בית הדין לעבודה ציין כי אין ספק כי ביטול חוזה העבודה גרם לעובד נזק כספי ועגמת נפש. לקראת התחלת עבודתו העביר את משפחתו וחפציו מרחק רב, ממדינת קליפורניה למדינת מישיגן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם עבודה בחו''ל: השופט אדלר: .1לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס - דן יחיד; תב"ע מד/816-3) אשר דחה תביעת המערער להפרשי שכר ופיצויים בגין הפרת חוזה עבודה. .2ואלה העובדות, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי וכעולה מהמסמכים: א) המערער הועסק על-ידי המשיבה משנת 1975עד .31.7.1981מקום עבודתו עד 1978היה ישראל ואחרי כן היה ארצות-הברית; ב) ב- 2.1.1978נחתם בין הצדדים זכרון דברים בקשר ליציאתו של המערער למדינת מישיגן שבארצות-הברית כנציג המשיבה, כשתפקידו היה להקים שם סניף של המשיבה לקידום מכירותיה ומתן שירות ללקוחותיה. בהסכם נקבע, כי המערער יפקיד בידי המשיבה שטר ביטחון על סך 000, 250ל"י, על מנת להבטיח הוצאות המשיבה "... במקרה שמר מריש יחליט... לעבור לעבוד בחברה מתחרה העוסקת בבקרה ספרתית למכונות כלים"; ג) המערער התפטר בגלל אי-תשלום שכר וחילוקי דעות בעניין סמכויותיו, וסיים את עבודתו אצל המשיב ביום .31.7.1981 ביום 21.7.1981נחתם על-ידי הצדדים מסמך בדבר יתרת העמלה המשוערת המגיעה למערער. כעבור ימים מספר נערכה התחשבנות בין הצדדים, לפיה העמלה שהגיעה למערער היתה 621, 14דולר. המערער קיבל מהמשיבה סכום של 000, 2דולר על חשבון חוב העמלה, בארבעה תשלומים שנמשכו לאורך 7חודשים אחרי סיום עבודתו. על כן, תביעת המערער היתה לעמלה ("הפרשי שכר") בסך 621, 12דולר; ד) ביום 10.8.1981החל המערער לעבוד בחברה מתחרה (בשם קונלוג בע"מ) במדינת קליפורניה. כתגובה לעבודת המערער אצל חברה מתחרה החליט מנהל המשיבה לקזז מסכום העמלה או ההוצאות בגין שליחתו של המערער לארצות הברית ואת הנזקים שנגרמו למשיבה עקב עבודתו של המערער בחברה מתחרה; ה) בשנת 1982היו מגעים בין הצדדים לגבי אפשרות חזרתו של המערער לעבוד אצל המשיבה. ביום 6.5.1982שלחה המשיבה מכתב למערער, בו הציעה לו עבודה ותנאי עבודה. בחודש 7/82ביקר המערער בארץ, נפגש עם מנהלה החדש של המשיבה, וסוכם כי הוא יחזור לעבוד אצל המשיבה במדינת מישיגן, החל מיום 1.9.1982תנאי השכר נקבעו באותה פגישה ורשומים בנספח ג' לכתב התביעה. המערער העביר את משפחתו וחפציו ממדינת קליפורניה למדינת מישיגן, מקום עבודתו החדש; ו) בחודש 8/82נודע למנהל המשיבה, כי המערער דיבר עם סוכן המשיבה בעיר מילווקי בארצות הברית והודיע לו - שלא על דעת המשיבה - כי עם כניסתו לעבודה אצל המשיבה, יגרום לניתוק הקשרים המסחריים בין המשיבה לבינו, וכי תחדל לספק לו סחורות. מכירותיו של אותו סוכן היוו את מרבית הכנסותיה של המשיבה בארצות הברית. משנודע למנהל המשיבה על כך, הודיע למערער כי הוא חוזר בו מההסכם להעסיק אותו; ז) המערער פנה לעורך-דין אמריקאי בשם מרוביץ לטפל בטענותיו נגד המשיבה. עורך-דין מרוביץ ניהל משא-ומתן בשם המערער על תשלום 000, 5דולר הפסד שכר, 000, 1דולר השתתפות בהוצאות הובלה ו-637, 13דולר עמלה. בסיום המשא-ומתן הוסכם על תשלום של 500, 4דולר, נחתם הסכם והסכום שולם למערער. לאור חשיבות אותו הסכם, נביא חלקים ממנו בשפה שנכתב: Settlement and release And whereas, marish in the past was employed by sharonoa and cmt in a;management and contitional capacity , 1employ marish effective september-employment sharonoa subsequently decided againsts, and whereas, sharonoa had agreed to re-, which re 1982 ; case payment... As full whereas, all parties are desirous of settling such dispute amicably500,4$ now, therfore, marish hereby accpets Or cmt, presently known or otherwise, arising out of settlement and release of any and all claims he has or may have against/ sharonoa and ;'...transactions or dealings prior hereto ח) המערער לא טרח כלל לציין בכתב תביעתו כי הסכם כאמור נעשה בינו לבין המשיבה; ט) במהלך הדיון טען, כפי שיפורט להלן, כי ההסכם בטל לאור מצוקתו בעת שחתם עליו; י) על הפרת ההסכם תבע סך בשקלים השווה ל-250, 24דולר. .3בית-הדין האזורי קבע, כי הוויתור בהסכם האחרון התייחס לכל תביעות המערער נגד המשיבה, כולל התביעות נשוא התובענה דנן. בית-הדין קמא הסתמך על מכתב עורך-דין מרוביץ, שנכתב בעת המשא-ומתן, בו ביקש תשלום בגין העמלה. כמו כן, בית-הדין פרש את הוויתור כביטול כללי של כל תביעות המערער נגד המשיבה. לגבי הסכום קבע בית-הדין, כי הוא כולל ויתור של המשיבה על טענות נגד המערער לגבי עבודתו אצל חברה מתחרה. ועוד קבע בית-הדין, כי לא מתקיימים התנאים הדרושים לבטל את ההסכם לפי סעיף 18לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973(להלן - חוק החוזים (חלק כללי)). בית-הדין קמא לא היה משוכנע, כי המערער היה במצוקה כספית עקב הפרת חוזה העבודה על-ידי המשיבה. הוא גם היה מיוצג בעת המשא-ומתן. המערער גם לא הוכיח כי תנאי ההסכם היו בלתי-סבירים. נוסף על כך, קבע בית-הדין קמא, כי אין סמכות לבית-הדין לעבודה לדון בתביעה על הפרת חוזה עבודה, כאשר העובד טרם החל לעבוד. החלטה זו התבססה על פסק-דין (בג"צ 40/74[1]), בו דן בית-המשפט הגבוה לצדק בעתירה של אזרח שזכה במכרז בשירות המדינה, החל לקבל שכר מהמדינה אבל לא התחיל לעבוד. .4בא-כוח המערער טען: א) לבית-הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעה לגבי הפרת חוזה עבודה; ב) הוויתור של המערער בהסכם האחרון אינו תופש, וזאת לאור מצוקתו של המערער, היינו: ישראלי רחוק מביתו, שהעביר משפחתו מקליפורניה למישיגן ונשאר ללא מקום עבודה או מכרים; ג) לחילופין: יש לפרש את ההסכם בצורה מצמצמת, כך שהמלים "transactions Or dealings" אינן כוללות את התביעה על עמלה. בא-כוח המשיבה טען: גם אם יש סמכות לבית-הדין - יש לדחות את התביעה: 1) המערער לא היה במצוקה - הוא היה בעל בית, שילם לעורך-הדין שלו, וחיכה חמישה חודשים אחרי חתימת ההסכם כדי לטעון על עושק ואילוץ; 2) בהסכם יש התייחסות גם ליחסי עובד-מעביד שהיו בעבר בין בעלי הדין, ועל כן התשלום כלל פיצויים גם בגין תקופה זו. לטענת בא-כוח המשיבה, הוויתור של המערער בהסכם התייחס לשתי העילות של המערער: האחת - העמלה, השניה - פיצויים על הפרת חוזה עבודה; 3) אין סעיף בהסכם בו שומר המערער על זכותו לתבוע עמלה. .5בערעור זה עלינו להכריע בשאלות הבאות: א) האם הוויתור בהסכם האחרון מתייחס לכל תביעות המערער נגד המשיבה, כולל התביעות נשוא דיון זה? ב) האם המערער היה רשאי לבטל את ההסכם האחרון, משום שהוא חתם עקב אילוץ או עושק? ג) האם לבית-הדין לעבודה יש סמכות לדון בתובענה? .6בשאלת פירוש הוויתור, מסכימים אנו עם בית-הדין האזורי, מטעמיו, ומוסיפים, כי בהסכם צוין כי המערער עבד בעבר אצל המשיבה. אין סייג או הגבלה לוויתור. נוסח הוויתור הוא כללי והמלים "transactions or dealings" ניתן לפרשן כמתייחסות לכל התביעות ההדדיות של הצדדים. מלים אלה, אמנם, אינן המלים הרגילות שבהן מקובל להתייחס לעמלה או ליחסי עובד-מעביד. עם זאת, הן מלים כלליות, ובהקשר של ההסכם וסעיפי המבוא (whereas) הן מתייחסות לכלל הקשרים שהיו בין הצדדים, כולל יחסי עובד-מעביד ועמלות, ועוד. המלה "dealings" יכולה להתפרש כמתייחסת לעמלה, ובמיוחד משום שלמלה עמלה יש משמעות מעבר לשכר, והיא קשורה גם לסכום שעובד, סוכן או קבלן, מקבל כאשר הוא מוכר מוצר בשביל המשיבה. .7השאלה הבאה היא, האם המערער הוכיח כי חתם על הוויתור תחת אילוץ או כשהיה במצוקה? אין ספק כי ביטול חוזה העבודה על-ידי המשיבה גרם למערער נזק כספי ועגמת נפש. לקראת התחלת עבודתו אצל המשיבה העביר המערער את משפחתו וחפציו מרחק רב, ממדינת קליפורניה למדינת מישיגן. עם זאת, המערער היה מיוצג בעת המשא-ומתן לקראת חתימת ההסכם, ולזאת יש משמעות הן מבחינת הבנת ההסכם והן מבחינת יכולת התשלום. כמו כן, המערער לא היה זר למדינת מישיגן, הוא היה עדיין בעליו של בית במדינה זאת ועבד שם אצל השיבה כשנה וחודשיים לפני הפרת חוזה העבודה וחתימת הוויתור. בית-הדין קמא גם קבע, כי המערער היה איש עסקים ממולח. זאת ועוד. מי שטוען טענת אילוץ או עושק, לפי סעיף 18לחוק החוזים, חייב למחות על כך תוך זמן סביר אחרי חתימת הוויתור. בנסיבות העניין המערער השהה את מחאתו זמן רב. לאור נסיבות אלה, נראה לנו כי לא טעה בית-הדין קמא בדחיית הטענה שהמערער היה רשאי לבטל את ההסכם על-פי סעיף 18לחוק החוזים (חלק כללי). .8אשר לשאלת סמכות בית-הדין לעבודה לדון בתובענה. התובענה כוללת מספר עילות ושאלות משפטיות: 1) טענת החוב הנובע מהתקופה בה עבד המערער אצל המשיבה; 2) הפרת חוזה עבודה טרם נוצרו יחסי עובד-מעביד; 3) כתב הוויתור הקשור לכל טענות המערער נגד המשיבה. אין ספק כי לגבי העילה הראשונה יש סמכות ייחודית לבית-הדין האזורי. השאלה השניה מתייחסת חלקית לנושא עליו יש לבית-דין סמכות. כל השאלות מתייחסות למערכת עובדות אחת. לאור נסיבות מיוחדות אלה, ובהתחשב בצורך למנוע דיון כפול ומיותר, נראה לי כי יש לדחות את טענת חוסר הסמכות וכן את התביעה כולה. הנשיא (גולדברג): .1מסכים אני לתוצאה בפסק-דינו של השופט אדלר, למעט האמור בסעיף 8לפסקהדין המתייחס לשאלת הסמכות; לדעתי קמה לבית-הדין סמכות בתביעה להפרש עמלה, אך אין לבית-הדין סמכות בתביעה לפיצוי על הפרת חוזה. להלן נימוקי: .2את היקף סמכותו של בית-הדין, כפי שנקבעה בחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), יש לפרש פירוש תכליתי ומצמצם. בסוגיה זאת אמר בית-דין זה: "בתי-הדין לעבודה, סמכותם מוגדרת ועל כן גם מוגבלת. מאחר וסמכותו של בית-הדין לעבודה סייגים לה ובתחום המסויג סמכותו ייחודית, יש לפרש את סעיפי החוק הקובעים את סמכותו העניינית פירוש דווקני כי עלידי הענקת סמכות לבית-הדין לעבודה מוצא הרי עניין מסמכות בתי- המשפט האחרים. בית-דין זה ינהג, אפוא, מידה מיוחדת של 'ריסון עצמי' בבואו לפרש את סמכותו העניינית, וישאיר למחוקק את מלאכת קביעת הסמכות, כשלשון החוק ברורה, אף שאינה מתיישבת עם הרצוי עניינית" (דב"ע ל/ 8- 3[2], בע' 131). ובית-המשפט העליון מפיו של השופט עציוני, באותה רוח: "כלל הוא כי כשמדובר בסמכות של בית-דין שתחום עיסוקו מצומצם לעניינים מיוחדים, והסמכות שהוענקה לו באה לשלול מסמכותם של בתי- המשפט הכלליים, הרי שיש לפרש את הוראות החוק מעניק הסמכות פירוש דווקני ומצמצם" (ע"א 64/72[3], בע' 265). .3עלינו לבחון, איפוא, אם התביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה נופלת בגדר סמכותו של בית-הדין מכוח סעיף 24(א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה. נציין כי במקרה זה הופרדו העילות על-ידי התובע, ותביעתו מתייחסת, עניינית וכספית, לכל אחת מהן בנפרד. על מנת שתקום סמכות לבית-הדין צריך שיתמלאו שני תנאים מצטברים: זהות הצדדים והעילה (בלשון דב"ע ל/8- 3[2] הנ"ל, בע' 132) או, בלשון אחרת, הלגיטימציה מחד והעניין, המטריה, מאידך (דב"ע מג/128- 3[4], בע' 316). נבחן תחילה, לעניין תביעת הפיצויים על הפרת חוזה, האם לפנינו "עובד ומעביד", וזאת מן הטעם, שאותו חלק מהתביעה מתייחס להפרתו של חוזה עבודה טרם תחילתו, ונשאלת השאלה, אם תובענה מעין זו היא "תובענה בין עובד ומעביד". בבג"צ 40/74[1], עלתה לדיון שאלת הפורום המוסמך לדון בעתירתו של העותר, אשר זכה במכרז אותו פרסם משרד החינוך ואשר עקב התנגדות ארגון המפקחים לא נכנס למילוי תפקידו. למרות זאת הוא קיבל משכורת מהמדינה. אומר בית-המשפט העליון מפיו של השופט ברנזון "...הרי שלפני שנתמנה למשרתו כדין הוא עדיין בגדר עובד מדינה. ואז, לפי ההלכה הפסוקה, הסמכות היא בידי בית-משפט זה ולא בידי בית-הדין לעבודה" (שם, [1], בע' 788). ואף בית-דין זה הלך באותה דרך (אף כי לא ישירות בשאלת הסמכות), אך הדברים שנאמרו יפים אף לענייננו: "היחס החוזי מצד אחד ו'השתלבות' במפעל, ראשית העבודה, הם הם שמביאים ליחסי עובד-מעביד במשמעות הכללית, אלא אם חוק מסוים מחייב פירוש אחר" (דב"ע מג/128- 3[4], בע' 318). ומכאן, "כדי שיקומו יחסי עובד-מעביד, לא די איפוא בקשר חוזי, דרוש גם שנשוא ההתקשרות - 'עבודתו של האחד כנגד שכרו של השני' - יבוא לידי מיצוי (דב"ע מה/153- 3[5], בע' 208). כאן נאזכר, כי בסעיף 23(א) (1) להצעת חוק בית-הדין לעבודה (ה"ח 748, התשכ"ח, ע' 15) נאמר: "לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות הנובעות מיחסים בין עובד למעבידו שעילתו בחוזה עבודה, בהסכם קיבוצי או בכל דין החל על יחסי עבודה, לרבות תובענות בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד". על שינוי הנוסח נאמר: "מטרת שינוי הנוסח של סעיף 23(א) (1) שבהצעת החוק לנוסח המצוי בסעיף 24(א) (1) לחוק היתה להשתחרר מהמונח 'חוזה עבודה' (השתחררות מובנת ומוצדקת לאור ההשקפה של ימינו כי לא 'חוזה העבודה' אלא 'יחסי עובד ומעביד' הם הקובעים) ולא צמצום סמכותו של בית-הדין" (דב"ע ל/8- 3[2], בע' 132; דב"ע מג/128- 3[4], בע' 317). .4באותו קו מחשבה נגיע, ללא כל קושי, למסקנה, כי אף התנאי השני - המטריה, לא התמלא על מנת להקנות לבית-הדין סמכות. לסוגיה זו נדרש בית-הדין באמרו: "ענייננו אינו מחייב לגדור גבולות למשמעות שיש ליתן למלים 'שעילתן ביחסי עובד-מעביד'. ברור שהן באות להגביל את ה'עילה' שמשמשת לתובענה בבית-דין אזורי לעבודה... צריך שאותה עילה תהיה ב'יחסי עובד-מעביד'. לענייננו די שייאמר כי צריך שהיא תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה" (ההדגשות הוספו (דב"ע מב/14- 3[6], בע' 312). .5דעתי היא, איפוא, כי יש לדחות את התביעה בכל הנוגע להפרשי עמלה ולמחוק את התביעה לפיצוי על הפרת חוזה מחוסר סמכות עניינית. .6ער אני לכך, שהתוצאה אינה מניחה את הדעת, אך בעניין של סמכות עניינית שהמחוקק, והוא בלבד, תוחם את תחומיה, לא יטול בית-הדין סמכות לא לו. סוף דבר הערעור נדחה פה אחד. בעניין חוסר הסמכות העניינית בתביעה בגין הפרת חוזה - פסק-הדין של הנשיא הוא על דעת ארבעה מחברי המותב. המערער ישלם למשיבה הוצאותיה בערעור בסך של 600ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומו בפועל.חוזה עבודהחוזהעבודה בחו"לביטול חוזה