דחיית בקשה לפתיחת עוסק מורשה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה כתנאי לפתיחת עוסק מורשה / פתיחת עוסק מורשה לאדם עם תיק פלילי / דחיית בקשה לפתיחת עוסק מורשה: 1. מהות הערעור ערעורו של המערער הוגדר בכותרת "ערעור דחוף על החלטת רשות המיסים". הערעור מתייחס, למעשה, להחלטת המשיב אשר דחתה את בקשתו של המערער לפתוח תיק עוסק מורשה במע"מ. במכתבו של המשיב מיום 6.6.10, במענה לבקשתו של המערער, נדחתה הבקשה ונאמר כי כדי לפתוח תיק במע"מ על המערער להניח את דעתו של המשיב כי הוא מקים עסק. זאת על פי הוראות סעיף 52 (ב) לחוק מע"מ תשל"ו - 1995 (להלן:"החוק"). מאחר והמערער איננו מסביר איזה עסק ברצונו להקים, מי יהיו הלקוחות ואת אופי העסק, הרי שהמערער לא הניח את דעתו של המשיב כי ברצונו להקים עסק ועל כן אין המשיב רושם אותו במע"מ כעוסק בשלב זה. עוד נקבע, כי מאחר והורשע בעבר על פי סעיף 117 ב' לחוק, הוא נדרש להמציא ערבויות בגובה החוב, סכום של כ- 467,000 ₪ טרם רישומו במע"מ. בסופו של המכתב נאמר כי לאחר המצאת ערבויות והסבר על אופי העסק, יבוצע הרישום במע"מ כעוסק. בערעור טען המערער כי הוא הורשע בגין עבירות מע"מ היה בעונש מאסר ושילם את חובו לחברה. רשויות מע"מ אינן מתחשבות בעובדה כי ריצה את העונש ואין הן מאפשרות לו לפתוח דף חדש ולעבוד כאזרח הגון. לדבריו, שלטונות מע"מ ממשיכים להציק לו בגין הטענה שיש לו חוב מס, ואפילו את האופנוע שלו עיקלו. לאחר מכן ציין המערער, וזו למעשה השאלה שבמחלוקת, כי פנה למע"מ על מנת שיפתחו לו תיק עוסק מורשה ונאמר לו כי הוא צריך לתת ערבויות. אין לו כל מקור להצגת ערבויות שכן רק יצא מבית סוהר, אין לו איפה לישון והוא ישן ואוכל בחוץ. אין המערער רוצה לעבוד בצורה בלתי חוקית ללא פתיחת תיק מע"מ, שכן פעולה מעין זו תפעיל את עונש המאסר על תנאי. המשיב איננו מוכן לפתוח תיק במע"מ מבלי שימשיך לעקל את ההכנסות. המערער טען כי מעשיו של המשיב נוגדים את חוב יסוד חופש העיסוק. עוד נאמר כי בפסק הדין שבמסגרתו הורשע בעבירות על החוק כתוב שלא יענישו אותו בקנס, ולכן אין מקום לביצוע עיקולים על ידי המשיב. יש לציין כי המערער הגיש אף בקשה לפטור מאגרה, בקשה אשר נענתה על ידי כב' השופט חגי ברנר ביום 20.9.10. בגין מצבו הכלכלי הקשה של המערער. במסגרת ההליכים שהתנהלו, בין היתר בקשה להקדמת הדיון אשר נענתה על ידי כב' הנשיאה השופטת ברלינר, ביקש המערער גם לעכב את פעולות הגבייה אשר נעשות נגדו. יש להבהיר כי פעולות גבייה אלה בגין החוב נשוא פסק הדין על פיו הורשע, אינן חלק מההליך שבפניי. 2. תשובת המשיב המשיב חזר ופירט את הטיעונים אשר נרשמו במכתבו של המשיב כאמור לעיל. המשיב הבהיר כי מאחר והמערער הורשע על פי סעיף 117 ב' לחוק, הרי שבהתאם לסעיף 52 (ד) לחוק הוא נדרש להמציא ערבויות בגובה חובו למע"מ. כתב האישום אשר הוגשה כנגד המערער כלל, בין היתר, עבירות של אי ניהול פנקסי חשבונות, אי הגשת דוחות ואי רישום תקבולים. עוד הורשע המערער בעבירה של שימוש במרמה בתחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס. כפי שעולה מפסק הדין, ניהל המערער במשך שנה תמימה כמעט, עסק מצליח אשר לא היה רשום אצל רשויות המס, גרף את הכנסותיו ונמנע מלדווח את החובות המינימאליים הקבועים בחוק. במהלך אותה שנה לא הוגש ולו דוח תקופתי אחד לרשויות המע"מ. נכון להיום, עומד סכום החוב של המערער למשיב על סך שלמעלה מ- 470,000 ₪, והחוב הוא חוב סופי ובר גבייה. עובדות אלה מהוות בסיס לדרישתו של המשיב להפקדת ערובה כתנאי לרישומו של המערער כעוסק. מטרת סעיף 52 (ד) לחוק היא, בין היתר, מניעת יצירת חובות חדשים. המערער מסרב לשלם את חובותיו למשיב, ואף הורשע בגין חובות אלה בפסק דין פלילי וחלוט. המערער סבור כי משריצה את עונשו בבית הכלא, הוא שילם את חובו לחברה ואין הוא חייב יותר לשלם דבר למשיב. לדברי המשיב, ההליך הפלילי איננו בא במקום ההליך האזרחי. משלא הגיש המערער דוחות קבע המשיב את חובו של המערער בקביעת מס, אשר התבססה על חקירה ובדיקה, עדויות צילומים ותצפיות במקום העסק נשוא כתב אישום. קביעת מס זו עומדת בעינה. עוד נאמר, כי המערער לא פירט דבר באשר לאופי העסק שברצונו להקים ולכן לא הניח את דעתו של המשיב כי הוא מקים עסק. אין בסירוב לרשום את המערער כעוסק מורשה משום פגיעה בחופש העסק. התיק נקבע לדיון ונדחה פעם אחת בגין שביתת הפרקליטים. במועד הנוסף שנקבע קיימתי את הדיון בהעדר המשיב ושמעתי את טיעוניו של המערער. 3. דיון והחלטה א. שיקול דעתו של המשיב סעיף 52 (ב) לחוק קובע: "אדם שהוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהוא מקים עסק, רשאי להירשם כעוסק ומשנרשם דינו כעוסק לכל דבר ועניין" אין ספק כי על מנת להניח את דעתו של המנהל כי בכוונתו של אדם כלשהו להקים עסק, עליו ליתן פירוט באשר למהות העסק אשר ברצונו להקים, מי יהיו הלקוחות ומה הם מקורות המימון. כפי שנאמר בתשובת המשיב, הרי שכל מה שנאמר על ידי המערער הוא שבכוונתו להקים עסק של שליחויות וכי הוא מתכוון ל"גלגל מיליארדים". עמדה זו של המערער, על פיה אין בכוונתו למסור מידע כלשהו באשר לעסק שברצונו להקים, התבטאה ביתר שאת בדיון שבפניי. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון טען המערער "אני אחליט לבד איזה עסק אפתח וזה עניין שלי עם איזה אנשים אני אעבוד". בנסיבות אלה, יש לקבל את עמדת המשיב כי המערער לא הניח את דעתו, בדרך כלשהי, כי ברצונו להקים עסק. כל עוד לא ימסור המערער פרטים מלאים, בין היתר, בעניין סוג העסק והלקוחות - אין כל מניעה לרישומו של המערער כעוסק מורשה. סעיף 52 (ד) לחוק קובע "המנהל רשאי לדרוש ערובות להנחת דעתו מאדם המבקש להירשם כעוסק, כמלכ"ר או כמוסד כספי, לפי העניין כתנאי לרישומו כאמור, אם הורשע אותו אדם בחמש השנים שלפני המועד שבו הגיש בקשה לרישום לפי סעיף זה בפסק דין חלוט בעבירה לפי סעיפים 117 (א) (3) (5) או (6) ולא שילם את חוב המס נשוא כתב האישום, או שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה על פי סעיף 117 (ב)...". אין ספק כי המערער הורשע על פי סעיפים 117 (א) (7) (4) (6) (12) והן על פי סעיפים 117 (ב) (2) (8). אין גם מחלוקת כי המערער לא שילם את חוב המס נשוא כתב האישום. מגזר הדין עולה כי המערער הפעיל בשנת 2002, יחד עם נאשם נוסף, חניון לכלי רכב בחוף מציצים בת"א. המערער לא ניהל ספר תשלומים ותקבולים, לא רשם את התקבולים מלקוחות ורכישות מספקים, לא דיווח לרשויות המע"מ, לא העביר את המס המגיע ממנו, וכל זאת בעורמה ובתחבולה בכוונה להתחמק מתשלום המס. המערער הודה בעבירות כתב האישום והורשע על סמך הודאתו. בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הוא המערער שבפניי, ולטענה כי המערער מחוסר כל אמצעי מחייה. עם זאת, ציין בית משפט כי בהעדר רישומים ופינקסים הערוכים כחוק, אין בידי המאשימה לקבוע אפילו בקירוב מה היקף הכספים שמנע הנאשם מלהעביר לרשויות המס. לכן, הסכום הנקוב בכתב האישום הוא בסך 250,000 ₪ לפחות. אין כל מקום לטענתו של המערער, כי משריצה את עונשו הרי ששילם את חובו הן לחברה והן לשלטונות המס, וכי אין עתה מקום להליכי הגבייה המתנהלים נגדו. יש לחזור ולציין כי טענותיו של המערער באשר לעיקול האופנוע אינן נשוא הדיון שבפניי. אולם, בכל מקרה יש להבהיר שאין לקבל את טיעונו שאין חוב בגזר הדין. גזר הדין מפרט את החוב לשלטונות המס ואין כל קשר בין חוב זה לבין הטלת עונש המאסר של 8 חודשי מאסר בפועל, אשר הוטלו על המערער תוך ציון העובדה כי יש להתייחס למי ששולחים ידם לקופה הציבורית כאל מי שגוזלים ושודדים כספים לא להם. מקובלת עלי עמדת המשיב כי אין קשר בין החוב האזרחי לבין העונש שהוטל על המערער בהליך הפלילי. לאור כל האמור לעיל, אין ספק כי רשאי היה המשיב לדרוש מהמערער ערובה כתנאי לרישומו כעוסק מורשה. עם זאת, בנסיבות המקרה שבפניי, משהתבררו טענותיו של המערער באשר למצבו הכספי במסגרת הבקשה לפטור מאגרה, הרי שהטלת חובה להפקיד ערובה בגין סכום החוב אותו חייב המערער למשיב - יש בה כדי למנוע באופן ברור וודאי את רישומו כעוסק, היה ויעמוד המערער בדרישות הפירוט כלפי המשיב כבסיס להפעלת שיקול הדעת מחדש. לכן, אינני רואה מקום לדרישת הערובה במקרה הנוכחי, מבלי שיהיה בקביעה זו כדי למנוע את פעולות הגבייה המתבצעות על ידי המשיב בגין חוב המס הקיים. ב. טענת המערער באשר להגבלת חופש העיסוק נקבע כי סירוב לרשום עוסק, תוך הפעלת שיקולים ראויים, אינו מהווה כשלעצמו משום הגבלה על חופש העיסוק ולכן דינה של טענה זו להידחות. ראה לעניין זה ע"ש 1552/05 אבו מודיען נ' מנהל מכס ומע"מ והאסמכתאות המופיעות שם. 4. סיכום התוצאה היא כי לאור סירובו של המערער למסור פרטים באשר לעסק אשר בכוונתו להקים, צדק המשיב בהחלטתו שלא לרשום את המערער כעוסק. אין מקום, בנסיבותיו האישיות של המערער שבפניי, לאור ראיות בדבר מצבו הכלכלי - לדרוש הפקדת ערובה כתנאי לרישום וזאת מבלי לפגוע בפעולות הגבייה המתבצעות על ידי המשיב בגין החוב הקיים. אין צו להוצאות. עוסק מורשה