קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה לקבלת גמלאות לפי חוק שירות המדינה: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי - נויגבורן; ה"ה שרון ושמש - נציגי ציבור; תב"ע מח/202-3, מח/100-12), שמחק על הסף את תביעת המערער להצהיר כי הוא זכאי לגמלאות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות), מאחר שהפסיק את עבודתו במשרד המשפטים עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, והיווצרותן של נסיבות בתנאי העבודה, שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, ולכן דינו כדין עובד שפוטר. .2בית-הדין האזורי סקר את מסכת העובדות כפי שפורטה על-ידי המערער, וכפי שעלתה ממסמכים שהוגשו לפניו, והחליט שדינה של התביעה להימחק על הסף משתי סיבות: הראשונה - התביעה מוקדמת מדי וזאת משני טעמים: האחד - המערער הוא עדיין עובד המדינה, מפני שהוא נמצא בחופשה ללא תשלום. והשני - כי המערער לא פנה לממונה על הגמלאות, בטרם תבע בבית- הדין לעבודה להכיר בו כמי שזכאי לגמלה לפי חוק הגמלאות. השניה - מחוסר עילה; בית-הדין האזורי בחן את התביעה ומצא בי גם אם תוכח מסכת העובדות שהועלתהבה, אין ההתפטרות נופלת בגדר הוראותיו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים), אף אם היה דין שווה לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים ולגמלאות לפי חוק הגמלאות. .3בתחילת הדיון בערעור ניתנה החלטה האומרת כי בית-הדין ידון תחילה בקביעת בית-הדין האזורי כי התביעה מוקדמת, וזאת משני טעמיו של בית-הדין האזורי שהמערער לא פרש עדיין משירות המדינה, וכי היה עליו לפנות לממונה על הגמלאות בטרם יעתור לערכאות. .4האם היה המערער "עובד מדינה" בעת בירור התביעה בבית-הדין האזורי ושמיעת הערעור. להלן מסכת העובדות הצריכה לענייננו: א) ביום 28.10.1987כתב המערער מכתב אל היועץ המשפטי לממשלה, ובו הודיעו על פרישתו מהעבודה בפרקליטות המדינה. במכתב לא ננקט מועד הפרישה, ונאמר בו, בסופו, "כי עד להשלמת סידורי פרישתי אבקש לנצל את ימי החופשה שהצטברו לזכותי". כמו כן ביקש במכתבו שיוסדר נושא פרישתו בהתאם לחוק הגמלאות; ב) ביום 10.11.1987שלח פרקליטו דאז של המערער, מכתב למנכ"ל משרד המשפטים, ובו פירט את הדרישה לגמלאות; בסופו של המכתב נאמר: "אנו מבקשים בזה כי פרישתו (של המערער) לגמלאות תוסדר ככל הניתן, מהר" גם במכתב זה לא ננקב מועד הפרישה מהעבודה; ג) ביום 1.12.1987ענה מנכ"ל משרד המשפטים למערער והודיעו, כי בקשתו לגמלאות נדחתה. הוצע לו לבוא בדברים עם נציבות שירות המדינה, לבירור אפשרות של הענקת פיצויי פיטורים; ד) ביום 6.12.1987שלח המערער לשר האוצר עותק תביעה אותה הוא עומד להגיש לבית-הדין לעבודה, וביקש לבחון פעם נוספת את בקשתו לגמלאות; ה) ביום 22.12.1987הוגשה לבית-הדין האזורי התביעה נשוא הערעור; ו) ביום 25.12.1987ביקש המערער לצאת לחופשה ללא תשלום משירות המדינה למשך שנה מיום 1.1.1988, ובקשתו אושרה; ז) לאחר הטיעון בערעור מסרו המערער ופרקליטו את ההודעה בכתב לבית-הדין כדלקמן: "בעקבות הדיון שהתקיים היום 28.11.1988בבית-הדין הנכבד בהמשך לטענותיו וכדי להסיר כל צל של ספק מודיע בזאת המערער - התובע, כי בתום תקופת הסדר החל"ת בינו לבין המדינה, אין ולא היה בדעתו לחזור לעבודה ואם היתה מוקנית לו זכות כזאת כי אז היה מוותר עליה ויתור מוחלט". .5גם אם נצא מתוך הנחה, שקיימת זכאות לגמלאות מכוח חוק הגמלאות למי שהתפטר מעבודתו בנסיבות המנויות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ויודגש כי אין באמור רמז לעמדתנו בנדון, הרי שצדק בית-הרין האזורי בקובעו כי התביעה מוקדמת, וכי שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, שעה שנדונה התביעה. כבר נפסק: "מעצם מהותה של חופשה ללא תשלום עולים שניים: האחד - יחסי עובד מעביד נמשכים בעת אותה חופשה, כי אחרת לא בחופשה היו מדברים, אלא בסיום יחסי עובד מעביד, תוך אפשרות חידושם בתנאים מסוימים, כגון עדיפות בקבלה לעבודה או שמירת זכויות העולות מרציפות אם יתחדש הקשר בתוך זמן מוסכם. מהעובדה שיחסי עובר-מעביד ממשיכים להתקיים בזמן החופשה ללא תשלום, יתרונות למעביד ועיקרן חובת הנאמנות, האיסור לפגוע באינטרסים, וכל העולה מהחוק לעניין חובת עובד כלפי מעבידו או סייגים להתנהגותו, כגון חובת סודיות ודיני שוחד. הדבר השני - בפרק הזמן שבו מצוי העובד בחופשה ללא תשלום אין העובד חייב לעבוד ואין המעביד חייב בשכר עבודה" (דב"ע לה/6- 2[1], בע' 109). העובדה שהמערער שהה בחופשה ללא תשלום היתה מעוגנת במסמך חתום על-ידו. כוונותיו לממש את זכותו לחזור לעבודה לאחר תום החופשה ללא תשלום, אינה מעלה ואינה מורידה לעניינו דבר. גם אם לא היה בכונתו של המערער לממש את הזכות לשוב לעבודה בתום החופשה ללא תשלום, הרי שמועד תשלומם של פיצויי פיטורים הוא, מכוח סעיף 20(א) ו-(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), יום הפסקת יחסי עובד-מעביד. אף שקצבה משתלמת לאחר שנותקו יחסי עובד-מעביד, נלמד מחוק הגנת השכר, שבו נאמר, בסעיף ההגדרות (סעיף 16); "קצבת פרישה. - תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעביד... לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו..." (ההדגשה הוספה). גם מחוק הגמלאות עצמו נגיע לאותה התוצאה: "משכורת קובעת" שהיא הבסיס לתשלום הגמלאות מוגדרת בסעיף 8- לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת... המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות". .6אף אם היה נרפא הפגם של סיים יחסי עובד ומעביד, והמערער היה מודיע על התפטרותו במהלך החופשה ללא תשלום, דינה של התביעה היה להידחות מהטעם שחוק הגמלאות קובע חד-משמעית, כי סמכות ההחלטה אם תינתן גמלה אם לאו נתונה לממונה על תשלום הגמלאות. וזה לשונו של סעיף 42לחוק הגמלאות: "א) התובע גמלה יגיש תביעתו לממונה. ב) הממונה יחליט על סמך התביעה אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן, ישלח את החלטתו בדואר רשום לתובע, ויציין בה את נימוקיה ואת זכותו של התובע לפי סעיף 43". זאת ועוד. הדרך לבית-הדין פתוחה אך ורק למי "הרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה או החלטת ביניים של הממונה" (סעיף 43לחוק הגמלאות). בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969, יוחד סימן מיוחד (סימן י"ג) לערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות, ונקבע טופס המיועד לכך, וגם מהם אנו למדים כי תנאי מוקדם לכניסה לשעריו של בית-הדין היא קבלת החלטתו של הממונה על הגמלאות. לאמור נוסיף, כי בית-הדין רשאי "לנהוג בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק" רק בעניין סדר דין שאין עליו הוראה בחוק בית-הדין או בתקנות לפיו (סעיף 33לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969). משנקבעו בתקנות דרכי הערעור על החלטת הממונה - יראה בית-הדין את עצמו מנוע מלדון בתביעת גמלאות בדרך שונה. .7טוען המערער, כי מההתכתבות בנדון, שעיקריה הובאו לעיל, ברורה עמדתו של הממונה על הגמלאות, עוד טוען הוא כי משהחליט שר האוצר לא להעניק גמלאות, סביר שאף הממונה על הגמלאות, הכפוף לשר האוצר, ינהג באותה דרך. מכאן שאין מקום להיתפס לטענות פורמליות, ויש לדון בתביעת המערער לגופה. גישה זו של המערער אינה נראית לנו, והיא אינה מעוגנת בדין ובסדרי מינהל תקינים. אף אם יש יסוד לטענת המערער על-פיה סביר שהממונה על הגמלאות, הממונה על-ידי שר האוצר (סעיף 5לחוק הגמלאות), ידחה את תביעתו, עליו ללכת בדרך המלך, ולהימנע מקפנדריה. .8לאור מסקנתנו, כי צדק בית-הדין האזורי בקובעו כי התביעה מוקדמת, אין מקום לדון עוד באותו חלק של הערעור המתייחס למחיקת התביעה על הסף מחוסר עילה. מכאן, כי אם ילך המערער בדרך שהותוותה בחוק, והממונה ידחה את תביעתו, יוכל להגיש תביעה חדשה לבית-הדין, וקביעותיו של בית-הדין האזורי בפסק-הדין שבערעור לא יהוו מעשה בית-דין. .10מכל האמור עולה כי דין הערעור להידחות. בא-כוח המדינה לא ביקש הוצאות.שירות המדינה