דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה עצמית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה עצמית: .1התובעת הינה בעלת רכב מ.ר. 07-812-88, מתוצרת דייהטסו, דגם אפלאוז, שנת ייצור .1991רכב זה נרכש על ידה (מאת מר וליד זעאתרה) ביום .25.7.92התובעת רכשה פוליסה לביטוח מקיף עבור הרכב דלעיל מעת הנתבעת. ביום 23.8.92, שעה שנהג (לפי הטענה) אבי - התובעת ברכב, אירעה לו תאונת דרכים בעטייה ניזוק חלקו הקדמי של הרכב. בהיות התאונה "תאונה עצמית", פנתה התובעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, הנתבעת דחתה דרישה זו. התובעת הגישה תובענה לפי סדר דין מקוצר נגד הנתבעת בה תבעה תשלום תגמולי ביטוח בסך של 634, 14ש"ח. לנתבעת ניתנה (בהסכמה) רשות להתגונן מפני התובענה (המ' 1113/93) ותצהירה הפך כתב הגנה. .2הגנת הנתבעת היא כי עקב חקירות ובדיקות שערכה, נסתבר לה כי מקרה הביטוח הנטען כלל לא אירע. אכן, הרכב היה מעורב בתאונה חודש וחצי לערך לפני רכישתו בידי התובעת, אלא שנזקי הרכב כלל לא תוקנו והרכב נמכר על ידי בעליו הקודם (מר זעאתרה) במצבו הניזוק. מבחינה משפטית ועל פי מיטב הבנתי, טענת הנתבעת מיוסדת על סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, הקובע לאמור: "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל." .3השאלה המרכזית היא אם אמנם עלה בידי התובעת להוכיח (על פי מאזן ההסתברות) את התרחשותו של מקרה הביטוח - שאז תהא זכאית לתגמולי הביטוח בהתאם להוראות הפוליסה - או שמא לא צלחה משימתה. אין צריך לומר כי בשיקלולן של הראיות שהובאו בפניי, יינתן משקל לראיות הנתבעת. כבר כאן המקום לציין כי אכן ראיות הנתבעת מטילות צל כבד על גרסת התביעה, ודי לי שאקבעי כי כפות המאזניים נותרו מעויינות, כדי לחרוך את גורל התובענה לשבט. .4מטעם התובעת הובאו ארבעה עדים, והם: התובעת עצמה, אביה - מר ג'ורג' חורי, מר כמאל מחאג'נה - אשר תיקן (לפי הנטען) את הרכב לאחר התאונה (מיום 4.7.92), מר ג'אד מנסור - שמאי שערך חוות דעת ביחס לנזקי התאונה (הנטענת) מיום .23.8.92 הנתבעת הביאה לעדות את מר יפתח דגן - אשר תצהירו (מטעם הנתבעת) משמש כתב הגנה, מר רפי ברוך - מנהל מדור תביעות רכב בדולב חברה לביטוח בע"מ, ומר משה בוקבוזה - שמאי, שערך את חוות הדעת נ/.6 איש מן הצדדים לא הביא כעד מטעמו את מר וליד זעאתרה, בעליו הקודם של הרכב, ואת השמאי באסם חכים אשר ערך את חוות הדעת נ/ 4(ביחס לתאונה מיום 23.7.92), אם כי חוות הדעת קובלת כמוצג בלא כל הסתייגות. אי הבאת עד זה או אחר, לעתים נודעת להנפקות ואדרש לכך, במידת הצורך, בהמשך. .5העדרות המרכזית - מטעם התובעת, הייתה עדותו של אביה - מר ג'ורג' ח'ורי (עת/4). עדותו זו שלשה ראשים לה. האחד: פעולתו של מר ח'ורי כשליח התובעת לרכישת הרכב מאת מר זעאתרה; השני: נהיגתו (הנטענת) ברכב עובר להתרחשות התאונה שגרמה לנזק נשוא התביעה; השלישי: תיקונו (הנטען) של הרכב לאחר התאונה, שכן העד הוא בעל מוסך בנצרת עילית. אעבור עתה לבחינת עדותו של מר ח'ורי בכל אחד משלשת הראשים האמורים. .6(א) כאמור בתצהירו (המשמש עדות בחקירה ראשית) ייצג מר ח'ורי את התובעת בעיסקת רכישת הרכב ממר זעאתרה. הייתה זו עיסקה של חליפין תוך הוספת תשלום למר זעאתרה, אשר מכר רכב מסוג דייהטסו אפלאוז וקיבל - בתמורה - רכב מסוג פיאט אונו וכן כסף מזומן. גרסת העד היא כי רכש את הרכב תוך אמונה כנה שאין ברכב פגם כלשהו ושלא היה מעורב בתאונה בעבר. העד אמר כי ניתן "אימון מלא" בדברי המוכר (סעיף 3(א) לתצהיר). (ב) בחקירתו הנגדית בעניין זה נסתבר כי העד לא הכיר את המוכר עובר לעיסקה דנן (שנקשרה ביום 25.7.92) (עמ' 6שורה 29; עמ' 7שורה 4). חיזוק נוסף לחוסר ההיכרות המוקדמת בין העד ומר זעאתרה מצוי בכך שהעד אמר: "את האפלאוס מצאתי בדרך, בשולי הכביש היה עליו שלט למכירה" (עמ' 6שורות 28). (ג) בנסיבות אלו, לא ידעתי מדוע ייחס העד מהימנות ואמינות מוחלטים במר זעאתרה, ביחס לכך שהרכב לא היה מעורב בתאונה כלשהי בעבר ושאינו פגום. עצם פגישתם האקראית בעטייה של הרכישה, אינה גורם בגינו יש לייחס מהימנות ואמינות. יתר על כן: כזכור גרסת העד היית כי רכש את הרכב מתוך אמונה כנה שאין ברכב כל פגם ושלא היה מעורב בתאונה. העד רשאי אמנם ליתן אמור במר זעאתרה חרף כך שאין כל היכרות מוקדמת ביניהם. ברם, לא עלה בידו להצביע על כך שהאמונה היתה כנה. העד לא הצביע על גורם לכשהו ממנו יעלה שמבחינה אובייקטיבית היה לו יסוד לרחוש אמון כך ומלא בדברי מר זעאתרה, מה גם שגרסת העד הייתה כי כלל לא בדק את הרכב עובר לרכישתו. כזכור, נעשתה הבדיקה מאוחר יותר, מספר ימים לאחר קשירת העיסקה ביניהם. מכאן מסקנתי כי אפילו פעל העד כשליח של בתו - התובעת - לרכישת הרכב, הרי שהאמון שיש ליתן בעדותו מפוקפק הוא בשל גרסתו בדבר האמון העוור שנתן במר זעאתרה וכן בשל העובדה שלאחר שנתגלה לו התאונה (שהוסתר ממנו בידי מר זעאתרה) לא ראה הוא לנכון לבוא בטרונייה כלשהי אל מר זעאתרה ושלא לדבר על דרישה להשבת חלק מכספי התמורה ששלם לו העד ראו: עמ' 7שורה 14ושורה .25 .7נסיבות התרחשות התאונה, מיום 23.8.92, אף הן מוזרות כלשהו. גרסת העד הייתה כי בנסעו ביום 23.8.92בכפר יפיע בשעה 00: 22הסתנוור מרכב שנסע מולו סטה לשוליים והתנגש בעץ (עמ' 8שורות 9-10; 12; 23-24). מעניין לציין כי הן בהודעתו לנתבעת אודות האירוע (נ/2, מיום 24.8.92) והן בעדותו בחקירה ראשית (סעיף 4(ב) לתצהיר העד), לא נזכר דבר וחצי דבר באשר לסינוור. הגרסה דשם הינה שתוך כדי נסיון למנוע תאונה חזיתית עם רכב שנסע מול רכב העד, סטה העד ימינה והתנגש בעצים שהיו בשולי הדרך. .8העד המשיך ואמר כי כ- 45דקות לאחר התאונה הגיע גרר אשר העביר את הרכב למוסך בנצרת עילית. לא ברור כיצד הוזמן רכב הגרירה (גרר שירן): האם לפתע נזדמן למקום או שמא הוזמן בידי העד ואם כן - באיזה אופן נעשה הדבר. יתר על כן, הוגרר כלל לא הוזמן למתן עדות בפניי בתיק זה כדי לאמת את דבר הגרירה הנטען, חרף כך שלדעתי היה מקום (וצורך) לזמנו כאמור במיוחד כאשר התאונה הייתה תאונה עצמית ללא כל עדים. הימנעות זו מהבאת ראיות, נודע לה משקל ראייתי לחובת הנמנע. .9העד אף תיקן, לדבריו, את הרכב לאחר התאונה. תמיכה לדבריו נמצאת בחשבוניות התיקון ת/ .4לעניין זה, אין נודעת משמעות כלשהי - פרט לסוגיית גובה הנזק. .10נוסף על עדות מר ח'ורי, נשמעה בפניי עדותו - החשובה - של מר כמאל מחאג'נה. עד זה הוא בעל מוסך בכפר יפיע. מעדותו עולה כי בשלהי חודש יולי 92' (וליתר דיוק: ביום 20.7.92) הוציא הוא את החשבונית ת/1, אשר מעידה על תיקון הרכב עקב התאונה שאירעה לו שעה שהיה בבעלותו של מר זעאתרה. חקירתו הנגדית של העד מצביעה על כך שהפועלים העובדים במוסך שבבעלותו, הם שביצעו את עבודות התיקון ואילו העד רכש את חלקי החילוף בהם היה צורך לשם התיקון. עדות זו הינה עדות ישירה לתיקון הרכב לאחר התאונה. עדות זו - המהימנה עליי, אף לא נתסרה באופן כלשהי בידי הנתבעת (פרט לחוות הדעת נ/6, אשר המסקנה המתבקשת ממנה - ואליה עוד אדרש בהמשך - היא שהרכב לא תוקן לאחר התאונה הראשונה). .11חיזוק נוסף לטענה כי הרכב אכן תוקן לאחר התאונה הראשונה הביאה דווקא הנתבעת. לאחר התאונה הקודמת נערכה חוות דעת של מומחה - השמאי באסם חכים - בה כלולה הן הערכת הנזק והן הערכת ירידת הערך. בעמ' 3רישא לחוות דעת זו (נ/4), מצינו לאמור: "לאחר גמר התיקונים נתבקשנו לבדוק ולקבוע ירידת ערך מסחרית למכונית הנדונה. עקב תאונת דרכים שאירעה בתאריך .4.7.92 בבדיקתינו נוכחנו בסימני תיקונים המעידים כי המכונית הנ"ל אכן עברה תאונה קשה בחלקה הקדמי ..." (ההדגשות - שלי מ' י') אכן, מלכתחילה הוזמן השמאי חכים להחקר על חוות דעתו, אלא שבהמשך ויתר ב"כ התובעת על החקירה והסכים לקבלת חוות הדעת נ/ 4בלא סייג. ב"כ הנתבעת הודיע כי ישקול, חרף זאת, את זימון השמאי חכים למתן עדות, אלא שבפועל לא זומן השמאי ולא נחקר. חוות דעתו עומדת איפוא על רגליה שלה מבלי שנסתר האמור בה. דברי השמאי חכים בחוות דעתו, שהובאו לעיל, מלמדים חד משמעית על כך שהרכב תוקן בעקבות התאונה מיום 4.7.92, שלא כגרסת הנתבעת. הנתבעת היא זו שראתה לנכון להדגיש את חוות הדעת, במהלך עדותו של מר רפי ברוך (עה/2- מנהל מדור תביעות רכב בדולב חברה לביטוח בע"מ). מה שיש לייחס משקל לחובת הנתבעת בהגשת הראייה אשר חותרת תחת גרסתה (אם כי ייאמר שיפה נהגה היא עת הגישה את הראייה וניסתה להתמודד עימה, תחת העלמתה מעיני התובעת ובית המשפט). .12הנתבעת טענה בסיכומיה כי חוות הדעת נ/ 4שהוגשה מטעמה, אין בה כדי לקשור את הנתבעת בתוכן חוות הדעת. כל עניינה היה - כנטען - בהצגת התמונות שצולמו ע"י השמאי חכים, כהוכחה למצבו של הרכב לאחר התאונה מיום .4.7.92 הנתבעת הודיעה בסיכומיה כי אינה מבקשת ליתן אמון כלשהו בדברי השמאי חכים בחוות דעתו הנ"ל. .13איני רואה עין בעין עם הנתבעת את מצב העניינים דלעיל. בעת הגשתו של המוצג נ/ 4לא הובא כל סייג מחלק זה או אחר שלה. אילו הייתה הנתבעת מסתייגת מחלק פלוני של נ/4, או מבקשת להציג אך חלק מן המוצג, הייתה נתמנה שעת הכושר לתובעת לשקול הגשת החלק הנותר של חוות הדעת, או לנקוט צעדים להסרת ההסתייגות. כך, למשל, הייתה התובעת יכולה לעמוד על דעתה לזמן את השמאי חכים למסירת עדות אודות חוות דעתו. ברם, נוכח קבלת חוות הדעת כחטיבה אחרת, הסיר ב"כ התובעת את התנגדותו להצגתה ווויתר על העדת השמאי חכים (עמ' 23לפרוטוקול) ובהתאם לכך החלטתי לקבל את חוות הדעת בלא סייג (עמ' 24לפרוטוקול). עתה, משהודיעה הנתבעת בסיכומיה כי כל עניינה הוא אך בתצלומים שערך השמאי חכים וכי אין היא מבקשת ליתן אמון בתוכן חוות דעתו, אין התובעת יכולה לזמן את מר חכים לעדות, לשון אחר: קבלת עמדת הנתבעת באשר למוצג נ/4, תקפה בעליל את התובעת. מטעם זה אין לשעות לטענות הנתבעת. זאת ועוד: בעל דין המציג לראייה מסמך כלשהו מטעמו בעת הבאת ראיותיו, איננו יכול - לאחר מכן - לעתור לכך שבית המשפט יתעלם, למעשה, מאותו מוצג. בעניין זה יש ללמוד גזירה שווה מן ההלכה המשמיעה כי בעל דין נתפס על האמור בכתב טענותיו ולא יותר לו להתכחש לאמור בכתב הטענות. .14הראייה המרכזית שהביאה הנתבעת, מצוייה בחוות הדעת נ/6, אשר נערכה על ידי מר בוקובזא. חוות דעת זו כוללת השוואתן של התמונות שצולמו בידי השמאי מר חכים (שנספחו לנ/4) עם התמונות שצולמו בידי מר מנסור (שנספחו לת/2). לשון אחר: השמאי מר בוקובזא השווה את תצלומי הנזק שנגרם לרכב בתאונה מיום 23.4.92, ומסקנתו מן ההשוואה הייתה כי הנזקים המתוארים בחוות הדעת ת/3, הינם אותם נזקים שתוארו בחוות הדעת נ/.4 שיטת ההשוואה אותה נקט השמאי מר בוקובזא הייתה השוואת עשר פגיעותב שתי סדרות הצלומים, מהן עולה מסקנה בדבר דמיון - אם לא זהות - בין הנזקים ומסקנה זו חייבה את התוצאה (הנטענת) לפיה הרכב כלל לא תוקן עקב התאונה מיום .4.7.92 .15העיון בתצלומים שצורפו לחוות הדעת נ/ 6אכן מעלה שקיים דמיון בין הנזקים לתאונה מיום 4.7.92לבין אלו שנגרמו בתאונה מיום .23.8.92 יושם נא לב כי הכנף השמאלית הקדמית אשר מופיעה כפגיעה בתצלומים נשוא נ/4, שלמה היא לחלוטין בתצלומים נשוא ת/.3 .16חוות הדעת נ/6, אכן מעלה ספק באשר לתובענה דנן. עם זאת, וחרף הכרסום שהיא יוצרת בראיות התובעת, אין לומר כי חוות דעת זו היא חזות הכל. חוות הדעת עומדת לפחות מול נ/ 4הכולל עדות מפורשת - שלא זו בלבד שהנתבעת היא שהביאתה, אלא שעדות זו אף לא נעשה נסיון ממשי לקעקעה בחקירת השמאי חכים - כי לאחר התאונה מיום 4.7.92תוקן הרכב. אכן, שתי ראיות אלו - נ/ 4ו- נ/ 6מכחישות האחת את רעותה. נ/ 6מביאה לכך שכפות המאזניים כמעט מתאזנות זו מול זו, אך נוטות הן לעבר התובעת, במובן זה שהתרשמותי הינה שהתובעת הוכיחה את גרסתה, במשמעות מאזן ההסתברות, כדי %.51 .17נזקה של התובעת לא נשנה במחלוקת בסיכומי הצדדים. נזק זה משתקף בחוות דעתו של השמאי ג'אד מנסור (ת/2) והוא עולה כדי 858, 11ש"ח. לכך יש להוסיף הוצאות גרירת הרכב, בסך 70ש"ג (ראו ת/3). התובעת הוסיפה ותבעה סך של ש"ח בגין השבתת הרכב, אלא שנתעלם הימנה שנזק זה כלל אינו מכוסה בפוליסת הביטוח, מה גם שהתבועת לא הבהירה בעדותה כי ניזוקה באופן כלשהו עקב ההשבתה. מלוא נזקה של התובעת, ליום חוות הדעת ת/ 2(15.9.92) עולה כדי 928, 11ש"ח. מסכום זה, יש להפחית השתתפות עצמית בדך של 634ש"ח כקבוע בפוליסת הביטוח (סתם הנכון ליום 28.7.92). .18לפיכך אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 928, 11ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 15.9.92ואילך עד יום התשלום בפועל, בהפחתת 634ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 28.7.92ואילך עד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות המשפט (היינו: 277, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 10.5.93ואילך עד יום התשלום בפועל, וכן 247ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 27.3.95ואילך עד יום התשלום בפועל), ושכ"ט עו"ד בסך 000, 3ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ואילך עד יום התשלום בפועל. פוליסהתאונה עצמיתכיסוי ביטוחי