אישור הסדר נושים למרות התנגדות הבנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הסדר נושים למרות התנגדות הבנק:

החברה, חרושת מתכת בית השיטה (להלן: "החברה"), נקלעה לקשיים כלכליים, אשר בעטיים ניתן ביום 9/6/09, לבקשתה, צו הקפאת הליכים, אשר הוביל להסדר הנושים שבמסגרת בקשה זו עותר הנאמן, בהסכמת כל הנושים, למעט שני בנקים, לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין.

מלאכתו הקשה והמבורכת של הנאמן בתקופת הקפאת ההליכים הובילה לכך שנושים רגילים המשיכו לספק את שירותיהם וחומרי הגלם לחברה, במהלך תקופת הקפאת ההליכים, דבר אשר הציל את פעילותה העסקית של החברה, ונתן לה מרווח נשימה ויכולת המשך תפקוד כעסק חי, עד שלבסוף הושג הסכם שלפיו נמכרה החברה ונכסיה בהסכם מכר מותנה (להלן: "הסכם המכר") בין הנאמן לבין החברה הרוכשת, חב' פלסטרו אינטרנשיונל בע"מ, מקבוצתJOHN DEER מארצות הברית (להלן: "החברה הרוכשת") בסכום של כ-13,000,000 מיליון דולר.

המשך מתן השירות ואספקת חומרי הגלם על ידי הנושים הרגילים הצילו את החברה ונתנו לה אפשרות להמשיך בתפקודה והשגת המחיר הטוב שהוסכם בהסכם המכר הנ"ל, אך על פי הצהרתו של הנאמן, עוד בראשית הדרך, בשלב שבו פנה הנאמן לנושים הרגילים על מנת לשכנע אותם להמשיך לספק שירותים וחומרי גלם לחברה, על אף המחנק התזרימי והבעיה הכספית אליה נקלעה החברה, הם הסכימו לספק את השירותים וחומרי הגלם, בציפייה כי בבוא העת לכשיושג הסדר נושים, הם יקבלו דיבידנד בשיעור כלשהו.

יוצא אפוא כי על פי הדברים שפורטו על ידי הנאמן, הירתמותם של הנושים הרגילים להליך היתה מחויבת המציאות ותנאי בלעדיו אין להשגת התוצאה הסופית (הסכם המכר), תוצאה המקובלת ומבורכת, על ידי כלל הנושים, ללא יוצא מן הכלל.

יצוין כי סך כל הנשייה של כלל נושי החברה הינו כ-120,000,000 ₪, אך יודגש כי החברה מעסיקה דהיום כ-120 עובדים, אשר המשיכו לעבוד בזכות הקפאת ההליכים והמשך התנהלותה של החברה כעסק חי, וכן יודגש כי על פי המתווה שבהסדר הנושים, הם ימשיכו לעבוד, תוך תקווה שהחברה הרוכשת תעביר פעילות יצור לישראל, דבר שישמר את מקומות העבודה של 120 העובדים האמורים, מקומות עבודה אלה הם אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט שקל וישקול במסגרת בקשה זו, בייחוד לאור העובדה שהמפעל פועל באזור בית שאן, אזור מוכה אבטלה. יוצא שהשיקול של 120 מקומות עבודה ו-120 משפחות המתפרנסות וחיות בכבוד עקב המשך פעילותה של החברה והפעלתה של החברה וגם העובדה שמדובר באזור שיש בו מחסור מקומות עבודה ואבטלה גואה, כל השיקולים האלה ישמשו את בית המשפט כבסיס להכרעה, בסיס חשוב ושיקול משמעותי בשיקולים שבית המשפט ישקול בבואו להכריע בבקשה זו.

במסגרת האסיפות שהתקיימו לצורך אישור הסדר הנושים, אישרו בעלי המניות את הסדר הנושים, אושר הסדר הנושים על ידי כלל הנושים בדין קדימה (100%), אושר על ידי 4 נושים מובטחים מתוך 6 נושים מובטחים, דהיינו בשיעור של 66% מבחינה מספרית, אך בשיעור 90.5% מהיקף הנשייה, והנושים הבלתי מובטחים אישרו בשיעור של 99% ממספר הנושים (84 נושים אישרו את הסדר הנושים מתוך 85 הנושים הבלתי מובטחים) כאשר היקף הנשייה של אותם 84 נושים הוא כ-95%.

אותם שני נושים מובטחים שהתנגדו לאישור הסדר הנושים הם שני הבנקים, בנק מזרחי-טפחות והבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "שני הבנקים"). יצויין, בנק הפועלים, שהוא נושה מובטח שסכום נשייתו המובטחת הוא סך של כ-18 מיליון דולר, מסכים לאישור הסדר הנושים.

שני הבנקים המתנגדים לאישור הסדר הנושים טוענים כי הם ובנק הפועלים מחזיקים בערבות אישית של קיבוץ בית השיטה, בעל המניות העיקרי בחברה, ולטענתם על הנאמן היה לכנס אסיפת נושים מיוחדת עבורם, בהיותם בעלי אינטרס מיוחד בשל החזקתם בערבות אישית של הקיבוץ, וכי אילו היה הנאמן מכנס אסיפה שכזו, הרי אז הם היו מתנגדים לאישור הסדר הנושים בשל ההפטר הניתן לקיבוץ, וכי אז לא ניתן היה לאשר את הסדר הנושים בהעדר רוב מספרי של הנושים, באסיפה שכזו, משום ששני הבנקים יעמדו מול הסכמת בנק הפועלים. להזכיר, היקף נשייתם של שני הבנקים יחד הוא כ-1.8 מיליון דולר, לעומת בנק הפועלים שהיקף נשייתו המובטחת הוא כ-18 מיליון דולר. יוצא שאילו דעתם וטענתם של שני הבנקים תתקבל, הרי המושכות למעשה בידיהם של שני הבנקים ובייחוד הבנק הבינלאומי הראשון, שסכום נשייתו - 35,000$ בהיקף נשייה כללי של 120,000,000 שקל, וכאשר מנגד עומד בנק הפועלים, עם היקף נשייה של 18,000,000$ ומסכים להסדר הנושים. נושה של 35,000$ מבקש למעשה לטרפד הסדר נושים כזה וכתוצאה מכך יתכן ו-120 משפחות יאבדו את מקור פרנסתן.

שני הבנקים נסמכים בטענתם הנ"ל על סעיף 350 (ט) לחוק החברות הדורש רוב מספרי של כלל הנושים באותה אסיפה, ובתנאי שמחזיקים ב-75% מהיקף הנשייה של אותה קבוצת נושים.

בטרם אכנס לטענה עצמה ולשיקולים מאחורי סירובם של שני הבנקים, אבקש לומר כמה מילים באשר לפרשנות הראויה של הסעיף. עולה השאלה מדוע ביקש המחוקק לעגן את דרישת הרוב הן במספרי הנושים והן באחוז היקף הנשייה, כדי שההסדר יאושר ומהי המטרה והתכלית מאותו רוב נדרש. מטרת הסעיף היא להוביל לתוצאה צודקת אשר תמנע מנושה שהיקף נשייתו לבד עונה על דרישת ה-75% מכלל היקף הנשייה, ולחלופין, על מנת למנוע מהתאגדותם של מספר נושים ביחד טרפוד אישורו של הסדר נושים בשל הריבוי המספרי שלהם.

יוצא אפוא שבסעיף האמור, 350 (ט) לחוק החברות, מעניק המחוקק שיקול דעת לבית המשפט לבחון ולבדוק את הסכמתם או סירובם של נושה כזה או אחר, לאישורו של הסדר נושים, ומשהוסמך בית המשפט לבחון ולבדוק את השיקולים העומדים מאחורי הסירוב, או ההסכמה של אותם נושים, הרי מניה וביה הוסמך בית המשפט לאשר או לפסול הצבעה מסוימת, בין אם הצבעה חיובית לאישורו של ההסדר ובין אם הצבעה שלילית נגד אישורו של ההסדר.

אשר על כן, אני קובע כי בסעיף 350(ט) לחוק החברות הוסמך בית המשפט לבחון ולשקול את עמדתו של כל נושה ונושה וככל שייקבע כי הצבעתו מונעת מניעים או משיקולים זרים או משיקולים שאינם ענייניים, מוסמך בית המשפט לפסול את הצבעתו, אך ברור כי סמכות כזו שניתנת לבית המשפט מצופה בהחלט כי הוא תופעל במקרים חריגים ונדירים ביותר, משום שעלינו להזהיר את עצמנו, לבל נשים את שיקול דעתנו במקום שיקול דעתו של הנושה.

לסמכות הנ"ל של בית המשפט יש נדבכים מתחומי משפט שונים. סמכותו הטבועה של בית המשפט מעניקה לו סמכות לבחון ולבדוק את שיקולי הנושים שעמדו מאחורי הצבעתם. שיקולי תום לב גם הם מחייבים את בית המשפט לבחון ולבדוק את השיקולים שעומדים מאחורי הצבעת כל נושה ונושה. ודוק, השיקולים האמורים אינם שיקולי כדאיות כלכלית של הנושה, אלא הם שיקולים משפטיים חברתיים ומדיניות כלכלית וציבורית שחייבת להיות מוחזקת בידי בית המשפט ולא בידי נושה כזה או אחר שסכום נשייתו היחסי הוא בטל בשישים לעומת כלל הנושים האחרים המסכימים לאותו הסדר.

כפי שאפרט בהמשך, לא בנקל בית המשפט יפסול הצבעה מסוימת של נושה אך במקרה שלפנינו ולאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים ונסיבות העניין, מצאתי כי סירובם של שני הבנקים לא היה מבוסס על מלוא העובדות הדרושות, וכי המשך סירובם אינו עומד בתנאי תום הלב, בייחוד כאשר ידעו ויודעים הם כי סירובם עלול לטרפד את הסדר הנושים וטרפודו של הסדר הנושים עלול להוביל לקריסתו של הסכם המכר ובכך ייסגר המפעל המעסיק 120 עובדים.

יצויין גם כי שני הבנקים האמורים המתנגדים לאישור הסדר הנושים, מברכים על הסכם המכר שבין הנאמן לבין החברה הרוכשת, אך הם טוענים כי אין בין אישור הסכם המכר לבין אישור הסדר הנושים קורלציה, שמחייבת אישור הסדר הנושים, משום שלטענתם, ניתן לאשר את הסכם המכר ולדחות את הבקשה לאישור הסדר הנושים (טענה זו שגויה מבחינה עובדתית, כפי שיפורט בהמשך ומשזו הטענה הבסיסית שעמדה בייסוד הצבעתם, נראה כי הצבעתם התבססה על שיקולים עובדתיים שגויים).

במסגרת הסדר הנושים שמבוקש לאשרו, נכלל צו הפטר לקיבוץ בית השיטה, שהוא בעל רוב המניות בחברה ושהוא ערב לחובות החברה לשני הבנקים האמורים וכן לבנק הפועלים. להזכיר, סכום הנשייה של שני הבנקים הוא 1.8 מיליון דולר, ואילו סכום הנשייה של בנק הפועלים הוא פי עשר, דהיינו 18 מיליון דולר.

עיקר התנגדותם של שני הבנקים האמורים נשען על העובדה שהיה על הנאמן - כך הם טוענים - לכנס אסיפת נושים מובטחים בעלי ערבות אישית של הקיבוץ, שהם 3 נושים, בנק הפועלים, בנק מזרחי-טפחות והבנק הבינלאומי הראשון, שאילו נעשה כך, כי אז היה בנק הפועלים מצביע בעד אישור הסדר הנושים, אך שני הבנקים האחרים היו מתנגדים, ולכן - לאור דרישת החוק בדבר רוב של 50% מהנושים לאישור הסדר הנושים - לא היתה מתקבלת החלטה לאישור הסדר הנושים באותה אסיפת נושים ובכך הבקשה הזו היתה נדונה לדחייה.

לאחר ששמעתי בקשב רב, משך זמן ארוך את טענות הצדדים, מצאתי כי על מנת שבית המשפט יקיים את תכלית החוק ואת טובת העניין, עלי לאשר את הסדר הנושים, על אף "הכשל" האמור, וזאת בהתחשב בכך שבנק הפועלים המסכים לאישור הסדר הנושים הינו נושה מובטח בסכום העולה בעשרה מונים על סכום הנשייה של שני הבנקים המתנגדים, ולאחר שהתרשמתי כי התנגדותם של שני הבנקים האמורים, שסכום הנשייה שלהם הוא סכום זניח יחסית, אינה עומדת במבחני תום הלב בעת בואם להשתמש בזכותם להתנגד לאישור הסדר הנושים, ובעניין זה אפרט את דבריי.

אין לי ספק כי אישורו של הסדר הנושים, כמבוקש, היא התוצאה הצודקת כלפי כל המשתתפים בעניין, לרבות העובדים, החברה, המשק, החברה הרוכשת וכלל הנושים והכשל הנטען אינו אלא כשל טכני, שעלול לגרום לתוצאה בלתי צודקת בעליל ולא נכונה מבחינת המבט מלמעלה.

כאמור, התנגדותם של שני הבנקים האמורים מבוססת על שני אדנים עיקריים: האחד, הוא טענתם שאין הצדקה שהנושים הרגילים יקבלו 25% מסכום נשייתם המאושרת, שעה שאותו סכום היה צריך להיות מועבר לנושים המובטחים כחלק מסכום הדיבידנד המחולק להם, כך שלטענתם הדיבידנד המשולם לנושים הרגילים מחולק להם על חשבון הנושים המובטחים, והשני הוא שהליך הקפאת ההליכים שהוביל למכר המפעל לחברה הרוכשת הוא הליך של כינוס נכסים או פירוק במסווה של הליך הקפאת הליכים, כאשר ניתן היה להשיג אותה תוצאה במסגרת פירוק או כינוס נכסים, מבלי לתת הפטר לקיבוץ ואז הנושים המובטחים, ובכללם שני הבנקים האמורים, היו מקבלים סכומים נוספים מעבר לסכומים המפורטים בהסדר הנושים.

לטעמי, אין ממש בטענות שני הבנקים, וזאת מהנימוקים שלהלן:



סבורני כי אילולא הליך הקפאת ההליכים לא ניתן היה להשיג תוצאה טובה כזו, שבה המפעל נמכר לחברה הרוכשת כעסק חי, בסכום יחסית גבוה, אלא ספק אם עסקת המכר היתה יוצאת אל הפועל, וככל שהיתה יוצאת אל הפועל, ברור לדעתי, על פי טענות הנאמן, כי הסכום שהיה מתקבל אז הוא סכום נמוך בהרבה מהסכום שהוצע במסגרת הסכם המכר, שהושג בהליך הקפאת ההליכים. הדבר עלה בעבר במהלך הדיווחים השוטפים של הנאמן לבית המשפט בדבר המשא ומתן שהתנהל בין הנאמן לבין שתי חברות שהתעניינו במפעל, ואשר על פי אותם דיווחים, אותן שתי חברות פוטנציאליות לרכישה התנו את ביצוע הרכישה בכך שהמפעל יהיה מפעל פעיל וחי.




הסכום אשר הופרש לנושים הרגילים הוא סכום של 1,000,000$ מתוך 13,000,000$ שהוא סכום התמורה, כך שאמנם הנושים הרגילים מקבלים 25% מסכום נשייתם, אך אותו דיבידנד המחולק לנושים הרגילים, משקלו היחסי בסכום העסקה הוא 1/13 (כ-7.7%) מסכום התמורה המשולם על פי הסכם המכר.




כפי שהובהר בתיאור הנאמן, הנושים הרגילים השכילו להמשיך לספק את שירותיהם וחומרי הגלם למפעל, דבר שהיה מחויב המציאות על מנת לשמר את המפעל כעסק חי ואילולא אותה הסכמה של הנושים הרגילים, הסכמה שנסמכה על הציפייה כי יקבלו 25% מסכום הנשייה שלהם, אילולא אותה הסכמה, לא ניתן היה לשמר את המפעל כעסק חי, ולא ניתן היה להשיג את אותה תוצאה והסכם מכר.




תרומת הקיבוץ להסדר הנושים אינה בתרומתו המוחשית בנוסחת ויתורו על 500,000 ₪ חוב בדין קדימה שאושר לו בגין דמי שכירות אשר המפעל חייב לו - לקיבוץ - מהתקופה שלפני צו הקפאת ההליכים, כפי ששני הבנקים טענו לפניי, אלא תרומת הקיבוץ מתבטאת בשלושה מישורים: המישור האחד הוא ויתור על אותו חוב דמי שכירות המסווג כחוב בדין קדימה, חוב שעומד על סך של כ-500,000 ₪. המישור השני הוא ויתור הקיבוץ על דמי השכירות בתקופת הקפאת ההליכים ועד לאישור הסדר הנושים, שזה סכום נוסף של כ-150,000 ₪ והמישור השלישי, והוא העיקר, הוא המישור של הסכמת הקיבוץ לקחת מלוא האחריות על כל הבירורים והבעיות בתחום איכות הסביבה, אשר החברה הרוכשת התנתה את מימוש וקיום הסכם המכר, בכך שהקיבוץ ייטול על עצמו את האחריות באותו תחום, כתנאי מתלה, שאם הקיבוץ לא ייטול על עצמו אותה אחריות של בעייתיות בתחום איכות הסביבה בעבר, לתקופה שחלפה, לא תממש החברה הרוכשת את הסכם המכר ובכך למעשה כל ההסכם כולו יקרוס. בנסיבות האמורות ההפטר שניתן לקיבוץ הינו לטובת קיומו של הסדר הנושים, משום שהקיבוץ הצהיר כי בלי הפטר מערבויותיו לא ייטול על עצמו את האחריות בגין הבעיות בנושא איכות הסביבה, בעיות שעלולות להתבטא בסכומים משמעותיים.


מודע אני להלכה הקובעת כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתם של הנושים בשיקול דעתו שלו, אך מאידך בית המשפט אינו חותמת גומי, חסר שיקול דעת כליל, בייחוד מקום שהתמונה המצטיירת לעיניו היא תמונה ברורה שהסכם המכר שהושג במסגרת הליך הקפאת ההליכים הוא הסכם מבורך ומקובל על כל הנושים, כולל אלה המתנגדים לאישור הסדר הנושים (שני הבנקים האמורים), אלא דיני חדלות הפירעון מותירים תמיד את המושכות בידיו של בית המשפט, אשר במסגרת שיקוליו שוקל ורואה את התמונה במלואה, ומביט על המכלול ומביא בחשבון את כלל האינטרסים והשיקולים הקשורים ומתייחסים לכלל הנושים על כל סוגיהם וכן מביא בין שיקוליו גם את השיקול הציבורי המתבטא, בין היתר, בהתקיימותם של 120 מקומות עבודה, ובהתקיימותו של מפעל רחב היקף המעסיק מספר ספקי שירות ומספר ספקי חומרי גלם, דבר התורם למשק ולכלכלת האזור, מה גם שמדובר באזור פריפריה, מוכה אבטלה והסובל ממחסור משמעותי במקומות עבודה.

בית המשפט חייב לשקול את השיקולים שעומדים מאחורי הסירוב של שני הבנקים, במסגרת התנגדותם להסדר הנושים, לבחון אותם בתמונה הכוללת של העניין, ולבחון אם אותה התנגדות מועלית בתום לב אם לאו.

בעניין זה מצאתי כי התנגדותם של שני הבנקים אינה משרתת את המטרה של טובת הכלל, כולל טובתם הם, וכי התנגדותם מועלית משיקולים זרים, בתקווה שאם תתקבל, כי אז יהוו גוש חוסם שיטרפד את הסדר הנושים כולו, שמא בכך יוכלו להשיג יותר כסף לטובתם, אף אם הם גורמים נזק ליתר הנושים ולעובדים המועסקים במפעל, דבר שעלול להוביל לטרפוד הסכם הנושים והסכם המכר, ואז ייגרם נזק משמעותי למשק ולאזור, עת מפוטרים 120 עובדים ופוגעים ב-120 משפחות, על כל המשתמע מכך.

יתירה מכך, לאחר שהוברר כי בהעדר נטילת אחריות על בעיות איכות הסביבה, אחריות שהקיבוץ מוכן ליטול על עצמו כתנאי להפטר מערבותו, לא יהיה הסכם מכר, הרי לא ברורה עמדתם של שני הבנקים המברכים ומסכימים להסכם המכר, אך מתנגדים לאישור הסדר הנושים, רק מהטעם של מתן הפטר לקיבוץ מערבותו האישית.

הרי ממה נפשך?! שני הבנקים האמורים הינם נושים בסכום של כ-1.8 מיליון דולר ומחזיקים בערבות של הקיבוץ, והם מהווים 2/3 מבחינת מספר הנושים המובטחים המחזיקים בערבות אישית של הקיבוץ, אך בנוסף להם יש עוד נושה אחד, בנק הפועלים, שמחזיק בערבות אישית של הקיבוץ אך סכום נשייתו הוא 18 מיליון דולר, והם - שני הבנקים - מנצלים את הרוב המספרי שלהם על מנת לטרפד את הסכם המכר והסדר הנושים בכללותו.

הוא אשר אמרתי, סירובם של שני הבנקים לאישור הסדר הנושים, לא נסמך על כל העובדות המפורטות לעיל, אלא נסמך על רקע עובדתי שהתברר כי הוא שגוי, משחשבו כי ניתן לקיים את הסכם המכר, גם אם הסדר הנושים לא יאושר, אך לא כך הוא. בדיון שקוים לפניי למדנו כולנו כי ללא קבלת אחריות על בעיות איכות הסביבה והטלת אותה אחריות על הקיבוץ, לא יהיה הסכם מכר ואז לא יהיה הסדר נושים. יוצא שעמדתם של שני הבנקים כוללת דבר והיפוכו, מצד אחד מאשרים ומברכים על הסכם המכר ומסכימים לו, אך מאידך מתנגדים לאישור הסדר הנושים, דבר שיסכל את הסכם המכר עצמו.

יוצא אפוא שלמרות סכום נשייתם הקטן יחסית של שני הבנקים האמורים, כאשר סכום הנשייה של הבנק הבינלאומי הראשון הוא סכום של 35,000$ בלבד, סכום זניח יחסית לסכומי הנשייה בתיק זה, יכולים לעשות יד אחת ולהוות גוש חוסם על אף הסכמת כל יתר הנושים.

החוק אינו לשון ותו לא, אלא הוא גם לשון וגם רוח ותכלית. אמנם לא בנקל ימצא בית המשפט עצמו פועל שלא על פי לשון החוק, אך מקום שבו שני נושים מנצלים את הוראותיו היבשות של החוק על מנת לשמש גוש חוסם המונע אישור הסדר נושים על פי הסכם מכר שמקובל עליהם עצמם, הרי ברור לנו כי עמדתם נוגדת את רוח החוק ותכליתו, ובנסיבות אלה בית המשפט חייב לעמוד על המשמר ולפסול את עמדתם הנסמכת על רקע עובדתי שגוי, ומוּנעת - כך נראה - משיקולים שאינם לעניין.

לא שמעתי בטיעוני שני הבנקים האמורים טיעון המצדיק את עמדתם מלבד השיקול שבעצם האיום על טרפודו של הסדר הנושים והסכם המכר יש משום הטלת אימה על יתר הנושים, שמא בכך יוכלו להשיג העדפה על פני נושים אחרים, וזאת משום הרוב שהם מהווים מבחינה מספרית על אף היותם מיעוט בהיקף סכום הנשייה הכללי.

תימוכין לשימוש בסמכותי לא לאשר את עמדתם של שני הבנקים (או ליתר דיוק לפסילת עמדתם) מצאתי בהצעת חוק החברות (תיקון - הבראת חברות), התש"ע-2010, שם מוצע תיקון לסעיף 350 לחוק החברות המצוי, באופן שתינתן לבית המשפט הסמכות לנטרל את כוחם המשמעותי של המשתתפים המחזיקים בשיעור נמוך ביותר של ערך הנשייה המיוצג באסיפה, כך שמקום שבו שני נושים המחזיקים ב-10% בלבד מסכום הנשייה המובטחת, לא יוכלו לטרפד הסדר נושים, שעה ש-90% מהנשייה המובטחת בידי נושה שלישי, המסכים להסדר הנושים ומאמץ את המוסכם בו, וזאת משום שהתוצאה הזו מהווה אבסורד בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת, ודוק, זה המקרה שלפנינו, שני הבנקים האמורים מהווים רוב מספרי (שניים מתוך שלושה), אך מיעוט מבחינת היקף הנשייה שלהם (10%), ובהתנגדותם עלולים הם לגרום נזק משמעותי בהיקף גדול, הן לחברה עצמה, הן לנושים והן לעובדים והן למשק בכללותו, שעה שאם התנגדותם תתקבל, תצטרך המדינה לממן דמי אבטלתם של חלק גדול מה-120 עובדים המועסקים היום במפעל ושאמורים להמשיך להיות מועסקים שם ככל שהסדר הנושים יאושר והחברה תמשיך לפעול.

התרשמותי מהנסיבות המפורטות לעיל היא שהצטרפותם יד ביד של שני הבנקים, כגוש חוסם לטרפוד הסדר הנושים הוא שימוש חסר תום לב בזכותם לסרב לאישור הסדר הנושים וזאת משום שהסבריהם לאותו סירוב נדחו הן לגופם והן משום שנסמכו על רקע עובדתי שגוי.

הואיל ואין מתנגדים אחרים להסדר הנושים מלבד התנגדותם של בנק המזרחי-טפחות ובנק הבינלאומי הראשון, והואיל והתמונה המצטיירת לעיני כל המשתתפים בדיון, כולל שני הבנקים האמורים, כי הנאמן ביצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר, על ידי השגת אותו הסכם מכר, והואיל ותרומתו של הקיבוץ אינה מתבטאת אך ורק בויתור על סכום הנשייה שבדין קדימה בסך של כ-500,000 ₪, אלא תרומתו מתבטאת בשני מישורים נוספים, כמפורט לעיל, כאשר המישור של נטילת האחריות בתחום איכות הסביבה הוא תנאי שבלעדיו אין הסכם מכר, הרי ברור בעיניי כי התנגדותם אינה יכולה לעמוד בתנאי תום הלב והשימוש בתום לב בזכות הנתונה להם בדין, ולכן, בתמונה הכוללת, דין התנגדותם להידחות.

אשר על כן, אני מאשר את הסדר הנושים, כפי שצורף לבקשה נשוא תיק זה, ונותן להסדר הנושים, אשר אושר בכל אסיפות הנושים תוקף של פסק דין מחייב.

אין באישור זה כדי לחסום את בקשת בנק מזרחי טפחות בתיק בש"א 14/10 בסוגיית זכאותו לסכומי מימון המשלוחים וחלוקת הסכומים שהתקבלו מאותם משלוחים והדבר יידון ויוכרע במסגרת הבקשה האמורה וכל החלטה שתינתן שם, תחייב במסגרת הסדר הנושים וחלוקת הדיבידנד תותאם לפי ההחלטה שתינתן שם.



לא בלי היסוס, אינני עושה צו להוצאות ואינני מחייב את שני הבנקים בהוצאות הבקשה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה עם הבנק

  3. משכון בנקאי

  4. ארנונה - בנקים

  5. ארנונה על בנק

  6. חוב לבנק לאומי

  7. עורך דין בנקאות

  8. תרגיל עוקץ בבנק

  9. עורך דין בנקים

  10. התחזות לפקיד בנק

  11. אחריות בנק מלווה

  12. חשבון משותף בבנק

  13. הפרת הסדר עם הבנק

  14. התיישנות חוב לבנק

  15. ציפיות הלקוח בבנק

  16. חובת האמון הבנקאית

  17. עורך דין חשבון בנק

  18. התיישנות תביעת בנק

  19. חובת האמון של הבנק

  20. מניעת פעולות בנקאיות

  21. הפרת החוק מצד הבנק

  22. חוזה בין הבנק ללקוח

  23. עורך דין דיני בנקאות

  24. בונוסים למנהלי בנקים

  25. גביית יתר עמלות בנק

  26. יציבות כלכלית של בנק

  27. תביעה נגד בנק החקלאות

  28. ביטול סגירת חשבון בנק

  29. עמלת שורה בנק הפועלים

  30. תביעה של בנק נגד ערב

  31. ערעור על תביעה של בנק

  32. מענק יובל לעובדי בנק

  33. טעות בהסדר חוב עם הבנק

  34. תביעה נגד בנק דיסקונט

  35. גביית תוספת סיכון בבנק

  36. בקשה לביטול הגבלה בבנק

  37. תעריף הארנונה של בנקים

  38. קניית רכב משועבד לבנק

  39. מימוש שעבוד לבנק מלווה

  40. תביעת בנק להחזרת כספים

  41. עמלות אופציות מעוף בבנק

  42. חתימה על טופס ריק בבנק

  43. "מכתב העברה" לעובד בנק

  44. שביתת עובדי בנק דיסקונט

  45. תביעה נגד לקוח בנק לאומי

  46. פיצוי על סגירת חשבון בנק

  47. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  48. חובת הבנק לעדכן את הערב

  49. תביעה נגד הבנק הבינלאומי

  50. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  51. גביה בלתי חוקית בחשבון בנק

  52. עורך דין תביעות נגד בנקים

  53. תביעת בנק נגד לקוח על חוב

  54. עמלת פירעון מוקדם בנק לאומי

  55. תביעה נגד בנק על הפסד במכרז

  56. תביעה נגד בנק לאומי לישראל

  57. תיאום גובה עמלות בין הבנקים

  58. רישום הסדר מחיקת חובות בבנק

  59. פעולות בחשבון בנק ללא הרשאה

  60. חובת הקטנת הנזק של לקוח בנק

  61. עבירות כלכליות מנהל סניף בנק

  62. זכות עכבון רכב מול שעבוד לבנק

  63. תביעה של בנק המזרחי נגד לקוח

  64. תביעה של בנק דיסקונט נגד ערב

  65. תביעה נגד בנק בגין הגבלת חשבון

  66. ייצוג עובדי בנק ע''י ההסתדרות

  67. חיוב לפתוח תוכניות חיסכון בבנק

  68. התנהגות בנק ברגעי משבר חריגים

  69. תביעה בגין הפרת יחסי בנק לקוח

  70. צ'קים חוזרים של לקוח בבנק לאומי

  71. תביעה על זכויות בכסף בחשבון בנק

  72. בעלות על רכב מעוקל על ידי הבנק

  73. הגבלת חשבון בנק בגלל סירוב צ'קים

  74. תביעת בנק נגד מורשה חתימה בחשבון

  75. תביעה נגד הבנק הבינלאומי הראשון

  76. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  77. תביעה של בנק המזרחי על חוב בחשבון

  78. מעבר בנקים לשבוע עבודה של 5 ימים

  79. תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחותיו

  80. סגירת חשבון בנק עקב חשד להלבנת הון

  81. תביעה להחזר כסף שהופקד בבנק הדואר

  82. משיכת כסף מכספומט - תביעה נגד הבנק

  83. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  84. אישור הסדר נושים למרות התנגדות הבנק

  85. תביעה נגד בנק המזרחי לחייב כיבוד צ'קים

  86. אחריות בנק מלווה על איחור במסירת דירות

  87. חובת הבנק למסור מידע לערבים על הסדר חוב

  88. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  89. הסרת הגבלה על חשבון בנק דיסקונט בירושלים

  90. פתיחת חשבון חיסכון בבנק כתנאי להגדלת מסגרת

  91. תביעה נגד בנק לאומי בגין ניהול חשבונות לקוי

  92. מששילם הבנק לעובדו הוא זכאי כמיטיב להטבת נזקיו

  93. ויתור על דיור חלופי - חובת הסבר ע''י פקיד הבנק

  94. הגבלת אחריות בגין שירותים בנקאיים של דואר ישראל

  95. החתמת עולים חדשים שלא יודעים עברית על הסכם בבנק

  96. תביעה נגד בנק מזרחי טפחות – טעות בהוראה טלפונית

  97. נטען כי הבנק ידע אשת הנתבע "אשת קש" בלבד ללא שליטה אמיתית בחברה

  98. האם הבנק חייב כספים וזאת מכוח יישומו של "היתר עסקה" שנכרת בין הצדדים ?

  99. תביעה בשל נזקים כספיים שנגרמו (כביכול) עקב התנהלות רשלנית של הבנק ופקידיו

  100. משנקלעה החברה לחדלות פירעון הגיש הבנק את התביעה בטענה לחתימה על כתב ערבות

  101. בעסקאות ניכיון נוהג הבנק לעיתים ליצור קשר עם הסניף הנמשך על מנת לקבל אינפורמציה בדבר יכולת כלכלית

  102. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון