דחיית בקשת עובד מועמד לפיטורים לצאת לשנת שבתון

האם רשאית ועדת ההשתלמויות והנהלת הגוף לדחות בקשת עובד לצאת לשבתון מן הטעם שהוא מועמד לפיטורים? הנשיא (גולדברג): .1עניין זה בא לפנינו בשניה במצוות בית-המשפט העליון בשבתו בבית-משפט גבוה לצדק (בג"צ 585/86[1] אשר החזיר אלינו את הדין על מנת שנבחן מחדש את זכאותה של המשיבה (להלן - גב' שריירמן) לשבתון מהמערערת (להלן המדינה). .2העובדות הצריכות לענייננו פורטו בפסק-הדין הראשון דב"ע מו/89- 3[2]. .5בית-דין זה (דב"ע מו/89- 3[2] הנ"ל) קיבל את הערעור, בקבעו, בהסתמכו בעיקר על הלכת קלר [3] (דב"ע לז/131-3), כי זכות השבתון נמנית על "הזכויות הנילוות", וכי לעובד הזכות לצאת לשבתון כל עוד שוררים בין הצדדים יחסי עובדמעביד, ושעה שפיטורי העובד המועמד לפיטורים עומדים על הפרק משיקולים רלבנטיים ובתום לב (דהיינו, לענייננו, שלא להתחמק מחובת הענקת השבתון) אין כל פסול בהחלטת ועדת ההשתלמות של המדינה.. .6הגב' שריירמן עתרה לבג"צ וזה קבע, כי "לכאורה שונתה התשתית העובדתית שנדונה בפרשת קלר [3] מהתשתית העובדתית שבמקרה שלפנינו", וכי סעיף 10לתקנון ההשתלמות החל על הצדדים להליך זה (ואשר הפירוש שניתן לו על-ידינו היווה את אחד הנימוקים לפסק-הדין הקודם) עניינו אך בדחיית יציאתו של העובד לשבתון ו"אין להעלות ממנו - אף על דרך פרשנות מרחיבה - שעל יסודו רשאי המעביד לסרב לעובד את זכות השבתון שלו מן הטעם שהוא עומד לפני פיטורים" (שם [1]). .7בית-המשפט העליון החזיר אלינו את הדיון לאור הפרשנות שנתן לסעיף 10 לתקנון, וכן לאור האמור במסמך "הבהרות ותוספות" לתקנון השבתון שעניינו העברת זכויות שבתון מהמדינה למוסדות מחקר והשכלה גבוהה שאליהם יועבר עובד המדינה; כמו כן נשאלה השאלה, האם רשאית המדינה, מחוץ לסעיף 10לתקנון, "לשקול שיקולים הקשורים באפשרות פיטוריה של העותרת (גב' שריירמן) בעתיד, והאם קנתה לה העותרת זכות מוקנית לשבתון, כשהגישה את בקשתה לשבתון בעוד היא עובדת". בית-המשפט העליון הדגיש, כי "אין אנו מחווים דעתנו - ולו אף ברמז - לגבי התוצאה המתבקשת מהדיון המחודש בבית-הדין הארצי". .8הצדדים טענו בשלב זה של הדין את טענותיהם בכתב. .9נבחן, איפוא, מחדש את זכותה של הגב' שריירמן לשבתון. לצורך פסק-דין זה בלבד נתעלם מפסק-הדין בפרשת קלר [3] ונסיק מסקנותינו מתקנון השבתון החל על עובדי המחקר במדינה, לרבות הזכאות להעברת זכויות שבתון מהמדינה למוסדות מחקר והשכלה גבוהה. .10עיון בתקנון השבתון בשלמותו (אשר מרבית סעיפיו הרלבנטיים צוטטו במלואם בפסק-הדין הראשון) מראה כי משך כל תקופת השבתון נמשכים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. זאת ניתן ללמוד בעיקר מסעיף 11שבו (המחייב את העובד לחזור לעבודתו אחרי תום השבתון לשנה לפחות אלא אם פוטר); מסעיף 14הקובע כי "תקופת השבתון תהיה מוכרת כתקופת שירות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום הפרשת המעסיק לביטוח הלאומי ולמס מקביל. כולל הפרשה לקרן השתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקצובת הבראה ונופש"; מסעיף 15הקובע תחילת צבירה חדשה של זכות שבתון עם שובו של העובד משבתון; ומסעיף 6למסמך שהוגש בבג"צ ולא הוגש בשעתו לבית-הדין זה, שכותרתו "בהמשך לתקנון השבתון להלן מספר הבהרות ותוספות" והקובע כי "תקופת השבתון נושאת זכות לגמלאות". .11סיכום האמור לעיל מביא למסקנה, כי כל עוד מצוי העובד בשבתון - נמשכים יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. על זכותו של מעביד לפטר עובד כל עוד הוא פועל בתום לב, ובהתאם למגבלות המוטלות על כוחו זה של המעביד מכוח חוק, הסם קיבוצי, הסדר אישי או אחר, אין צורך להרחיב את הדיבור (ראה דב"ע מו/13- 4[4], בע' 194; עתירה נגד פסק-דין זה נדחתה: בג"צ 90/86[5]. .12קבלת גרסת גב' שריירמן, על-פיה אין המדינה רשאית לשקול את עובדת פיטוריה הצפויים בין שיקוליה אם לאשר את היציאה לשבתון אם לאו, פירושה כפייתם של יחסי עובד-מעביד על הצדדים לתקופת השבתון. כפיה כזאת עומדת בניגוד לסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ולהלכה הפסוקה. .13נבחן, איפוא, אם מגביל "תקנון השבתון" את זכות הפיטורים. הפכנו בתקנון והפכנו בו, ולא מצאנו בו כל הגבלה כאמור; בהיות הגב' שריירמן עובדת מדינה, עיינו אף בסעיפים הרלבנטיים בתקשי"ר, ואף בהם לא מצאנו הגבלה מעין זו. .14ומכאן לשאלה שלפנינו - הרשאית ועדת ההשתלמויות והנהלת הגוף לדחות בקשת עובד לצאת לשבתון מן הטעם שהוא מועמד לפיטורים? במלים אחרות - האם "הזכאות" שבסעיף 3לתקנון לצאת לשבתון, אחרי שירות רצוף של 4שנים מראשית הצבירה היא אוטומטית, מבלי שיהיה להנהלת הגוף זכות למנעה, למעט דחייתה לפי סעיף 10, בהתאם לפירוש שניתן לו על-ידי בית-המשפט העליון. התשובה לשאלה מצויה בסעיף 9ועדת ההשתלמויות מעבירה את בקשת העובד להנהלת הגוף. וה"אישור" ניתן על-ידי הנהלתו. במקרה שלפנינו - ועדת ההשתלמויות היא זו ששקלה את הבקשה לאור מטרת השבתון. וכפי שפורש בסעיף 1ד' לתקנון. .15ועדת ההשתלמויות צריכה לדון בבקשה ל"שבתון", ומהו שבתון? על כך עונה הגדרתו שנביאה במלואה: "שבתון - השתלמות, התמחות, הוראה במוסדות אקדמיים, או עבודת מחקר של העובד בארץ או בחו"ל, בשטח עבודתו או בשטחים קרובים לו, או בשטחים בהם עוסק או מתכוון לעסוק הגוף, או כל פעולה אחרת שתתרום לקידומו המקצועי של העובד ושתאפשר על-ידי הנהלת הגוף". מההגדרה עולה. שלא רק העובד נהנה מהשבתון, אלא גם מעבידו. לכן הוגבלה הזכות האמורה "לשטח עבודתו או שטחים הקרובים לו, או בשטחים בהם עוסק או מתכוון לעסוק הגוף". אשר לפעולה אחרת שתתרום ל"קידומו המקצועי של העובד" - אין ליתן לדיבור "קידומו המקצועי" משמעות המתייחסת רק לעובד עצמו, אלא משמעות ב"הקשר התעשייתי", דהיינו קידומו המקצועי במשרד או ביחידה בה הוא עובד; גם אם תאמר קידום מקצועי גרידא, במובנו הצר - קריאת ההגדרה וההסכם בשלמותו מביאה למסקנה, כי גם על המעביד להפיק תועלת מאותה השתלמות. .16האמור לעיל מביאנו למסקנה, כי רשאית היתה ועדת ההשתלמויות להביא בחשבון את עובדת היות הגב' שריירמן מועמדת לפיטורים; אם ימומשו הפיטורים - לא תפיק היחידה כל תועלת מאותה השתלמות, ותצא מטרת ההשתלמות, לפחות מבחינתו של המעביד, מסוכלת. כמו כן יוגבל כוחו של המעביד לפטר את העובד. אך אם לא ימומשו הפיטורים מסיבה זו או אחרת - יוכל העובד לחדש בקשתו לשנת שבתון שנה לאחר מכן, ואזי יהיו צבירתו וזכויותיו גדולים יותר. .17לטענת הגב' שריירמן כי השבתון היא "זכות נלווית", ואין להעלות על הדעת שהעובד יאבדה אם יפוטר מעבודתו, הרי שכל זכות נלווית היא חלק מתנאי העבודה. היא שרירה וקיימת כל עוד נמשכים יחסי עובד-מעביד, וחדלה עם הפסקתם. מקום שרצה המחוקק, או רצו הצדדים, לאפשר "פדיון" לאותה זכות - קבעו כך מפורשות (סעיף 13לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, ובתקשי"ר) - פיצוי על אי-ניצול ימי מחלה מכוח הסכמים קיבוציים מחייבים). בכל מקרה אחר, משלא נקבה זכות זאת מפורשות - חזקה שאינה קיימת. .18אם תיטען הטענה, כי מנסחי התקנון לא נתנו דעתם ל"אבדן הזכות", הרי שדינה של הטענה להידחות. סעיף 4למסמך ה"הבהרות והתוספות" קובע: "זכויות שבתון וצבירת שבתון תועברנה לזכות החוקר לכל מוסד למחקר והשכלה גבוהה אליה יעבור, וזאת אך ורק במידה שהן קיימות במוסד שאליו עבר החוקר, ובמידה שתינתן הסכמת אותו מוסד". כלומר: אם יעבוד החוקר לעבוד במוסד שבו קיימת זכות שבתון, ואותו מוסד יהיה מוכן לקבל מהמדינה את זכויותיו של העובד - תהיה המדינה חייבת להעביר את אותן זכויות, ללא כל שיקול דעת מצידה. משנתנו מנסחי התקנון דעתם לזכויות שבתון שלא נוצלו, והגבילו את המשכיותם רק לתנאים שנקבעו, אין בית-הדין רשאי להוסיף עליהם או לגרוע מהם. .19אשר ל"זכות" השבתון כזכות אבסולוטית: זכות זו לצאת לשבתון מוגבלת על-ידי זכותו של הצד שכנגד לפטר, את העובד במגבלות שנמנו. נראה לנו כי הזכות, או הכוח, לפטר, הנגזרים מהכלל שאין לכפות יחסי עובדמעביד, גוברים על הזכות ה"אבסולוטית" לשבתון, מה עוד שמצאנו, כפי שפורט לעיל, שאין הזכות "אבסולוטית" כלל ועיקר. .20הגב' שריירמן ביקשה מבית-הדין האזורי פסק-דין המצהיר שהיא זכאית לצאת "מייד" לשבתון, ובא-כוחה ביקש בסיכומיו בבית-הדין האזורי להצהיר שהיא זכאית לצאת לאותו שבתון בעוד 3- 2חודשים (סעיף 8לפסק-דינו של בית-הדין האזורי). בית-הדין האזורי קבע, כי "תקופת השבתון תתחיל מייד, ביום 30.1.1986, כלומר יומיים לפני כניסת הפיטורים לתוקפם"; הוסיף וקבע בית-הדין האזורי, כי פיטורי הגב' שריירמן היו בדין. לא מצאנו סמכות שבדין "לדחות" מועד כניסתם לתוקף של פיטורים. הפיטורים, אם היו בדין, תופסים ומחייבים, ובית-הדין לא יחיה את יחסי העובד-מעביד ששררו בין הצדדים, או יאריכם. .21גב' שריירמן מנסה להיתלות בפסק-הדין בעניין ד"ר בניאל (דב"ע לה/89-3, לא פורסם; בג"צ 886/79[6]), אך אין הנדון דומה לראיה, בהיות התשתית העובדתית בין שני המקדים שונה לחלוטין. די אם נציין, כי בעניין ד"ר בניאל "הגורם הממונה עליו בחברה - "יו"ר הדירקטוריון - כפה (ההדגשה במקור) עליו שלא לנצל את זכותו לחופשת שבתון" (שם [6], בע' 695). .22נוסיף ונדגיש, כי מסקנותינו מבוססות על עובדותיו של מקרה זה, שבו החל תהליך הפיטורים עת רבה לפני שהגישה הגב' שריירמן את בקשתה לצאת לשבתון, וכי החלטת ועדת ההשתלמויות קיימה את דיוניה והחליטה את החלטתה בטרם מוצה תהליך הבירור בתביעה לפיטוריה בוועדה הפריטטית, דהיינו לאחר קיום ישיבת הוועדה המחוזית ובטרם התקיימה ישיבת הוועדה המרכזית. .23מכל האמור עולה, כי אנו שבים ומקבלים את ערעורה של המדינה על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, וזאת מכל הטעמים שפורטו לעיל. אין צו להוצאות בערעור זה.שבתוןשנת שבתוןפיטורים