ביטוח סחר רכב - תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח סחר רכב - תאונת דרכים: ## רקע## 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות בגין נזקי גוף שארעו לו בעקבות תאונת דרכים (לטענתו) מיום 14.11.97, עת נהג באופנוע שבבעלותו (להלן: "האופנוע"). כל שצויין בכתב התביעה בענין החבות, כי האופנוע היה "מבוטח אצל הנתבעות" זאת ותו לא. הנתבעות בכתב הגנתן כפרו בכיסוי הביטוחי. במסגרת ישיבת קדם המשפט טען ב"כ הנתבעות: "אנו טוענים כי מדובר בביטוח סחר, אשר אינו כולל את השימוש כפי שנעשה במקרה דנן, ועל כן אין כיסוי ביטוחי". מאידך, טענה ב"כ התובע, כי לאור המופיע בתעודת ביטוח החובה, אין מקום לטענה זו. 2. הצדדים הגישו לבית המשפט רשימת מוסכמות ופלוגתאות, בכל הקשור לשאלת החבות וכשלענייננו יש לציין ביחס למוסכמות כדלקמן: א. במועדים הרלבנטים עבד התובע כאיש מכירות בחברת פרפר בע"מ (להלן: "החברה"). ב. האופנוע היה בבעלותו הפרטית של התובע. ג. תעודת ביטוח החובה (להלן: "התעודה") "מהווה את פוליסת ביטוח החובה ולא הוצאה פוליסה נפרדת", כשמוסכם כי האופנוע לא בוטח בביטוח חובה נוסף. ד. התאונה ארעה בעת נהיגת התובע באופנוע, מביתו למקום עבודתו בחברה. בכל הקשור לפלוגתאות, ציינו ב"כ הצדדים כדלקמן: א. האם האופנוע יועד להמכר במועד התאונה או סמוך לכך "במסגרת האופנועים שנמסרו למטרת סחר אופנועים..." בחברה. ב. האם יש כיסוי ביטוחי על פי התעודה בנסיעה פרטית וברכב פרטי, של הנהג הנקוב בתעודה. ג. שינויים שנעשו בתעודות ביטוח חובה סחר וכן שינויים בהנחיות הנתבעת 2 (להלן: "אבנר"). ##העובדות## 3. התובע בתצהירו כעדות ראשית (ת/2), מעיד, כי התעודה הוצאה כחודשיים-שלושה לפני התאונה, כי החברה אכן עוסקת בסחר באופנועים והוא כאיש מכירות נדרש לנהוג באופנועים לצרכי סחר. כמו כן, מעיד התובע כי לא הודע לו מאומה בכל הקשור לביטוח, למעט קבלת התעודה. לדבריו, לא חידש את תעודת הביטוח הקודמת, לאור עבודתו בחברה וקבלת התעודה, וכי לא היה נוהג ללא ביטוח. לבסוף, יש להוסיף כי התובע מוצא לנכון לציין: "כי לפני התאונה רציתי למכור את האופנוע שלי, והצעתי אותו לאנשים שונים שהגיעו ל"פרפר". האופנוע עמד שם בתצוגה, אך המשכתי להשתמש בו כרגיל בתום יום העבודה". 4. לתצהירו צירף התובע הנחיות אבנר מיום 1.8.97אשר בעיקרן מורות, כי אין להרחיב את השימוש לנסיעה למטרות פרטיות (סעיפים 21, 22 לתעודה הסטנדרטית) וכן כי סעיף השימוש יהיה מוגבל לסעיף 26בתעודה המציין: "לשימוש למטרה כלשהי הקשורה בסחר כלי רכב ממונעים - עבור כלי רכב שאינם בבעלות בעל הפוליסה, או ששמם נקוב בתעודה זו" (להלן: "הנחיות אבנר"). 5. הנתבעות הגישו את מסמך נ/ 1שהוסכם בין הצדדים כי יחשב כתצהיר. מסמך זה, הינו בשמו של גבי מורדוקוביץ אשר הינו אחד הבעלים של החברה. במסמך זה מצויין, כי אכן התובע החל לעבוד בחברה מיום 14.8.97 וכי הפוליסה שהוצאתה התבקשה נערכה "על מנת שיהיה מבוטח כאשר הוא נוהג באופנועים המוצגים למכירה בסוכנות במהלך עבודתו" כן מצויין כי התובע מעולם לא מסר את האופנוע למכירה לחברה וכי האופנוע לא היווה חלק מצי האופנועים העומדים למכירה בסוכנות. יתר על כן, צויין כי מעת שאופנוע מובא למכירה, נפתחת כרטיסיה מסודרת ובענייננו, לא רק שלא נפתחה כרטיסיה לאופנוע, אלא לא היה ידוע לבעלים, כי התובע מתכוון למכור אופנועו וכי גם אם היה רוצה לעשות כן, היה זה עסקו הפרטי של התובע ללא קשר לסוכנות (להלן: "מסמך הבעלים"). כן צירפו הנתבעות את האישור המופנה לאבנר, בדבר העסקתו של התובע וכן הצעה לביטוח הכוללת שמו של התובע. 6. מחקירתו הנגדית של התובע ניתן להסיק את העובדות הבאות: א. חרף טענתו טרם לכן, כאילו לא ידע כלל מהו ביטוח סחר רכב, הוא אכן שמע על מושג זה, לאור עיסוקו בעבר. ב. האופנוע בבעלותו עוד מיום .15.9.95 ג. התובע מעיד, כי אכן ביקש למכור את האופנוע וכי אף היתה כרטיסיה שנפתחה לשם כך אצל החברה. אולם בסופו של דבר הסתבר שכרטיס זה (נ/3) מולא רק ביום 1.6.98, דהיינו חודשים רבים לאחר התאונה. יתר על כן, התובע נדחק לתירוצים והסברים שונים בכל הקשור לגרסתו כאילו התכוון למכור את האופנוע באמצעות החברה, עד שבא-כוחו מצא לנכון לציין: "אני מסכים כי בזמן האירוע האופנוע לא היה בתצוגה וגם לא אטען כאילו האופנוע היה בהליכי מכירה מטעם התובע. אני מבקש שההסכמה שלי לא תתפרש לנושאים של מהימנויות. ההסכמה שלי היא לצורך הסכמה דיונית (5). לאור דברים אלו, הופסקה החקירה הנגדית של התובע ולא בכדי. 7. מצאתי לנכון להדרש לפן עובדתי אחרון זה, על מנת שיהיה ברור שהתובע הן ברשימת הפלוגתאות והן בעדותו, מצא לנכון לנסות ולשכנע את בית המשפט, כי אכן האופנוע נכלל כביכול בצי האופנועים של החברה, העומדים למכירה. לא למותר להוסיף, כי הגם שעו"ד פרויליך, סייג הסכמתו, הרי לאור כל דברי התובע ובמיוחד, האמור במסמך הבעלים, טוב עשה. ## התעודה## 8. כאמור, הוסכם בין הצדדים כי התעודה היא המהווה את הפוליסה. לענין זה מהראוי להביא את הפרטים הבאים מתוך התעודה: א. בעלת הפוליסה - החברה. ב. במקום המיועד למס' רישוי, סוג ויצרן מצויין: "אופנועים סחר אופנועים". ג. הנהג המורשה לנהוג - התובע. ד. השימושים המותרים: "21, למטרות חברתיות ופרטיות" (להלן: "סעיף 21"). "25, לשימוש למטרות סחר בכלי רכב" (להלן: "סעיף 25"). ה. לכך יש להוסיף, כי קיימים סעיפים נוספים בדבר השימוש המותר, הכוללים אכן את סעיף 26שפורט לעיל בהנחיות אבנר, אולם סעיף זה לא צויין במסגרת השימושים המותרים ברכב, מחד, ומאידך לא צויין כשימוש הבלעדי. 9. אכן, בהתאם להנחיות אבנר, הרי לאורן אם אכן היתה מוצאת התעודה בהתאם לאותן הנחיות, אזי אין ספק כי התעודה לא היתה מכסה את המקרה דנן, מאחר שאין חולק כי האופנוע היה בבעלות התובע ששמו נקוב בתעודה. ##הניתוח המשפטי## 10. בכל הקשור לנושא השימוש הפרטי באופנוע, מעת ששימוש זה הותר, כפי שצויין בת.א. (י- ם) 1290/97, עזרן נ' כהן ואח' (תקדין-מחוזי, 98(3) 1123), התעודה מכסה גם מכסה שימוש שכזה ואין לקבל את הטענה, בכפוף לאשר יידון להלן, כאילו שימוש שכזה לא יכלל. 11. השאלה הנצרכת בפנינו אינה השימוש, אלא האם אכן נכלל האופנוע בגדר כלי הרכב - האופנועים, המבוטחים באמצעות התעודה. צודק ב"כ התובע בטענותיו בכל הקשור לפרשנות לרעת המנסח ובמיוחד פוליסות ביטוח כפי שצודק הוא בטענותיו בכל הקשור להוכחת תחולתה של תניית פטור כמוטלת על חברת הביטוח, על פסקי הדין המובאים בסיכומיו. כן בהתייחס לסעיף 3לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981. 12. כן יש לציין, שאכן מהנחיות אבנר, ניתן להיווכח כי אלו מתייחסות כאמור לשני היבטים, הן מטרת השימוש תוך שלילת שימוש כאמור בסעיף 21לתעודה, שאינו מענייננו, והן לשימוש בסעיף 26בלבד. אולם, אין בעצם הנחיה זו בלבד, כדי להצביע בעליל, שטרם לכן, ובכל מקרה, הביטוח חל גם על כל רכב המצוי בבעלותו הפרטית של המבוטח או הנהג. 13. ב"כ התובע נסמך על ע"א 4628/93, מדינת ישראל נ' אפרופים, שיכון וייזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265(להלן: "אפרופים") אולם, דומני שאשר מבקש ב"כ התובע להסיק מאותו פסק דין, אינו במסקנתו. אכן, עד לאותו פסק דין שלטה בכיפה, תורת שני השלבים בפרשנות חוזה ולכאורה, בהתאם להוראות סעיף 25לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973אם נוסח החוזה ברור מתוכו, אין אנו נזקקים לנסיבות חיצוניות על מנת לבחון את אומד דעתם של הצדדים. רק אם החוזה ניתן למספר פרשנויות, אזי ורק אז ניתן להזקק לנסיבות חיצוניות. דומני, שמפסק דין אפרופים, ניתן להסיק כי אין אנו נזקקים לתורה זו, אלא לגיטימי שנזקק לנסיבות החיצוניות מכל מקור שהוא, על מנת שנוכל להגיע למסקנה אם אכן החוזה מוקשה מתוכו אם לאו. 14. בענייננו, כל שנמצא בפנינו, הינה התעודה והאמור בה. אולם, לאור הפסיקה שדנה בנושא זה ולאור מהותו של מונח סחר רכב, ניתן לקבוע, כי מדובר בפוליסה שאינה נוקבת בכלי רכב ספציפי, אלא הביטוח חל ביחס לרכבים שנכנסים לגדרי הביטוח ויוצאים ממנו חדשות לבקרים, וכעין "ביטוח צף" אם נשליך משעבוד צף. אולם, מונח זה שוברו בצדו. כותרתו, סחר רכב ולא מעבר לכך. דהיינו, תנאי מוקדם לחלות התעודה והכיסוי הביטוחי, שאכן מדובר על אותם רכבים שהן המבטחות ובמקרה דנן הנתבעות, והן המבוטחת ובמקרה דנן החברה, התכוונו שיכלל בגדר התעודה. מהאמור, בתעודה המציינת מפורשות "סחר אופנועים" עולה, כי התעודה לא חלה על אשר לא נכלל באותו סחר. ודוק, אין אנו דנים בתניית פטור, אלא כרעיון הוכחת "מקרה הביטוח". לדידי, לאור הנסיבות, אומד דעתם של הצדדים ברור הוא, דהיינו הכללת כל אותם רכבים ובמקרה דנן אופנועים, המובאים לחברה לשם מכירתם ובכל הקשור למכירתם, וכל עוד הם עומדים בתנאים אלו. אכן, צודק ב"כ התובע בציינו שבפרשת "עזרן" מציין בית המשפט, כי ביחס למחלוקת העובדתית, הרכב נשוא אותה תביעה שימש כרכב פרטי כשהנהג ששמו צויין בתעודה נוהג בו מנהג בעלים, הגם שהרכב היה חלק מהמאגר העסקי של הרכבים המבוטחים של הפוליסה של בית העסק. אולם, מהמשכו של פסק הדין עולה, כי בית המשפט קובע שם, כי הרכב נשוא התביעה אכן נכלל בצי כלי הרכב, הקשורים לסחר הרכב הגם שהבעלות והשימוש היו כמפורט באותו פסק דין. דומני, שאין להסיק מפסק הדין כאילו גם אם בית המשפט היה קובע שמדובר ברכב פרטי לכל דבר וענין, הוא היה מגיע לאותה תוצאה. גם הגיונם של דברים, מחייב מסקנה זו. כלום ניתן לסבור, כי מבוטח המבטח את צי עסקו בסחר רכב, יוכל לכלול בביטוח זה את כל כלי הרכב של עובדיו - הכל בגין אי שימוש בסעיף 26לתעודה? כלום לא צריכה להיות זיקה כלשהי, בין כלי הרכב לבין מהות הביטוח של סחר רכב?! נראה שאכן, כך סבר גם בית המשפט המחוזי בע"א 1790/94, ברדה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ (טרם פורסם). מסקנת האמור, כי תנאי מוקדם לחלות הכיסוי הביטוחי, זיקה בין עיסוק המבוטחת לבין הרכב שבו ארעה התאונה. ודוק, אין אני מתייחס לשימוש. אם אכן, חוסה הרכב במטרות "הביטוח הצף" ואף בעקיפין, ואף אם הרכב רשום בבעלות המבוטחת או הנהג, הרי יכלל רכב שכזה בכיסוי הביטוחי וגם בנסיעה למטרות חברתיות פרטיות. 15. לבסוף, יורשה לי לציין, כי יתכן והלך מחשבה זה עמד והסתתר אחר מניעי התובע לנסות לשכנעני שאכן, היתה קיימת כביכול זיקה בין האופנוע לצי האופנועים המבוטחים. אם לא כן, קשה להבין מדוע ניסה לעשות כן, שלא למותר להוסיף וכמצויין לעיל, שהדבר לא עלה בידו. 16. לו היינו עוסקים בנהג תם לב, אשר ביטל את פוליסת החובה לאופנועו לאחר שפנה למעבידו והודיע לו על כך, והמעביד לא ציין בפניו כי אין הוא רשאי לעשות כן, דבר שלא רק שלא הוכח, אלא אף לא נטען על ידי התובע, ניחא. אולם במקרה דנן, התובע ככל הנראה, על דעת עצמו ותוך שבא-כוחו מוותר על חקירת הבעלים, מצא לנכון לפעול אשר פעל וכפי שצויין לעיל. ניתן לקבוע כי ידיעתו של התובע או אי ידיעתו לרבות המועד, בכל הקשור למשמעות מושג הביטוחי סחר רכב, אינו נקי מספקות, אם להתבטא בלשון המעטה. מכל מקום, עילה שלפחות בחינת המתקשרים ב"חוזה הביטוח" קרי, הנתבעת והחברה, לא התכוון מי מהם כי אופנועו של התובע יכלל בביטוח דנן. ## סיכומם של דברים## 17. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעות, שכ"ט עו"ד תאונות דרכים בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.רכבתאונת דרכיםביטוח רכבביטוח סחר