מה הדין לגבי דמי אבטלה בזמן הודעה מוקדמת ? נשוא המחלוקת להלן הינו, האם זכאי העובד לדמי אבטלה בגין ארבעת החודשים החופפים את התקופה שבגינה קיבל תשלום חלף הודעה מוקדמת. טענת המערער היתה כי יש להתייחס לדמי ההודעה המוקדמת כאל שכר לכל דבר ל- 4חודשים ועל-כן אין התובע זכאי לדמי אבטלה ב- 4החודשים המתייחסים לתקופת ההודעה המוקדמת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לדמי אבטלה בזמן הודעה מוקדמת / דמי אבטלה על תקופת הודעה מוקדמת: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר - אב-בית- הדין; נציגי הציבור - ה"ה לברי ושטבלאוף; תב"ע מח/ 16-02) לפיו חוייב הנתבע (המערער דנן) "לשלם לתובע (המשיב) דמי אבטלה מיום הגשת התביעה לנתבע ב15.12.1987". .2וכך קבע בית-הדין קמא את העובדות הצריכות לעניין: "התובע עבד במפעלי פלדה מאוחדים בע"מ כמהנדס אחזקה מ- .18.4.1976בספטמבר 1987הוצע לתובע לפרוש מעבודתו במפעל במסגרת צמצום כוח אדם במקום, והוא הסכים לכך. התובע פוטר מעבודתו ב- .15.12.1987במסגרת ההסדר עם המפעל הוא קיבל פיצויי פיטורין בסכום מוגדל של % 200וכן 4חודשי דמי הודעה מוקדמת במקום חודשיים מההסכם הקיבוצי של עובדי "כור"... (הוסבר) כי מבחינת המפעל, לא היה משנה השם שהודבק לפיצוי שניתן לתובע: זה היה בונוס נוסף של חודשיים דמי הודעה מוקדמת מעבר לנדרש על-פי ההסכם הקיבוצי. למפעל חשוב רק הסכום שעליו לשלם לתובע ולא השם בו כונה התשלום. התובע קיבל ביחד עם משכורת דצמבר 1987פיצויי פיטורים ו- 4חודשי הודעה מוקדמת ששווים 800שעות עבודה. ...התובע חדל לעבוד ביום פיטוריו (15.12.1987) הוא היום בו ותקו . היחסים עובד ומעביד...". .3נשוא המחלוקת היה והינו, האם זכאי המשיב לדמי אבטלה בגין ארבעת החודשים החופפים את התקופה שבגינה קיבל תשלום חלף הודעה מוקדמת. טענת המערער היתה "כי יש להתייחס לדמי ההודעה המוקדמת כאל שכר לכל דבר ל- 4חודשים ועל-כן אין התובע זכאי לדמי אבטלה ב- 4החודשים המתייחסים לתקופת ההודעה המוקדמת, בעוד שהתובע כופר בפרשנות הנ"ל". בית-הדין קמא אימץ את גרסת המשיב, ופסק שהוא פוטר ביום 15.12.1987ועבד עד לאותו יום עצמו, בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת. תחת זאת קיבל תשלום הקרוי "תמורת הודעה מוקדמת" שאינו בבחינת שכר כי אם פיצוי על הפרת הסכם עבודה (דב"ע מז/89- 02[1]), וכך יש להתייחס לתשלום של 4חודשי "הודעה מוקדמת" מכאן שהמשיב זכאי לדמי אבטלה "מיום הגשת התביעה (למוסד) ב-.15.12.1987 .4בערעורו העלה המוסד שתי טענות: א) בית-הדין קמא התעלם מהוראות סעיף 143(ה) (5) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), ומן האמור בצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) (תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר), התשמ"א- 1981(להלן - הצו) - לפיהם אין אדם זכאי לדמי אבטלה לתקופה בעדה שולמו לו דמי הודעה מוקדמת; ב) שגה בית-הדין בקובעו כי מאחר שדמי הודעה מוקדמת אינם בבחינת שכר עבודה - זכאי המשיב לדמי אבטלה לתקופה בעדה שולמו דמי הודעה מוקדמת. בטיעונו בעל פה הוסיף בא-כוח המוסד לביטוח לאומי וטען שהמוסד אינו גורס כי התשלום הקרוי "תמורת הודעה מוקדמת" הינו שכר לכל דבר. נהפוך הוא: מקובל על המוסד שאותו תשלום איננו שכר מפני שאין עוד יחסי עובד ומעביד. סעיף 143(ה) (5) קובע כי - "(ה) לא יהיה אדם זכאי לדמי אבטלה בעד התקופה שבה הוא זכאי לאחד מאלה: (5) כל תשלום אחר שהשר קבע בצו כתשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר ולפי התנאים שקבע בצו". והצו קובע כי - "תשלום הניתן לעובד בשל אי-מתן הודעה מוקדמת על פיטוריו, ייחשב כפיצוי על הפסד שכר לעניין (סעיף) 143(ה) לחוק, לתקופה שבעדה ניתן התשלום" במקרה דנן ניתן לעובד תשלום לתקופה של ארבע חודשים בשל אי-מתן הודעה מוקדמת. משנשאל על-ידי בית-הדין שמא היו החודשיים הנוספים פיצויים מוגדלים "בעזרת השם", השיב הפרקליט המלומד כי היה הכרח לצמצם אח מצבת כוח האדם של המפעל, וסוכם עם העובדים על תשלום בגין תקופה ארוכה יותר. זו היתה זכות שנקבעה לגבי כלל העובדים וכולם קיבלוה. לעניין מהותו של התשלום שבו מדובר, הפנה אותנו בא-כוח המוסד לביטוח לאומי לדב"ע לב/ 1- 1[2], בו נפסק, כי - "...אם המעביד מנתק מיד את יחסי עובד ומעביד, ומשלם לעובד סכום פלוני תמורת הודעה מוקדמת, סכום כזה אינו משתלם עבור עבודה, או נכונות לעבודה, אלא כפיצוי עבור הפרת הסכם העבודה" (שם [2], בע' 456) ולדב"ע לז/78- 3[3], שם נאמר, כי - "...משמדובר בהודעה מוקדמת בקשר לפיטורים וההודעה לא ניתנה, רואים באי-מתן ההודעה הפרת חובה העולה מיחסים חוזיים, ורואים את הנזק כסכום השווה לשכר בפרק הזמן המקביל, ומכאן ההלכה שמשלמים 'תמורת ההודעה המוקדמת'" [שם [3], בע' 27). .5בא-כוח המשיב סמך, כמצופה, את ידו על פסק-הדין שבערעור, ואזכר את דברי העד בלומנטל (מנהל כוח אדם במפעל) כי לגבי דידו של המפעל דבר אחד היה חשוב, והוא לצמצם אח מספר העובדים תמורת תשלומים עליהם הסכימו הצדדים. הפרקליט המלומד הפנה אותנו להגדרת "שכר" בספרו של צ. בר-ניב [5], "העבודה במשפט העמים" שצוטטה בדב"ע מז/10- 2[4]: "שכר פירושו גמול או השתכרות, בלי שים לב לכינוי או לדרך החישוב, שניתן לבטא בושגי ממון והקבוע בהסכם הדדי או בחוק או בתקנות, המשתלם מכוח הסכם עבודה בכתב או שלא בכתב, על-ידי מעביד לעובד, בעד עבודה שנעשתה, שיש לעשות או בעד שירותים שניתנו או שיש לתיתם" (שם [4] בע' 88). עד כאן טענות הצדדים. .6כמרכז ערעור זה עומדת פרשנותו של הצו הקובע, כזכור, כי - "תשלום הניתן לעובד בשל אי-מתן הודעה מוקדמת על פיטוריו, ייחשב כפיצוי על הפסד שכר לעניין (סעיף) 143(ה) לחוק, לתקופה שבעדה ניתן התשלום". סעיף-קטן (ה) נוסף לסעיף 143לחוק הביטוח הלאומי בתיקון החוק מס' 7(ס"ח 654; תשל"ב, בע' 78) ונכנס לתוקפו ביום .1.1.1973מה שניתן לדלות, בדבר כוונת המחוקק, מדברי ההסבר שבהצעת החוק הוא, כי: "דמי-האבטלה מיועדים לפצות אדם בעד הפסד הכנסה מעבודה תוך תקופת האבטלה, אולם אם העילה לאבטלה מקנה לאדם גם זכות לפיצוי בעד הפסד שכר לפי כל חוק אחר - כגון דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה, או תגמולים למשרתים במילואים - הרי פוקעת זכותו של אדם זה לדמי-אבטלה..." (ה"ח 928, תשל"א, 147, בע' 155) (ההדגשה נוספה) המלים "לפי כל חוק אחר" הודגשו כדי לציין שסעיף קטן (ה) הנ"ל הכניס כעין מימד נוסף לתחומו של סעיף 143שתכליתו למנוע תשלום "גמלאות כפל" במשמעות ההגדרה של "גמלה" בסעיף 1לחוק: "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות...". בשונה משאר הסעיפים הקטנים שבסעיף 143, דן סעיף קטן(ה) במצבים בהם זכאי המבוטח, בו-זמנית, לשני תשלומים שרק אחד מהם הוא "גמלה" (דמי אבטלה) והשני לאו דוקא "גמלה". הסעיף הקטן שולל מאדם זכאות לדמי אבטלה "בעד התקופה שבה הוא זכאי לאחד מאלה": (1) דמי פגיעה בעבודה; (2) דמי לידה; (3) תגמול למשרתים במילואים; (4) דמי חופשה לפי חוק חופשה שנתית התשי"א-1951, או לפי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה. הפסקה (5) כבר צוטטה לעיל (בסעיף 4) ונביאה שוב: "(5) כל תשלום אחר שהשר קבע כתשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר ולפי התנאים שקבע בצו". .7נכון פסק בית-הדין קמא בקובעו שתשלום חרף הודעה מוקדמת אינו בבחינת שכר. אין לשבץ תשלום זה במסגרת ההגדרה שבספרו של בר-ניב, עליה הצביע בא-כוח המשיב: אין הוא מהווה תמורה לעבודה שבוצעה או שיש לבצעה או "לשירותים שניתנו או שיש לתיתם". בהלכות שהובאו לעיל ניתן הסכר למהותו של התשלום הנ"ל כפיצוי על הפרת החובה לתת הודעה מוקדמת. .8מדובר איפוא כפיצוי "על הפסד שכר" כלשון סעיף 145(ה) (5), ואין לזכות את המשיב בדמי אבטלה, עת קיבל את הפיצוי האמור. השאלה היחידה היה מהי התקופה שבגינה אין המשיב זכאי לדמי אבטלה: חודשיים או ארבעה חודשים? .9לפי מלות הפתיחה של סעיף קטן (ה) אין לשלם דמי אבטלה "בעד התקופה שבה הוא זכאי ל..." מששולמו למערער " 4חודשי הודעה מוקדמת" הרי שעל פני הדברים מדובר ב"תקופה" של ארבעה חודשים. אלא שבפסקה (5), הנוגעת ישירות לענייננו, מדובר ב"תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר" והצו מחרה אחריו ואומר "תשלום... בשל אי-מתן הודעה מוקדמת על פיטוריו... ". .10הפירוש המתחייב הוא כלהלן: הפסד השכר נמדד לפי הפסד שנגרם לעובד בשל כך שפוטר על אתר בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת, והכוונה להודעה המוקדמת, שעליה היה ידוע ומוסכם מראש, בענייננו: חודשיים. למשיב לא היתה כל זכות מוקנית לתקופה ארוכה יותר. העוברה שהכפילו את המכסה, ושילמו " 4חודשי הודעה מוקדמת" אינה באה להאריך בדיעבד את תקופת ההודעה המוקדמת "הסטטוטורית" לה היה המשיב זכאי לו לא פוטר על אתר. לית מאן דפליג שלו סוטר "בדרן הרגילה" היה מקבל הודעה מוקדמת של חודשיים עד למוע כניסת הפיטורים לתוקפם, ותו לא. .11התוצאה: הערעור מתקבל באופן חלקי ואנו קובעים כי המועד המוקדם ביותר לתשלום דמי אבטלה למשיב הוא ה-.15.2.1988 אין צו להוצאות.הודעה מוקדמתדמי אבטלה