חברת הביטוח סירבה לשלם למבוטח שרכבו נגנב בגלל הטענות שלהלן: בששת החודשים שקדמו לתחילת הביטוח לא הייתה המכונית מבוטחת כלל למרות שהתובע עשה בה שימוש, כאשר הגניבה התרחשה זמן קצר לאחר תחילת הביטוח, העובדה שהתובע נמנע מלגלות כי חברות אחרות ביטלו בעבר את פוליסות הביטוח, העובדה שהתובע סירב להיבדק בפוליגרף והעובדה שמצבו הכלכלי של התובע היה דחוק והוא היה מובטל. ##להלן פסק דין בנושא גניבת רכב זמן קצר לאחר תחילת הביטוח:## 1. הנתבעת הינה חברה לביטוח אשר ביטחה את מכוניתו של התובע (מכונית מסוג אופל אסקונה מס' 84-535-45, להלן: "המכונית") והתובע הגיש תביעתו בקשר עם אירוע גניבתה של המכונית ובהתאם לפוליסת ביטוח המקיף שהייתה באותה העת בתוקפה. 2. לטענת התובע, מכוניתו נגנבה ביום 20.9.94, הוא פנה לנתבעת על מנת שזו תשלם לו את ערכה של המכונית בהתאם לתנאי הפוליסה אלא שהנתבעת סירבה לשפותו. 3. הנתבעת, להגנתה, טענה שתי טענות עיקריות: האחת: שהתובע גרם במכוון למקרה הביטוח (סעיף 1(ד) לכתב ההגנה), דהיינו שידו הייתה מעורבת בגניבת המכונית או בהעלמותה. השניה: שהתובע העלים ממנה פרט מהותי והוא העובדה ששתי חברות ביטוח ביטלו בעבר את פוליסות הביטוח שהוצאו לתובע בגין המכונית. לטענת הנתבעת, התובע לא המציא פרטים אלה עובר להוצאת הפוליסה ויתירה מכך: הוא אף ציין בהצעת הביטוח כי אף חברה לא ביטלה פוליסות בעבר. 4. בנוגע לטענת ההגנה הראשונה, היא הטענה שהתובע גרם למקרה הביטוח, זו טענה שגם לדברי הנתבעת נסמכת על ראיות נסיבתיות. לענין נסיבות גניבת הרכב העיד התובע כי החנה את מכוניתו בסמוך לביתו, בדרך בית לחם 31, ולמחרת היום לא מצא את מכוניתו. הראיות הנסיבתיות להן טוענת הנתבעת הן העובדה שבששת החודשים שקדמו לתחילת הביטוח לא הייתה המכונית מבוטחת כלל למרות שהתובע עשה בה שימוש, כאשר הגניבה התרחשה זמן קצר לאחר תחילת הביטוח, העובדה שהתובע נמנע מלגלות כי חברות אחרות ביטלו בעבר את פוליסות הביטוח, העובדה שהתובע סירב להיבדק בפוליגרף (סע' 4 לסיכומי הנתבעת) והעובדה שמצבו הכלכלי של התובע היה דחוק והוא היה מובטל. טענות אלה, אף שעקרונית הן נכונות במידה זו או אחרת, אינן מובילות בהכרח או ברמת ההוכחה הנדרשת למסקנה שהתובע אכן היה קשור או מעורב בגניבת המכונית. על הנתבעת היה להביא ראיות במידה הנדרשת במשפט אזרחי בנוגע לכך שהתובע אכן היה קשור, פעיל או מעורב בגניבת המכונית. הראיות הנסיבתיות והן, כאמור, העובדה שמצבו הכלכלי היה גרוע או שהביטוח חודש עובר לגניבה לאחר הפסקה של מס' חודשים, לאור טיבן, ומבלי שנלווית אליהן ראיה נוספת המקשרת בין עובדות אלה ולבין הגניבה, אין בהן כדי הרמת הנטל במידה הדרושה. זו טענה שיכולה להיטען, למשל, מקום שהמדובר במכונית אשר אין לה ביקוש בשוק הקונים או מכונית שהמבוטח ניסה תקופה ארוכה למכרה והדבר לא עלה בידיו או מכונית שניזוקה בתאונה בצורה שמקשה מאוד על מכירתה, שאז, בנסיבות האלה, יכולה חב' הביטוח לטעון שהגניבה שהתרחשה אינה אלא פרי מעשיו של המבוטח בגלל אותן נסיבות. העלאת הטענה בהסתמך על ראיות נסיבתיות מסויימות אשר אינן מובילות בהכרח למסקנה שהמבוטח היה מעורב באירוע היא ענין אחד, והוכחת מעורבות המבוטח בגניבה היא עניין אחר אשר לגביו יש להביא, כאמור, ראיות, והנטל רובץ על הנתבעת. אין באמור לעיל כדי לקבוע שלא ניתן להוכיח טענה זו באמצעות ראיות נסיבתיות אלא שאלה צריכות להיות בעלות משקל ומספיקות כדי הרמת הנטל. ראה: ע"א 678/76 חסן חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ג (4) 177, שם אמר כב' השופט מצא, בין היתר, כי התרשמות מהתנהגות או תחושות בדבר קיומם של מניעים פסולים אינם יכולים להוות תחליף "לראיות ממשיות" (בעמ' 184). כן ראה: ע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ (1) 589ובמיוחד דעתו של כב' השופט בך שדעתו הייתה אמנם דעת מיעוט אך גם שופטי הרוב הכירו בכך שיתכן שכמות הראיות הנדרשת תשתנה ע"פ מהות הנושא. ולעניין טענת התרמית, שזו למעשה הטענה בנקודה זו ראה ע"א 292/64 כהן נ. אשד פד"י ל"ט (1) 414: "...בית המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור". 5. טענתה המרכזית של הנתבעת הינה, כפי שצויין לעיל, בנוגע להעלמת מידע שלפיו התובע היה מבוטח בעבר בשתי חברות ביטוח, חברת מגדל וחברת אליהו, ושתי חברות אלה ביטלו את הביטוח שנעשה בקשר עם המכונית לאחר שהתובע לא עמד בתשלומים. לפיכך חלות, לטענת הנתבעת, הוראות סעיף 7(ג) (1) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, ולכך אתייחס בהמשך. 6. השאלה הראשונה בקשר עם סוגיא זו, הינה השאלה העובדתית: האם הסתיר או העלים התובע מידע מהנתבעת? באשר לנושא העיקרי שבמחלוקת, דהיינו מסירת המידע לסוכנת הביטוח עובר לעריכת הביטוח אצל הנתבעת, אמר התובע כי הוא הביא לידיעת הסוכנת את העובדה שהיה מבוטח בעבר בחברת מגדל "ונתנו לסוכן להעביר שיק אחד או שניים והוא לא העביר לחב' הביטוח, קיבלתי מכתב מחברת הביטוח מגדל ושאר התשלומים שלי חזרו כי הייתה לי בעיה כספית וגם הבעיה שהם לא שלחו זאת ביטוח חובה שולם במזומן". לדבריו אמרה לו הסוכנת: "אין בעיה אני אבטח אותך בחברת איילון... בסעיף שדן בסירוב חברת הביטוח סוכנת הביטוח מילאה ואמרה שאין בעיה...". לגבי הביטוח בחברת הביטוח אליהו, טוען התובע כי הביא לידיעת הסוכנת את הפרטים גם בנוגע לביטוח זה. בנוגע לביטוח בחברת הביטוח אליהו, בוטחה מכונית התובע לפי הפוליסה נ/ 1 שתחולתה מיום 25.8.92. הפרמיה לתשלום ע"פ אותה פוליסה הייתה ע"ס 713, 1ש"ח ובמכתבה של חב' אליהו, נ/2, מיום 3.12.92, הודע לתובע כי יתרת חובו ע"פ הפוליסה עומדת ע"ס 758, 1 ש"ח. עוד נאמר באותו מכתב כי אם לא ישולם החוב בתוך 15 ימים תבוטל הפוליסה כעבור 21 ימים נוספים, כאשר צויין במכתב בין היתר: "נא ראה מכתבנו זה כהודעה בכתב על בטול פוליסה עקב פיגור בתשלום בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981". בעקבות מכתב זה בא המסמך נ/ 3 והוא ביטול הפוליסה שהוצא ביום .14.1.93 תוקף הביטול הוא מיום .5.1.93 בנוגע לכל הפרטים הנ"ל דהיינו: הוצאת הפוליסה, משלוח מכתב ההתראה וביטול הפוליסה, העידה עדת ההגנה, הגב' ליאורית לוי, חתמת בחב' הביטוח אליהו. עוד הוסיפה העדה שהחוב בדבר הפוליסה לא שולם. כן ציינה כי סוכנת הביטוח בשם מיכאלי שעבדה עם החברה באותה תקופה עדיין עובדת עם החברה ולא היו כל תלונות בנוגע אליה. מכאן, שבפועל בוטלה פוליסת הביטוח ע"י חברת הביטוח אליהו לאחר שהתובע לא עמד בתשלומי הפרמיה במשך מס' חודשים. 7. על אף האמור לעיל, בהצעת הביטוח, נ/4, נשאל כל מבוטח, בין היתר, האם "מבטח כלשהו ביטל את הפוליסה". תשובתו של התובע לשאלה זו, כך סומן בהצעה, הייתה: "לא". התובע חתום על אותה הצעה. בהצעה נאמר גם כי הינו מצהיר שכל: "הדברים והפרטים שהודעתי לעיל כנים ונכונים וכי אין בהודעתי זו כל העלמה של דברים או פרטים העלולים להטעות את החברה בשיקולה לקבלת הביטוח ולקביעת גובה הפרמיה...". לענין נסיבות החתימה על הצעת הביטוח העידה ע"ת מס' 2, היא הגב' קציר שרית סוכנת הביטוח. לדבריה, היא שאלה את התובע מדוע הוא בא אליה (לערית הביטוח) ותשובתו הייתה שסוכן הביטוח הקודם שלו לא העביר את התשלומים לחברה. לדבריה, לא הזכיר התובע מקרה נוסף ובתשובה לשאלה: "שאלת אם מבטח כל שהוא ביטל את הפוליסה הוא ענה לך שלא, וזה מה שאת סימנת" השיבה העדה: "כן. הוא אמר שהסוכן לא העביר את הכספים לחב' הביטוח". 8. דבריו של התובע בנוגע לסוכן הקודם אשר לא העביר את השיקים לחב' הביטוח, התייחסו לביטוח בחב' מגדל וכך הוא גם אמר לטענתו לסוכנת הביטוח (עמ' 6- 5לפרו'). יחד עם זאת הוסיף בנוגע לביטוח בחב' מגדל: "ושאר התשלומים שלי חזרו כי הייתה לי בעיה כספית...". לגבי הביטוח בחב' אליהו אמר: "בחברת אליהו לא ידוע לי שהסוכנת לקחה כספים לכיסה", ולדבריו הוא סיפר לסוכנת קציר בנוגע לחב' אליהו: "שהייתה לי בעיה כספית. סיפרתי לה על מגדל ועל אליהו, אני אמרתי לה שביטלו לי את הפוליסה בגלל שהייתה לי בעיה כספית היא אמרה שזה לא קשור". גם מחב' מגדל הוא קיבל, לדבריו הודעה בדבר ביטול הפוליסה. מכאן, שגם חב' מגדל ביטלה את הביטוח לאחר שהתובע לא עמד בתשלום הפרמיה. 9. מסקנות - הצד העובדתי: כנגד דבריו, המעורפלים יש לציין, של התובע בדבר המידע שמסר לסוכנת קציר עובר לעריכת הצעת הביטוח עומדת תשובתו בהצעת הביטוח, תשובה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות. הגב' קציר, שהייתה עדה מטעמו של התובע, אומרת במפורש שהתובע לא ציין לפניה מקרה נוסף של ביטול הביטוח. כן היא מציינת שהתובע אמר לה בנוגע למקרה שאליו התייחס, שהסוכן לא העביר את הכספים לחב' הביטוח אך לא אמרה מאומה בנוגע לכך שהודע לה שחברות הביטוח ביטלו את הפוליסות. המסקנה מהאמור לעיל היא ששתי חב' ביטוח קודמות, חב' מגדל וחב' אליהו, ביטלו את פוליסות הביטוח שהוציאו לתובע, לאחר שזה לא שילם את הפרמיה, ובמקרה אחד (חב' מגדל) אף החלו לנקוט נגדו באמצעים משפטיים, כאשר בחב' אליהו היה התובע מבוטח תקופה של כחצי שנה בלא ששילם את חובו עד היום. על עובדות אלה אין חולק. כן לא יכול התובע לחלוק על כך שהוא לא הביא לידיעת הסוכנת קציר כי בוטלו שתי פוליסות, זו המסקנה העולה מדברי הגב' קציר שהיא העדה מטעמו, ולכל היותר ניתן לאמר "לזכותו" של התובע שהוא אמר לסוכנת קציר כי סוכן מסוים לא העביר שיקים לחב' הביטוח, אם כי גם בנוגע למקרה זה הוא אישר ש"שאר התשלומים שלו חזרו כי הייתה לו בעייה כספית". מכאן, המסקנה הסופית היא שהתובע לא הביא לידיעת הנתבעת את העובדה ששתי פוליסות ביטוח קודמות, (בנוגע לאותה מכונית) בוטלו ע"י שתי חב' ביטוח שונות לאחר שלא שילם את סכומי הפרמיות. עובדה זו נתמכת גם בתשובת התובע לשאלה הרלבנטית בהצעת הביטוח. 10. המסקנה המשפטית: סעיפים 6ו- 7לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981: סעיף 6- חובת גילוי א. "הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. ב. שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. ג. הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה." ס"ק (ג) פורש כמרחיב את האמור בס"ק (א) בהטילו חובה על המבוטח לגלות כל עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות חוזה ביטוח או בתנאים גם אם לא הוצגה לגביו שאלה באותו עניין. סעיף 7- תוצאות של אי-גילוי א. "ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. ב. ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונה מרמה. ג. קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: 1. התשובה ניתנה בכוונה מרמה. 2. מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אלו ידע את המצב לאמיתו. במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח." אין ספק שהעובדה ששתי חב' ביטוח ביטלו את הפוליסות עקב אי תשלום ובוודאי כשהביטול נעשה מס' חודשים לאחר תחילת תקופת הביטוח באה בגדר שאלה בעניין "שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים..." והמדובר ב"עניין מהותי" כהגדרתו הנ"ל בסעיף 6(א), ומכאן שעל המבוטח "להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה". סע' 6(ג) קובע כי "הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". 11. תוצאות אי הגילוי קבועות בסעיף 7לחוק. לענייננו אין תחולה לס"ק (א) שכן לא ניתנה הודעת ביטול עובר לאירוע מקרה הביטוח. ס"ק (ג) מאפשר, כחלופה, למבטח, להימנע מתשלום תגמולי הביטוח אם "התשובה ניתנה בכוונת מרמה" (כפי שנטען בסעיף 1(ב) לכתב ההגנה) או "אם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע את המצב לאמיתו... ". נטל ההוכחה בשאלות אלה רובץ על המבטח: ראה ע"א חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ שהוזכר לעיל. בענייננו, לא הוכח שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ידע את המצב לאמיתו. מכאן, השאלה היא האם התשובה ניתנה "בכוונת מרמה". זו שאלה שהוכחתה קשה שכן המדובר בהוכחת כוונה הטמונה בליבו של המבוטח ושאינה באה לידי גילוי חיצוני וברור ע"י המבוטח, ובד"כ האפשרות היחידה להוכיח כוונה כזו היא בהצבעה על מעשים שונים שנעשו ע"י המבוטח, מעשים גלויים, שמתוכם ניתן להסיק קיומה של כוונת מרמה. בענייננו, המדובר באי גילויו של מידע בנוגע לשני ביטוחים קודמים שבקשר עם אחד מהם אף ננקטו הליכים לגביית דמי הביטוח.נוסף על כך, באה שאלה מפורשת ומפורטת בנקודה ספיציפית זו בהצעת הביטוח והתשובה שניתנה בקשר עימה הייתה תשובה לא נכונה כאשר התובע ידע בבירור כי התשובה איננה נכונה. אין המדובר בשאלה מעורפלת או לא ברורה או כזו שמאפשרת תשובות שונות או פרשנות שונה (והשווה: ע"א 1809/95 יהושוע הלמן ז"ל ואח' נ. לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ (3) 77). אלא המדובר בשאלה ברורה ופשוטה שהתשובה עליה צריכה להיות בהתאם. נסיבות העניין כפי שהיו בזמן התרחשות האירועים, דהיינו: אי תשלום דמי הביטוח לשתי חברות נבדלות, הידיעה בדבר נקיטת הליכים לגביית החוב, מתן תשובה לא נכונה בהצעת הביטוח, כאשר מצטרפת לכך העובדה שבמהלך עדותו לא נתן התובע תשובה מספקת וראויה לעובדות הנ"ל, מוליכות למסקנה כי הייתה קיימת אצל התובע "כוונת מרמה". התובע במהלך עדותו ניסה להתכחש לעובדות הנ"ל וניסה לערפל את המידע בקשר עם עובדות אלה. עובדה זו מעידה על כך שהייתה ברורה לו חשיבותן של עובדות אלה והמשמעות היכולה לנבוע מהן. לו היה התובע מאשר את קיום העובדות מחד, ומנסה להביא להן הסבר סביר מאידך, ניתן היה, אולי, להגיע למסקנה שונה, דהיינו, לשלול את כוונת המרמה. אלא, משנאחז התובע בגרסתו, לא המציא ולא ניסה להמציא הסבר ופרטים מספקים לביטול הביטוח בשתי פעמים קודמות ולכך שנתן תשובה שאיננה נכונה בהצעת הביטוח, המסקנה שניתן להגיע אליה היא כאמור, שהייתה בליבו כוונת מרמה. אין לשכוח כי הנטל הרובץ על הנתבעת (המבטחת) הינו לפי מאזן ההסתברות בלבד ונטל זה הורם בנסיבות העניין. 12. אמנם, אין להתעלם מכך שהמדובר בתוצאה קשה עבור התובע אשר ביחסיו עם הנתבעת, ככל שאלה אינם נוגעים לתשובתו השנויה במחלוקת בהצעת הביטוח, אין פגם, דהיינו הוא שילם את מלוא פרמיית הביטוח ואין לנתבעת "טענות" בנוגע לדבר מה שצמח בתקופת הביטוח בנוגע ליחסים שבין הצדדים. יתירה מכך, ניתן לאמר שהנתבעת מבקשת לקטוף פירות מהתנהגות פגומה של התובע שצמחה ביחסיו עם חברות הביטוח האחרות, בעבר, עובר לאירוע מקרה הביטוח. ניתן גם לאמר שהנתבעת "מנצלת" אירוע זה ביחסיה עם המבוטח-התובע על מנת להימנע מתשלום דמי הביטוח. אולם, כנגד זאת, אין להתעלם מכך שחוזה הביטוח שנחתם בין הצדדים נחתם על סמך ובהתאם לנתונים עובדתיים מסויימים כפי שהוצגו ע"י שני הצדדים לחוזה. לא ניתן לשלול את האפשרות שלו ידעה הנתבעת על ביטול שתי הפוליסות בעבר וכי ננקטו כנגד התובע הליכים לגביית חובו הייתה מסרבת לבטחו, גם אם היה משלם הפרמיה במלואה ומראש, זאת בשל "אופיו" כמבוטח שכן היחסים בין התובע לנתבעת לא מתמצים רק בהעברת כספים מיד ליד אלא גם בנושאים אחרים כגון בשיתוף פעולה בהמשך הדרך, למשל במקרים בהם תוגש תביעה כנגד המבוטח שאז, המבטח כמי שייקח את ההגנה לידיו, יזדקק למידע, פרטים ושיתוף פעולה מהמבוטח וחשוב לו, למבטח, לדעת שהמבוטח אכן יענה על הציפיות. כלומר, הכוונה היא, שהצדדים זכאים לדעת מי הוא הצד שלהם לחוזה כשצד זה הופך, בנסיבות מסוימות, ל"מעין שותף" שמתפתחים עימו יחסים מסויימים, כאמור, למשל, במקרה של תביעה נגד המבוטח שאז המבטח הוא זה העלול להתחייב בתשלום, ויש לאפשר בחירה נכונה של צד כזה בהתאם למידע אמיתי, נכון ומלא. המסקנה הסופית היא כי דין התביעה להידחות. התובע ישלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 5 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.רכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב