דוח על מצב נפשי של יו''ר חברה לבקשת הרשות לניירות ערך

השאלות הצריכות הכרעה בערעורים הנדונים הן:נ האם בדין דרשה הרשות לרשות ניירות ערך מחברה דו"ח מיידי בדבר מצבו הנפשי של היו"ר לשעבר, לרבות נתונים על תקופת מחלתו והתפתחותה, וכן ציון העובדה שסניגורו של היו"ר לשעבר ביקש בהליך פלילי לעכב הליכים נגד מרשו, בהסתמך על הממצאים הרפואיים הללו שנכללו בחוות-דעת רפואית שהוגשו בהליך הפלילי. וכן, האם הרשות היתה רשאית לתקן את ההחלטה הראשונה על ידי החלפתה בהחלטה השנייה.

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוח על מצב נפשי של יו''ר חברה לבקשת הרשות לניירות ערך:

א. העובדות:נ
.1המערערת בשני הערעורים שהדיון בהם אוחד, היא חברה ציבורית, שניירות הערך שלה רשומים למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.
.2פלוני, שהינו בן 76 שנים, כיהן כנשיא המערערת וכחבר הדירקטוריון שלה.
הוא היה חבר בהנהלה המצומצמת של המערערת, שבה חברים בנו, שכיהן ועודנו מכהן כמנכ"ל של המערערת, ודירקטור מטעם הציבור. פלוני (להלן:ב היו"ר לשעבר) יצא לחופשת מחלה ביום 11.6.92, ופרש מהנהלת החברה ביום .31.12.92

.3בשנת 1990הוגש כתב-אישום נגד שמונה נאשמים שביניהם היו"ר לשעבר, בעבירה של שימוש במידע פנים בניגוד להוראות חוק ניירות ערך, תשכ"ח- 1968(להלן:ו החוק). סניגורו של יושב הראש לשעבר טען בהליך הפלילי הנ"ל, שמרשו אינו כשיר לעמוד למשפט פלילי בשל מחלתו. הוא הסתמך על חוות דעת רפואית מתאריך 19.5.92, שבה נאמר:נ
"מזה שנתיים וחצי שמו לב במשפחה לארועי בילבול והפרעות בזכרון...

בחודשיים האחרונים חלה הרעה בתמונה הבילבולית, נתווספה אגרסיביות

מילולית...".

בסיכום וחוות הדעת נאמר:ב
"מדובר במצב בילבולי מחריף בחודשיים האחרונים על רקע מחלה נפשית
קודמת והידרדרות איטית...סביר הוא דמנטיה סינילית מטיפוס אלצהיימר..."
לפי החלטתו של השופט בהליך הפלילי, נבדק יושב הראש לשעבר על ידי ד"ר זהר, הפסיכיאטר המחוזי של מחוז תל-אביב, במשרד הבריאות. בחוות הדעת מיום 10.9.92, שהגיש לבית המשפט, נאמר:ו
"בשנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית במצבו הנפשי הוא החל להיות
מבולבל לעיתים ובמיוחד בלטו הפרעות בזיכרון. לפני חצי שנה חלה

ירידה דרסטית במצבו..."
.4על סמך חוות הדעת הנ"ל דרשה רשות ניירות ערך (להלן:נ הרשות) הסבר מהמערערת, כיצד ייתכן שאדם במצבו של יושב הראש לשעבר, מכהן כנשיא וכחבר דירקטוריון של המערערת. בתגובה, הודיעה המערערת לרשות, שיושב הראש לשעבר יוצא לחופשת מחלה. כן הוגש על כך דו"ח מיידי.
.5בעקבות זאת, שלחה הרשות למערערת דרישה לפי סעיף 36(ה) לחוק, שעליה לפרסם דו"ח מיידי נוסף, שיכלול:ב
(1) היו"ר לשעבר יצא לחופשת מחלה לאור החמרה שחלה במצבו, עקב מחלה ממנה הוא סובל מזה זמן.
(2) סניגורו של היו"ר לשעבר אף ביקש, לאור מצבו, להעמיד את ההליכים נגדו במשפט, בו הואשם בעבירה לפי חוק ניירות ערך, וזאת, בהסתמך על חוות דעת רפואית שהגיש לבית המשפט.

(3) בית המשפט ציווה על עריכת בדיקה במתכונת הקבועה בחוק (להלן:ו

ההחלטה הראשונה).
.6המערערת הגישה ערעור לבית-משפט זה (בתיק ע"ש 872/92) על ההחלטה הראשונה.
במהלך הכנת תיק הערעור על ידי הרשות ובאי-כוחה (פרקליטת מחוז תל-אביב-אזרחי), החליטה הרשות, שאין די בדרישתה המופיעה בהחלטה הראשונה. היא שלחה דרישה נוספת אל המערערת, לפי סעיף 36(ה) לחוק - דרישה שבאה במקום ההחלטה הראשונה - להגשת דו"ח מיידי, אשר יכלול את הפרטים הבאים:נ
(1) במשפט פלילי בו מואשם היו"ר לשעבר בשימוש במידע פנים, עבירה לפי חוק ניירות ערך, ביקש סניגורו... להעמיד את ההליכים נגדו עקב מצבו הבריאותי.
(2) בקשה זו הסתמכה על חוות דעת רפואית מיום...שהוגשה מטעם היו"ר לשעבר, שלפיה הוא חולה, כנראה, במחלה "דמנטית סנילית" מטיפוס "אלצהיימר", ואינו יכול להיות אחראי לצרכיו ולמעשיו בשלב זה. כן נאמר בתיאור תולדות המחלה כי מזה שנתיים וחצי סובל היו"ר לשעבר מאירועי בילבול ומהפרעות בזיכרון וכי בחודשים האחרונים חלה הרעה במצבו זה והוא אף ביצע מספר פעולות לא אדקווטיות בשיפוט בחיי היום-יום.
(3) בעקבות בקשת סניגורו של היו"ר לשעבר הורה בית המשפט על בדיקתו של היו"ר לשעבר על ידי הפסיכיאטר המחוזי.
(לא אזכיר נקודות נוספות שבדרישה) (להלן:ב ההחלטה השנייה).
.7המערערת הגישה לבית-משפט זה ערעור על ההחלטה השנייה, בתיק ע"ש .1011/92

אלה הערעורים שלפניי, הנדונים כאחד.

ב. המחלוקת:ו
השאלות הצריכות הכרעה בערעורים הנדונים הן:נ האם בדין דרשה הרשות מהמערערת דו"ח מיידי בדבר מצבו הנפשי של היו"ר לשעבר, לרבות נתונים על תקופת מחלתו והתפתחותה, וכן ציון העובדה שסניגורו של היו"ר לשעבר ביקש בהליך פלילי לעכב הליכים נגד מרשו, בהסתמך על הממצאים הרפואיים הללו שנכללו בחוות-דעת רפואית שהוגשו בהליך הפלילי. וכן, האם הרשות היתה רשאית לתקן את ההחלטה הראשונה על ידי החלפתה בהחלטה השנייה.


ג. עמדות הצדדים:ב
המערערת סבורה, שהרשות לא היתה מוסמכת לקבל את ההחלטה השנייה לאחר שכבר החליטה לקבל את ההחלטה הראשונה באותו עניין, ולאחר שהמערערת ערערה לבית המשפט על ההחלטה הראשונה. הרשות מיצתה את סמכותה, באשר לתוכנו של הדו"ח המיידי, שהיא דורשת מהמערערת, בהחלטה הראשונה. לחלופין, הרשות עשתה שימוש לא סביר בסמכותה בשנותה את החלטתה מההחלטה הראשונה להחלטה השנייה.

לגוף ההחלטות טוענת המערערת, שבשתיהן חרגה הרשות מסמכותה לדרוש
דו"ח מיידי על עניין, שמידע אודותיו הוא חשוב למשקיע סביר השוקל קנייה או מכירה של נייר-ערך של החברה. הפרטים הרפואיים על מצבו הנפשי של היו"ר לשעבר, כפי שהם מופיעים בחוות-דעת רפואיות שהוגשו בהליך הפלילי, וכן העובדה שהסניגור של היו"ר לשעבר ביקש מבית המשפט להפסיק את ההליך הפלילי נגד מרשו, אינם מהותיים ואינם דרושים למשקיע סביר לצורך קנייה או מכירה של ניירות ערך של המערערת. אסור למערערת לפרסם נתונים אישיים כאלה על היו"ר לשעבר לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ולפי חוק לטיפול בחולי נפש.
המערערת מבקשת שבית-משפט יקבע ששתי ההחלטות נושא הערעורים בטלות, ולחלופין, שהן מבוטלות על ידי בית המשפט.
עמדת הרשות היא, שהיא היתה מוסמכת להחליט את ההחלטה הראשונה
במועדה ואת ההחלטה השנייה במועדה. המערערת לא פעלה על סמך ההחלטה הראשונה ולא שינתה את מצבה כתוצאה מההחלטה הראשונה. אין בהגשת הערעור על ההחלטה הראשונה כדי לגרוע מסמכותה של הרשות לשנות את החלטתה הראשונה ולהחליפה בהחלטה השנייה. הדבר נעשה למען אינטרס ציבורי, שיש להעדיפו על פני אינטרס של צד מעוניין בהחלטה קיימת, מה גם שבמקרה הנוכחי המערערת תוקפת גם את ההחלטה הראשונה.
היו"ר לשעבר כיהן כמנהל פעיל במערערת, וחברה בשליטתו קיבלה ממנה דמי ניהול בסך של כ-000, 20ש"ח לחודש, ובנוסף, רכב והוצאות החזקתו. עוד במרץ 1992חתם היו"ר לשעבר על דו"חות כספיים ואחרים בשם המערערת (על חלקם חתום גם בנו המנכ"ל). לכן, הפרטים על מחלתו ובקשתו לעכב הליך פלילי נגדו על סמך מחלתו, הם פרטים חשובים ומהותיים שיש להביאם לידיעת ציבור המשקיעים בניירות ערך של המערערת.
לדעת הרשות, ההחלטה השנייה היא סבירה; היא בתחום המומחיות של הרשות ואל לו לבית משפט להתערב בה.


ד. דיון:ו
.1בית המשפט העליון קבע בשני פסקי-דין (ע"א 1326/91, 1760[1] ובע"א 5320/90[2], בעמ' 837), שטיבו והיקפו של ערעור על החלטת ה"רשות" רחבים יותר מאשר מידת הביקורת הנקוטה בידי בג"צ. בית-משפט שלערעור מוסמך להחליט את אשר היה על "הרשות" להחליט מלכתחילה.
אכן, בית-משפט שלערעור לא ימהר להתערב בהחלטה עניינית וסבירה של
"הרשות", שהיא בתחום סמכותה של הרשות, כאשר השיקולים של הרשות היו שיקולים ראויים וסבירים, ובמיוחד כך כאשר מדובר בהחלטה שהיא בתחום המומחיות של "הרשות". אולם, הסמכות להתערב, לבטל או לשנות את החלטה של הרשות נמצאת בידי ערכאת הערעור בכל מקרה (ע"ש (ת"א) 1631/92[4]).
לפיכך, מוסמך בית-משפט זה להתערב, לבטל או לשנות את ההחלטות נושא הערעורים. ההחלטה, אם לעשות שימוש בסמכות זו, אם לאו, תתקבל, מטבע הדברים, לאחר בחינת כל אחת מההחלטות הנ"ל.
.2אדון תחילה בהחלטה השנייה, בה החמירה הרשות את דרישתה - לעומת הדרישה שבהחלטה הראשונה - בכך שדרשה גילוי רחב ומפורט יותר על מצבו הבריאותי של היו"ר לשעבר של החברה.
בע"א 433/80 [3] הבחין בית המשפט (מפי כבוד השופט בך) בין החלטה של רשות ציבורית שניתנה בחריגה מסמכות או החלטה שמקורה בטעות משרדית - שלגביהן, בדרך כלל, רשאית הרשות לחזור בה מההחלטה המוטעית ולתת החלטה אחרת במקומה -
לבין החלטה שגוייה של רשות ציבורית שהמשגה שבה הוא פרי של יישום מוטעה של המדיניות של אותה רשות, או פרי של טעות בשיקול דעת של הגורם המחליט. החלטה זו, בדרך כלל, הרשות אינה רשאית לשנות, ובמיוחד כאשר האזרח הספיק לפעול על פי ההחלטה המקורית (שם, 351-352).
הלכה זו מאזנת בין שני אינטרסים. האינטרס האחד, של האזרח המקבל החלטה של הרשות ורוצה וזכאי לדעת מהי ההחלטה הסופית בעניינו, על מנת שיוכל לפעול על פיה בביטחה ובידיעה שבכך עניינו הוסדר (עד כמה שהדברים קשורים לאותה החלטה), ושלא יוטרד באותו עניין על ידי החלטות נוספות, ואולי גם סותרות, של הרשות. האינטרס השני, הוא של הציבור, שמצד אחד האינטרס שלו זהה לאינטרס של האזרח שבעניינו ניתנה ההחלטה, אך מצד שני יש לו אינטרס שהחלטה בעניינו של הפרט לא תהיה על חשבון הציבור, ואם ניתנה החלטה שגוייה על ידי רשות ציבורית, יש לאפשר לרשות לתקן את המעוות.
המדיניות השיפוטית, המתירה תיקון החלטות מוטעות של רשות ציבורית כאשר

מקור הטעות הוא בחריגה מסמכות, או במירמה, או בטעות טכנית וכיו"ב, ואינה מתירה תיקון טעות, שעניינה שיקול דעת מוטעה, היא תוצאה של בחינת האינטרסים הללו.
במקרה הנדון, יש למיין את ההחלטה הראשונה כהחלטה שהופעל בה שיקול דעת מוטעה, לדעת "הרשות", ומשום כך הוציאה את ההחלטה השנייה.
אני סבור, שהרשות לא היתה רשאית להחליט את ההחלטה השנייה, בנסיבות העניין.
במסגרת הכנותיה של "הרשות" לדיון בערעור על ההחלטה הראשונה נפקחו עיניה לראות שההחלטה הראשונה היתה נוחה מדיי כלפי המערערת. היא החמירה את דרישתה בהחלטה השנייה, המתקנת.
לא זו בלבד, שלפי המיון הנ"ל לא היה מקום לשינוי ההחלטה הראשונה, משום שהטעות בה היתה, אליבא דהרשות עצמה, בהפעלת שיקול דעת מוטעה, אלא - ואין זה פחות מהותי בעיניי - אין להתיר לרשות ציבורית להכביד את עולה על האזרח, בהחלטה חדשה חמורה וקשה יותר לאזרח. במיוחד בעניין שתלוי ועומד בערעור לפני בית משפט, לאחר שזה ערער על החלטה קודמת של הרשות, באותו עניין, כשאין נסיבות מיוחדות וחריגות שיצדיקו זאת. אם בתי-משפט יתירו לרשות לנהוג כך, הם יפתחו פתח ללחצים פסולים מצד גופים ציבוריים על האזרח, שתכליתם למנוע הגשת ערעורים על החלטות של גופים אלה.
במקרה הנדון לא היו כל נסיבות מיוחדות וחריגות שהצדיקו את ההחלטה

השנייה.
הרשות טוענת, שהמערערת לא פעלה על פי ההחלטה הראשונה ולכן היא -
הרשות - היתה רשאית ליתן את ההחלטה השנייה, המתקנת. גם בכך טועה הרשות.
המערערת פעלה על סמך ההחלטה הראשונה. אמנם לא בדרך של ציות להחלטה, אלא בדרך של הגשת ערעור עליה.
לכן, אני קובע שלא היה מקום להחלטה השנייה, ואני מבטלה.
.3אין חולק, שסעיף 36(ה) לחוק חל על המערערת, בהיותה תאגיד שניירות ערך שלו נסחרים בבורסה. לכן, המערערת חייבת להגיש לרשות:נ "דו"ח מיידי על אירוע או עניין, אם לדעתם (של הרשות או של יו"ר הרשות או משנהו - י' ל') המידע אודותיו חשוב למשקיע סביר השוקל קנייה או מכירה של ניירות ערך של התאגיד או של חברת אם או חברת בת שלו".
השאלה היא, אם פרטי המחלה של היו"ר לשעבר של המערערת, התקופה ודרך
ההתפתחות של מחלתו, והעובדה שהיו"ר עשה שימוש במחלתו לצורך הפסקת הליך פלילי שהוגש נגדו, הם "מידע חשוב" למשקיע סביר כנ"ל. ואף אם כן - האם אין להעדיף את זכותו של הפרט לשמור על צנעתו ופרטיותו בעניינים שכאלה? בע"א 5320/90 [2], בעמ' 837, ניסח כבוד הנשיא שמגר את הכלל שיעזור לקבוע מהו מידע חשוב למשקיע סביר, כך:ב
"ככלל ניתן לומר, כי חובה זו תחול לגבי כל מידע, שהינו מהותי למשקיע סביר, ואשר אין מגבלה חוקית או מגבלה שבסבירות המצדיקות מניעת גילויו. אמת המידה של המהותיות (materiality) הינה זו השלטת במשפט האמריקאי, שם נקבע, כי למרות שאופיין של העובדות המהותיות (material facts) משתנה לאור נסיבותיו של כל מקרה נתון - ניתן להכליל ולומר, כי חובת הגילוי משתרעת על עובדה אשר לו המשקיע הסביר בניירות ערך היה יודע אודותיה, היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי את מכלול האינפורמציה שעל בסיסה יקבל החלטות הנוגעות להשקעה בניירות ערך בחברה הנוגעת לעניין..." על פעולת הרשות אמר כבוד הנשיא, בהמשך הדברים הנ"ל:ו "הרשות היא, כפי שצויין, גוף הפועל על פי דין, ועליה לפעול על כן בסבירות ובהגינות..." הרשות דרשה בהחלטה הראשונה, מהמערערת לכלול בדו"ח מיידי שעליה להגיש, לפי סעיף 36(ה) לחוק, שלושה סעיפים, הראשון, שהיו"ר לשעבר יצא לחופשת מחלה לאור החמרה שחלה במצבו עקב מחלה ממנה הוא סובל מזה זמן. השני, שסניגורו ביקש, לאור מצבו, להעמיד הליך פלילי שהוגש נגדו לפי חוק ניירות ערך, וזאת, בהתבסס על תעודה רפואית שהגיש לבית המשפט. הסעיף השלישי, שבית משפט (בהליך הפלילי - י' ל') ציווה על עריכת בדיקה במתכונת הקבועה בחוק.
אני חושש שדרישה זו - ועל אחת כמה וכמה הדרישה שהופיעה בהחלטה השנייה שפסלתי על הסף, מהנימוקים שבוארו לעיל - חורגת הן מבחינת הסבירות והן מבחינת ההגינות.
המערערת דיווחה לרשות ביום 11.6.92(בעקבות פנייה של הרשות אל המערערת), שהיו"ר לשעבר יצא לחופשת מחלה (נספח ד' בע"א 872/92). הרשות לא ביקשה מהמערערת להוסיף פרטים כמו: מועד היציאה לחופשה, התאריך ממנו ואילך נבצר מהיו"ר לשעבר לתפקד באופן אקטיבי במערערת, לא אלה הטרידו את הרשות. אותה הטריד, שהיו"ר לשעבר ביקש מבית המשפט בהליך פלילי להעמיד את ההליכים נגדו.
עניין זה אינו מידע חיוני או מידע מהותי, הדרוש למשקיע סביר לשם קבלת
החלטה בעסקיו בניירות הערך של המערערת. חשש גדול בליבי שלא שיקולים ענייניים היו לעיני הרשות בדרשתה זו. הפסקת הליך פלילי לפי סעיף 170לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כשלעצמה, אינה מעידה דבר על אופן הניהול של החברה המערערת, או על שווי מניותיה. ואם הרשות חפצה ב"אינאונדו" שיכול להשתמע מדיווח בקשר לבקשה שהוגשה בהליך הפלילי, זה מעשה פסול. עליי לציין, שאין כל הוכחה שמצבו הבריאותי של היו"ר לשעבר השפיע בצורה כלשהיא על ניירות הערך של החברה. בנסיבות אלה ההחלטה הראשונה לקתה בחוסר סבירות ובחוסר הגינות מצד הרשות.
אני פוסל ומבטל את הדרישה שבהחלטה הראשונה (וכך גם הייתי מחליט לגבי ההחלטה השנייה אילו הייתי דן בה לגופה), ככל שהדברים נוגעים לנסיבות הפסקתו של ההליך הפלילי.
נותרת הדרישה לדיווח משלים, מעבר לדיווח של המערערת שהיו"ר לשעבר יצא לחופשת מחלה, שהוא עשה כך לאור החמרה שחלה במצבו עקב מחלה ממנה הוא סובל מזה זמן.
אני משער שאילו זו היתה כל הדרישה, המערערת היתה מסכימה לדווח זאת, והערעור לא היה מוגש. אך בשלב זה, עליי לומר, שאין בתוספות שכזו כל נתון מהותי הדרוש למשקיע סביר. משקיע לא יוכל ללמוד מתוספת שכזו דבר שיתרום לו, באופן מהותי, לתהליך קבלת החלטות בקשר להשקעה בניירות ערך של המערערת.
פרסום כזה רק עלול לגרום לו למבוכה, על מה ולמה באה תוספת שכזו.
.4חוק ניירות ערך הקים את הרשות לניירות ערך על מנת שתשמור על ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך שהוצגו לרכישה לציבור. אחד מהאמצעים, שניתנו לפי החוק בידי הרשות לצורך מילוי תפקידה, הוא הסמכות לדרוש מתאגיד שהחוק חל עליו להגיש דו"ח מיידי לפי סעיף 36לחוק. אין זו סמכות בלתי מוגבלת. הרשות, בהיותה גוף ציבורי, חייבת להפעיל את סמכותה בסבירות ובהגינות. לצערי, איני יכול לומר, שבמקרה זה כך נהגה הרשות. היה עליה לשקול את זכות היו"ר לשעבר לפרטיות בענייני בריאותו, לא רק לפי חוק הגנת הפרטיות, אלא גם בהקשר לסעיף 15לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א- 1991(שלפיו נתבקשה חוות דעת פסיכיאטרית בהליך הפלילי), תוך התחשבות בסודיות שנקבעה בסעיף 42לאותו חוק. אף אם חובת הסודיות הזו אינה חלה על הרשות (מפני שהמידע לא הגיע לרשות או למערערת בקשר לביצוע חוק טיפול בחולי נפש), עדיין היתה הרשות חייבת להתחשב בזכות היו"ר לשעבר לסודיות בתחום זה.
הרשות דרשה מהמערערת לגלות פרטים על מחלתו של היו"ר לשעבר, שפרש מפעילות בחברה לפני כתשעה חודשים. אני תמה כיצד, לדעת הרשות, אמור היה מידע כזה להשפיע על שיקוליו של משקיע סביר בהווה או בעתיד בקבלת החלטות לקנות או למכור ניירות ערך של החברה. האירועים האישיים שקרו ליו"ר לשעבר עד לפני תשעה חודשים הם כמעט כ"שלג דאשתקד" מבחינת המשקיע העכשווי במסכת שיקוליו אם לקנות או למכור ניירות ערך של המערערת.
תשלום משכורת ליו"ר לשעבר בתקופת יציאתו לחופשת מחלה, שנמשכה שישה חודשים, אינו חריג שהצדיק את ההחלטה של הרשות. מה גם, כפי שקבעתי לעיל, לא היה בפרטים המבוקשים בדיווח כדי לתת בידי המשקיע הסביר מידע מהותי הדרוש לשם קבלת ההחלטה לקנות או למכור נייר ערך של המערערת.
.5לפיכך, הערעורים מתקבלים, ההחלטות של הרשות בשני הערעורים בטלות. הרשות תשלם למערערת הוצאות הערעורים, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 500, 7ש"ח, בצירוף מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון