קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה עולה חדש: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (תב"ע לח/1-02) התבררה תובענה של המערערת, בעתירה שתוכר זכאותה לדמי אבטלה בגין פרק זמן מסוים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן הערעור בבית-דין זה. .2להלן העובדות הצריכות לעניין: א) המערערת עלתה לישראל ביום 25.4.1977; ב) ביום 25.12.1977, התחילה המערערת לעבוד ועבדה עד ליום 21.4.1978; ג) בפרק הזמן שמיום 25.4.1977ועד יום 21.4.1978- עבדה המערערת 102 ימים; בפרק הזמן שמיום 25.12.1977ועד ליום 1.4.1978- עבדה המערערת 84ימים; ד) ביום 23.4.1978התייצבה המערערת בלשכת עבודה ונרשמה כ"דורשת עבודה". .3השאלה היחידה שעמדה לדיון בבית-הדין האזורי היתה, אם המערערת השלימה "תקופת אכשרה" כמתחייב מסעיף 127ד (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי, שזו לשונו: "127ד. (א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית אחת מאלה: (1) 180ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, תוך 360הימים בתכוף לראשון לחודש שבו התחילה תקופת האבטלה (להלן - התאריך הקובע); היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי (להלן בפרק זה - שכיר יום). דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 150ימי עבודה תוך 360הימים האמורים; היה הזכאי עולה, דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בע 100ימי עבודה תוך 360הימים האמורים. אולם השר, לאחר התייעצות בשר לקליטת העליה, רשאי לקבוע בתקנות (באישור ועדת העבודה), לגבי עולה המועסק בסוג עבודה פלוני, מספר אחר של ימי עבודה כתקופת אכשרה ובלבד שמספר זה לא יעלה על 150". .4טענתו של הפרקליט אשר ייצג את המוסד לביטוח לאומי בבית-הדין האזורי היתה, כי לא התקיים במערערת תנאי "תקופת האכשרה", משום ש"התאריך הקובע" לעניינה הוא 1.4.1978, ועד לאותו תאריך שולמו דמי ביטוח רק בעד 84ימים, היינו פחות ימים מהנדרש לזכאות. כנגד זה טען פרקליטה של התובעת-המערערת, כי התובעת עבדה יותר מ- 100ימים ב- 360הימים מאז עלייתה, ועל כן התקיים תנאי "תקופת האכשה". .5בפסק-הדין שבערעור נתן בית-הדין האזורי את דעתו להצעת החוק והגיע למסקנה, שהשוני בין הצעת החוק לבין החוק כפי שנתקבל בכנסת, מחזק את גרסת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת ראה בית-הדין להעיר, כי נוסח החוק והפעלתו עשויים להרע עם עולה חדש משום שבאחרים "מתעלמים ממספר ימי העבודה שעבד המבוטח בחודש שבו התחילה האבטלה, מוסיפים אותו מספר ימים בתחילת ה- 360יום, והתוצאה היא שהמבוטח היה יכול לעבוד במשך 360ימים; פעולה זאת בלתי-אפשרית ב"עולה", "כי בימים שהוסיפו היה העולה בחוץ-לארץ". .6בערעורו טען פרקליטה של המערערת, כי סעיף החוק המכתיב את "התאריך הקובע" "מעורפל במקצת ואינו בהיר די-צורכו". הפרקליט טען, כי עולים אינם מגיעים לישראל "אך ורק בראשון לחודש", והמיוחד שבמצבם של עולים חדשים לא הובא בחשבון; כן טען שהפירוש אשר נתנו לחוק גורם ל"אי-שוויון לגבי עולים שבאו בראשית החודש מחד גיסא ולגבי עולים שהגיעו לישראל בסוף החודש, מאידך גיסא". .Iiפסק-דין .1עד שנדרשים לטענות שהועלו בערעור, למען שתינתן תשובה בהקשר הנכון, יש להדגיש אחד העיקרים של "ביטוח אבטלה", או - למען הדיוק - ביטוח לעת אבטלה. אותו עיקר אומר, שאין "ביטוח אבטלה" בא ליתן גמלה למי שהינו "מובטל" רק בשל היותו מובטל. גמלת האבטלה הינה פונקציה של שניים: עבודה ואבטלה. רק מי שעבד בעבר וחדל, יקנה זכות לדמי אבטלה, אם התקיימו יתר התנאים לזכאות. מכאן המשמעות המיוחדת ל"תקופת אכשרה" בהקשר ל"ביטוח אבטלה" - כך שהינה קרובה יותר לאחד "האירועים המזכים" בענפים אחרים. .2"תקופת האכשרה" לכל, שנקבעה בסעיף 127ד (א) (1) לחוק, כ"דרך המלך", היא 180ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, תוך 360הימים בתכוף לראשון לחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ואותו ראשון לחודש הוא "התאריך הקובע". אותו ראשון לחודש היה בענייננו .1.4.1978 מהותו של ביטוח האבטלה היתה מחייבת שאותו מספר ימים - 360- יתפוס בגין כל אחד ואחד, ואין באותו ביטוח היגיון לקבוע נורמה אחרת למי שבא לשוק העבודה במועד שמונע בעדו קיום התנאי העולה מ- 360ימים, כגון חולה שהבריא, עצמאי שהפסיד פרנסתו ובא לשוק העבודה, או "תושב חוזר". על אף זאת, ראה המחוקק להתחשב במחויבותה של ישראל בכל הקשור בעליה, וקבע שלמען זכאותו של עולה בדמי אבטלה די ב- 100הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח במקום 180ימים כנדרש בכל תושב אחר. את המושג "תאריך קובע" לא ראה המחוקק לשנות ואין בית-הדין רואה כל פגם בכך. .3ברור שכל סייג כמותי שקובע המחוקק, יכול ובמקרה גבול יפעל לרעת מאן דהו, אך זהו מחירו של סייג כמותי. טען הפרקליט המלומד, שלא כל העולי מגיעים ארצה ביום ראשון לחודש, ועל כן אין זה הגיוני לקשור את התאריך הקובע ליום ראשון לחודש מסוים. טענה זאת יפה לא רק לגבי עולה חדשה; יפה היא לגבי כל הנכנסים לשוק העבודה. אין לראות "קיפוח" בכך שהמחוקק התחשב במיוחד עם קבוצת מבוטחים, העדיפם, אך אותה העדפה אינה מוצאת את ביטויה בכל קטע וקטע, אלא בשלמות. בענייננו ברור שבשלמות - בחשבון כולל - מועדף העולה החדש על פני אחרים. טענו שבמקרהו של עולה חדש, יש ומספר ימים בחודש מסוים לא יובא בחשבון לעניין תקופת אכשרה. אכן יכול וכך יהיה, אלא מאי? מדובר לכל היותר בחודש אחד, פחות יום, ומה התוצאה? התוצאה היא כאילו נאמר בסעיף 127ד (א) (1) לעניין עולה חדש שיש לשלם דמי ביטוח אבטלה בעד 129ימים ולא עבד 100ימים; כל זה כנגד תשלום בעד 180ימים שחייבים בכל מבוטח אחר. העדפת העולה החדש ברורה. לחשש קיפוח עולה חדש, כנרמז בפסק-הדין שבערעור (סעיף 5שבחלק 1דלעיל) - אין צידוק. .4מכאן לנוסח הסעיף שעל-פיו יש לפסוק בערעור. הנוסח הוא ברור וחד-משמעי. את "תקופת האכשרה" מונים לפי "התאריך הקובע" והתאריך הקובע אינו היום שבו "התחילה תקופת האבטלה" אלא ה"ראשון לחודש" שבו התחילה תקופת האבטלה, ובענייננו .1.4.1978כך פירש בית-הדין האזורי את החוק ונכון פירש אותו. מהאמור עולה, כי דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.עולים חדשיםדמי אבטלה