דחיית תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים בפקק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים: .1לטענת התובע, ביום 21.10.1996 הוא היה מעורב בתאונת דרכים, בה נפגע בגופו. הנתבעת - היא חברת הביטוח שביטחה, לפי הטענה, את המכונית בה נפגע התובע, הכחישה כי אירוע התאונה התרחש; לחילופין היא הכחישה, כי התובע נפגע בגופו כלשהו, ואם נפגע - פגיעתו היתה קלה ביותר, עד כי אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו. מכל מקום כפרה הנתבעת בקיומו של כיסוי ביטוחי לנזקים הנטענים של התובע; היא הזמינה את התובע להוכיח את קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף, ובכלל זה רשיון נהיגה תקף. על כל אלה היא הוסיפה וטענה, כי בעת שהתרחשה התאונה, אם התרחשה, הסיע התובע עובדים בשכר, ועל כן נשללת זכותו לפיצוי על פי תנאי הפוליסה. .2התובע, יליד .1.1.1969הוא העיד לעצמו במשפטו. מסתבר מעדותו, כי הוא מתגורר בכפר מנדא, עיסוקו בעת שארעה התאונה הנטענת - טייח. הוא עבד אז כטייח אצל אחד - אנואר חמוד שמו, באתר עבודה בנתניה. ביום 21.10.96החליטו התובע ואדם נוסף שעבד עימו אצל אותו מעביד ובאותו אתר עבודה - לפוש קמעא בתל אביב. האדם הנוסף - בלאל עסלה שמו והוא מתגורר בעראבה. מר עסלה העיד כעד תביעה מס' .2אנו נכנה אותו להלן - עסלה. השניים החליטו ליסוע תחילה לאתר העבודה החדש שבנתניה (לאחר שסיימו כטענתם לעבוד באתר אחר יום קודם לכן, ואף הוא בנתניה), לשים שם את כלי העבודה שנטלו עימם מן האתר הקודם, ומשם להמשיך לתל אביב, לשם בילוי. .3לתובע - דוד ושמו וליד. וליד זה נתן, כך עדות התובע, את מכוניתו לתובע, על מנת שזו תשמש אותו לנסיעותיו, בעיקר למקום עבודתו וחזרה. התובע העיד, כי לעיתים היה הוא לוקח את המכונית, ולעיתים עסלה היה לוקחה, ושניהם יחד היו נוסעים לעבודתם וחזרה. ביום שקדם לתאונה היתה המכונית ברשותו של העד עסלה. ביום התאונה, יום ב' בשבוע, בשעה 6.00לערך, הגיע עסלה לביתו של התובע על מנת לאוספו. הוא הגיע עם המכונית, ועימו שני פועלים נוספים שעבדו אצל אותו מעביד ואף הם התגוררו בעראבה. השניים התחלפו בנהיגה. התובע נהג את המכונית מכאן ואילך. .4אחרי שעברו את חדרה לכיוון נתניה אירעה "תאונת שרשרת". המכונית שנסעה אחרי מכוניתו של התובע נפגעה מאחוריה על ידי משאית שלא הספיקה לבלום. המכונית שנסעה אחרי התובע נהדפה למכוניתו הוא ופגעה בה. התאונה ארעה בשעה .7.00 משטרה הגיעה למקום התאונה. התובע נותר במקומו, עד כי הגיע אמבולנס ופינה אותו לבית חולים. הוא נפגע, לטענתו, בעורפו ובגבו התחתון. שלושת הנוסעים האחרים במכונית לא נפגעו כלל בתאונה. הם המשיכו לביתם או לעבודתם. .5כאמור, מטעם התובע העיד העד עסלה. מעדותו עולה, כי באיזור התאונה הם נתקלו ב"פקק" של מכוניות. כל המכוניות שנסעו לפניהם בלמו לפתע, וכך עשה גם התובע, אלא שמשאית שנסעה מאחוריהם לא הספיקה לבלום ופגעה במכוניתם. העד סיפר, כי "אולי יש קצת מכה מקדימה" - משמע, כי הם פגעו במכונית שלפניהם (ע' 8לפרוטוקול). הוא העיד, כי הרכב בו נסעו - "נגרם לו קצת נזק מאחורה" (שם). הוא המשיך וסיפר, כי לאחר התאונה פונה התובע באמבולנס, ואילו הוא ושני הפועלים האחרים המשיכו בנסיעה באותה המכונית למקום העבודה בנתניה, עסלה שם את כלי העבודה באתר בנתניה והמשיך לביתו שבעראבה. העד עסלה אישר, כי ביום שלפני התאונה וביום שלאחריה הוא עבד אצל המעביד אנואר (ע' 9לפרוטוקול). .6עדויותיהם של שני עדי התביעה עשו עלי רושם שלילי ביותר. באופן מיוחד התרשמתי באורח שלילי מעדותו של התובע. הוא הותיר בי רושם של מניפולטור, שיאמר בבית המשפט ככל שיצטרך על מנת לזכות בתביעתו לפיצויים, על נזק גוף שלא ארע לו. .7מפיו של התובע שמענו, כי לעיתים היה זה הוא שהסיע את העובדים (את עסלה ועובדים אחרים) ולעיתים היה עסלה אוסף את התובע ומסיעו לעבודה (כפי שארע, לטענת שני העדים, ביום האירוע). השתכנעתי, כי שני עדים אלה בחרו להעיד כך, הואיל וחששו, כי גירסה לפיה התובע הסיע את העובדים באופן קבוע יהא בה כדי לשלול את זכותו של התובע לפיצוי בשל טענת הנתבעת להסעה בשכר. ראשית אומר, כי אין זה סביר, כי דודו של התובע יתן לעסלה מכפר עראבה רכב, בו יוכל ליסוע ככל שירצה ולאן שירצה. ראה עדות העד עסלה לענין זה, ע' 10לפרוטוקול, שם הוא מספר: "אני יכול לקחת את האוטו וללכת לאיפה שאני רוצה." שנית, עדותו של העד עאסלה איננה מתיישבת עם הסיפור שסיפר לחוקר מטעם חברת הביטוח. עדותו זו נאמרה באופן ספונטני, בלא שהעד יודע כי הוא מוקלט. כוחה הראייתי, על כן, רב. לחוקר הביטוח סיפר העד, כי התובע היה זה שנהג להסיע אותו ואת העובדים האחרים של המעביד אנואר למקום עבודתם וחזרה. וכאשר התובע לא יכול היה להסיעם - היה הדוד וליד מסיעם במקומו. ראה התמליל של שיחת החוקר עם העד עסלה (נ/3): "ש. הוא (התובע - א.א.) בא ממנדא לפה? ת. כן, הוא היה לוקח אותנו כל בוקר. ש. כל יום? ת. כן." ובהמשך השיחה (נ/3): "ש. ומי בא לאסוף אותך? ת. היינו אותו דבר, היה בא לקחת אותי מהבית. ש. מי? ת. לפעמים נסים לפעמים דוד שלו." .8זאת ועוד, על מנת להרחיק עצמם מטענתה של הנתבעת כאילו הסיע התובע עובדים בשכר הם בחרו לספר סיפור, שאיננו מתיישב עם המציאות. אנו יודעים, כי ביום א' (היום שקדם לתאונה) הם עבדו באתר העבודה בנתניה (כך העיד העד עסלה; התובע לא זכר אם עבד יום לפני התאונה). והנה הם בוחרים ליסוע לבילוי בעיר תל אביב בשעות הבוקר המוקדמות. עדות זו איננה מתיישבת עם שעות הבילוי בכל מקום, ודאי לא בתל אביב; הגירסה איננה מתיישבת עם היום בשבוע בו נטען כי נסעו לעבוד (יום ב'); הגירסה אינה מתיישבת עם כך, שהם הסיעו עוד שני עובדים לאותו אתר עבודה, שברור כי אלו לא נסעו איתם לאותו "בילוי". נהיר, כי גירסה מופרכת זו לא באה אלא כדי להרחיק עצמם מן הטענה להסעה בשכר. לבסוף אפנה לדבריו של העד עסלה לחוקר הביטוח (התמליל נ/3) שם הוא אומר: "זה היה בדרך לעבודה". את עדותם של שני עדי התביעה יש לראות על רקע זה. מי שבוחר שלא להיצמד לאמירת אמת בעניין כה טריוויאלי, עד כי לא יבחל בעדות אבסורדית ככל שתהא מדוע יתן בית המשפט אימון בחלקים אחרים של עדותו? .9בתשובותיו לשאלון שהופנה אליו הצהיר התובע על שתי תאונות בלבד שבהן נפגע עובר לתאונה. בחקירתו הנגדית העיד, כי לאחר התאונה לא היה מעורב בכל תאונה שהיא. והנה מחקירתו הנגדית וממסמכים רפואיים שהגישה הנתבעת נסתבר, כי האיש נפגע באינספור תאונות, ועליהן הגיש תביעות לגורמים שונים. הדברים עולים מן החומר הרפואי נ/ .1אמנה להלן רשימה חלקית בלבד (!!) מפגיעותיו אלה של התובע: בשנת 1982נפגע התובע בשתי ידיו; בשנת 1992הוא נחתך בידו בעת שעבד כטבח ב"ניר עציון"; גם בשנת 1995הוא נחתך בידו בעבודתו במטבח; ביום 28.1.1995התיצב התובע בבית החולים האנגלי בנצרת וטען כי נפגע; ביום 30.1.95הגיע התובע לבית חולים וטען כי היה מעורב בתאונת דרכים; ביום 18.4.95התובע נפל בעבודה ונפגע באורח קשה בגב תחתון עם הקרנה לרגליים ; ביום 29.2.1996פנה התובע לחדר מיון וטען, כי גרגר טיח חדר לעינו; ביום 23.3.1996נחבל התובע בידו; בשנת 1997הוא נחתך שוב בידו; ביום 12.3.1997נפגע התובע בזמן העבודה, כאשר מסמר או ברזל אחר חדר ברגלו. וכאמור, רשימה זו היא חלקית בלבד. והתובע אך יליד 1969ו תשובתו של התובע בחקירתו הנגדית אודות הערב הרב של התאונות בהן נפגע היתה אחת: "לא זוכר". היעלה על הדעת כי הוא אכן לא זכר כל כך הרבה תאונות? את עדותו של התובע באשר לפגיעתו הגופנית בתאונה יש לראות על רקע זה. .10השתכנעתי, כי תאונת דרכים אכן התרחשה, אך לא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975( להלן - חוק הפיצויים). תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים צריך שתגרום נזק גוף (ראה סעיף 1לחוק), שאם לא כן היא איננה "תאונת דרכים" במשמעות החוק. לא כל תאונת דרכים פוגעת בגופם של המעורבים בה. לא כל תאונת דרכים הגורמת לפגיעה בכלי רכב - פוגעת גם בגופם של הנוסעים בה. ואף שכל תאונה גורמת למעורבים בה לכל הפחות תחושה של חוסר נוחות, זו איננה מגעת כדי "נזק גוף" כמשמעו בחוק הפיצויים, אחרת נימצא במצב בלתי מתקבל על הדעת, שכל תאונה באשר היא - מחייבת פיצוי על אותו חוסר נוחות. על כן אין זה די לשכנע, בתביעה לפי חוק הפיצויים, כי ארעה התנגשות כלשהי בין כלי רכב. יש לשכנע, במאזן ההסתברות כנדרש, כי היתה פגיעה בגוף במהלך התרחשות התאונה. .11בענייננו - מדובר בשיירת כלי רכב שנעו בתוך "פקק" - מכונית אחר מכונית. העידו על כך הן התובע והן העד מטעמו. התאונה התרחשה בשל כך שהמכוניות שנסעו אחרי התובע לא הספיקו לבלום. אלא שהפגיעה במכוניות היתה מזערית, קלה, כך עולה במיוחד מעדותו של העד עסלה (שאגב נידב פגיעה גם מלפנים, אף שהדבר לא נטען על ידי התובע). הוא העיד, כי היתה פגיעה קלה בצד האחורי. שים לב לכך, כי על פי עדותו של עסלה - מי שפגע במכוניתם (מסוג סובארומסחרית) היתה משאית. אילו עצמת הפגיעה היתה רבה - כי אז היתה התאונה גורמת לנזק משמעותי מאוד בחלקה האחורי של מכונית הסוברו. אלא שזו נפגעה אך קלות. ללמדך, כי כל ההתנגשות ארעה במהירות איטית, כשעוצמת הפגיעה קלה מאוד. אנו למדים עוד על עצמת הפגיעה (או שמא נאמר חולשתה) מן העובדה, כי עסלה ושני הפועלים שנסעו במכונית המשיכו לעבודתם - במכונית הסוברו, ללמדך על מצבה לאחר התאונה. עוד אנו למדים על פגיעתו הקלה, אם בכלל, של התובע, מכך שאף לא אחד מן הנוסעים האחרים במכונית הסוברו לא נפגע ולו באורח קל ביותר, עד כי לאחר התאונה הם המשיכו בנסיעתם לעבודה, כאילו לא ארע דבר. והנה התובע - מובהל באמבולנס לבית החולים. אין לי אלא לקשר התנהגות זו עם אינספור התאונות שפרסנו לעיל (ושאותן "לא זכר" התובע). אילו היה התובע טוען לכאב קל לאחר התאונה ניחא. אך בתאונה, שבה המכוניות נוסעות אט אט, זו אחר זו ב"פקק", כאשר ההתנגשות הקלה לא מותירה כמעט סימן במכונית, כאשר כל אחד מן הנוסעים האחרים ממשיך לדרכו כאילו לא ארע דבר, אין לנו אלא ללמוד מכך, כי התובע החליט לעשות הון מאותה תאונה, ועל כן נותר במקומו והמתין עד כי אמבולנס יפנה אותו. העצמה הנמוכה מאוד של הפגיעה איננה מתיישבת עם התנהגות שכזו. לבסוף נפנה לתעודת חדר המיון (ת/2), ממנה לא עולה כל ממצא אובייקטיבי. אין לנו בתעודה זו אלא תלונותיו הסובייקטיביות של התובע על כאבים ורגישות. הדבר איננו מתיישב עם פינוי באמצעות אמבולנס. .12מכל אלה אנו מגיעים לכך, כי התובע לא הרים את הנטל ולא שכנע, כי נפגע בגופו בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. על כן - דין תביעתו להידחות. משהגענו לכך - אין לנו עוד להיזקק לטענותיה האחרות של הנתבעת כנגד תביעת התובע. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 500, 7ש"ח ומע"מ. נזקי גוףתאונת דרכים