קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול צו קיום צוואה: .1זו בקשה לבטל את צו קיום הצוואה של המנוחה (להלן-המנוחה) שניתן על ידי בית משפט זה בתיק עזבונות מס' 96/93ביום 15.3.93לגבי צוואת המנוחה מיום 5.6.89(להלן-הצוואה). .2המשיב מתנגד לבקשה זו. .3בטרם אתייחס לבקשה לגופה, ברצוני להעיר כי ב"כ הצדדים לא צייתו לצו בית המשפט בדבר הסיכומים ובמקום 5עמודים הגישו סיכומים ארוכים על פני 12ו- 11עמודים ובכך עשו פלסתר את הצו שהגביל הסיכומים. ב"כ הצדדים לא טרחו אפילו לבקש שינוי הצו. עובדה זו תלקח בחשבון בעניין ההוצאות שייפסקו בתיק זה. .4נימוקי הבקשה ואלה בתמצית נימוקי הבקשה: א. הבקשה לצו קיום צוואה הוגשה בנצרת ולא בתל-אביב, מקום מגוריה האחרון של המנוחה בשל מעשה מירמה של המשיב ששינה את כתובת מגוריה של המנוחה; ב. חתימת המנוחה על הצוואה מזוייפת, מכיון שתמיד חתמה המנוחה בחתימת בוהן ואילו הצוואה חתומה אחרת, ובמקרה שהמנוחה חתמה על הצוואה אז היא הולכה שולל על ידי המשיב; ג. המנוחה בקושי ידעה עברית ולא הבינה את תוכן הצוואה; ד. המשיב לקח חלק בעריכת הצוואה ופעל בתרמית, או בתחבולה, או בהשפעה בלתי הוגנת בעריכת הצוואה. .5נימוקי ההתנגדות ואלה בתמצית נימוקי ההתנגדות: א. יש לדחות את הבקשה בשל האיחור והשיהוי הבלתי סביר. הבקשה הוגשה כשנה וחצי לאחר מתן צו קיום הצוואה; ב. טענת המבקשים כי חתימת המנוחה על הצוואה היא מזוייפת אין לה על מה להסתמך; ג. המבקשים לא הוכיחו כי במעשי מירמה והטעייה הביא המשיב את המנוחה לחתום על הצוואה, מבלי שתבין את תוכנה; ד. המשיב, לא היה מעורב בעריכת הצוואה ומעורבותו היתה רק בהבאת המנוחה למשרדו של עו"ד יצחקי. .6רקע עובדתי א. המנוחה נולדה בשנת 1911בעירק ועלתה ארצה עם בניה אליאס אליאס (המבקש) ושלום אליאס (המשיב) בשנת .1950 בתה - המבקשת מס' 2- עלתה ארצה בשנת 1951; ב. לאחר עלותה ארצה התגוררה המנוחה עם בניה במעברת טבריה, ובשנת 1982עברה לגור ברחוב החלוצים 4, באור יהודה; ג. בתאריך 5.6.89ערכה המנוחה צוואה בפני עו"ד אדמונד יצחקי (להלן-עו"ד יצחקי) במשרדו שבאור יהודה. בצוואה ציוותה את כל רכושה למשיב; ד. יום לפני מות המנוחה, בתאריך 12.1.93, דאג המשיב לשנות את כתובת המנוחה מרח' החלוצים 4אור יהודה, ל-האבות 220טבריה (ראה ת/2). בתאריך 13.1.93הלכה המנוחה לבית עולמה; ה. בתאריך 4.2.93, פחות מחודש לאחר מותה של המנוחה, הגיש המשיב בקשה לקיום צוואה בבית משפט זה באמצעות עו"ד יצחקי; ו. ביום 25.3.93נתן בית משפט זה צו קיום צוואה; ז. בתאריך 28.9.94הגישו המבקשים בקשה לביטול צו קיום הצוואה. .7סיכום ומסקנה לאחר שמיעת הבקשה, שבה העידו 5עדים, ולאחר עיון בכל החומר הרלוונטי והסיכומים, נראה לי שיש מקום להעתר לבקשה, ואלה נמוקיי: א. שינוי כתובת המגורים של המנוחה (1) מהעדויות שהובאו בפניי (כולל עדותו של המשיב), עולה באופן ברור כי המנוחה גרה במשך שנים, ועד שבוע לפני מותה ברח' החלוצים 4באור יהודה. רק כשבוע לפני מותה העביר המשיב את אמו שהיתה חולה וזקנה לטבריה. יום לפני מותה שינה המשיב במשרד הפנים את מקום מגוריה של המנוחה מרח' החלוצים 4באור יהודה ל-האבות 220, טבריה (ראה ת/2); (2) בעדותו אמר המשיב כי שינה את כתובת מגוריה של המנוחה לטבריה כדי שיוכל להכניסה לבית אבות (עמ' 36). האמנם? לא הובאה כל ראייה שהמנוחה היתה בבית אבות. המשיב עצמו העיד שהמנוחה אושפזה בבית חולים פוריה - שם נפטרה; (3) העד משה נסים שהעיד מטעם המשיב, אמר בעדותו: "אני כתבתי בתצהיר שלי שמקום מגוריה היה בטבריה כי היא גרה שם. אני אמרתי ששאלו אותי בתצהיר אם אני מכיר את המשפחה ואז אמרתי כן, גרנו יחד בטבריה וגדלנו יחד וזה מה שהצהרתי. לא יודע כלום יותר". עד זה הסתבך בשקרים כשאמר תחילה בעדותו שהמנוחה גרה כל הזמן בטבריה (עמ' 19למטה) ולאחר מכן הודה שהיה אצל המנוחה עשרות פעמים באור יהודה (עמ' 20). במקום אחר אמר: "אחרי שעברנו מטבריה הקשר הלך" (עמ' 20באמצע) ולאחר מכן שוב סיפר שבמלחמת המפרץ גר אצל המנוחה. כשנלחץ בנקודה זו השיב: "לשאלתך איך זה מתיישב עם מה שאמרתי שפעם ראשונה התחדש הקשר לפני שנה וחצי לפני מותה ועכשיו אני מספר שבמלחמת המפרץ היינו אצלה, אני עונה: אני באתי היום חולה ולא מרגיש טוב. אני אחרי מחלה קשה ולכן לא יכול לזכור את הדברים" (עמ' 20). בהמשך עדותו הסתבר שעד זה הוא דודה של מרים - חברתו או אשתו הנוכחית של המשיב. התרשמתי שעד זה לא דבר אמת והיה מוכן לשקר הן בתצהירו והן בעדותו כדי לעזור למשיב, שאף הוא אינו ראוי לאמון, כפי שנראה להלן כשאתייחס לעדותו. (4) מהראיות שהובאו עולה שהמשיב לא ישב "שבעה" עם בני משפחתו והחל מיד בהכנות לקבלת צו קיום הצוואה. המנוחה נפטרה כאמור ביום 13.1.93וכבר בתאריך 3.2.93, בטרם חלפו 30יום ממות המנוחה, היו המשיב ומשה נסים חברו אצל עו"ד יצחקי למתן תצהירים ולמחרת בתאריך 4.2.93הוגשה הבקשה לקיום צוואה. אצה לו הדרך למשיב להוציא את צו קיום הצוואה בהקדם והוא הגיש את הבקשה, לאחר שינוי כתובת המנוחה, כנ"ל, לבית משפט זה על מנת להעלים את העניין מן היורשים החוקיים שאף אם היו עוקבים בעניינם אחרי פרסום הודעות בעתונים על צווי ירושה וצווי קיום צוואה לא היו טורחים לבדוק הודעות של בית משפט מחוזי נצרת אלא של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיכך גם לא היו מוצאים שהוגשה בקשה לקיום צוואה בבית משפט זה. ב. תוקפה של הצוואה (1) אעבור עתה לדון בטענות אחרות שעוררו המבקשים בדבר חתימת המבקשת על הצוואה, בדבר השפעה בלתי הוגנת של המשיב בעריכת הצוואה וכן בשאלה אם הבינה המנוחה את תוכן הצוואה וידעה על מה היא חותמת; (2) הצוואה נערכה בפני עו"ד יצחקי שהוא נוטריון וללא נוכחות עדים. לפי סעיף 22(ז) לחוק הירושה התשכ"ה- 1965(להלן: "החוק") צוואה הנערכת בפני נוטריון נחשבת כצוואה שנערכה בפני רשות. (3) סעיף 22לחוק קובע לאמור: ".22 (א) צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דברי-המצווה בעל פה בפני שופט או רשם של בית-משפט, או בפני חבר של בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי-הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט, רשם או חבר בית-דין כאמור. (ב) דברי-הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם, או חבר בית-הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם, או חבר בית-הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור. (ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה. (ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו. (ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה בבית-משפט. (ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה. (ז) לענין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט." (ההדגשות שלי - א' א'). טיפולו של עו"ד יצחקי (4) מחקירתו הנגדית של עו"ד יצחקי התברר שהמנוחה לא ידעה עברית ולא יכלה להבין את תוכן הצוואה שהודפסה בעברית. בחקירתו הראשית אמר עו"ד יצחקי שהקריא את הצוואה למנוחה מילה במילה מעברית לערבית (עמ' 34). משנשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית אמר עו"ד יצחקי: "יכול להיות שבבקשה לצו קיום צוואה, באשור הצוואה לא ציינתי שהיא לא יודעת עברית ואני תרגמתי לה. אני לא כתבתי שהיא לא יודעת עברית ושאני תרגמתי לה לערבית. מה שכתוב בצוואה היא לא יכלה לקרוא. אני הקראתי לה ותרגמתי לה". מדבריו אלו של עו"ד יצחקי ברור הוא שהוא לא מילא אחר הוראות סעיף 22(ג) לחוק ולפיכך נפל פגם בצוואה. (5) עיון בטופס האישור הנוטריוני לעשיית צוואה מעלה כי סעיף 3נותר ריק ומופיעות בו רק המילים המודפסות בדפוס כדלקמן: "השתכנעתי שהמצווה שומעת את השפה שבה נרשמו דברי הצוואה". על אף המקום המיועד לכך, בטופס האישור הנוטריוני, לא טרח עו"ד יצחקי למלא את החסר בסעיף 3הנ"ל. המסקנה המתבקשת היא שעו"ד יצחקי לא תרגם את הצוואה לערבית - לשון שהיתה מובנת למנוחה, או שהמנוחה לא חתמה על הצוואה למרות החתימה המצויה על פני הצוואה. לעניין החתימה עוד אתייחס להלן. (6) האם ניתן לרפא את הפגם? סעיף 25לחוק מאפשר לבית המשפט לקיים צוואה אף אם נפל בה פגם, או חסר בצורתה. האם ניתן לרפא את הפגם במקרה שלפנינו. נראה לי שהתשובה לכך היא שלילית מהטעמים הבאים: (א) בספרו, פרוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965בהוצאות נבו כותב שמואל שילה ביחס לתרגום צוואה כהאי לישנא: "דווקא בנוגע לצוואה בפני רשות, קובע המחוקק דברים מפורשים בנוגע לאדם שאיננו מבין את לשון הצוואה שלו: יש לתרגם את הצוואה ללשון המובנת למצווה. רשום עובדת תרגום הצוואה ללשון המובנת למצווה מהווה הליך בעל חשיבות רבה בנוגע לצוואה זו, ויש להקפיד על כך. אם הצוואה לא תורגמה למצווה כשהצוואה נכתבה בלשון שאיננו שומע, לפנינו "פגם היורד לשורשו של עניין ושולל את עצם קיומה של הצוואה כהצעת רצונו האמיתי של המצווה" (ראה עמ' 205והאסמכתאות המובאות שם). (ב) כנוטריון היה על עו"ד יצחקי לדעת היטב את הוראות סעיף 22(ג) לחוק בדבר תרגום צוואה ואם הוא לא טרח לציין לא בצוואה עצמה כמצוות המחוקק וגם לא בטופס האשור הנוטריוני לעשיית הצוואה את דבר התרגום, נראה לי שהוא לא טרח כלל לתרגם את הצוואה למנוחה ועדותו בדבר תרגום הצוואה איננה מהימנה עליי. (ג) לא למותר לציין כאן שתי הערות: ראשית, עו"ד יצחקי "לקה בזכרונו" כשנשאל אם המשיב הביא אליו את המנוחה לעריכת הצוואה והשיב: "יכול להיות ששלום הביא אותה למשרד. אני לא זוכר". (עמ' 35). הוא לא זכר גם כיצד קיבל מהמנוחה את פרטי המכונית והרכוש הנזכרים בצוואה. כשנשאל כיצד יכלה לבוא אליו לבדה בהיותה זקנה, חולה ונזקקת להליכון השיב: "אצלי היא לא באה עם הליכון. היא באה רגיל". (עמ' 35). כל העדים כולל המשיב עצמו העידו שהמשיבה לא יכלה במשך שנים, כולל בתקופת עשיית הצוואה להלך לבדה ולא יצאה מן הבית ובקושי היתה יכולה ללכת לשירותים. גם בנקודה זו עדותו של עו"ד יצחקי אינה מהימנה עלי. שנית, מעדותו של המבקש (עמ' 14ו-15) וכן מתצהירו של אברהם ששון (סעיף 14) ומעדותו (עמ' 24) המהימנה עליי, עולה שלמשיב היו קשרים הדוקים עם עו"ד יצחקי. קשרים שהמשיב טרח כל כך להכחיש ועל כך אעמוד להלן כשאתייחס לעדותו של המשיב. סיכומו של דבר, טיפולו של עו"ד יצחקי בעריכת הצוואה, (כנוטריון - כרשות לפי החוק), היה טיפול כושל, רשלני ומעורר הרהורים נוגים. למעשה, לאור הפגם הנ"ל שנפל בעשיית הצוואה ובאי תרגומה, ללשון המצווה, יכולתי לסיים כאן את כתיבת פסק הדין, להעתר לבקשה ולבטל את צו קיום הצוואה. ברם, מכיון שיש סיבות נוספות להעתר לבקשה אתייחס אליהן בקצרה. ג התנהגות המשיב (1) בבקשתם וגם בסיכומיהם טענו המבקשים כי המשיב לקח חלק בעריכת הצוואה ופעל בתרמית, בתחבולה והשפיע בצורה בלתי הוגנת בעריכת הצוואה. בעדויות שהובאו לפניי העידו המבקשים ועדיהם שהמשיב הוא אדם אלים שנהג לסחוט את אמו המנוחה ועשה עימה כרצונו מבלי לשאול או להתייעץ עם מי מהם; (2) בע.א. 6185/93, היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318נאמר: "כלל יסוד הוא במשפט הצוואות, שיש לכבד את רצונו של המת: מצווה היא לקיים את דברו ואנו החיים נעשה לחלוקת רכושו לאחר-מות כרצונו וכבקשתו. במה דברים אמורים, ברצונו האמיתי, ברצונו העצמאי, ברצונו החופשי של המצווה, שהרי רק רצון אמיתי ועצמאי וחופשי הוא רצון המצווה; ואילו במקום בו נפל פגם ברצונו של המת, מצווה עלינו שלא לחלק את רכושו כדברי הצוואה הכתובה. במקרה מעין זה, אין הצוואה מבטאת כלל את רצונו האמיתי של המצווה, ועל-כן נקיים את מצוותו ה"קונסטרוקטיבית" ונחלק את רכושו כהוראות חוק הירושה" (ראה עמ' 329למטה ועמ' 330) ובעמ' 330מול האותיות ו'-ז', נאמר: "כאשר המצווה הוא כחומר ביד היוצר - והיוצר הוא זולתו - יראה בית המשפט את הצוואה כבטלה מעיקרה. ובלשון ה - D1975 551 2) ,rochester and san francisco): . 79am. Jur Undue influence sufficient to invalidate a". Another. In order to affect a will, undue the testaror and substitutes the purposes of will is such as overcomes the free volition of The mental operations of the testator in the influence. It must be such as to control testator to the wishes of the person exerting influence must subjugate the mind of the Making of his will, overcome his power of Resistance, and oblige him to make a Have made if left freely to act according to disposition of his property which he would not"his own wishes and pleasure (ההדגשות שלי - א' א'). (3) מתצהיריהם ומעדויותיהם של המבקשים ועדיהם, המהימנים עליי, עולה תמונה שהמשיב הוא אדם אלים, ושאכן המנוחה היתה בידו כחומר ביד היוצר (ראה התצהירים וכן עדויותיהם של אברהם ואלי ששון (בעמ' 21, 23, 24ו-25) ועדותה של סלימה (בעמ' 17). מעדויות אלה עולה שהמשיב נהג לאיים, לקלל ואף להכות ולסחוט כספים מאמו המנוחה. (4) כשבוע לפני מותה, במזג אויר חורפי, לקח המשיב את המנוחה שהיתה זקנה וחולה מאוד לטבריה מבלי לשאול איש מבני המשפחה ושם היא אושפזה בבית חולים ומצאה את מותה. כאמור, רק יום לפני מותה דאג המשיב לשנות את כתובת מגוריה כנ"ל. (5) בעדותו בבית המשפט התגלה המשיב כאדם בלתי אמין המוכן לשקר ללא מעצורים כדי לזכות בירושה על פי הצוואה. להלן מספר דוגמאות: (א) בחקירתו הנגדית העיד המשיב כי לא היה בטיפול פסיכיאטרי. משהוצג לו המסמך ת/ 4המעיד שהיה בטיפול פסיכיאטרי בתל השומר כשבע שנים, מאוקטובר 82' עד ספטמבר 89', הודה שהיה בטיפול פסיכיאטרי (ראה עמ' 28). בדברו על נכותו העיד שקיבל נכות בשיעור %.20 לשאלה נוספת העיד שאינו יודע על מה הנכות. רק משנשאל שוב על ידי בית המשפט השיב: "אני חושב שהנכות היתה נפשית". (ב) בנסותו להרחיק עצמו מהשפעה כלשהי על המנוחה בעריכת הצוואה ומקשריו עם עו"ד יצחקי העיד המשיב: "אני לא יודע למה היא הלכה לעו"ד יצחקי. אני בכלל לא יודע על כך. אף פעם לא הייתי לקוח של עו"ד יצחקי. אף פעם לא הייתי אצלו במשרד לפני זה"... דבריו אלו עומדים בסתירה גמורה לדברים שאמר הוא עצמו בשיחתו עם החוקר (ת/6, ת/7). בסיכומי המשיב מודה בא כוחו שהמשיב לקח את המנוחה לעו"ד יצחקי והיה שם. "אם אתה אומר לי שהייתי עם אמי אצל עו"ד יצחקי, אני אומר לך שאף פעם לא הייתי שם. זה לא נכון" (עמ' 31). (ג) בתשובה לשאלות נוספות הכחיש המשיב שהחוקר שי X היה אצלו בכפר חיטים ואלה דבריו בעמ' 34: "אני לא מזהה את קולי בקלטת. אף אחד לא היה אצלי ולא שוחחנו מעולם. זה לא הקול שלי. רק במילים "אמא שלי היתה חולה בת"א" שנאמרו כאן, אני זיהיתי את קולי. במקום אחד בהקלטה זיהיתי את הקול שזה שלי." בא כוחו של המשיב שזיהה בקלטת את קולו של המשיב ויתר על חקירת החוקר (עמ' 43). "גם אם בקלטת שומעים שהייתי אצל עו"ד יצחקי יחד עם אמא שלי, אני אומר שזה לא נכון. אני לא הייתי איתה אצל עו"ד יצחקי ביום שאמי ערכה את הצוואה. לא הייתי אצל עו"ד יצחקי. אף פעם לא הייתי אצל עו"ד יצחקי (עמ' 34). אני לא הייתי מעורב בכל זה". על דבריו אלו חזר גם בעמ' .35 (ד) בתצהירו של המשיב (סעיף 20) נאמר: "לי לא היה חלק בעשיית הצוואה וככל שידוע לי אמי פעלה בעניין זה באופן עצמאי לחלוטין...". בחקירתו הנגדית בנקודה זו חזר המשיב על דבריו אלו ואמר: "אני לא יודע איך נערכה הצוואה. אני לא יודע איך היא הגיעה לעו"ד (עמ' 30). (ה) מהקלטת (ת/7) ומהתמליל (ת/ 6עמ' 4ו-5) עולה בבירור מדברי המשיב עצמו שהמשיב היה יחד עם המנוחה אצל עו"ד יצחקי לשם עריכת הצוואה ועו"ד יצחקי שוחח עמו ועם המנוחה לסירוגין. גם בבקשה לצו קיום צוואה חתם המשיב על תצהיר במשרדו של עו"ד יצחקי ברח' ההגנה - מרכז מסחרי - באור יהודה. כיצד, איפוא, יכול המשיב לשקר במצח נחושה ולטעון כי מעולם לא היה אצל עו"ד יצחקי. גם עו"ד יצחקי העיד כזכור שהמשיב היה אצלו פעם עם המנוחה כשבאו לחתום על יפוי כח נוטריוני. (ו) במקום אחר הודה המשיב שרשם את מכונית הסוברו שלו ע"ש אמו - למרות שלא היה לה רישיון נהיגה וכל זאת, כדי להתחמק ולמנוע עיקול על המכונית (עמ' 38). נראה שהמשיב אינו בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מטרותיו. (ז) סיכומו של דבר, נראה לי שאלמלא מעורבותו הפעילה של המשיב והשפעתו הבלתי הוגנת, לא היתה המנוחה מגיעה לעו"ד יצחקי, לא היתה עורכת את הצוואה ולא היתה חותמת עליה ומסופקני אם בכלל היא חתמה על הצוואה. באשר לחתימה על הצוואה לא למותר להוסיף שהמבקשים ועדיהם העידו שהמנוחה לא ידעה לחתום וכל פעם שהיתה צריכה לחתום היתה חותמת בבוהן ידה (ראה לדוגמא דברי סלימה, בעמ' 16-17). עדויות אלו מהימנות עליי. עיון בחתימה המופיעה על גבי הצוואה מעלה שהחתימה נחזית כחתימה של אדם שאינו יודע כלל קרוא וכתוב והאותיות נראות משונות מאוד ואין בהן כדי להצביע אפילו ברמז על שמה של המנוחה. שקריו של המשיב ונסיונותיו הנחרצים להרחיק את עצמו ממקום עריכת הצוואה ומעו"ד יצחקי כנ"ל, אך מחזקים את המסקנה שהמשיב היה מעורב באופן פעיל בעשיית הצוואה ואלמלא פעילותו של המשיב לא יכלה המנוחה - שהיתה זקנה (בת 78) וחולה וזקוקה להליכון - להגיע בכוחות עצמה לעו"ד יצחקי ולמסור לו את כל הפרטים המופיעים בצוואה. ד. נטל השכנוע ופגם בצוואה (1) אם נפל פגם בצוואה, מי שטוען שיש לקיימה עליו הנטל לשכנע באמיתות הצוואה, ולהוכיח אם נעשתה מתוך צלילות וגמירות דעת, וכי יש לקיימה (ראה ע.א. 588/82 יוסף ראובני נ' דבורה ינאי ואח') פ"ד לט(2) 721, 722וכן, ע.א. 75.75.869בריל נ' היוהמ"ש, פ"ד לב(1) 98, בעמ' 102מול האות א'). המשיב לא הצליח להרים נטל זה. (2) סעיף 25(א) לחוק קובע: "לא היה לבית-המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20עד 23או בכשרות העדים." (ההדגשה שלי-א.א.). במקרה שלפנינו יש לי ספק רב מאוד באמיתות הצוואה ולפיכך אין מקום לצוות על קיום הצוואה, או להשאיר את צו הקיום על כנו, בשל הפגמים שנתגלו. (3) כאן המקום להעיר שמהראיות שהובאו על ידי המבקשים עולה שהמבקשת סלימה טיפלה במנוחה יום יום במשך שנותיה האחרונות של המנוחה ועובדה זו אושרה אפילו על ידי המטפלת גילה רחמן (ראה עמ' 40). הדגשתי את המילה אפילו מכיון שניכר היה בעדה זו שניסתה לעזור למשיב כנראה בשל מתנות כגון תנור גז ועוד שזה הרעיף עליה ושאת קבלתן הכחישה תחילה ולאחר מכן הודתה בקבלתן (ראה עמ' 40). אם סלימה טיפלה במנוחה יום יום בשנותיה האחרונות לא יעלה על הדעת שהמנוחה היתה מקפחת אותה בירושה ומצווה את כל רכושה דווקא למשיב שהתעמר בה, סחט אותה, ניצל אותה, ולא נהג בה כבוד, אם לנקוט לשון המעטה. (4) שיהוי סעיף 72(א) לחוק קובע: בית-המשפט שנתן צו-ירושה או צו-קיום רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. אולם רשאי בית-המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה. (ההדגשה שלי - א.א.). רשאי נאמר ולא חייב. בהסתמך על סעיף זה ביקש המשיב בסיכומיו לראות בהגשת ההתנגדות באיחור - שיהוי. אין בידי לקבל טענה זו. נפסק כי אין למעשה הגבלה על מועד שבו רשאי מעוניין בדבר או מתנגד, להגיש בקשה לפי סעיף 72(א) לחוק. בע"א 135/74 טובה עמיאל נ' אסתר עמיאל ואח’, פ"ד כט(1) 94, נאמר בעמ' 96מפיו של השופט קיסטר: "ובכן, כאשר המתנגד כבר השתתף בדיון לקיום צוואה ולא העלה את טענתו, אזי לא יוכל לעשות זאת אם היתה לו הזדמנות לעשות כן. נוסף לכך יש לפרש סעיף זה (72(א) לחוק הירושה) שאם קיבל אדם ידיעה על הגשת בקשה לקיום צוואה והיתה לו עוד הזדמנות לפני הוצאת צו הקיום לאסוף ידיעות ולהגיש התנגדותו ולא הגיש, גם אז רשאי בית המשפט לא להזדקק להתנגדות. בכל מקרה אחר חייב בית המשפט לאפשר למתנגד לטעון ולהביא ראיות להתנגדותו לקיום הצוואה. כל עוד לא התיישן העניין, או לא הישהה המבקש את פנייתו לבית המשפט יתר על המידה. לא נקבע בחוק, ואין כל יסוד הגיוני לכך, לראות פרסום בעיתון, שעל פי רוב אינו מגיע לידיעתו של המעוניין תוך התקופה של 15יום, אם בכלל, כהמצאה לידו. יש גם לזכור, כי במקרים רבים נמצאים בין היורשים שהצוואה פוגעת בהם, אנשים הגרים בחוץ-לארץ, או השוהים שם באותה תקופה. המחוקק לא יכול היה להתכוון לראות כל אחד מהם כאילו התרשל באשר לא חיפש את ההודעות בעיתון, ושעליו להוכיח שיש לו סיכויים טובים להצליח בהתנגדותו כדי לאפשר לו להתנגד. אין גם לשכוח, כי יש ומצווה עורך את צוואתו בלי פרסום, והדבר ידוע רק לקבוצת מקורביו, או רק לאנשים שהצוואה נעשתה לטובתם ולקרוביהם או מקורביהם. גם קשה לאדם להעריך מראש את סיכויי התנגדותו, כי הדבר תלוי בחקירת עדי הצוואה והאנשים שהיו בסוד עריכתה שבחקירתם יכולים להתגלות פרטים החשובים לעניין תוקף הצוואה. לכן, המחוקק לא התכוון להכביד על הרוצה להתנגד...". במקרה שלפנינו אמורים הדברים מקל וחומר שהרי המשיב גרם לשינוי כתובתה של המנוחה יום לפני מותה והגיש את הבקשה לצו קיום צוואה בנצרת ולא בתל-אביב (לפי מקום מגוריה האמיתי של המנוחה) והפרסומים בעיתונים נעשו בשם בית המשפט המחוזי בנצרת, דבר שבוודאי היקשה על המבקשים להתחקות אחר הליכי הבקשה לצו קיום הצוואה. .8החוקר שי X לא אוכל לסיים את כתיבת פסק הדין מבלי להתייחס להתנהגות החוקר שי X (להלן-החוקר) שנשלח על ידי בא כח המבקשים לחקור את המשיב. בחוקרו את המשיב (ראה הקלטה ת/ 7והתמליל ת/6) הציג החוקר את עצמו בפני המשיב וחברתו-אשתו כחוקר מטעם בית המשפט וכשהמשיב דחק בו בענין זה שיקר החוקר באמרו ששמו הראל והיפנה את המשיב לפקיד בית משפט בשם אפרים (לא קיים פקיד כזה בבית משפט זה) כדי להוכיח שאכן הוא - החוקר - נשלח על ידי בית המשפט. מצג שווא זה של החוקר הוא התנהגות חמורה וגובלת בפלילים ומן הראוי שהמשטרה תבדוק עניין זה. .9לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומצווה לבטל את צו קיום הצוואה שניתן על ידי ביום 25.3.93בתיק עזבונות .96/93 .10מכיון ששני הצדדים לא צייתו לצו בעניין הסיכומים (שהגביל את הסיכומים ל- 5עמודי פוליו ברווחים כפולים ובאותיות רגילות, סיכומי המבקשים השתרעו על פני 12עמודים וסיכומי המשיב על פני 11עמודים), ומכיון שב"כ הצדדים אף לא טרחו לבקש להגדיל את מכסת הסיכומים והעמידו את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, לפיכך, אין אני פוסק הוצאות לטובת המבקשים שזכו בבקשתם ומחייב כל אחד מבעלי הדין לשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 000, 3ש"ח. סכום זה ישולם עד לתאריך 20.8.97שאם לא כן, ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום. (ראה בעניין זה ע.א. 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 607, 693). .11המזכירות תשלח עותק מפסק דין זה לבאי כוח הצדדים וכן למפקד משטרת מחוז תל-אביב שיורה על פתיחת חקירה נגד החוקר X שי מס' ת.ז.X משכית 22הרצליה פיתוח, על התנהגותו כאמור בסעיף 8לעיל. מפקד משטרת מחוז תל-אביב יעביר המימצאים אלי תוך חודשיים מהיום. כמו כן אני מצווה על המזכירות להעביר העתק מפסק דין זה להנהלת בתי המשפט לממונה על גביית חובות המגיעים לאוצר המדינה, על מנת שיגבה ההוצאות שפסקתי בסעיף 9לעיל. צוואהירושהצו קיום צוואהזיוףצווים