איחור בהגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על החלטת רשם בית-הדין הארצי לעבודה (השופט מירון; דב"ע מז/16- 13) לפיה נדחתה בקשת המערערת - בקשה שהוגדרה על-ידי הרשם כבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין. .2על מנת שתמונת נשוא דיוננו זה תהיה ברורה, נפרט באריכות מה את "קורות" פסק-הדין נשוא "הבקשה להארכת מועד" הנדונה בערעור זה: א) ביום 12.5.1985ניתן על-ידי מותב פסק-דין בעניינה של המערערת (השופט רבינוביץ אב-בית-הדין; ה"ה נצר וגרובר - נציגי ציבור; דב"ע מא/1265-3); ב) המערערת הגישה בקשה לתיקון טעויות קולמוס. ביום 19.8.1985החליט אב-בית-הדין לקבל את הבקשה, ולתקן את פסק-הדין כך שלהוצאות המשפט שנפסקו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. כן תוקנו מספר טעויות דפוס שנפלו בפסק-הדין; ג) התיקונים לא הוכנסו בגוף פסק-הדין, כך שבא-כוח המערערת הגיש בקשה נוספת לעניין זה וביום 22.9.1985נתן אב-בית-הדין "הוראות למדפיסה להדפיס את העמוד האחרון מהצילום לפי התיקונים..."; ד) ביום 16.5.1986קיבל בא-כוח המערערת את פסק-הדין המתוקן, החתום על- ידי אב-בית-הדין לבדו; ה) ביום 30.5.1986הוגשה בקשה על-ידי בא-כוח המערערת "להורות למזכירות להחתים את חברי המותב על פסק-הדין המתוקן"; ו) ביום 1.6.1986ניתנה החלטה על-ידי אב-בית-הדין "להחתים את 2נציגי הציבור האחרים על הפסק המתוקן. מדובר בתיקון טכני של הפרשי הצמדה על שכר טרחה"; ז) ביום 22.6.1986חתם המותב כולו על פסק-הדין המתוקן והוא נשלח בדואר רשום ביום 23.6.1986; ח) לגירסת בא-כוח המערער הומצא לו פסק-הדין המתוקן בחתימת כל חברי המותב ביום 11.7.1986; ט) ביום 25.9.1986נתקבלה הודעת ערעור על פסק-הדין במזכירות בית-הדין הארצי. נשוא הערעור הוא התביעה לפיצויי פיטורים שנדחתה ותביעה לפדיון ימי מחלה שנתקבלה בחלקה; י) במכתב החתום על ידי מזכיר בית הדין הארצי, מיום 26.9.1986, הוחזר הערעור על כל צרופותיו. במכתבו אל בא כח המערערת כותב מזכיר בית הדין כי "ערעור על פסק דין של בית-דין אזורי יש להגיש תוך 30יום. מועד זה עבר. אין אפשרות לרשום את ערעורך ברשימת הערעורים". יא) ביום 9.10.1986הביא בא-כוח המערערת את הודעת הערעור על צרופותיה למזכיר בית-הדין, תוך כדי הסבר על השתלשלות העניינים והפניית תשומת לב מזכיר בית-הדין לכך, שמאחר וימי פגרת בית-הדין אינם נלקחים בחשבון הרי שהערעור הוגש במועד; יב) ביום 2.11.1986קיבל בא-כוח המערערת מכתב נוסף ממזכיר בית-הדין (מכתב הנושא את התאריך 14.10.1986) ובו נאמר כי "עיון בפסק-הדין מראה כי נחתם ביום .12.5.1985אי לכך אין באפשרותי לקבל הערעור לרישום. זכותך לפנות לרשם בית-הדין בבקשה להארכת מועד"; יג) במכתב מיום 4.11.1986(שנתקבל במזכירות בית-הדין ביום 11.11.1986) אותו כתב בא-כוח המערערת למזכיר בית-הדין, הוא מפרט פעם נוספת את השתלשלות העניינים וכן מדגיש כי לאור מהלך העניינים לא נראה לו כי יש צורך בפניה בבקשה להארכת מועד, מאחר ו"הערעור הוגש במועד החוקי"; יד) במכתב מיום 11.11.1986כותב מזכיר בית-הדין, כי קרא את המכתב הנ"ל בעיון "ולא מצאתי בו משום סיבה לשנות את האמור במכתבי הקודמים אליך מימים 26.9.1986, 4.10.1986(צ"ל 14.10.1986). שוחחתי בעניינך עם הנשיא, וקיבלתי ממנו הנחיות לאמץ את תקנות סדר הדין האזרחי, לפיהן לא יקובל ערעור לרישום אם אינו ממלא אחרי ההוראות. בבירור נוסף שערכתי היום עם בית-הדין האזורי בתל-אביב הוברר כי פסק-הדין נשלח אליך ביום 19.8.1985"; טו) ביום 23.11.1986נתקבלה בבית-הדין הארצי "בקשה להורות למזכירות לקבל את כתב הערעור לרישום"; טז) בו ביום הוחלט על-ידי השופט מירון (רשם בית-הדין הארצי) "לראות בבקשה זו - בקשה להארכת מועד" ולזמן הצדדים לדיון; יז) ביום 16.3.1987נתקבלה ההחלטה נשוא ערעור זה. .3א) בהחלטתו, שם הרשם את הדגש על התקופה שבין ספטמבר 85ומאי 86, תקוה בה היה חוסר מעש מצד המערערת. את דיונו בהשלכות חוסר מעש זה עורך הרשם באספקלריית ההלכות שנקבעו לגבי בקשות להארכת מועד. על 2תקופות נוספות של חוסר מעש עומד הרשם בהחלטתו: הראשונה - זו שבין 12.3.1985ועד סוף אוגוסט 85, והשניה - ממאי 1986ועד ספטמבר 86; ב) הרשם דן גם באפשרות השלכתו של סעיף 81לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להלן - חוק בתי-המשפט ובמיוחד סעיף קטן (ג) שבו, ומסיק כי סעיף 81הנ"ל לא יהיה לעזרת המערערת שכן "א. המבקשת (המערערת) יכולה היתה כבר אז (באוגוסט 85) לערער על פסק-הדין נשוא התיקון או נעדר התיקון. ב. התיקון מתייחס להוצאות שלא הוצמדו. ושתי אלה שלובות ושזורות זו בזו מן הטעם הפשוט שהערעור שצורף לבקשה אין לו ולא כלום עם ההוצאות שנפסקו בבית-הדין האזורי - לאמר, אין בו השפעה כלל על נשוא הערעור, הוא לא היה תלוי בו לא מיניה ולא מקצתיה". בהקשר זה מוסיף הרשם בהחלטתו, כי "...אילו התיקון שניתקן, מקומו היה בין הנשואים לערעור, אפשר שהיה מקום להתעלם מכל הקורות שתוארו בגין השאננות שגילתה המבקשת, אלא שאין זה כך". מוסיף ומדגיש הרשם, כי "עיון בהודעת הערעור מבליטה (צ"ל מבליט) את נכונותה של המבקשת (המערערת) להגיש ערעור בטרם הומצא לה פסק-הדין החתום על-ידי שלושת חברי המותב (ראה פסקה ראשונה בהודעת הערעור). הדבר מצביע או לפחות רומז כי ניתן גם ניתן היה לעשות כן בעוד מועד ומה גם ללוות את הערעור בבקשה להארכת מועד 'לשם זהירות', אך גם זה לא נעשה" (הדגשה במקור); ג) אשר לטענה, כי פסק-הדין בעצם אינו פסק-דין כל עוד אינו חתום על-ידי שלושת חברי המותב, וכל זמן שלא קיבל פסק-דין אין מירוץ הזמן מתחיל, כותב הרשם, כי "מוכן אני עקרונית לקבל טענה זו ואולם אין לשכוח את הנסיבות כולן... בידי המבקשת (המערערת) היה פסק-דין חתום וכשר כבר בחודש מאי 1985וכפי שהסברתי, יכולה היתה לערער בשעתה ולטפל בתיקון במישור אחר וללא קשר לערעור"; ד) אשר לטענה, כי מיום קבלת פסק-הדין - 11.7.1986- ועד לפניה הראשונה אל בית-הדין - 25.9.1986- לא חלפו שלושים יום, אם תובא בחשבון פגרת בית-הדין, ולכן יש לרשום את הערעור, נאמר בהחלטה נשוא הערעור, כי "אילו היה מדובר בפסק-דין 'רגיל' שניתן!! ביום 11.7.1986, לא היתה מניעה לרשום את הערעור... אלא שאין מדובר בפסק-דין, אלא בתיקונו ועל טיב התיקון, אופיו ומהותו, כבר בארתי ואין לי להוסיף דבר"; ה) לאור כל הנ"ל הוחלט בהחלטה נשוא הערעור "לדחות את הבקשה נוכח העדר טעם מיוחד שיצדיק את האיחור". .4לפנינו, טען בא-כוח המערערת שתי טענות עיקריות: הראשונה - לאור סעיף 81לחוק בתי-המשפט, ובמיוחד סעיף קטן (ג), לפיו יש להתחיל את מירוץ הזמן לעניין הגשת ערעור מתאריך 11.7.1986- הוא היום בו הומצא לו פסק-הדין המתוקן, חתום בחתימות כל חברי המותב; משכך הדבר, כך טוען הוא, הרי עמד בלוח הזמנים לעניין הערעור, שכן ימי פגרת בית-הדין אינם נלקחים בחשבון לעניין זה. השניה - כי לא היה בסמכות מזכירות בית-הדין להחזיר לו את כתב הערעור. המשיבה תמכה בהחלטתו של הרשם, ומטעמיו. .5א) .1 טענתו המרכזית של בא-כוח המערערת נוגעת, כאמור, לסעיף 81לחוק בתי-המשפט. להלן המובאות הרלבנטיות מסעיף זה לענייננו: "(א) מצא בית-המשפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת... (ג) תוקנו פסק-דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק-הדין או ההחלטה האחרת". העומד לפירוש הוא סעיף מחוק בתי-המשפט, שהוחל על בתי-הדין לעבודה; את התשובה לסוגיה נחפש, בראש וראשונה, בפסיקת בתי-המשפט עצמם, אך למרבה הצער לא נדונה עד כה סוגיה דומה בבית-המשפט העליון. .2 איננו רוצים ואף איננו נצרכים בענייננו זה לקבוע בצורה פסקנית, האם תחולתו של סעיף קטן (ג) בסעיף 81, לחוק בתי-המשפט היא לעניין ערעור על תיקון לפי סעיף קטן (א) בלבד, או שעצם התיקון פותח את הדרך לערעור על פסק-הדין כולו. נראה לנו שבפרשנות סעיף 81, עליו כבר נאמר מפי השופט ש' לוין (ד"נ 29/83[1], בע' 437) כי: "... אין בו מתום וכולו פצע וחבורה ומכה טריה...", יש ללכת בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו. .3 אמנם, אין חולק על כך כי פסק-דין שאינו חתום על-ידי כל חברי המותב אינו פסק-דין (לעניין זה ראה דב"ע שם/130-3, רשות הנמלים בישראל - מאיר שובק; לא פורסם) וממילא לפני חתימתו על-ידי כל חברי המותב לא מתחיל מירוץ הזמן לגבי מועד הערעור על אותו פסק. מאידך - כל עוד אין פסק-דין מתוקן, הרי שהפסק שאינו מתוקן עומד עדיין בתוקפו. לאור הנ"ל, הרי שלגבי אותם נושאים עליהם רצה בא-כוח המערערת לערער, היתה פתוחה בפניו דרך הערעור על פסק-הדין המקורי והוא, כפי שעולה מנסיבות המקרה, לא עשה זאת במועד הראוי. .4 הוראת חוק יש לפרש על-פי המטרה העומדת ביסוד אותו חוק. מטרת המחוקק בסעיף ( 8הנ"ל היתה לאפשר תיקון פסק-דין ולהשאיר את זכות הערעור לאור התיקון, גם לאחר התיקון. אין לקבל את פירושה של המערערת, כי במקרה כמו זה שלפנינו, כאשר הערעור מתייחס לנושאים שבהם לא התבקש כלל תיקון וכאשר בעלי הדין פעלו לפי פסק-דין שניתן זמן רב לפני התיקון, יאופשר לבעל דין להגיש את ערעורו אחרי תיקונו של אותו חלק מפסק-הדין שלגביו אין ערעור. פירוש זה עומד בעליל נגד מטרתו הכללית של החוק, לתחום בזמן את המועד להגשת ערעור. .5 נראה לנו שבנסיבות מקרה כגון זה שלפנינו ניתן גם לראות בערעור על הפסק כולו מכוח סעיף 81(ג) הנ"ל משום שימוש שלא בתום לב בפעולה משפטית. (ראה סעיף 39ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973), והשווה לעניין זה את הנאמר בבר"ע 305/80[2], בע' 461). במאמר מוסגר נוסיף, כי אין בדברינו לעיל משום הבעת דעה על הדרך הנאותה לערעור, כאשר הערעור הוא על אותו חלק שתוקן בפסק-הדין וגם על הפסק כולו, וכן על אפשרות הערעור במקרה בו הערעור הוא אמנם על דברים שנקבעו בפסק המקורי, אך לתיקון היתה השלכה לגביהם. עוד נוסיף, כי סעיף קטן (ד) לסעיף 81הנ"ל אמנם קובע את דרך הערעור בנסיבות תיקון פסק-דין, אך אין ללמוד ממנו בצורה כוללנית גם למקרה בו הערעור מתמקד בחלקו של פסק-הדין שלא תוקן ובנסיבות הדומות לשלנו; ב) .1 כאמור - טענה נוספת לו לבא-כוח המערערת והיא, כי לא היה בסמכות מזכירות בית-הדין להחזיר למערער את ערעורו ולא לקבלו. .2 סימוכין לטענתו זו מוצא בא-כוח המערער בכך כי אין בתקנות בית- הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969, תקנה דוגמת תקנה 421לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-.1984 .3 אין בידינו לקבל טענה זו, וזאת מכמה נימוקים: האחד - בתקנה 73לתקנות בית-הדין לעבודה מצינו, כי: "ערעור יוגש במסירת ... של כתב ערעור לבית-הדין הארצי..." על בית-הדין הפועל בעזרת כוחותיו המינהליים, קרי המזכירות, לקבל ערעור; כתב הערעור חייב לעמוד במספר תנאים שנקבעו בתקנות - ביניהם עמירה בזמן שנקבע להגשתו, ומשלא עמד בהם אין על המזכירות, שהיא כאמור מעין אורגן של בית-הדין, לקבלו. מזכירות בית-הדין, כמזכירות כל בית-משפט, אינה משרד גרידא החייב לקבל כל מסמך המוגש לו, ללא בדיקה עניינית. כשם שמזכירות בית-דין לעבודה לא תקבל ולא תרשום ערעור על החלטת בית-משפט או בית-דין רבני, כך לא תקבל ערעור על החלטת בית-דין אזורי, ללא שתשולם האגרה המתחייבת מהתקנות או שעל פניו עולה בעליל כי עבר המועד הקבוע בתקנות להגשתו. השני - סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי: "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו ינהג בית-הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". בענייננו, פעל בית-הדין, שכוחותיו המינהליים מופעלים כאמור על-ידי מזכירות בית-הדין, בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק, שכן חסך הליך סרק מבית-הדין. השלישי - גם אם פורמלית צודק בא-כוח המערערת, הרי שטענה זו לא תעמוד לו מן הטעם, שגם אם נכון הדבר שלא היה בסמכות המזכירות להחזיר את כתב הערעור, הרי דינו היה להימחק על הסף מחמת האיחור בהגשתו, וזאת בין על-פי בקשה שהיתה מוגשת על-ידי המשיב ובין ביזמת בית-הדין עצמו. .6אשר על כן דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיבה הוצאות שכר טרחת עורך-דין בסך 600ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומו בפועל.איחור בהגשת ערעורערעור