קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אשם תורם 50% תאונת עבודה: 1. התובע, יליד שנת 1960, הגיש תביעתו בגין תאונה שאירעה ביום 2.10.89 שעה שביצע עבודות השלמת התקנת גג רעפים בביתה של הנתבעת מס' 2, שעה שבמהלך ביצוע העבודות נפל התובע מבעד לפתח שבין המפלס העליון של הדירה למפלס התחתון. 2. לאחר שנדונה, ראשית, שאלת האחריות, נקבע כי התובע אחראי לאירוע התאונה בגין רשלנותו התורמת בשעור של % 50 והיתרה חולקה בחלקים שווים בין הנתבע מס' 1 (כמעבידו של התובע) ולבין הנתבעת מס' 2 (שהנתבעת מס' 3 היא המבטחת שלה) כבעלים של הזכויות בנכס. לפיכך נותרה להכרעה שאלת גובה הנזק. 3. בהתאם לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובע (הד"ר א. פרנקל) נגרמו לתובע שברים בחוליות עמוד השדרה וכתוצאה מכך הוא סובל מכאבי גב. המומחה מטעם התובע קבע כי לתובע נגרמו % 9.75 נכות צמיתה ומאחר, שלפי דעתו, התובע אינו יכול לעבוד כפועל בנין יש להפעיל את תקנה 15 ולכן נכותו הועמדה על %14.6. 4. בהתאם לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם נתבעים 4- 3 (הפרופ' ח. וינברג) לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה. 5. לאור ההבדלים בין חוות הדעת של המומחים, נתמנה מומחה רפואי על ידי בית המשפט (הפרופ' ג. רובין). הפרופ' רובין קבע בפרק הסיכום בחוות דעתו כלהלן: "הנבדק נחבל בעבודה לפני כ- 4שנים. סבל משבר בחוליה הגבית השביעית ומאז מתלונן על כאבי גב. בבדיקת הצלומים החדשים אשר בוצעו לפני כחצי שנה. אין לדעתי כל ספק שסבל משבר ואין אני מסכים עם דעתו של פרופ' שוורץ ז"ל מ- 30.9.90 שהתמונה הרנטגנית היא של מחלת שוירמן. כמו כן אין אני מסכים עם דעתו של פרופ' וינברג שאין אפשרות לשבר מסוג הזה שנגרם על ידי נפילה על מעקה של כסא. שברים דחוסים בעמוד השדרה נגרמים על ידי תנועה כיפופית פתאומית ומאד סביר שתוך כדי הנפילה, או בעת המגע עם הכסא או מיד לאחר מכן נגרמה תנועה כזו עם כח מספיק לגרום לדחיסת החוליה. אי לכך אני בדעה שיש להכיר בנכותו של הנבדק ב-% 5 לצמיתות לפי סעיף 37(8) א'." 6. המומחה, פרופ' רובין נחקר על חוות דעתו (לאחר שב"כ התובע ביקש את חקירתו). לדבריו: "ההתרשמות שלי מהתובע ומתלונותיו היו אמינות. זו בעיה תפקודית לאדם עם עיסוק כמו של התובע". לדבריו, הוא ראה כי לתובע נגרם שבר אחד (שלא כדעתו של ד"ר פרנקל שלדעתו היו קיימים שני שברים). לאחר שהופנה המומחה להחלטת ועדת העררים של המ.ל.ל שקבעה לתובע % 9.75 ולקביעתו של ד"ר פרנקל, הוא נשאל האם "הדברים אינם חדים וחלקים" השיב הפרופ' רובין: "בין כל אלה שבדקו את התובע אני היחיד שהמומחיות הספיציפית שלי היא במחלות בעמוד שדרה ונסיוני בתחום זה הרבה יותר גדול משל כל האחרים יחד...". לדבריו, הבדיקה של שברים דחוסים בעמוד השדרה נעשית על ידי מדידת הזוית בין הלוח העליון והתחתון של החוליות והייתה רק חוליה אחת עם זוית המעידה שהייתה דחיסה של החוליה. לדבריו, מבחינה תפקודית, לא מדובר, בהכרח, על הפרעה גדולה יותר מאשר % 5 שכן: "עיקר התלונות של התובע היו על כאבי גב תחתון בעיקר ובאיזור המותני שם לא מצאתי שום מצב חריג באופן קליני והשבר נמצא בחוליה הגבית השבעית. השבר לא נמצא באיזור עליו התלונן התובע". כן הוסיף כי לא היתה לתובע הגבלה בתנועתיות. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים אמר הפרופ' רובין כי מידת התפקודיות של הפגיעה היא קטנה. 7. גם הפרופ' וינברג נחקר על חוות דעתו והוא עמד על עמדתו כפי שזו באה לידי ביטוי בחוות הדעת שניתנה על ידו. באשר למומחה הנוסף, ב"כ הצדדים ויתרו על חקירתו. 8. לעניין המשמעות הנודעת לאי חקירתו של המומחה מטעם התובע, הרי שאין התובע צורך בגישתו שלפיה מנועים הנתבעים משום כך לטעון נגד חוות הדעת (סעיפים 5- 4 לסיכומים). האסמכתא אליה הפנה ב"כ התובע בסעיף 5 לסיכומיו נוגעת לחקירת (או אי חקירת) מצהיר והמשמעות הנודעת לכך לעניין אמינות גרסתו. אלא, שבענייננו המדובר, כאמור, בחקירת מומחה על חוות דעתו ולכך התייחסו הדברים הבאים: "המנעותו של בעל דין אחד מלחקור את המומחה של יריבו אינה מעידה דווקא על כך שהוא מאמץ לו את חוות דעת הרופא" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' 7 עמ' 502 ה"ש 171 וראה ההפניה גם בסיכומי הנתבעים בעמ' 4). מכאן, שמונחות לפני שלוש חוות דעת אשר שניים מהמומחים נחקרו בנוגע לחוות דעתם. נוסף על כך, נחלקים המומחים באופן משמעותי באשר לנכות שאותה יש לייחס לתובע זאת כפי שפורט לעיל. בעיני נראית חוות דעתו ועדותו של המומחה הפרופ' רובין אשר התמנה ע"י בית המשפט, וזאת, בעיקר, לאחר שנחקר ארוכות על חוות דעתו ובמסגרת זו פירט, ביסס ועיגן את קביעותיו ומסקנותיו שבאו בחוות הדעת. הפרופ' רובין הבהיר היטב כי הוא נוכח למצוא שבר אחד בלבד, מומחיותו היא בנושא הגב והוא התייחס גם למיקום שבנוגע אליו אמר התובע שהוא סובל מכאבים מחד, ולמיקום השבר הנמצא במקום אחר (בחוליה הגבית השביעית) מאידך. כן ציין כי לתובע לא הייתה הגבלה בתנועתיות כשלצד כל אלה הבהיר הפרופ' רובין כי התובע היה אמין בעיניו. מכאן, שהנכות הרפואית של התובע היא בשעור % 5 ולאור דברי הפרופ' רובין שלפיהם מידת התפקודיות של הפגיעה היא קטנה, אני קובע כי שעור הנכות התפקודית הינו כשעור הנכות הרפואית. 9. גובה הנזק: לעניין הנסיבות שקדמו לתאונה אמר התובע כי עבד אצל הנתבע מס' 1: "מלפני 1986 ועד לתאונה. העבודה הייתה של נגרות. עבדנו על גגות. חותכים, מרימים קרשים בגודל של 5מ'. השתכרתי אצלו 50 שקל ביד. ... ...הייתי עובד חודש מלא. התקופה של סגר הייתי יושב בבית". לטענתו, רק כשנה וחצי לאחר התאונה חזר לעבוד בשיפוצים וצבע, ושכרו עומד על 90 ש"ח ליום (באותו מקום עבודה הוא החל לעבוד בשנת 1991). לדבריו, הוא עובד שבועיים - שלושה בחודש בלבד: "כי כואב לי הגב וגם בגלל הסגר". לפני כן, בין השנים 1976- 1980 הוא עבד כשוטף כלים במלון. התובע ניסה לתאר את מצבו כקשה מעל ומעבר לחוות הדעת הרפואיות ולטעון שאינו יכול להרים דברים כבדים ואינו יכול לעבוד קשה (עמ' 23 לפרוטוקול). אלא שדברים אלה אין להם בסיס עובדתי בחוות הדעת הרפואיות. התובע גם אישר כי שכרו כיום גבוה יותר מאשר היה בזמן התאונה, אם כי נימק זאת בהסבר: "אסרף יודע שמצבי קשה המשפחה והילדים שאני תומך בהם, ולכן הוא משלים לי סכום כזה" (עמ' 24 לפרו'). אלא, שמנגד באה עדותו של עד הגנה מס' 1 החוקר שלומי עמר: "בזמן המעקב שביצעתי אחרי הנתבע... זה היה באוגוסט 1992 ביצעתי מעקב אחרי הנפגע שהוא הנתבע אותו אני מזהה באולם בית המשפט. המעקב החל בסביבות השעה 00: 09 עד השעה 00: 18 ביום אחד, 30.8.92 בשכונת נווה הדרים ברמלה, זו היתה שכונה בבניה. הוא אותר וזוהה באתר בניה בשכונה הזאת. במהלך היום הנפגע ביצע עבודות כמו עדירה עם מעדר ומקוש, הרמת מוטות ברזל ארוכים של בניין באורך 10- 7 מטר ממצבור של מוטות שהוא לקח, נשיאת 2 דליים מלאים בבטון 10 פעמים לפחות למקום שהוא היה צריך לשפוך את הבטון, טיפוס על גג של מכולה שבאתר וקפיצה ממנו לעבר ערימה של שיחים או משהו כזה... כל מה שתיארתי עכשיו צולם כמעט אחת לאחת. נשיאת מוטות, הרמת דליים, הרמת רשת ברזל, פעולות העדירה. אני צילמתי את הפעולות". ואכן, מהתמונות נ/ 1 עולים דברים הדומים לאלה שהעיד עליהם החוקר והם אינם עולים בקנה אחד עם תמונת המצב שמנסה התובע לתאר. 10. לדברים המתוארים לעיל מצטרפים דברי הנתבע מס' 1(שעדותו הייתה מהימנה בעיני) שהעיד כי התובע ביצע את העבודות שעה שעבד אצלו, על הצד הטוב ביותר, אלא, שנוסף על כך, העיד כי ראה את התובע לאחר התאונה, "בונה גג רעפים. זה היה למינימרקט ברחוב בר אילן ברמלה. הוא הרים את העץ, הרעפים וכיסה את הגג. פעולה שנחשבת לקשה ביותר בענף הזה... ראיתי אותו במו עיני (בונה את הגג. ר.כ.)... זה היה בשנה האחרונה הזאת (דהיינו 97- 96 ר.כ.). הנתבע מס' 1אישר ששילם לתובע 50ש"ח ליום עבודה (כשהופיע), ובחקירה הנגדית הוסיף: "בוודאות מוחשית ראיתי את פדל בלל על הגג בונה אותו. זה לא היה פעם אחת. למעלה משלוש פעמים. לא בונים גג תוך 24 שעות..." ובהמשך (בעמ' 33 לפרו'): "אני אישית ראיתי אותו מרים רעפים אחרי הפציעה מהחלון לגג אצל אסרף. אני עבדתי ממול. הוא גם כיסה את הגג ברעפים שזה גם קשה מאוד. זה מצב של כפיפה כל היום". 11. המסקנות מהאמור לעיל הן שהתובע המשיך לעבוד בעבודות רעפים ועבודות פיזיות קשות ומאומצות אחרות גם לאחר אירוע התאונה ושכרו לא נפגע. יחד עם זאת אין משמעות הדבר שאינו זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד שכן התאונה גרמה לו לנכות שפוגעת בכושרו ואם אינה משפיעה כיום היא עלולה להשפיע בעתיד. לפיכך, כאמור לעיל, הוא זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרותו. שכרו, בזמן התאונה עמד על 50 ש"ח ליום, שכר שעומד כיום (בממוצע) ע"ס של 400, 2 ש"ח, זאת, אם עבד התובע חודש מלא (זהו, בקירוב, השכר אותו משתכר התובע בפועל כיום, לפי עדותו). לצורך חישוב גובה הנזק בגין פריט זה החישוב יהא חישוב גלובאלי, זאת הן לאור שעור הנכות והן לאור העובדה שעד עתה, שנים לא מעטות לאחר התאונה, התובע עובד בסוג עבודות הדומות לאלה שעבד עובר לתאונה. החישוב הגלובאלי יגזר מהחישוב האקטוארי זאת על מנת לשמור על אחידות וקנה מידה מקובל ושוויוני. החישוב יהא על הצד הגבוה לאור טיב עבודתו של התובע ומהות פגיעתו. התוצאה היא שאני פוסק לתובע (שהוא כבן 38שנים) בגין פריט זה של הפגיעה בכושר השתכרותו סך של 000, 20 ש"ח, כערכם היום. 12. אובדן השתכרות בעבר: לעניין זה טען התובע כי לא עבד לאחר התאונה במשך שנה וחצי. התובע לא הביא כל מסמך רפואי המאשר והתומך באפשרות כזו וב"כ התובע צמצם את הפיצוי הנדרש לתקופה של מחצית שנה (לאחר שזקף את היתרה ע"ח הסגר בשטחים). לתובע, כשנשאל מדוע אין להכיר לו בשני חודשי אי כושר בלבד, כפי שקבעה המ.ל.ל, לא הייתה תשובה מניחה את הדעת. לפיכך, ובהתחשב בנתונים אלה אני פוסק לתובע סך של 800, 4 ש"ח כערכם היום, בגין פריט זה. 13. הוצאות רפואיות: התובע הגיש את הקבלות בגין הוצאות רפואיות - ת/ 2 וכן העיד על טיפולים רפואיים נוספים שבגינם לא המציא קבלות. בנוגע לקבלות ת/2: שתי הקבלות הראשונות (האחת ע"ס 420ש"ח והשניה ע"ס 430ש"ח) שתיהן משנת 1994 ולא ברור כלל ועיקר מה פשרן ומה הקשר שלהן לתאונה. הקבלות האחרות הן: קבלה מס' 29868 ע"ס 15 ש"ח. קבלה מס' 1423 ע"ס 17 ש"ח. קבלה מס' 096 ע"ס 50 ש"ח. קבלה מס' 019 ע"ס 11.5 ש"ח. אלה קבלות מהתקופה הסמוכה לאחר התאונה (חודשים אוקטובר נובמבר 1989עבור צילומים וכד'), והתובע זכאי לפיצוי בגינן, כן הדברים בנוגע לקבלה מס' 124 ע"ס 30 ש"ח (מיום 24.10.89), קבלה 3026 ע"ס 25 ש"ח, וקבלה 13029 ע"ס 25 ש"ח מיום 24.10.89, קבלה מס' 13033 ע"ס 25 ש"ח מיום 2.12.89. באשר לשתי הקבלות האחרונות 13047ו- 9620הינן מאוחרות מדי לתאריך התאונה ולא ברור הקשר שלהן לתאונה. התובע לא מסר פרטים מספיקים בנוגע אליהן ואינו זכאי לפיצוי בגינן. 14. לעניין סיעוד ועזרת הזולת: התובע לא הוכיח צורך בעזרה וסיעוד ובוודאי לא ברמה המזכה אותו בפיצוי כלשהו. דבריו בנושא זה היו כלליים וסתמיים ועל כן דין התביעה בגין פריט זה להידחות. (כעקרון, ניזוק זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת גם מקום שהסיוע בא מבני משפחתו וללא תשלום. אולם, הזכאות קמה לאחר שמוכח הצורך). 15. נסיעות: גם בנוגע לפריט זה לא הומצאו פרטים מדוייקים (שלא לדבר על קבלות). יחד עם זאת יש להניח שלתובע נגרמו הוצאות נסיעה לטיפולים אלה ואחרים בעקבות התאונה, ואני פוסק לזכותו פיצוי כולל בסך 500 ש"ח כערכם היום. 16. "כאב וסבל", נזק לא ממוני: לעניין פריט זה ובהתחשב בשעור הנכות (ובכך שאין המדובר בתאונת דרכים), אני פוסק לתובע פיצוי בסך כולל של 000, 16 ש"ח, כערכם היום. 17. כאמור, תרומתו של התובע הינה בשעור % 50 לאירוע התאונה. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע (הנתבעים 1, ו-3- 2 באופן הדדי) מחצית מכל הסכומים הנ"ל. מהמחצית לתשלום ינוכה הסכום ששולם לתובע ע"י המ.ל.ל כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד היום (ומהיום ישא סכום זה והסכומים לתשלומים ע"פ פסק הדין, הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל). בנוסף ישלמו הנתבעים בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך כולל של 000, 4 ש"ח. אשם תורםתאונת עבודה