המחלוקת מתמקדת בשאלה האם השבר בעצמות אגן הירכיים גרם לתזוזה של האגן ולנזק בפרק אשר כתוצאה ממנו סובל התובע מהפרעות ביציבה או בתנועות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיות יציבה עקב שבר באגן: פסק דין זה מהווה המשך להחלטה מיום 19.2.97בה נקבעה על ידי אחריותה של הנתבעת לנזקו של התובע אשר נפצע בתאונת עבודה בתאריך .14.8.91 לאור הפער בחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים וכיוון שההכרעה בין שתי חוות הדעת הצריכה התיחסות לממצאים רפואיים אליהם התיחסו המומחים בחוות הדעת ובעדותם בפני החלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט. פרופ' דקל אשר מונה על ידי בדק את התובע ובחן את המסמכים הרפואיים המתיחסים לפציעה ולטיפולים שעבר התובע ובהסתמך על הנתונים הללו הגיע למסקנה לפיה נכותו של התובע הינה בשעור של %.15 לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת החליטו הצדדים לוותר על חקירתו של המומחה וביקשו כי פסה"ד ינתן על סמך החומר שבתיק וסיכומיהם המקוריים. שעור נכותו של התובע כפי שציינתי לעיל, המומחים מטעם הצדדים נחלקו באשר לשעור הנכות ממנו סובל התובע, כאשר עיקר המחלוקת מתמקדת בשאלה האם השבר בעצמות אגן הירכיים גרם לתזוזה של האגן ולנזק בפרק אשר כתוצאה ממנו סובל התובע מהפרעות ביציבה או בתנועות. פרופ' דקל המסתמך כאמור על שורה של בדיקות ומסמכים קובע כדלקמן: "צילומי הרנטגן העדכניים, כולל טומוגרפיה ממוחשבת עדכנית של הפרקים הסקרו-איליאקלים, מדגימים נזק לפרק הסקרו-איליאקלי הימני עם הופעת שינויים ניווניים בפרק. צילומי הרנטגן של האגן אינם מדגימים עליה של מחצית האגן הימני כלפי מעלה, כאשר גם הזיז הרוחבי של החוליה המותנית החמישית לא נשבר. מכאן שמחצית האגן הימנית לא עלתה כלפי מעלה, דבר אופייני לשבר בלתי יציב מבחינה ורטיקלית". ולסיכום קובע המומחה: "מכאן, שהחולה סבל משבר מורכב באגן, שבר אשר פגע גם בחלק הקדמי וגם בחלק האחורי של האגן. בחלק הקדמי נגרם נזק לסימפיזיס, מבלי שקיימת הפרדה של הסימפיזיס כיום, כאשר בחלק האחורי של האגן החולה סבל משבר שעבר דרך עצם הסקרוב, צמוד מאוד לפרק הסקרו-איליאקלי, ואשר לפי הבדיקה העדכנית גרם לנזק לפרק, אין עיוות משמעותי של האגן, אין פגיעה במפרקי הירכיים ואין פגיעה בפרק הסקרו-איליאקלי השמאלי. לפיכך, תקנה 46/3של התקנות בדבר קביעת נכות של המוסד לביטוח לאומי, אינה מתאימה במלואה לחולה. התקנה מדברת על סימפיזיוליזיס, תזוזה של מחצית האגן עם נזק לפרק הסקרו-איליאקלי, הפרעות סטטיות והפרעות בהליכה. לחולה אין הפרעות בהליכה אך יש נזק לפרק הסקרו-איליאקלי ויש נזק לסימפיזיס-פוביס (ההדגשה שלי - ש.ד.). ממליץ להעניק לחולה % 15נכות פונקציונלית צמיתה לפי תקנה 46/3בחלקה (ההדגשה במקור - ש.ד.) בגין נזק לאגן, כאשר התקנה הנ"ל מעניקה % 25נכות ואני סבור שיש להוריד % 10מהנכות הנ"ל, היות ואין כאמור עליה של מחצית האגן כלפי מעלה והסימפיזיס אינה פתוחה". חוות דעתו של פרופ' דקל מקובלת עלי והחלטתי להסתמך על קביעתו הן לענין שעור הנכות הרפואית והן לענין שעור הנכות התפקודית. יחד עם זאת, יש לציין כי קביעותיו של פרופ' דקל אינן מתיישבות עם תאורי התובע באשר למגבלותיו, ואין אני יכולה שלא להתרשם כי יש מידה רבה של הגזמה בתאוריו ואם בוחנים אוביקטיבית את התפתחותו התעסוקתית של התובע, אשר בעת התאונה היה סטודנט שעבד לפרנסתו כפועל והשלים את לימודיו בשנת 1992, ומאז עובד במקצועו כהנדסאי אלקטרוניקה נראה כי הפגיעה בהכנסתו קטנה משעור נכותו הרפואית והתפקודית לאור טיב עיסוקו והתמחותו. בטרם אדון בפרטי הנזק השונים רואה אני חובה לעצמי להתייחס לסיכומיו של ב"כ התובע ביחס להפסדי ההשתכרות שנגרמו לתובע, לטענתו, וסבורני כי צודק ב"כ הנתבעת בהגדרתו את תחשיבי הנזק כמוזרים ובעיקר מופרזים שאין בינם לבין נזקי התובע בפועל שום קשר. ודוגמא בולטת להפרזה זו אני מוצאת בנסיונו של ב"כ התובע לחשב את נזקי העבר של התובע בתקופה שלאחר סיום לימודיו, עת החל את דרכו המקצועית בחברת סאיטקס בהשוואה להכנסה משוערת בשליחות בארה"ב. חוששני כי חישוב זה מעבר להיותו מוגזם ומנותק מהמציאות מהווה עלבון לאינטליגנציה של הקורא ונסיון סרק לנפח את התביעה מעבר לכל פרופורציה. כפי שציינתי לעיל התאונה ארעה בעת שהתובע עבד בחופשת הקיץ מלימודיו. עם סיום לימודיו בשנת 1992הועסק באמצעות חברת כח אדם בחברת סאיטקס וקשה לצפות כי אדם שזה עתה סיים לימודיו ימצה את כל פוטנציאל ההכנסה של מקצועו ומטבע הדברים הוא שתקופת ההכשרה המקצועית כרוכה בתשלום שכר נמוך שלא ניתן ליחסו למצבו הגופני של המועסק דווקא. דוגמא נוספת הראויה לציון הינה התעלמותו של ב"כ התובע מן העובדה שהנתבעת שילמה את שכרו של התובע במלואו בחודשים ספטמבר אוקטובר 1991למרות שלא עבד בפועל בחודשים אלה והתובע אף מציין בתצהירו (סעיף 31) כי הנתבעת לא דרשה ממנו חזרה את הכסף גם כשקיבל תגמולים מביטוח לאומי. הגינות מינימלית היתה מחייבת לציין עובדה זו בסיכומים ולהפחית את החודשים הללו מתחשיב הנזק, אולם לא זו בלבד שב"כ התובע לא מצא לנכון לאזכר עובדה זו ביוזמתו, בסיכומי התשובה (עמ' 7) טען כי אין לנכות התשלום עבור חודשים אוגוסט-אוקטובר פעמיים בהדגשה. לסיכום נקודה זו - סבורני כי מיטיב היה ב"כ התובע לעשות אילו הסתפק בתביעת פיצוי בגין נזקיו הממשיים של התובע מבלי לגלוש להגזמות ולאי דיוקים. חישוב הנזק תקופת אי הכושר התובע אושפז בבי"ח בעקבות פציעתו מיום התאונה 14.8.91ועד לתאריך 12.9.91ולאחר שחרורו מביה"ח היה נתון באי כושר מלא עד לתאריך 31.1.92סה"כ חמישה וחצי חודשים. על פי תלושי השכר שהוגשו על ידו שכרו הממוצע טרם התאונה היה 776ש"ח. בתקופה זו המשיכה הנתבעת לשלם את שכרו של התובע בחודשים אוגוסטאוקטובר, דהיינו חודשיים וחצי. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא במשך שלושה חודשים, סה"כ 328, 2ש"ח = 776. 3xסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.91ועד למועד התשלום בפועל. באשר להפסד ההשתכרות של התובע במהלך שנת הלימודים, התובע טען בתצהירו כי נמנע ממנו לעסוק בעבודות שמירה והוא הסתפק בתעסוקה כחונך במסגרת פרוייקט פר"ח, אולם משום מה לא מצא לנכון להציג ראיות באשר להכנסתו באותה תקופה. למרות האמור לעיל בהתחשב במצבו לאחר הפציעה, אני פוסקת לו בגין תקופה זו שבין פברואר 1992עד יולי 1992פיצוי גלובלי בסך 000, 3ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה מיום 1.5.92ועד למועד התשלום בפועל. מיום סיום לימודיו ועד עתה החל התובע במסלול של תעסוקה בתחום מקצועו. כפי שציינתי לעיל בראשית דרכו עבד התובע בחברת סאיטקס כששכרו נמוך במידה רבה מפוטנציאל ההשתכרות שלו אולם להשקפתי אין לשכרו בשלב זה כל קשר למצבו הגופני כיוון שמדובר בהנדסאי שזה עתה סיים את לימודיו ומובן ששכרו עומד ביחס ישיר לנסיונו המקצועי. מחודש פברואר 1993עד דצמבר 1994עבד התובע בחברת "אוריסול" ושכרו החודשי עלה בהדרגה מ-880, 3ש"ח ברוטו ל-740, 6ש"ח. אולם בחינה והשוואה של תלושי המשכורת מעלה כי שכרו השתנה בהתאם לתוספות שקיבל כגון "אשל" בתקופות בהן שהה בחו"ל, דמי הבראה, בונוס וכד'. ב"כ התובע טוען כי תוספת ה"אשל" הינה תוספת משמעותית פטורה ממס שיש בה כדי להגדיל את שכרו של התובע וכיון שלגרסתו התובע מנוע מנסיעות ממושכות בגלל מצבו הגופני נמנעה ממנו תוספת הכנסה משמעותית. סבורני כי בחינה מדוקדקת של תלושי השכר מעלה כי החזר הוצאות משמעותי שולם לתובע ב- 7חודשים מתוך 22החודשים בהם עבד בחברה זו (לא לקחתי בחשבון החזרים של עשרות בודדים של שקלים). יתרה מכך, לאור העובדה שהחזר ההוצאות שולם עבור הוצאות אותן נשא התובע בעת שהייתו בחו"ל לא ניתן לראות במלוא הסכום ששולם הכנסה, וברור כי לפחות חלק ממנו הוצא בעין. אולם מה שחשוב יותר לעניננו אין אני סבורה שעזיבתו של התובע את חברת אוריסול הינו תוצאה של מגבלתו הגופנית והתובע עצמו מודה כי לאחר נישואיו עבר להתגורר בבאר שבע, ואילו מקום עיסקה של החברה היה בתל-אביב. יתרה מכך, התובע ואשתו מצאו מקום עבודה טוב בו השתכרה האשה כ-000, 12ש"ח ברוטו והתובע 500, 6ש"ח. שכר זה עולה על שכרו ב"אוריסול" (אם מנטרלים את החזר ההוצאות) ומאידך גיסא העבודה היתה קלה יותר ובשעות נוחות יותר. בנסיבות אלה אין אני סבורה שניתן לקבל את הגרסה לפיה התובע נאלץ לנטוש מקום עבודה מכניס בגלל מגבלתו הגופנית ולדעתי החלפת מקום העבודה נעשתה ללא קשר לנכות מתוך אינטרס ברור למצוא תעסוקה טובה לשני בני הזוג ולהמנע מנסיעות ממושכות ומשעות עבודה ארוכות. גם העד מטעם התובע, מר עובדיה שלום, העיד שהנסיעות הרבות מקשות גם עליו למרות שאינו נשוי ואינו סובל ממגבלה כלשהי. באשר לטענת התובע לפיה קידומו נעצר מאחר וביקש שלא להמשיך בנסיעות, טענה זו לא הוכחה כיוון שלא הוכח מה היה שכרם של העובדים האחרים בתקופה בה הועסק התובע בחברה. תלושי השכר של שלום עובדיה שהוצגו (ת/3(א)) מתייחסים לחודשים ינואר-מרס 1995, לאחר שהתובע עזב את החברה, ויתרה מכך, מר עובדיה הינו מהנדס ואילו התובע הינו הנדסאי, וגם לגופו של ענין שכרו ברוטו במרץ 1995היה 702, 6ש"ח ואילו שכרו של התובע בחברת מדיה פורום 500, 6ש"ח, מבלי שנאלץ להעדר מביתו לתקופות ממושכות וגם שבוע העבודה שלו היה מקוצר ושעות העבודה נוחות יותר. באשר לשכרו הנוכחי, התובע נמנע משום מה מלהציג תלושי שכר המתיחסים למקום עבודתו החדש, ועל כן לא יהא זה מופרך להניח שלא חלה ירידה בשכרו לעומת מקומות העבודה הקודמים. מן המקובץ עולה כי שכרו של התובע נמצא במגמה קבועה של עליה ובמקביל חל שיפור בתנאי העסקתו. לפיכך אין כל דרך לאמוד בשיטה חשבונאית אוביקטיבית את הפסד השתכרותו כתוצאה מהנכות ובנסיבות אלה כדי לחשב את הפסד ההשתכרות בחישוב גלובלי המתבסס על מחצית הפסד ההשתכרות על פי שיעור הנכות. על פי חישוב זה מסתכם "הפסד השכר" ב- 975ש"ח לחודש בהתבסס על הכנסה של 500, 6ש"ח לחודש. סכום זה יש להכפיל ב- 68חודשים מחודש פברואר 1992עד היום. סה"כ 300, 66ש"ח, והמחצית הינה 150, 33ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.94ועד למועד התשלום בפועל. הפסד השתכרות בעתיד גם ביחס לראש נזק זה החלטתי לפסוק פיצוי גלובלי בשיטה אותה פרטתי לעיל ובהסתמך על שיעור נכותו של התובע ביחס להכנסותיו, אני קובעת פיצוי בסך 000, 110ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עזרת הזולת במשך תקופה של מספר חודשים לאחר התאונה היה התובע מוגבל בתנועותיו ובתפקודו במידה אשר הצריכה סיוע של זולתו. אמנם לא הוצגו על ידי התובע ראיות להוכחת ההוצאות שנגרמו לו, אולם לדעתי זכאי התובע לפיצוי בגין תקופה זו. באשר לעזרת הזולת בעתיד על פי חווה"ד של פרופ' דקל התובע סובל ממגבלה תפקודית כתוצאה מהפגיעה ועל כן נזקקת רעייתו לשכור עזרה בעבודות הבית השונות שאלמלא כן היה התובע מסייע בביצוען. כיוון שלא הוצגו ראיות המאפשרות חישוב מדויק של ההפסד אני קובעת פיצוי גלובלי בסך 000, 40ש"ח עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות נסיעה מוגברות כיוון שנכותו של התובע מגבילה את כושר הניידות שלו הוא יזדקק להוציא הוצאות נסיעה מוגברות ביחס לאדם שאינו סובל מפגיעה. יחד עם זאת לא הוצגו על ידו ראיות להוכחת הסכומים הנתבעים על ידו ולא נותר לי אלא לפסוק פיצוי בראש נזק זה על דרך של אומדנא, ואני פוסקת לתובע בראש נזק זה 000, 15ש"ח לעבר ולעתיד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל. הפסד זכויות סוציאליות התובע לא הציג ראיה כלשהי להוכחת טענתו לפיה זכויות הפנסיה שלו תפגענה. לא הוצגה על ידו חוות דעת אקטוארית וכן לא הובא מסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד מהו שיעור ההפרשה לקרן גמלאות זו או אחרת. אשר על כן, אין אני סבורה שעלה בידי התובע להוכיח הפסד כלשהו בראש נזק זה. כאב וסבל על פי חווה"ד והראיות שהוצגו בפני באשר לנסיבות הפציעה, הטיפולים וההחלמה של התובע אני סבורה שהפיצוי הראוי בראש נזק זה הוא 000, 50ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניכויים ניכויי מל"ל מסתכמים ב-540, 26ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.97ועד למועד התשלום בפועל. סיכום הפסד השתכרות בעבר 1) נובמבר-פברואר 1991- 328, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.91ועד למועד התשלום בפועל. 2) פברואר 1992-יולי 1992- 000, 3ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.92ועד למועד התשלום בפועל. 3) לתקופה שמחודש פברואר 1992ועד היום - 150, 33ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.94ועד למועד התשלום בפועל. הפסד השתכרות בעתיד 000, 110ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עזרת צד ג' - עבר ועתיד 000, 40ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נסיעות עבר-עתיד 000, 15ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כאב וסבל 000, 50ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניכויי מל"ל 540, 26ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.97ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט הכוללות שכר עדים ושכר מומחים כמפורט בסיכומי ב"כ התובע ושכ"ט עו"ד בשעור % 13מן הסכום שנפסק על ידי בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אגןשבר