קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לסיוע משפטי בגלל חוסר סיכוי: א. פתח דבר: בפני ערעור על החלטות הלשכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה" או "הלשכה"), מיום 17.08.09 ומיום 07.09.09, לפיהן הוחלט שלא להעניק למערער סיוע משפטי, מחמת חוסר סיכוי משפטי, לפי סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הסיוע המשפטי"). ב. רקע עובדתי: 1. ביום 16.02.97 הגיש המערער תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד יחזקאל בגים ואח' (ת.א. 10014/96 בבית המשפט המחוזי בחיפה), ע"ס של 1,035,000 ₪ בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונה שאירעה בחצר מפעל סולתם בע"מ כאשר מלגזה של המפעל פגעה בו. 2. המערער היה מיוצג בתביעה האמורה ע"י עו"ד מרדכי ריבק (להלן: "עו"ד ריבק"). 3. ביום 16.03.03 ניתן פסק הדין אשר אימץ את הסכמת הצדדים באשר לגובה הנזק שהועמד על סך של 120,000 ₪ וחייב את הנתבעים לשלם את הנזק בחלקים שווים ביניהם, זאת לאחר שהצדדים הסכימו, כי ביהמ"ש יתן פסק דין, בשאלת החבות, על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ולפי סעיף 4ג לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. 4. ביום 30.04.09 פנה המערער למשיבה בבקשה לקבלת סיוע משפטי לצורך הגשת תביעת נזיקין בעילה של רשלנות מקצועית כנגד עו"ד ריבק, אשר ייצג אותו בתביעת הנזיקין כאמור. בבקשתו טען המערער, כי כשנתיים לאחר מתן פסק הדין נודע לו כי עו"ד ריבק ייצג בעבר את הנתבעת מס' 4 (חב' הביטוח מגדל) בתיקים שונים. עובדה זו יחד עם העובדה כי עו"ד ריבק סירב לקבל את הצעת כב' השופטת ב. גילאור לפשרה בסכום של 300,000 ₪ כשנה עובר למתן פסק הדין. כל אלה לימדו, [לטענת המערער] כי עו"ד ריבק פעל בניגוד לכללי האתיקה, ובניגוד לעניינו. 5. לאחר פגישה עם המערער, לרבות עיון במסמכים שצירף לבקשה, הודיעה המשיבה למערער במכתבה מיום 17.08.09, כי החליטה לדחות את בקשתו לקבלת סיוע משפטי, בשל חוסר סיכוי משפטי. 6. לבקשתו של המערער, ולאחר שנשלח לו המכתב הדוחה את בקשתו לקבלת סיוע משפטי, שבה עו"ד הנאא מסאלחה, מטעם הסיוע המשפטי, ופגשה במערער, ושמעה טענותיו בשנית. אולם, לא מצאה בדבריו כל טענה חדשה שיש בה כדי לשנות החלטת המשיבה לדחות בקשתו לסיוע משפטי בשל חוסר סיכוי משפטי. מכתב דחייה נוסף נשלח למערער ביום 07.09.09. 7. החלטת המשיבה, הינה נשוא ערעור זה. ג. טענות הצדדים: המערער טוען: 1. עו"ד ריבק הפר את חובתו המקצועית והאתית כלפיו שעה שלא מצא לנכון ליידע אותו אודות יחסיו עם חב' הביטוח. לפיכך, שגתה המשיבה עת דחתה את בקשתו לסיוע משפטי בטענה, כי לא מצאה בסיס להוכיח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי עו"ד ריבק ביצע כלפי המערער עוולת רשלנות והפר את החובה המוטלת עליו. 2. עוד טען המערער כי, המשיבה שגתה כאשר קבעה כי לא נמצאה כל ראיה באשר לקיומה של הצעת פשרה גבוהה יותר מזו שהושגה בסופו של יום בפסק הדין. לכל ידוע כי הצעת ביהמ"ש לסילוק התביעה על דרך הפשרה אינה נרשמת בפרוטוקול, אלא מועלית בעל פה בלבד בד"כ. טענות המשיבה: 1. לאחר שבחנה את החומר שהוצג ע"י המערער, לרבות פרוטוקולי הדיון, לא מצאה כל ממש בטענתו של המערער כי עו"ד ריבק פעל מתוך ניגוד עניינים ומשוא פנים, ו/או כי התרשל בייצוג המערער. 2. עוד טוענת המשיבה כי לא נמצאה ראיה כלשהי ואף לא ראשית ראיה היכולה להצביע על הצעת פשרה שהוצעה למערער בסכום של 300,000 ₪, כטענת המערער. 3. כך גם, טוענת המשיבה כי מצאה תימוכין להעדר ניגוד עניינים של עו"ד ריבק, ביחס למערער במספר החלטות שניתנו ע"י ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בישראל אשר דחתה את טענותיו של המערער בעניין זה. ד. דיון והכרעה: סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 קובע: "ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות, ורשאי הוא להורות שיופסק שירות שהוחל בו וכי המבקש יחזיר הוצאות שהוציאה הלשכה על שירות שנתנה, הכל כפי שנקבע בתקנות". מכאן, אנו למדים כי בנוסף על בחינת מצבו הכלכלי, של הפונה בבקשה לסיוע, חייב ראש הלשכה לבחון את סיכויי ההליך על מנת שלא ימצאו משאביה המוגבלים של הלשכה לסיוע משפטי מבוזבזים בהליכי סרק. בחינת המקרה הנדון מלמדת, כי בצדק דחתה הלשכה את בקשתו של המערער לסיוע משפטי, מהנימוקים שנומקו על ידה. טענתו של המערער לפיה עו"ד ריבק פעל בניגוד עניינים כאשר ייצג את חברת הביטוח מגדל במקביל לייצוגו בתביעת נזיקין, בה הייתה חב' ביטוח מגדל אחת הנתבעות, דינה להידחות. המערער התלונן כנגד עו"ד ריבק בפני מוסדות לשכת עורכי הדין, תלונותיו נבחנו ע"י הועד המרכזי שאימץ את החלטתה של ועדת האתיקה אשר קבעה כי יש לגנוז את התלונה הואיל והייצוג נבדק ונמצא ראוי ונמצא כי לא היה ניגוד עניינים בפועל. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין דנה בתלונת המערער שלוש פעמים והחליטה לגנוז אותה. זאת ועוד, מרכזת ועדת האתיקה עיינה לעומק בתיק שהציג המערער ואף העבירה מסקנותיה לעיון יו"ר ועדת האתיקה, אולם לא נמצאה עילה להביא את תלונתו לדיון נוסף, או לבקש תגובה נוספת מעו"ד ריבק, על כן הוחלט לגנוז את תלונת המערער. עוד קבעה ועדת האתיקה במכתבה מיום 18.12.08, כי: "גם אם נכונים דבריך כי עו"ד ריבק לא עדכן אותך בהצעת הפשרה שהוצעה לו, הרי אין בכך עבירה אתית. לפיכך, לא נמצא צורך לבקש את תגובת הנילון". בנוסף, סברה ועדת האתיקה כי: "הפורום הנאות לבחינת טענות התרשלות מצד עורך דין הוא בית המשפט... מובן, כי ועדת האתיקה אינה יכולה לחסום את דרכך להגשת תביעה משפטית נגד הנילון, אולם, כפי שנמסר לך בעבר, לדעת הוועדה, הנילון לא התרשל בייצוגך". נמצאים אנו למדים, כי ועדת האתיקה בחנה ביסודיות את תלונות המערער, והגיעה למסקנה חד משמעית כי עו"ד ריבק לא פעל בניגוד אינטרסים. טענת המערער לפיה עו"ד ריבק התרשל בכך שסירב להצעת הפשרה בסכום של כ-300,000 ₪ שהוצעה ע"י כב' השופטת ב. גילאור במהלך המשפט, דינה להידחות, באשר לא נמצאו לה כל תימוכין. בחנתי את כל הנספחים שצורפו להודעת הערעור לרבות פרוטוקולי הדיון מבית המשפט המחוזי בחיפה שבו נדונה תביעת הנזיקין של המערער, ולא מצאתי כל תימוכין לטענת המערער לפיה כב' השופטת ב. גילאור הציע הצעת פשרה כטענתו. ה. התוצאה לאור כל האמור, לא מצאתי פגם כלשהוא בהחלטת הלשכה לסיוע משפטי, לדחות את בקשת המערער לסיוע משפטי בשל העדר סיכוי משפטי. ההחלטה נכונה, ראויה ובדין נדחתה. סוף דבר, הערעור נדחה. למרות מצבו הכלכלי של המערער אני סבורה שמקרה זה מחייב הטלת הוצאות. לפיכך, אני מחייבת המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ ומע"מ כחוק. סיוע משפטי