ביטוח לאומי ניידות נכה צה''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח לאומי ניידות נכה צה''ל: סגן הנשיא (קובובי) .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת ליפס אב"ד; ה"ה שרוני ומלר - נציגי ציבור; תב"ע מו/124-0) שפסק כי המשיב זכאי לקצבת ניידות החל מיום 1.5.1985כאמור בהסכם הניידות מיום .1.6.1977 .2העובדות לא היו שנויות במחלוקת והרי הן כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין קמא: "א. התובע הינו מוגבל בניידות כמשמעות המושג בהסכם בדבר גמלת ניידות מ 1.6.1977והנתבע שילם לו קצבת ניידות לאחר שקבע כי דרגת מוגבלותו היא %.80 ב. התובע הינו נכה צה"ל עקב פגיעה שארעה לו בזמן שירותו הצבאי בשנת .1950 דרגת נכותו הינה %.20 בגין פגיעה זו מקבל הוא ממשרד הביטחון קצבת נכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-.1959 ג. במסגרת הקצבה המשתלמת לתובע ממשרד הביטחון קיבל הוא סכום פעוט בגין דמי נסיעות. ד. בדצמבר 1984חדל משרד הביטחון לשלם לתובע דמי נסיעות הואיל והוברר לו כי התובע מקבל מהנתבע קצבת ניידות. ה. התובע הודיע לנתבע כי אינו מקבל עוד ממשרד הביטחון דמי נסיעות אך למרות זאת חדל הנתבע ב- 1.5.1985לשלם לתובע את קצבת הניידות. ו. המצב כיום הוא כי התובע אינו מקבל קצבת ניידות מהנתבע או דמי נסיעות ממשרד הביטחון. ז. משרד הביטחון מכן לחזור ולשלם לתובע את דמי הנסיעות אם ימציא אישור מהנתבע כי קצבת הניידות שהשתלמה לו - הופסקה. (נספח ו' לתצהיר התובע). ח. הנתבע אינו מוכן לשלם לתובע את קצבת הניידות (אשר סכומה גבוה בהרבה מסכום דמי הנסיעות שמשתלמים על-ידי משרד הביטחון) גם כאשר התובע אינו מקבל בפועל דמי נסיעה ממשרד הביטחון". .3המחלוקת נסבה סביב הפירוש שיש לתת לסעיף 4להסכם, שזו לשונו במה שנוגע לענייננו: " .4(א) מי שהינו נכה לפי אחד החוקים המפורטים בסעיף קטן (ב) (להלן נכה) לא יהיה זכאי - (1) להלוואה עומדת - ... (2) לקצבת ניידות - אם בשל היותו נכה, קיים לגביו הסדר למתן תשלום עבור החזקת רכב או עבור השתתפות בהוצאות ניידות. (ב) אלה החוקים לעניין סעיף קטן (א): (1) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט- 1959[נוסח משולב]". .4בית-הדין האזורי קבע, כי דמי הנסיעה המשתלמים על-ידי משרד הביטחון מהווים "השתתפות בהוצאות ניידות". משחדל המשיב לקבל דמי נסיעה ממשרד הביטחון, ביזמתו של המשרד, נוצר הלכה למעשה מצב לפיו לא היה קיים לגביו הסדר בדבר השתתפות בהוצאות הניידות (להלן - ההסדר) מפני שהסדר שאינו מקנה זכויות לאו "הסדר" הוא. מסקנה זו מתיישבת עם רוח הסכם הניידות שבא לסייע לנכים מוגבלים בניידות תוך שלילת אפשרות של כפל קצבאות, אך בוודאי שלא היתה כוונה למנוע מהנכה לבחור בקצבה הרצויה לו. .5בהודעת הערעור טען המוסד, שבית-הדין קמא שגה בכך שזיכה את המשיב בקצבת ניידות למרות שקיים "הסדר" השולל זכאות זו ובכך שקבע כי לגבי המשיב לא קיים "הסדר" כאמור. .6בטיעונה בעל-פה הוסיפה באת-כוח המערער, כי מאחר שלפי סדרי משרד הביטחון זכאי המשיב לדמי נסיעות, הרי ש"ההסדר" חי וקיים לגביו. מי שדרגת נכותו היא לפחות % 19זכאי לדמי נסיעות ממשרד הביטחון, בלי שים לב למיקום הפגיעה בגופו. למשיב נכות של % .20מאידך נקבעה לו נכות של % 80לצורך הסכם הניידות ולנכות זו אין קשר עם פגיעתו בצבא. .7בא-כוח המשיב טען, שיש לפרש את הסכם הניידות כמו שמפרשים דבר חיקוק (דב"ע מג/1343- 01[1], בע' 236; דב"ע מד/590- 01[2], בע' 229) ופירוש המביא לאבסורד יהא בלתי-נסבל ובלתי-צודק. המשיב קיבל הלוואה עומדת כדי לרכוש מכונית ואם שוללים ממנו את קצבת הניידות אין בידו כדי כיסוי הוצאות האחזקה. בא-כוח המשיב הפנה את תשומת הלב לע"א 165/82[3], בו נדונה, בקשר לפועל "חל", השאלה, "כיצד תיקבע המשמעות 'הנכונה' של דיבור בחוק?" (שם [3], בע' 74). .8לבקשת בית-הדין הוגש לנו, על-ידי באת-כוח המוסד, נוסח הוראות של אגף השיקום שבמשרד הביטחון לעניין דמי נסיעות. המסמך הוצא ביום 1.9.1984, סימונו: "הוראת אגף השיקום מס' 80.19א'", ונושאו: "דמי נסיעה קבועים לנכים" (להלן חוזר משרד הביטחון). בכתב התגובה שהגיש לבית-הדין טען בא-כוח המשיב, שהמוסד לא המציא כל מסמך המראה, שהחוזר הנ"ל, חוזר משרד הביטחון, חל או היה חל לגבי מרשו; שהחל מדצמבר 1984אין עוד "הסדר" במשמעות סעיף 4(א) (2) להסכם הניידות. אם ישנו ספק בשאלה, אם קיים או שאינו קיים "הסדר", הרי שלעניין הסכם הניידות יש לפרש את ההסדר לטובת הנכה, ואם במניעת תשלום כפל עסקינן, עובדה היא שעד מאי 1985קיבל המשיב רק קצבה אחת - העולה פי כמה על אותם 20ש"ח המהווים" דמי הנסיעות" ומשהפסיק המערער לשלם לו את קצבת הניידות - לא שילמו לו לא את זה ולא את זה. .9לצורך ההכרעה בערעור תשמש נקודת מוצא ההלכה שבדב"ע מד/590- 01[2], לפיה יש לראות את הסכם הניידות "לא בבחינת חוזה רגיל ולא כ'חוזה שלטוני' גרידא, אלא כפעולת הרשות מכוח הסמכה מיוחדת של המחוקק" (שם [2], בע' 229, סעיף 1). "ההסמכה המיוחדת" מקורה בסעיף 200(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), הפותח במלים "המוסד רשאי... ". משכך, הרי שהפיקוח השיפוטי המופעל על-ידי בית-הדין "יתקרב לפיקוח המופעל עת בחקיקת משנה מדובר". בדב"ע מג/1343- 01[1] אימץ בית-הדין את כלל הפרשנות של מקסוול, לפיו "אסור לייחס לחוק כוונה לגרום תוצאה בלתי-סבירה, אם ניתן למצוא פירוש אחר", ולשם כך "מן הדין אפילו לפסוק בניגוד לנוסח של ההוראה ולמצוא פירוש סביר" וכך גם "במקרה של פירוש העלול לגרום עוול (injustice) או תוצאה אבסורדית" (שם [1], בע' 236; סעיפים 8ו-9). ואשר לשאלה ששאל השופט ברק בע"א 165/82[3] הנ"ל: "כיצד תיקבע המשמעות 'הנכונה' של דיבור בחוק?" היתה התשובה, כי - "נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. אין לך משמעות 'נכונה' של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק (...), אלא אם כן כל משמעות מעוגנת בלשון מביאה לאבסורד. בהעדר 'אבסורד', חייבת המשמעות ה'נכונה' להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה" (שם [3], בע' 74). .10מה ניתן ללמוד מן האמור בסעיף הקודם? קודם כל שפיקוחו של בית-הדין על הסכם הניידות כמוהו ("מתקרב") כפיקוח על חקיקת משנה. בראותנו איפוא את ההסכם הנ"ל כיוצא חלציו של חוק הביטוח הלאומי, הבה נראה כיצד נוהג החוק ל"מניעת גמלת כפל". בסעיף 143("גמלאות כפל") מפורטות - לפרטי פרטים - האפשרויות העומדות לפני מי שזכאי, בו זמנית, ליותר מגמלה אחת מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובסעיף 145("גמלאות בחירה") דנים בדרכי הבחירה בין גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי ולתגמול או קצבה לפי חוק אחר, "עקב מאורע אחד". .11סעיף 4(א) להסכם הניידות מורה, כי מי שהינו "נכה" לפי אחד מחוקי הנכות וקיים לגביו "הסדר למתן תשלום עבור החזקת רכב או עבור השתתפות בהוצאות ניידות" לא יקבל קצבת ניידות. שלא כבחוק הביטוח הלאומי, אין משאירים איפוא בידי "הנכה", שהוא גם "מוגבל בניידות", את הבחירה או הברירה בין שתי הגמלאות להן הוא זכאי, אלא שגוזרים מראש שאין זכאות להטבה "א" אם קיימת אפשרות לקבל הטבה "ב". .12בחוזר משרד הביטחון הדן, כאמור, ב"דמי נסיעה קבועים לנכים" נקבע כי: "נכה שאינו זכאי לרכב רפואי ואיננו מקבל דמי נסיעות בגובה החזקת רכב (קוד א (...)) ישולם לו דמי נסיעה חודשיים לפי הפירוט הבא..." ישנם איפוא שני סוגי דמי נסיעות לנכי צה"ל: (א) למי שזכאי לרכב רפואי: דמי נסיעות בגובה החזקת רכב. (ב) למי שאינו זכאי לרכב רפואי: דמי נסיעה קבועים. בגין נכות ברמה 01(% 19עד %30) או ברמה 02(% 31עד %39) דמי הנסיעה "צמודים לעליה בתעריפי התחבורה הציבורית". המשתמע מכך הוא, שדמי הנסיעה נועדו לממן נסיעה באוטובוסים למי שמתקשה, מפאת נכותו, ללכת ברגל. עבור המשיב, שנכותו % 20(רמה 01), דמי הנסיעה הם בערך 20ש"ח לחודש. ולבסוף בא סעיף ז' האומר י: "נכה כנ"ל אינו זכאי לקבל תשלום על-פי הוראה זו באם הוא מקבל תשלום עבור החזקת רכב או ניידות מביטוח לאומי גם אם התשלום מביטוח לאומי הינו בגין פגיעה שונה". .13כשמצרפים סעיף ז' שבחוזר משרד הביטחון לסעיף 4(א) (2) שבהסכם הניידות, פועל הכלל שבתורת האלגברה לפיו מינוס (-) ועוד (+ ) מינוס (-) שווה (=) פלוס(+) הסדר שלילי אחד מתקזז עם משנהו. הכיצד? סעיף ז' הנ"ל שולל ממי ש"מקבל החזקת רכב או ניידות מביטוח לאומי" - לפי הסכם הניידות - את הזכאות ל"דמי נסיעה חודשיים" לפי חוזר משרד הביטחון. משמע ש"(לא) קיים לגביו הסדר למתן תשלום עבור החזקת רכב או עבור השתתפות בהוצאות ניידות". מן הרגע שהחל המשיב לקבל קצבת ניידות (דצמבר 1984) חדל איפוא להתקיים לגביו "הסדר" המתסכל את זכאותו לקצבת ניידות. ה"אבסורד" סוכל ולכן "חייבת המשמעות 'הנכונה' להיות אחת מהאפשרויות המעוגנות בלשונה של ההוראה" (ע"א 165/82[3]; ראה המובאה שבסעיף 9דלעיל). בענייננו המשמעות הנכונה היא, שקבלת קצבת הניידות מסכלת אפשרות של זכאות לכפל גמלאות, כך שהמהומה היא על לא מאומה. .14לבסוף הערה: רצוי שהיועצים המשפטיים של המוסד לביטוח לאומי ושל אגף השיקום במשרד הביטחון יעשו ביחד לליטוש ולתיאום לשונם של שני ההסדרים כדי למנוע הישנותם של קשיים מלאכותיים ומדומים, דוגמת זה שלפנינו. שהרי אלמלא ההסדר השלילי הכפול וההדדי=ה"מקזז" את עצמו מפאת המעגל השוטה שבו - היה המשיב זכאי בעת ובעונה אחת לקצבת ניידות לפי סעיף 13להסכם הניידות ("... ברשותו ובבעלותו רכב" והוא קיבל הלוואה עומדת) ול"דמי נסיעה" לפי ההסדר של משרד הביטחון, בתור מי "שאינו זכאי לרכב רפואי", לאמור - זכאות בו-זמנית לשתי טובות הנאה מנוגדות והסותרות כל אחת את רעותה: לקצבת ניידות לפי סעיף 13להסכם (להבדיל מקצבת ניידות לפי סעיף 15), הניתנת למי שיש לו רכב וזכאות ל"דמי נסיעה חודשיים" המגיעים למי שאין לו רכב. משרצו, ובצדק, למנוע מצב אבסורדי זה, ניסחו מסמכים השוללים, אהדדי, את שתי טובות ההנאה גם יחד ונוצר מצב אבסורדי אחר, אשר הטוב שבו הוא שניתן לסכלו על-ידי שבירת המעגל: ראה סעיף 13דלעיל. .15הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 500ש"ח בצירוף מע"מ.צבאנכותנכי צה"לניידותצה"לביטוח לאומי