בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה: סגן הנשיא קובובי .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט גוטמכר אב-בית-הדין; נציגי הציבור: ה"ה לוי ושישינסקי; תב"ע מב/136-0) שהצהיר כי הליקוי בראיה בעין השמאלית שפקד את המשיב ביום 17.11.1980 הינו תוצאה של תאונת עבודה. .2בהחלטת הביניים מיום 19.9.1986קבע בית-הדין קמא את עובדות המקרה כלהלן: "התובע (יליד 1922) שימש רב-בוחן במשדר הרישוי חיפה, משנת 1952ועד לפיטוריו בשנת .1982 ביום 17.11.1980נשלח התובע על-ידי רב-בוחן ראשי בחיפה למוסך בית-שאן חרוד (להלן - המוסך), לצורך ביצוע בדיקות רישוי חריגות של כלי-רכב. התובע הגיע למוסך ב- 8.45בבוקר, אך החל בעבודתו כעבור מחצית השעה, כיוון שפקיד הרישוי שהיה ממונה על רישום כלי הרכב הנבדקים לא הופיע לעבודתו. במוסך המתינו כ- 25בעלי רכב, ואלו כעסו ורגזו על התובע בגין העיכוב ובמיוחד אחד מהם, מר ליפשיץ, יצרן גרורות שנודע בקרב הבוחנים כבעייתי. התובע היה מורגל בויכוחים ובכעסם של בעלי הרכב, אלא ששיחת טלפון מחבר קיבוץ בית-אלפא הגדישה את הסאה, שכן נאמר לתובע כי הינו גרוע מנאצי. בצהריים נסע התובע מהמוסך לקיבוץ מזרע, שאף בו ביקש לערוך מבחנים, ואז החל להרגיש כי ראייתו מתערפלת ובמיוחד בעינו השמאלית. אחר-הצהריים פנה התובע לרופא קופת-חולים, וזה שלחו לאשפוז בבית-החולים "כרמל". התובע נוטל כדורי דרלין 10מ"ג שלוש פעמים ביום, מזה שנים רבות כדי לאזן את לחץ דמו". .3בהחלטתו הנ"ל מינה בית-הדין קמא את ד"ר אב-שלום כמומחה - יועץ רפואי מטעמו, והציג לפניו שלוש שאלות אלה: " .1ממה סבל התובע בעינו השמאלית ביום 17.11.1980? .2האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו ביום 17.11.1980לבין הליקוי הרפואי בעינו השמאלית? .3האם השפעת העבודה על מצב העין השמאלית ביום 17.11.1980היתה הרבה יותר פחותה (כך!) מאשר השפעתם של גורמים אחרים לרבות מצבו הרפואי בעבר?" .4תשובותיו של המומחה היו: (1) כי התובע סבל מחסימת הווריד המרכזי של הרשתית: (2) יתר לחץ דם מסייע לחסימת הווריד. מתח נפשי ורוגז עלולים לגרום לעליית לחץ הדם, וזה מגביר את הסיכון, אך הערפול בראיה - הוא הרגע של החסימה - הופיע בעת הנסיעה לקיבוץ מזרע ולא בעת התקרית בעבודה, דבר המקשה על אפשרות של קשר סיבתי; (3) למצב הקודם היתה השפעה מכרעת על היווצרות החסימה. .5בית-הדין קמא הטעים בפסק-דינו שספקותיו של המומחה הרפואי בדבר קיום קשר סיבתי, מקורם באי-הבנת הכתוב בהחלטת-הביניים מיום 19.9.1986, שהרי אין מדובר שם בתקרית אחת, כפי שסבר ד"ר אב-שלום, כי אם בשרשרת תקריות שאירעו בזו אחר זו ביום 17.11.1980והן: "א) איחור בתחילת העבודה; ב) פקיד הרישוי לא הופיע; ג) נוכחותם של כ- 25בעלי רכב נרגזים וכועסים על העיכוב; ד) הימצאותו במקום של מר לפשיץ המתקרא אדם בעייתי; ה) נסיעת התובע בצהריים ממוסך בית-שאן חרוד להמשך עבודתו בעריכת מבחנים בקיבוץ מזרע; ו) הממרה כלפי התובע שהינו גרוע מנאצי." .6את הגורם העיקרי לסערת הנפש שפקדה את המשיב - לפי הערכתו של בית-הדין קמא - ראה בית-הדין בהטחת הכינוי "נאצי". על כך הרחיב בית-הדין את הדיבור והיקשה: "הלזה לא ייקרא תקרית החורגת בממדיה מתקריות רבות אחרות מסוגים וממינים שונים, המתרחשים מידי יום ביומו בעבודה רגילה?" .7עיקר טענותיו של המוסד בערעורו היו: כי אין לראות בנסיעה לקיבוץ מזרע אירוע חריג או חוליה בשרשרת של אירועים חריגים; כי בית הדין קמא שגה בכך שהתעלם מן העובדה שראיית המשיב החלה להתערפל בעת הנסיעה, דבר המקשה לקבוע קשר סיבתי בין העבודה לבין הופעת המחלה, ולדעת המומחה הרפואי השפעת העבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבה הרעוע של העין. .8בא-כוח המשיב סמך על פסק-הדין שבערעור וטען כי מרשו חש ברע מיד בתחילת הנסיעה ולא במהלכה. נסיבות העבודה באותו יום היו קשות במיוחד, האירועים המרגיזים רדפו זה את זה ללא הפסקה או פער זמנים, וכדברי המשיב "אותו יום היה מיוחד במינו". .9השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא, האם בדין קבע בית-הדין קמא שנסיבות עבודתו של המשיב ביום המקרה גרמו לו להתרגזות בלתי-רגילה. אמת ונכון שבהודעתו לחוקר המוסד (נ/2) אמר המשיב שתלונות מקהל וחיכוכים עמו אינם דבר נדיר, ובי מר ליפשיץ ידוע כ"לקוח" בעייתי, אולם נראה כי צדק בית-הדין קמא בקביעתו שביום 17.11.1980היה צירוף של אירועים מרגיזים שגרמו לו, למשיב במצטבר לסערת נפש יוצאת דופן. משהגיע לעבודה מצא המשיב קהל של נהגים זועמים, שהגיעו במיוחד למוסך כדי שרכבם ייבדק, וחלקם נאלצו לחזור כלעומת שבאו מפני שפקיד הרישוי לא בא. בתצהירו (סעיף 3) תאר המשיב את "קבלת הפנים" שציפתה לו. הוא נדרש לעמול במשך חצי-שעה כדי להרגיע קמעה את הרוחות, בטרם ניתן לו להתחיל במלאכה. חלפו אך כמה דקות ונתקבלה שיחה טלפונית מקיבוץ בית-אלפא, שיחה שהתפתחה ל"ויכוח חריף" (לשון הנספח לטופס התביעה), ויכוח "הלוך וחזור" (נ/2), שבמהלכו זכה המשיב להיות מסווג כ"גרוע מנאצי", ועל כך אין להרחיב את הדיבור. בהמשך הופיע מר ליפשיץ, עימו ישנם תמיד בעיות וויכוחים, אך הפעם "הוא עבר את הגבול". הוא הביא עמו שני גרורים בלא המסמכים הדרושים לבדיקה. המשיב הסכים לבדוק אחד הגרורים לפנים משורת הדין, ומשסירב לבדוק גם את השני התפתח ויכוח קולני ונרגז. .10המשיב - שדרך התבטאותו היתה מתונה - סיכם את הקורות אותו באומרו ש"העבודה באותו יום היתה רבה מאד ועם התרגזויות חזקות מהרגיל, כי בדרך כלל יש בעבודתי התרגזויות אבל באותו יום היה מיוחד במינו". .11יש לקבל שאירועים מרגיזים וחריגים אלה העלו את לחץ הדם אצל המשיב, וראייתו נטשטשה בהמשך מיידי להם. בחוות דעתו המשלימה אמר ד"ר אב-שלום כי "אם החסימה לא אירעה בבת אחת, כי אז הושלמה ברגע שהתובע החל לחוש בערפול ראיה". אין להתעלם גם מדברי ד"ר היימס בחוות דעתו "שהנסיבות הנ"ל היוו גורם חשוב בסתימת וריד הרשתית, ממנו סובל מר לדרר". סוף דבר: משלא הוכח שהשפעת העבודה על בוא התאונה במועד שבאה, היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (המצב הקודם), הרי שפועלת לטובת המשיב חזקת הסיבתיות לפי סעיף 39סיפה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח - 1968, והתאונה היא תאונת עבודה. .12הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 400ש"ח בצירוף מע"מ.התחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשי