ביטוח צאן

1. ההליך והרקע. התובע הינו איש עסקים אשר בבעלותו היה, בין היתר, עדר צאן. התובע פנה אל נתבע מס' 1 וביקש לבטח באמצעותו את העדר. נתבע מס' 1 הודיעו כי אינו מתמחה בסוג זה של ביטוחים שמחייב מומחיות מיוחדת והפנה אותו אל סוכן הביטוח שהוא נתבע מס' 2. סוכן הביטוח נתבע 2 אכן ביטח את העדר בחברת ביטוח הסנה. לימים נטרף העדר ע"י עדר כלבים משוטטים. התובע הודיע על כך לחברת הביטוח ששלחה שמאי/אגרונום מטעמה. השמאי/אגרונום העריך את שווי הנזק בסכום של 87,000 ש"ח נכון ליום 28/12/92. ואולם חברת הביטוח הסכימה להכיר לפצות את התובע בסכום של 35,200 ש"ח בלבד וזאת על פי תיקרת הביטוח שנקבעה בפוליסה. יצוין כי חברת הביטוח הסנה פורקה בינתיים. לתובע שולם פיצוי חלקי בלבד בשיעור של 23,308 ש"ח (בערכי חודש 12/92) וזאת במסגרת הסדר חובות הסנה. התובע הגיש תביעה כנגד שני הנתבעים. כנגד נתבע מס 1 טען התובע כי הנתבע לא הפנה אותו אל סוכן מתאים ולא דאג לבדוק את פעולות אותו סוכן ולוודא כי העדר בוטח כראוי. כנגד נתבע מס' 2 טען התובע כי זה לא דאג להעריך את שווי העדר בערכו הראלי ולא דאג לבטח את העדר כנדרש. עוד טוען התובע כי הנתבע מס' 2 לא מילא את דרישתו לביטוח העדר בערכיו הריאליים ולא דאג להעביר את הפוליסה אל התובע עד לאחר אירוע הנזק. נתבע מס' 1 הכחיש את אחריותו וטען כי התובע עצמו התרשל כאשר לא בדק את הפוליסה כנדרש. לחילופין טען נתבע 1 כי האחריות מוטלת כולה על נתבע מס' 2. בהמשך לטעוני ההגנה הוציא נתבע מס 1 גם הודעת צד ג' כנגד נתבע מס' 2. נתבע מס' 2 הכחיש בכתב הגנתו הן את אחריותו והן את גובה הנזק מטעמים שפורטו בכתב ההגנה. הנתבע טוען כי התובע הוא זה שקבע את שווי העדר לצרכי ביטוח ולטענת הנתבע חתם אף התובע או נציג מטעמו על הצעת הביטוח של על בסיסה נערכה הפוליסה. בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו נתבע מס' 1 והתובע כי הגיעו להסכמה לפיהה נמחקה התביעה כנגד נתבע מס' 1. בית המשפט נתן להסכמה תוקף של החלטה והדיון נמשך אך ורק בין התובע ונתבע מס' 2. כמו כן ניתנה החלטה בפתח ישיבת ההוכחות כי הנתבע יהיה מנוע מלהעלות טענות כנגד הנזק שקבע שמאי מטעם חברת הביטוח. הנימוקים פורטו בהחלטה (עמ' 8 - 9 לפרוטוקול מיום 7/4/97) ולפיהם מנוע הנתבע, סוכן הביטוח, מלהתכחש לנזק שקבע שמאי/אגרונום שהוא נציג חברת הביטוח ואשר נשלח למעשה להעריך את הנזק על ידי נתבע מס' 2 (כך על פי האמור בחוות דעת השמאי). בהתאם עסקה ישיבת ההוכחות אך ורק באחריות נתבע מס' 2 לנזק שנגרם לתובע עקב ביטוח העדר בסכום הנמוך משווי הריאלי של העדר. 2. העדויות שבפני בית המשפט. בפני בית המשפט העידו שלושה עדים, התובע ושני הנתבעים. נתבע מס' 1 אשר הפך מנתבע לעד תביעה מס' 1 העיד בעיקר על הנוהלים המקובלים לעריכת פוליסות ביטוח מסוג הפוליסה בה בוטח העד של התובע וכן אישר כי הוא זה שהפנה את התובע אל הנתבע מס' 2. התובע ונתבע מס' 2 מסרו כל אחד את גירסתם בכל הנוגע להתקשרות ביניהם. א. עדותו של ורדי. יצויין כבר בשלב זה כי בכל הנוגע לעדותו של נתבע מס' 1 אשר הפך להיות עד תביעה מס' 1, התייחס בית המשפט בזהירות וזאת על רקע ההסכמה שבין נתבע מס' 2 והתובע לפיה נמחקה התביעה כנגדו. אשר על כן ובהתחשב בעובדה שבסיס ההסכמה לא פורט בפני בית המשפט התייחס בית המשפט בזהירות המתבקשת לגבי מהימנות עדותו. יחד עם זאת לא היה בעדותו של נתבע מס' 1 מר ורדי משום השלכה משמעותית לגבי המחלוקת שבין הצדדים. מר ורדי הסביר כי קיימים מקרים בהם נקבע שווי הביטוח ע"י המבוטח עצמו ועל פי הצהרת המבוטח בלבד. ואולם קיימים מקרים בהם אין חברת הביטוח מסתפקת בהערכת שווי הרכוש כפי שטוען המבוטח אלא מוציאה סוקר שמעריך את שווי הרכוש המבוטח ואת הסיכונים הביטוחיים ובהתאם נקבעים תנאי הפוליסה. בד"כ כאשר המבוטח קובע את שווי הרכוש המבוטח מוציאה חברת הביטוח פוליסה בהתאם לשווי שקבע המבוטח ואולם לעיתים נקבע השווי ע"י סוקר או שמאי וזאת גם אם נקב המבוטח בסכום הביטוח ובמיוחד כאשר המבוטח אינו יכול להעריך את שווי הרכוש שברצונו לבטח או את הסיכונים. כאמור דברים אלו שאמר מר ורדי בחקירה ראשית ובחקירה נגדית היוו הסבר רקע לנוהלי הביטוח ואולם לא היה בהם כדי סיוע של ממש בהכרעה במחלוקת העיקרית. יצויין כי ניכר בעדותו של מר ורדי כי ניסה לרצות את שני הצדדים. בגירסתו פירט את כל אפשרויות הביטוח כפי שכל צד רצה שבית המשפט ישמע. ב. עדותו של מר אוחנה. מר יחיעם אוחנה טען בעדותו את הטענות הבאות שעיקרן יפורט בתמצית: (1) בטענת מר אוחנה הוא לא מסר לנתבע מס' 2 מידע לגבי שווי העדר שיש לבטח. (2) לטענתו הוא ביקש שהעדר יבוטח לפי שוויו הריאלי והפנה את סוכן הביטוח נתבע מס' 2 לערוך סיור בשטח, לבחון את העדר ולקבוע את שוויו הריאלי לצורכי ביטוח. (3) לטענת התובע חתם על הצעת הביטוח עובד מטעמו אשר נשלח לשלם את הסכום שנדרש עבור הפוליסה. לטענתו עובד זה לא הוסמך לחתום על הצעת הביטוח ולכן אין לראות בחתימתו משום אישור בשם התובע להצעת הביטוח (4) התובע טוען כי לא קיבל לידיו את הפוליסה על אף שביקש אותה מספר פעמים וזאת עד לאחר המועד בו נטרף העדר ובהתאם לטענתו לא ידע כי העדר בוטח לפי שווי בסכום הנמוך מהסכום הריאלי. (5) לטענת התובע נודע לו כי העדר מבוטח בסכום הנמוך משוויו האמיתי רק כאשר תבע את הפיצוי וחברת הביטוח, ששמאי מטעמה קבע כי נגרם נזק בסכום גבוה, אישרה תשלום בסכום הנמוך בהרבה מהנזק שקבע השמאי מטעמה. ג. עדותו של מר פרטוק. מר פרטוק מאשר כי התובע אכן הופנה אליו על ידי מר ורדי וביקש ממנו שיבטח את העדר ביחד עם נכסים אחרים. אלא שגירסתו של מר פרטוק שונה בנקודות שיפורטו להלן: (1) לטענת מר פרטוק פנה אליו התובע וביקש לבטח מספר נכסים שאחד מהם הוא העדר. לדבריו סוכם על שליחת סוקר לדירה. בכל הנוגע לעדר טוען מר פרטוק כי התובע מסר לו את שווי בעלי החיים שבעדר ואת שווי העדר הכולל לצורכי הביטוח. (2) לטענת מר פרטוק הוא הכין הצעת ביטוח על בסיס הנתונים שמסר לו התובע והצעה זו נחתמה ע"י עובד של התובע. מר פרטוק טוען כי לא ידע ולא היה צריך לדעת כי אותו עובד אינו מוסמך לחתום על הצעת הביטוח. כמו כן טוען מר פרטוק כי התובע מנוע מלהתכחש להצעת הביטוח שנחתמה ע"י עובד מטעמו. (3) לטענת מר פרטוק לא ביקש התובע ביטוח בשווי ריאלי אלא ביקש ביטוח בסכום של שווי העדר על פי הנתונים אשר סיפק התובע עצמו. לטענתו, הוא כסוכן ביטוח לא אמור לדעת ולא יכול לדעת את שווי העדר. (4) לטענת מר פרטוק לא ביקש התובע לקבל לידיו את פוליסת הביטוח. ד. התובע ונתבע מס' 2 מסרו את עדותם בתצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית. עדותו של נתבע מס' 2 לא היתה אמינה. הנתבע התחמק מלהשיב מפורשות לשאלות שנשאל. אולם מעבר לחוסר באמינותו שבאה לידי ביטוי בין היתר בעצם התכחשותו למומחיות בביטוח חקלאי, מומחיות אשר בעטיה הופנה אליו התובע, לא מצאתי כי הבדלי הגירסאות של הצדדים הם אלו שמכריעים בסיכסוך שבנדון. כפי שיפורט גירסת התובע היא הגירסה האמינה על בית המשפט ואולם גם אם נקבל את גירסתו של הנתבע מס' 2 בחלקה העיקרי אין בה כדי לשנות את התוצאה. ה. בטרם יפורטו הממצאים העובדתיים אציין כי למעשה טענתו של נתבע מס' 2 בעדותו (טענה אשר כאמור לעיל פוגמת באמינותו) ואשר ממנה ניתן ללמוד כי אין לו נסיון קודם בביטוח עדרים מסוג זה מהווה הודאה בהתרשלות של נתבע מס' 2. כפי שפורט לעיל הופנה התובע אל נתבע מס' 2 ע"י סוכן ביטוח אחר וזאת אך ורק עקב התמחותו לכאורה של נתבע מס' 2 בביטוח מסוג הביטוח נשוא תביעה זו. אם סבר נתבע מס' 2 כי אינו בקיא בביטוח עדרים היה עליו להודיע על כך לתובע ולהימנע מלבטח את העדר, אם אינו יודע איך לעשות כן. אשר על כן ובעניין זה טענתו של נתבע מס' 2 מהווה ראיה והודאת בעל דין בהתרשלות של נתבע מס' 2. אם נקבל טענה זו הרי שיש מקום לפצות את התובע על הנזקים הנגרמים כתוצאה מהתרשלות הנתבע. ואולם החלטתי לחייב את נתבע מס' 2 בפיצוי התובע לאוו דווקא מטעם זה אלא מטעמים נוספים שיפורטו. 4. הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו ע"י בית המשפט. לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע מס' 2, ובהתחשב בהעדר אמינותו של נתבע מס' 2 אני קובע את הממצאים הבאים: א. התובע ביקש לבטח אצל נתבע מס' 2 מסעדה וכן את העדר. ב. התובע לא ידע את שווי הנכסים. ייתכן (דבר אשר כשלעצמו לא הוכח) כי התובע מסר לנתבע הערכה ו/או השערה בנוגע לשווי העדר ואולם הערכה זו שנמסרה לא היתה בגדר מידע בדוק ובכל מקרה לא היה בכך משום הערכת שווי שיש בה כדי לפטור את נתבע מס' 2 מהחובה לשלוח סוקר שיעריך את שווי הנכס המבוטח. ג. אמינה עליי גירסת התובע כי ביקש שהעדר יבוטח בשווי הריאלי ואף ציפה כי התובע יבדוק את שווי העדר על ידי אנשי מקצוע. ל עניין זה ניתן ללמוד מתרשומת ת/2 אשר אותו ערך הנתבע מר פרטוק בעצמו. כפי שעולה מאותו מסמך ת/2 רשם לעצמו מר פרטוק נתונים שיש לבדוק עבור המבוטח. במסגרת הנתונים רשם לעצמו מר פרטוק שווי של ראשי בקר וצאן. תחת הסעיף של משק פעיל צויין כי יש לשלוח משערך. מהצורה שבה נרשם כי יש לשלוח משערך לא ניתן לקבוע בוודאות כי המשערך אמור לשערך רק שווי של דירה (כפי שטוען למעשה מר פרטוק) או את כל שווי המשק. בעניין זה אני סבור כי יש ליתן למסמך פירוש הפועל לטובת המבוטח וזאת בהתאם ועל דרך ההיקש מההלכות הידועות לפיהן בעניין של ניסוח פוליסות ביטוח יש ליתן פירוש הפועל לטובת המבוטח. אומנם מסמך ת/2 אינו מהווה פוליסה ואולם יש לראות בו כמסמך שבא כדי להכין פוליסת ביטוח ובהתאם יש לתת לאמור בו פירוש לטובת המבוטח. אשר על כן אני קובע כי יש במסמך ת/2 שנערך על ידי הנתבע תמיכה לטענת התובע כי היה על סוכן הביטוח לדאוג להפניית משערך שיעריך ויקבע את שווי העדר. בנוסף, בשולי מסמך ת/2, ציין מר פרטוק כי יש לבדוק מהו הכיסוי לבעלי חיים. בעניין זה ציין מר פרטוק כי עליו לפנות לגברת בשם אתי אשר היא עובדת חברת הביטוח. בנוסף רשם מר פרטוק לברר מהו התעריף לביטוח. מכאן ניתן ללמוד כי הנתונים שאותם קיבל מר פרטוק מהתובע בכל הנוגע לשווי עדר לא היו נתונים אשר מר פרטוק ראה אותם כנתונים מוחלטים אלא רק הערכה כללית של התובע אשר מר פרטוק סבר, ובצדק, שיש לאמת אותם עם הגברת אתי מחברת הביטוח. עובדה זו גם משתלבת עם האמור בראש הדף בכל הנוגע לצורך לשלוח משערך שיעריך באופן מקצועי את שווי העדר. אשר על כן ובהתחשב באמור במסמך ת/2, אשר נכתב ע"י מר פרטוק, אני קובע כי מסמך ת/2 תומך בגירסתו האמינה של התובע לפיה היה על סוכן הביטוח לשלוח משערך שיבטח את העדר בשוויו הריאלי. גם אם מסר התובע לסוכן הביטוח את הערכתו האישית לשווי העדר לא היה בהערכה זו משום תחליף לבדיקה מקצועית ע"י משערך לצורך ביטוח העדר בערכים ריאליים. גירסתו של התובע לפיה היה על הנתבע להעריך את שווי הנכסים על ידי איש מקצוע משתלבת גם בעצם הרקע להפניתו של התובע לסוכן הביטוח נתבע מס' 2. שהרי אם ידע התובע במדוייק או אפילו במקורב את שוויו של העדר ניתן היה לערוך את הביטוח אצל סוכן הביטוח הקבוע שלו, נתבע מס' 1. דווקא מהטעם שהתובע לא ידע את השווי של העדר לצורכי ביטוח נדרשה מומחיות של סוכן ביטוח המתמחה בביטוחים מסוג זה. לשם כך הופנה התובע אל נתבע מס' 2. עובדה זו תומכת בגירסת התובע כי היה על סוכן הביטוח להעריך את שווי העדר ואת הסיכונים ולערוך פוליסת ביטוח אשר תבטח את העדר לפי שוויו הריאלי. ד. אמינה עליי גירסת התובע, אשר למעשה לא נסתרה בעדות הנתבע מס' 2, לפיה לא נמסרה לו הפוליסה עד למועד קרות אירוע הנזק. אמינה עלי גירסתו כי ביקש לקבל לידיו את הפוליסה ולא נענה. ה. אמינה עליי גירסת הנתבע, אשר גם היא לא נסתרת ע"י עדות התובע, לפיה עובד של התובע חתם על הצעת הביטוח. בכל הנוגע למשמעות החתימה אתייחס בהמשך. 5. ההלכות המשפטיות שברקע ההכרעה בסיכסוך זה. א. מעמדו של סוכן הביטוח הינו מעמד של מתווך. סוכן הביטוח פועל כשלוח של חברת הביטוח אך ורק באותם ענינים אשר חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח) קבע במפורש כי הסוכן הוא שלוח חברת הביטוח. בכל הנושאים האחרים פועל הסוכן כמתווך ובהתאם חלות עליו חובות הן כלפי חברת הביטוח והן כלפי המבוטח. אומנם קיימות פעולות עליהם ניתן להחיל את הוראות חוק השליחות ולקבוע כי בביצוע פעולות אלו פועל סוכן הביטוח כשלוח של אחד הצדדים ואולם ככלל אין לראות את סוכן חברת הביטוח כשלוח של חברת הביטוח דווקא ויש לראותו כמתווך החב בחובות נאמנות כלפי שני הצדדים כאשר היקף החבות כשלוח וכן כנאמן יכול להשתנות בהתאם לעובדות והסדרי תיווך בכל מקרה ומקרה. ראה: י. שטרן, על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח, מחקרי משפט י' עמוד 93; י.אנגלרד, על תיווך ושליחות, משפטים י' עמוד 359; ב. מטרת חוק חוזה ביטוח הינה להגן על זכויותיו של המבוטח בזמן כריתת חוזה הביטוח ולאחריו. כפועל יוצא מכך יש לפרש פוליסת ביטוח כנגד מנסחה וכן יש לפרש את התניות הפטור כנגדו. כמו כן כל סייג לחבותו של המבטח שלא הובאה לידי ביטוי בהבלטה בפוליסה או כשהנסיבות מצביעות על כך שלא היתה למבוטח אפשרות אובייקטיבית לדעת עליהן, לא יוכל לפתור את המבטח מחבותו. ראה: רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד מוריאנו, פד"י מ"ח (4) עמ' 70. ע"א 1845/90 סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ז (5) עמ' 661. ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ' (3) עמוד 14; ד. פרידמן ונ. כהן, חוזים, (תשנ"א כרך א') עמ' 59. ג. חברת ביטוח לא יכולה להתנער מחבותה אלא אם כן הסבה את תשומת לב המבוטח לתנאי הפוליסה לצורה שתהיה מובנת וברורה לו ווידאה שיידע את גבולות הפוליסה וסייגה. בהתאם ואם לא נמסרה פוליסה לידי המבוטח לא ניתן לטעון כלפיו כי ידע על סייגי הפוליסה ובהתאם לא ניתן לפטור את חברת הביטוח מחיוביה. ראה: ע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד ישר מנשה, פד"י מט' (2) עמוד 750 ראה גם את פסקי דין רבים המוזכרים שם בענין זה. 6. החלת ההלכות המשפטיות על העובדות נשוא תביעה זו. ההלכות המשפטיות שצינו לעיל עניינם הלכות בשאלת מערכת היחסים שבין חברת ביטוח ובין המבוטח. ואולם סבור אני כי הלכות אילו מכתיבות כפועל יוצא גם את מחויבותו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח וזאת לאור הוראות פרק ו' ובמיוחד סעיף 33 לחוק חוזה ביטוח. סוכן הביטוח כמתווך אינו דומה למתווך ברכב משומש או למתווך של דירות. סוכן הביטוח נותן למבוטח שרות מקצועי של התאמת רצונות המבוטח וצרכיו לכיסוי ביטוחי מתאים. בהתאם אין מדובר בתיווך בלבד. הסוכן שותף למעשה ליצירת הפוליסה מאחר והוא זה שברשותו נתוני המבוטח, הוא בעל הידע על צרכיו של המבוטח והוא זה שמתאים את דרישות המבוטח, צרכיו ויכולתו הכספית לפוליסה של חברת הביטוח. אחריותו של סוכן הביטוח לטיב המוצר המסופק, שהוא פוליסת הביטוח, שונה מאחריותם של מתווכים אחרים מאחר וסוכן הביטוח הינו שותף פעיל בעצם יצירת הפוליסה מאחר והוא זה שמתרגם את המידע שיש לו על הרכוש המבוטח והופך אותו לנתונים המכתיבים את פוליסת הביטוח והיקף הכיסוי הביטוחי שניתן למבוטח. אשר על כן אני סבור כי גם לגבי סוכן הביטוח יחולו אותם הלכות שפורטו לעיל במובנים הבאים: א. במערכת יחסים שבין סוכן הביטוח למבוטח יש ליתן לעובדות פירוש הפועל לטובת המבוטח וזאת בשים לב לשמירת איזון ראוי בין המבוטח וסוכן הביטוח. ב. חובתו של סוכן ביטוח להסב את תשומת לב המבוטח לכל סייג בחבותו של המבטח ובמיוחד חובתו להסב את תשומת לב המבוטח לרכוש אשר אינו מבוטח על פי תנאי הפוליסה. ג. סוכן ביטוח לא יוכל להתנער מאחריותו אם לא הסב את תשומת לב המבוטח לתנאי הפוליסה במובן זה שלא ווידא כי המבוטח יודע את תנאי הפוליסה. בעניין זה אם לא נמסרה פוליסה לידי מבוטח לא ניתן לטעון כלפי המבוטח כי ידע על סיגי הפוליסה ובהתאם לא ניתן לפטור את סוכן הביטוח מאחריות למצב בו לא ידע המבוטח כי רכושו אינו מבוטח במלואו. ד. בבואי להחיל את הכללים שפורטו לעיל על התנהגותו של מר פרטוק אני קובע כי העובדות כפי שהוכחו מצביעות על התרשלות של מר פרטוק בטיפול בעניניו של התובע. מר פרטוק לא דאג לידע את התובע כי העדר לא בוטח בשוויו הראלי וגם לא טרח להודיע לו כי למעשה לא נעשתה פעולה מקצועית של הערכת שווי העדר. פוליסת הביטוח לא הועברה אל המבוטח (תובע) לאחר הוצאתה ולמעשה לא נמסרה לו עד לקרות מקרה הביטוח. אשר על כן מנוע מר פרטוק מלטעון כי התובע ידע או היה עליו לדעת על תנאי פוליסת הביטוח לרבות הערכת שווי העדר לצרכי הפוליסה והעדר כיסוי ביטוחי למלא שווי העדר. כאמור לעיל קבעתי כממצא עובדתי כי לא היה לסוכן הביטוח כל בסיס לחשוב כי המבוטח אינו מעונין בביטוח העדר בשווי ריאלי וקבעתי כממצא עובדתי כי היה על הנתבע מס' 2 לזמן סוקר/מעריך לצורך קביעת שווי העדר זאת בין היתר בשים לב לעובדה שהמטעם של ממוחיות מר פרטוק בביטוחים מסוג זה הופנה אליו התובע. אשר על כן אני קובע תוך החלת ההלכות המשפטיות שפורטו לעיל על העובדות שהוכחו כי מר פרטוק התרשל בתפקידו כסוכן ביטוח כאשר לא דאג לביטוח העדר לפי שווי הראלי ולא דאג להסב את תשומת לב המבוטח כי העדר אינו מבוטח בשווי הראלי ואף לא הודיע לו לפי איזה שווי מבוטח העדר. ה. כאמור חתם עובד מטעם התובע על הצעת הביטוח. צודק הנתבע בטיעונו כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי עובד זה אינו מוסמך לחתום על הצעות ביטוח בשם התובע. אין זה מענינו של סוכן הביטוח לברר את מעמדו של עובד התובע אשר חותם על הצעת ביטוח. ואולם אינני סבור כי חתימת העובד על הצעת הביטוח משתיקה את התובע מלטעון כי לא ידע את תנאי הפוליסה. כמו כן אינני סבור כי בהצגת הצעת ביטוח למבוטח בעצמו או לעובד מטעמו מילא סוכן הביטוח אחר חובתו להבהיר למבוטח את תנאי וסייגיי פוליסת הביטוח. הצעת הביטוח הינה, כפי שהיא מכונת, הצעה. בהמשך להצעה נערך חוזה מפורט שהוא פוליסת הביטוח. ההצעה אינה כוללת את כל הפרטים שיש בפוליסה. מעיון בהצעת הביטוח כפי שהוצגה לבית המשפט ניתן לראות כי למעשה רוב תנאי הפוליסה שאמורה להערך על בסיס ההצעה אינם מופיעים בהצעה. אשר על כן וכל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח לא ניתן לראות בעצם חתימה על גבי ההצעה (בין אם נעשתה על ידי שליח מוסמך ואפילו על ידי המבוטח עצמו) כשקולה לידיעה על תנאי הפוליסה. הפוליסה היא חוזה הביטוח הסופי. היא המסמך שיש להביא לידיעת המבוטח. הצעת הביטוח אינה תחליף לפוליסה וידעה על תוכן הצעת ביטוח אינו יכול להוות תחליף לחובה המוטלת על סוכן ביטוח (כמו על חברת ביטוח) להעביר את הפוליסה לידי המבוטח. מעבר לאמור לעיל יצויין כי מעיון בהצעת הביטוח לא ניתן ללמוד בוודאות מה שווי הרכוש המבוטח. בפרק א' סעיף 3 שעיננו רפתות ודירים מופיע טבלה ובא מצויין בראש הטור "מספר בעלי חיים" ובצידו הימיני של הטור מצויין סכומי ביטוח לראש. מול סכומי הביטוח לראש שבטור העוסק בשווי הצאן רשום 27,000 ש"ח. ניתן להבין (אם כי הנתון אינו סביר) כי שוויו של כל ראש הינו 27,000 ש"ח. אומנם ליד הסכום 27,000 ש"ח גם כתוב באותיות דהויות " 300 " וליד המילה צאן כתוב " 90 " ואולם לא ניתן לקבוע מעיון במסמך כי הכוונה ההכרחית בסכום של 27,000 ש"ח מכפלה של 90 ראשי צאן כפול 300 ש"ח. יצויין כי ליד הטור שעניינו צאן קיים טור שעניינו בקר. שם ליד המילה בקר מופיעה גם כן הסיפרה " 90" ומול המילים סכומי הביטוח לראש מופיעה סכום 152,000 ש"ח. מי שבקיא בשווים של עדרים יכול להניח כי הסכומים המופיעים מול הביטוי "סכומי ביטוח לראש" הם השווי הכולל של הביטוח. ואולם מי שלא בקיא לא חייב להיות מודע לכך. לכן חובתו של סוכן הביטוח להסב את תשומת לב המבוטח במפורש לנתונים אלו. יש להניח כי אי הבהירות באופן בא נרשמו המספרים והסכומים בהצעת הביטוח (נספח ג' לתצהיר הנתבע) פגה כאשר הוצאה הפוליסה. יש להניח כי בפוליסה נרשם במפורש ובמילים ברורות שווי הכולל של הרכוש המבוטח, שווי מרכיביו וגבולות הכיסוי הביטוחי. ואולם הפוליסה לא הועברה לידי המבוטח. אשר על כן וגם אם חתם עובד מטעמו על הצעת הביטוח, הצעה אשר לא נטען, וממילא לא הוכח, כי עותק ממנה הועבר לידי המבוטח, לא ניתן ליחס לתובע ידיעה על שווי העדר שנקבע לצורכי הביטוח ובהתאם לא ניתן לטעון כי הוא מושתק מלהעלות טענות בעניין הסכום בו בוטח העדר, וכן לא ניתן לטעון כי המבוטח (התובע) ידע על הגבלות הכיסוי הביטוחי במובן זה שידע כי העדר אינו מבוטח בשוויו המלא. ו. אשר על כן ומהטעמים שפורטו לעיל אני קובע כי הוכחה התרשלותו של הנתבע מס' 2. 7. הנזק המוכח. אין חולק כי שמאי מטעם חברת הביטוח העריך את שווי הנזק בסכום של 74,000 ש"ח. אין חולק כי חברת ביטוח הסנה הסכימה להכיר בנזק בשווי של 35,200 ש"ח וזאת על פי הפוליסה. בהתאם ולו המשיכה חברת הסנה לפעול כסידרה היה התובע מקבל פיצוי בסכום של 35,200 ש"ח והיה נמנע ממנו פיצוי נוסף בסכום של 38,800 ש"ח בערכים של 28.12.1992. פער זה בין השווי האמיתי של העדר ושווי הפיצוי שחברת הסנה היתה אמורה לשלם הוא הנזק שנגרם לתובע עקב התרשלותו של סוכן הביטוח. אין חולק כי בפועל קיבל התובע סכום נמוך יותר וזאת עקב פירוק חברת "הסנה" וההסדר שנעשה עם המבוטחים במסגרת הסדירי הפירוק של חברת הביטוח "הסנה". ואולם הסכום שנגרע מהפיצוי שחברת "הסנה" היתה משלמת לתובע לו המשיכה לפעול כסידרה עקב הסדרי הפירוק אינו יכול להיות כלול בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתרשלות הנתבע. אשר על כן מרכיב התביעה הנוסף אינו יכול להיות חלק מהנזק בו חב הנתבע ובהתאם התביעה מגין מרכיב נזק זה נידחת. בסיכומו של דבר אני קובע כי הנזק שהוכח הינו בשיעור 38,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.12.92 ועד ליום הגשת התביעה דהיינו סכום של 52,691 ש"ח נכון ליום 22.11.94. 8. סיכום וסעדים. אשר על כן ובסיכומו של דבר אני קובע כי התובע הוכיח את טענתו לפיה התרשל סוכן הביטוח, נתבע מס' 2, באופן בו טיפל בביטוח העדר של התובע. כפועל יוצא אני קובע כי על סוכן הביטוח נתבע מס' 2 לפצות את התובע על נזקיו כפי שהוכחו בסכום כולל של 52,691 ש"ח נכון ליום 22.11.94. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.94 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את נתבע מס' 2 לשלם לתובע את האגרות ששולמו על ידו במלואן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרות ועד מועד התשלום המלא בפועל (908 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.11.94 וכן 1,061 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.4.97 ועד למועד התשלום המלא בפועל). בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את נתבע מס' 2 לשלם לתובע את הוצאותיו ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 ש"ח + מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בכל הנוגע להודעה צד ג' - מאחר ונמחקה התביעה כנגד נתבע מס' 1 ממילא נמחקה גם ההודעה נגד צד ג'. בהחלטה מיום 7.4.97 היתרתי לב"כ צד ג' להגיש את טעוניו לעניין ההוצאות שנגרמו לנתבע מס' 1 עקב משלוח ההודעה צד ג'. נתבע מס' 1 לא הגיש כל טיעון מטעמו. אשר על כן וכן בהתחשב בנסיבות המחיקה של התביעה נגדו החלטתי שלא לפסוק לזכותו הוצאות כל שהן. בעלי חייםביטוח בעלי חייםצאן