דמי מחלה לשלושה חודשים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי מחלה לשלושה חודשים: הנשיא (גולדברג): .1עניין זה שלפנינו עבר גלגולים רבים, ותחילתו בתובענה שהגיש המערער (להלן - התובע) בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד המשיבה (להלן - המדינה), לתשלום דמי מחלה. המחלוקת נסבה על זכאותו של התובע לדמי המחלה לתקופה של כשלושה חודשים, וזאת מאחר ורופאת המנגנון בלשכת הבריאות המחוזית בחיפה, אליה הועברו לבדיקה תעודות מחלה אותן המציא המערער, סרבה לאשר את אותן תעודות. התובענה התבררה לפני רשם בית-הדין האזורי בחיפה והוא דחה אותה. לאחר שהערעור, שנשמע לפני מותב בבית-הדין האזורי, נדחה - הגיש התובע ערעור, ברשות, לבית-דין זה, ואף ערעור זה נדחה. בית-הדין קבע, כי לאור האמור בסעיף 42לפקודת הפרשנות, אין חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976(להלן - החוק) חל על המדינה. .2או אז פנה התובע לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 447/84) ובפסק-הדין שם נאמר : "שני הצדדים מסכימים, לפי הצעת בית-המשפט, שהדיון יוחזר לבית-הדין הארצי לעבודה כדי לדון בשאלה המשפטית, האם התקשי"ר הוא בגדר 'הסכם קיבוצי' לצורך חוק דמי מחלה, התשל"ו- .1976אם התשובה תהיה בחיוב, כי אז תביעת העותר דינה להידחות, ואם התשובה תהיה בשלילה, כי אז יחול על המקרה חוק דמי מחלה הנ"ל והעובדות ייבדקו על-פי אותו חוק במקום שיחליט עליו בית-הדין הארצי לעבודה". בחוק הוגדר המונח "הסכם קיבוצי" כדלקמן: " 'הסכם קיבוצי' - כמשמעותו בסעיף 1לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז1957, בין שנעשה והוגש לרישום לפי: החוק האמור ובין אם לאו, או הסדר קיבוצי אחר, לרבות צו הרחבה לפי החוק האמור". .3להבהרת המחלוקת נבהיר, כי בתקשי"ר נקבעו הוראות שונות להוכחת מחלה בה חלה עובד, לטענתו, מאלה שבתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז-- 1976(להלן - תקנות דמי מחלה), שהותקנו מכוח החוק. לגרסת התובע, מילא אחר ההוראות שבתקנות דמי מחלה, ולכן זכאי הוא לדמי מחלה בגין התקופה שבמחלוקת. לגרסת המדינה - אין החוק חל על עובדיה, ולכן תקופת הוראות התקשי"ר, ומכוחן - אין התובע זכאי לתשלום הנתבע. .4הטיעון בשלב זה של הערעור נעשה על-פי טענות בכתב, והמותב היושב בדין שונה מקודמו, מן הטעם שנשיאו דאז של בית-הדין נפטר ושופט אחר פרש בינתיים לגמלאות. הדיון בשלב זה של ההליך התארך זמן רב מטעמים שונים - בעיקר כתוצאה מהחלטת ביניים שניתנה במהלכו. .5המדינה ביקשה, במהלך הטיעונים, להגיש ראיות נוספות וביניהן חוזה עבודה מיום 10.2.1949בין הממשלה הזמנית ובין האיגוד הארצי של עובדי המדינה. כל אשר נאמר לענייננו בחוזה האמור הוא : " .14חופשת מחלה. חודש לשנה או 2.5יום לחודש בתשלום מלא עם זכות צבירה". כן ביקשה המדינה לצרף הוראת נוהל שונות, ששימשו בסיס לתקשי"ר, בסוגיית יישום הזכות לדמי מחלה. ביום 6.10.1986היתרנו הגשתם של אותם מסמכים וקבענו: "הנימוק להחלטתנו הוא, כי השאלה העומדת לדיון - חלותו של חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, על עובדי המדינה - הינה שאלה בעלת חשיבות משפטית רבה ולה השלכות על רבבות עובדים". .6עיקר טענות התובע, בשני שלבי הטיעון, היו : א) ההסדר הקיבוצי הנזכר בסעיף 1לחוק בהגדרת "הסכם קיבוצי" צריך שיהיה דו צדדי, כדי למנוע מן המעביד לשנותו כל אימת שירצה בכך; ב) התקשי"ר הוא הסדר קיבוצי חד-צדדי ולכן אינו, יכול להיות "הסדר קיבוצי" לעניין סעיף 1לחוק; ג) החוזה שהוצג על-ידי המדינה היה לתקופה של שישה חודשים ולא הוצגה ראיה על הארכתו, וכן כי עיקר ההוראות בעניין דמי המחלה מקורו בתקשי"ר, ולא בהסכם, ולכן אין לראות בהן תוצאה של "הסכם קיבוצי" כמשמעו בחוק, ומכאן - שאין החוק חל על עובדי המדינה. .7עיקר טענות המדינה, בשני שלבי הטיעון, היו: ההסכם משנת 1949הוא לכל הדעות הסכם דו-צדדי, והוראו התקשי"ר בסוגיה באו בעקבות אותו הסכם. .8לאחר סבב הטענות השני הוחלט להעביר את החומר הרלבנטי להסתדרות עובדי המדינה על מנת לאפשר לה לטעון טענותיה בכתב בסוגיה שבמחלוקת; הנימוק להחלטה היה, ש"בהליך זה מתעוררת סוגיה אשר לה השלכות על ציבור גדול של עובדי מדינה". בתשובתה טענה ההסתדרות (תוך סיוג תשובתה להוראות שבתקשי"ר המסדירות את נושא תשלום דמי המחלה בלבד, מבלי להביע עמדתה בדבר מעמדו של הוראות אחרות שבתקשי"ר): "ב. בענייננו - ההוראות בתקשי"ר המסדירות את נושא דמי המחלה המשתלמים לעובד עבור הימים בהם שהה בחופשת מחלה הן פרי משא- ומתן והסכמים שנתקבלו בין הסתדרות עובדי המדינה והמדינה בין היתר בדרך של הודעות נציבות שירות המדינה שנכתבו בהסכמתה של הסתדרות עובדי המדינה. הוראות אלה הן בבחינת הסדר קיבוצי דו-צדדי שהארגון היציג של העובדים הסכים להן. ג. אשר על כן, לדעתנו - ההוראות שבתקשי"ר בנושא תשלום דמי מחלה הן בבחינת הסדר קיבוצי הנמנה בסעיף 1לחוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976(להלן - 'החוק') המוציא מתחולתו של החוק את עובדי המדינה הכפופים להוראות אלה שבתקשי"ר. מסקנתנו זו מתחזקת גם לאור דברי ההסבר להצעת חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1975(ה"ח 1210, בע' 49): בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר מפורשות כי החוק בא להבטיח תשלום שכר לעובדים שאינם זכאים לתשלום כלשהו בעת מחלה. אין חולק שעובדי המדינה היו זכאים מאז ומתמיד לתשלום דמי מחלה בגין חופשת מחלתם. זאת ועוד - אחרת - יש לזכור כי ההוראות שבתקשי"ר בדבר תשלום דמי מחלה מיטיבות, בכללותן, עם העובד ביחס להוראות שבחוק והן לדעתנו המחייבות בנושא זה". .9 א) השאלה העומדת להכרעה, כפי שצוין לעיל, היא אחת ויחידה: האם יש לראות בהוראות התקשי"ר, שענייננו דמי מחלה לעובדי מדינה, הסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק. שיטת הפרשנות המקובלת והנהוגה כיום היא שכל חוק יש לפרש על-פי מטרתו החקיקתית. בדרך זו הלך בית-המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי-דין (ע"א 165/82[1], בע' 74; ד"נ 40/80[2], בע' 715; ע"א 481/73[3], בעמ' 516), היא מצאה ביטוייה במאמרו של פרופסור א' ברק [5] (כוונת המחוקק: מציאות או דמיון? הפרקליט, כרך לו, ע' 165, 171), ואומצה כלשונה וכרוחה על-ידי בית-דין זה (דב"ע מה/79- 3[4], בע' 127); ב) מהי המטרה שאותה רצה המחוקק להשיג? זאת נלמד, כמקובל, הן מדברי ההסבר להצעת החוק והן מהדברים שנאמרו בכנסת בארבע הקריאות (מאחר ומדובר בהצעת חוק פרטית). בדברי ההסבר להצעת החוק, שפורסמו לאחר שההצעה עברה דיון טרומי בוועדה, אנו מוצאים: "ברם על חלק מכלל העובדים השכירים במדינה לא חלים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, ועל כן עובדים אלה אינם זכאים לתשלום כלשהו בעת מחלה. הצעת חוק זו נועדה להבטיח המשך תשלום שכר לעובדים אלה בעת מחלתם ומצוקתם" (ה"ח 1210, התשל"ו, ע' 46, 49). עינינו הרואות, מטרת מציע ההצעה (שהיתה הצעת חוק פרטית של ח"כ מ' שחל) היתה להבטיח דמי מחלה לאלה שאינם זכאים לתשלום כלשהו בעת מחלה. בעת הקריאה הרומית אמר ח"כ שחל: "אני בטוח ששר העבודה, הבקי והמנוסה בתחום יחסי העבודה, היה מתערב מזמן בנושא זה, אפילו בתקופה הקצרה שהוא מכהן כשר עבודה, אך הדבר אינו ניתן לו, כי צווי הרחבה אפשר להחיל רק על ענף שיש בו הסכם קיבוצי, והמדובר כאן בענפים שאין בהם הסכמים כלל". ועוד בהמשך: "הצעת החוק שאני מגיש לאישור הכנסת באה להסדיר בעיה זו על- פי החוק, שכך שכל המעסיקים בלי יוצא מן הכלל יהיו חייבים על-פי החוק לשלם דמי מחלה ולנהוג על-פי הנוהג הקיים היום בקרב מספר העובדים הגדול ביותר במדינה, שהוא ציבור עובדי המדינה" (דברי הכנסת [6], כרך 70, ע' 1790, 1791). דברים ברוח זו חזרו ונשנו בעת הקריאה הראשונה, שם חזר ח"כ שחל ופרט מי הן קבוצות העובדים שהחוק נועד להגן עליהן: "עובדים כמו נהגים, עובדי ניקיון וכדומה, שהם למעשה הקבוצה החלשה במשק - ואין שומעים עליהם, הם אינם עורכים שביתות כל יום שני וחמישי - אינם בין הקבוצות החזקות ביותר בכלל, הן בגובה שכרם והן בתנאיהם". מכל האמור לעיל עולה, כי מטרת החוק היתה להעניק דמי מחלה לעובדים שאינם מאורגנים כלל. .10עלינו לפרט, איפוא, את הדיבור "הסכם קיבוצי" בחוק דמי מחלה התשל"ו1976, לאור מטרת המחוקק. הסדרים קיבוציים יכול ויהיו חד-צדדים ודו-צדדים; הסדר קיבוצי דו-צדדי יכול ויהיה בין מעביד וארגון עובדים, אולם לא יוגש לרישום, ולכן יהיה הסדר קיבוצי ולא הסכם קיבוצי, או שיכול ויהיה בין מעביד לבין ועד עובדים. החלופה הראשונה - הסדר קיבוצי בין ארגון עובדים לבין מעביד - נזכרה במפורש בהגדרה, דהיינו שההסכם הקיבוצי לא הוגש לרישום; בעוד החלופה השניה להסדר דו- צדדי, דהיינו הסדר בין מעביד וועד עובדים, וכן הסדר קיבוצי חד-צדדי, אינם מנויים במפורש בהגדרה, ועלינו לבחון באם הם נופלים בגדר הסדר קיבוצי אחר. לאור מטרתו של החוק, כפי שפורטה לעיל, סביר להניח כי המחוקק התכוון לכל הסדר קיבוצי, דהיינו גם הסדר חד-צדדי, לפחות בכל אותם מקומות שבהם לעובדים נציגות מוכרת, ויחסי העבודה בכללותם הינם תוצאה של משא-ומתן, אף אם סוגיה זו או אחרת, כגון סוגיית דמי המחלה, לא הוסדרה בהסדר כתוב בין הצדדים. ואם תאמר, שאין להעלות על הדעת מצב שבו תישאר בידי המעביד בלבד סמכות לקבוע את מכסת ימי המחלה, הרי שסיווגנו במפורש תחולתו של הסדר חד-צדדי באותם מקרים שבהם יחסי העבודה בכללותם מוסדרים בהסכמים עם ארגון העובדים, ומן המפורסמות הוא, כי מרבית תנאי העבודה של עובדי המדינה, מוסדרים בהסכמים קיבוציים במשמעם בחוק. .11בענייננו ניתן להגיע לאותה תוצאה אף אם רואים את הדיבור "הסדר קיבוצי" כמתיחס להסדר דו-צדדי בלבד. הסכם 1949היה לכל הדעות הסדר דו-צדדי. ואם תאמר- כי זה פג כעבור מחצית השנה - הרי שהוראותיו המשיכו לחול ולחייב אף לאחר מכן הן מן הטעם שתנאי עבודה שנקבעו בהסכם אינם חדלים להתקיים עם תום תוקפו של ההסכם, והן מן הטעם שעוגנו בתקשי"ר והמשיכו לחייב מכוחו. אם בכל אלה לא די - בא ארגון העובדים ומאשר, כי "ההוראות בתקשי"ר המסדירות את נושא דמי המחלה המשתלמים לעובד עבור הימים בהם שהה בחופשת מחלה הן פרי משא-ומתן והסכמים שנתקבלו בין הסתדרות עובדי המדינה והמדינה, בין היתר בדרך של הודעות נציבות שירות המדינה שנכתבו בהסכמתה של הסתדרות עובדי המדינה" (סעיף 8לעיל), והרי לפנינו הסדר קיבוצי דו-צדדי כשר מהדרין. .12בשולי הדברים נציין, כי המערער מנסה ליהנות משני העולמות גם יחד: מכסת ימי מחלה מכוח התקשי"ר היא 2 1/2לחודש, (לעומת 1 1/2בחוק, סעיף 4(א)) והתמורה המשתלמת עבור יום מחלה בשירות המדינה היא שכר עבודה מלא לעומת % 75מכוח החוק וזאת רק החל מהיום הרביעי למחלה, ומחצית הסכום עבור היום השני והשלישי (סעיף 5לחוק) עם צבירה מכסימלית (סעיף 4(א) לחוק). ניסיון זה עומד בניגוד להוראות סעיף 12(א) לחוק, הקובע: "היה העובד זכאי לדמי מחלה הן לפי חוק זה והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעבידו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו". המחלוקת נסובה על השאלה, כיצד יש להוכיח ימי מחלה. אם נקבל את פירושו של המערער, על-פיו אין התקשי"ר בגדר "הסכם קיבוצי אחר", הרי שיחולו הוראות החוק, דהיינו שעובדי המדינה יהיו זכאים לזכויות מכוח החוק, ולא לזכויות מכוח התקשי"ר. ואף אם ייתכן, שהמערער במקרה דנא יצא נשכר מכך, אין ספק שרובם המכריע של עובדי המדינה יצאו מפסידים. אין בית-הדין רואה לנכון ליתן פירוש לחוק אשר יביא לתוצאה האמורה, אף שעה שהחוק ניתן לשני פירושים, ולענייננו, כאמור, אין כלל מקום לפירוש אותו נתן העובד לדיבור "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1לחוק. מקום שהמחוקק רצה ליתן לעובד אפשרות ליהנות מההוראה שלטובתו בין מכוח חוק ובין מכוח הסכם קיבוצי, עשה זאת במפרש (סעיף 21לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז1957). לעניין דמי מחלה חלות הוראות החוק במלואן, או הוראות ההסדר במלואן, במקשה אחת, ואין להחיל הוראה אחת מהוראות החוק, תוך התעלמות מן האחרות. .13סופו של דבר - התקשי"ר, לעניין דמי מחלה, הוא "הסכם קיבוצי", לצורך חוק דמי מחלה, התשל"ו-.1976 סגן הנשיא (קובובי): אני מסכים. נציג המעבידים (האוזמן): אני מסכים. השופט מורל: .1אני מסכים לתוצאה, זאת בעיקר בשל הדברים שנאמרו בתגובת הסתדרות עובדי המדינה כי - "... ההוראות בתקשי"ר המסדירות את נושא דמי המחלה המשתלמים לעובד עבור הימים בהם שהה בחופשת מחלה הן פרי משא-ומתן והסכמים שנתקבלו בין הסתדרות עובדי המדינה והמדינה בין היתר בדרך של הודעות נציבות שירות המדינה שנכתבו בהסכמתה של הסתדרות עובדי המרינה". מדברים אלה עולה, שעניין דמי המחלה לעובדי המדינה, כפי שפורט בתקשי"ר, אמנם הוסדר בהסדר קיבוצי דו-צדדי. .2לדעתי אין די בהסדר קיבוצי חד-צדדי כדי להוציא עובדים מכוחו מתחולת החוק. גם אינני רואה די בכך שמקום העבודה מאורגן. "מקום עבודה מאורגן" איננו מושג חד-משמעי ויש בו כדי לעורר הרבה ויכוחים ומחלוקות. אני מבין, שההתניה שמקום העבודה הוא מאורגן, היא בשל כך שיש בידי הארגון הכוח לנקוט באמצעים ארגוניים כדי להשיג זכות שאיננה מעוגנת בדין; כלומר - צעדים ארגוניים במקום הליכים משפטיים, או: שביתה במקום שפיטה. סבורני, שאין לעודד דרך זו כחלופה להליך משפטי. נציג העובדים (לויט): אני מסכים לתוצאה לאור העובדה, שהוראות התקשי"ר בעניין דמי מחלה נערכו תוך הסכמה עם הנציגות המוסמכת של העובדים. מן האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - אין צו להוצאות.רפואהדמי מחלה