ביטול מינוי לתפקיד בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מינוי לתפקיד בביטוח לאומי:

השופט אדלר:ב
.1בבית-הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר - אב-בית-דין; נציגי ציבור מושקוביץ וברנץ; תב"ע מח/138-3) התבררה עתירה של המשיב (להלן - רוטנברג), ובה בקשתו העיקרית - לבטל את מינויו של מר מרדכי אלפריח (להלן - אלפריח), לתפקיד סגן מנהל סניף חיפה (להלן - התפקיד) של המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד).
בית הדין האזורי ביטל את המינוי, ומכאן ערעורו של אלפריח ושל המוסד לבית-דין זה.
.2ואלה העובדות הצריכות לעניין, בעיקרן כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי:ו
א) רוטנברג עובד במוסך משנת 1953והחל משנת 1974 ממלא תפקיד אמרכ"ל סניף חיפה.
אלפריח עובד במוסד מ-2.11.1985, בתפקיד מנהל יחיסת הביטוח והגביה בסניף חיפה; ב) בעקבות קבלתו של אלפריח לעבודה במוסד, החלו עיצומים של עובדי סניף חיפה וועד הסניף, בטענה כי אלפריח נתקבל לעבודה בגלל השתייכותו הפוליטית. ב- 10.3.1986נעשה סיכום דברים בעניין (ת/29), לפיו התחייב המוסד לפצות את המועמדת שנתמכה על ידי הוועד, והעובדים התחייבו לשתף
פעולה עם אלפריח. עוד התחייב המוסד לטפל "בקידום העובדים בדרגה, בפרסום המכרזים ובשיבוץ העובדים בקביעות כמקובל במערכת"; ג) ב-1.4.1986, כחמישה חודשים לאחר קבלתו לעבודה לתקופת נסיון, כתב אלפריח למנכ"ל המוסד דאז, מר נסים ברוך, והאשים את מר גיל - מנהל סניף חיפה - בהכשלתו וביקש לקרוא לו לסדר (ת/34). זאת, בשל סכסוך חריף שהתגלע בין מנהל הסניף לבין אלפריח.
מנהל הסניף ואלפריח כתבו מכתבים נוספים למנהלים הבכירים ביותר של המוסד, ובהם האשמות הדדיות; ד) ב- 28.8.1986פנה יושב-ראש סיעת הליכוד במועצת פועלי חיפה בכתב למנכ"ל המוסד (ת/33), מר מרדכי ציפורי ("מוטקה"), וגילה את אוזנו כי אישיות בכירה מאד ביקשה לקדם את אחד מאנשי הליכוד, וגם המנהל נתבקש לסייע בכך. הכותב ציין כי דיבר בעניין זה עם אלפריח, אשר הראה נכונות לעזור, אך בשל תפקידו נאלץ לבקש את התערבותו של משה חוגה (סמנכ"ל למינהל במוסד). בסיום המכתב כותר יושב-ראש סיעת הליכוד:נ
"לא אחת חזרנו וטענו בפני השר ובפני ניסים ברוך, שאילו נפתרה הבעיה של מוטי אלפריח בסניף חיפה - לא היה צורך כלל לערב גורמים בכירים והיה ניתן לפתוח הרבה בעיות של הסניף בחיפה".
"המנכ"ל ציפורי חתם שראה את המכתב, הורה לתייקו (ת/33-א), והמכתב תויק בתיקו האישי של אלפריח; ה) ב- 26.6.1986הוגש למנכ"ל המוסד דו"ח חקירת המבדק הפנימי בסניף חיפה (נ/6), בעניין "... החשד שהועלה כלפי מר אלפריח... להשתלת מסמכים בדיעבד במגמה לטשטש ולהעלים חריגה מסמכות...". המבקר קבע כי:ב
"... אכן היתה חריגה מסמכות, חריגה שככל הנראה נעשתה בתום [לב] או אולי מחוסר בקיאות מספקת בהוראות האגף... ואולם הממצאים האחרים... מורים בצורה ברורה למדי, כי בנסיון לטשטש את החריגה מסמכות ובמטרה להוכיח בכל מחיר כי מנהל הסניף טופל עליו האשמות שווא, שתל מוטי אלפריח בדיעבד מסמך בתיקו של מבוטח... גם העדות שניתנה על-ידו לעובדי המבדק הפנימי בהקשר של החריגה מסמכות, בשקר יסודה. [אלפריח] אינו נרתע משימוש גס, צורמני, מרתיע ומאיים בכוח אשר צבר, בהסתמך על גורמים בכירים מחוץ להיררכיה הפנימית של המוסד... בחינה מסכמת של ממצאי החקירה מובילה למסקנה ברורה וחד משמעית, שהעסקתו של מוטי אלפריח אינה עומדת בקריטריונים שבהם צריך לעמוד עובד ציבור, ולמען תפקודו התקין של הסניף וכדי לשמור על הרמה האיכותית של עובדי המוסד לביטוח לאומי ובהיות העובד בתקופת נסיון, אני ממליץ להפסיק מיד המשך העסקתו".
מנכ"ל המוסד הודיע לחברי המינהלה כי הוא דוחה את המלצות מבקר הפנים. גם סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, דוד מנע, מצא לנכון להסתייג מהמלצות
המבקר. במכתב בוטה, מיום 27.7.1986, טפל על מבקר הפנים האשמות, ותקף התקפה שלוחת רסן את התנהגותו ואת מטרותיו. מנע הוסיף וטען כי ביטול הקנסות על-ידי אלפריח היה כשר למהדרין, וכי היה על המבקר למסור את העתק הדו"ח לעיונו של אלפריח, ולקבל את תגובתו, בנוסף לעדות שגבה ממנו. לטענת מנע הדו"ח "... אינו ... אובייקטיבי, גזר-הדין ניתן לפי גביית העדויות... דו"ח חד צדדי זה בא לעולם בחטא". נראה כי העתק מכתבו של מנע לא נשלח למנהל מחלקת מבדק הפנים. בפני בית-הדין קמא לא הובאו ראיות שילמדו על מה ביסס מר מנע את ממצאיו והאשמותיו; ו) ביום 9.7.1986שלח יושב-ראש ועד העובדים מכתב אל אלפריח, עם העתקים לבכירי המוסד (מסמך בתיק נ/4), ובו נאמר:ו
"נוכח רבוי התלונות מצד עובדים, עולה מכל מה שמתרחש ביחידת הגביה מאז כניסתך לתפקיד תרבות ההתבטאויות, הסגנונות והיחס שלך כלפי מרבית העובדים, כי הינך מהווה מוקד לאוירה עכורה שמקומה לא יכירנה בסניף... אם תוסיף לגרום לאי שקט במקום העבודה ניאלץ לנקוט באמצעים העומדים לרשותנו".
הדו"ח הובא לידיעת מינהלת המוסד, והמנכ"ל הודיע כי הוא אינו מקובל עליו (פ/37, 39לדיון בבקשה לצו ביניים); ז) תקופת הנסיון של אלפריח עמדה להסתיים ב-9.11.1986, ולקראת תום התקופה, פנה מנהל הסניף בכתב לסמנכ"ל חוג'ה וקבע כי אלפריח אינו מתאים לתפקידו. למרות זאת, הורה הסמנכ"ל חוג'ה ב-2.11.1968, להעניק לאלפריח קביעות בעבודה (מסמך בתיק נ/4), הוראתו מסתיימת במילים "לטיפולך הדחוף". ואכן, העניק המוסד קביעות לאלפריח, ב"כתב מינוי" הנושא את התאריך 2.11.1986במכתב שנתקבל ב-3.11.1986, יום לאחר המינוי הנ"ל, המליץ סמנכ"ל ביטוח וגביה (נ/22) להעניק קביעות לאלפריח; ח) ב- 1.12.1986כתב אלפריח למר חוג'ה (ח/40), בזו הלשון:נ
"... אדוני, הסמנכ"ל יתכן שמנהל הסניף חושב לנצל את היעדרותו של מר מ.ציפורי לרגל שהייתו בחו"ל ומנסה לטפס עלי ביתר שאת. אזי, כדאי להזכיר למנהל הסניף כי "לא אלמן ישראל" "והזורע רוחו סופו שיקצור סופה"; ט) ב- 15.2.1987סוכם בין הסמנכ"ל למינהל של המוסד לבין נציבות שירות המדינה כי בכל סניף תיתוסף לתקן משרת סגן מנהל סניף (נ/8, שצויין גם נ/34).
בעקבות זאת, פנה עוזר המנכ"ל אל כל מנהלי הסניפים וביקש מהם להמליץ על אנשים המתאימים לתפקיד סגן מנהל בסניפים שבהם הם מכהנים. בתגובה המליץ מנהל סניף חיפה למנות את רוטנברג לתפקיד (מכתב מ-5.8.1987).
ביום 27.7.1987הודיע (ב-נ/34ב שצויין גם ת3א) מנהל מחלקת כוח אדם למנהלי הסניפים כי סגני המנהלים ייבחרו מבין עובדי הסניף באמצעות ועדת
מיון שתורכב מחברי הנהלת המוסד. יצויין כי בפועל נעשה המינוי הפורמלי על-ידי מינהלת המוסד, על-פי המלצת ועדת המיון. ב- 23.8.1987הודיע העוזר הראשי למר חוג'ה מהם הקריטריונים שינחו את הוועדה בעבודתה, ונקבע עוד כי סגני המנהלים ייבחרו בשלב ראשון רק בחלק מהסניפים, ולאחר שיופקו לקחים ייעשה הדבר גם בסניפים האחרים; י) בסניף חיפה הגישו שלושה מעובדי הסניף את מועמדותם לתפקיד, וביניהם אלפריח ורוטנברג. בניגוד להוראות המכתב מיום 27.7.1987, הפנה אלפריח העתק מבקשתו להתמנות לתפקיד למר חוג'ה (נ/10).
חברי הוועדה, שנועדה להמליץ לפני מינהלת המוסד על סגני מנהלים היו:ב היושב-ראש - מר חוג'ה, סמנכ"ל למינהל; מר תמיר, סמנכ"ל למחקר ותכנון; ומר אלמוג, סמנכ"ל ענ"א (עיבוד נתונים אוטומטים). דקות אחדות לפני התכנסות הוועדה, זומנו חבריה ללשכת מנכ"ל המוסד - מר ציפורי, והוא הבהיר להם כי יש מועמדים המומלצים על-ידו, בתוקף היותו "הממונה העקיף" על מנהלי סניפים. על-כן, ביקש כי הוועדה תתחשב בהמלצותיו. עם זאת, לא הוזכרו במעמד זה שמות "מועמדי המנכ"ל". כשהתכנסה הוועדה, הביא הסמנכ"ל חוג'ה את שמות "מועמדי המנכ"ל, לידיעת שני החברים האחרים של הוועדה. אלפריח היה מועמד המנכ"ל לתפקיד.
הוועדה לא ראיינה את המועמים, אך עיינה בתיקיהם.
חבר ועדת המיון, הסמנכ"ל אלמוג, העיד (פ/ 40לדיון בבקשה לצו ביניים) כי בעת דיוניה:ו "ראינו גם בתוך התיק האישי של המשיב מס. 2(אלפריח) את מסמך ת/33" (מכתב יושב-ראש סיעת הליכוד במועצת פועלי חיפה).
חברי הוועדה אלמוג וחוג'ה ידעו כי אלפריח פעיל באותה מסגרת פוליטית בה פעיל המנכ"ל (פ/ 35לדיון בבקשה לצו ביניים; ת/ .33ב- 21.8.1987החליטה הוועדה להמליץ על מינו אלפריח. וזו לשון החלטת הוועדה:נ
"הוועדה בחנה את כישורי המועמדים ומצאה כי במסגרת נתונים אובייקטיביים מר אלפריח המתאים ביותר לתפקיד סגן מנהל סניף. עם זאת, הוועדה מודעת למסכת היחסים הבינאישיים הקיימת בין מנהל הסניף לבין מר אלפריח. לפיכך, ממליצה הוועדה כי מנכ"ל המוסד יזמן שניהם לשיחה לפני הודעה על המרת המשרה" (נ/36); יא) מנכ"ל המשרד לא נהג על-פי המלצת הוועדה, ולא הזמין את מנהל הסניף לשיחה עם אלפריח. המלצות ועדת המיון למנות את אלפריח אושרו ב- 23.8.1987(נ/38), עת אושר מינויים של הסגנים האחרים על-ידי מינהלת המוסד, וב- 25.8.1987הודיע מר חוג'ה בכתב לאלפריח כי נבחר לתפקיד.
.3הדיון בבית-הדין האזורי התנהל בשני שלבים:ב
בשלב הראשון התקיים דיון בבקשת צו מניעה זמני, ובאי-כוח הצדדים הביאו ראיות רבות להוכחת טענותיהם. בית-הדין קיבל את הבקשה, ובהחלטה מפורטת ומנומקת אסר על
אלפריח למלא את התפקיד. על החלטה זו הוגש ערעור לבית-דין זה (דב"ע מח/3 135, דב"ע מח/134-3), ובעת הדיון הגיעו הצדדים להסדר:ו בית-הדין האזורי יסיים את הדיון בעתירה העיקרית תוך זמן קצר ביותר, והמצב בסניף יימשך כפי שהיה, למעשה, ערב מתן החלטת הביניים.
בשלב השני - ניתן פסק-הדין בהליך העיקרי, כשבועיים לאחר הסכם הפשרה בביתהדין הארצי, ועל כך יש לשבח את יעילותו של בית-הדין קמא. בפסק-דינו ביטל בית-הדין קמא את מינויו של אלפריח לתפקיד, וקבע:נ
א) על בית-הדין לבדוק אם פעלה הרשות הציבורית - במקרה זה המוסד -
בתום לב בכל הקשור למינוי;
ב) בחירתו של אלפריח לתפקיד נעשתה על-פי הליך "דמוי מכרז", שהיה צריך להתנהל בהתאם לכללים שעל-פיהם מתנהל מכרז, במיוחד במה שנוגע לטוהר המידות; ג) בהתערבות מנכ"ל המוסד היה משום נסיון בלתי הוגן להשפיע על שיקול דעתם של חברי ועדת המיון, והיא מצביעה על העדר תום לב; ד) הפרוצדורה שנקבעה למינוי סגני מנהלים נוגדת את סדרי המינהל התקין; ה) אלפריח נתמנה לתפקיד בשל שיקולים פסולים, היינו - השתייכותו הפוליטית, בחוסר תום לב, ובנסיבות שיש בהם משום הפליית האחרים.
.4בשלוש סוגיות התמקדו הצדדים בערעור:ב
א) שיקולים זרים בהליך המינוי;
ב) הרכב ועדת המיון, ועצם סמכותה לבחור בנושא התפקיד, דהיינו - האם קיימת חובת מכרז לתפקיד זה אם לאו; ג) כישוריו של אלפריח ורוטנברג לתפקיד.
.5עיקר טענות אלפריח והמוסד (המערערים) היו:ו
א) ההליך של ועדת המיון לא היה מכרז או "דמוי מכרז", ולכן לא חלים עליו דיני מכרזים; והפרוצדורה שנקבעה למינוי סגני מנהלים אינה פסולה; ב) מינויו של אלפריח נעשה על-פי הנהלים שנקבעו, ואת חברי הוועדה, המנהלה, ומנכ"ל המוסד לא הנחו שיקולים פסולים; ג) אלפריח היה המתאים ביותר לתפקיד מבין המועמדים; ד) לרוטנברג אין מעמד בעניין, משום שאין כל סיכוי שיתמנה לתפקיד, ואין הוא ראוי לסעד המבוקש כיוון שלא בא בידיים נקיות; ה) בית-הדין שם עצמו בנעליה של ועדת המיון.
רוטנברג (המשיב) תמך בפסק-הדין, ומטעמיו.
.6השאלה העיקרית העומדת לדיון בפנינו היא, האם פעולות הוועדה, המנהלה או המנכ"ל, בכל הקשור למינויו של אלפריח לתפקיד, הונחו על-ידי שיקולים פסולים, היינו - השתייכות למסגרת פוליטית? שאלה זו מתחלקת למספר סוגיות:נ
האחת - האם התערבות המנכ"ל פוסלת את המינוי?

השניה - האם יש ללמוד מהאירועים שקדמו להליך המינוי, כפי שתוארו בסעיפים 2(ב) עד 2(ח) דלעיל, על הליך המינוי? .7האם פוסלת התערבות המנכ"ל את המינוי? התערבותו של המנכ"ל במקרה זה מחייבת הסבר. תשובתם העיקרית של באי-כוח המערערים בעניין זה היתה כי הוועדה התייחסה ל"המלצת" המנכ"ל כאל המלצה, וכי מתוך שלושה מומלצים המליצה הוועדה רק על אלפריח. כמו כן, רשאי מנהל במסגרת עבודתו הרגילה להביע את דעתו, מי מבין עובדיו ראוי לקידום ומתאים לתפקיד מסוים. אולם, יש לזכור כי קיימים סייגים להתערבות מנכ"ל. מתי ואיך רשאי מנכ"ל לחוות דעתו בשאלת מינוי? התשובה לשאלה זו תלויה בשיקולי המנהל עצמו, באופן שבו ניתנה המלצה, ובעיתויה.
במקרה שלפנינו הושפעה התייחסותו של המנכ"ל למועמדים השונים משיקולים זרים. הגענו למסקנה זו בשל הנתונים הבאים; א) המנכ"ל לא הצביע על מועמד מסוים, ולא הסביר מדוע פלוני מסוגל לבצע תפקיד זה או אחר טוב יותר מאלמוני; ב) הסמנכ"ל חוג'ה, הוא שהודיע על זהות "מועמדי המנכ"ל", ובתור אדם שהשתייכותו הפוליטית אינה מוטלת בספק וידועה לכל, היו הדברים בעלי משמעות מוגדרת; ג) אם מסר מר חוג'ה לחברי הוועדה כי המלצת המנכ"ל נובעת מהקשרים המפלגתיים האמורים, הרי שאלה בחרו מועמד על סמך נימוקים פסולים. אם העלים מהם חוג'ה נימוק זה, הרי פניית המנכ"ל "אל חבר ועדה מתוך כוונה לשכנעו להציב שיקולים פוליטיים בראש מעיניו... היא פניה פסולה" (בג"צ 606/86[1], בע' 801); ד) המוסד לא הוכיח כי התערבות המנכ"ל היתה עניינית ונטולת שיקולים זרים. השתייכותו הפוליטית של אלפריח היתה ידועה, ובלא שהמנכ"ל נימק את המלצתו, סביר היה להניח כי הנימוק הוא פוליטי; ה) להמלצת מנכ"ל משקל מיוחד, והיא איננה "המלצה" שלא תשפיע על ועדה שמורכבת כולה מעובדים הכפופים לו; ו) העיתוי, מיד לפני ישיבת הוועדה, היה בולט ונועד להרשים את חברי הוועדה בחשיבות "המלצות המנכ"ל"; ז) על-אף המלצת ועדת המיון למנכ"ל לנסות ליישר את ההדורים בין אלפריח לבין מנהל הסניף לפני מינוי אלפריח לתפקיד, החליטה המנהלה תוך ימים ספורים לאשר את המינוי, ללא כל התייחסות לקשיים הצפויים בגין יחסי העבודה הלקויים ששררו בין אלפריח לבין עובדי הסניף.
המסקנה היא, כי המלצת המנכ"ל בלבד, בנסיבות ובדרך שבה ניתנה, יש בה כדי לפסול את המינוי.
.8ממכלול הראיות אנו למדים על הארועים שקדמו להליך המינוי:ב
- מר אלפריח, מר חוג'ה ומנכ"ל המוסד הם חברי אותה מסגרת פוליטית והם פנו זה לזה בעניין המינוי; למרות שנהלי המוסד לא חייבו זאת;
- אלפריח התנהג בעבודתו כמי שהשתייכותו הפוליטית מקנה לו תמיכה בלתי מסוייגת של פקידים בכירים ביותר במוסד. הוא עשה זאת גם במהלך הליך המינוי, שכן בניגוד להוראות, שלח אלפריח לחוג'ה העתק מבקשתו להתמנות לתפקיד. מהתנהגותו זו עולה ריח חריף של בקשת עזרה מעבר למקובל, ומטעמים שאינם נוגעים לעניין;
- יושב-ראש תנועת "חרות" במועצת פועלי חיפה הודיע למנכ"ל המוסד כי רצוי לחזק את מעמדו של אלפריח, כדי שיעזור למועמדים המומלצים על-ידי המפלגה, לקבל עבודה בסניף חיפה. מכתב בעניין זה תויק בתיקו האישי של אלפריח:ו
- קשה לתת הסבר ענייני לתגובת פקידים בכירים ביותר במוסד לדו"ח מנהל מבדק הפנים, ולהענקת קביעות לאלפריח חרף מה שנאמר בדו"ח. הסבר כזה גם לא הובא לפני בית-דין קמא.
אין לנתק את הליכי המינוי לסגן מנהל סניף חיפה מן הרקע ומן ההקשר התעשייתי של אירעי השנתיים האחרונות. כללו של דבר, מהאירועים שקדמו להליך המינוי עולה כי פקידים בכירים במוסד לביטוח לאומי היו מעוניינים לקדם את אלפריח, וזאת משיקולים זרים הקשורים להשתייכותו למסגרת פוליטית מסוימת. רקע זה תומך במסקנה כי אותם שיקולים זרים הנחו את המנכ"ל, חלק מחברי המנהלה, וחלק מחברי ועדת המיון גם במהלך הליך המינוי של אלפריח לתפקיד.
.9נתייחס עתה להשגות אחרות שהעלו המערערים נגד פסק-הדין של בית-הדין קמא. באי-כוח המערערים ביקשו מאיתנו להתערב בקביעות העובדתיות של בית-הדין קמא. אנו דוחים בקשה זו, מהטעמים הבאים: 1) בית-הדין קמא שמע עדים למכביר, עיין במסמכים הרבים שהוגשו והוכיח בקיאות בתוכנם, הכריע בשאלות העובדתיות ונימק את הכרעותיו. ערכאת ערעור איננה נוהגת להתערב בהכרעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, אלא אם הוכיח כי נפלה טעות משמעותית. במקרה-דנן לא מצאנו כי היתה טעות כזאת. נהפוך הוא, מחומר הראיות עולה כי היה בסיס איתן להכרעותיו העובדתיות של בית-הדין קמא; 2) אשר למידת ההוכחה הדרושה כדי להוכיח כי שיקוליהם של הפקידים הממליצים או ממנים עובד מדינה, היו שיקולים זרים: כשבאנו לבחון את שיקוליה של ועדת המיון, המנהלה והמנכ"ל לא יכולנו לצפות כי תובא בפני בית-הדין קמא ראיה חותכת וברורה מפי חברי הוועדה כי אכן פעלו לפי שיקולים זרים, פוליטיים או אחרים. סביר להניח כי פקיד אשר החלטתו לגבי מינוי כלשהו התבססה על שיקולים זרים, לא יודה בכך בבית-הדין, כדברי פסק-דין אנגלי: ... It is highly importable that a person who has" discriminated is going to admit the fact, quite possibly [1981] . Khanna v. Ministry of defence". Even to himself9- 658, 653icr בתנאים רגילים אמנם קיימת חזקה כי פעולות השלטון תקינות הן, אולם חזקה זו
ניתנת לסתירה. על כן, יש לבחון היטב את מכלול הראיות והנסיבות, על מנת לקבוע אם אמנם היתה ההחלטה בעניין המינוי מבוססת על שיקולים זרים.
.10טענה אחרת התיחסה לשיהוי בהגשת התביעה. אין ממש בטענות אלה.
בא-כוחו של רוטנברג פנה למוסד יום לאחר ההודעה על המינוי וביקש לקבל פרטים לגבי ההחלטה. ב- 15.9.1987נשלחה תזכורת למנכ"ל, ותשובת המנכ"ל נשלחה ב- 18.9.1987בדואר רגיל. תשובת היועץ המשפטי של המוסד נשלחה ב- 30.9.1987בדואר רגיל. הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה ב- .20.10.1987אין כל ביסוס לטענת שיהוי בלוח זמנים מעין זה.
.11עוד טענו באי-כוח המערערים שאלפריח היה המועמד המתאים ביותר לתפקיד וכי רוטנברג לא היה מתאים לתפקיד.
אין להתייחס לטענות בעניין כישוריהם של המועמדים, שכן לא אנו נבחר את המועמד המתאים, ותפקידנו הוא לקבוע רק אם המינוי היה פסול. עם זאת, רואים אנו לנכון לדחות מכל וכל את טעת בא-כוח המוסד כי המועמדת השלישית, מנהלת יחידת הגמלאות, איננה ראויה למינוי בגלל גילה (62). פסילת מועמדת בגלל גילה, מבלי להתייחס לקריטריונים האחרים, מהווה אפליה אסורה נגד עובד בשל גילו.
.12נותרת השאלה אם קיימת חובת קיום מכרז לתפקיד?
ההליך למינוי סגני מנהלים נקבע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). שם נאמר כי שר העבודה והרווחה ימנה את מנכ"ל המוסד, את סגני המנכ"לים ואת מנהלי ענפי הביטוח. לגבי העובדים האחרים של המוסד קובע החוק:
" .210(א) במסגרת התקן שאושר על ידי השר תמנה המינהלה את יתר עובדי המוסד ותקבע את תפקידיהם וסמכויותיהם...
(ב) מינוים של עובדי המוסד לפי סעיף זה יהיה לפי הכללים הקבועים למינוי עובדי המדינה, בשינויים שהעניין מחייבם, ותנאי עבודתם של עובדי המוסד יהיו כתנאי העבודה של עובדי המדינה".
.211השר רשאי לקבוע, בתקנות, הוראות בדבר פתיחת סניפים של המוסד ובדבר קביעת תחום פעולתם וסמכותם ומינוי מנהליהם".
תקנות הביטוח הלאומי (פתיחת סניפים ומינוי מינהלים), תשל"ג-1973, קובעות:
" .3(א) המינהלה תמנה את מנהל הסניף".
באת-כוח המוסד טענה כי לא קיימת חובת מכרז במקרה של "המרת משרה" על-ידי שינוי שם תואר משרה קיימת, ללא שינוי בדרגה, והצמדת התואר סגן מנהל סניף למשרת מנהל יחידה. עוד טענה כי לא מדובר באיוש משדה פנויה ומוגדרת, שכן רק לגביה קיימת החובה לקיים מכרז. היא סמכה דבריה על סעיף 11.211לתקשי"ר, שזה לשונו:
"העברת עובד ממקום למקום. קביעת מקום עבודתו הקבוע או הזמני של העובד, בכניסתו לשירות ובהמשך שירותו, היא בסמכותו של האחראי.

אחראי רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו, בקביעות או לזמן מוגבל, אגב התחשבות בצורכי השירות ובכפיפות להוראות התקשי"ר".
לטענת באת-כוח המוסד, סעיף זה מאפשר למינהלה לאייש משרה פנויה ומוגדרת על-ידי העברת אלפריח לתפקיד ללא מכרז, והצמדת תפקיד סגן מנהל סניף לתפקידו הנוכחי. אולם, היא לא הסבירה כיצד מינוי כזה, ללא מכרז, לתפקיד רם ומרכזי, מתיישב עם מטרת סעיפים 210ו- 211לחוק הביטוח הלאומי, ותקנות הביטוח הלאומי (פתיחת סניפים ומינוי מינהלים).
בא-כוחו של רוטנברג טען כי במהלך המשפט הוכח כי התקיים משא-ומתן בין הנהלת המוסד לבין נציבות שירות המדינה על העלאת דרגות סגני המנהלים, וכי הדבר בוצע לאחר המינוי (נ/54, מ-1.5.1988, תוקף השינוי נקבע בתחולה מ-1.1.1986).
בתובענה דנן, אין צורך להכריע בשאלה אם קיימת חובת מכרז לתפקיד.
רוטנברג, הטוען לפנינו נגד תקינות הפרצודורה שנקבעה למינוי סגני מנהלים, הגיש את מועמדותו, השתתף בהליך ולא טען נגד חוקיות הפרצודורה עד לאחר החלטת הוועדה. מי שטוען נגד הרכב ועדת מינויים או נגד הליך המינוי, צריך להעלות את טענותיו על אתר, ולא להשהותן עד לאחר החלטת הוועדה. על כן, אנו דוחים את טענות רוטנברגבנושא זה, בכל הקשור להחלטת הועדה מ- .21.8.1987אין בכך כדי להכריע בשאלה, האם קיימת חובת מכרז לגבי התפקיד.
.13בסוגיה של פסילת מינוי בגלל השפעה זרה על ועדה מייעצת יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 606/86[1]. שם נדונה עתירה לבטל מינוי של מנהל בית-ספר. העותר ביקש לבטל את המינוי בטענה שחבר הכנסת דראושה פנה לחבר ועדה שנועדה להמליץ למנכ"ל המשרד על המועמד הרצוי, בנסיון לשכנע אותו לתמוך במועמד שהוא חבר מפלגה מסוימת. נקבע כי האיסור להפעיל השפעה בעלת מגמות מפלגתיות-פוליטיות על בחירתו של בעל תפקיד ציבורי חלה על הוועדה המייעצת, כפי שהיא חלה על ועדת המיון במקרה דנן. עוד נקבע כי:
"הדיונים צריכים להתנהל באווירה של טוהר מידות, אשר בה ההקפדה על המינהל התקין ועל שיקול הדעת הענייני תבוא לידי ביטוי מוחשי, גלוי ומורגש...
[לאור הפניה של ח"כ דראוושה לחבר הוועדה] אין בידינו אלא לנהוג בהקפדה, כדי לצמצם מראש את הרצון למעורבות פסולה בהחלטה על המינויים...
...אף לגבי ההמלצות המקצועיות הענייניות לגבי המועמדים, ראוי
לנקוט את הכלל המנחה, לפיו המלצה אינה בגדר לחישה לאוזנו של חבר ועדה, אלא עליה להיות מובאת, במידת האפשר, לידיעת כל חברי הוועדה ולשיקול ולדיון לפניהם, ואם כך ינהגו, יהיה גם בכך כדי למנוע רינונים ואווירה בלתי-רצויה...
יתכן כי המשיב השלישי [שזכה במכרז] יוצא כאן נפגע ללא עוול בכפו, כי אין כל אינדיקאציה לכך שהוא בעצמו היה פעיל בגיוס של הסיוע הפסול.

אך לנגד עיניו של בית-המשפט חייבת לעמוד המטרה של המינהל התקין ושל הסרת לזות שפתיים, הפוגעת באמון של האזרח בשלטון החוק. מי שמתערב התערבות פסולה חייב לדעת, שהוא עלול להזיק לעניינו של בעל ההמלצה יותר מאשר להועיל לו, ואולי יהיה אף בכך כדי להרתיע בעתיד מתופעות דומות" (בג"צ 606/86[1], בע' 802).
הנאמר שם יפה לענייננו. נוסיף כי טובת המדינה דורשת שמירת רמה נאותה של השירות הציבורי, ועל מנת להגשים מטרה זו יש לדאוג לקידום עובדים לפי כישוריהם, על-פי שיקולים עניניים, וללא משוא פנים.
הנשיא (גולדברג):
.1מסכים אני לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט אדלר, אך לא לכל נימוקיו, כך שמוצא אני לנכון להעלות על הכתב את חוות-דעתי הנפרדת.
.2העובדות הצריכות לדעתי לענייננו (אף כי בית-הדין האזורי קבע עובדות רבות נוספות, אשר לחלקן התייחס חברי בחוות דעתו, וכפי שיובהר בהמשך הדברים אין לנו בהם, לגרסתי, צורך ואף שומה עלינו, שלא להתייחס אליהן) הן: א) הנהלת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) החליטה למנות במספר סניפים, ביניהם סניף חיפה, סגן למנהל הסניף.
בדיונים שקיימה עם נציבות שירות המדינה סוכם כי לתפקיד זה לא יוענק מתח דרגות מיוחד, והוא יהיה זהה לזה של מנהלי מחלקות; ב) נהלת המוסד, הממנה את מנהלי הסניפים, החליטה לבחור ועדת משנה, המורכבת משלושה סמנכלי"ם של המוסד, אשר תמליץ בפני ההנהלה על האנשים שיכהנו בתפקיד החדש; ג) טרם כינוסה של הוועדה, הזמין מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי את חברי הוועדה אליו, והודיע להם כי יש לו מועמדים לשלושה מהתפקידים, וכי מר חוג'ה, אחד הסמנכלי"ם, שנמנה עם חברי הוועדה, יודיע לחברים האחרים מי הם מועמדיו; ד) בעת הדיון בוועדה מסר מר חוג'ה את שמות מומלצי המנכ"ל ומר מרדכי אלפריח (להלן - אלפריח) בתוכם; ה) כמועמד לתפקיד בסניף חיפה הציע מנהל הסניף את המשיב, מר שאול רוטנברג (להלן - רוטנברג); ו) הוועדה דנה במועמדים השונים והמליצה על שורה של מינויים, וביניהם אלפריח לתפקיד סגן מנהל הסניף בחיפה; ז) הנהלת המוסד אישרה את ההמלצה; ח) הוועדה לא ראיינה את המועמדים אך עיינה בתיקיהם.
בתיקו של אלפריח נמצאו מסמכים למכביר, מהם ניתן ללמוד כי אלפריח נתמך על-ידי גורמים פוליטיים ממפלגתו, שהיא גם מפלגתו של מנכ"ל המוסד; בין היתר פניה של יושב-ראש סיעת הליכוד במועצת פועלי חיפה למנכ"ל המוסד, לפתור את . "הבעיה של מוטי
אלפריח בסניף חיפה", וכן מכתבים של אלפריח עצמו בסגנון "חברי" לסמנכ"ל המוסד, מר חוג'ה.
.3מהלך הדיון בבית-הדין האזורי, וההחלטה שניתנה, פורטו בסעיף 3דלעיל, בחוות דעתו של חברי, ולא אחזור עליהם. אוסיף רק שבית-הדין האזורי קבע כי היה על הוועדה ל"שקול ביסודיות רבה יותר" את יכולתו של אלפריח לשתף פעולה בעבודה עם הממונה עליו.
.4אלפריח והמוסד תקפו בערעורם את מסקנותיו של בית-הדין האזורי, תוך שהם מצביעים על טעויות שנפלו בו, לגרסתם, הן בקביעות העובדתיות והן במסקנות.
רוטנברג תמך בפסק-הדין, ומטעמיו.
.5בשלוש סוגיות התמקדו הצדדים בערעור, לאור פסיקת בית-הדין האזורי, אך לדעתנו יש נפקות לאחת מהן בלבד.
.6הנושא הראשון עליו הרחיבו הצדדים את הדיבור הוא הרכב הוועדה, ועצם סמכותה לבחור בנושא התפקיד של סגן מנהל סניף, דהיינו האם קיימת חובת קיום מכרז לתפקיד זה אם לאו.
חברי, השופט אדלר, סקר סוגיה זו בהרחבה, אף כי הגיע למסקנה זהה לשלי, דהיינו, כי אין כל מקום להיזקק לטענה זו. הטעם לכך הוא שרוטנברג, התוקף את החלטתה של ועדת המיון, היה אחד המועמדים שעמדו לפניה לבחירה, והוא ידע כי הוועדה נבחרת על-ידי מנהלת המוסד על מנת להמליץ לפניה על מועמד לתפקיד, ולא פעל טרם מתן החלטתה לתיקון הפגם, אם היה כזה.
לעניין זה אין לי אלא להביא את דבריו של הנשיא שמגר בבג"צ 422/85[2], בע' 301:
"בית-משפט זה ציין לא אחת, כי מי שמלין על הרכבה של ועדת מכרזים, כפי שעשה העותר במקרה דנן, אינו יכול לבחור בדרך של השתתפות במכרז תחילה כדי להעלות את ההשגות רק לאחר מכן, במקרה שייכשל ולא ייבחר במכרז. במלים אחדות, מי שטוען כנגד יושר לבם של אלו המכהנים בוועדה, ציך להעלות טענה זו על אתר ולא לחכות לתוצאות דיוניה של הוועדה, כאילו מדובר אך בפגם מותנה, המתרפא עם בחירתו של בעל ההשגות".
הדברים אמורים לגבי ועדת מכרזים, אך הם יפים לא פחות לגבי פעולתה של "ועדה מייעצת" (ראה בג"צ 528/85[3]).
מטעמים אלה לא נראית לי כלל ועיקר ההתייחסות המפורטת לנושא בחוות דעתו של חברי, מה עוד שגם לדעתו אין צורך להכריע בה.
.7הנושא השני עליו הרחיבו הצדדים את הדיבור, הם כישוריו של אלפריח לתפקיד, ואף בית-הדין האזורי, ביחוד בהחלטת הביניים, לא חסך שבט עיטו בסוגיה זו, בהרעיפו
"מחמאות" על אלפריח; גם אלפריח עצמו לא חסך מאמץ בעת הדיון בבית-הדין האזורי לתקוף את מנהל הסניף.
עיון בתיקו של מר אלפריח מראה כי היה לבית-הדין על מה לסמוך. אולם אין להתעלם מערכת היחסים הרעועה ששררה בינו לבין מנהל הסניף מחד גיסא לציבור עובדי הסניף מאידך גיסא. יתכן שאלה הביאוהו לכתיבת המסמכים, שהאמור בהם אינו משקף תמיד את המציאות במלואה. על כל פנים, סוגיה זו לא לובנה דיה בבית-הדין, וכפי שיוסבר להלן - אף לא היתה צריכה להתלבן כלל. עוד אוסיף כי מעיון בחומר הראיות גם מר רוטנברג אינו מצטייר כטלית שכולה תכלת.
לדעתי, אין להתייחס בערעור זה לסוגיית כישורי אלפריח, כפי שעשה חברי השופט אדלר. דין הוא כי בית-הדין אינו בא במקום הגוף המוסמך להכריע בכישוריו של מועמד זה או אחר, והוא לא ישקול שיקוליו הוא במקום אלה שיועדו לכך. "הכלל הנקוט בידי בית משפט זה הוא שאין הוא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של רשות מינהלית" (השופט (כתוארו אז) לנדוי בבג"צ 279/72[4], בע' 176) וכלל זה יפה אף מקום שהסמכות נתונה לבית-הדין לעבודה, בביקורת שיפוטית על רשות מינהלית. חזקה על ועדת מכרזים, או ועדה מייעצת, כי היא היודעת מה הם הקריטריונים הנאותים לבחירת מועמד לתפקיד, וכל עוד היו שיקוליה ענייניים, לא נפל בהם רבב, ולא נפגעו עיקרי הצדק הטבעי - לא תתערב בהם ערכאה שיפוטית, למעט במקרה של אי-סבירות חריגה וקיצונית.
.8הנושא השלישי, נשוא הדיון הוא התערבותו של המנכ"ל בפעולת הוועדה, והאם "מי שמשיג על חוקיות הפעולה אכן מצליח לערער את ההנחה, בדבר חוקיות פעולתה של הוועדה ותקינותה" (בג"צ 606/86[1], בע' 801) וזאת מאחר שחלה חזקה של תקינות פעילות ועדת המכרזים או ועדה דמויית ועדת מכרזים.
במקרה שלפנינו הורם הנטל, והכף נוטה בבירור לפסילת פעולתה של הוועדה.
הטעם למסקנתי הוא פנייתו של מנכ"ל המוסד לוועדת המיון, ובייחוד - צורת הפניה. כבר נפסק כי "חבר ועדה מייעצת או חבר ועדת מכרזים, אשר אליו באות פניות כדי להשפיע על שיקול דעתו על יסוד נימוקים פסולים שאינם נוגעים לעניין, חייב להודיע לוועדה על הפניה ועל תוכנה" (בג"צ 606/86[1] הנ"ל, בעקבות בג"צ 496/81[5]).
העובדות לפנינו, בסוגיה זו, פשוטות בתכלית. המנכ"ל הודיע לחברי הוועדה כי יש לו מועמד לתפקיד, וכי הסמנכ"ל חוג'ה, חבר הוועדה, ימסור מיהו אוחו מועמד; מר חוג'ה ידע על הקשרים המפלגתיים בין אלפריח לבין המנכ"ל, ואף היה שוף להם (ראה סעיף 2ח' ע' 518לעיל).
אם מסר מר חוג'ה לחברי הוועדה כי המלצת המנכ"ל נובעת מהקשרים המפלגתיים האמורים, הרי שאלה בחרו מועמד על יסוד נימוקים פסולים. אם העלים מר חוג'ה מהם נימוק זה, הרי עצם פניית המנכ"ל "אל חבר ועדה מתוך כוונה לשכנעו להציב שיקולים פוליטיים בראש מעיניו... היא פניה פסולה" (בג"צ 606/86[1] הנ"ל, שם).
אם תאמר כי לא הובא כל שמץ ראיה כי פניית המנכ"ל היתה משיקולים פוליטיים, אלא משיקולים ענייניים, שומה היה על המוסד, לאור הראיות שהיו בתיק, להוכיח גרסה זו, או לפחות להביא ראשית ראיה. זאת ועוד, בנסיבות אלה היה על מנכ"ל המוסד להביא בפני חברי
הוועדה את הנימוקים להמלצתו במלואם, מאחר שמעיון בתיק שהיה בפני חברי הוועדה, עלול להיווצר הרושם כי מניע פוליטי עומד מאחורי ההמלצה.
בסוגיה זו יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 606/86[1] הנ"ל, (מפי הנשיא שמגר) בע' 801, 802), שצוטטו על ידי השופט אדלר בסעיף 13לחוות דעתו.
יחד עם זאת יודגש ויובהר שלא "כל פניה מצד מאן דהוא אל חבר ועדה מייעצת לתמוך במועמד זה או אחר למשרה פוסלת מיניה וביה את חבר הוועדה מלהשתתף בדיון" (בג"צ 496/81[5], בע' 423).
.9בטרם סיום יובהר כי עובדת חברותו של עובד ציבור פלוני במפלגה זו או אחרת, צריך שיהיה "גורם ניטראלי" שלא יובא כלל בחשבון שעה שנבחר או מקודם עובד בדרגה. עובדת השתייכותו למפלגה של השר או המנכ"ל אינה צריכה להטות את הכף לטובתו, כשם שהשתייכותו של העובד למפלגה אחרת אסור לה שטתה את הכף לחובתו. חברות במפלגתו של השר או של המנכ"ל אסור לה שתפריע למינויו של עובד לתפקיד זה או אחר או לקידומו אם הוא בעל כישורים מתאימים, העולים על כישוריהם של מתמודדים אחדים; אך עובדה זו אינה צריכה לשקול כלל ועיקר כ"נקודת זכות", שעה שכישוריו של עובד אחר, עולים על כישוריו הוא.

סוף דבר
א) התוצאה היא שהערעור נדחה, פה אחד, ומינויו של מר אלפריח לתפקיד סגן מנהל סניף חיפה של המוסד לביטוח לאומי - בטל.
הערעור נדחה מנימוקיו של השופט אדלר, על דעת סגן הנשיא (קובובי) ונציג עובדים (אדר), מן הטעם שהמינוי הוא שלא כדין הן בגלל התנהגותו הפסולה של מנכ"ל המוסד, והן בגלל שיקולים זרים של ועדת המיון.
נימוקיו של הנשיא, על דעת נציג המעבידים (אבן) הם שהמינוי הוא שלא כדין מטעם אחד בלבד - צורת פנייתו של מנכ"ל המוסד לחברי ועדת המיון; ב) אם יחליט המוסד לאייש תפקיד זה, יבחן אם יש ממש בטענות רוטנברג בדבר הרכב "ועדת הבחירה", ואם די בבחירה בדרך שנעשתה, או שיש צורך במכרז לאיוש משרה זו; ג) בכל הרכב שידון בבחירה, בין אם תהיה זו ועדה מייעצת ובין אם תהיה זו ועדת מכרז, לא ייכלל חבר מחברי הוועדה שהמליצה על בחירתו של מר אלפריח; ד) כל אחד מהמערערים ישלם למשיב הוצאותיו בערעור בסך של 750ש"ח בצרוף מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העברת עובד לתפקיד אחר

  2. תפקיד רופא בועדת נכות

  3. התפטרות עקב שינוי תפקיד

  4. מכרז לתפקיד מורה בתיכון

  5. בקשה לעכב כניסה לתפקיד

  6. ביטול העברת תפקיד בעבודה

  7. הכשלת שוטר במילוי תפקידו

  8. בקשה להעביר בורר מתפקידו

  9. החלטה על שינוי הגדרת תפקיד

  10. מה התפקידים של מערך הכבאות ?

  11. הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו

  12. העברת מנהל לתפקיד אחר ללא שימוע

  13. דחיית בקשה להעברת בורר מתפקידו

  14. ביטול מינוי לתפקיד מבקר העירייה

  15. צו מניעה נגד העברה מתפקיד בעבודה

  16. ביטול מינוי לתפקיד בביטוח לאומי

  17. החזרת בורר שפסל את עצמו לתפקידו

  18. שינוי תפקיד לאחר חזרה מחופשת לידה

  19. תביעה להעברת מנהל מחלקה לתפקיד אחר

  20. שינוי תפקיד לעובדת לאחר חופשת לידה

  21. השעיית עובד בגלל סירוב לעבור תפקיד

  22. מינוי בעל עבר פלילי לתפקיד ציבורי

  23. העברת עובד מתפקיד עקב חקירה פלילית

  24. חסינות עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם

  25. ערעור על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו

  26. פסק דין הצהרתי האוסר על שינוי תפקיד

  27. תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי

  28. שינוי תפקיד בעבודה בהוראת רופא תעשייתי

  29. העברת בורר מתפקידו לאחר פסק בוררות חלקי

  30. פיטורים לאחר תקופת ניסיון בגין אי התאמה לתפקיד

  31. השתתפות בהוצאות אחזקה על שימוש ברכב לצורך נסיעות בתפקיד

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון