולא לביהמ"ש, אך מאחר ואין מחלוקת כי נוסח סטנדרטי כלשהוא נחתם בין הצדדים, וקיבלתי את עדותו של מר רייף כי הנוסח שצורף לתצהירו הוא הנוסח שנחתם ראה סעיף 4לתצהירו - הרי שיש לראות בנוסח זה - כמשקף את תנאי ההסכם שבין הצדדים. .6אשר לארוע הפריצה הנטען, יש לברר שני ענינים: האחד מה היה מהלך הדברים אותו בוקר משעת הפריצה הנטענת עד הגעת הנתבעת למקום, וכן גם את הטענה שהועלתה ע"י הנתבעת כי התובעים כלל לא הוכיחו את קיום הפריצה. ב"כ הנתבעת טוען כי למרות העובדה שהתובעת העידה כי שכנים אחדים ראו את הפריצה ואת הפורץ נס מן המקום, לא הובאו מי מהם לעדות בביהמ"ש וכל אשר סיפרה התובעת היה מפי השמועה, שכן, אותה שעה היתה בחנותה המרוחקת מן המקום, שם קיבלה הודעה טלפונית מאחד השכנים. כמו כן, נטען כי לא הוצג כל מסמך מטעם משטרת ישראל התומך בקיום הפריצה. התובעת מס' 1העידה כי מיד כאשר הגיעה לביתה ונוכחה לראות כי הדירה נפרצה, התקשרה למשטרה וכי השוטרים הגיעו לביתה וגבו ממנה עדות. אמנם לא הוצג כל מסמך מטעם משטרת ישראל, המעיד על הגשת התלונה, לא כל שכן על חקירה שנערכה, אולם אין בדעתי להרחיק לכת ולקבוע שבאותו יום לא היתה פריצה לביתם של התובעים. נכון אני לקבל את עדות התובעת בענין זה, והיא שבהיותה בחנותה, התקשר אליה שכן משכניה והזעיקה לדירה בטענה כי הדירה נפרצה וכי מע' האזעקה פועלת, כי התובעת הגיעה סמוך לאחר מכן לדירה, וראתה שהדירה נפרצה והאזעקה פועלת. מוכן אני אפוא גם לקבל את טענתה של התובעת כי בדירתה ארעה פריצה וכי מע' האזעקה פעלה. אשר למהלך הארועים ביום 29.11.92מתבררת התמונה הבאה. על פי תצהיר התובעת, התקשר אליה לחנותה, לאחר השעה 11.30, שכן בשם יצחק יואל, והודיעה כי פרצו את הדירה וכי מע' האזעקה פועלת. מיד לאחר השיחה הגיעה התובעת לדירה, ובהגיעה, הבחינה שהאזעקה עדיין פועלת וכי החלונות פרוצים ובבית "מהפיכה". היא התקשרה למשטרה שהגיעה תוך כ- 10דקות. רק לאחר שסיימו השוטרים לגבות עדותה, כ- 35דקות מאז הודיע לה השכן יואל, את ההודעה הטלפונית - הגיע לדירה סייר של הנתבעת. הגעתו זו באיחור - היא שהיתה הסיבה לנזק נשוא התביעה כך טענת התובעים. מחקירתה הנגדית עולה שלא שכן אחד אלא שניים, הם שהודיעו לה אודות הפריצה באותו בוקר, ועל כך הוסיפה שמו של שכן שלישי שלטענתה ראה את הפריצה. שלושה שכנים, אפוא, ראו את הפריצה, ובחלקם גם את הפורץ, או הפורצים, בורח מן המקום - איש מבין השכנים לא נקרא להעיד. עוד התברר מחקירתה הנגדית כי התובעת קיבלה שתי הודעות על הפריצה, בהפרש של כמה דקות, הראשונה מאת יצחק יואל, ולאחר מכן הודעה מאת שכן נוסף, רון גזית. מרגע קבלת ההודעה עד הגיעה לביתה, חלפו 5- 3דקות, גם זאת זכרה לומר. התובעת הוסיפה, תוך השמעת עדות שמיעה, כי השכנה גב' אלוני, שהינה אשה מבוגרת וחולנית, גם היא הבחינה בפורץ וניסתה "להסיט" אותו וצעקה לעברו "גנב מה אתה עושה שם". בכל מקרה, ברור הדבר כי כאשר הגיעה התובעת הביתה הגנב-הפורץ כבר לא היה במקום, בכך הודתה באומרה - "מרגע שקיבלתי את ההודעה הגעתי הביתה בערך כ- 5- 3דקות. כאשר הגעתי הביתה הפורץ כבר לא היה בבית". החפצים אשר נגנבו לטענת התובעים, הם תכשיטים שונים שפורטו ברשימה שהוגשה. בעדותה סיפרה גב' צפוני, כי תכשיטיה שנגנבו היו כולם בתוך קופסת תכשיטים המונחת על שולחן האיפור בחדר השינה. .7אומנם קבעתי לעיל כי ההסכם שנכרת בין הצדדים הוא בנוסח המסמך שהוצג בפני ע"י הנתבעת ואינו כולל כל התחייבות מצד הנתבעת לכך שסייר מטעמה יגיע תוך כ- 10דקות, אולם גם אם הייתי מקבל את טענת התובעים בדבר ההתחייבות להגיע תוך כ- 10דקות, לא היה בכך כדי להועיל לתובעים - על כך אבהיר להלן. הנתבעת לא ביטחה את רכוש התובעים. אין הנתבעת עוסקת בביטוח, והתקשרותה עם התובעים לא היתה לאספקת שירותי ביטוח בגין נזקי גניבה ופריצה. הנתבעת התקינה בדירת התובעים מערכת אזעקה שנועדה למטרות שונות, וביניהן גם כדי להרתיע פורצים וגנבים ולגרום למנוסתם או בריחתם מן המקום. ארגון "מוקד" הסיור, גם הוא לא נועד למנוע פריצות לבית התובעים. בודאי שאין לצפות לכך שמפאת קיומה של מע' האזעקה וחיבורה למוקד של סיור תמנענה פריצות בדירות. לא כך הוא המצב, והעובדה היא שפורצים אינם נרתעים מפעולת האזעקה לעצם החדירה לדירה, אף שפעולת האזעקה היא גורם מרתיע ומקצר את שהותם במקום הפריצה. העובדה היא כי במקרה דנן הגיע הסייר לבית התובעים בעקבות האזעקה. הגעתו היתה, לדברי התובעים כ- 35דקות מאז הופעלה האזעקה, ומותר להניח, מבלי שהדבר הוכח, כי הפעלת האזעקה נגרמה כתוצאה מפריצה וכניסה לדירה. כך למשל לא הובאה ראיה אודות המועדים המדויקים - כפי שנרשמו ביומן הארועים של הנתבעת - של קבלת אות האזעקה ושעות יציאת הסייר או כל פעולות אחרות שנעשו. השאלה היא האם פרק זמן זה של כ- 35דקות הוא פרק זמן ארוך ומהווה הפרת ההסכם מצד הנתבעת, ואם אומנם היתה הפרה, האם יש קשר סיבתי, בין ההפרה לבין הנזק הנטען - דהיינו גניבת התכשיטים. אעיר במאמר מוסגר כי, בתביעתם תובעים התובעים גם נזקים שנגרמו לדירה גופה, דהיינו פיצוי עבור שבירת 2תריסים וחלונות. לבד מן העובדה שהנזק לא הוכח וסכומי הנזק לא הוכחו, הרי שעצם התביעה תמוהה. וכי יעלה על הדעת להטיל על הנתבעת אחריות לעצם הפריצה? האם מוטל על הנתבעת למנוע את עצם קיום הפריצה. תביעה זו הינה חסרת בסיס ושחר ונראה כי טוב אלמלא הועלתה כלל. אשר לקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת, אם היתה, או בין הפרת החוזה אם היה, לבין הנזק שנגרם, נראה הדבר שהתובעים לא הוכיחו קשר זה. הקשר הסיבתי נשלל מעצם נסיבות הארוע ואבהיר להלן. כניסתם ופריצתם של הפורצים לדירת התובעים לא נמנעה ע"י מע' האזעקה שמותקנת בדירה, ופעלה כהלכה. הפורצים נכנסו לדירה ושהו בה פרק זמן קצר - כך מתברר מן העדויות שנשמעו. מותר להניח כי עם הפריצה החלה האזעקה לפעול, וחרף עובדה זו המשיכו הפורצים במלאכתם בתוך הדירה. הפורצים גנבו רק תכשיטים מתוך הדירה. לא נגנבו חפצים אחרים. התכשיטים נמצאו בחדר השינה על שולחן האיפור, וכולם בתוך קופסת תכשיטים, כך שלא היתה זו פעולה קשה וסבוכה לאסוף את כולם יחדיו. התובעת היתה אותה שעה בחנותה אך הגיעה למקום תוך 5- 3דקות מזמן קבלת הודעת השכן - וזו הופנתה אליה טלפונית סמוך לאחר שהאזעקה החלה לפעול. זמן רב לא חלף אפוא והתובעת הגיעה לדירה. היא הגיעה לפני הסייר, וגם לפני המשטרה. את המשטרה הזמינה התובעת רק לאחר שהגיעה לדירה. מתברר עוד כי הפורץ היה זריז למדי, ולפי דברי התובעת הסתלק לאחר שהשכנים ראוהו. בכל מקרה, כבר כעבור דקות ספורות הגיעה התובעת מחנותה - והפורץ כבר לא היה במקום. בנסיבות שתוארו לעיל, אין כל יסוד להנחה שהיה בידי הסייר למנוע את גניבת התכשיטים - שהיא הנזק הנטען. גם אילו היה מגיע הסייר תוך פרק זמן קצר יותר מ 35דקות, אינני רואה כיצד יכול היה למנוע את נטילת התכשיטים ע"י הפורצים שכבר נכנסו לדירה. אין גם יסוד להנחה כי היה בידי הסייר לתפוס את הגנב וגם לא היה זה מתפקידיו. אילו הגיע הסייר תוך 5דקות ואף 10דקות מזמן הקריאה, לא היה מוצא בדירה את הפורץ, כשם שגם התובעת לא מצאה אותו עם הגיעה. לא מצאתי קשר סיבתי בין אי הגעתו של הסייר תוך כ- 10דקות מזמן הפעלת האזעקה לבין הנזק שנגרם - וזאת גם אילו נתקבלה גירסת התובעים בדבר תוכן ההסכם שבין הצדדים. כפי שכבר הזכרתי לעיל, אין בידי לקבוע, כטענת התובעים, שתוכן ההסכם היה שונה מהאמור במסמך בכתב. כפי שהוצג בביהמ"ש, ומסמך זה יש בו כדי לשקף את כל שהוסכם בין הצדדים. הנתבעת אינה מבטחת רכושם של התובעים ואף לא הופקדה לשמירת הרכוש. אין לדרוש ממנה נטילת אחריות לעצם ארוע הפריצה והנזק שנגרם, והרושם שנוצר הוא שהתובעים סוברים שיש להתיחס לנתבעת כאל מבטח גרידא ולא היא. גם אם נתגלתה התרשלות בהתנהגותה של הנתבעת - אין בינה לבין הנזק שנגרם ולא כלום. אין בכך לנקות את הנתבעת ממחדלים אחרים שהתגלו במהלך המשפט, כגון, אי הצגת ספריה ורישומיה אודות ארועי אותו יום, וכן גם העובדה שההסכם שנחתם ע"י התובעים לא נמצא ולא אותר, ואף בידי התובעים לא הושאר העתק הימנו מחדלים אלה מעוררים תמיהה והנתבעת לא השכילה להבהירם או להסבירם גם במהלך המשפט. יחד עם זאת לא ניתן למצא כל קשר בין התנהגות זו לבין הנזק הנטען ע"י התובעים. .8כדי להפיס את דעתם של התובעים אומר כי תביעתם היתה נדחית גם מטעם אחר, והוא שלא הוכח הנזק. בכתב התביעה נטען כי התכשיטים נגנבו וערכם -.350, 18ש"ח. הוצגה "הערכה" של חנות בשם תכשיטי חורב 1990בע"מ מיום .7.2.92 במסמך זה רשימה של פריטים שונים, משקלם וסכום הערכתם. כל המידע להערכה זו נמסר ע"י התובעת. אין בידי התובעת כל ראיה או שמץ ראיה בדבר רכישת התכשיטים או מקור קבלתם. נאמרו על ידה דברים מאד סתמיים לגבי מקור התכשיטים, כגון שניתנו לה באירועים מיוחדים כמתנה מיקיריה ואף כירושה מאימה ז"ל. בנסיבות אלה ובהעדר ראיות נוספות, ובהתחשב גם בכך שבעל החנות שביצע את ההערכה, לא הובא לעדות ולא הוצגה חוות דעת מומחה, או אף ראיה אודות פרטי התלונה שהגישה התובעת במשטרה ופרטי הרכוש שמופיעים בתלונה, אם מופיעים כאלה, הרי שלא הוכחו הנזקים הנטענים במידה הנדרשת. אשר לתביעה לנזק שאינו ממוני, המדובר בדרישה לפיצוי בסכום של -.000, 25ש"ח בגין עוגמת הנפש. בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מן הטיפול הלקוי של הנתבעת במקרה הפריצה לביתם של התובעים, אי מילוי הבטחות ופגיעה בתחושת הבטחון, ואי קבלת עותק מן ההסכם - יש לפצותם בסכום הנ"ל. לא מצאתי גם להענות לתביעות אלה, כאשר לא הוכחה קיומה של הפרה שגרמה לתובעת נזק שאינו נזק ממוני. העובדה היא שהנתבעת לא מסרה לתובעים עותק מן ההסכם שנחתם ביניהם. עובדה זו אינה מוכחשת על ידה, אולם איני רואה מדוע עובדה זו צריכה לגרום לעוגמת נפש ולנזק לתובעים. התובעים רשאים היו לדרוש ולקבל עותק מן ההסכם שעליו חתמו מיד עם חתימתו או לאחריה, והעובדה היא שלא עשו כן. בכל מקרה לא נטען שהיתה דרישה כזו סמוך להתקשרות בין הצדדים. העובדה שלא היה בידי התובעים עותק ההסכם אינה משפיעה על חיובי הצדדים או זכויותיהם. העד מר רייף סיפר שלקוח אינו מקבל עותק מן החוזה אלא אם הוא מבקש זאת. נוהג זה בודאי פסול הוא מיסודו ומעורר תמיהות. אך אין בו כדי לבסס את התביעה לנזק. ב"כ התובעים סבור עוד כי, בשל הפער העצום בין ציפיותיהם של התובעים משירותי הנתבעת, בשל הצהרותיהם וחיזוריהם, לבין השירות שקיבלו בפועל, יש מקום לפיצוי בשיעור הנדרש. הטעם הנ"ל לא נזכר בכתב התביעה, אולם גם לגוף הענין איני רואה מדוע תהא ציפייתם של התובעים כה גבוהה. מן הסתם סברו התובעים שקיום אזעקה וחיבור למוקד סיירים מייתר את הצורך בביטוח הדירה או שמירתה בדרך אחרת - ובכך טעות בידם. ניתן להבין שמע' אזעקה עשויה במקרים אחרים להרתיע גנב ופורץ מכניסה לבית המוגן אך לא תמיד. הפורץ הזריז והמיומן ימצא דרך בדקות ספורות, וטרם יגיע אדם לדירה, לבצע את זממו ולהסתלק מן המקום. כך גם באשר לשירותי המוקד. אלה לא נועדים דוקא ובאופן בלעדי לתפוס את הפורץ. ניתן לחשוב גם על מטרות אחרות כגון, הגעה למקום וטיפול בגורם שהביא להפעלת האזעקה בהעדר בעלי הדירה, מסירת הודעה למשטרה, הזעקת עזרה ראשונה וכיוצא באלה. לציפיותיהם של התובעים לא היה אפוא מקום, גם אם יש ויש מקום לשיפור רמת שירותיה של הנתבעת. .9לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. אשר להוצאות משפט ובהתחשב במחדלי הנתבעת, איני מוצא מקום לחייב את התובעים במלוא ההוצאות. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של -.000, 1ש"ח ומע"מ. הסכום ישולם תוך 15יום שאם לא כן ישא רבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין עד התשלום הפועל.אזעקה