גניבת רכב מחניה ליד הבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת רכב מחניה ליד הבית:

.1התביעה היא תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בשעה שנגנב מחנייתו ליד ביתו. הנזקים הוערכו ע"י שמאי בסכום של 832, 18ש"ח ובצירוף הוצאות השמאות סה"כ -.847, 19ש"ח, הוא סכום התביעה ליום .28.12.93
.2הנתבעות, מכחישות כל חבות. הנתבעות טענו כי מקרה הביטוח לא הוכח מדיעקרו, כן נטען כי הביטוח שהוזמן אצל הנתבעת מס' 2, נועד כדי לכסות את הגניבה "הצפויה" - למעשה בויימה הגניבה שלא היתה ולא נבראה. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה ונשענת על הראיות שהוצגו ע"י התובע וחקירת העדים שהובאו מטעמו. הנתבעות מזמינות את בית המשפט שלא להאמין לגירסת התובע ובנו, ניר וינברג, כמו גם לדחות את דו"ח השמאי שהוגש מטעם התובע. חווה"ד שהוגשה חסרת ערך לטענת הנתבעות ואין לקבוע ממצאים על בסיסה שכן המידע והעובדות שהוו בסיס לה באו מפי התובע עצמו בלא שהשמאי יוכל לבדקן.
.3התובע ובנו רכשו את המכונית נשוא התביעה בחודש פב' - מרץ 1993לאחר
שעברה תאונה קשה. במהלך הצגת הראיות התעוררה מחלוקת מי רכש את הרכב ולאיזו מטרה, ולענין זה אתייחס בהמשך. הרכב הוא מכונית ספארי ג'י.מ.סי משנת ייצור .1992רכב מסוג זה, מסווג ע"י היצרן האמריקאי ברמות גימור בדרגות שונות מ- 1עד .4ככל שהדרגה גבוהה יותר, כולל הרכב איבזור ופרטים טובים ונוספים. הרכב במקורו היה ברמה 2- כך היה כאשר רכש אותו התובע. התובע שילם עבור הרכב כ-000, 60- 000, 50ש"ח. התברר כי בנו של התובע שהינו סוחר במכוניות, התכוון "להרוויח כסף" בעסקה זו, לשם כך ביקש להשלים ולהוסיף לרכב איבזור וחלקים כדי להביאו לרכב ברמה .3לדברי התובע ובנו אכן נעשה כן, ובשעה שהרכב נגנב היו בו כל האביזרים והמאפיינים של רכב מרמה .3
הרכב נגנב, לפי טענת התובע, בלילה בין 14.7.93ל- .15.7.93התובע החנה את
המכונית ברח' גרושקביץ מס' 9בקרית מוצקין, נעל את הרכב והפעיל את האזעקה כנדרש. במהלך אותו לילה נגנב הרכב. הרכב נמצא כשבועיים לאחר מכן כשהוא ניזוק ולאחר שנגנבו ממנו, לטענת התובע, פרטים רבים.
התובע ביטח את המכונית בביטוח מקיף אצל הנתבעת מס' 2באמצעות הנתבעת מס' 1, סוכנות לביטוח. בטופס הצעת הביטוח מיום 8.7.93נמסרו פרטי הביטוח ופרטים אחרים שנדרשו (מסמך א' שבמוצג ת/1).
בעקבות ההצעה הוצאה פוליסת ביטוח וצויין אף שבעקבות פיגור בתשלום דמי הביטוח הגישה נתבעת 2נגד התובע תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בת"א (ת/1) הפוליסה שהוצאה היתה בתוקף מיום 8.7.93עד ליום .31.6.94
.4התובע רכש את המכונית כמכונית ברמת גימור 2, אולם מאחר והוסיף בה את התוספות כדי להביאה לכדי מכונית שוות ערך לרמה 3הרי שכך ראה את המכונית וכך התייחס אליה, ובהתאם לכך ציין בהצעת הביטוח שמדובר ברכב ספארי ברמה .3
טענת הנתבעים כי לא הוכח מקרה הביטוח אינה משכנעת ואין בידי לקבלה. מקרה הביטוח הוכח במידה הנדרשת ע"י התובע ובהתאם לנטל ההוכחה המוטל עליו על פי הדין. ב"כ המלומד של הנתבעת מפנה לפסק הדין הידוע בפרשת ע"א 391/89 פד"י מ"ז (1) .837ההלכה שאין עליה מחלוקת. על התובע להוכיח את ארוע מקרה הביטוח המזכהו בתגמולי הביטוח. אין עליו להוכיח יותר מכך וגם לא פחות מכך, ראה גם ההלכה כפי שהתגבשה בדעת הרוב בפרשת סיני נגד מגדל ע"א 1845/90 פד"י מ"ז (5) .661בית המשפט ניתח בצורה מקיפה ומעמיקה את שאלת נטל ההוכחה למקרים השונים, תוך אבחנה בין ארועי פריצה וגניבה למשל, לבין ארועי שריפה. בבית המשפט העליון הובעו השקפות שונות בענין זה.
כב' הנשיא שמגר סבור היה כי כדי לצאת ידי חובתו, אין די שהמבוטח
יאמר שקרה מקרה הביטוח, אלא עליו להציג ראיות לכך. כאשר מדובר
למשל, על אירוע כתוצאה ממעשה עבירה כמו גניבה, הרי שמקובלת בד"כ, הצגת מסמך משטרתי, או אף תיק משטרתי אם קיים. גם כב' הנשיא מסכים שהמבוטח אינו יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית כי אירעה גניבה, או בוצע שוד למשל, אלא דרושים נתונים עובדתיים התומכים בטענה. אולם משעה שהניח המבוטח תשתית זו אין הוא חייב ואין הוא מסוגל להתמודד עם מצב שבו מוטחת כלפיו טענה סתמית "אתה בעצמך גנבת". עוד הוסיף כב' הנשיא כי "במקרה הנדון לא הביאה המשיבה ראיות כלשהן להוכחת טענותיה; והדברים הם בבחינת קל וחומר. האימוץ על ידי בית המשפט קמא של חשדות המבטח, בדבר קיום אפשרי של האירוע על ידי המערער אינו מהווה תחליף לראיות ממשיות כלשהן שעל המשיבה היה להביא - ולא הביאה - להוכחת טענותיה התמוהות כנגד המערער".
כב' השופט אור הסכים אף הוא שיש לקבל את הערעור שכן הוכחה קיומה של פוליסת ביטוח הכוללת סיכוני פריצה, כן הוכח שבוצעה פריצה ובה נגנבו פריטים מבוטחים. כב' השופט אור חלק על דעתו של כב' הנשיא בענין נטל ההוכחה הרובץ על המבוטח. כללית, מקבל הוא עמדתה של כב' השופטת נתניהו, כפי שהובעה עוד בפרשת
ע"א 391/89 שצוטט לעיל, אך ביקש להוסיף ולהבהיר כי על המבוטח להוכיח את
מקרה הביטוח במקרה של גניבה, מכיוון שזו כוללת בחובה גם הוכחה כי הרכוש נלקח
ע"י אחרים נגד רצון המבוטח - חייב המבוטח להוכיח זאת, אולם אין עליו חובה
להוכיח את העובדה ברמת שכנוע כפי שנדרש בדין פלילי - כאילו היתה זו עבירה של גניבה כקבוע בסעיף 383לחוק העונשין, אלא עליו להוכיח את הגניבה על פי מאזן ההסתברות כמקובל במשפטים אזרחיים. על הלכה זו אין חולק והיא אושרה בשורה ארוכה של פסקי דין המצוטטים ע"י כב' השופט אור (ע"מ 686האות ה-ז). מכאן התוצאה כי על המבוטח להוכיח לעיתים גם אלמנטים שליליים. ככל שהדבר נוגע לטענה שהמבוטח עצמו גרם במתכוון למקרה הביטוח, קובע כב' השופט אור:נ
"מסכים אני כמובן, שאם יוכח שהמבוטח עצמו גרם במתכוון למקרה הביטוח, לא יהיה זכאי לתגמולי הביטוח. כך הוא הדבר אם נמצא חריג בפוליסה הקובע כך במפורש, ואפילו לא נקבע כך בפוליסה, קובע זאת סעיף 26לחוק, חוזה הביטוח שעל פיו.."נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחובתו". ועל סעיף זה... אין להתנות. אולם תנאי זה, בין אם מותנה הוא כחריג בפוליסה ובין אם הוא חל על פי סעיף 26הנ"ל, מקנה למבטח אפשרות להוכיח את קיומו, ואין הוא מטיל נטל על המבוטח בכל מקרה להוכיח שלא התקיים. לגבי תנאי כזה המופיע כחריג בפוליסה יחול הכלל שאת קיומו של כל חריג למקרה הביטוח על המבטח להוכיח...."
כעולה מן הגישות השונות שהועלו בפרשת סיני נגד מגדל, נראה כי טרם נאמרה
המילה האחרונה בנושא זה. נראה לי שהגישה שהובעה ע"י כב' השופט אור) כולל
הערותיו בסיפא לפסק דינו - ע"מ 687האות ו' ז'( היא המשקפת את המדיניות
המשפטית הראויה לפחות ככל שהדבר נוגע לטענות המועלות ע"י המבטח כלפי המבוטח,
כי האחרון ביים את הארוע, או שהמקרה נגרם במתכוון.
במקרה שבפני הוכח מקרה הביטוח ונחה דעתי כי הרכב הנדון שהיה מבוטח אצל הנתבעת מס' 2נגנב וניזוק, וחרף כל החשדות שהעלתה הנתבעת כנגד התובע לא מצאתי בהן ממש, או יסוד לקעקע את התביעה. התובע חייב היה להוכיח את ארוע הגניבה במידה הנדרשת במשפט אזרחי, וזאת עשה.
.5התובע ובנו רכשו את כלי הרכב לאחר שעבר תאונת דרכים. השמאי מר דואני בדק את המכונית לאחר התאונה ומסר חוות דעתו לחב' הביטוח מנורה - המבטחת של בעליו הקודמים. בדו"ח השמאות של מר דואני תיאור הנזקים ברכב הנדון, וכן רשימת כל החלקים שנפגעו ושיש להחליפם. סה"כ החלקים הסתכם בסך של 000, 24ש"ח - הן חלקים חדשים והן משומשים. בין יתר החלקים ניתן למצוא, מכסה לתא מנוע, כנפים קדמיות, פנסים, גג ריפודי גג, 2משענות למושבים הקדמיים, ואחרים. סה"כ הנזקים הוערכו על ידו בכ-000, .33השמאי מעיר בחוות דעתו כי הסכום אינו כולל מע"מ, כי ערך המכונית בכ-900, 82ש"ח ללא מע"מ, ועל כן הנזקים שנגרמו בתאונה מהווים כ-% 40מערכה. מר דואני מסר עדות בבית המשפט. מעדותו עולה שיש הבדל בין רכב ספארי ברמות השונות, ולפי ידיעתו קיימות שלוש רמות המסווגות ע"י יצרן הרכב, כאשר רמתו נקבעת כמובן ע"י היצרן. רמת הרכב אינה מופיעה בהכרח ברשיונות הרכב, ומותר לציין כי לא ראיתי גם ברשיונות הרכב הנדון הערה כלשהי שמדובר ברמה פלונית (ראה ת/10). ההבדל בין רכב רמה 2לבין רכב רמה 3יכול לבוא לידי ביטוי, לדברי השמאי, בלוח השעונים, שהינו דיגיטאלי (ברמה 3) וכן בחישוקי מגנזיום, מושבים נפרדים ברמה 3בעוד שברמה 2המושב הוא ספסל אחד, לכן גם עשוי להיות הבדל בשטיחי הרכב.
על פי עדות התובע ובנו ניר, היתה המכונית במקורה ברמה 2, ובמהלך מספר
חודשים, מאז נרכשה הוספו בה תוספות ואביזרים כדי להביאה לרמה .3למעשה מרוכזות עיקר טענות הנתבעת כלפי מצב המכונית, כפי שהיתה עובר לארוע הגניבה, כפי שנטען ע"י התובע, כאשר גירסת הנתבעת היא, שהרכב כלל לא נגנב, ובכל מקרה לא היו חסרים כל אותם פריטים שנטען כי נגנבו ממנו. לפי טענה זו, לא נוצר כל סיפור הגניבה אלא כדי להונות את חברת הביטוח. הנתבעת מצביעה על סתירות בעדויות עדי התביעה וכן על ממצאי השמאים. על התובע היה להוכיח כי לא ביים את גניבת הרכב. כך טוענת הנתבעת, ועל כן יש לדחות את התביעה.
.6התובע החנה את המכונית ליד ביתו בערב, ולמחרת בבוקר זו נעלמה. המכונית היתה נעולה ומערכת האזעקה מופעלת. התובע מסר הודעה למשטרה וכן למבטח. כעבור שבועיים בשעת לילה, קיבל התובע טלפון ממשטרת ישראל בדבר מציאת הרכב ליד צומת אליקים, לשם נסע ומצא את הרכב שלא היה ראוי לנסיעה, ולכן הוזמן גורר. עדויות התובע ובנו ניר לענין זה לא נסתרו ואיני רואה יסוד לפקפק במהימנות הדברים. השאלות והתמיהות הרבות שמעלה הנתבעת מקומן נוגע יותר לשאלת גובה הנזק ולא לשאלה הראשונה והיא האם נגנב הרכב. גם סתירות ותמיהות אחדות שעולות מעדויות התובע ובנו, אין בהן כדי לשבש באופן עקרוני ומהותי את התמונה הכללית העולה מן הראיות ולא מצאתי מקום לדחות את גירסתם כבלתי אמינה.
נכון כי התובע לא הציג קבלות ומסמכים אודות רכישת המכונית, אולם לא ראיתי בכך פגם מהותי ושורשי. התובע ובנו, עסקו ברכישת המכונית והכשרתה כחלק מעיסוקו של הבן ניר כסוחר רכב. ניר כמו גם אביו, לא הקפידו על רישומים ומסמכים כמו גם על קבלות, אולם על אף רשלנותם זו, לא מצאתי מקום לשלול את עדותם בענינים אלה. גם לשיפוץ המכונית לא היו בידיהם קבלות, ונראה שהפעולות הללו נעשו בצורה "פרזיטית" משהו, ולא בצורה מסודרת במוסך אחד, אלא כפעולות מתמשכות שהחלו לאחר קניית הרכב ונמשכו מספר חודשים. התובע ובנו ביקשו "להרים" את רמת המכונית לרמה 3כדי שיוכלו לזכות במחיר גבוה יותר במכירתה, ויתכן ובאו למסקנה שהשקעה בשיפור מראה הרכב ואביזרים תניב גם רווח יותר גדול. האם עשו כן ועד כמה הוסיפו לרכב אביזרים - היא שאלה עובדתית שאותה אבחון להלן.
באשר לטענות שהעלתה הנתבעת בהקשר למהותו של רכב ספארי מדרגה 3, ניתן להסכים כי הגדרת רכב ברמה פלונית היא ענין ליצרן להגדירו, אולם השאלה אינה כיצד יגדירו היצרן אלא השאלה היא איזה תוספות ואיבזור קיימים ברכב כדי לראותו כשווה ערך לרמה פלונית. אם ברכב פלוני הוספו תוספות הקיימות בדרגה גבוהה יותר, כי אז אין ספק שעובדה זו עשויה להעלות את ערכו, גם אם לא ייקרא פורמלית בעל רמה .3האיבזור יכל להיות איבזור של רמה 3מבלי שהגדרת הרכב - בעיני היצרן תשתנה, ועל כך גם העיד השמאי מר מילוא. הנתבעת טוענת, איפוא, כי התובע לא הוסיף לרכב את כל הפרטים הקיימים ברכב מרמה 3ולכן לא יכל היה לכנותו רכב ברמה 3, ובוודאי שלא יכול היה להפוך אותו לרכב ברמה .3
בהצעת הביטוח רשם התובע את הרכב ברמה 3, עובדה זו מצביעה, לדעת הנתבעת, על כך שהיתה לתובע כוונה לזכות בכיסוי ביטוחי ואביזרים שאמורים היו להיות ברכב שהוא ברמה 3, כאשר בפועל, התברר שלא היו ברכב כל האביזרים הנדרשים והקיימים ברכב מרמה .3השאלה היא בסופו של דבר, האם הוכחו הנזקים הנטענים ע"י התובע, והאם כל הנזקים שתוארו ע"י השמאי מר מילוא בחוות דעתו, משקפים את הנזק הממשי שנגרם עקב הגניבה.
ב"כ התובע, עורך בסיכומיו השוואה מלאה בין כל פרטי הנזק כפי שמופעים בחוות הדעת של השמאי מילוא. השמאי מילוא נתן את חוות דעתו ביום 26.11.93לאחר שבדק את הרכב ביום 28.10.93, ותיאר בחוות דעתו נזקים שונים ברכב, שעיקרם חלקי מרכב. מעיון בשתי חוות הדעת, וכן מן הצילומים שצורפו לחוות הדעת, ניתן ללמוד, לדעתו, כי כל הנזקים התאונתיים שנגרמו עקב התהפכותו) בתאונה שארעה לפני שהתובע רכש אותו( תוקנו והרכב נצבע מחדש. כך גם ההשוואה בין פרטי חוות הדעת ואופי התיקונים הנדרשים, מעלה שאין כמעט זהות בין החלקים, פרט לשלושה פרטים זולים יחסית )מראה צד ימין, רפוד גג קדמי ואמצעי, חישוקי גלגלים( אין זהות בין החלקים והתיקונים. מכאן, מבקש הוא להסיק כי אין אפשרות שהתובע ניסה לייחס את הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מן התאונה, לארוע הגניבה נשוא תביעה זו.
נראה לי שלא בכך הפתרון לשאלה המתעוררת בתיק זה. אכן ניתן לראות ולהווכח שהמכונית תוקנה לאחר התאונה, לפחות באופן חלקי, ואמנם החלקים החסרים והנזקים שמתוארים בחוות הדעת של השמאי מר מילוא, אינם זהים, בעיקרם, לאלה שבחוות דעתו של השמאי דואני. למרות עובדה זו השאלה היא אם הנזקים שבחוות דעת מילוא אכן נזקי הגניבה. האם אין יסוד להנחת הנתבעת שהנזקים לא היו ולא נבראו, כי ברכב לא היו מותקנים כל האביזרים שהוזכרו בחוות דעתו של מילוא?
סקירת הנזקים בחוות דעתו של מילוא מביאה למסקנה שעיקר הנזק הוא בחלקי חילוף של מרכב. החלקים החסרים כוללים, בין השאר:ב גגון, חישוקי גלגלים (4), סולם, סט מדרגות, כסא קדמי לנהג, כסא קדמי ימין, ריפוד לגג קדמי, ריפוד לגג אמצעי, ופריטים קטנים אחרים; וכן גם מצבר. סה"כ החלקים -.772, 17ש"ח, ובנוסף גם עבודות ותיקון המוערכים בסכום של -.060, 1ש"ח.
חוות הדעת של השמאי מילוא נערכה כשלושה חודשים לאחר ארוע הגניבה, מכאן מבקשת הנתבעת ללמוד שאין בפנינו ראיה מה היה מצבו של הרכב מיד לאחר הגניבה. כמו כן לא הוצגה כל תמונה של רכב שבו מותקן סולם או מדרגות, שהם אביזרים שהתובע טוען שהוספו על ידו.
לאחר ששקלתי היטב את חוות דעתו של השמאי מילוא, וכן את עדות התובע ובנו, ובחנתי את הפריטים השונים כפי שהם מופיעים בדו"ח השמאי מילוא, באתי למסקנה כי יש לקבל את גירסת התובע ובנו ניר ביחס לחלק מן האביזרים והפריטים אך לא ביחס לכולם. התובע, באמצעות בנו, אכן עסקו בשיפורו של הרכב ובנסיון להביאו לרכב שווה ערך לרמה .3אני מקבל את עדות התובע ובנו ביחס לעיקרי הדברים, דהיינו לכך שהם פעלו לאיבזור המכונית, וזאת חרף העובדה שלא הומצאו לביהמ"ש קבלות או חשבונית אודות רכישת חלקים לשם השגת מטרה זו.
חוות דעת השמאי מילוא נעשתה לאחר בדיקתו את המכונית בחודש אוקטובר .1993השמאי צילם את הרכב, וערך את חוות הדעת ביחס לחלקים החסרים על בסיס הצהרתו של התובע. השמאי בדק את הרכב פעמיים, כאשר בפעם הראשונה לא היו האביזרים והחלקים החסרים ובפעם השניה הוספו אך לא כולם. נכון שהשמאי ניזון מפיו של וינברג לגבי פריטים שהיו ברכב, אולם גם מראיות וסימנם ע"ג הרכב עצמו, כמו למשל חורים שנמצאו במקומות אחדים והמעידים על קיומו של סולם, גגון ומדרגות.
הספקות הרציניות התעוררו ביחס למושבי הרכב. בדו"ח מילוא נקבעה עלות כסא
קדמי-נהג בסך -.871, 4ש"ח וכסא קדמי בצד ימין בסכום של -.271, 4ש"ח. הטענה
היא שמאחר והתובע לא גילה לשמאי שהכסאות נפגעו בתאונה הקודמת הרי שהשמאי לא
יכול היה ליחס את הנזק לתאונה קודמת, וייחס אותה לגניבה. גירסה זו מקבלת חיזוק בצילום מס' 6המצורף לחוות דעתו של מילוא (ת/4). בתמונה זו נראים מושבי הרכב; שני המושבים הקדמיים והספסל האחורי. משענת הכסאות - קדמים שבורות ופגומות - פגמים אלה הם קרוב לוודאי אותם הפגמים המופיעים בדו"ח השמאי דואני - שבדק הרכב בעקבות התאונה שארעה לפני רכישתו ע"י התובע. ב"כ התובע סבור ששני הכסאות הנ"ל כלל לא אוזכרו בחוות דעתו של דואני - ולכן המסקנה שלא נפגעו. בענין זה נראית לי טענת הנתבעת מטענת התובע. דוח השמאי דואני מדבר במפורש על משענות שני המושבים הקדמיים, ואלה נראים בבירור בצילום שערך השמאי מילוא. זאת ועוד, ככול שניתן לראות מן הצילום, הכסאות שברכב אינם כסאות ומושבים של רכב ברמה .3התובע לא החליף ככל הנראה את הכסאות כפי שטען, ואיני מוכן לקבל את המשתמע מעדותו בענין זה. הדעת נותנת שהמושבים ברכב הם אותם מושבים שהיו בו עת רכש אותו, ולא נראים כל סימנים שהיו ברכב מושבים המתאימים לרכב ברמה 3- כאשר לפי העדות שהובאה, אלה אמורים להיות מושבים נפרדים לכל נוסע, ולא בספסל אחד.
יצויין עוד, כי העיון בצילום מס' 6מלמד כי סוג המושבים הקדמיים והספסל האחורי, דומים, גם מבחינת הריפוד. הדעת נותנת כי הם מהווים חלק ממערכת מקורית אחידה. מכאן אפשר להסיק שאם הוחלפו המושבים עקב הנזק שנגרם בתאונה, הרי שהתובע רכש סט מושבים חדש, דהיינו הן לנהג ולנוסע לידו והן למושב האחורי, אולם המושב שנמצא ברכב כלל אינו מתאים לרכב מרמה .3מכאן חיזוק למסקנה שלענין המושבים לא עשה התובע דבר, ואלה היו ונותרו המושבים המקוריים של הרכב כפי שניזוקו בתאונה, ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי עבורם.
פריט נוסף שמעורר קושי הוא "חישוקי הגלגלים" ("ג'נטים"). בדו"ח השמאי דואני הופיע חישוק גלגל קדמי שמאלי בלבד. את צורת החישוק ניתן גם לראות בצילום שמצורף לחוות הדעת האמור. הצד השמאלי הוא אכן הצד שניכרת בו פגיעה ברכב עקב התאונה. לעומת זאת, בדו"ח השמאי מילוא מופיעים (4) ג'נטים וכן כיסוי לג'נט. השמאי העיד שלא היו לרכב חישוקים מקוריים, ושואל ב"כ הנתבעת, ובצדק, מנין לו ידיעה זו. יש לציין כי השמאי התבונן בתמונה מס' 3ואמר כי החישוקים הם חישוקי מגנזיום "אני חושב", אך לא היה לו בטחון בכך. בענין זה לא שוכנעתי מדברי השמאי וגם שאר צילומי הרכב, ובהשוואה לדו"ח השמאי דואני, מביאים למסקנה כי ברכב שהוצג בפני מר מילוא היו החישוקים המקוריים של הרכב כפי שהיו בשעה שהתובע רכש אותו. חישוק אחד היה פגוע, והוא מופיע בדו"ח השמאי דואני. יצויין כי בדו"ח השמאות רשם מר מילוא רק כיסוי לג'נט אחד, על כך אמר שיתכן וטעה. מסקנתי היא אפוא שלא היה מקום לקבוע כי בנזקי הגניבה נכללו גם פרטי הג'נטים 746ש"ח וכן הכיסוי לג'נטים בסך -. 63ש"ח, סה"כ -. 809ש"ח.
הגלגלים המקוריים היו איפוא ברכב גם לאחר הגניבה, ואין הגיון בכך שגונב רכב יפרק גלגלים וירכיב במקומם אחרים. כך גם איני מקבל את ההנחה כי התובע או בנו, הרכיבו לרכב זה גלגלי מגנזיום לאחר הגניבה.
שאר הפריטים המופיעים בחוות הדעת של השמאי מקובלים ואיני מוצא מקום לדחותם. ההסברים שניתנו על ידו מניחים את הדעת ולא ראיתי סיבה לדחותם. חוות הדעת אכן נעשתה כשלושה חודשים לאחר הגניבה, אולם יש לזכור כי הנתבעת מס' 2סרבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בגין נזקי הגניבה משך זמן ממושך.
מכתבה של הנתבעת אל התובע מיום 12.10.93כשלושה חודשים לאחר הגניבה מצביע על כך שהנתבעת ניהלה חקירה מטעמה, ובהתאם לה הודיעה לתובע כי לא נמצא בסיס לתביעה וכי נסיבות המקרה "לא תואמות את המציאות האמיתית" - מכאן שרק במחצית חודש אוקטובר, יכול וצריך היה התובע לפנות לשמאי מטעמו, כדי לאמוד את הנזקים וזאת על מנת שיוכל לתבוע את המגיע לו עפ"י הפוליסה.
בנסיבות אלה ועל רקע זה ניתן, איפוא, להבין את האיחור בהכנת השמאות. מאידך, לא הוצג מטעם הנתבעת כל דו"ח של שמאות שנעשה מטעמה, אם נעשה, ומותר להניח שחומר בדיקה ביחס לרכב עצמו היה מצוי ברשותה, בין בצורה של דו"ח שמאות ובין בצורה אחרת.
.7ב"כ הנתבעים טוען כי אין במקרה הנדון כל ראיה חיצונית מלבד עדותם של התובע ובנו ניר - מכאן שסיפור הגניבה מבוסס על עדותם בלבד, לכן משזוהי עדות יחידה של נוגע בדבר ובהעדר סיוע, מבקש הוא לקבוע שהעדות אינה אמינה וכן גם בהסתמך על סעיף 54לפק' הראיות נוסח חדש. גם אם צריך לראות את עדות התובע ועדות בנו ניר כאחת, דהיינו כשתי עדויות שאמנם נפרדות הן, אולם אינן אלא עדות אחת הניזונה ממקור אחד, למרות שהיא באה מפי שתי פיות, הרי שאין מניעה מלפסוק גם על יסוד עדות יחידה. סעיף 54בנוסחו החדש בא לשנות בענין זה, וקובע עתה את חובת ההנמקה, דהיינו ביהמ"ש נדרש להסביר מה הניעו לפסוק על פי העדות היחידה, בהנחה שזו עדות שאין לה סיוע. במקרה שבפנינו גם אם אין לראות בהודעה למשטרה אודות הגניבה, ובהודעת המשטרה על דבר מציאת המכונית משום סיוע, כמו גם את העובדה שהרכב נמצא וניראו בו סימני נזק שלא היו בו ערב הגניבה, הרי שעלי להבהיר כי נתתי אמון בעדות התובע אודות ארוע מקרה הביטוח. עובדה זו ובתוספת לסימנים ולממצאים עובדתיים שמופיעים בדו"ח השמאי ובעדותו בדבר אביזרים ונזקים שהיו ברכב, מהווים תשתית מספיקה לפסוק על פי עדות יחידה במקרה זה.
את עדותם של התובע ובנו ניסה ב"כ הנתבעים לקעקע בחקירה הנגדית, אולם חרף סתירות אחדות, והתנהגות רשלנית ואי איכפתית מצידו של התובע ובנו, לא מצאתי לפסול את עדותו בענינים העיקריים. כך למשל התברר שהתובע ובנו לא דאגו לביטוח המכונית זמן ממושך, אף על פי שכנראה עשו בה שמוש לנסיעה - ועשיית הביטוח בתחילת יולי 1993נבעה רק מחששו של התובע לאור העובדה שבנו ניר נסע לאילת. התנהגותם היא במידה רבה חסרת אחריות ורשלנית, אולם לא יכלתי להסיק מכך שהתובע ובנו הם נוכלים ושקרנים, כפי שניסו להציגם במהלך המשפט.
ב"כ הנתבעים טען עוד כי לא הובא כל עד שראה את המכונית מיד לאחר הגניבה. יצויין כי השמאי מילוא רשם במפורש בחוות דעתו כי קיבל הצהרת המזמין על כי הרכב נגנב וכי אלמונים הסירו ממנו וגנבו מן הרכב אביזרים לפי הרשימה שבגוף חווה"ד. המומחה נחקר ארוכות בענין זה ואישר שקיבל את הפרטים מאת המבוטח התובע. לגבי חלק מן הפרטים מצא השמאי תימוכין וסימנים במקומות שבהם היו אביזרים, ולגבי חלק אחר קיבל את הצהרת המבוטח. מאידך לא הובאה ע"י הנתבעת כל ראיה אודות מצב הרכב לאחר מציאתו, גם לא מפי מומחה, שמאי או אדם אחר
מטעם המבטח, או חוקר מטעמו, שבודאי ראה את המכונית לאחר שנמצאה -
ושבעקבות ממצאיו הוחלט לדחות את תביעת המבוטח.
.8סיכומו של דבר, ארוע הגניבה אכן ארע כפי שתואר בתביעה. בגניבה זו נגרמו נזקים אחדים לרכב אולם התובע ניסה להרחיב את הנזקים ולכלול בהם נזקים שבחלקם היו ברכב אך אינם קשורים לארוע הגניבה. כך בענין המושבים, וכך בענין החישוקים. התובע ובנו התכוונו להוסיף לרכב תוספות שונות כדי לשפר את חזותו, כמו גם את ערכו, עד כדי ניסיון להשוותו לרכב מרמת גימור גבוהה יותר - רמה 3אולם לא סיימו את המלאכה. הם החלו בה בכך אין ספק. כך למשל ניתן היה להבחין כי הרכב היה צבוע בצבע אחד ואחיד לבן כאשר נפגע בתאונה ראה צילום בדו"ח דואני ואילו כאשר צולם ע"י השמאי מילוא, לאחר ארוע הגניבה, היה
הרכב צבוע בשני צבעים, חלק לבן וחלק כחול כהה או שחור. צביעה זו הינה אחד המאפיינים לרכב ברמת גימור גבוהה יותר כפי שהעיד ניר וינברג, בכך יש ראיה לפעולותו שבוצעו ברכב מאז רכישתו, במגמה לשפר את חזותו ולקדמו לרכב ברמה .3
לפני סיום ראויה לציון העובדה כי בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי התובע העלים עובדות ומסר עובדות כוזבות, לא נקט בהגנות המתחייבות והפר את תנאי הפוליסה, אולם חרף כל טענות אלה, לא ביטלה הנתבעת מס' 2את הפוליסה. תוקף הפוליסה שהוצאה היה מיום 8.7.93עד 30.6.94, וארוע הגניבה התרחש בחודש יולי .1993גם כאשר חקרה הנתבעת את הארוע ובאה למסקנה שהיא סבורה שהתובע רימה אותה ומסר לה הצהרות כוזבות, ולאחר שנשלחה לו ההודעה ת/6, בה נדחתה תביעתו, גם אז לא בוטלה הפוליסה. נהפוך הוא, מאחר והתובע פיגר בתשלום הפרמיות או חדל לשלמן, נתבע לתשלומן בביהמ"ש השלום בת"א. תביעה זו הוגשה לביהמ"ש בת"א ביום 22.6.95ובו נדרש התובע לשלם יתרות והפרשי הפרמיה, בסך -.102, 1ש"ח.
.9התוצאה מן האמור היא כי יש להפחית מסכום הנזקים שבדוח השמאי את הערכת
הנזקים של החישוקים והכסאות כלהלן:ו
סה"כ הערכת הנזק לפני מע"מ לפי דו"ח מילוא
ליום 26.11.93-.832, 18ש"ח
בניכוי הכסאות 871, 4+ 271, 4-.142, 9ש"ח
ובניכוי חישוקים וקישוט 63+ 746-. 09ש"ח
יתרת נזק -.881, 8ש"ח
התובע תבע גם תשלום הוצאת שכ"ט השמאי בשיעור -.015, 1ש"ח (ת/8). לענין זה קיימת מחלוקת אם הוצאות השמאות הן בגדר נזק או הוצאה לה זכאי הניזוק; לדעתי אין הצדקה לשלול מן התובע פיצוי בגין הוצאות שמאות כאשר מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח, לאחר שהמבטח דחה את תביעת המבוטח. אשר לנסיבות מקרה זה ובהתחשב בכך שמחצית השומה נמצאה בלתי רלבנטית למקרה הביטוח, אני מזכה את התובע בסכום של -. 500ש"ח בלבד.
מהסכום של -.381, 9ש"ח )500+881,8( יש לנכות את דמי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה, הסכום המופיע ברשימה שצורפה לכתב התביעה, הוא -.007, 2ש"ח. אולם מאחר ואין בפני נוסח מלא של תנאי הפוליסה, יערכו הצדדים את חישוב הסכום המשוערך שיש לנכות נכון ליום פסה"ד.
אם יזקקו לעזרת ביהמ"ש בחישוב זה, יהיו רשאים לפנות.
.10הנתבעת מס' 1היא סוכנת ביטוח, ולא קיימת כל עילה לחייבה בתשלום תגמול הביטוח. לפיכך, התביעה נגדה נדחית ללא צו להוצאות.
אשר לנתבעת מס' 2, הריני מחייבה לשלם לתובע סכום של -.381, 9ש"ח. בהתחשב
בנסיבות התביעה והתוצאה אליה הגעתי - אני קובע שהסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה
למדד מיום הגשת התביעה 28.12.93עד ליום פסה"ד, וריבית והפרשי הצמדה כחוק

מיום פסה"ד עד התשלום בפועל - מן הסכום הנ"ל ינוכו דמי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה. כמו כן תשלם הנתבעת 2לתובע הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסכום של -. 500, 1ש"ח בתוספת מע"מ. הסכום נכון ליום פסה"ד נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום פסה"ד עד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת רכב נכה

  2. גניבת רכב מונע

  3. ביום גניבת רכב

  4. עורך דין גניבת רכב

  5. גניבת רכב ממוסך

  6. גניבת רכב מליסינג

  7. גניבת רכב בנתניה

  8. עונש על גניבת רכב

  9. גזר דין גניבת רכב

  10. גניבת רכב ממגרש חניה

  11. מה העונש על גניבת רכב

  12. גניבת רכב נזקים עקיפים

  13. גניבת רכב ע''י שב''חים

  14. כסף מהביטוח על גניבת רכב

  15. ערעור פלילי על גניבת רכב

  16. ביטוח גניבת רכב מליסינג

  17. עונש על ניסיון גניבת רכב

  18. גניבת רכב מחניה ליד הבית

  19. ביטוח גניבת רכב - תאונות

  20. גניבת רכב ממגרש – אחריות חברת שמירה

  21. גניבת רכב - אזעקה לא תקינה

  22. ביטוח גניבת רכב משועבד לבנק

  23. הוכחת גניבת רכב לחברת הביטוח

  24. גניבת רכב במכון שטיפת מכוניות

  25. גניבת רכב שנקנה ממדינת ישראל

  26. הרשעה בעבירת ניסיון גניבת רכב

  27. תביעה נגד מנורה ביטוח גניבת רכב

  28. חברת הביטוח לא משלמת על גניבת רכב

  29. ביטוח גניבת רכב - מחירון יצחק לוי

  30. סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב

  31. ביטוח מקיף סובארו ג'סטי - גניבת רכב

  32. גניבת רכב זמן קצר לאחר תחילת הביטוח

  33. פיצוי על גניבת רכב נמוך ממחיר מחירון

  34. סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב

  35. תביעה נגד מושב - אחריות בגין גניבת רכב

  36. ניסיון לרמות חברת ביטוח - ביום גניבת רכב

  37. האם פציעה בזמן גניבת רכב מהווה תאונת דרכים

  38. חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה

  39. מדיניות ענישה מחמירה כלפי העבירות פריצה וגניבת רכבים

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון