ביטוח עסק מפני גניבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח עסק מפני גניבה: .1התובע בעל נגריה ברח' מעלות הנביאים 6 בחיפה, ביטח אצל הנתבעת את עסקו על פי פוליסת ביטוח שהיתה בתוקף מיום 1.11.93עד יום .31.10.94בתאריך 10.10.94, כך נטען בתביעה, נפרץ בית העסק הנ"ל ונגנבו מן הנגריה כלי עבודה ניידים שהיו באותה שעה בנגריה. הנזק מוערך על ידו ב-.000, 17ש"ח. הנתבעת סירבה לשלם לתובע תגמולי ביטוח על פי פוליסה. הנתבעת טענה כי לא ארעה פריצה. כמו כן דחתה הנתבעת את סכום תביעתו שהיה לדבריה חסר אחיזה במציאות וסתמי. .2בטרם אתייחס לגופם של דברים, מלים אחדות על ניהול התביעה. התובע לא היה מיוצג. התקיימו במשפט שלוש ישיבות. הראשונה ביום 11.2.96והאחרונה ביום 17.10.96לאחריה הוגשו סיכומים. התובע העיד בעצמו ומטעם הנתבעת העיד עדות חוקר והשמאי דן פרימן. הוריתי על סיכומים בכתב תוך 21יום לתובע ו- 21יום לאחר מכן לנתבעת. התובע הגיש סיכומיו בכתב ביום .19.11.96 והנה כשבוע לאחר הגשת סיכומיו הוגשה בקשה מטעם התובע, הפעם ע"י עורך דין רוני משה. בבקשה ביקש התובע לאפשר הבאת ראיות נוספות בטרם יוגשו סיכומי הנתבעת. הבקשה לא נתמכה בתצהיר אך ביקשתי תגובת הצד שכנגד. עם קבלת התגובה בכתב ניתנה החלטתי המנומקת מתאריך 11.12.96שאין צריך לחזור עליה. סוף הדבר התרתי לתובע להעיד עד נוסף בישיבה מיוחדת שתיקבע לשם כך ובתנאי שהתובע יפקיד בבית המשפט סכום של -.000, 4ש"ח במזומן או בערבות בנקאית תוך 15יום - אם לא יופקד - לא יקויים דיון נוסף כאמור ופסק הדין ינתן לאחר שהנתבעת תגיש סיכומיה. התובע לא מימש את זכותו ולא הפקיד הסכום הנ"ל ומשהוגשו סיכומי הנתבעת במועד שנקבע (16.1.97) הובא בפני התיק למתן פסק דין. .3מהי גירסת התובע? התובע העיד שעזב את הנגריה ביום שישי אחה"צ. כאשר הגיע לנגריה ביום שבת בבוקר גילה שסורג בה פרוץ. אין הוא זוכר מתי היה הדבר אך הודיע למשטרה באותו היום. הוצג אישור הגשת תלונה למשטרה מיום 8.10.94(ת/1). כמו כן מסר התובע למשטרת ישראל רשימת חפצים שנגנבו לטענתו, הרשימה - ת/2נמסרה למשטרת ישראל כיומיים לאחר הגשת התלונה הנ"ל. התובע הצביע על סורג אחד המגן על אחד הפתחים של הנגריה כמקום ממנו פרצו לטענתו. הסורג היה "עקור ופתוח" כדבריו. החלון, עליו הסורג, הוא בגובה כ- 1.5מטר מגובה הריצפה. כשהגיע למקום היתה דלת הנגריה סגורה ונעולה. לדברי התובע נגנבו אך ורק כלי עבודה ניידים ולא כלים "כבדים". כל הכלים שנגנבו היו משומשים ושימשוהו כשנתיים-שלוש לפחות. אין בידי התובע מסמכים ורשומות שיש בהן להוכיח את קיום הכלים ברשותו או את רכישתם, כגון ספרי חשבונות, חשבוניות, קבלות, וכיוצא באלה. לדבריו נגנב גם תיקו האישי ובו המסמכים. התובע מסר גם גירסה לחוקר מטעם התובעת - והמסמך נ/5הוא עדותו שנחתמה על ידו. עדות התובע ובפרט חקירתו הנגדית מעלה תמיהות לא מעטות וסתירות: א. התובע לא זכר באיזה תאריך ארעה הפריצה. הוא אמר "שזה רשום במסמכים". כאשר הוצגה לו העובדה שהתאריך הרשום הוא יום שבת 8.10.94- השיב שהוא נוהג לפעמים לעבוד גם בשבת. תגובה זו לא היתה טבעית ולא התרשמתי שהיא משקפת את המציאות, על כל פנים התובע עמד על כך שעזב את הנגריה ביום שישי והגיע לנגריה בשבת בבוקר. התלונה למשטרה הוגשה ביום 8.10.94אף על פי שבכתב התביעה נאמר שהפריצה ארעה ביום 10.10.94, וגם בתשובה לשאלון שנשלח לתובע - השיב שהפריצה היתה ביום .10.10.94 ב. במהלך העדות נשאל התובע למיקום המדוייק של מקום הפריצה. לתובע הוצגו התמונות והצילומים של המקום, הפתחים והסורגים. בתגובה לצילום שהוצג בפניו השיב התובע שאינו יכול לומר כלום "אני לא מבין בתמונות... כשאתה מראה לי את הצילומים אני לא יכול לומר מה מביניהם נפרץ..." התמונות ברורות למדי וניתן היה לצפות ממי שמכיר את הנכס שלו, שיכיר אותו גם בצילומים - שכן הצילומים ברורים ומדברים בעד עצמם. התובע הרי טען שמיד עם הגיעו לנגריה הבחין שזו נפרצה, הוא ראה את הפריצה - ועל כן תמוהה עמדתו לנוכח הצילומים שהוצגו לפניו. ג. במהלך עדותו נשאל גם למעורבותו של אדם בשם נידם מסעוד. שמו של מסעוד הועלה ע"י ב"כ הנתבעת ונובע מן החקירה שבוצעה ע"י הנתבעת. במהלך החקירה מסר התובע עדות בכתב לחוקר נ ./5מסעוד נידם הוא, כפי הנראה חברו הטוב של התובע, שלפי גירסתו של התובע, נסע אליו מיד לאחר גילוי הפריצה - כך מסר לחוקר ב- נ/5הנ"ל - אלא שבחקירתו הנגדית נשאל לגבי נידם והכחיש כי מסר לחוקר שהלך להתייעץ עם נידם מיד אחרי הארוע. המסמך נ/5טופח על פניו ומעיב על עדות התובע גם בנקודה זו. ב"כ הנתבעת מצביע גם על תמיהה נוספת הקשורה לעצם מעורבותו של נידם. התובע השיב, בחקירה הנגדית, כי שמו של נידם הועלה בפני החוקר משום שהחוקר שאלו אם יש לו חבר - ועל כך השיב שנידם הוא חברו. אך תשובה זו היתה תמוהה משהו ולכן הוסיף אחריה התובע כי שמו של נידם עלה משום ש"הוא בא ומטאטא לי בנגרייה". תשובה זו תמוהה כשלעצמה כשם שגם הסיפור כולו שמעלה התובע. לא ברור איפא אם התובע פנה מיד למשטרה, אם פנה לנידם, או אם פנה לסוכן הביטוח. הטיעון שפנה לנידם מיד לאחר שגילה את הפריצה הוא מוזר ובלתי מוסבר ולא פחות תמוהה העובדה שהתובע סירב למסור לחוקר את כתובתו של אותו נידם - כדי שניתן יהיה לבדוק את דבריו ולזמנו להעיד. ד. מתברר עוד, כי התובע ביטח את תכולת הנגריה בשנת 1990(ראה נ/3), בשנה זו נפרצה הנגריה ונגנבו ממנה חפצים - בכך הודה התובע בחקירתו הנגדית חרף היסוסים אחדים שקדמו לכך. התובע קיבל מחברת הביטוח שביטחהו אף בשעתו פיצוי בהסדר של פשרה. בשנים 3- 1992לא בוטחה הנגריה - ובתקופה זו לא ארעו פריצות וגניבות. בשנת 1994ארעה הפריצה נשוא התביעה, וזאת בשנה שבה ביטח את תכולת הנגריה. ב"כ הנתבעת טוען שאין בכך יד הגורל וכי הדברים אומרים דרשני. נראה לי שאין להפריז בחשיבות הנסיבות הללו אף שבהצטרפן לשאר הנסיבות יש בהן כדי להוסיף צל וספק נוספים על גירסת התובע. הדבר שמגביר את הספיקות לגבי גירסת התובע היא העובדה, שבחקירתו הנגדית נתן הסבר שלא שיכנע אותי כלל והוא שבשנים 3- 1992לא החזיק בכלי עבודה בתוך הנגריה לדבריו "עבד בחוץ". הסבר דחוק זה נועד להסביר את העובדה שבמשך שנתיים אלה לא היה מבוטח ולא ארעו בנגריה פריצות וגניבות כלים. ה. העד הודה כי ביקר אותו חוקר מטעם הנתבעת אך הכחיש שחתם על מסמך כל שהוא בפני החוקר. רק בהמשך חקירתו הנגדית נאלץ לחזור בו לנוכח הצגת דו"ח חקירתו בכתב יד (נ/5). העד שוב הסביר את הדבר בכך שאינו זוכר. ו. עדותו של התובע שזורה תשובות "לא זוכר" בנושאים מהותיים. אי זכירתו אינה אלא פרי ניסיון לחמוק משאלות שנשאל - שכן בנושאים אחרים ידוע ידע התובע להשיב ולדייק במועדים ובפרטים. כיוצא בזה קשה להבין כיצד לא זכר התובע את פרטי הכלים שנגנבו ממנו כשנשאל ע"י החוקר (נ/5) שכן עדותו לחוקר נמסרה ביום 19.10.94, כלומר זמן לא רב אחרי הארוע. .4מטעם הנתבעת מסרו עדותם השמאי מר פרימן והחוקר מר אריאלי. העולה מעדותם הוא, כי הנגריה נמצאת בבנין מגורים ולה פתחי כניסה מוגנים בבריח ומנעול. דלתות הנגריה לא נפגעו ולא נפרצו ונמצאו שלמות. התובע סבור כי הפריצה ארעה דרך אחד הסורגים שעל פתח הקיר הצפוני של הנגריה. קיר זה מצוי בחלק האחורי של הנגריה וצמוד לו - מעט נמוך מגובה החלונות - גגון אסבסט ישן. מתברר - וכך גם מוכיחות התמונות שהוגשו - שהדרך היחידה להגיע לאותם פתחים היא דרך אותו גגון רעוע, שגם לדברי המומחה מסוכן מאד ללכת עליו. הסורג מחובר לקיר בארבע נקודות עיגון; (גודל הפתח 107 100xס"מ )ראה צילומים נ/1וכן נ ./2אחד מארבע החיזוקים המחברים את הסורג לקיר נעקר ממקומו, כך שהסורג נותר מחובר בשלושה העיגונים, ונוצר פתח אלכסוני צר למדי - מקום בו נעקרה נקודת העיגון. השמאי מר פרימן ראה את המקום, את הסורג ואת מקום עקירת העיגון. בחוות דעתו, שלא נסתרה, נקבע כי כדי להגיע סמוך לחלון היה על הפורצים לטפס על הגג הרעוע הסמוך לו - גג אסבסט - שהליכה עליו מהווה סכנה משמעותית. אשר לפתח בסורג - נוצר מרווח של עד 20ס"מ בלבד במקום הרחב ביותר - כאשר הפתח הוא בצורה של משולש ההולך וצר לכוון החיבור התחתון של הסורג. פתח זה מקשה על חדירת אדם או אף נער לתוך הנגריה והוצאת כלים הימנו. ממצאים אלה נקבעו ע"י השמאי מתוך התרשמותו הישירה במקום ובדיקתו את השטח. הדברים סבירים והגיוניים בפרט לאור עיון בצילומים שהוגשו. קיים ספק רציני ביותר לגבי האפשרות שדרך סורג זה התבצעה פריצה לתוך הנגריה וכי בפריצה גם נגנבו כלי עבודה - שהוצאו דרך פתח צר זה. הסורג האמור עשוי ברזל והינו חזק ויציב. גם העד מר אריאלי שהיה במקום בדק את הפתח ואת הסורג והתרשם שקשה מאד להזיז את הסורג כדי להרחיב את הפתח שנוצר. עדות זו תומכת במסקנת השמאי, ומטילה צל נוסף על האפשרות שאכן ארעה פריצה לנגריה דרך פתח זה. התובע אמנם הגיש תלונה למשטרה, אולם לא הובאה כל ראיה אודות תוצאות החקירה. האם המשטרה בדקה את הזירה ומה היו מימצאיה. הרושם שנותר הוא שפרט לקבלת התלונה מן התובע לא שיגרה המשטרה אדם לנגריה לבדיקת המקום, ובהעדר ראיה לכך אפשר להניח שהדבר לא נעשה. .5ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה גם מטעם חילופי והוא, שהוכח כי התובע נתן תשובות לא אמיתיות ואף כוזבות בטופס הצעת ביטוח שנמסר עובר לכריתת החוזה. כך למשל, נטען שהתשובות שנתן לענין פריצות קודמות לא היו אמת, ומהיות השאלות נוגעות לענין מהותי, שהתשובה לגביו עשויה להשפיע על נכונות המבטח לכרות חוזה הביטוח, הרי שבנסיבות אלה פטורה הנתבעת מחבותה לפי סעיף 7ג (1) לחוק חוזה ביטוח. טענות אלה חורגות ממסגרת השאלות שבמחלוקת כפי שהועלו בכתבי הטענות. הנתבעת לא העלתה בהגנתה כל טענה בדבר מרמה מצידו של התובע, לא כל שכן לא נטען כי פוליסת הביטוח בטלה או חסרת נפקות משום תשובותיו הכוזבות של התובע לענין מהותי. הטענה הכללית מופיעה בכתב ההגנה, כי "הנתבע דוחה את האמור בסעיף 8לכתב התביעה ותטען כי לא מוטלת עליה כל חובה שהיא לפצות את התובע על נזקיו הנטענים והמוכחשים" - אין בה תשתית היכולה להוות יסוד להעלאת טענות בדבר בטלות הפוליסה עקב מתן תשובות כוזבות וכיוצ"ב טענות שהעלתה הנתבעת כמפורט לעיל. לפיכך לא אתיחס בפסק הדין לסוגיה זו - ככל שהיא נוגעת לעצם החבות. יחד עם זאת, אין להמנע מהשלכות שיש לענין זה על מהימנותו של התובע. עדותו בענין זה, והצגת טופס הצעת הביטוח בפניו במהלך חקירתו הנגדית יש בהם כדי להשפיע על הרושם הכללי הבלתי חיובי שעשה עלי התובע בעדותו, גם אם לא היתה מצידו כוונת זדון במתן התשובות לשאלות שבהצעה, במשמעותה בסעיף 7לחוק חוזה ביטוח. .6האם הוכיח התובע את תביעתו? על התובע להוכיח את קיומו של מקרה הביטוח. נטל ההוכחה בתביעות מסוג זה מוטל על התובע להוכיח את קיומו של "מקרה הביטוח" נשוא הפוליסה. במקרה זה מדובר בפריצה וגניבה. על התובע להוכיח איפא את קיומה של הפריצה וגניבת הרכוש המבוטח. אם מקרה הביטוח כולל למשל יסודות ועובדות שליליים, כי אז על המבוטח להוכיחם על פי מאזן ההסתברות כנדרש במשפט אזרחי. כאשר מדובר בפריצה וגניבה על המבוטח להוכיח גם שהרכוש נלקח מן המקום שבוטח על ידי אחרים שלא בהסכמתו. אין להפריז בדרישות ההוכחה מן התובע ואין לדרוש ממנו להוכיח יותר מאשר את העובדות המהוות את מקרה הביטוח. בפרשת סיני נגד מגדל חב' לביטוח בע"מ (ע"א 1845/96 פ"ד מז (5) 660), נידונה שאלה זו בהרחבה רבה. כב' הנשיא לשעבר, השופט שמגר, היה בדעת מיעוט והעיר הערות והארות רבות לנושא הנדון. הערותיו וחוות דעתו נראים בעיני מן הדעות שהובעו ע"י הרוב בבית המשפט, אך כמובן שהלכה כדעת הרוב. יצויין כי גם בדעת הרוב ניכרות גישות שונות. בכל מקרה, אעיר מיד, שגם לפי גישתו של כב' הנשיא שמגר, לא הרים התובע, בתיק שבפני, את נטל ההוכחה הנדרש. בפרשת סיני, התעוררה מחלוקת גם בשאלת אירוע מקרה הביטוח, דהיינו הפריצה. המדובר היה בתביעת מבוטח נגד מבטחו ובית המשפט המחוזי קבע כי המבוטח לא הוכיח את קיומו של אירוע הביטוח. קביעתו נסמכה על ההנחה כי בארוע של פריצה או גניבה, וכאשר המבטח טוען שהארוע בויים ע"י המבוטח, כי אז על האחרון להוכיח שאומנם התקיים האירוע. אין לראות את טענת חברת הביטוח כטענה לחלותו של סייג או חריג, אלא כטענה לאי התקיימותו והתרחשותו של הארוע שהוא ביסוד עילת התביעה. כב' השופט שמגר סבר כי בכל מקרה ביטוח יש לראות שני נדבכים, הראשון הוא הפן העובדתי הראשוני להטלת החבות והפן השני הוא העדר חריגים לביטוח. אין לדעתו כל תלות בין שני נדבכים אלה. "די למבוטח אם יוכיח קיומו של הנדבך הראשון, הווה אומר את התרחשות הארוע המוגדר. הוכיח זאת - קמה לכאורה חבותו של המבטח לפיצוי". כב' השופט שמגר גרס כי אין המבוטח יוצא ידי חובתו בכך שיאמר שארע מקרה ביטוח אלא חובה עליו להוכיחן בראיות וכאשר מדובר על נזק כתוצאה מביצוע עבירה, כי אז מקובל בד"כ להציג מסמך משטרתי אודות הארוע, או אף תיק המשטרה עצמו. כב' השופט שמגר אף אינו מקבל את ההבחנה המקובלת בין ארוע שריפה לארוע של גניבה ולשיטתו חייבת להיות אחידות בגישה המשפטית. נת כב' הנשיא שמגר היתה, איפא, כי טענת המבטח כי המבוטח פעל במתכוון או שהגיש תביעה כוזבת (משמעותה בסעיף 25לחוק חוזה ביטוח, הכולל גם העלמת עובדות בנוגע למקרה הביטוח),הם חריגים לפוליסה. הם חריגים לכל פוליסה. על יסוד פירוש הפוליסה על פי כללי הפרשנות המקובלים, מגיע כב' הנשיא למסקנה שאומנם אין התובע יוצא ידי חובתו ע"י העלאת טענה סתמית כי ארעה פריצה או שנגנב ממנו חפץ מבוטח, "דרושים נתונים עובדתיים המבססים את טענתו וזוהי התשתית לתביעה. אולם משהניח את היסוד, כמו במקרה דנן, במראה עיניים ובחקירה משטרתית, אין הוא חייב ואין הוא יכל להתמודד עם הטענה הסתמית - "אתה בעצמך פרצת". אולם דעת הרוב כפי שהובעה בפרשת סיני הנ"ל וכפי שבאה לידי ביטוי גם בפרשת ויסנר נגד אריה חב' לביטוח (ע"א 391/89 פ"ד מז (1) 837) - שונה. כב' השופט אור נתן ביטוי להשקפה זו ומצא לחזק את השקפתו של כב' השופט גולדברג כפי שבאה לביטוי בע"א 391/89 הנ"ל, וכך אמר: "על המבוטח להוכיח בתביעתו כנגד המבטחת את מקרה הביטוח, אשר - לפי תנאי הפוליסה מקנה לו עילה לקבלת תגמולי ביטוח. עליו להוכיח את מקרה הביטוח כפי שזה הוגדר והוסכם בחוזה הביטוח. לפיכך אם עליו להוכיח מקרי פריצה וגניבה... עליו להוכיח את קיומם של אלה ולא פחות מכך. מכיוון שהוכחת גניבה טומנת בחובה גם הוכחה שהרכוש נלקח על ידי אחרים שלא בהסכמת המבוטח - כך הן על פי הגדרת העבירה של גניבה בסעיף 383של חוק העונשין והן על פי מובנה של "גניבה" על ידי כל אדם סביר - על המבוטח מוטל הנטל להוכיח זאת על פי מאזן ההסתברות כנדרש בתביעה אזרחית... ואם מקרה הביטוח כולל עובדות או מצב הכוללים אלמנטים שליליים - כמו במקרה פריצה וגניבה, שהמעשים נעשו שלא בהסכמת המבוטח - על המבוטח להוכיח זאת". כב' השופט אור, אינו מרחיק לכת כדי גישת כב' השופט גולדברג - שהובעה בע"א 391/89הנ"ל, וסבר שאין על המבוטח להוכיח מעבר לעובדות המהוות את מקרה הביטוח. יש להבחין ולדייק בין נטל הוכחה זה, לבין סייגים בפוליסה. מקום שנקבע בפוליסה כי המבטח פטור מחובתו מקום שהמבוטח גרם במתכוון למקרה הביטוח בין אם זה חל מכח סעיף 26לחוק חוזה ביטוח ובין מכח תניה מפורשת בפוליסה - הרי שהמבטח רשאי להוכיח את הסייג והפטור ואז נטל השכנוע מוטל עליו. בסכמו את ההלכה, מדגיש כב' השופט אור כי השוני בין המקרים השונים של מקרי ביטוח, מבחינת נטל ההוכחה - אם עליו להוכיח שלא היתה לו יד בארוע - הוא בהגדרת מקרה ביטוח לפי הפוליסה. ההגדרה היא שתקבע מה עליו להוכיח, ומוסיף: "כך למשל, במקרה של ביטוח רכוש כנגד שריפה, כדי שיזכה בתביעתו, על המבוטח להוכיח שנגרם נזק לרכושו המבוטח על ידי שריפה, אך להבדיל ממקרה ביטוח כנגד גניבה, אין מוטל עליו להוכיח שלא הוא או אחר מטעמו, גרם לנזק או הסכים לו". גישתו של כב' הנשיא שמגר נועדה ליתן ביטוי לאי הנוחות שנגרמת ממצב דברים שבו מתאפשרת, לעיתים, לחברת הביטוח העלאתה הסתמית של טענה כלפי המבוטח מבלי שיש בידה ראיה כל שהיא השוללת אפשרות קיומו של מקרה הביטוח. תופעה זו עד כמה שהיא קיימת מעניקה למבטח יתרון לא הוגן. המבטח קורא למבוטח להתקשר עימו בהסכם ביטוח, גובה ממנו פרמיה ובבוא יום, כאשר הסיכון המבוטח מתממש, חומקת חברת הביטוח ומנסה לתכחש לאחריותה ע"י העלאת טענה סתמית, בלא שיש עליה כל ראיה. אולם, כפי שנאמר לעיל, ההלכה היא כדעת הרוב בפרשת סיני הנ"ל, ועל פי הלכה זו יוכרע הענין שבפני. .7התובע חייב איפא להוכיח את יסודות מקרה הביטוח דהיינו את הפריצה ואת הגניבה. אין ספק שכל מקרה חייב להבחן ע"פי נסיבותיו ואין כלל נוקשה ואחיד שעל פיו ניתן למדוד את כמות ההוכחה, או את אפשרות ההוכחה העומדת לתובע - המבוטח. ההוכחה הנדרשת מן התובע צריכה לעמוד במבחן ההסתברות כפי שמקובל בכל משפט אזרחי. יש נסיבות בהן העובדות לאמיתן ידועות למבוטח, ואילו לחברת הביטוח יש קושי להוכיח את זדונו של המבוטח או מעורבותו; יש נסיבות בהן למבוטח אין יכולת לדעת את פרטי הארוע והוא סומך על עדותו הוא ועל נסיבות אוביקטיביות. במקרה האחרון - הרי שיש משקל רב לעדות המבוטח ולרושם שזו מותירה בבית המשפט. .8התובע בענינו, פנה למשטרה והגיש תלונה, אולם אין בפנינו כל ראיה אודות תוצאות התלונה, או בשאלה אם חקרה המשטרה את הארוע, האם היה חוקר מטעם המשטרה במקום הארוע, האם חקר ובדק נתונים בשטח, ואם כן מה היו הממצאים. התובע סומך למעשה על עדותו הוא על העובדה כי נמצא סורג שבחלקו נראה שנעקר מן הקיר, ועל פי סברתו של התובע היה מקום הפריצה. התובע מעיד על כך שמתוך הנגריה נעלמו כלי עבודה ניידים מסויימים. אומר מיד כי התובע עשה עלי רושם של אדם המנסה להיתמם, יותר מסתיר מאשר מוכן לגלות ולעיתים קרובות מבקש להותיר הענינים בעירפולם תוך התרסת עצמו מאחורי טענות כי אינו זוכר. התובע אומנם ייצג את עצמו, ועשה זאת בדרך נאותה, אך הוא התיעץ כפי הנראה לכל אורך הדרך עם עורכי דין. הבקשה שהוגשה על ידו לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת סיכומים מטעמו - היתה ניסיון נוסף ויומרני ל"הציל" משהו שעוד ניתן להצילו. מתוך המסמכים הקיימים בתיק מותר להניח שהתובע כבר התיעץ עם עו"ד בשלבים הראשונים של הפרשה. גם כאשר נשאל ע"י חוקר מטעם חב' הביטוח אודות נכונותו להיבדק בפוליגרף, השיב התובע שאין הוא יכל לעשות זאת משום שעורך הדין אמר לו לא להיבדק. כבר אז "הזהיר" את חברת הביטוח שאם לא יקבל פיצוי "אני מעמיד עורך דין וגמרנו". כך, גם כאשר נדרש למסור תצהיר גילוי מסמכים, פנה לעו"ד שאישר את תצהירו. התובע החליט לבסוף להופיע בעצמו מתוך שיקוליו הוא, ואף על פי כן ניסה בשלב מאוחר ביותר לבקש, באמצעות עו"ד, הבאת ראיות נוספות - ראיות שאיש לא מנע ממנו הבאתן במהלך המשפט. גם כאן אין לומר שפעולתו של התובע היתה תמימה לחלוטין. ואשר לעצם הענין וכפי שהצבעתי לעיל עדות התובע שזורה בתמיהות רבות ובסתירות. התובע מבקש לשכנע כי בעסקו ארעה פריצה ובה נגנבו כלים אחדים. פרט לעדותו מבקש הוא לסמוך על נתונים אוביקטיבים התומכים בטענתו לדבריו, והם הסורג הפרוץ, התלונה במשטרה וחוסר הכלים בנגריה כפי שגילה עת הגיע למקום. דא עקא שהגורמים האוביקטיבים הנ"ל אינם משכנעים כשלעצמם, וגם על עדות התובע עצמו איני יכול לסמוך. התמונה הכוללת המצטיירת בפני היא שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו להוכחת קיומו של מקרה הביטוח - הוכחה ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי. מצד אחד עומדת עדות התובע והיא כשלעצמה אינה עדות שניתן לסמוך עליה, ואיני מוכן לקבל את דבריו כפשוטם. כבר הוסברו לעיל פרטי העדות ואין צורך לחזור על הדברים. מאידך, מבקש התובע לסמוך ידיו גם על עובדות "אוביקטיביות" מסויימות אולם גם בענין זה לא שוכנעתי בגירסת התובע. לענין הסורגים והפתח שנפרץ בו, ברוחב של כ- 20ס"מ )בצד העליון(, הרי שלא שוכנעתי כי אכן בוצעה פריצה וכניסה לתוך הנגריה מפתח זה. הפתח מקשה על חדירת אדם לנגריה, ומסקנתו של המומחה לענין זה נראית בעיני סבירה. אם עקירתה של תומכת אחת (מתוך ארבע) של הסורג נעשתה באותו לילה, כפי שטוען התובע, הרי יתכן והיה ניסיון לפריצה שלא נסתיים בכניסה לנגריה. סביר להניח שבמקרה זה הוחל במלאכה שלא נסתיימה. יש עוד לציין כי התומכת לסורג שנעקרה היא דוקא התומכת העליונה - והגבוהה ולא התומכת התחתונה הקרובה לסף החלון. עובדה זו מעוררת פליאה מסוימת שכן הכניסה דרך החלון כאשר החלק התחתון של הסורג מעוגן למקומו קשה יותר, אם לא בלתי אפשרית, בעוד שניתן היה לנתק את התומך התחתון ביתר קלות. זאת ועוד, דלת הנגריה והפתחים האחרים נמצאו שלמים ובלתי פגועים, מכאן שאם היתה פריצה, הרי שזו חייבת היתה להתבצע דרך הסורג הנ"ל - אלא שחדירה דרך הסורג הנ"ל היא בעייתית כאמור לעיל אם לא בלתי אפשרית. כמו כן יש לקחת בחשבון את חוות דעת המומחה בדבר מצבו הרעוע מאד והמסוכן של הגגון המצוי בסמיכות לסורג הנדון. כדי להגיע לסורג חייבים לטפס ולעלות על הגגון הרעוע הנ"ל, מה שמפחית את סבירות ההנחה שפלוני עלה על הגג האמור כדי לחדור לנגריה ולחזור ולצאת מאותו מקום עם החפצים שנגנבו. התובע טען שמיד עם כניסתו לנגריה הבחין בחוסר כלי עבודה. אין בידו כל ראיה לגבי מהותם ופירוטם של כלי העבודה שהיו אותה שעה בתוך הנגריה. התובע הציג במהלך עדותו את המסמך ת/4שהינה הצעת מחיר מיום 19.9.96, דהיינו הצעה שהוזמנה עתה לצרכי המשפט. בהצעה זו מחירם של כלי עבודה שונים שעלותם -.060, 21ש"ח כולל מע"מ. התובע הגיש לחברת הביטוח הצעה של סוחר לענין הכלים שנטענו כי נגנבו, ההצעה מיום 10.11.94(מסומן נ/8) ובה פירוט מחירי הכלים בערכים שונים. התובע לא הציג בבית המשפט כל מסמך שהוא ממנו ניתן ללמוד שהכלים האמורים היו אצלו במלאי או שמשו אותו. חזקה על התובע שהוא מנהל ספרים כחוק, גם לצורכי המס, ועל כן מותר היה להניח שיוכל להציג ראיה כל שהיא, ולו גם ראיה משנית ועקיפה, ממנה ניתן ללמוד אודות קיום הכלים או פרטים אודות רכישתם על ידו. התובע הבין שאין ביכולתו להמציא ראיה כאמור ועל כן נתלה בתירוץ הלא משכנע כי התיק, ובו כל המסמכים נגנב אף הוא. קשה להבין מדוע יגנב תיק מסמכים וקבלות, אולם גם אם נגנב ממנו תיק של מסמכים עדיין לא מובן מדוע הקבלות אודות רכישת הכלים נמצאו בתיק זה. התובע נמנע מלהמציא מסמכים אודות רכישת הכלים או להביא ראיה אחרת על המצאותם אצלו - והרושם שנוצר הוא שאין בידו מסמכים כאלה ולא היו ברשותו. התובע לא הצליח להוכיח את עצם העובדה שהיו ברשותו הכלים האמורים, או כי נעלמו ונגנבו ממנו ביום הארוע. התביעה לתשלום סכום של -.000, 20ש"ח על פי חשבון ההצעה שהגיש, או אף -.000, 17ש"ח על פי כתב התביעה, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בפוליסה. התובע היה מבוטח רק על סכום של -.000, 12ש"ח בגין כלים ניידים. יצויין שמאחר והכלים היו משומשים היה התובע זכאי, אילו נמצאה תביעתו כדין, לפיצוי עבור ערכם של הכלים כפי שהיה בשעת גניבתם, ועל פי חוות דעת השמאי ערך זה היה בסכום של כ- 000,6-000, 5ש"ח בלבד. אשר להודעה שמסר התובע למשטרה אודות פריצה לנגריה. הודעה זו אמנם נמסרה כפי הנראה ביום הארוע, אולם לא כללה כל פרטים אודות הרכוש הנטען כגנוב. רק ימים אחדים לאחר מסירת התלונה חזר התובע למשטרה ומסר פרטי כלים וציוד שלדבריו נגנבו. עובדה זו ראויה לתשומת לב מיוחדת שכן אין ולא צריכה להיות בעיה מיוחדת לתובע להבחין בכלים החסרים בעת הארוע ומידע בסיסי כזה חייב היה למסור למשטרה עם הגשת התלונה הראשונית. התובע לא ביסס את דבריו אודות גניבת הציוד וחסרונו על מסמכים או ראיות כלשהן, אלא על זכרונו בלבד, ובמובן זה, מוזר ובלתי הגיוני שלתובע לקח זמן מה כדי "להיזכר" ברשימת החפצים החסרים. העובדה שהתובע התלונן במשטרה אינה מהווה כשלעצמה ראייה לגניבה, או ראייה לחסרונם של הכלים. צריך להעיר כי בפרשת סיני נגד מגדל הנ"ל, הגיעו כל שופטי בית המשפט לכלל מסקנה שיש לקבל הערעור שכן המערער, שם, הרים את הנטל. גם כב' הנשיא שמגר סבר כי בדרך כלל די בקיומן של ראיות עובדתיות, דוגמת סימנים בשטח, המצביעים לדעת המשטרה על פריצה. במקרה המונח לפני, לא חקרה המשטרה את הארוע ולא הוצגו בפני כל ממצאים מחקירתה. כיוצא בזה, לא הובאה בפני ראיה אם המשטרה הגיעה לנגריה בעקבות התלונה, ואם כן, מה ממצאים מצאה במקום. כל שנותר היא העובדה שהוגשה תלונה על ידי התובע. בנסיבות הענין לאור הראיות שהיו בפני אין די בכך, ואין התובע יוצא ידי חובת ההוכחה. לא הוכחה הפריצה ולא הוכח כי חפץ מן החפצים הנטענים על ידו - אכן נגנב מן הנגריה. הנתבעת ניסתה לטעון או לרמוז כי המעשה הוא מעשה מבויים על ידי התובע, אך אין ראייה פוזיטיבית שאכן כך הוא, ואיני מוכן להרחיק לכת עד כדי כך - בכל מקרה הדבר אינו נדרש. הרושם שנוצר הוא כי התובע גילה במקום סורג שנראה לו כי נעקר בחלקו באותו לילה, וביקש לייחס לארוע זה ארועים נוספים היו פרי דמיונו שלא הוכח קיומם; דהיינו, פריצה וכניסה של פלוני דרך הסורג לתוך הנגריה וגניבה של כלי עבודה. אם היה נסיון לפריצה או שהסורג נשבר כתוצאה מפעולת זדון של כל מאן דהוא, הרי שרחוק המרחק בין עובדה זו לבין קביעת ממצא שהיתה פריצה וכי רכוש נגנב מן הנגריה. די בנימוקים שפורטו לעיל בפסק הדין כדי להביאני למסקנה שדין התביעה לתשלום תגמולי ביטוח עבור כלי העבודה דינה להידחות. יש להעיר הערה נוספת וזו נוגעת לנזק שנגרם לסורג. נזק זה הוערך על ידי שמאי בשיעור של -. 150ש"ח (ראה עמ' 6למוצג נ/6). לכאורה התובע זכאי לתגמולי ביטוח בגין נזק לסורג - במסגרת הפוליסה המכסה את הנזק לנגריה - אך גם אם נמצא שנזק זה נגרם והרינו מכוסה בפוליסה, לא ניתן לחייב את הנתבעת בו, שכן סכום הנזק נמוך מסכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה. .9לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בזה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של -.000, 3ש"ח. הסכום ישולם על ידי תוך 21יום מיום פסק הדין שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסק הדין עד התשלום בפועל.ביטוח עסק