קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי בגין איחור בהעברת כספים לקרן השתלמות: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - אב-בית-הדין; ה"ה פסטרנק וכהן - נציגי ציבור; תב"ע מו/123-1), שדחה את תביעת המערער לפיצוי בגין איחור בהעברת סכום לקרן ההשתלמות "כנרת". .2העובדות בהליך זה הן: א) המערער עבד תקופה ארוכה כמנהל כללי של המשיבה עד שהתפטר מעבודתו; ב) ביום 22.10.1984קויימה ישיבת מועצת המנהלים של המשיבה בהשתתפות המערער ובפרטיכל המסכם את הישיבה נאמר לענייננו: " .1מינוי מנכ"ל היושב-ראש מוסר כי בהמשך להחלטת מועצת המנהלים מיום 20.7.1984נכנסה לתוקפה ביום 15.10.1984התפטרותו של מר אהוד נייגר כמנכ"ל החברה. הוחלט למנות את מר פנחס בן רובי למנכ"ל החברה בתוקף מיום 25.10.1984, ולהקנות לו את מלוא הסמכויות המוקנות למנכ"ל, בכפיפות למועצת המנהלים. מר ש' נייגר הצביע נגד ומר א' נייגר מסביר שההצבעה הזו אינה אישית נגד מר בן רובי אלא נועדה להדגיש את טענתו, לפיה קיים קשר בין התפטרותו לבין רכישת מניותיו על-ידי חברת די.בי.אי.סי. אינטרנשיונל וגמר הסדר עמו לגבי תנאי פרישתו, וכי על כל הנושאים האלה להתבצע בד בבד. היושב-ראש משיב כי לפי ייעוץ משפטי שקבל, אין תוקף התפטרותו של מר א' נייגר מותנה בביצוע הנושאים האחרים שהעלה. .2סיכום החשבונות עם המנכ"ל היוצא היושב-ראש מודיע כי הנהלת החשבונות של החברה נתבקשה להכין בתיאום עם רואה החשבון של החברה חשבון סופי בקשר לפרישתו של מר א' נייגר, לרבות פדיון ימי החופשה שנצברו, וכי תערך בימים הקרובים פגישה משותפת לסיכום הנושא. לגבי הרכב שהועמד עד כה לרשות מר א' נייגר הוצע לו לרכשו מהחברה במחיר השוק"; ג) ביום 20.11.1984נערך הסכם פרישה (בצורת מכתב אותו מסר המערער למשיבה וזאת אישרה את תנאיו), ובו נאמר לענייננו: הריני לאשר בזה את המוסכם בינינו כדלקמן: .1סיימתי את עבודתי בחברתכם ביום 1באוקטובר, .1984 .2דמי פדיון חופשה המגיעים לי מכם בגין עבודתי בחברתכם מסתכמים בסכום כולל של 844,540, 7שקל בכפוף לניכויים במקור המחויבים על-פי דין, ולהפחתת חלקי בתשלומים בגין תגמולים במסגרת פוליסות ביטוח מנהלים ובגין קרן השתלמות, המקוימות על ידיכם לטובתי, לגבי המגיע לי כאמור. יתרת המגיע לי כאמור לאחר הניכויים וההפחתה הנ"ל ומקדמות על חשבון מסתכמת בסך כולל של 233,908, 3שקל. .6בכפוף לכך שתעבירו במועד, כמקובל עד עתה, לזכות חברת הביטוח וקרן ההשתלמות בהתאם את חלקי בתשלומים בגין תגמולים במסגרת פוליסות ביטוח המנהלים ובגין קרן השתלמות, שהופחת מהמגיע לי, כאמור בסעיף 2לעיל"; ד) אף כי קיימת-אי-התאמה בתאריכי הפסקת העבודה בין מסמך זה לבין פרטיכל מועצת המנהלים (פסקה א. לעיל) אין הדבר חשוב לענייננו; ה) המשיבה העבירה לקרן ההשתלמות את הסכומים שנוכו מהמערער זאת חלקה היא, בגין פדיון החופשה בסוף דצמבר .1984 .3המערער טען כי את התגמולים היה צריך להעביר בחודש נובמבר, מן הטעם שסיים את עבודתו אצל המשיבה בחודש אוקטובר .1984מסיבה זו נגרם לו נזק בגובה של הפרשי מדד אחד, שעה שהסכומים, לרבות הניכוי מסכומים ששולמו לו, הועברו לקרן ההשתלמות רק בסוף חודש דצמבר .1984 .4בית-הדין האזורי פסק כי העילה לפדיון חופשה קמה רק ביום 20.11.1984"עת הסכימו הצדדים לעקרון הפדיון ולסכום הפדיון, ולא לפני כן" ומשכך הדבר היה צריך להעביר את התשלומים לקרן תוך 30יום, דהיינו לא יאוחר מיום 20.12.1984, כך שלא נגרם כל הפסד למערער בגלל האיחור בתשלום, מאחר שלא היה כל שוני במצב מדד המחירים לצרכן בין המועד שבו בוצעה ההעברה (31.12.1984) לבין המועד שבו היתה צריכה להתבצע (20.12.1984). .5טענתו הבסיסית של המערער בערעורו לפנינו היא כי היה ברור לכל, שסיים את עבודתו בחודש אוקטובר, ומשכך הדבר לא היתה כל הצדקה להמתין ל"סיכום הפורמלי" בדבר פרישתו, שנערך בחודש נובמבר. המשיבה טענה כי, הלכה למעשה, הפסיק המערער את עבודתו עוד בחודש אוגוסט אותה שנה, כי מפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים התברר שאינו מסכים לסיכום, וכי היה מקום לראות את מועד היווצרות החיוב רק שעה שנחתם ההסכם בין הצדדים. עוד טען כי הוכח בבית-הדין שתשלומים לקופות גמל, לרבות קרן ההשתלמות, הועברו בסוף החודש שלאחר החודש שבו בוצע התשלום לעובד. .6שתי שאלות עומדות לדיון בערעור זה, השאלה המשפטית - עצם הזכאות להפרשות לקרן השתלמות בגין פדיון חופשה; והעובדתית - אם קיימת הזכאות, מתי נולדה. .7בשאלה הראשונה, המשפטית, דהיינו האם פדיון חופשה לכשלעצמו נושא בחובו זכאות הפרשות לקרן השתלמות, דן בית-דין זה שעה שנדונה אותה זכאות מכוח הסכם קיבוצי. וכך נאמר באותו פסק-דין (דב"ע מג/26-3, משה גבריאלי נגד מדינת ישראל - לא פורסם): " .1בדחותו את התביעה קבע בית-הדין האזורי כי פדיון החופשה אינו כלול בהגדרת 'משכורת' שבהסכם הקיבוצי, והטעם לכך הוא שהפדיון משתלם אחרי תום היחסים עובד - מעביד, כשהעובד אינו זכאי עוד למשכורת. מקביעה זו נבעה דחיית התביעה לחיי את המשיבה לשלם לקרן ההשתלמות אחוז משיעור פדיון החופשה. .2 מה למדים מההסכם הקיבוצי? בסעיף 18א' (3) להסכם, מוגדרת 'משכורת' ככוללת: משכורת יסוד תחילתית, תוספת ותק, תוספת יוקר, קידום ותק, תוספת שהיה בדרגה, גמול השכלה אקדמאית והתוספות הקבועות'. תחולתה של ההגדרה הורחבה על-ידי סעיף 18א (4) להסכם כדי לחייב בהפרשות נוספות ('הפרשות המעסיק %5'; 'הפרשות העובד, %2.5') במקרה של עליה בדרגה או 'שינוי אחר, למפרע, במשכורת (ו)'. זוהי איפוא המשכורת שבגינה קיימת חובת ההפרשה לקרן ההשתלמות כמקור למימון ולמימוש הזכות להשתלמות ולדמי השתלמות ('מענק ההשתלמות') מכוח ההסכם הקיבוצי. הזכות האמורה, זכות חוזית, הינה פונקציה של אורך תקופת העבודה והיא צומחת ומתרבה כל עוד קיימים יחסי עובד מעביד. כשמתייחסים להסכם הקיבוצי בלבד, בדין פסק בית-הדין האזורי. .3 אלא מאי? טענו שהזכות קמה משילוב ההסכם הקיבוצי וחוק חופשה שנתית. אין חולקין על כך שפדיון חופשה הוא 'שכר' (סעיף 17לחוק חופשה שנתית), אך השאלה היא האם ההסכם הקיבוצי מחייב את המעביד להפריש % 5לקרן ההשתלמות מכל שהינו שכר? תשלום לקרן השתלמות איננו 'שכר' במשמעות הרגילה של המלה. התשלום הוא בבחינת זכות נלווית - fringe benefit- מבחינת משפט העבודה האוטונומי; בקובעו שדין פדיון חופשה לכל דבר כדין שכר עבודה, לא התכוון המחוקק אלא לאותם המקרים שבהם מדובר בתשלום השכר ולא בשכר כבסיס לזכויות אחרות. כשקמה הזכות הנלווית, חופשיים היו הצדדים להסכם הקיבוצי להגדיר את הבסיס שישמש לאותה זכות. התוצאה אליה מגיעים מתיישבת גם עם מניעת תשלום כפול בגין אותה יחידת זמן". .8הדברים שנאמרו שם יפים, בשינויים המחוייבים, לענייננו. ביטוח עובד בקרן השתלמות, כשלעצמו, פירושו שהתשלומים לקרן ייעשו אך ורק כל עוד קיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים; פדיון חופשה משתלם לאחר שנותקו אותם יחסי עובד-מעביד, ומכאן כי אין מגיעים בגינו הפרשות לקרן ההשתלמות. אין פירוש הדבר שצדדים להסכם עבודה אינם רשאים להסכים על זכות עודפת, דהיינו: על תשלום לקרן השתלמות אף עבור התשלומים בגין פדיון חופשה, אולם הסכמה כזו צריך שתהא מפורשת, ואין היא נובעת מכללא מן ההתחייבות לתשלומים לקרן ההשתלמות. .9בענייננו לא תמצא בחומר הראיות, לרבות בפרוטוקול (ראה סעיף 2(ב) לעיל) כל התחייבות שניתנה לפני יום 20.11.1984לתשלום לקרן ההשתלמות בגין פריון החופשה, ומכאן התשובה אף לשאלה השניה - העובדתית. משכך הדבר, צדק בית-הדין האזורי בקביעתו, כי מועד ההתחייבות שעניינה תשלום לקרן השתלמות בגין פדיון חופשה הוא 20.11.1984, המועד שבו נחתם "הסכם הפרישה" בין הצדדים (סעיף 2(ג) לעיל). .10משקמה הזכות לתשלומים לקרן ההשתלמות בגין פדיון החופשה רק עם חתימת המסמך ביום 20.11.1984, ושעה שנאמר באותו מסמך כי הסכומים יועברו "במועד כמקובל עד עתה", היו למשיבה לפחות 30יום להעברת הסכומים וזאת מכוח סעיף 26לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ועוד 10ימים, מכוח המקובל אצל המשיבה להעברת סכומים לקופת גמל. ואם תאמר כי אין להתנות על מועד תשלום שנקבע בחוק - הרי שאיחור של אותם עשרה ימים אינו נושא הפרשי הצמדה (המדד הידוע ב- 20.12.1984זהה לזה של ה-30 לאותו חודש), סכום הריבית % 4לשנה) בגין שבוע הוא פחות ממזערי, ואין לחייב בפיצויי הלנה בגין סכום הנובע מפדיון חופשה. .11מכל הטעמים הללו עולה כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבה הוצאותיה בערעור זה בסך 750ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום תשלומו בפועל.קרן השתלמותהשתלמות