קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה למשפחה מעל 8 ילדים: .1התובעת הגישה כנגד הנתבע בשנת 1988תביעה לתשלום חוב ארנונה, אגרות מים וביוב. התביעה התקבלה ע"י כב' השופטת קובו, בפסק דין מיום 14.7.91, אשר בוטל ע"י ערכאת הערעור. הנתבע טען שתי טענות הגנה מרכזיות: ביחס לחוב הארנונה הוא טען כי הוא זכאי לפטור, שכן היו לו בתקופות נשוא התביעה 8ילדים בני פחות מ-18, וביחס לחוב המים, כי שעורי החיוב מופרזים ועולים על השימוש בפועל במים. טענות אלה ידונו להלן. חוב ארנונה .2אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע מחזיק בשתי דירות ברח' העצמאות 1/24, 2/24באור יהודה (שיכונו יחד להלן "הדירות") ככזה, מוטלת עליו החובה לשלם ארנונה ביחס אליהן, ואף ענין זה אינו שנוי במחלוקת. .3הנתבע טוען כי הוא זכאי לפטור מארנונה בהיותו אב ליותר מ- 8ילדים, שבתקופת התביעה היו בני פחות מ-.18 אין מחלוקת כי לפי כללי התובעת, משפחה עם יותר מ- 8ילדים שהינם בני פחות מ- 18- פטורה מתשלום ארנונה. בידיעון העיריה נאמר בהקשר זה: "מה הן זכויותיך? משפחות ברוכות ילדים (המתגוררים עימה) א. משפחה עם 4ילדים - תזכה להנחה של % 25מהארנונה. ב. משפחה עם 5ילדים - תזכה להנחה של % 50מהארנונה. ג. משפחה עם 6ילדים - תזכה להנחה של % 70מהארנונה. ד. משפחה עם 7ילדים - תזכה להנחה של % 90מהארנונה. ה. משפחה עם 8ילדים - פטורה מתשלום ארנונה" בהמשך הדברים נאמר כי "הנחה מכל הסוגים תנתן רק מיום הבקשה ולא רטרואקטיבית". .4אין מחלוקת כי בין הצדדים שבתקופה נשוא התביעה, לנתבע היו 8ילדים בני פחות מ-.18 אולם, כעולה מנוסח הפרסום, הזכאות לפטור הינה רק במקרה שבני המשפחה מתגוררים עמה, ובעניננו ענין זה שנוי במחלוקת. .5יצויין כי בפני כב' השופטת גרסטל התנהלה תביעה בת.א. 78379/92 בין אותם צדדים, המתייחסת לאותן דירות נשוא התביעה דנן, אם כי לתקופה שונה. (ומאוחרת מהתקופה נשוא התביעה שבפני). כב' השופטת גרסטל קבעה, לאור חומר הראיות שהיה בפניה, כי הנתבע לא הוכיח כי הוא ומשפחתו גרו בדירות בתקופה נשוא התביעה שהתנהלה בפניה. .6בתצהיר עדותו הראשית מיום 20.3.96טען הנתבע "במשך כל התקופה שהתביעה מתייחסת אליה ( 1988- 1974) היינו הורים ללפחות 8ילדים מתחת לגיל 18, ולפיכך פטורים מארנונה". .7בתצהיר עדותו הראשית מיום 24.1.97פרט הנתבע וטען כי הוא ומשפחתו כולה מתגוררים באור יהודה באופן רציף מאז שעלו ארצה ב- .1973לתמיכה בטענה הובאו על ידו הראיות הבאות: א. תמצית רישום של משרד הפנים לפיה הוא גר באור יהודה משנת .1973 ב. אישור מקופת חולים, לפיה משפחת מנדה שייכת למרפאה באור יהודה. ג. אישור מהמוסד לביטוח לאומי, לפיו הכתובת הרשומה אצלם ביחס למשפחת מנדה הינה העצמאות 24אור יהודה. ד. אישור בנק הפועלים לפיו כתובתם של משפחת מנדה הינה ברח' העצמאות 24 אור יהודה. ה. חוזה שכירות ברח' העצמאות 24עם חברת עמידר. ו. אישור של רואה החשבון של הנתבע, על פיו כל המכתבים שנשלחו על ידו לנתבע נשלחו לרח' העצמאות 24באור יהודה. ז. חשבונות טלפון משנת 1984, 1985ו- 1989(תקופה שהינה לאחר תקופת התביעה) המתייחסים לדירות, וכן חשבונות חשמל משנת 1984, 1985ו- 1989המתייחסת לדירות. ח. אישור מבית הספר המקומי באור יהודה על למידתם של חלק מילדי הנתבע בו. .8ב"כ התובעת טוען ביחס לכך את הטענות הבאות: א. המסמכים שצויינו לעיל לא הוגשו על ידי עורכיהם, ולכן כאילו לא צורפו כלל. ב. חשבונות החשמל והטלפון מתייחסים לתקופה של שנה וחצי בלבד, וצריכת החשמל אינה עולה בקנה אחד עם צריכה של 14נפשות. ג. אישורי הביטוח לאומי, הבנק, בית הספר המקומי וקופת חולים אינם מהווים, עפ"י הטענה, ראיה לכך כי הנתבע ומשפחתו אכן גרו באור יהודה. הם עשוים לעלות בקנה אחד גם עם מגורים במקום אחר. ד. ב"כ התובעת הפנה לכך כי הנתבע העיד, כי המשפחה התגוררה במשך רוב שעות היממה מבוקר ועד ערב בדירת העסק של המשפחה שבדרום ת"א. בנוסף יש למשפחה דירה בעיר עמנואל שהנתבע רכש, ונעשה בה שימוש, אם כי "לא כמקום מגורים עיקרי או רציף" (תצהיר עדות ראשית של הנתבע מיום 24.1.97). ה. כן נטען ע"י ב"כ התובעת כי אין זה סביר שהנתבע ומשפחתו המונה 14נפשות גרו בדירות שאין בהם מים זורמים. ו. ב"כ התובעת צרף לסיכומיו מסמכים שונים הקשורים בתיק התביעה שנדונה בפני כב' השופטת גרסטל, ושאוזכר לעיל. ז. כן הפנה ב"כ התביעה לעדותו של עד התביעה מטעמו - נציג העיריה, אשר לטענתו ברר ומצא כי משפחת הנתבע לא גרה באור יהודה. נטל ההוכחה .9ב"כ התובעת טוען כי נטל ההוכחה לזכאות לקבלת פטור מוטל על הנתבע הטוען לכך. זאת משום שהנתבע אינו מכחיש כי הוא המחזיק בדירות, וחייב ככזה לשלם ארנונה עבורן, אלא שהוא טוען כי חרף כך הוא זכאי לפטור, וטענה כזו הינה טענה של "הודאה והדחה". (ר' ספרו של המלומד רוסטוביץ, ארנונה עירונית, מהדורת תשנ"ג-1992, עמ' 123). .10אכן, ככלל, על הטוען לזכאות לפטור - מוטל הנטל להוכיח זאת. אולם, בנסיבות שבפני אני סבורה כי לפחות נטל הבאת הראיות - הנטל המשני - עבר לתובעת. זאת משום שאין מחלוקת כי משפחה הגרה עם 8ילדים בני פחות מ- 18- פטורה מארנונה; אין גם מחלוקת כי משפחת הנתבע נחשבה כ"מחזיקה" בדירות לצרכי ארנונה; כמו כן הוסכם כי לנתבע אכן היו 8ילדים שבתקופה נשוא התביעה היו בני פחות מ-.18 הדעת נותנת כי אם הנתבע היה מחזיק בדירות, כהגדרתו של מונח זה בפקודת העיריות, והוא היה אב ל- 8ילדים קטינים, כי הוא ומשפחתו גרו בדירות הנ"ל והיו זכאים, לכן, לפטור המובטח. על התובעת המבקשת לטעון כי חרף האמור לעיל, הנתבע ו/או ילדיו או חלקם לא גרו בדירות, מוטל הנטל להוכיח זאת. עוד יצויין כי אין חולק כי עד שנת 1984קבל הנתבע פטור מארנונה בגין אחת הדירות, ובגין הדירה השניה קבל פטור בשנים 1978, 1984ו- .1985(לטענת התובעת - לפנים משורת הדין). בנסיבות אלה, על התובעת להבהיר מדוע חדלה לתת לו פטור זה. .11עוד יצויין כי בחוזר העיריה שצוטט לעיל, עולה כי על מנת להוכיח את הזכאות לפטור, יש להציג העתק תעודת זהות של ההורים. העתק כזה צורף לתצהיר הנתבע, וממנו עולה כי אכן היו למשפחה 8ילדים בגילאים הרלוונטים, וכי הם רשומים במשרד הפנים עפ"י כתובת הנכס נשוא התביעה. לו היה הנתבע מציג מסמך זה - הרי שלפי כללי התובעת, הוא היה זכאי לפטור המבוקש. אם התובעת מבקשת לטעון כי חרף הצגת תעודת הזהות הנ"ל אין משפחה זו זכאית לפטור - הנטל עליה להוכיח זאת. חומר הראיות .12חומר הראיות כולל עדויות רבות שהינן עדויות שמיעה ובכלל זה עדותו של ע.ת. 1- נציג העיריה - ביחס לשאלת מגורי משפחת הנתבע בדירות, ולמגוריו בעמנואל (ר' עמ' 7לפרוטוקול יום 27.2.97), כמו גם חלק גדול מהמסמכים שהוגשו ע"י הנתבע, שלא נערכו על ידיו. .13בנוסף צרפו הצדדים לסיכומיהם מסמכים שונים. ענין זה הוא אסור, ואין לקבל כראיה מסמכים שצורפו לסיכומים (ר' ע"א 4481/90 אהרון ואח' נ. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח' פד"י מז'(3) 427, וכן ע"א 44288 ארגון קניות של משקי חירות בת"א נ' תנובה בע"מ פד"י מד'(2) 666). לענין זה יצויין כי גם ב"כ התובעת צרף לסיכומים מסמכים שונים שלא צורפו על ידו בשלבים קודמים של הדיון. מדובר בפרוטוקולים של הדיונים בת.א. 78379/92 והודעת הערעור על פסק הדין בתביעה הנ"ל. גם צירופם של מסמכים אלה הינו שלא כדין. על ב"כ התובעת היה לצרפם בשלב ההוכחות, כנדרש, ולאפשר לנתבע להביא את גרסתו ביחס אליהם, להבהיר את האמור בהם, את הרקע להם וכיו"ב. משלא הוגשו מסמכים אלה במועד כנדרש, אני סבורה כי אין להתייחס אליהם. גרסאות הצדדים .14מעיון במכלול הראיות עולה כי אין מחלוקת כי הנתבע שכר מעמידר שתי דירות באור יהודה. באחת מהן הופסק זרם המים בשנת 1981ובשניה ב- 1988(בתום התקופה אליה מתייחסת התביעה דנן). בנוסף היתה בבעלות הנתבע דירה בעמנואל, והוחזק על ידו גם בית עסק בתל-אביב. .15מגרסת התובעת עולה כי הדירות באור יהודה הוחזקו ע"י הנתבע ומשפחתו ושמשו ככתובת מגוריהם המוכרת, בעוד שהמשפחה בת 14נפשות התגוררה בפועל בעיר עמנואל או בבית עסק בתל-אביב. אין מחלוקת כי באחת הדירות היתה צריכת מים שוטפת בכל תקופת החיוב נשוא התביעה (ס' 11ב' לתצהיר עדותו הראשית של נציג העיריה). בנוסף, אין מחלוקת כי היתה צריכה חשמל מסוימת בדירות וכן בוצעו מהן שיחות טלפון. אינני מתייחסת לטענות בדבר גובה צריכת החשמל יחסית לצריכה של משפחה בת 14נפשות שכן לא נשמעו עדויות בהקשר לכך. .16מגרסת הנתבע עולה, כי המשפחה גרה באור יהודה אך החזיקה דירה בעמנואל בה השתמשה לסופי שבוע, ובית עסק, שבו שהו בני המשפחה רוב שעות היום. דיון .17אני סבורה כי יש להעדיף את גרסת הנתבע. כפי שציינתי לעיל, התובעת תבעה את הנתבע, כמי שהיה המחזיק בדירות כהגדרתו של מונח זה בפקודת העיריות. מונח זה התפרש בפסיקת בתי המשפט כמתייחס למי שזיקתו לנכס הינה הקרובה ביותר. בעניננו, אין חולק כי לא היה אדם אחר שזיקתו לדירות היתה קרובה מזיקת הנתבע אליהן. .18לנתבע משפחה בת 14נפשות, מתוכם 8ילדים שהיו קטינים בתקופה נשוא התביעה. כפי שצויין לעיל, כעולה מפרסומי העיריה, לו היה הנתבע מציג בעיריה את תעודות הזהות שלו ושל אשתו מהן עולה האמור, לעיל, הרי שלפי האמור מפרסומי העיריה היה זכאי לפטור מתשלום ארנונה. ענין זה הוא סביר, שכן בד"כ סביר שבעל משפחה המחזיק בדירה ואינו משכיר אותה או עושה בה שימוש אחר - מתגורר בדירה עם משפחתו. .19בדירות דנן נעשו בתקופת התביעה שימושים שונים - קודם כל היתה צריכת מים שוטפת בכל תקופת התביעה באחת הדירות, והיו שימושים בטלפון ובחשמל. .20בסיכומי ב"כ התובעת צויין כי "כל שהתובעת טוענת היא כי הנתבע לא גר בנכס עם משפחתו, לפחות משנת 1985ואילך..." עד שנת 1985אכן ניתן לנתבע פטור מארנונה. לכן, על התובעת היה להבהיר מבחינה עובדתית ולעגן טענותיה במסמכים, מה קרה בשנת 1985?. .21אין די בעדותו של ע.ת. 1כדי להוכיח כי הנתבע ומשפחתו לא גרו בדירות. ע.ת. 1הודה כי הוא התחיל לעבוד בתובעת רק בשנת .1988 לכן, הבירורים שערך עם שכנים, יכולים להתייחס לכל היותר לתקופה שמשנת 1988ואילך - שהיא לאחר התקופה נשוא התביעה. יצויין כי בשנת 1988נותק זרם המים בדירה השניה - כך שיתכן שממועד זה ואילך, אכן חדלו הנתבע ובני משפחתו להתגורר בדירות. התובעת היתה צריכה להביא לעדות שכנים או כל עד אחר, שיכול היה להבהיר באם בשנת 1985(או בזמן אחר) הנתבע ומשפחתו חדלו לגור בפועל בדירות, ועברו למקום מגורים אחר. לא הובא כל עד שיכול היה להעיד מידיעתו האישית על מגורי הנתבע ומשפחתו בשנים הרלוונטיות לתביעה. .22יצויין לעניין זה כי ב"כ התובעת הפנה לטענת הנתבע בתביעה בת.א. 78379/92לפיה ילדיו למדו בפנימיות. כאמור, טענה כזו יכול להתייחס לתקופה נשוא התביעה הנ"ל - משנת 1988ואילך, ולא לתקופה נשוא התביעה דנן, המתייחסת לתקופה עד שנת .1988לכן, אין בטענה זו כדי לסתור את גרסת הנתבע כאן, מה עוד שכאמור אם אכן נותק זרם המים גם בדירה השניה בשנת 1988, יש בסיס לסברה כי משנה זו ואילך ילדי הנתבע או חלקם חדלו לגור בדירות. .23עוד יצויין כי לטענת התובעת, הנתבע יכול להיות זכאי לפטור לכל היותר בקשר עם דירת מגורים אחת, ולא ביחס לשתי הדירות. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, כעולה מעדותו של ע.ת. 1, ניתן במשך 3שנים פטור לנתבע ביחס לשתי הדירות. (לגרסת התובעת - לפנים משורת הדין). בנוסף, הנתבע טען, וטענה זו לא נסתרה (עמ' 1לתצהיר מיום 24.1.97), כי משפחתו קבלה את 2הדירות מעמידר כמקשה אחת, בשל גודלה של המשפחה. מדובר, לגירסת הנתבע, ביחידת דיור לשימושה של כל המשפחה כאשר שתי הדירות צמודות זו לזו. לכן, יש מקום למתן הפטור ביחס לארנונה של 2היחידות ששימשו יחד את המשפחה כולה. .24עוד יצויין כי ב"כ התובעת טען כי הזכאות לפטור הינה רק ממועד הגשת הבקשה ואילך, וגם מסיבה זו יש לדחות את טענות הנתבע לזכאותו לפטור. אין חולק כי הנתבע הגיש בקשות לפטור עד שנת .1984 מאחר שאין כל טענה לפיה הנתבע הודיע על "חדילת חזקה" בדירות ב-1985, הרי שאין הכרח לקבוע - גם לפי כללי העיריה - כי על הנתבע היה להגיש בקשה נוספת לפטור, מאחר שלגרסתו לא השתנה דבר משנת 1984לשנת .1985 עוד יצויין כי הנחיות העיריה מתייחסות להנחה, שתנתן מיום הבקשה ואילך ואילו הנתבע בעניננו זכאי לטענתו לפטור, ולא להנחה. לכן, הטענה לפיה הנתבע לא הגיש בקשה לפטור במועד - נדחית. .25כן יש לציין כי התביעה המתייחסת לשנים 1988- 1974הוגשה בשנת .1988אף שטענת ההתישנות נדחתה בהחלטה מיום 27.2.97, מאחר שהנתבע לא העלה אותה בהזדמנות הראשונה, יש משמעות לתקופה לעניין יכולתו של הנתבע לאתר חומר ראיות רלוונטי להוכחת טענותיו בדבר השהות והמגורים בדירות. .26מכל הטעמים לעיל, תביעת התובעת ככל שהיא מתייחסת לארנונה - נדחית. חוב המים .27טענות הנתבע בענין זה הן סתמיות ויש לדחותן. אכן, בניגוד לארנונה שהינה "מס" ואינה תלויה בשירות ובקבלתו, חל דין שונה ביחס לדמי שימוש במים, אשר לגביהם יש קשר וזיקה הדוקים בין התשלום לבין השירות. התשלום עבור מים אינו "מס" אלא "מחיר", המשתלם תמורת שירותים שהרשות נותנת (ר' ת.א. ירושלים 53/48עירית ירושלים נ' קהה פס"מ י' 63, כב' השופט ויתקון) או שהינו "דמי השתתפות" - יצור כלאיים בין מס ומחיר (ר' בג"ץ 106/60מילר נ. עיריית ת"א פד"י ט"ו 408). על כל פנים, אין התשלום עבור מים מס טהור. לכן, אספקת מים חייבת, ככלל, להיות במדידה - עפ"י חוק אספקת מים תשל"ו-.1955 לפי סעיף ההגדרות בחוק מדידת מים, תמורת המים צריכה להיות מחושבת עפ"י כמות המים המסופקים (ר' גם רוסטוביץ ארנונה עירונית, עמ' 172). .28ב"כ התובעת הסביר את אופן חישוב החוב בגין המים, צרף הפירוט, והבהירו. אין טענה לפיה חלה תקלה במד המים, והטענה היחידה שטען הנתבע, לפיה החיוב מופרז אינה מפורטת, אין לה כל בסיס עובדתי ואין לקבלה. .29לכן, אני מקבלת את התביעה ככל שהיא מתייחסת לחוב המים. ב"כ התובעת יגיש פסיקתא ביחס לסכום הנ"ל תוך 7ימים מהיום. נוכח התוצאה האמורה אין צו להוצאות. ארנונהקטינים