קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי האוסר על שימוש בצ'קים: 1. בפניי בקשה למתן פס"ד הצהרתי לפיו המשיב מס' 1 אינו רשאי לעשות כל שמוש בשיקים שנמסרו לו ע"י המבקש מס' 1 לרבות הגשתם לבנק לפרעון, סיחורם ו/או הסבתם ו/או מסירתם לכל גורם שהוא ו/או הגשתם לביצוע בלשכת ההוצל"פ, וזאת כל עוד המשיב מס' 2 - אביו של המבקש (להלן: "החייב") עומד בתשלומים שנקבעו לו עפ"י החלטת כבוד יו"ר ההוצל"פ מיום 2.3.98. אין מחלוקת על כך שביום 2.3.98 הוכרז החייב כמוגבל באמצעים לפי החלטת ראש ההוצל"פ בתיק מס' 6-17561-94-6 (נספח ב' לתובענה). אין גם מחלוקת שביום 24.2.98, דהיינו כשבוע קודם לכן, נערך הסדר תשלומים בין החייב, המבקש וחברת ש.ר. פרומט סחר ושרותים בע"מ (להלן: "הזוכה") שכותרתו "הודעה על הסדר תשלומים ובקשה למתן תוקף של חקירת יכולת" [להלן: "הסדר התשלומים] (נספח ג' לתובענה). בהסדר תשלומים זה התבקש ראש ההוצל"פ ליתן תוקף של חקירת יכולת להסדר, שלפיו החייב מאשר את יתרת חובו בתיק ההוצל"פ 01-37504-95-2 שהתנהל בין הזוכה לבין החייב והחייב הסכים לשלם לזוכה את החוב בתשלומים חודשיים שווים שוטפים ורצופים החל מיום 10.3.98 ואילך ב - 43 תשלומים של 400.- ש"ח. המבקש מס' 1 שחתום על הסדר תשלומים זה הוגדר כערב בהסדר והוא התחייב לערוב לפרעון החוב בתיק ההוצל"פ שעמד על סך 33,593.- ש"ח, ואולם, במידה ויבוצעו 43 התשלומים הנ"ל במלואם במועדם תפקע ערבותו של המבקש מס' 1 [דהיינו אם היה משולם כמחצית מהחוב]. מכוח החלטת ראש ההוצל"פ מ- 2.3.98, הוכרז כאמור החייב כמוגבל באמצעים ונאמר שהוא ישלם 600.- ש"ח לחודש בתיק האיחוד וכל עוד יעמוד החייב בתשלומים המפורטים יושהו כנגדו הליכי עיקול משכורת, עיקולים על חשבון עו"ש, הוצאת מעוקלים ופקודות מאסר. לטענת המבקש מס' 1, הוא זה שנתן את השיקים (נספח א' לתובענה) מחשבונו (והם גם נפרעו במשך מספר חודשים). לטענת המבקש מס' 1, בעקבות הסדר התשלומים הכרזתו של החייב כמוגבל באמצעים ועמידתו של החייב בהסדר התשלומים (שהזוכה הינה חלק מאותו הסדר לפי תיק האיחוד), אין בסיס לזוכה לגבות את החוב ממנו - מהערב. לטענת המבקש מס' 1, אין מקום לחיייבו לעמוד בהסדר התשלומים שהוא חתם כערב לו כל זמן שהחייב עומד בהסדר התשלומים ובעקבות האמור בחוק הערבות תשכ"ז - 1967, סעיפים 2 ו4- אין מקום לחייב את הערב יותר מחיובו של החייב. לטענת המבקש מס' 1 בסיכומיו, עקב היותו ערב יחיד לא ניתן לתבעו בלא שנתקיימו התנאים הקבועים לכך בסעיף 17 ג' לחוק הערבות [לפני שתוקן ב 1.6.98]. לטענת המשיב מס' 1 לגבי נושא הערב היחיד, ניתנה החלטה ע"י ראש ההוצל"פ ביום 28.1.97 בעקבות בקשה מיום 20.1.97 לאישור תובענה נגד ערבים יחידים, שלפיה ניתן אישור להגיש תובענה נגד הערבים, כשעל החלטה זו לא הוגש ערעור ולפיכך החלטה זו שרירה וחלוטה [להלן: "אישור התביעה נגד ערב יחיד"]. לטענת המשיב מס' 1, במשך כחצי שנה לאחר חתימת הסדר התשלומים שילם הערב את השיקים שנפרעו ולא טען כל טענה ולכן קמה גם מניעות ושיהוי, ומכל מקום, לטענת המשיב מס' 1 ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים אינה מעכבת את ההליכים כנגד החייב, לא מהווה פרעון החוב במלואו ולא משנה את דרכי פירעון החוב. לטענת המשיב מס' 1, מדובר בשינוי ביכולתו האישית של החייב לפרוע את חובותיו ושינוי זה אינו פוגע בחיובו של הערב. מה גם שהמבקש מס' 1 חב חיוב עצמאי מכוח עילה שטרית. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, החלטתי לדחות את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. לעניין הטענה לגבי התקיימות התנאים לגבי "ערב יחיד" [מלפני התיקון ב 1.6.98 שכן מדובר בערבות מחודש 2/98], הרי מעבר לכך שטענה זו לא נטענה כלל בתובענה אלא רק בסיכומים, הרי לאור האישור של ראש ההוצל"פ מיום 28.1.99 לתבוע את הערב היחיד עומדת לזוכה הזכות לתבוע את הערב היחיד כאמור בסעיף 17ג' לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 (לפני שתוקן ב - 1.6.98). ב. לגבי השאלה האם הערבות פקעה או בוטלה, הרי השאלה המשפטית הינה מה דינה של הערבות במקרה שהחייב הוכרז כמוגבל באמצעים ומשלם לפי איחוד תיקים. האם במקרה זה פוקעת הערבות או מוקפאת או משתנית או שמא הערבות עומדת בעינה בנפרד מהחיוב של החייב? בנקודה זו אני מקבל את עמדת המשיב מס' 1. כפי שנאמר ע"י כבוד הנשיא ברק בד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פד"י לח(3) 197 בעמ' 213, לגבי מקרה שלא ניתן לגבות מהאישה "עד שתתעשר" והוחלט שלמרות זאת ניתן להמשיך ולגבות מהערב, וכדברי כבוד הנשיא ברק: "בכל המקרים האלה הערב ממשיך להיות חייב חרף השינוי שחל בחייב. זו מטרתה של הערבות, שהיא באה בין השאר "לבטח" את הנושה מפני הסיכון שבפשיטת רגלו, פירוקו או מותו של החייב. רביעית, הדעה המקובלת היא, כי הסדרים הנעשים במסגרת ההוצאה לפועל ושיש בהם כדי להביא לידי דחיית ביצוע חיובו של החייב, אין בהם כדי לגרור השפעה דומה על חיובו של הערב. על הערב לשאת בחיובי הנערב על פי החבות המקורית שנטל על עצמו החייב (השווה סעיף 8(2) לחוק הערבות). ההסבר לדין זה הוא שאין ההוצאה לפועל משנה את אופיו של החיוב אלא אך את דרכי גבייתו ובכל זאת, הערב אינו נהנה מדרכי הגבייה החדשות. ניתן היה לומר, כי האופי הטפל שבחיובו של הערב גורר אחריו את התוצאה, ששינוי בדרכי הגביה בחיוב הנערב מביא לשינוי מקביל בחיובו של הערב. מובן, תוצאה זו אינה סבירה, שכן הסיכון של אי יכולת הפרעון של החייב היא סיכון שהערב נטל על עצמו." ג. אני סבור שבמקרה זה, הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית, עולה שהמבקש מס' 1 נטל על עצמו סיכון כערב גם במקרה של אי יכולת פרעון של החייב. מבחינה עובדתית מדובר ביחסים קרובים בין אב (החייב) לבן (המבקש מס' 1) כשהבן ערב לאביו החייב. הסדר התשלומים נעשה שבוע בלבד לפני הכרזתו של החייב כמוגבל באמצעים, דהיינו ברור שבזמן שנחתם הסדר התשלומים היה מודע המבקש 1 להליכי ההוצל"פ של אביו כעולה מהסדר התשלומים שבו נתבקש ראש ההוצל"פ ליתן להסדר תוקף של חקירת יכולת. המבקש מס' 1 היה יכול לצפות את הליכי ההוצל"פ ואת העובדה שהחייב לא יעמוד בהסדר התשלומים, וזאת בין היתר לאור מעורבותו בהסדר התשלומים, סמיכות הזמנים בין ההסדר לצו ראש ההוצל"פ והיחסים הקרובים בין החייב לערב. מבחינה משפטית, אני סבור שיש לבחון האם הערבות של הערב פוקעת או בטלה לפי חוק הערבות, תשכ"ז- 1967. במקרה זה החיוב של החייב לא השתנה, שכן החוב של החייב לזוכה עומד בעינו כשמדובר בהסדר תשלומים לתקופה מסויימת שאינה משנה את החיוב המקורי אלא מהווה רק דרך של הליכי גבייה שכל זמן שהם מתקיימים הרי גם לפי החלטת ראש ההוצל"פ עולה שכל זמן שהחייב עומד בתשלום יושהו כנגדו הליכי עיקול המשכורת וחשבון עו"ש, הוצאת מעוקלים, פקודות מאסר, ותו לא, דהיינו לא מעוכבים הליכים אפשריים אחרים ולא נמנעו מהנושים נקיטת אמצעים אחרים לגבות חוב כלפי החייב מלבד אלו שפורטו ובוודאי שהחיוב לא פוקע ולא בוטל. במקרה זה לא נפגע הכלל הנקוב בסעיף 4(א') לחוק הערבות שהערב לא חב ביותר מחיובו של החייב, שכן החיוב של החייב הינו למלוא החוב בלא קשר להסדר התשלומים בהוצל"פ. החלטת ראש ההוצל"פ לגבי הכרזת החייב כמוגבל באמצעים ותשלום באיחוד תיקים לא מהווה הסכם בין החייב לנושא או ויתור של הנושה לגבי הקטנת החיוב, וכן לא משנה את החיוב הנערב כמפורט בסעיפים 5 (א') (ג) לחוק הערבות, שכן החיוב המקורי הנו מלוא החוב. השינוי שחל במקרה זה הנו בדרך הגביה בלבד ובהליכי הגביה בהוצל"פ, דהיינו מדובר במקרה זה בקביעת ממצא בהוצל"פ לגבי יכולת התשלומים האישית של החייב ושינוי כזה ביכולתו האישית של החייב לפרוע את חובותיו אינו גורע מהחיוב המקורי ומחבותו של הערב [ראה לעניין זה הציטוט מפס"ד קוט שהובא קודם לכן, וכן לגבי טענה "אישית" שאינה עומדת לערב - ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מח(4) 463]. ה. כשם שהנושה ראוי לדרוש מן הערב את חובו כשניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק [סעיף 8 (2) לחוק הערבות] וכשם שצו הפטר כפשיטת רגל לא פוטר את הערב, סעיף 69(ג) לפקודת פשיטת רגל, גם ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים לא פוטרת את הערב מחבותו. ו. במקרה זה לא הופטר הערב באחת הדרכים הקבועות בסעיף 6 לחוק הערבות, שכן הנושה לא גרם לאי מילוי החיוב הנערב ולא מדובר כאן בטענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו כאמור בסעיף 7 (א') לחוק הערבות, שכן החיוב קיים עפ"י דין ועפ"י הסדר התשלומים והחייב רק השיג דרך של החזר תשלומים הקשור לגביית החוב בלא שהחיוב עצמו השתנה. ז. אני סבור שבמקרה זה, מעבר לכך כאמור שהערב בנו של החייב ידע היטב על כך שהליכי ההוצל"פ מתנהלים שנים, שיש סיכון רב בערבותו לחייב כזה וכבר במעמד החתימה על ההסדר מסר בעצמו את השיקים במקום החייב ועמד בהסדר התשלומים כחצי שנה, בלא לטעון כל טענה כנגד הפירעון, הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית יש לדחות תובענה זו. ח. כל זמן שהערב לא הופטר כדין עפ"י חוק הערבות ואין לו הגנה על פי החוק, וכל זמן שהחיוב של החייב לא בוטל ולא שונה אין מקום ואין גם הגיון לפטור את הערב. לפי קו המחשבה של המבקש מס' 1 כל פעם שהחייב יחתום ערבות לדוגמא לא ישלם ויוכרז כחייב מוגבל באמצעים, לא יוכל הבנק הזוכה להיפרע מהערבים. הדבר עומד בניגוד להגיון ובניגוד לדין. לפי הדין שהיה קיים לפני תיקון חוק הערבות שחל במקרה זה, הרי לגבי ערב רגיל מספקת דרישה של הנושה מהחייב לקיים את חיובו כדי שיוכל לדרוש מן הערב את מילוי ערבותו [סעיף 8 לחוק הערבות] בעוד בערב יחיד יהא צורך לפנות לראש ההוצל"פ שיאשר שעל מנת להיפרע מהחייב נקט הנושה בכל הליכי ההוצל"פ. ט. הליכי ההוצל"פ שננקטו נגד החייב במקרה זה ע"י הנושים הם שהובילו להיותו מוגבל באמצעים אך לא הביאו לפקיעת החיוב שלו כלפי הנושה. עפ"י הסדר התשלומים, ערב המבקש מס' 1 לפרעון החוב בתיק ההוצל"פ וערבותו פוקעת עפ"י הסדר התשלומים רק במידה וייפרעו 43 תשלומים של 400.- ש"ח כל אחד, ורק במקרה כזה. אין מחלוקת שלא נפרעו 43 תשלומים כאמור ולכן, ערבות המבקש מס' 1 לא פוקעת ולא נפקעה, ועצם העובדה שהחייב הוכרז כמוגבל באמצעים לא משנה, מבטלת או מפקיעה חיוב זה אלא מהווה שינוי ביכולת הגביה של הנושים וביכולת הפירעון של החייב שאינה מהווה לשינוי במצבו של הערב שהנו עצמאי במקרה זה. י. במקרה זה מדובר גם בשיקים שאוחז בהם המשיב מס' 1 ולמעשה למשיב מס' 1 יש גם עילה שטרית כנגד המבקש מס' 1, ויתכן שמן הראוי היה שהוא יטען את טענותיו במסגרת התנגדות לביצוע השטרות הנ"ל, אך מכל מקום אין הדבר גורע מהכרעתי. י"א. כמובן, שאם ימשיך החייב לשלם בתיק ההוצל"פ יש לעשות את ההתחשבנות באופן שהזוכה לא יקבל יותר מהחוב, ובכל מקרה יוכל הערב לחזור אל החייב להתחשבן עמו ולקבל ממנו את מה ששילם לנושה. 3. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקש מס' 1 לשלם למשיב מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין.איסור שימוששיקים