אכיפת הסכם בין חברה ישראלית לחברה זרה - הפורום הנאות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת הסכם בין חברה ישראלית לחברה זרה - הפורום הנאות: ערעור על החלטתו של רשם בית-משפט זה (כב' השופט ד' מינץ), מיום 17.1.10, בבש"א 10502/09, בגדרה דחה את בקשת המערערת לביטול ההיתר שניתן למשיבה ביום 9.7.09, להמציא את כתב התביעה למערערת מחוץ לתחום השיפוט (להלן - "ההחלטה"). רקע עובדתי וטענות הצדדים בהליך הקודם 1. המערערת הינה חברה זרה שמקום מושבה בארה"ב העוסקת, בין היתר, בפיתוח ומסחור פתרונות ומוצרים רפואיים. המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת במתן פתרונות בתחום הרפואה בישראל ומתמחה בייצוג חברות תרופות. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 12.5.08, המסדיר שיתוף פעולה טכנולוגי, פיתוח ושיווק בישראל של תרופה חדשה לטיפול חדשני בגידולים סרטניים (להלן - "ההסכם"). המשיבה הגישה תובענה כנגד המערערת לאכיפת ההסכם או, לחלופין, להורות על ביטולו, תוך השבת כספים ששילמה על-פיו. לצורך כך הגישה המשיבה בקשה להכיר בביצוע המצאת כתב התביעה למשרד עו"ד שלמה כהן ושות', בנימוק כי משרד זה מייצג את המערערת ודי בהמצאה זו, לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), כדי שזו תיחשב להמצאה לידי המערערת (בש"א 7314/09) . בקשה זו נדחתה ביום 24.6.09. ביום 5.7.09 הגישה המשיבה בקשה להמצאת כתב התביעה לידי המערערת בארה"ב, וביום 9.7.09 נענתה בקשתה (בש"א 8493/09 - כב' השופט ר' כרמל). 2. ביום 8.12.09 הגישה המערערת בקשה לביטול היתר ההמצאה, ולחלופין - לקבוע כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין הצדדים. במסגרת בקשתה זו טענה המערערת, כי ההסכם בין הצדדים נחתם באמצעות החלפת עותקים בדואר; כי בהסכם העניקה המערערת למשיבה רישיון בלעדי לייבא, למכור ולהשתמש בתרופה ONALTA, המיועדת לטיפול בסוגי סרטן מסוימים, וכן הרשאה להשתמש בסימן המסחר של המערערת בישראל, בקשר לקידום ואספקת התרופה, כאשר כל עלויות פיתוח ורישום התרופה בישראל חלות על המשיבה באופן בלעדי; כי המשיבה התחייבה להשקיע מאמצים מסחריים סבירים, על מנת להשיק ולמכור את התרופה; כי הוסכם בין הצדדים,שהדין המהותי אשר יחול על כל סכסוך במסגרת ההסכם, הוא הדין של מדינת מסצ'וסטס בארה"ב (להלן - "הדין הזר"); כי כל ההתחייבויות של המערערת לפי ההסכם נועדו לקיום מחוץ לישראל; כי המערערת התחייבה להדריך את המשיבה כיצד להכין את התרופה וכיצד להדריך את בית החולים בו יתבצעו הטיפולים, כאשר לשם כך התחייבה המערערת לספק למשיבה מסמכים והכשרה בהכנת התרופה, אולם לא הייתה חובה לעשות זאת בישראל כיוון שבהסכם לא פורט היכן תועבר ההכשרה. 3. לעניין היתר ההמצאה לחו"ל נטען על-ידי המערערת, כי נטל ההוכחה להוכיח כי התקיימו התנאים שבסעיפי המשנה של תקנה 500 - חל על המשיבה, ואולם אלו לא התקיימו במקרה דנן. לשיטת המערערת, לא התקיימו במקרה דנן הוראות תקנה 500(5) לתקנות, שכן לא חלה עליה החובה לקיים את החוזה בתחומי מדינת ישראל; אין בהסכם כל התחייבות של המערערת לבצע פעולה כלשהי בישראל; כל התחייבויות המערערת במסגרת ההסכם נועדו לקיום מחוץ לישראל; המערערת התחייבה לשלוח למשיבה חומרים מארה"ב, אולם לא התחייבה לבצע הכשרה בישראל אלא הזמינה צוות של המשיבה להדרכה במתקניה של המערערת בארה"ב. כמו כן נטען, כי לא התקיימו התנאים הקבועים בתקנה 500(7) לתקנות, שכן אף אם היה מחדל מצידה של המערערת, אזי המחדל היה בארה"ב ולא בישראל. לטענת המערערת, משלוח החומרים והמסמכים על-פי ההסכם אמור להתבצע בארה"ב. לנושא זה נטען גם, כי קיומו של נזק נטען בישראל אינו מספיק כדי לבסס סמכות על נתבע זר לפי התקנה האמורה. עוד טענה המערערת, כי אף אם יימצא כי התקיימו הדרישות של תקנות 500(5) ו-500(7) לתקנות, בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לדון בתובענה, מהנימוקים הבאים: מקום מושבה של המערערת הוא בארה"ב; אין לה עובדים, סוכנים, סניפים או חשבון בנק בישראל; כמו כן, אין לה כל קשר עסקי אחר עם ישראל; כל העדים מטעם המערערת מתגוררים מחוץ לישראל וקיום ההתדיינות בתחומי המדינה יקשה עליה מאד, ואין כל הצדקה להטיל עליה את ההוצאות הכרוכות בניהול התדיינות במדינה זרה. אשר על כן, עתרה המערערת לפני הרשם המלומד, לביטול היתר ההמצאה לחו"ל של כתב התביעה שניתן למשיבה. המערערת הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה, לטענתה. 5. המשיבה הגיבה לבקשת המערערת וטענה, בין השאר, כי יש לקבוע כי ההמצאה למשרד עו"ד שלמה כהן הנה המצאה כדין, ובשל כך אין צורך בהיתר המצאה לחו"ל. עוד נטען, כי הענקת הטיפול הרפואי במסגרת ההסכם נועדה להתבצע בישראל, כאשר בין השאר התחייבה המערערת על-פי ההסכם לספק, בישראל, פרוטוקול בטיחות קרינה; פרוטוקולים לטיפול; פרוטוקולים לסיעוד; מערכת הזרקה ממוגנת לצורך מתן הטיפול; אספקת ערכות התרופות בהן נעשה הטיפול; אספקת פרוטוקולים לסימון התרופה; מתן הכשרה בישראל לצוותי כוח האדם של המשיבה ושל בתי החולים, לרבות העברת פרוטוקולים מלאים של הטיפול וההדרכות ואספקת כל הידע והטכנולוגיה הרלוונטיים להצלחת הפרויקט. עוד נטען, כי המשיבה השקיעה זמן ומשאבים עצומים לצורך קידום וביסוס הפרויקט בישראל, על מנת להביא להצלחתו. מכל אלה ביקשה המשיבה ללמוד, כי קמה לה עילת המצאה לחו"ל על-פי תקנה 500(5), או על-פי תקנה 500(7) לתקנות. 6. אשר לשאלה האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לבירור התובענה, נטען על-ידי המשיבה כי אמנם כן הוא, שכן, כאמור, החוזה נועד להתקיים בישראל ואספקת כל הציוד, הידע וההדרכה אמורים היו להתקיים בישראל. עוד נטען, כי ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו שהתביעה תידון בישראל. לשיטת המשיבה, עצם החלת הדין הזר בהסכם דווקא מחזקת את המסקנה, כי ציפייתה של המערערת הייתה שמקום השיפוט ביחס להסכם יהיה בישראל, שאחרת היה נושא זה מוסדר בגדר תנית שיפוט, הקובעת פורום זר. המשיבה תמכה טענותיה בהפניה לפסיקה רלוונטית. החלטת בית המשפט 7. הרשם המלומד דן אחת לאחת בהרחבה בטענות הצדדים וקבע, כי אין מקום לשנות מהחלטתו של כב' השופט ר' כרמל, לפיה לא היה בהמצאת כתב התביעה למשרדו של עו"ד שלמה כהן, משום המצאה כדין. עוד נקבע, כי העובדה שאותו משרד עוה"ד קיבל על עצמו את הייצוג להגיש את הבקשה הנדונה לאחר מתן ההחלטה האמורה, אינה אומרת מאומה לגבי כשרות ההמצאה מלכתחילה, בשלב בו משרד עוה"ד טרם קיבל את הייצוג. אשר לשאלת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה נקבע, כי הנטל להוכיח את קיומן של החלופות על-פי תקנה 500 לתקנות, הוא על התובע, המבקש כי הנתבע הזר יתדיין בישראל. לאחר שעיין בסעיפי ההסכם הגיע בית המשפט למסקנה, כי ההסכם היה אמור להתבצע, לפחות בחלקו, בתחומי מדינת ישראל, וההפרה הנטענת באה לידי ביטוי באי-ביצוען של אותן התחייבויות שקיומן היה אמור להתבצע בישראל, ותביעת המשיבה באה, לכל הפחות, בגדרה של תקנה 500(5), אם לא בגדרה של תקנה 500(7). כמו כן נקבע, כי אין המדובר בתביעה טורדנית או טרדנית. בסופו של יום, כך נקבע, הרימה המשיבה את הנטל להוכיח כי היא זכאית למתן היתר לתחליף המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, לפי תקנה 500 לתקנות, בשל קיומה של "תביעה הראויה לטיעון" וקיומה של "שאלה רצינית" שיש לדון בה. 8. אשר לשאלת הפורום הנאות נקבע, כי נטל השכנוע לשכנע את בית המשפט, כי בית-משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה וכי בתחרות בין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט הזר, ידו של האחרון על העליונה, וכי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה - חל על המערערת. לעניין זה נקבע מבחן "מירב הזיקות", ועל-פי מבחן זה הגיע הרשם המלומד למסקנה, כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. לנושא זה ציין בית המשפט את הזיקות הקושרות את התביעה לפורום הזר, וכן את אלו הקושרות את התביעה לבית המשפט בישראל. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה, כי הלכה היא שאין הכרח להסיק מהסכמה לגבי הדין החל על ההסכם, את המקום הנאות לקיום הדיון, וכך גם בעניין שלפניו: בשעה שההסכם קובע את הדין אשר יחול על ההסכם, הוא נמנע מלקבוע את הפורום אשר ידון בו, ומכאן המסקנה כי ההנחה הייתה כי הדיונים המשפטיים בנושא ההסכם לא ייערכו בפורום האמריקאי דווקא. עוד נקבע, כי העובדה כי למערערת אין סניף בישראל, אינה מחזיקה כאן עובדים וחשבון בנק, אין בה כדי ללמד דבר אודות הפורום הנאות לדון בתובענה, ובעניין זה כפות מאזני הנוחות של הצדדים מאוזנות. בית המשפט הוסיף, כי אמנם ייתכן כי במסגרת הדיון בתובענה תזדקק המערערת להביא עדים מטעמה לישראל, אולם כאשר העולם כולו הופך ל"כפר אחד גדול", למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין את אותה משמעות מכבידה כבעבר. בית המשפט הגיע גם למסקנה, כי בית-משפט זה יוכל להתמודד בהצלחה רבה עם הדין האמריקאי, נוכח היכרותו את השפה הזרה של הדין על בוריה. עיקרי הטענות בערעור 9. בגדרם של הודעת הערעור, עיקרי הטיעון וטענות בעל-פה, שבה המערערת על טענותיה שהעלתה לפני הרשם המלומד בקשר לאי-התקיימות תנאי תקנה 500(5) לתקנות, וחזרה וטענה כי כל התחייבויות המערערת במסגרת ההסכם נועדו להתקיים מחוץ לישראל. כמו כן נטען, כי המדובר ברישיון לשימוש בקניין רוחני בעיקרו ולא ניתן ללמוד מהסכמים לאספקת טובין לענייננו, שכן התחייבותה של המערערת להעביר חומרים או מסמכים הנה שולית ואינה במהותו של ההסכם. לעניין זה נטען עוד, כי על המערערת הייתה החובה לשלוח את המסמכים ואת הטובין בארה"ב, ויעד המשלוח אינו רלבנטי, שכן השאלה היחידה היא היכן היה צריך לעשות את המעשה שעל אי-עשייתו קובלת המשיבה, ואם לא ביצעה את המשלוחים להם התחייבה, כי אז מחדלה הוא בארה"ב ולא בישראל. עוד נטען, כי מירב הזיקות מצביעות על בית המשפט בארה"ב, שהוא הפורם הטבעי לדון בתובענה, ולא בית המשפט בישראל, וכי הזיקות לישראל, שמנה הרשם בהחלטתו, אינן רלוונטיות. עוד נטען, כי הסכמת הצדדים להכפיף עצמם לדין הזר, מלמדת על זיקה לארה"ב ולא לישראל. כמו כן נטען, כי הרשם התעלם משיקולים שעל בית המשפט לשקול, כגון שיקולי יעילות על מנת למלא אחר הציפיות הסבירות של הצדדים, כמו כן גם נמנע מלשקול שיקולים ציבוריים של מערכת המשפט בישראל. עוד נטען, כי הקושי של המערערת בזימון וחיוב עדים מטעמה להתייצב לדיון בישראל, מקפח את זכויותיה להליך הוגן, וכל אלה מטים את הכף לטובת הפורום האמריקאי. לעניין השיקול הציבורי נטען עוד, כי ככל שיינתן פסק-דין בישראל לרעת המערערת, יהיה עדיין צורך לאוכפו בארה"ב; משמע, כי יהיה צורך בקיום הליך נוסף. 10. באת-כוח המשיבה, עוה"ד נרדה בן-צבי, טענה בעיקרי הטיעון ובתשובתה בעל-פה, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ואין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של הרשם המלומד, שכן לא נפל בהם כל פגם. לגישת המשיבה, מעיון בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהגישה המערערת עולה, כי המערערת זנחה את טענתה כי למשיבה אין עילת תביעה וכי במקרה דנן מתקיימת עילת המצאה לחו"ל על-פי תקנה 500(7) לתקנות. לשיטת המשיבה, יש לאמץ את מסקנותיו של הרשם המלומד לעניין עילת ההמצאה גם על-פי תקנה 500(5), שכן ההסכם נועד לביצוע בישראל, כמו גם אספקת הטובין, ולמעשה רובן ככולן של התחייבויות המערערת היו אמורות להתבצע בישראל. גם טענתה של המערערת, כי לא התחייבה לבצע הכשרה בישראל של אנשי המשיבה, משוללת כל יסוד עובדתי. לשם כך מפנה המשיבה לחלופת מכתבים בין הצדדים. המשיבה סמכה ידיה על קביעתו של הרשם המלומד, כי בית המשפט בישראל הנו הפורום הנאות לבירור התובענה, ומנימוקיו. אשר לעניין התחולה של הדין הזר נטען, כי קיימת חזקת שוויון הדינים שעליה רשאי להסתמך התובע בבית-משפט בישראל, ואם הנתבע סבור כי אין כך הדבר, רשאי הוא לטעון לכך, ונטל ההוכחה לחלותו של הדין הזר ומהותו - חלה עליו. עוד נטען, כי אין המדובר בהסכם לשימוש בקניין רוחני גרידא, אלא היה על המערערת להעביר מוצרים לישראל, כגון ערכות ההזרקה ועוד. עוד נטען, כי טענת המערערת כי אם תתקבל תביעתה של המשיבה תיאלץ המשיבה לנהל הליך נוסף בארה"ב לאכיפת פסק הדין, גובלת באבסורד מוחלט, שכן בכך מודיעה המערערת מראש כי לא תכבד את פסק-דינו של בית-משפט בישראל. אשר לשאלת השיקול הציבורי נטען על-ידי המשיבה, כי שיקול זה צריך להישקל בשוליים ובצורה מינורית בישראל. למשיבה אין כסף לנהל הליך משפטי בחו"ל, וקמה לה זכות חוקתית של הגישה לערכאות בישראל. לשיטתה, השיקול הציבורי צריך לעמוד כאשר מובאת לפני בית המשפט תביעה מפוקפקת, או כאשר כפות המאזניים מאויינות והזיקות שוות לחלוטין. במקרה דנן, כפות המאזניים אינן מאוזנות והנטל להוכיח כי הנן נוטות לעבר הפורום הזר חל על המערערת, אשר לא שכנעה את הרשם המלומד, ועל ערכאת הערעור לדחות את טענות המערערת. דיון 11. נתתי דעתי לכל טענותיהם של הצדדים, בכתב ובעל-פה, ומסקנתי היא כי דין הערעור להידחות. תחילה אדרש לשאלת ההמצאה כדין. מקובלות עליי מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של הרשם המלומד, כי על-פי הוראותיו של ההסכם בין הצדדים היה אמור ההסכם להתבצע, לפחות בחלקו, בתחומי מדינת ישראל. טענת המערערת, כי חלה עליה החובה למשלוח הפרוטוקולים השונים והטובין בארה"ב, מבלי לוודא שאלו אכן הגיעו ליעדם, אצל המשיבה, בישראל, וכי אם לא עשתה כן, כי אז הפרה לכאורה את ההסכם בארה"ב ולא בישראל, אינה מקובלת עליי. סעיף 3.9 להסכם, העוסק בהתחייבות המערערת לשלוח למשיבה את החומרים, מורה כי המערערת התחייבה לשלוח את האמור למשיבה בישראל, באמצעות שליח, על-פי בחירתה. לטעמי, לאור הוראות ההסכם ורצון שיתוף הפעולה בין הצדדים להצלחתו של הפרויקט בישראל, מתחייבת מסקנה כי היה על המערערת לוודא הגעתן של הערכות השונות לישראל, ובמשלוחם בארה"ב, מבלי לוודא הגעתם לישראל, לא יצאה ידי חובתה על-פי ההסכם, לכאורה. דברים אלו אמורים, אף אם תתקבל טענתה של המערערת, כי לא חלה עליה חובה להדריך את עובדיה של המשיבה בישראל דווקא. במצב דברים זה, חלה תקנה 500(5), הקובעת כי רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתב בית-דין אל מחוץ לתחום המדינה, כאשר "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה". די בכך להתיר ההמצאה אף אם לא על בסיס האמור בתקנה 500(7), הקובעת כי ניתן להתיר המצאה מחוץ לתחום המדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". 12. לשאלת הפורום הנאות: משקנה בית המשפט סמכות לדון בתביעה, קמה לו חובה לעשות שימוש בסמכות זו. יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לקבוע, במקרים מסוימים, כי לא יפעיל את סמכותו. אחד ממקרים אלו הוא על-פי דוקטרינת "הפורום הלא נאות". על-פי דוקטרינה זו, יכול בית המשפט לקבוע כי ישראל איננה הפורום הנאות לדון בתובענה, וזאת אם ימצא כי בית-משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתובענה. במקרה שכזה, רשאי בית המשפט למחוק את התביעה או לעכבה, על מנת שתידון בפורום הזר (ע"א 300/84 אבו עטייה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, 384-386 (1985); אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, 48 (מהדורה עשירית; 2009). המבחן מבחינת דוקטרינת הפורום הלא נאות, הנו מבחן "מירב הזיקות", היינו, על בית המשפט לבחון מיהו בית המשפט בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפיו של הנתבע ועליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד נח(2) 77, 82-84 (1994); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' Cae Electronics Ltd (לא פורסם, 4.9.07)). לשם בחינת "מירב הזיקות", על בית המשפט לשקול שיקולים שונים וביניהם מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים; גישה למקור הראיות; האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט; ההוצאות הכרוכות בהבאתם ועוד (רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 269-270 (1994); רע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited (לא פורסם, 30.8.2009)). בשאלה זו דומה, כי בשנים האחרונות חלה נטייה לצמצם את גדר המקרים בהם תתקבל טענת "פורום לא נאות", וזאת בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות של אמצעי התחבורה והתקשורת, "שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר" (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 113-114 (1998); רע"א 10250/08 קציב נ' Zao Raiffeisemsenbank (תאגיד זר) (לא פורסם, , 18.3.10)). במסגרת החלטת בית המשפט בדבר הפורום המתאים לדיון בתובענה, יש לשקול גם שיקולי יעילות, ובגדרם של שיקולים אלה יש לבחון את ציפייתם הסבירה של הצדדים ביחס למקום הדיון בתובענה, וכן האינטרס של ישראל בשיטת המשפט הישראלית לדון בתביעה (רע"א 10250/08 הנ"ל; רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos De Saude S/C Ltd, פ"ד נז(5) 414, 421-422 (2003)). 13. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, כאמור, מקום מושבה של המערערת הוא בארה"ב ואין לה עובדים, סניפים, או חשבון בנק בישראל, או קשר עסקי כלשהו אחר מלבד זה שנקשר עם המשיבה. לעומת זאת, לכאורה, התחייבה המערערת על-פי ההסכם למסור למשיבה פרוטוקולים וערכות טיפולים בישראל והניסוי בתרופה היה אמור להתבצע בבית-חולים בישראל. העובדה כי הוסכם בין הצדדים, כי הדין אשר יחול במקרה של סכסוך ביניהם הוא הדין הזר, אין בה בהכרח להביא לידי מסקנה כי הפורום הנאות הנו בארה"ב, ובנושא זה מקובלת עלי מסקנתו של הרשם המלומד. מסקנה זו מבוססת על יסוד האמור בעניין הגבס הנ"ל שם צוין, כי "יצרן המשווק את מוצריו לכל העולם ולא מתנה את מקום השיפוט, מגלה בעקיפין מודעות ומוכנות לכך שהדיון יכול וייערך בפורום אחר. על אחת כמה וכמה, כשהדין שיחול מותנה". לכאורה, מה פשוט יותר היה, כי כפי שהותנה שהדין שיחול על ההסכם הוא הדין הזר, כך יכלו הצדדים, ואולי שמא נאמר יכולה הייתה המערערת, לכפות על המשיבה גישה כי הפורום שידון הוא גם הפורום הזר. משלא נעשה כן, סבירה יותר המסקנה, ואף נאמר כי נוצרה ציפייה סבירה, כגישת המשיבה, כי הפורום הנאות הוא הפורום הישראלי. אשר לטענת המערערת בדבר הקושי בהבאת עדים לישראל. לדעתי, כמו גם דעתו של הרשם המלומד, אין להפריז במשקל שיש ליתן לטענה זו, שכן, דומה, כי נציגיה של המערערת היו כבר בעבר בישראל, ועצם נכונותה לחתום על ההסכם ולשווק את פיתוחי התרופה בישראל, על כל המורכבות של הניסוי בתרופה, אמור היה להביא לידי מחשבה כי אם יתגלע סכסוך בין הצדדים יובא הדיון בעניין לפורום ישראלי, על כל המשתמע מכך. כך גם באשר לטענה בדבר הקושי בהוכחת הדין הזר, אשר דומה כי בתי המשפט בישראל מצליחים להתמודד עם דין זר שאינו רק בשפה האנגלית אלא גם בשפות נוספות. 14. אשר לשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי הישראלי לדון בתובענה, השיקול ה"מערכתי". השיקולים שבבסיס אינטרס זה נוגעים לכך, כי המשאבים העומדים לרשות מערכת השיפוט מוגבלים ויקרי ערך, ולפיכך, כאשר הקשר של התובענה לישראל אינו רב, עלול הדבר לבוא על חשבון דיון בתביעות אחרות, בעלות קשר הדוק יותר לישראל (מיכאל קרייני, שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו, מחקרי משפט, יט, 67, 88-89 (2002); רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם, 14.9.2005); רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97, 100 (2000)). יצויין, כי בפסיקה הובאו דעות שונות, האם יש בשיקול ה"מערכתי" משום שיקול עצמאי לדחייתה או קבלתה של בקשת סילוק על הסף, ואולם על-פי הפסיקה מהעת האחרונה דומה כי "שיקול זה בהחלט מהווה שיקול נוסף אשר על בית המשפט לבחון בגדר המבחנים לקביעת נאותות הפורום" (רע"א 9810/05 הנ"ל, מפי כב' השופט א' גרוניס, בהסכמת כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין וכב' השופט ס' ג'ובראן, פיסקה 11 לפסק הדין והאזכורים שם; רע"א 10250/08 הנ"ל, בפיסקה 7). דומה, כי אף על-פי מבחן זה, כאשר הנו נכלל במסגרת מכלול השיקולים, יש ליתן עדיפות לפורום הישראלי, כקביעת הרשם המלומד. 15. כאמור, בדיון לפניי טען ב"כ המערערת, כי יש לבחון שיקול נוסף והוא בקשר ליעילות האכיפה והביצוע של פסק הדין, אם יינתן לטובת המשיבה, היינו, כי יהא על המשיבה לנקוט בהליך של אכיפת פסק הדין בארה"ב. בנושא זה מצינו ברע"א 10250/08 הנ"ל (פיסקאות 8-9 לפסק הדין), כדלקמן: " בפסיקת בית משפט זה טרם גובשה עמדה אחידה באשר לאופן בו יש להתייחס לשיקול יעילות הביצוע והאכיפה של פסק דין במסגרת הדיון בשאלת הפורום בו תידון התובענה. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, בעניין הגבס עמד השופט אור (בדעת רוב) על כך שלשיקולי האכיפה יש ליתן משקל משמעותי. עוד צוין לעניין זה, כי בדרך כלל לא 'ישמעו טענות בדבר יעילות האכיפה מצידו של הנתבע' (עניין הגבס, בעמ' 117-116). לעומת זאת, באותו מקרה סבר השופט טירקל, כי שיקול האכיפה אינו צריך לקבל משקל משמעותי, שכן: '...מדובר כאן בשיקול שהוא 'חיצוני' להליך השיפוטי הנדון; נובע מן ההכרעה הניתנת בסופו של ההליך השיפוטי, אך אינו חלק ממנה ואינו כרוך בה, אלא 'נגרר', כביכול, אחריה' (עניין הגבס, בעמ' 118; ראו גם, רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 124 (2001); דנ"א 7059/01 Forum Bruno Krieski נ' מרכס (לא פורסם, 11.12.2001)). 9. לטעמי, שיקול יעילות האכיפה צריך לקבל משקל מסוים במסגרת מכלול השיקולים שנידונו לעיל. עם זאת, אינני סבור שיש בו, כשלעצמו, כדי להכריע את הכף לכאן או לכאן במסגרת הדיון בשאלת נאותות הפורום (ראו גם, בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 655 (2002))". יצויין, כי טענתו זו של ב"כ המערערת, כי יש לבחון שיקולי יעילות ואכיפה, עלתה לראשונה במסגרת הערעור ולא עלתה כלל לפני הרשם המלומד, ודומה כי מטעם זה בלבד יש לדחותה. אולם, גם לגופו של עניין יש לדחות הטענה, שכן נקודת המוצא צריכה להיות, לדעתי, כי בעל דין אמור לקיים פסק-דין שניתן נגדו. עצם העלאת הטענה על-ידי המערערת, יכול ויצביע על חוסר תום-לב מצדה. מכל מקום, איני סבור כי לשיקול יעילות האכיפה יש ליתן את המשקל המכריע בעניין שלפנינו, שכן, כאמור, מירב הזיקות האחרות מובילות למסקנה כי הפורום הנאות הוא בית המשפט בישראל. 16. לא למותר לציין, כי לטעמי במקרה דנן עולה ומתגברת הזיקה לבית המשפט בישראל, כאשר המערערת אינה מכחישה כלל ועיקר את טענת המשיבה, כי לא מילאה אחר ההסכם בין הצדדים. ב"כ המערערת הודה במסגרת הדיון לפניי, כי המערערת נמנעה מלשלוח לישראל, או למשיבה, את אשר התחייבה לו במסגרת ההסכם בין הצדדים, אף כי לא נמסר מה הסיבות שהובילו לכך. שיקול זה, ראוי לו כי ישמש כשיקול דומיננטי ומרכזי בבוא בית המשפט לשקול לעניין הפורום הנאות, שהרי אם לא תאמר כן, יכול וישתמע כי בעל הדין הטוען לקיומו של פורום אחר מנסה בכך להכביד בדרך לא ראויה על הצד הנפגע. סוף דבר 17. העולה מן המקובץ הוא, כי דין הערעור להידחות. 18. המערערת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪. חוזההפורום הנאותמשפט בינלאומיאכיפת חוזהחברה זרה