האם יציאה לחופשה של מספר עובדים ללא אישור מהווה שביתה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם יציאה לחופשה ללא אישור מהווה שביתה: .1עובדי חטיבת הקשר והמערכות של המשיבה (להלן - תדיראן) יצאו ל"חופשה מאורגנת" ביוזמתם ובלי אישור המעביד בימים 20.3.1986- 19שהיו יום ד' וה' בשבוע, וביקשו כי ימים אלה ייזקפו על חשבון חופשתם השנתית. "תדיראן" ראתה בפעולתם זו של העובדים "שביתה", ניכתה משכרם בגין אותם ימים וסירבה להיענות לפניית המערערים (להלן - נציגות העובדים), לזקוף יומיים אלה על חשבון חופשתם השנתית של העובדים. בימים 24- 23לאותו חודש (לאחר שיום ה- 21וה- 22לחודש היו יום ו' ושבת שבהם שובת המפעל ממילא) סגרה תדיראן את שערי המפעל, ולא איפשרה לעובדים לעבוד בו, בטענה כי העובדים נוקטים עיצומים חוזרים ונשנים, הם מצויים למעשה בשביתה, והיא - תדיראן, אינה מוכנה לקבל מהעובדים עבודה השונה מזאת שהוסכם עליה דהיינו עבודה סדירה ותקינה. תדיראן ראתה איפוא באותם ימים המשכה של "השביתה" (החופשה המאורגנת בלשון נציגות העובדים), וסירבה לשלם שכר לעובדים אף בגין אותם ימים. .2נציגות העובדים, המערערים לפנינו, עתרה לבית-הדין האזורי בתל-אביב על מנת שיצהיר כי שהו בימים 20.3.1986- 19בחופשה, כך שיש לזקוף ימים אלה על חשבון חופשתם השנתית, וכן כי הם זכאים לשכר עבור הימים 24- 23לאותו חודש, בהם הושבת המפעל על-ידי תדיראן, לגרסתם שלא כדין. בית-הדין האזורי (השופטת גבריאלי - אב-בית-הדין; וה"ה שפלר ז"ל וחרמוני - נציגי ציבור; תב"ע מו/78 -4) דחה את התביעה, תחילה בפסק-דין חלקי מיום 26.5.1987שעניינו "החופשה המאורגנת" ולאחר מכן בפסק-דין מיום 19.7.1987שעניינו שני הימים שבהם ננעלו שערי המפעל על-די תדיראן. על שני אלה, פסק-הדין החלקי וזה ממלא, הערעור שלפנינו. נציגי העובדים לא נענו להצעה ליישוב המחלוקת שהועלתה על ידי בית-דין זה. .3בתחילת הדיון טען בא-כוח תדיראן כי נציגות העובדים אחרה את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין החלקי ולכן אין לדון בו כלל. העדפנו להתייחס לסוגיה לגופה, ולאור התוצאה פטורים אנו מלהחליט אם לאור נסיבותיו של הליך זה, אכן הוגש הערעור במועד. .4נתייחס תחילה לשאלה האם בדין ראתה תדיראן ביציאה ל"חופשה מאורגנת" משום שביתה. בית-הדין האזורי, ראה כך את הדברים, בהבחינו בין אקט אינדיבידואלי לאקט קיבוצי. בהיות שביתה אקט קיבוצי, והחופשה המאורגנת על-ידי העובדים, אף היא אקט קיבוצי, שמטרתו ללחוץ על תדיראן בהשגת תנאי עבודה, דחה בית-הדין את תביעת נציגות העובדים להכיר בהעדרות העובדים באותם יומיים כחופשה, וקבע כי בדין ראתה תדיראן בהעדרות העובדים מעבודתם באותם ימים - שביתה. .5למעשה ניתן לדחות את הערעור בסוגיה זו מטעמיו של בית-הדין האזורי אשר ניתח את העובדות ויישם נכונה את ההלכות שיצאו מבית-דין זה וביחוד את פסק-הדין בדב"ע לו/5- 4[1]. לנימוקיו של בית-הדין האזורי נוסיף אלו: א) "החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד והוא חייב לתיתה תוך המועד הקבוע בסעיף 6לחוק חופשה שנתית התשי"א- 1951(להלן חוק חופשה שנתית), ואם אינו ממלא את חובתו הוא עובר עבירה, שהוא נענש עליה (סעיף 28(א) לחוק). המעביד הוא המסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, כשם שהוא מסדיר את ימי העבודה, ואת שעות העבודה והמנוחה כפוף להוראות החוק. גם לא ייתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה במפעל. המעביד הוא "הנותן" חופשות, ואף קובע את מועדי החופשות כפוף למתן הודעה של 14יום מראש..." (דב"ע לא/1- 3[2], בע' 128); ב) למושג "שביתה" ניתנה על-ידי בית-דין זה משמעות רחבה ביותר, כך שבגדר הבאות "כל הפעולות הקיבוציות-המתואמות של עובדים, הבאות להוות אמצעי לחץ על המעביד שיביאוהו להיענות לדרישותיהם" (דב"ע לו/5-4-[1], הנ"ל בע' 28). אין ספק כי היציאה ל"חופשה מאורגנת", עליה הכריזו העובדים, היתה פעולה קיבוצית מתואמת, כלחץ על תדיראן בסוגיות שונות של תנאי עבודה ומשכך הדבר - לשביתה תיחשב; ג) בערעורו טען בא-כוח נציגות העובדים כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, שבו היה לעובדים יסוד להניח כי שכרם יקוצץ, או לפחות יוקפא, על-פי החלטת יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי, היו זכאים לצאת לחופשה בשכרם "המלא" על מנת שלא יצאו נפסדים. טענה זו אין בה ממש. גם אם אכן עמדו להפחית משכרם של עובדי תדיראן, אין הדבר מעלה או מוריד מן העובדה כי במקרה דנן הפעולה היתה מאורגנת ומטרתה ללחוץ על המעביד. מכאן שנשמטת הקקע מן הטענה כי בחופשה - במובנה הרגיל והמקובל - עסקינן; ד) כשם שהוצאתו של ציבור עובדים שלם ל"חופשה", ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק חופשה שנתית, תחשב כפעולה בתחום הקיבוצי ולא האינדיבידואלי. דהיינו לא תיזקף על חשבון החופשה השנתית (דב"ע לא/5- 4[1], הנ"ל בע' 32), כך גם יציאתם של העובדים לחופשה מיזמתם הם כתוצאה מפעולה מאורגנת, לא תחשב כחופשה; ה) השם בו יכנו הצדדים, או צד אחד ליחסי העבודה, פעולה מסוימת אינו מעלה ואינו מוריד. הקובע הוא המהות, והמהות במקרה דנא היתה שביתה, במלוא משמעותה של המילה; ו) יחסי עבודה, לרבות יחסי עבודה במישור הקיבוצי, דורשים מידה מרובה של תום לב, ובית-הדין לא יתן ידו לפעולה שעל פניה עולה שלא בתום לב נעשתה. ממסכת העובדות עולה כי לא ל"חופשה" כיוונו העובדים, בהנחיותו של הוועד, מן העבודה בימים 19, 20למרץ .1986 ומכאן לסוגיה השניה האם אכן רשאית היתה תדיראן לראות במסכת התנהגותם של העובדים, עובר ליום 23למרץ 1986, ביצוע חוזה העבודה שלא בדרך שעליה סיכמו הצדדים מלכתחילה, והאם חששה כי העובדים לא יחזרו לעבודה מלאה ותקינה לאחר ה"חופשה" שנטלו לעצמם היה מבוסס. .7בפסק-הדין החלקי נאמר כי טענת תדיראן היא שסגירת שערי המפעל בימים 24- 23למרץ היתה השבתת מגן (סעיף 4לפסק-דין החלקי), בעוד שבפסק-הדין עצמו (סעיף 1ב') נאמר כי תדיראן טענה שסגירת שערי המפעל באותם ימים "לא היתה השבתת מגן, אלא סירוב לקבל עבודה שונה מזו שהוסכמה עם העובדים". אין צורך להבהיר ולהסביר בהליך זה את השוני הניכר בין השניים השבתת מגן מחד גיסא וסירוב לקבל עבודה שונה מאידך גיסא, מן הטעם שאלה הוסברו הסבר היטב בדב"ע שם/35- 2([3] בע' 207ואילך) ובדב"ע מא/18- 4([4] בע' 225). מאחר שהליך זה מתייחס לעובדים שנטלו חלק בעיצומים, נתייחס לטענה כפי שהועלתה בפסק-הדין הסופי, דהיינו, האם מלאו התנאים לכך שתדיראן תוכל לסגור את שערי המפעל מפאת סירובה לקבל עבודה שונה מזו שהוסכם עליה בין הצדדים. .8השאלה המרכזית בסוגיה זו היא, איפוא, האם היה לתדיראן יסוד איתן להניח כי העבודה - לאחר 23למרץ - התנהל כסדרה אם לאו? בית-הדין האזורי שמע ראיות למכביר (מעבר לדרוש לליבון עובדות בסכסוך קיבוצי) והגיע למסקנה, לאחד "בחינה מדוקדקת של כל העדויות שהובאו בפניו", שהיה לתדיראן בסיס לחשש אמיתי שעם פתיחת המפעל לאחר החופשה המאורגנת לא תתנהל העבודה כסדרה, דהיינו כפי שהתנהלה בימים כתיקונם, ללא הפרעות ושיבושים. עברנו בעיון על חומר הראיות והגענו למסקנה כי יש בו די והותר בכדי שלא להתערב במימצאיו העובדתיים של בית-הדין האזורי. בייחוד נדגיש את אלה: א) עובדי תדיראן עמדו לקיים אסיפת הסברה בשעות העבודה, ולכן פנתה תדיראן לבית-הדין האזורי בתל-אביב בבקשה לצו שיימנע זאת (תב"ע מו/73-4). סמוך לדיון אותה בקשה הוגש לבית-הדין האזורי מסמך חתום, הנושא את הכותרת "סיכום ישיבת הנהלת חטיבת קשר מערכות ועד העובדים", ובו נאמר כי "תקויים אסיפת עובדים בתאריך 19.3.1986משעה 7.15- עד שעה 8.15". בעקבות אותה הודעה נמחק ההליך בבית-הדין. האסיפה עליה הוסכם לא הסתיימה בשעה המוסכמת 8.15, אלא כפי שפורט בהרחבה לעיל, הביאה בעקבותיה ליציאתם של העובדים "חופשה המאורגנת" בימים 20- 19לחודש; ב) מועצת פועלי חולון, במכתבה מיום 18.3.1986, זימנה את תדיראן ואת ועד העובדים לישיבת מזכירות שלא מן המניין, שאמורה היתה להתקיים ביום א' 23.3.1986בשעות אחר-הצהריים, לדון בפניות הוועדה להכריז על סכסוך עבודה. חרף מעורבותה של מועצת הפועלים, וזימון הצדדים לישיבה תוך הודעה קצרה ביותר, גרם הועד ליציאתם של העובדים ל"חופשה המאורגנת", קרי ל"שביתה", טרם הדיון במליאת מועצת הפועלים, ושלא על דעתה; ג) משנודע למועצת הפועלים אודות "החופשה המאורגנת" שלחה בו ביום מברק לוועד ובו תביעה להחזיר את העובדים לעבודה לאלתר, תביעה שלא נענתה; ד) משהתברר למועצת הפועלים כי תדיראן עומדת שלא לפתוח את שעריה ביום ה- 23לחודש, פנתה ביום 21.3.1986לבית-הדין האזורי (תב"ע מו/74-4) וביקשה צו שיורה לה לפתוח את שערי המפעל. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה בייחוד מחמת העדר תום הלב מצד המבקשת, תוך שימת הדגש על כך שעובדי תדיראן הפרו את ההסכם בדבר "אסיפת הסברה". באותו דיון הצהירה תדיראן שהיא מוכנה לפתוח את המפעל אם יכריז ועד העובדים על נכונותם של העובדים לעבוד באופן סדיר ותקין (פרטיכל דיון מו/74-4, ע' 15), אך הוועד לא "הרים את הכפפה" ולא נתן הצהרה כאמור; ה) ממכתבו מיום 24.3.1986של מזכיר מועצת פועלי חולון לתדיראן עולה כי תדיראן התנתה את פתיחת המפעל "בקבלת התחייבות ממועצת הפועלים וועד העובדים כי העובדים יחזרו לעבודה תקינה ללא הפרעה, וכי כל שיבוש בעבודה תקינה יביא לאלתר לסילוקו מהוועד של כל חבר ועד שהשתתף בהפרעה". מזכיר מועצת הפועלים סירב ליתן את אותה התחייבות ובלשונו: "ראיתי בשאט נפש את עצם פנייתכם בנוסח זה". כל אשר היתה מוכנה מועצת הפועלים לתת הינה הצהרת מחוייבות לקיים את ההסכמים כרוחם וכלשונם, בתנאי שגם תדיראן תביע נכונות דומה. .9בית-דין זה ייחס מאז ומעולם חשיבות רבה לשאלה אם "שביתה" הוכרזה (או אושרה) על-ידי ארגון עובדים בכל הנוגע למתן צו מניעה נגד קיומה (דב"ע מז/6- 4[5], בע' 302) וכן לנכונות עובדים לחזור לעבודה סדירה, בסוגיה זאת נאמר: "אשר יקבע בסופו של דבר הוא, אם בעיני 'מעביד רגיל' (על משקל 'האדם הרגיל') אי פניו להעניש או ללמד לקח, אלא לחדש את העבודה במפעל בהזדמנות הראשונה, שברור כי אכן הסתיימה השביתה והעובדים בכלל, ולאו דווקא עובד זה או אחר אשר יפר משמעת ובו יטופל בדרך הפתוחה נגד מפירי משמעת - יעשו עבודתם כסידרה וכפי שעשוה עובר לשביתה ולשיבושים שקדמו לשביתה, אם היו כאלה. אחד מאותם שלושה גורמים הוא, מי הכריז, מי הפעיל את העיצומים, ומי מודיע על גמר 'העיצומים'. מותר שמעביד יתייחס אחרת, מבחינת מתן אמון, לפעולה ולהצהרה של איגוד מקצועי שהוא השותף הלגיטימי ליחסי עבודה קיבוציים, משיתייחס להצהרה של ועד עובדים הפועל על דעת האיגוד המקצועי ומקבל מרותו, ואחרת משיתייחס לוועד עובדים כזה ולוועד עובדים הפורק עול משמעת והאיגוד המקצועי 'מנתק יחסים עמו'. השני מאותם שלושה גורמים הוא דרך הפעלת 'העיצומים', כי הרי לא עיצומים שהכריזו עליהם והודו כי מפעילים עיצומים, כהרי עיצומים שאומנם הופעלו, אך לא הודיעו עליהם ואף התכחשו לקיומם; לא הרי מאבק גלוי כהרי מאבק נסתר. רשאי ורשאי המעביד להתייחס באי-אמון להצהרה שהעיצומים נגמרו, אם ההצהרה באה מפי מי שטען שלא היו עיצומים" (דב"ע שם/35- 2[3] הנ"ל, בע' 213). במקרה שלפנינו אמנם לא ניתק הוועד את יחסיו עם האיגוד המקצועי, ואף קיבל ממנו לאחר מעשה גיבוי, אך ברור לחלוטין שהעיצומים שננקטו היו תוך "פריקת עול", והוועד סרב להצהיר כי אלה הסתיימו, או להתחייב כי העבודה תבוצע כסדרה, ללא הפרעות מאורגנות כל שהן. .10משהגענו למסקנה כי קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי עומדות על בסיס איתן, לא נותר לנו אלא לאשר את מסקנתו, כי היה לתדיראן יסוד מוצק להאמין כי העבודה ביום 23לחודש ואילך לא תתנהל כסדרה וללא הפרעות ושיבושים, וכי פניה לא היו להענשת העובדים או ללמדם לקח, ובנסיבות אלה היתה רשאית שלא לפתוח את שערי המפעל, ואין היא חייבת בשכר העובדים בגין אותם ימים. .11בית-הדין האזורי, בפסק-דינו, השתמש במילים בוטות כלפי נציגי מועצת הפועלים, אולם ספק בליבנו אם לאור חומר הראיות היה מקום להשתמש בהן. ערים אנו לכך שנציגי מועצת הפועלים תמכו בתביעות העובדים, שהיוו את העילה לעיצומים ולשביתה, אך ברור לנו גם שלא נתנו יד ל"צעדים האירגוניים" שננקטו על ידם, עובדות הנלמדות מזימון תדיראן והוועד לדיון טרם הכרזת "סכסוך עבודה", ושליחת מברק לוועד עוד ביום 19.3.1986, התובע ממנו להפסיק את ה"חופשה המאורגנת", דהיינו את השביתה. טוב תעשה מועצת הפועלים, אף אם שיג ושיח לה עם הנהלה, שלא תיתן חיפוי וגיבוי, ולו בדיעבד, לפעולות הננקטות שלא על דעתה על-ידי ועד העובדים, פעולות הפוגעות במפעל, אך בסופו של דבר מערערות את סמכותההיא הן כלפי ועד העובדים והן כלפי ההנהלה. .12פסק הדין - בנושא "החופשה המאורגנת" הינו פה אחד. בסוגית הסרוב של תדיראן לקבל עבודה שונה מזו שהוסכם עליה בין הצדדים,פסק-הדין הוא ברוב דעות. אחד מחברי המותב בדעה שדין הערעור להתקבל, מטעמים אלה: א) אין לדעתי להרבות במתן גושפנקא חוקית להשבתת מגן באשר יש בכך סכנה משמעותית לחופש המאבק המקצועי ופגיעה באיגוד המקצועי המאורגן; ב) לגופו של עניין לא שוכנעתי (כנאמר בטיוטת פסק-הדין) כי לא היה בכך (מצד המעסיק) משום הענשת העובדים ורצון ללמדם לקח. לפיכך יש לדחות את חלק א' של הערעור, לקבל את החלק השני, ולחייב את המשיבה להחזיר לעובדים את הניכוי משכרם עבור 2הימים שבהם ננעלו שערי המפעל על-ידי תדיראן. .13סוף דבר - הערעור נדחה. בהיות ההליך בתחום משפט העבודה הקיבוצי - אין צו להוצאות.שביתהשאלות משפטיותדמי חופשה שנתית