ביטול צו למניעת פעולות בשל אי מתן הזדמנות לחקור את המצהיר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו בשל אי מתן הזדמנות לחקור את המצהיר: בפניי ערעור לפי סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק") על צו שיפוטי למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק (להלן - "הצו"), מיום 19/05/09 שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת תמר בר-אשר) במעמד צד אחד, ואושרר על ידו ביום 27/07/09 בהחלטה אשר דוחה את בקשת המערערים לביטול הצו. (להלן - ההחלטה). דין הערעור להתקבל בשל פגם דיוני שנפל בדיון בפני הערכאה קמא ואשר מצריך תיקון ובשל כך מוחזר התיק לבית המשפט קמא בצירוף הנחיות לעניין השלמת הדיון ומתן החלטה משלימה בעקבותיו. הרקע והעובדות 1. ביום 19/05/2009 פנתה המשיבה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה הנתמכת בתצהירים להוציא צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק, וצו הפסקת עבודה לפי סעיף 239 לחוק וזאת עקב ביצוע עבודות עפר באמצעות טרקטור ע"י המערערים ביום 07/11/2008 במקרקעין הרשומים כגוש 30194 חלקה 56, גוש 30195 חלקה 198, גוש 30196 חלקה 2, גוש 30868 חלקות 35 ו-36, גוש 30170 חלקות 1, 2 ו-3, גוש 30138 חלקות 126 ו-127, גוש 30184 חלקות 86, 89 ו-126 -והידועים גם "כעמק הצבאים" (להלן- המקרקעין). 2. יצויין כי ביום 09/11/2008 ניתן למערער 1, צו הפסקת עבודה מנהלי המקרקעין במשרדי יחידת הפיקוח בוועדה המחוזית ע"י מפקח הבניה המחוזי מטעם הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, מר עמוס עוז, (להלן - מר עוז), צו זה היה תקף למשך 30 יום . 3. נתון נוסף, אשר לא היה בפני בית משפט קמא, במעמד נתינת הצו במעמד צד אחד הינו, שבתאריך 20/11/2008 נתן בית משפט השלום בירושלים, ע"י כב' סגה"נ השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, צו מניעה זמני מפורט נגד המערערים דכאן, המקביל בהוראותיו לצו נשוא הערעור שבפני וזאת עד למתן פס"ד בתביעה אזרחית שהגישה החברה להגנת הטבע נגד שימושם של המערערים במקרקעין. צו זה עומד בתוקפו עד היום. 4. באותו היום - 19/05/09 - נתן כב' ביהמ"ש קמא רק צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק, במעמד צד אחד ונמנע מלתת צו הפסקת עבודה לפי סעיף 239 לחוק . המערערים פנו בבקשה לביטול הצו ביום 25/06/2009. בדיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 22/07/2009 נתבקש בית המשפט קמא במהלך הדיון לאפשר את חקירתו הנגדית של מר אמנון ארבל המכהן כסגן מנהל מחלקת תכנון עיר בעיריית ירושלים, (להלן - מר ארבל), אשר מסר את אחד התצהירים מטעם המשיבה , ולא הגיע למועד הדיון. 5. בית המשפט קמא סירב לאפשר את חקירתו הנגדית של הנ"ל במועד אחר אך גם סירב למחוק את התצהיר באין אפשרות לחקור את נותנו. לאחר דיון במעמד הצדדים ביום 22/07/2009 החליט בית המשפט קמא ביום 27.7.09 - בהחלטה מקיפה ומנומקת - כי בקשת המערערים לביטולו של הצו נדחית והוא נותר על כנו. על החלטה זו מוסב הערעור שבפניי. טענות הצדדים 6. ב"כ המערערים טענה בכתב הערעור וביתר הרחבה בדיון שהתקיים בפניי ביום 23/12/2009 - בין שאר טענותיה - כנגד מספר פגמים דיונים שנפלו, לעמדתה, בהליך שהביא להוצאת הצו במעמד צד אחד וכן במהלך הדיון לביטולו שנתקיים במעמד שני הצדדים. בין היתר טענה, כי החתום על התצהיר המרכזי מטעם המשיבה לא היה כשיר לעשות כן וכי התצהיר עצמו לא עמד בדרישות הדין. עוד טענה שהועלתה כנגד החלטת בית המשפט קמא היתה, שלא ניתן למערערים לחקור את מר ארבל - שהגיש את אחד התצהירים - חקירה נגדית, מטעם המשיבה, על אף המחלוקת אשר נסבה סביב העובדות שעלו מתצהירו. 7. תשובתו של ב"כ המשיבה היתה, כי גם אם נפל פגם בהליך הוצאת הצו במעמד צד אחד הרי זה נתרפא זה מכבר ע"י קיום הדיון במעמד שני הצדדים, דיון אשר נתקיים בעקבות בקשת המערערים. עוד טען כי תצהירו של מר ארבל ניתן בבחינת למעלה מן הצורך ולשם הקלה על ביהמ"ש, ומאחר שהנתונים המפורטים בו הם בגדר דין, הרי שלא היתה חובה על הערכאה קמא להתיר חקירה נגדית על התצהיר. דיון והכרעה 8. אומר כבר כעת כי, גם באם נרפא הפגם שבהגשת הבקשה במעמד צד אחד והוצאתו על סמך תצהיר שלא עמד בדרישות הדין ע"י קיום דיון במעמד שני הצדדים, הרי שלטעמי לא ניתן לרפא הפגם של העדר חקירה נגדית של מר ארבל ויש לבטל את ההחלטה ולאפשר את חקירתו של מר ארבל, חקירה שלאחריה יוכלו הצדדים להשלים טענותיהם ובעקבותיהן תיתן הערכאה קמא החלטה האם יש בתוצאות החקירה לשנות מהחלטתה נשוא הערעור. אין באמור לעיל משום הבעת עמדה לגבי שאר נימוקי ההחלטה לגופו של עניין, שניכר כי הערכאה קמא השקיעה בה זמן ומחשבה רבים. ואלה נימוקיי 9. כפי שנאמר לעיל, ביום 19/05/2009 פנתה המשיבה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה הנתמכת ב-3 תצהירים להוציא צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק, וצו הפסקת עבודה לפי סעיף 239 לחוק וזאת עקב ביצוע עבודות עפר ביום 07.11.2008 על ידי המערערים במקרקעין. על המבקש לקבל צו במעמד צד אחד, בין לפי סעיף 239 ובין לפי סעיף 246 לחוק, לעמוד בדרישות הפורמאליות של תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על-פי המבקש בלבד), התשמ"ג - 1982 (להלן - "התקנות" ) ולסמוך את בקשתו בתצהיר העומד בדרישת התקנות. 10. סעיפים 3 ו- 5 לתקנות התכנון והבניה הנ"ל, שעל פיהם הוגשה הבקשה להוצאת הצווים, קובעים לענין זהות המצהיר ונוסח התצהיר כדלקמן: 3. (א) צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק יכול שיינתן על פי המבקש בלבד אם הבקשה נתמכת בתצהיר של אחד מאלה: (1) מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס אחר שמהנדס הוועדה הסמיכו לכך; (2) עובד הוועדה המקומית או עובד הרשות המקומית שבתחומה בוצעה העבירה, שמהנדס הוועדה הסמיכו לכך; (3) מתכנן המחוז; (4) עובד המדינה או מהנדס שמתכנן המחוז הסמיכו לכך. (ב) בתצהיר יפורט - (1) שהמצהיר ביקר במקום שעליו מבוקש מתן הצו; (2) העובדות שנתגלו בשעת הביקור שיש בהן לכאורה עבירה לפי סעיף 204 לחוק, בציון העבירה האמורה; (3) שיש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה או שמשתמשים במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק וכי מתן מיידי של צו הפסקה שיפוטי דרוש לשם מניעת המשך ביצוע עבירה כאמור. ... 5. צו מניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק יכול שיינתן על פי המבקש בלבד אם הבקשה נתמכה בתצהיר של אחד מהמנויים בתקנה 3(א) ושבו יפרט: (1) שהמצהיר ביקר במקום שעליו מבוקש מתן הצו; (2) פעולות ההכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר, או בסטיה מהיתר או מתכנית, שמצא באותו מקום; (3) שיש למצהיר יסוד סביר להניח שאם לא יינתן הצו לאלתר ומבלי להזמין את מי שביצע את פעולות ההכנה כאמור, יכביד הדבר הכבדה רבה על ביצועו של צו העשוי להינתן על פי סעיפים 206 או 212 לחוק בשל העבירה שבבניה או בשימוש במקרקעין כאמור, או יסכל הדבר את ביצועו כליל, או ייגרמו נזק, הטרדה או הפרעה חמורים לציבור, וכן מה הוא היסוד להנחה כאמור. 11. תקנה 5 לתקנות, מאפשרת בתנאים מסוימים, ספציפיים, הוצאת צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 במעמד צד אחד - פעולה החריגה לכלל, שהינו, הוצאת צו שכזה במעמד הצדדים. הוצאת הצו באופן כזה, פוגעת בזכות הטיעון של מבצע העבודות ולכן מצא מחוקק המשנה לנכון להתנות ולהקשות על ביצוע פעולה כזו. לפיכך בבוא בית משפט ליתן צו במעמד צד אחד הרי שעליו לדקדק בשל כך, לפני ולפנים, גם מן הטעם שעם הוצאת הצו מתהפך הנטל הדיוני ומועבר על שכמו של מי שהצו ניתן נגדו, הצריך להוכיח מעתה כי ראוי לבטלו. עפ"י הקבוע בתקנות ובהתייחס להוצאת צו לפי סעיף 246 בלבד, כמו זה שניתן בסופו של דבר, הרי שעל המצהיר לעמוד בתנאי תקנה 3 (א) ותקנה 5, כמפורט לעיל. 12. לביהמ"ש קמא צורפו לתמיכה בבקשה 3 תצהירים ובהם תצהיר של עובד הוועדה המחוזית, מר עמוס עוז - אשר אמור להיות התצהיר העיקרי בתמיכה בבקשה. בתצהיר זה נפלו שני פגמים עיקריים : א. לתצהיר לא צורף כל מסמך רשמי המעיד על הסמכתו של המצהיר ע"י מתכנן המחוז לפי סעיף 3 (א) לתקנות הנ"ל או למצער הצהרה כי מר עוז הוסמך כאמור. לטעמי, דרישתה הברורה של תקנה 5, שלתוכה יש לקרוא את הדרישה לגבי המוסמכים להצהיר המנויים בתקנה 3(א), הינה שעל המצהיר להיות ממלא תפקיד שהוסמך לכך מפורשות על ידי מהנדס הוועדה המקומית או על ידי מתכנן המחוז לפי העניין. ניסיונה הפרשני של המשיבה לטעון בערעור, כי די בכך שהמצהיר יהיה "עובד מדינה" ללא צורך בהסמכת מתכנן המחוז וכי הסיפה של לשון תקנה 3(א)(4) "או מהנדס שמתכנן המחוז הסמיכו לכך" מתייחסת רק למהנדס ולא למונח "עובד המדינה" שברישה, אינו מקובל עלי. זאת מן הטעם שעובד מדינה סתם, הנעדר הכשרה או הסמכה מקצועית בתחום התכנון והבניה, אינו יכול להיות כשיר להגיש תצהיר בנושא כה ספציפי וייחודי. הדרישה להסמכה נובעת גם מן הסמכות החריגה הגלומה בהוצאת הצו. בדיוק מאותה סיבה אין להלום שעובד הוועדה המקומית או הרשות המקומית האמורים בסעיף 3(א) (2) יוכלו לפעול בנדון ללא הסמכה של מהנדס הוועדה המקומית. עם זאת, ובשל הצהרתו של מר עוז, כי בתוקף תפקידו הופנה טלפונית ע"י מתכננת המחוז לבדוק את העבודות המתבצעות במקרקעין-כעולה מתצהירו מיום 12/05/09- הרי שניתן היה לראותו, בדוחק, כמי שעומד בתנאי הסעיף הנ"ל. ב. עפ"י תקנה 5(3) לתקנות הנ"ל נדרש לפרט בתצהיר הניתן לתמיכה בבקשה את קיומו של "יסוד סביר להניח", כי תיגרם "ההכבדה הרבה" על יכולתו של מבקש הצו לבצע אותו או שביצועו יסוכל כליל, אם לא יינתן הצו במעמד צד אחד או שייגרמו לציבור נזק, הפרעה או הטרדה חמורים באם לא יינתן הצו באופן זה לאלתר. בנוסף, על נותן התצהיר לפרט ולהסביר מהו היסוד העובדתי להנחה זו שבבסיס בקשתו ולא להסתפק באמירה סתמית שכך הם פני הדברים. בתצהירו של מר עוז הנ"ל לא מצוינת אף אחת מחלופות אלה שבתקנה ובוודאי שאין ניתנים כל פרטים התומכים בקיומן. המצהיר אומנם ציין כי ביום 09/11/2008 נתן בעצמו צו הפסקת עבודה מנהלי למערער 1, אך שכח כנראה לציין כי בעת מתן התצהיר (בחודש מאי 2009) כבר עמד בתוקפו צו המניעה האזרחי הזמני שניתן ע"י כב' סגה"נ, השופטת רבקה פרידמן פלדמן, ביום 20/11/2008 נגד המערערים ואשר אין חולק כי לא הופר על ידם. מכאן שעל סמך תצהיר זה, כפי שנכתב, לא ניתן היה להוציא את הצו. 13. תצהיר נוסף אשר צורף לבקשה, הינו תצהיר מטעמו של עובד החברה להגנת הטבע, מר אמיר בלבן- אשר גם הוא אינו עומד בתנאי סעיף 3 (א) וסעיף 5 לתקנות הנ"ל. גם מר בלבן לא מצא לנכון להזכיר את צו המניעה הזמני העומד בתוקפו מיום 20/11/2008 ואשר ניתן לבקשת החברה להגנת הטבע, ארגון שהוא עצמו ממלא תפקיד בו ואשר הוא עצמו היה פעיל בהוצאתו. צו זה ייתר, לכאורה, את הדחיפות בהוצאת הצו ע"י ביהמ"ש קמא במעמד צד אחד. 14. עוד הוגש בתמיכה לבקשה תצהיר מטעמו של מר ארבל, המכהן, כאמור לעיל, כסגן מנהל מחלקת תכנון עיר בעיריית ירושלים. תצהיר זה נוגע לתוכנה ותנאיה של תוכנית המתאר מס' 62 לירושלים ואשר ניתן, לכאורה, מהסיבה, שלבית המשפט קמא הוגשו רק חלקי צילומים מתוכנית זו וחלק מנספחיה. בעיני תמוהה במיוחד העובדה שלמערערים לא ניתנה אפשרות לחקור מצהיר זה על תצהירו ולכך אדרש בהמשך. אין חולק שבפני בית משפט קמא לא הוצגה, בעת בקשת הצו, העובדה הידועה למשיבה, שלפיה העבודות בשטח הופסקו מזה כבר שכן נגד המשכן ניתן צו מניעה זמני שיפוטי תקף, עובדה שאי גילויה ע"י המשיבה באותו שלב הוא יותר מתמוה. אולם גם ללא ידיעת נתון זה, הרי שלנוכח הפגם הברור בתצהירים והיעדר תשתית עובדתית לכך שאי מתן הצו במעמד צד אחד יסכל את ביצועו או יכביד עליו, לא היה בנסיבות הענין מקום לתת צו במעמד צד אחד. אף על פי כן, מאחר שבדיעבד התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, גם ב"כ המערערים אינה חולקת על כך שהתנהלות זו לבדה אין בה כדי להביא לביטול ההחלטה. 15. עם זאת, מצאתי פגם מהותי בהתנהלות ההליך הדיוני בפני בית המשפט קמא, המחייב לטעמי תיקון. מר אמנון ארבל הצהיר בתצהירו מיום 19/05/09 - בין יתר דבריו - כי התוכנית התקפה החלה על המקרקעין הינה תוכנית המתאר מס' 62 וצרף העתקים צילומיים מקטעים של התוכנית המתייחסים לכאורה למקרקעין שבמחלוקת. המשיבה ביקשה להגיש את אותם מסמכים. סוגיה מצאה ביטוי בדיון קמא כך ( בעמ 7 לפרוטוקול מיום 22/07/09 ): " ב"כ המבקשת: בהתאם להחלטת בימ"ש אני מבקש להגיש את המסמכים בעניין תוכנית 62. ב"כ המערערים: אני מתנגדת להגשת המסמכים הלא מקוריים ללא חותמות. החלטה מדובר בצילומים של תוכנית מיתאר לירושלים 62, שכאמור בבחינת דין ואינני רואה מקום שלא לקבל את המסמכים בשל טענות פרוצדוראליות טכניות. החלק הרלוונטי מתוך תקנון תוכנית המיתאר לירושלים מס' 62 בעניין השימושים המותרים בשטחים פתוחים ציבוריים - סומן מב/8. המקרא של התוכנית - סומן מב/9. המקרא של תשריט התוכנית - סומן מב/10. " כאמור, בפני בית משפט קמא עמדו, לכאורה, רק העתקים צילומיים לא מאושרים של אותם חלקי תוכנית מתאר, שנטען כי הם רלבנטיים למקרקעין, ואשר על מנת להכשיר את קבלתם ולפרט מה מהות התצלומים המוגשים הוגש התצהיר ובדין הוגש. מר ארבל לא הופיע לדיון, ובשל כך ביקש הב"כ המערערים, כי בשל אי התייצבותו לחקירה יימחק תצהירו. 16. תשובתו של ב"כ המשיבה בנדון הייתה, כי התצהיר ניתן למעלה מן הצורך בהיות התוכנית בגדר דין ורק על מנת להקל על ביהמ"ש. בנוסף כך טען היות והדיון נקבע בהתראה קצרה ולא נשלחה כל הזמנה פורמאלית למצהיר, הרי שנבצר ממר ארבל להתייצב. בשל כך ביקש ב"כ המשיבה מב"כ המערערים בדיון קמא לוותר על תצהיר זה ולחילופין לדחות הדיון בכדי שמר ארבל יוכל להתייצב ולהחקר חקירה נגדית ואילו ב"כ המערערים גרסה שבהעדר חקירה כאמור דין התצהיר להימחק. בית המשפט קמא סבר, כי אין מקום לקבל אף לא אחת מן החלופות המוצעות. בהחלטתה בנדון כתבה הערכאה קמא (פרוטוקול הדיון מיום 22/08/09 עמ 1, ש' 16- 21) : " 1. מאחר שעדותו של מר אמנון ארבל מתייחסת למצב התכנוני ומאחר שהמצב התכנוני הוא מבחינת דין, אין צורך בחקירתו על האמור בתצהיר. למעלה מן הצורך יוער כי מדובר בהליך שאינו מהכרח מתנהל לפי סדר דין פלילי או סדר דין אזרחי, כך שאין הכרח שכל מצהיר ייחקר על תצהירו. חקירת כל אחד מהמצהירים מוגבלת לשבע דקות בלבד. " כידוע, שיטת הדיון הנוהגת אצלנו הינה השיטה "האדברסרית", דהיינו: שיטה של "יריבות וחקירה", המתאפיינת בכך שהעובדות מובאות לידיעת השופט בהדרגה תוך מהלך הדיון בפניו בדרך של חקירה ע"י צדדים יריבים ולכן, לשיטתי, החקירה הנגדית נחשבת לחלק ממרכיבי משפט הוגן והיא הוכרה כזכות דיונית מן המעלה הראשונה ואשר הינה אמצעי דיוני חשוב לבחינת תוכן גרסת העד ואמינותה. על כן, מושכלות יסוד הם כי לכל בעל דין במשפט זכות לחקור חקירת שתי וערב את עדי הצד שכנגד. זכות דיונית זו מאפשרת התמודדות עם גרסת העדים במבחני האמינות וההיגיון ולהציג להם עובדות שיש בהן כדי לסתור את גירסתם. 18. קשה לי לקבל את פרשנותו של בית משפט קמא לגבי מהות ההליך שהתנהל בפניו והכתרתו כהליך נטול הקשר דיוני, אשר אינו מתנהל לפי סדר הדין הפלילי או האזרחי.לטעמי, הליך זה קרוב בהתנהלותו להתנהלות ההליך בסדר הדין הפלילי. אולם, גם אם נראה אותו כמתנהל על פי סדר הדין האזרחי, הרי שאין חולק שלפי המצב המשפטי הקיים זכותו של בעל דין שמורה לו לקיים חקירה נגדית של המצהירים מטעם יריבו, בין שהמדובר בהליך העיקרי ובין שהמדובר בהליכי ביניים, וזאת כמובן בסייגים הקבועים בחוק. יפים לכך דבריו של השופט קדמי בספרו " על הראיות ", חלק שלישי, תשס"ד - 2003, ע"מ 1702: " כאמור, עיקר תכליתה של החקירה שכנגד הוא: העמדת מהימנותו ואמינות גרסתו של העד במבחן של אמת. עדות שלא נבחנה בחקירה שכנגד - חסרה, לשיטתנו, שלב חיוני בכל הקשור להערכתה ולקביעת משקלה הראייתי..." 19. אוסיף ואומר, כי גם בהנחה שנכונה טענת המשיבה שהאמור בתצהיר כולו הוא בגדר דין שאינו טעון הוכחה, הרי שכאשר מצאה האחרונה לנכון לתמוך בתצהיר של ממלא תפקיד רלבנטי את פרטי התוכנית ואת ההיתרים החריגים שניתנו בעבר לגבי השימוש בה, מן הראוי היה לאפשר חקירה נגדית של מוסר תצהיר זה. זאת ועוד , לעמדתי במקרה זה אין מדובר רק ב"דקדוקי עניות" דיוניים. כידוע, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת ייעודם הקבוע של המקרקעין או חלקם על פי תוכנית המתאר הנ"ל וכן לגבי ייעודם הזמני לשימוש חקלאי עד ליום 01/01/1982 ולשיטת המערערים גם לאחריו ועד ליום ביצוע העבודות הנטענות. לכן, כאשר סוגיות עובדתיות העולות מהתצהיר אינן ברורות או שנויות במחלוקת, מן הראוי היה שבית משפט קמא - יאפשר למערערים לחקור את נותנו חקירה נגדית ולטעון על פי הממצאים שיעלו מן החקירה. ממה נפשך, אם התצהיר איננו נחוץ וניתן היה להשתמש בנספחים שצורפו לו אף בלעדיו - טענה שאינני מוצא לנכון בשלב זה להכריע בה - מדוע לא יימחק? ואם יש צורך בתצהיר, מה היא הסיבה למנוע מבעל הדין שנגדו הוא מופנה לחקור את מוסרו בחקירה נגדית. זאת ועוד, גם החלטת בית המשפט קמא לקצוב את חקירתו של כל אחד מן המצהירים ל-7 דקות בלבד תמוהה בעיניי. שכן, מחד, נתן בית משפט קמא לאחר הדיון החלטה מלומדת, ארוכה ומקיפה ומאידך, הגביל מראש באופן דרסטי את משך הליכי החקירה. תמיהה זו מתחדדת לנוכח העובדה שברור היה באותו שלב כי אין כל דחיפות בניהול ההליך בצורה כה מזורזת. זאת מאחר שלבית המשפט קמא הוגש באותו שלב כמוצג צו המניעה הזמני שהוציא בית משפט השלום זמן ממושך לפני כן ולא ניטען כי צו זה עומד בסכנת ביטול מיידית. אשר על כן, החלטת בית המשפט קמא מתאריך 27/07/2009 מבוטלת והתיק מוחזר לבית משפט קמא הנ"ל על מנת לאפשר את חקירת המצהיר מר ארבל, שמיעת טיעוני הצדדים בעקבותיה וקבלת החלטה משלימה שתביא בחשבון את שיעלה מן החקירה הנ"ל. למען הסר ספק - אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה כלשהי לגבי יתר חלקי ההחלטה אותה נתן בית המשפט קמא. צו מניעת פעולותצוויםצו מניעה