קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילום מס הכנסה מענק פרישה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט כליף; תב"ע מז/266) אשר קבע כי המשיב זכאי לכך שבמענק הפרישה מהעבודה בשטחים אשר קיבל מהמדינה, מכוח הסכם בינה לבין ההסתדרות הכללית, ייכלל אף רכיב הקרוי בתלוש המשכורת "גילום מס הכנסה". .2העובדות הצריכות לענייננו, כפי שקבע בית-הדין האזורי, ואשר למעשה לא היו שנויות במחלוקת הן: א) המשיב, משפטן, עובד מדינה במעמד קבוע, ומועסק במשרד המשפטים בירושלים, עבד בתקופה שבין 1.8.1978עד 31.12.1986במינהל האזרחי ביהודה ושומרון בתפקיד קצין-מטה משפטים; ב) בתאריך 1.1.1987בוטלה משרתו האמורה של המשיב והוא הועבר לתפקיד אחר במשרד המשפטים; ג) עקב ביטול משרתו הנ"ל בקצין-מטה משפטים באזור יהודה ושומרון, והפסקת עבודתו שם, זכאי המשיב ל"מענק בשל פרישה מהעבודה בשטחים" (להלן - המענק), וזאת על-פי הסכם (קיבוצי?) בין הממשלה להסתדרות מיום 25.7.1980, הבא להסדיר את זכויותיהם של העובדים הישראליים בשטחים (להלן - ההסכם). על-פי סעיף 6להסכם זכאי המשיב, בין היתר, למענק בגובה "משכורת כוללת אחת עבור כל שנת עבודה בשטחים"; ד) "משכורת כוללת", מוגדרת בסעיף 2להסם כדלקמן: "משכורת קובעת וכן ממוצע כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל באזורים בששת החודשים האחרונים לפי התעריף הנהוג שנקבע על-ידי החשב הכללי ביום התשלום" ; ה) המשיב קיבל, במשכורותיו, בתקופת עבודתו בשטחים, 4סוגי תשלומים עבור רכב, ואלה הם: (1) רכב קבועות - דרכים קשות. (2) רכב משתנות - דרכים קשות. (3) ביטוח רכב. (4) רישוי רכב. תשלומים אלה שולמו ב"נטו", ובתלושי המשכורת הופיע סכום נוסף שכונה "גילום מס הכנסה"; ו) שעה שחושב המענק למשיב, נכללו בו ממוצע כל התשלומים ששולמו לו, לרבות הוצאות הרכב "נטו" ששולמו לו על ארבעת מרכיביהן. מענק זה הועבר לקופת גמל, לבקשת המשיב, מסיבות מיסוי, אך עובדה זו אינה רלבנטית לענייננו. .3המחלוקת שנפלה בין הצדדים היא האם יש להביא בחשבון את הסכום שכונה "גילום מס הכנסה" לעניין חישוב המענק, אם לאו. הצדדים סיכמו פרשתם בבית-הדין האזורי בהרחבה ובבהירות, וחזרו על עיקר טענותיהם לפנינו, תוך הפניה לאותם סיכומים עיקר טענת המשיב היא כי כל תשלום יש לחשב לפי ה"ברוטו", לכל דבר ועניין, לרבות פיצויי פיטורים ומענק, ומכאן, כי לצורך חישוב המענק, להביא בחשבון את כל התשלומים שקיבל בגין הרכב, ואין נפקא מינה אם התשלומים בגין רכב היו משתלמים לפי ה"ברוטו" (ואזי לא היתה באה מחלוקת זו כלל לעולם), ובין אם בחר המעביד לחלקה - לשלם לידי העובד את ה"נטו", ולגלם את המס. גרסת המדינה היא כי סכום הגילום אינו "תשלום שניתן לעובד", כמשמעו בסעיף 6להסכם, ולכן אין להביאו בחשבון בעת חישוב המענק. חילופית טוענת המדינה כי היא התחייבה, ומתחייבת, לשאת במס בגין התשלומים עבור רכב שהובאו בחשבון המענק, אם ידרשו שלטונות המס מהמשיב מס עבור חלק זה של המענק. .4בית-הדין האזורי קיבל את גרסת המשיב בקובעו כי מרכיב "הגילום הוא חלק אינטגרלי מהשכר" (סעיף 10(ב) לפסק-הדין), ושכרו של עובד הוא שכרו "ברוטו", וממשיך בית-הדין "אלא שהחוק בא ומחייב להעביר "חלק משכרו" של התובע לשלטונות המס". כמו כן דחה בית-הדין את טענתה החילופית של המדינה. .5נקודת המוצא של בית-הדין האזורי בפסק-דינו היתה מוטעית. השאלה שעמדה לפניו לא היתה האם "הגילום" הוא "חלק משכרו" של המשיב, אלא אם הוא נמנה עם "התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו", בלשון סעיף 6להסכם. החזר הוצאות רכב, כל עוד הוא "החזר" ולא תשלום פיקטיבי, אינו חלק מ"השכר" לעניין פיצויי פיטורים (דב"ע מא/23- 3[1], בע' 363), ולא "משכורת קובעת" לעניין פנסיה (דב"ע לט/56- 3[2] בע' 50; ראה גם: דב"ע מה/150- 3[3], בע' 255, 258), והוא הדין לעניין "מענק". .6עלינו לבחון איפוא אם יש לכלול את מרכיב הגילום במסגרת "כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו", מאחר שהצדדים להסכם נקטו באמת מידה מרחיבה לחישוב המענק, ומובן שרשאים היו לעשות כן. את הסוגיה שבמחלוקת נבחן לפי אומד דעתם של הצדדים להסכם, וזאת מכוח סעיף 25לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- .1973במקרה דנן, אין זה משנה אם ההסכם הוא "הסכם קיבוצי" או "הסדר קיבוצי" (דב"ע מח/150- 3[3], הנ"ל). .7שניים מתשלומי הרכב, ביטוח ורישוי, שולמו אחת לשנה, והם היוו החזר של חלק נתון מהסכום ששולם על-ידי המשיב (ככל עובד אחר) בגין רישוי הרכב וביטוחו. העובד שילם סכום זה מכיסו, והוחזר לו החלק המגיע בנטו, תוך שהמעביד, המדינה, מתחשבנת עם מס ההכנסה, ורושמת את סכום הגילום בתלוש המשכורת. תשלומים אלה, "ביטוח רכב" ו"רישוי רכב" אינם "תשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו", אלא החזר של סכומים ששלמו על-ידו, וספק רב אם המדינה היתה חייבת, מכוח ההסכם, להביאם בחשבון בעת חישוב המענק. אך גם משעשתה כן, אין פירושו של דבר שאף הגילום בגין סכומים אלה צריך לבוא בחשבון בעת חישוב המענק. תשלום לפנים משורת הדין, מכוח "הבנה" עם ההסתדרות, או על-פי החלטה חד-צדדית, שאינו מעוגן בהסכם, יכול שיהיה ככל שהוחלט בהסכמה או באופן חד-צדדי. לתוצאה דומה נגיע בדרך אחרת. חישוב "התשלומים" נעשה על-פי "ממוצע", (התשלומים) בששת החודשים האחרונים, לפי התעריף...". מכאן שאם מועד חידוש רשיון הרכב של העובד חל בששת החודשים האחרונים שקדמו להפסקת עבודתו בשטחים, יזכה שהתשלומים בגין ביטוח ורישוי רכב יובאו בחשבון המענק; היה מועד חידוש הרכב בתאריך שאינו נופל באותם ששת חודשים - לא יובאו תשלומים אלה בחישוב המענק. אין להעלות על הדעת כי זה היה "אומד דעתם של הצדדים". .8ומכאן לשני התשלומים האחרים - "רכב קבועות" ו"רכב משתנות", אשר שולמו למשיב מידי חודש בחודשו. התשלום "רכב קבועות" הוא תשלום חודשי קבוע, המשתלם לעובד הזכאי לכך מידי חודש בחודשו, בין אם נסע ברכב ובין אם לאו. "רכב משתנות" הינו תשלום המשתלם לעובד על-פי דיווחו-הוא, בגין נסיעות שביצע בפועל באותו חודש, והוא מחושב על-פי תעריף המתעדכן מעת לעת, לכל ק"מ של נסיעה (שעה שהתעריף שונה ל"דרכים קשות" ול"דרכים רגילות"). בחינת מהותם של התשלומים, כפי שתוארה לעיל, מביאה למסקנה כי התשלום שכונה "רכב קבועות" נופל לגדר "תשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו", בעוד התשלום "רכב משתנות" הינו החזר ריאלי של הוצאות. כשם שהחזר הוצאות בגין נסיעה ברכב ציבורי או במוניות לפי דיווח אינו "תשלום שניתן לעובד במסגרת עבודתו" - כך גם התשלום עבור שימוש ברכבו של עובד, על-פי דיווח שהגיש, המבוסס על מספר הקילומטרים שנסע בפועל ברכבו לצורכי עבודתו, אינו "תשלום" אלא "החזר הוצאות". .9מהאמור עולה כי רק התשלום ששולם לעובד וכונה "רכב קבועות - דרכים קשות" הוא "תשלום שניתן לעובד", כמשמעו בסעיף 6להסכם. .10ומכאן לסוגיית "הגילום": כל תשלום המשתלם לעובד צריך שישולם "ברוטו", שעה שחובת הניכוי בגינו למס הכנסה מוטלת על המעביד מכוח פקודת מס הכנסה. מבחינה זו אין חשיבות לצורת התשלום, כפי שהינו משתקף בתלוש המשכורת: מלוא התשלום "ברוטו", וממנו ניכוי המס, או תשלום לעובד "נטו", תוך גילום המס, והעברתו למס הכנסה. יש להניח, ועל כך לא הובאו ראיות, כי סכומי התשלום בגין הרכב נקבעו ב"נטו", על מנת שהסכום המשתלם בפועל לזכאים יהיה זהה, בלי שים לב לשיעור המס השולי שבו חב כל אחד מהם. מכאן כי את הדיבור "תשלומים שניתנו לעובד", שבסעיף 6להסכם, יש לקרוא כתשלומים "ברוטו", ואת המענק יש לחשב לפי ה"ברוטו" (כפי שהדבר נעשה לגבי פיצוי פיטורים שעה שהמשכורת משתלמת נטו, ראה דב"ע לו/67- 3[4], בע' 288). .11ומכאן לטענתה החילופית של המדינה, על-פיה היא תישא במס, אם יהיה על המשיב לשלם מס על חלק "החזר הרכב" שבחישוב המענק. טענה זאת אינה ממין העניין. מכוח ההסכם חייבת המדינה לשלם לעובד מענק, ויש לחשבו על-פי המוסכם בין הצדדים. העובד יכול לעשות במענק כרצונו - לקבלו לידו (תוך חיוב במס הכנסה) או להפקידו בקופת גמל, ועל-ידי כך להימנע (כחוק) מתשלום מס, או לדחות את תשלומו. חבות המס היא עניין שבין העובד לשלטונות המס, שעה שהמשלם, במקרה זה המדינה, חייבת לנכות את המס במקור, אלא אם מביא העובד אישור מפקיד השומה, שאין לנכות את מלוא המס, או את חלקו (כפי שנעשה במקרה שלפנינו, תוך התנאה שהמענקיופקד בקופת גמל). .12העולה מכל האמור הוא שהערעור מתקבל בחלקו. לחישוב המענק ששולם למשיב ייתוסף החלק היחסי של "גילום המס" בגין התשלום שכונה "רכב קבועות - דרכים קשות", וזאת על-פי שיעורי המס השולי במועד תשלום המענק והעברתו לקופת גמל על חשבון המשיב. הסכום המגיע לעובד בהשלמת המענק ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום שבו שולם המענק, בסכום שחושב על-ידי המדינה, ועד יום הפקדתו לקופת הגמל. .13כל צד ישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.מענק פרישהמענקפרישהמיסיםמס הכנסה