קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אצבע נתפסה בשרשרת אופנוע: .1תביעה זו הוגשה בעקבות טענה לתאונת דרכים מיום 20.12.97אשר הותירה נכות לצמיתות בשיעור %8, בתחום האורטופדי. .2ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4ג' לעניין גובה הנזק בלבד. ביחס לחבות ב"כ הצדדים חלוקים באם האירוע נופל בהגדרת "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פלת"ד או באם לאו. לתאונת דרכים. .3האירוע תואר בסעיף 3לכתב התביעה כדלקמן: "בתאריך 20.12.97בשעה 00: 11או סמוך לכך, הניע התובע את האופנוע הנ"ל, לקראת הנסיעה, ואז החל בשימון שרשרת האופנוע לפני הנסיעה, כאשר הוא מונע ואז לפתע נתפסה ידו הימנית של התובע בשרשרת והוא נפגע באגודל יד ימין". .4אין כל ספק, כי אין מדובר ב"תיקון דרך" זאת לאור פסק דין שניתן בענין יונאי, ע"א 3024/94, שם נאמר בסעיף 11של פסק הדין כדלקמן: "בטרם אסיים את הדיון ביסוד ה"שימוש" בהגדרת "תאונת דרכים", אעיר כי לדעתי צדק בית המשפט קמא בקבעו, כי לא מדובר במקרה שבפנינו בתיקון דרך או בטיפול דרך. ה"טיפול" שנעשה בטרקטור בענייננו בוצע בחצר המשק בו עבד המערער, כפי שנפסק בענין דראושה הנ"ל, כאשר מדובר ב"טיפול" הנעשה "בחצרים של מקום העבודה", אין לראות בו משום "טיפול דרך" (שם בעמ' 482לפסק הדין)". .5ב"כ התובע טוען כי יש להבדיל בין "חצרים" של מקום העבודה ובין "חצרים" שהם חניית הבית. לענין זה, הביע כב' השופט אור, השופט שנתן את פסק הדין בענין יונאי, כי אין הבדל באם מדובר בחצרים במקום העבודה או בחצרים במקום אחר, כגון: במקום החניה ליד הבית. דעה זו הובעה ע"י כב' השופט אור, בהשתלמות שופטים במסגרת המכון להשתלמות שופטים, שנערכה בדיני נזיקין בשבוע האחרון של אפריל שנה זו. אמנם, הדבר לא נאמר בפסק דין, אך יש לתת משקל ממשי לדברים שנאמרו על ידי שופט בית משפט עליון אשר ידו רבה בכתיבת פסקי דין המתייחסים לחוק פלת"ד. בתי משפט כולל בית משפט עליון, נוהגים להסתמך על מאמרי מלומדים, או לפחות לצטט אותם, אינני רואה הבדל בין מאמרי מלומדים שנרשמים לבין דברי מלומדים (במקרה זה שופט בית משפט עליון), הנאמרים בפורום רשמי בעל פה. .6ב"כ התובע מסתמך על פסק הדין המפורסם בענין "עוזר נ. אררט" רעא 8061/95, פד"י נ (3), עמ' .532 אני מסכים כי השלב הראשוני בבדיקה, הינו האם המאורע נופל להגדרה הבסיסית: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". עד כאן, אני מסכים. ומכאן, טענתו כי המקרה נופל בגדר "שימוש ברכב מנועי" בגלל "תיקון דרך", איננה מבוססת משפטית, ועל כך אני מצר, אך אני כפוף הן להלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בפסק דין יונאי, ואני מושפע ומונחה מהשקפתו של כב' השופט אור, אשר איננו רואה כל הבדל באופי החצרים. מובן מאליו, כי פסק דין של בית משפט עליון, או השקפת בית משפט עליון, עדיפה על פני שלושת פסקי דין של בית משפט שלום או ארבעת פסקי הדין, שציין ב"כ התובע בסיכומו בכתב. .7סיכומו של דבר, ההגדרה הבסיסית הראשונה איננה עוזרת לתובע, ועלי לבחון באם התקיימו תנאים להחלת אחת החזקות החלוטות המרבות, בחלופות אחרות, הנמצאות בבסיס ההגדרה של "תאונת דרכים". .8טוען ב"כ התובע, כי ניתן לראות באירוע כ-"ניצול הכח המיכני של הרכב". בהקשר לכך טוען ב"כ התובע את הטענות הבאות: "אין ספק שהמקרה הנדון בו נפגע התובע הינו מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של האופנוע, שכן האופנוע היה מונע ואצבעו של התובע נתפסה ונקטעה אך ורק עקב ניצול הכוח המיכני של האופנוע, שכן האופנוע היה מונע ואצבעו של ההתובע נתפסה ונקטעה אך ורק עקב ניצול הכח המכני של האופנוע, כאשר נתפסה בגלגל השיניים ובשרשרת. אין ספק, שגם הסיפא של ההגדרה התקיימה במקרה הנדון, שכן האופנוע לא שינה את ייעודו המקורי במהלך השימוש בו". .9לאחר מכן מסתמך ב"כ התובע על פסק הדין של כב' השופט גריל בת.א. 411/95 אטיאס נ. הפניקס, אשר פורסם בצלטנר עמ' .4461 עיינתי בפסק הדין, אני מסכים עם התוצאה אליה הגיע השופט גריל, אני מסכים, כמו כן, עם האמור בסעיף יב' של פסק הדין, שם נאמר כדלקמן: "... לכן, טענת בא-כוח הנתבעת שההיבר הורם כחלק מתהליך תיקון המשאית מבלי שנוצל לשום מטרה ולשום ייעוד, אין בה כדי לשנות את התוצאה אליה מגיעים על-פי ההגדרה שבחוק. די בכך שפעולת הרמת ההיבר היא חלק אינטרלי מפעולת המשאית, ושלצורך הרמתו של ההיבר לא שינתה המשאית את ייעודה המקורי, ושהאורע התרחש מחמת ניצול הכוח המכאני של הרכב, על מנת לענות על אותה "חזקה חלוטה מרבה" המכניסה גם ארוע מסוג כזה, לתוך ההגדרה של "תאונת דרכים". הנסיבות במקרה של אטיאס נ. הפניקס, שונות מהמקרה שבפנינו, שם אכן, דובר במובהק בניצול הכח המכני של הרכב. .10ב"כ הנתבעת טוען ביחס לנקודה זו, של ניצול הכח המכני, בסיכומו בכתב, בסוף עמ' 2כדלקמן: "ביהמ"ש הנכבד מתבקש לדחות הטענה של תהובע בסיכומיו שאין מקום לטעון אותה ואף נטעה בחצי פה כן התובע לא נפגע בעת ניצול כוחו המכני של האופנוע כמקור לאנרגיה - המקרה אירע בתהליך רגיל של הפעלת האופנוע ומבלי שיהיה שימוש בכוחו המכני של האופנוע למטרה כלשהיא. ביהמ"ש מופנה בענין זה להלכה שנקבע בענין 326/80סועאד נ. טאהא אשר פורסם בפד"י ל"ה (3) 201ולפיו אין המקרה הזה נופל בגדר המקרה של ניצול הכוח המכני של הרכב במהלך מימוש יעודו המקורי". .11בין היתר מסתמך ב"כ הנתבעת על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בענין סואעד נ. טאהא פד"י ל"ה (3) עמ' .201 פסק דין סואעד, ניתן שנים רבות לפני תיקון 8, ברם, כב' הנשיא א. ברק, בפסק דינו המנחה בענין "עוזר נ. אררט", פד"י נ (3), בעמ' 561, ציין במפורש, כי החזקה החלוטה בדבר ניצול הכח המכאני של הרכב, בה לקיים את פסק דין של בית משפט עליון בפרשת סואעד. עם זאת, אני סבור כי לא ניתן ללמוד בענייננו מפסק הדין האמור, כי שם השאלה היתה אחרת והתייחסה להפעלה של ציוד שחובר לרכב מנועי והאם ההפעלה ד'שם, ענתה על ההגדרה של "תאונת דרכים". אצלנו בשונה אין מדובר בציוד שחובר לאופנוע, אלא בפעולה שנעשתה באופנוע עצמו ללא כלי עזר שחובר לו והופעל ע"י הכח המכני. .12באותו פסק דין, עוזר נ. אררט, נאמר ע"י כב' הנשיא ברק, בהקשר לניצול הכח המיכני של הרכב, בעמ' 565מול אות שוליים "ו" ו-"ז" כדלקמן. "אכן, המבחן התעבורתי מוצא את ביטויו בהגדרה הבסיסית לא רק במרכיב של "למטרות תחבורה", אלא גם בפירוט העניינים הפרטיקולריים המופיעים בהגדרת הדיבור "שימוש", כך, למשל, "טיפול דרך" או "תיקון דרך" הם "שימוש" ברכב, לעומת זאת, "טיפול בית" או "תיקון בית" אינם בגדר "שימוש", הבחנה זו - שלא הוכרה על פי המבחן הייעודי, אשר ראה בכל טיפול ותיקון "שימוש לוואי - מבוססת על המבחן התעבורתי ומבטאת אותו". אכן, הדברים שנאמרו יפים לסוגיה הראשונה בה דנו בפסק דין זה, בקשר לתיקון ו/או טיפול בית, שאינם נכללים - אך הם יפים גם לענין הסוגיה של ניצול הכח המכני והם נאמרו בקשר לכך. .13אני יוצא מתוך נקודת הנחה, שאכן המנוע היה מונע, אך אינני סבור כי יש הבדל משפטי באם המנוע מונע או באם לאו, זאת מאחר ואין חולק כי הרכב לא הוזז ממקומו ולא היה בתנועה. תאונה המתרחשת כאשר רכב בעמידה, השאלה היא האם התאונה או האירוע עונים על הגדרת "תאונת דרכים" או באם לאו, איננה תלויה בהפעלת המנוע. .14ב"כ התובע בתגובתו בכתב אותה כינה "תשובה לסיכומי הנתבעת", שהוגשה ביום 21.6.99, ציטט בפני את פס"ד "עופר נחום" הידוע - רעא 613/95, פד"י נ"א (4) עמ' .664 אין חידוש בנקודה זו של ניצול הכח המכני, בפסק דין עופר נחום, האירוע שהיה הזזת תורן המלגז ע"י כח מכני של המלגזה, איננו שונה במהותו המקרה שעמד בפני השופט גריל בענין אטיאס נ. הפניקס, שם דובר על הרמת ההיבר באמצעות הכח המכני. .15נדרש קשר סיבתי בין ניצול הכח המיכני לבין האירוע, כפי שהוסבר ע"י כב' הנשיא ברק בע"א 6000/93 קואסמה נ. רג'בי פד"י נ (3) עמ' 661, בעמ' .670 קשר סיבתי זה הוא כפול, ראשית, נדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי ונדרש קשר סיבתי משפטי, ועל כך עמד כב' הנשיא ברק בהרחבה. קשר סיבתי מסוג זה, לא קיים במקרה שלנו, האירוע נגרם עקב כך שידו הימנית של התובע, לפי גירסתו, נתפסה בשרשרת האופנוע בזמן שימון השרשרת ואין בין האמור לעיל ובין ניצול הכח המיכני כל קשר, לא עובדתי ולא משפטי. .1בהקשר זה עלי לציין את פסק הדין של כב' הנשיא ברק, בענין "דראושה נ. אררט" ע"א 4469/95 פד"י נ (3) עמ' 475, שם תוארו העובדות בעמ' 478 כדלקמן: "המערער הוא קבלן עצמאי, הוא בעל הטרקטור נושא התאונה, הוא עבד (ביום 4.1.91) יחד עם עובד משלו, שנהג בטרקטור באתר העבודה. הטרקטור שימש לביצוע חפירה, בחלקו הקדמי של הטרקטור וכחלק אינטגרלי ממנו מצויה "כף", בחלקו האחורי של הטרקטור וכחלק אינטגרלי ממנו מצויה "זרוע". על הזרוע היה מורכב אותה עת "פטיש", לצורך המשך העבודה היה צריך להחליף את ה"פטיש" בכף אחורית ("הסל"), לשם התקנת ה"סל" במקום ה"פטיש" היה צריך להזיז את ה"סל" ממקומו, ולהניחו בתנוחה מסוימת לשם הרכבתו על זרוע הטרקטור, ה"סל" הוא כבד מאוד. הנהג דחף את ה"סל" ממקום עמידתו לתוך הכף הקדמית. המערער משך את ה"סל" לתוך הכף הקדמית. מטרתם הייתה להניח את ה"סל על ה"כף" ולהעבירה ממקום למקום באמצעות הטרקטור, כך שניתן יהיה להרכיבה ביתר קלות על ה"זרוע", תוך כדי משיכת ה"סל" לתוך הכף הקדמית החליק המערער, כנראה משמן או מגריז שהיו על הכף הקדמית. הוא נפל לתוך הכף הקדמית ונפגע בגבו. כל אותה עת פעל המנוע של הטרקטור." .17אני מציין, כי במקרה של דראושה, פעל כל אותה עת המנוע של הטרקטור, וכפי שציינתי קודם לכן, השאלה במקרה הנוכחי, היא באם פעל המנוע או באם לאוו, איננה רלוונטית. באותו פסק דין של דראושה, נדחתה התביעה, ונקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים, כך גם פסק בית המשפט העליון, כאשר השאלה המרכזית שהיתה שם, היא שאלת ניצול הכח המכני של הרכב. .18המסקנה מכל האמור לעיל היא שיש לדחות את התביעה ואני עושה זאת בצער ואני מצר על תוצאה זו, אך אני כפוף להלכה הפסוקה ופסקי הדין של בית המשפט העליון מחייבים אותי. עקרונית, אני רואה בכך קיפוח מסוים של נפגע, שאם היה רוכב על האופנוע 20מ' ומגלה כי השרשרת טעונה שימון, ומבצע אותה פעולה על אם הדרך או בשולי הדרך, היה זוכה לפיצוי לפי חוק פלת"ד, בעוד שאותה פעולת שימון הנערכת בחצר ביתו של התובע, איננה ברת פיצוי לפי חוק פלת"ד. .19באם אני טועה במסקנתי המשפטית, אני מזכיר כי ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4ג' של חוק פלת"ד לענין גובה הנזק בלבד, וכאשר מדובר בבחור צעיר בגילו של התובע, יליד שנת 1971ובנכות של % 8ביד ימין, הייתי קובע את גובה הנזק בהתחשב בכל הנתונים בסכום של 000, 82ש"ח נטו. .20לאור האמור לעיל, אני נאלץ לדחות את התביעה, אך בנסיבות הענין ללא צו להוצאות.אופנועאצבעות