קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דיון ללא נציג ציבור בבית הדין לעבודה עקב אי התייצבותו למרות שהוזמן: 1. לפנינו ערעור ברשות על החלטת בית-הדין האזורי בבאר-שבע מיום 15.2.1988, (השופט לובוצקי - אב בית-הדין; נציג עובדים מר עיני; תב"ע מז/384-3), אשר החליט לקיים את הדיון ב"מתב חסר", לאחד שנציג הציבור מטעם המעבידים עזב את בית הדין בהפסקה, ולפי תרשומת המזכירות - "בשל פגישות שנקבעו מראש". בית-הדין קבע כי הוא סבור ש"עזיבת נציג המעבידים את בית-הדין בעת הפסקה שווה ל'אי התייצבות לדיון', במשמעו בחוק" בא-כוח המערער העמיד את בית-הדין, מיד לאחר שימוע החלטתו, על כך כי לדעתו לא ניתן לקיים את הדיון, אולם בית-הדין דחה את טענתו. 2. העובדות, כפי שהן עולות מפרוטוקול הדיון ביום 15.2.1988 ומטיעוני הצדדים, הן כי נציג הציבור מטעם המעבידים הוזמן ובא לישיבת בית-הדין; בתחילת הישיבה הועלו טענות מקדמיות שונות, ובהן בקשה לפיצול הדיון, וכן בקשה להשמעת עד שמסר עדות ראשית בתצהיר. שתי בקשות אלה נדונו במעמד המותב המלא, אך ההחלטה בהן ניתנה על ידי השופט לבדו, בסמכותו מכוח סעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - החוק). הפרוטוקול בנושא דיונים אלה משתרע על פני 7 עמודים. לאחר החלטות אלה הוכרזה הפסקה, שאחריה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור. 3. העומד לדיון הוא פירושו של סעיף 22(א) לחוק, בנוסחו הרלבנטי, דהיינו לאחר תיקון מס' 13: "נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו נמצא הדיון, להודות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחד". 4. עיקר טענות בא-כוח המערערת הן כי בית-הדין רשאי לקיים דיון במותב חסר, רק אם נציג הציבור הוזמן ולא בא; משבא, ועזב, אין בית-הדין רשאי להמשיך ולשמוע את הדיון. לגרסתו זהו הדין אף ב"דיון" שבו לא הוחל בשמיעת הראיות. לעומתו טוען המשיב כי מטרת המחוקק, שעה שתיקן את סעיף 22(א) לחוק היתה לאפשר קיום דיון בהעדר נציג או נציגי ציבור כל אימת שאלה אינם נוכחים בדיון, ובלבד שהוזמנו. לגרסתו - נציג ציבור שעזב דינו כדין כנציג ציבור שלא בא. 5. בית-דין זה נתקל לא אחת בתופעה המצערת של אי-התייצבות נציגי ציבור לדיונים אליהם הוזמנו, תופעה הפוגעת ביכולתו של בית-דין לפעול בהרכבו המלא, תוך העזרות בנסיונם המעשי של נציגי הציבור, האמורים לתרום להליך המשפטי מנסיונם בתחום יחסי העבודה, לעומת חכמת המשפט ה"מיוצגת" על ידי השופט המקצועי, ובלשונו של בית-דין זה בתחילת דרכו: "נציגי הציבור עלולים לתרום תרומה רצינית בעיקר לליבון העובדות הקשורות ביחסי עבודה, בהערכת התנהגותם של עובדים ומעבידים וכו'" (דב"ע ל/9- 3, בע' 117). קשה להעלות על הדעת כיצד בית-הדין, בהרכבו המלא, יוכל לקבוע עובדות, לאחר שאחד מחבריו נעדר מחלק מהישיבות וחברו מחלקן האחר; לעתים חייב בית-הדין לקבוע עובדות על יסוד התרשמותו מהעדים, וכיצד יעשה זאת נציג ציבור שלא שמע את העד ולא חזה בהתלבטויותיו על דוכן העדים טרם ישיב על שאלה זו או אחרת?. 6. אין לראות אף נחמה פורתא בעובדה שתופעה זאת אינה נחלתם הבלעדית של בתי-הדין לעבודה: "התופעה של היעדרות חבר איננה מיוחדת לבית-הדין המשמעתי של לשכת עורבי הדין. היא תופעה ידועה ומוכרת בבתי-דין ובגופים שיפוטיים ומעין שיפוטיים למיניהם, שעם הרכבם נמנים אנשים שאינם שופטים מקצועיים, שעיסוקם המלא הוא מלאכת השפיטה, אלא אנשים הטרודים בענייניהם האחרים, והם נותנים מזמנם הפנוי לתפקיד זה. קשה לכנס אנשים כאלה לדיון במועד הנוח לכולם, והדבר מכביד על קיום דיון רצוף ומהיר בבתי-דין ובוועדות כאלה" (השופטת נתניהו בעל"ע 11/86, בע' 108). 7. אף כי הצרה צרת רבים היא, את הפתרון לשאלה אם נהג בית הדין כדין בסוגיית המשך הדיון, נלמד מנוסחו של סעיף 22 לחוק (בפי שהובא בסעיף 3לעיל) וזאת כי: "אך אף-על-פי שהבעיה משותפת היא, הפתרון שהמחוקק נתן לה אינו אחד. הוא משתנה כפי שראינו, מחיקוק לחיקוק. לא נראה לכן, שיש טעם לחפש אחרי מכנה משותף לפרשנותו של ההוראות השונות" (על"ע 11/86 שם). אולם כמובן נוכל להיעזר בפסיקה בעניינים דומים. 8. הכלל הוא כי דיוניו של בית-הדין יתקיימו במותב. לכלל שני חריגים: האחד - מכוח סעיף 18(ב) לחוק, על-פיו רשאי השופט להחליט מלכתחילה, כי המשפט יתנהל בפני שופט דן יחיד, וזאת לבקשת אחד הצדדים, ולאחר ששמע את הצד שכנגד, והשני זה שבו עסקינן, מכוח סעיף 22(א) לחוק. מול השיקול כי דיון יתקיים בפני המותב בהרכבו המלא, עומד השיקול כי דיונים אלה יתקיימו ברציפות, וכי ניתן יהיה לקיים דיון בהעדר נציג ציבור, וזאת על מנת למנוע בזבוז זמנו של בית-הדין, הצדדים והעדים, אולם "המגמה הרצויה של קיום רצוף ומהיר של הדיון ומניעת דחיות בשל היעדרותם של חברי בית הדין היא רק אחד מהשיקולים, שיש להביאו בחשבון בפרשנותה של ההוראה" (על"ע 11/88 הנ"ל בע' 110), ו"לו ראה המחוק את חזות הכול בצורה להימנע מדחיות כדי להבטיח דיון מזורז, היה בוחר באופציה אחת מגווני האופציות השונות האפשריות" (על"ע 11/80, שם). 9. המחוקק היה ער לתופעת היעדרותם של נציגי הציבור מישיבות בית-הדין לעבודה, ותיקון סעיף 22לחוק בא על מנת לאפשר קיום דיונים בהעדרם; אולם כפי שיובהר להלן, הנוסח שקבע המחוקק בסעיף המתוקן אינו גורף, והוא מתיר את קיום הדיון בהיעדרו של נציג ציבור רק במקרה אחד והוא - אם "הוזמן ולא בא". זאת אנו למדים ממטרתו ותכליתו של החוק המתקן. בהצעת החוק (חוק בית-הדין לעבודה (תיקון מס' 10), התשמ"ג - 1983; ה"ח 1613, התשמ"ג, 118) בה הוצע התיקון (אמנם בנוסח שונה במקצת) נאמר לענייננו (בע' 119): "כדי לייעל את ההליכים בבתי-הדין לעבודה מוצע לקבוע כי אם נציג ציבור או נציגי ציבור הוזמנו לישיבת בית-הדין ולא באו, יהיה אב בית-הדין רשאי לקיים את הדיון באותה ישיבה בלי השתתפותם". יצויין כי ההצעה לתיקון סעיף 22לחוק באה בעקבות המלצתה של ועדה שמונתה ביום 5.9.1976 על ידי שר המשפטים, אשר תפקידה היה בין היתר לבחון, על יסוד הנסיון שנרכש עד אותו מועד, אלו צעדים יש לעשות בתחום החקיקה כדי לייעל את הליכי השיטה בבתי-הדין; במסקנותיה הצביעה הוועדה על קשיים הנובעים משיתופם של נציגי הציבור, הפוגעים ביעילות ההליכים בבית הדין, בעיקר בגלל הקושי בקביעת ישיבות נוספות של המשפטים המתקיימים, ובגלל שיבושים. לעתים אחד מנציגי הציבור או אף שני נציגי הציבור אינם באים לישיבה שאליה הוזמנו, ואילו הצדדים, באי-כוחם ועדיהם, מתייצבים לדיון. בהציגו את החוק בפני הכנסת, בקריאה ראשונה, אמר שר המשפטים דאז, מר משה נסים (דברי הכנסת, בע' 2958): "בהצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת אין הממשלה מציעה לשנות את העיקרון, שלפיו הכלל הוא שבית-דין אזורי דן בשיתוף נציגי ציבור". ובהמשך: "יש בעבודת בית-הדין לעבודה שיבושים, הנובעים מכך שנציג ציבור הוזמן ולא בא ולכן נדחה המשך הדיון. הוועדה שדנה בייעול הליכי השפיטה בבתי-הדין לעבודה התייחסה גם לנושא זה והמליצה לתקן את החוק ולקבוע בו, כי אם נציג ציבור או אף שני נציגי ציבור שהוזמנו לא באו, מותר לקיים את הדיון בהיעדרם, ובלבד שבבית-הדין הארצי הדן במותב של שבעה יהיו נוכחים שני נציגי ציבור לפחות. כמו כן, נציג ציבור שלא בא לאחת הישיבות, לא ישתתף בשום ישיבה נוספת של בית הדין הדן באותה תביעה. הממשלה קיבלה את העיקרון המונח בהמלצה זו, והיא מציעה לקבוע בחוק, כי בית-הדין יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו ומטעמים של יעילות הדיון ועשיית משפט צדק, לקיים דיון בישיבה של בית-הדין בלי השתתפותם של נציג ציבור או נציגי ציבור שהוזמנו ולא באו". בהביאה את החוק לקריאה שניה, אמרה יושבת ראש ועדת הוועדה והרווחה חברת הכנסת אורה נמיר (דברי הכנסת, 3753): "בהתחשב בהערות שהושמעו על ידי חברי הוועדה והנציגים האחרים, הוגשה לוועדה הצעה מתוקנת בנושא השתתפותם של נציגי הציבור בדיונים בבתי-הדין לעבודה. אב בית-הדין יהיה רשאי לקיים דיון בלא השתתפות נציג ציבור, וזאת מנימוקים שיירשמו ורק בתנאי שנציג הציבור הוזמן ולא בא". 10. מהאמור עד כה, ומתכליתו של החוק כפי שהיא עולה מנוסחו, מדברי ההסבר ומהדיון בכנסת, עולה כי יש לבחון כל מקרה לגופו בסוגיית ההחלטות לקיום הדיון בהיעדר נציג או נציגי ציבור. בכל אותם מקרים שבהם נציג הציבור הוזמן ולא בא - או ששני נציגי הציבור הוזמנו ולא באו, רשאי בית-הדין להחליט על קיום הדיון בהעדרו או בהיעדרם. שונה המצב מקום שבו נציג ציבור הוזמן, בא ועזב את אולם הדיונים במהלך הדיון. מה"הן" שבסעיף 22(א) לחוק אתה למד על הלאו דהיינו - בכל מקרה השונה מזה שפורט באותו סעיף, אין לקיים את הדיון בהיעדר נציג ציבור, לרבות במקרה שבו נציג הציבור הוזמן, בא, אך עזב לפני שנסתיימה הישיבה. ואם בכך לא די, באים דבריה של יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה (ראה סעיף 9 לעיל) שאמרה שדעת הוועדה (שהחלטתה התקבלה על-ידי המליאה כלשונה), היא שיש לקיים דיון בלא השתתפות נציג ציבור רק בתנאי שנציג הציבור הוזמן ולא בא (ההדגשה הוספה). 11. אין בסעיף בנוסחו זה אבחנה, בין מצב שבו נשמעו בפני המותב ראיות, לבין מצב שבו חברי המותב היו נוכחים בדיון בעניינים שהם בסמכות השופט לבדו. כל אימת שנציג ציבור הוזמן, בא ועזב טרם סיומה של ישיבת אותו יום - לא ניתן לקיים את הדיון בהיעדרו. 12. לא נותר לנו אלא לקוות שנציגי הציבור, המתמנים לתפקיד בהסכמתם, ישכילו לכלכל ענייניהם כך, שבאותם ימים שבהם עליהם לשבת בדין, יתפנו מעיסוקיהם הרגילים, וימלאו את תפקידם השיפוטי. 13. האמור בפסק-הדין הוא על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה שדינו של הערעור להידחות, ואלה נימוקיו: השאלה שעליה עלינו להשיב בדיון זה, היא, מה פרוש "נציג ציבור שהוזמן ולא בא". במלים אחרות, הפרוש למלה "בא" בסעיף 22(א) כפי שצוטט בסעיף 3 דלעיל. למלה "בא" הרבה משמעויות, וזאת לפי העניין הנדון; כגון: "בא בדברים" "בא במבוכה" "באה השמש" (שקעה), וכו'. לדעתי המלה בא בהקשר לעניין הנדון באה לציין נוכחות. והואיל ואין חילוקי דעות שנציג הציבור לא היה נוכח אף לא באחד משלבי הדיון לגופו של עניין בתיק זה, ובדיון בטענות המקדמיות לא היה לו שום תפקיד, הרי יש לראות באי נוכחותו בדיון לגופו של העניין אקט של "נציג ציבור שהוזמן ולא בא", והתוצאות צריכות להיות בהתאם. לאור האמור לעיל יש לדחות את הערעור. 14. הערעור מתקבל, והתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שידון בו מאותו שלב שבו עזב נציג הציבור-מעבידים את בית הדין. אין צו להוצאות.דיוןנציגי ציבור (בבית הדין לעבודה)בית הדין לעבודה